פלוני נ' בדר ואח'

זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "החוק"). הצדדים חלוקים בשאלת החבות ובשאלת הנזק.

הצדדים להליך

התובע, תושב העיר מגאר, יליד X.X.81.

הנתבע 1, הוא המפעיל והנהג של המשאית (להלן: "הנתבע").

הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, היא המבטחת של המשאית בפוליסת ביטוח חובה (להלן: "הראל").

טענות התובע בשאלת החבות

לטענת התובע, ביום 22.11.20 הוא נפגע בזמן עבודתו באתר העבודה, בנסיבות שמהוות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. לטענתו, התאונה התרחשה תוך כדי העברת עצים למנוף, עת עזר בסידור חבילות העצים, זרוע המנוף פגעה בטעות בחבילת עצים שפגעה בתובע.

לטענתו, כתוצאה מהתאונה הוא נפל מגובה של 2.5 מטר עקב הפגיעה של המנוף ונגרמו לו שברים קשים ברגל ימין. אמבולנס הוזמן למקום התאונה והוא פונה לבית החולים, שם אובחן כי הוא סובל משבר מרוסק בקרסול ימין ובהמשך הוחלט על ניתוח.

לטענתו, מדובר בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ועדה רפואית של ענף נפגעי עבודה של ביטוח לאומי קבעה לתובע נכות רפואית בשיעור של 34% ולאחר הפעלת תקנה 15, בשיעור של 45% לצמיתות. לטענתו, מדובר בקביעה על פי דין אשר מחייבת בתביעה לפי החוק.

לטענתו, הנתבעים אחראים, ביחד ולחוד, לפצות אותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו ושייגרמו לו בעקבות התאונה מכוח פוליסת ביטוח חובה.

טענות הנתבעים בשאלת החבות

הנתבעים הכחישו את העובדות הנטענות בכתב התביעה, לרבות נסיבות התאונה והנזק. לטענתם, האירוע הנטען והמוכחש לא אירע וככל שארע, היה זה בנסיבות אחרות שאינן מהוות "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק. על כן הנתבעים כופרים ומכחישים כל חבות ו/או אחריות לנטען כלפיהם.

לטענתם, התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ועל התובע לפעול למיצוי זכויותיו, והם שומרים על טענותיהם, לרבות ניכוי כל סכום ששולם על ידי המוסד לביטוח לאומי, בין אם מימש את זכויותיו ובין אם לאו.

דיון בשאלת החבות

נסיבות התאונה

בסעיף 5 לכתב התביעה תוארו נסיבות התאונה כך:

"ביום 22/11/2020 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, בזמן עבודתו של התובע באתר עבודה/ בניין בשכונת יערית בשלומי, תוך כדי העברת עצים למנוף מ.ר 15-090-58 (להלן – הרכב), התובע עזר בסידור חבילות העצים, זרוע המנוף (שהופעלה על ידי הכוח המכני של הרכב) פגעה בטעות בחבילת עצים והאחרונה פגעה בתובע והעיפה אותו מבלטת (צ.ל פלטת) המנוף ארצה (נפילה מגובה שקל כ-2.5 מ') (להלן- התאונה) כתוצאה מכך נגרמו לתובע שברים קשים ברגל. הוזמן אמבולנס למקום התאונה והתובע פונה לבית חולים".

בדו"ח רפואי של מד"א מיום 22.11.0 (נספח 5 למוצגי התובע) נרשם כך :"בן 39, בהגיענו למקום הנ"ל נמצא שוכב על המדרכה. לדבריו מספר כי נפל מהמשאית בעת עבודתו ונחבל בקרסול ימין, בנוסף מתלונן על כאבים ברגל ימין"..

בסיכום אשפוז מיום 26.11.20 (נספח 8 למוצגי התובע) נכתב כך:" בן 39, לאחר נפילה בזמן עבודה ממנוף, גובה 2 מטר עם נחיתה על הרגליים וחבלה לקרסול/עקב ימין". כמו כן במסמך רפואי הפניה לרפואה יועצת מיום 28.11.20 נרשם בתלונות כך: "לאחר נפילה מגובה בזמן עבודה 2 מטר עם נחיתה על הרגליים וחבלה לקרסול ימין...". (עמוד 65 לנספח 8 למוצגי התובע).

בתעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה מיום 14.12.20 נרשם כך:

"תוך כדי העברת עצים למנוף לצורף העברתם לשטח אחר ובזמן סיוע למפעיל המנוף בסידור העצים למנוף פגע בחבילת עצים ופגעה במטופל והעיפה אותו מהמסעית (כך במקור) נפל מגובה ( לא ברור) מטר נפל על הרגל נחבל ברגל ימין שברים בקרסול". (עמוד 61 לנספח 8 למוצגי התובע).

