האיש תבע את המדינה לאחר שהחל לסבול מכאבי אוזניים וירידה בשמיעה. השופטת קיבלה את התביעה וקבעה: המדינה התרשלה לאורך השנים.
התובע עבד משנת 1977 ועד פרישתו לפנסיה מוקדמת בשנת 2012 כשרברב ועובד כללי בשירות צה"ל. מדי יום התייצב ביחידת כינוס ומשם יצא לעבוד באתרים שונים, בהם ביצע הכנת בטון, קדיחות והברגות שונות.
לשאלות על נזקי גוף:
עו"ד דיני נזיקין
ב-2008 הוא החל להרגיש ירידה בשמיעה וכאבים וצפצופים בלתי פוסקים באוזניים. בבדיקות התגלה שהוא אכן סובל מירידה בשמיעה ומטנטון. ביטוח לאומי הכיר במצבו כפגיעה בעבודה וקבע לו נכות בשיעור 10% עבור ירידה בשמיעה ובשיעור 10% עבור טנטון.
לאחר מכן, בשנת 2012 הוא הגיש תביעה לפיצויים נגד המדינה בבימ"ש השלום בתל אביב.
הוא סיפר שלאורך השנים עבד עם כלים מאסיביים שמפיקים רעש גדול. לדבריו, המדינה לא ביצעה בדיקות סביבתיות לרמת הרעש, לא שלחה אותו לבדיקות רפואיות, לא ציידה אותו באטמים, לא העבירה הדרכות לעבודה בטוחה ברעש ולא התקינה שלטי אזהרה על סיכוני רעש.
המדינה טענה שהתביעה התיישנה מאחר שחלפו יותר משבע שנים מאז שהתובע הבחין בנזק. התובע הסביר כי אמנם נחשף לרעש מתחילת עבודתו אך הנזק התהווה באופן סמוי והתגלה לו רק בשנת 2008 כאשר החל לתת אותותיו, ולכן התביעה לא התיישנה.
לגופו של עניין, המדינה הכחישה את גרסתו של התובע, וטענה על סמך בדיקה של מומחה בטיחות, כי התובע השתמש בכלים ידניים בלבד שהפיקו רעש בעוצמה נמוכה ואף צויד באטמי אוזניים.
עוד נטען כי מאחר שהתובע לא התלונן בזמן אמת ולנוכח מחלות רקע מהן הוא סובל, אין קשר בין העבודה לנזק.
לחילופין, טענה המדינה, התובע לא הקפיד להשתמש באטמי אוזניים והנזק אירע באשמתו.
המדינה לא בדקה
השופטת יעל הניג קיבלה את התביעה. ראשית, השופטת דחתה את טענת ההתיישנות. לטעמה, גרסתו של התובע הגיונית ונתמכת בתיעוד רפואי.
גם בנוגע לתביעה עצמה, השופטת קבעה שהתובע הוכיח את גרסתו, ואילו המדינה לא הוכיחה שנקטה באמצעים סבירים.
התובע הצהיר כי במשך עשרות שנים לא עבר הדרכות בטיחות עד שעבר הדרכה בודדת בשנת 2011. מומחה בטיחות מטעם המדינה מסר גרסה סתמית שלא נתמכה בתיעוד בכתב. כמו כן, המדינה לא העידה מומחה אחר, שהיה רלוונטי לשנים עברו שבהן התובע נפגע לטענתו.
"המדינה התרשלה בכך שלא ביצעה בדיקות סביבתיות ולא שלחה את התובע לבדיקות רפואיות תקופתיות בכלל ובזמן אמת בפרט," הוסיפה השופטת.
השופטת השתכנעה שהתובע צויד באטמי אוזניים החל משנת 2002, לאחר שעבד 25 שנים ללא אטמים, ולכן הוא אינו נושא באשמה לנזק.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את המדינה לשלם לתובע פיצויים בסך 100,000 על הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, כאב וסבל. בתוך כך צוין כי יכולתו של התובע להשתלב בשוק העבודה קטנה ממילא לאור גילו וללא קשר לסבלו.
השופטת קבעה כי מסכום הפיצוי יש לנכות מענקי נכות שהתובע קיבל מביטוח לאומי ולאחר שסכומם יתברר, ייפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובע: עו"ד אדרי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד סולומון
* עו"ד אלדד אוחיון עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.