תביעה לפיצוי על נזקי חשיפה לרעש.
רקע
1. התובע עבד משנת 1977 ועד פרישתו בשנת 2012 כשרברב ועובד כללי בשירות צה"ל. מדי יום התייצב ביחידת כינוס ומשם יצא לעבוד באתרים שונים.
2. בשנת 2008 פנה התובע לראשונה לקופת חולים, התלונן על כאבי אוזניים ובעיות שמיעה, עבר בדיקות ונמצא שהוא סובל מירידה בשמיעה ומטנטון. המל"ל הכיר במצבו כפגיעה בעבודה וקבע לו נכות בשיעור 10% עבור ירידה בשמיעה ובשיעור 10% עבור טנטון.
3. לטענת התובע נגרם מצבו מחשיפה ממושכת ולא מוגנת לרעש מזיק. המדינה טוענת להתיישנות ומכחישה את התביעה לגופה. הצדדים מסכימים עם לקביעות נכות במל"ל אך חלוקים על הקשר הסיבתי.
4. מטעם התובע העידו הוא וד"ר מרוואן, מומחה א.א.ג. מטעם המדינה העיד מומחה בטיחות מר ניסן רווה וד"ר ציק, מומחה א.א.ג.
מחלוקות
5. התיישנות – התביעה הוגשה בשנת 2012. לטענת התובע נחשף לרעש מתחילת עבודתו נזקו התהווה באופן סמוי מנזקים זעירים (מיקרו-טראומה) והתגלה לו רק בשנת 2008 כאשר החל לתת אותותיו. לפיכך מתחיל מרוץ ההתיישנות בשנת 2008 והתביעה לא התיישנה. לטענת המדינה הבחין בנזק שבע שנים ויותר לפני הגשת התביעה ולכן התיישנה.
6. אחריות - לגרסת התובע עבודתו כשרברב דרשה ממנו שימוש יומיומי ובמהלך כל תקופת עבודתו בכלים שהפיקו עוצמת רעש גבוהה מאוד, בפרט בכלים מאסיביים - קומפרסור ו"באגר", המדינה לא ביצעה בדיקות סביבתיות למיפוי מפלסי הרעש סמוך לאוזניו ("בדיקות סביבתיות"), לא שלחה אותו לבדיקות רפואיות, לא ציידה אותו באטמי אוזניים, לא העבירה הדרכות לעבודה בטוחה ברעש מזיק, לא הנהיגה ולא הטמיעה שימוש באטמי אוזניים ולא התקינה שילוט אזהרה על סיכוני רעש וחובת שימוש באטמי אוזניים באתרים השונים. במחדליה התרשלה המדינה והפרה חובות חקוקות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשנ"ט – 1999, תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות עובדים ברעש) תשמ"ד – 1984 ותקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) תשנ"ז – 1997. לגרסתו קיים קשר סיבתי בין הפרת החובות לבין נזקו. לחילופין, המדינה נושאת בנטל הראיה והשכנוע ולא הרימה אותו.
המדינה אינה חולקת על זהות בין חובות זהירות לחובות חקוקות. לטענתה לא הוכיח התובע את גרסתו, אין לתת אמון בעדותו היחידה הגם שהגיש תביעתו בשיהוי ניכר ולא הלין על חשיפה לרעש במהלך שנות עבודתו. לטענתה המבוססת גם על גרסת רווה, השתמש בכלים ידניים בלבד שהפיקו רעש בעוצמה נמוכה, צויד באטמי אוזניים, לא הוכיח עוצמות רעש באמצעות חוות דעת מומחה בטיחות ואף לא קשר סיבתי בהיעדר תלונות בזמן אמת ונוכח מחלות רקע מהן הוא סובל. לחילופין, התובע לא הקפיד להשתמש באטמי אוזניים ויש לייחס לו אשם מכריע ולמצער אשם תורם.
לטענת התובע אין לייחס לו אשם כלשהו נוכח הפרת חובות המדינה ומדיניות משפטית.
7. נזק – כמפורט בפרק דיון ראשי נזק.
דיון
התיישנות
8. התובע העיד שעד שנת 2008 לא סבל מבעית שמיעה או מטנטון, פנה לטיפול כאשר החל לסבול מכאבים עזים ומצפצופים בלתי פוסקים באוזניו, בעקבות כך נשלח לבצע בדיקות שמיעה ולמד על ירידה בשמיעה רק כאשר הביא את תוצאותיהן למומחה א.א.ג. (עמ' 9 – 10). גרסתו הגיונית, מתחזקת בתיעוד הרפואי ואני מקבלת אותה. התביעה לא התיישנה.