גם כך תוארו נסיבות התאונה בטופס 250 של המל"ל (נספח 7 למוצגי התובע): "תוך כדי עברת עצים למנוף לצורך העברתם לשטח אחר עזרתי בסידור חבילות העצים, מנוף פגע בטעות בחבילה אחת שפגעה בי והעיפה אותי ונפלתי מהמנוף מגובה של כ- 2 מטר".

הדבר תואם את תיאור התובע את התאונה בהודעתו במשטרה מיום 17.1.21 אשר הוגשה בדיון וסומנה כת/1:

"אני עבדתי בשלומי בשכונה החדשה ביערית עם קבלן בשם מנחם פונס "בנייה וגמר" אני משמש קבלן בניין ומעסיק. באותו היום בעל החברה הזמין מנוף ע"מ להעביר עצים של בנייה למקום אחר. מדובר בעצים וציוד בנייה שלי, אני עמדתי על הבלאטה של המשאית ע"מ לעזור ולסדר את העץ על המשאית, תוך כדי עבודה מפעיל המנוף כנראה עשה תנועה מטעת (כך במקור) ואני נזרקתי מהמנוף לרצפה של האספלט, הרגשתי כאבים חזקים ברגל ימין ואז הזמינו בשבילי אמבולנס והעבירו אותי לבית חולים נהריה...". 

הגרסה במסמכים אלה, בתעודה רפואית ראשונה, בטופס ב"ל 250 וכן בעדות התובע במשטרה, תואמת את האמור בעדותו הראשית, בעמוד 38 שורות 20-28:

"...בזמן הפגיעה היינו מסדרים עץ. איך זה הולך? אני שם 2, 3 לסדר, לקשור, לשים חגורות, להרים במנוף, ואני גם הייתי על הפלטה של המנוף. סידרנו רוב חבילות העץ. בהמשך, אני כל הזמן העין שלי על הנהג, כאילו אני לא נגדו, אבל זה... זה המציאות שהייתה. פתאום אני עומד על חבילות העץ, והוא מעביר לי את השאר. הוא כנראה הוא היה, לא כנראה, אני בטוח ש... כי העין שלי עליו, היה מדבר בטלפון, ומתעסק במכשיר של המנוף, של זרוע המנוף. פתאום, אני רואה את המנוף בא אלי ככה, כאילו במכה אחת. זה טוב גם שהזרוע, המנוף שלו לא פגע בי, כאילו רק פגע בעץ, ואז העיף אותי כמה מטרים".

כך גם העיד בחקירתו בעמוד 41 שורות 36-38 ועמוד 42 רישא:

"ש. כן. תפרט לי איך נפלת , איך הייתה הנפילה שלך? איך נחתת ? תפרט.

ת. לא, אני, אני שהעיף אותי המנוף, אני יושב בדיוק ככה, והמנוף מפה, כי אנחנו היינו... כאילו המנוף עומד בצד העליון, הוא לוקח מימין, ומביא לפה, אני מצד שמאל. כשהעיף אותי, אני יושב, אני עומד ככה. עפתי, עפתי כמה מטרים, וירדתי בכל הגוף על הצד הימין, על הרגל הימין כך, ונפלתי אז על המדרכה. זה מספר מטרים, אני לא... לא יודע כמה, יכול להיות 6, 7 מטר, יכול להיות 4, לא יודע".

הנתבעת טענה כי, הדיווח בדו"ח מד"א הוא גרסה ראשונית של התובע, שיש לתת לה משקל בקביעת העובדות. בדו"ח מד"א אמנם לא צוין שהנפילה אירעה כתוצאה מכך שזרוע המנוף פגעה בחבילת עצים, והאחרונה פגעה בתובע והעיפה אותו מפלטת המנוף, כפי שפורט בכתב התביעה, אלא צוין שהתובע "נפל ממשאית" אולם, לדידי, תיאור זה אינו סותר את תיאור הפגיעה המאוחרת, שכן מדובר בתיאור כללי שיכול להתיישב עם גרסת התובע המאוחרת המפורטת יותר, לא ניתן לצפות כי אנשי מד"א ידייקו לפרטי פרטים בנוגע לגורם הנפילה, על כן לא מצאתי לזקוף זאת לחובת התובע.