אחריות
9. לגרסת התובע הועסק עד לשנים האחרונות שקדמו לפרישתו בתפקיד שרברב, הוא פירט חציבות לביצוע תשתיות מים וביוב בשטח בהן השתמש בקומפרסור וב"באגר", ועבודות שוטפות בבסיסי צה"ל, לרבות הכנת בטון באמצעות מכונה, וקדיחות והברגות באמצעות כלים ידניים כגון פטישונים, מברגות ומקדחות. הוא העיד שהיו ימים בודדים בהם לא נחשף לרעש אך היו ימים בהם נחשף במשך שעות רצופות וכאשר עבד במקומות סגורים ולא הפיק רעש, נחשף לרעש שהופק מכלי עבודה של אחרים שעבדו בסמוך (עמ' 9). ב"כ המדינה הציע לו בסיום עדותו שעמד לצד אחרים שהשתמשו בכלים מרעישים ולא השתמש בהם בעצמו והתובע הסכים (עמ' 12). מכאן מבקשת המדינה ללמוד שחזר בו מגרסתו על הפעלת כלים מאסיביים. דעתי שונה. התשובה באה על רקע שאלה קודמת בדבר מכשירים רועשים שהופעלו בסביבתו, אינה מתמקדת בכלים מאסיביים (עמ' 11) ואינה חותרת תחת גרסתו. לגרסת רווה השתמש התובע בכלים ידניים וחדישים אשר הפיקו עוצמות רעש נמוכות, בפרט לאור משך השימוש בכל אחד מהם.
10. רווה נכנס לתפקידו כממונה בטיחות בשנת 1993, הודה שאין לו ידיעה אישית על התקופה הקודמת והתבסס לגרסתו על נתונים שקיבל ממנהל עבודה בשם עמר (עמ' 14). המדינה לא הסבירה מדוע לא זימנה את עמר לעדות. לא זו בלבד שגרסת רווה נעדר משקל בהיותה עדות מפי השמועה, הימנעות המדינה מהעדת עמר מחזקת את גרסת התובע. הדברים יפים גם ביחס לגרסת התובע על יתר המחדלים עד שנת 1993.
התובע הוכיח את גרסתו לתקופה שקדמה לשנת 1993. המדינה לא הוכיחה שנקטה באמצעים סבירים.
11. אשר לתקופה שתחילתה בשנת 1993 – המדינה מודה שלא ביצעה בדיקות סביבתיות למיפוי מפלסי הרעש. לגרסת רווה נבדקו מפלסי הרעש ביחידות הכינוס בלבד ולא ניתן היה לבצען בתחנות העבודה של התובע מפני שעבד מדי יום באתרים משתנים. אין בידי לקבל את גרסתו ואת הסברו. ראשית, לא הציג אסמכתאות על ביצוע בדיקות ביחידות הכינוס. שנית, התובע לא נשאל ולא בוסס שעבודתו בכל אתר הוגבלה לימים ספורים ושלישית, החובה לבצע בדיקות סביבתיות לא מולאה גם ביחס לעובדים אחרים וקבלת הסברו של רווה תאפשר עקיפה לא מוצדקת של תקנות העבודה ברעש. המדינה אינה טוענת ששלחה את התובע לבדיקות רפואיות.
תובע הוכיח את גרסתו. המדינה לא הוכיחה שנקטה באמצעים סבירים לפי תקנות 3 ו – 6 לתקנות העבודה ברעש.
12. התובע הצהיר שלא צויד באטמי אוזניים. בעדותו הודה שצויד באטמים אם כי סייג לכל המוקדם ומחמת הספק, בשנת 2002 (עמ' 9). רווה העיד שבמסגרת סיוריו ראה שהתובע משתמש באטמי אוזניים אך הוא מניח שהיה מוריד אותם לאחר שהסיור הסתיים. בחלק מהסיורים הבחין שהעובדים ובכללם התובע אינם משתמשים באטמי אוזניים ובמקרים מסוימים סיפק לו אטמים אישיים משלו (עמ' 17 – 18). התובע לא עומת עם גרסתו. התובע הצהיר שלא עבר הדרכות ובעדותו מסר על הדרכה בודדת בשנת 2011. רווה הצהיר על העברת הדרכות וציין אותה הדרכה משנת 2011. גרסתו של רווה סתמית, לא נתמכה בפנקס הדרכות אותו נדרש מעביד לנהל לפי תקנות ארגון הפיקוח על העבודה ואין בה להרים את הנטל המוטל על המדינה להוכיח שנקטה באמצעים סבירים. התובע הצהיר על היעדר שילוט אזהרה קבוע ובולט וגרסתו לא אותגרה בחקירה נגדית. רווה הצהיר על התקנת שילוט אך בעדותו התברר שהשילוט הותקן (מה שלא הוכח) ביחידות הכינוס ורק בחלק מהבסיסים (עמ' 17).
התובע הוכיח את גרסתו. המדינה לא הוכיחה שנקטה באמצעים סבירים לפי תקנות 2 ו – 3 לתקנות ציוד מגן אישי, למצער עד שנת 2002 ולפי תקנות 2, 3, 6 ו – 8 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה.
קשר סיבתי
13. המדינה התרשלה בכך שלא ביצעה בדיקות סביבתיות ולא שלחה את התובע לבדיקות רפואיות תקופתיות בכלל ובזמן אמת בפרט. בכך מנעה ממנו ראיות פוטנציאליות חשובות להוכחת טענתו וגרמה לו נזק ראיתי. בנסיבות אלה ובהתדיינות מול מעביד "רגיל" קבע בית הדין לעבודה וקביעתו ישימה גם בהליך האזרחי, שבידי עובד להוכיח קשר סיבתי באמצעות חוות דעת מומחה רפואי (עב"ל 717/08 נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם בנבו). ספק בעיני אם העלאת הטענה מתיישבת עם חובות תום הלב המוגברות החלות על המדינה כמתדיינת בתחום המשפט הפרטי (בג"צ 492/79 חברה פלונית נגד מדינת ישראל, פורסם בנבו) לא כל שכן בכובעה כמחוקקת משנה וכאחראית לאכיפת התקנות.
14. במישור הרפואי - בדיקות השמיעה האודיולוגיות מציגות עקומה אופיינית לחבלה אקוסטית ובדיקת BERA לא איתרה גורם תחלואתי. ד"ר מרוואן מצא קשר סיבתי בין חשיפה לרעש לבין מצבו של התובע. ד"ר ציק לא שלל את מסקנתו של ד"ר מרוואן אלא הסתייג מנחרצותה (עמ' 22). הנימוקים להסתייגותו אינם עומדים עוד. ראשית, הוכח שהתובע עבד עם כלים מפיקי רעש ובפרט עם כלים מאסיביים. שנית, דעתו שהפגיעה מתגלה בדרך כלל כעבור חמש עשרה שנים מתחילת החשיפה אינה שוללת תחילתה של מיקרו-טראומה לאחר מכן, לא כל שכן התגלותה לאחר מכן ושלישית, לא היה בידיו להצביע על תחילת פועלם של מצבי רקע בתקופה הרלוונטית (עמ' 23 – 24).
התובע הוכיח קשר סיבתי.
אשם תורם
15. התובע צויד באטמי אוזניים החל משנת 2002 לאחר שעבד 25 שנים ללא אטמים. ככל שנזקו התגבש לפני כן, לא הוכח אשמו במישור העובדתי. ככל שהנזק התגבש או הוחמר לאחר מכן, לא הוכיחה המדינה קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות ייחוס אשם לתובע (ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז, פורסם בנבו).
המדינה לא הוכיחה אשם מכריע או תורם.
נזק
הפסדי השתכרות
16. התובע יליד 1952, פרש לפנסיה מוקדמת בשנת 2012 בהגיעו לגיל 60. שכרו נטו המשוערך ממועד הגשת הסיכומים - 11,562 ₪ והכנסותיו המשוערכות מפנסיה – 5,904 ₪. עם פרישתו קיבל מענק הסתגלות בשווי ארבע משכורות. הגם שהתובע תיאר את סבלו ובכלל זה כאבים עזים, צפצופים בלתי פוסקים, קושי בהירדמות, חוסר סבלנות, בעיות בריכוז ודיכאון, המשיך בעבודתו עד שנת 2012. יכולתו להשתלב בשוק העבודה מופחתת ממילא לאור גילו וללא קשר לסבלו. לטענת המדינה לא הוכיח התובע קשר בין פרישה מוקדמת לפנסיה לבין מגבלותיו ובנוסף אין לייחס למגבלות השלכה תפקודית.
17. הפסיקה אינה נוטה לייחס השלכה תפקודית לירידה בשמיעה ולטנטון. מאידך, בנתוני התובע אין לשלול השלכה מסוימת של סבלו על פרישה מוקדמת ועל הכבדת הקושי הקיים להתחרות בשוק העבודה.
לפיכך מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי מעבר לתגמולי פנסיה – 45,000 ₪.
הוצאות ועזרת זולת
18. כטענת המדינה הוצאות רפואיות לרבות נסיעות לטיפולים מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית, בפרט כאשר מצבו הוכר כתאונה בעבודה. התובע לא הגיש ראיות על הוצאות ולא הוכיח שמצבו הצריך ויצריך עזרת זולת. עדיין הוצאות אינן מכוסות במלואן במסגרת החקיקה הסוציאלית וקיים מרכיב של השתתפות עצמית.
אני מוכנה לקבל היעדר כיסוי מלא ולפסוק לפי אומדן סך של 5,000 ₪.
כאב וסבל
18. התובע לא אושפז ולא עבר טיפולים חודרניים מהטעם שאין אפשרות לסייע לו באמצעות אלה והוא נידון לחיות עם כאבים, ירידת שמיעה וטנטון כל ימיו. העובדה שנצמד לעבודתו במשך ארבע שנים מאז תחילת סבלו אינה מעידה אלא על ניסיונו לתפקד במגבלותיו.
לפיכך מצאתי להעמיד את הפיצוי על 50,000 ₪.
סה"כ – 100,000 ₪.
ניכוי
19. מהסה"כ לעיל יש לנכות מענקי נכות שקיבל התובע מהמל"ל בצירוף הפרשי הצמדה למדד.
סוף דבר
הצדדים יגישו נוסח פסיקתא לאחר הצמדת מענקי המל"ל למדד. לאחר מכן ייפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד.
ניתן היום, כ"ב אב תשע"ה, 07 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.