בעדותו הסביר התובע מדוע הוא לא תיאר את גורם התאונה, בפני אנשי מד"א, כפי שתיאר בהמשך, שחבילת עצים פגעה בחבילה והעיפה אותו, ואני מוצאת שההסבר מניח את הדעת. הוא נשאל איפה הוא סיפר את הגרסה הזאת קודם והשיב כך בעמוד 56 שורות 11-15:

"ת. בכל מקום.

ש: בכל מקום.

ת: אבל המשטרה לא חקרה אותי, זה לא טעות שלי אם המשטרה לא עשתה את העבודה

שלה בזמן. עכשיו אתה בא להגיד לי, ואני לא הייתי יודע, אני לא מבין בדברים האלה, עד

שהצגתי עו"ד והתחיל להגיד לי כן ולא וכל הסיפור הזה. גם מד"א שאלו אותי,

אמרתי להם נפלתי ממנוף. בזמן שאני מת מכאב, באותו רגע שהרגל שלך בסיבוב, אתה

לא יכול לחשוב אפילו ולענות"..

ובעמוד 56 שורות 30-38 לעדותו:

"אתה אומר להם, נמצא שוכב על המדרכה. לדבריו, מספר כי נפל מהמשאית בעת עבודתו, נפל מהמשאית.

ת: כן, זה מה שאמרתי.

ש: או-קיי למה לא סיפרת שהמנוף פגע בחבילה, שהמפעיל מנוף דיבר בטלפון,

הוא לא ראה, למה לא סיפרת את כל הסיפור?

ת: מה דבר אחרי מקסימום שלהם היה 7 דקות עד שהגיעו. ב- 7 דקות האלה אני הייתי מת מהכאב. בזמן שהרגל שלי מסובבת ונפלתי, אין לי את הכוח לספר כאילו, ואתה בא לחקור אותי? קודם כל תן לי להגיע לבית חולים, לראות מה קורה עם הרגל, ואחר כך תבוא תחקור אותי. אבל באותו רגע, אני לא נחקרתי אפילו".

לטענת הנתבעת, הטענה לפיה חבילת העצים שהייתה תלויה על המנוף, פגעה כביכול בחבילת עצים נוספת, שזו בתורה פגעה בו ו"השליכה" אותו מפלטפורמת המשאית, נטענה באופן הזה רק בעת מילוי טופס התביעה לביטוח לאומי (טופס ב.ל 283) ובתעודה הרפואית לנפגע עבודה מיום 14.12.20 לאחר שנועץ בעורך דין ולא במסמכים קודמים.

בהקשר זה אציין, כי תיאור נסיבות התאונה במסמכים הרפואיים הראשונים (בענייננו, דו"ח מד"א, בסיכום האשפוז ובמסמך הפניה לרפואה יועצת), לא תמיד כולל את מלוא הפרטים הניתנים לתיאור, כאשר לגישתי, העובדה שלא צוין כי חבילה עצים שהונפה על ידי המנוף פגעה בחבילה והתובע עף יחד אתה מהמשאית, אין בה כדי להכריע שלא הייתה כזו, במיוחד לנוכח העובדה שעדות התובע הייתה משכנעת, לא נסתרה בחקירתו הנגדית ונתמכה במסמכים מאוחרים כגון בתעודה הרפואית לנפגעי עבודה, בטופס התביעה לביטוח לאומי ובהודעתו במשטרה. העולה מן המקובץ, כי אין במסמכים הרפואיים המוקדמים כדי לערער את גרסת התובע.

אמנם, נכון כי, הפסיקה כבר קבעה כי יש לתת משקל רב להבדלים בין גרסאות ראשוניות שנמסרו לבין גרסה מאוחרת שנמסרה (ראו למשל:ת.א.(מחוזי ת"א) 2283/05שקירוב נ' אריה חברה לביטוח ואח', (פורסם ביום 25.10.07) אולם, במקרים שנדונו שם היה מדובר בשינוי מהותי בין הגרסה הראשונית לבין זו המאוחרת והעדר מתאם כלשהו ביניהם.

במה הדברים אמורים?, כאשר מנגנון החבלה אכן מתואר במסמכים הרפואיים והוא אינו זהה למה שמוסר התובע בגרסה מאוחרת יותר, דהיינו כאשר תובע מתאר בגרסה מוקדמת, כי נפל במנגנון אחד ובגרסה מאוחרת, כי מנגנון הנפילה היה אחר לגמרי. לא זה המצב בענייננו, לכל היותר ניתן לראות בכך היעדר פירוט של גורם הנפילה.

ראו גם קביעת בית המשפט בענייןת"א (ת"א) 47679-10-12אשרף מסארוה נ. הכשרת היישוב בע"מ(פורסם ביום 17.6.15). עיון בפסק הדין מעלה כי אי-ציון סיבת החבלה, לא הוחזק נגד התובע, כאשר מדובר במסמך רפואי בו לא נדרש לפרט את מנגנון החבלה, ונרשם: "לאחר חבלה נפילה בכתף ימין", ומאוחר יותר, כחודש לאחר התאונה, נרשם במסמך רפואי אחר שלדבריו נפל ממשאית. כן ראות"א 51776-03-11בחר נ. שומרה חב' לביטוח בע"מ(פורסם; 13.12.2014), שבו האנמנזה שנרשמה מפי התובעת הייתה "לדבריה ביום קבלתה נפלה ונחבלה בכף רגל בתנועה סיבובית", ולאחר מכן הגרסה שהציגה התובעת הייתה שכל זה קרה במהלך הכנסת הילד לרכב; בית המשפט באותו מקרה קבע כי אין בחסר של הנסיבות בהן ארעה הנפילה כדי לסתור את הגרסה המלאה, ועל כן לא ייחס משקל לפער בין הגרסאות.

בענייננו, התובע חזר ודבק בעדותו בגרסה, שהוא הועף על ידי חבילת עצים שפגעה בחבילה ולא מהמנוף עצמו (עמוד 69 שורות 18-21) ,על פי עדותו הוא עף וירד מהצד על רגל ימין ( עמוד 69 שורה 26) ובעקבות הנפילה העצים נפלו, אולם לא עליו, שכן הוא עף רחוק יותר (עמוד 62 שורות 11-16). הוא העיד הוא נפל משמאל למשאית וכי לא זז וחיכה למד"א (עמוד 62 שורות 17-21) הנתבעים טענו כי מהתמונות עולה כי הוא נמצא רחוק מהחלק האחורי של המשאית ויש לשאול כיצד הגיע לשם? התובע נשאל על כך בעדותו והשיב בעמוד 63 שורה 4:"מאיפה לי לדעת שהמשאית לא זזה מהמקום?...הנהג רוצה לכסות את עצמו גם" ואכן לא ניתן לשלול את תזוזת המשאית, ועל כן דין הטענה להידחות.

עוד טוענים הנתבעים כי, התיאור הנ"ל שהתובע עף מהמשאית לא מתיישב עם העובדה שהתובע לא סבל משפשופים, שריטות או חבלות כלשהן. התובע נשאל על כך והסביר כי הוא נחת על רגליו מהצד (ראה עדותו בעמוד 69 שורה 26).הדבר מתועד במסמך סיכום אשפוז מיום 26.11.24 (מוצג 8 למוצגי התובע) באבחנות רקע נכתב "בן 39, נפילה בזמן עבודה ממנוף, גובה 2 מטר עם נחיתה על הרגלים". המסמך הרפואי תואם את גרסת התובע והסברו להעדר שפשופים ושריטות.

אל מול עדותו המהימנה של התובע עומדת עדות הנתבע. הנתבע הצהיר בתצהירו כי עבד בתור נהג משאית שאליה מחובר מנוף. לגבי נסיבות התאונה הצהיר בס' 3 לתצהירו כך:

"3. ביום 22.11.20 במסגרת עבודתי, התבקשתי להעמיס עצים מאתר העבודה בשלומי, על המשאית, לצורך העברתם לאתר אחר, הגעתי לאתר והעמדתי את המשאית על "הרגליים" בסמוך לאתר העבודה.

4. עמי באתר היה מר פלוני ושלושה פועלים שלו, תפקידו של מר פלוני היה לסדר את חבילות העצים על המשאית. שלושת הפועלים של מר פלוני עזרו לי בסידור העצים לחבילות ואיגודן. אציין כי הורדת העצים נעשית באמצעות מנוף אותו אני מפעיל בשלט.

5. במהלך העבודה, ולאחר שהורדנו כמעט את כל חבילות העצים למשאית, ושעה שהתחלנו בהורדת החבילה האחרונה, הסתכלתי למטה ולא הבחנתי במר פלוני על המשאית.

6. הורדתי במהירות את חבילת העצים (האחרונה) על מנת שלא תישאר באוויר, וירדתי למטה, שם הבחנתי במר פלוני ששוכב על הקרקע במרחק של מס' מטרים רב (אני מעריך כ-10 מטרים) מהמשאית.

7. שאלתי את מר פלוני מה קרה לו, והוא ציין בפניי שקיבל סחרחורת ואז נפל".

ובסעיף 8 הצהיר כי "...בשום שלב זרוע המנוף והמטען שהיה עליו לא פגעו בחפץ או אדם כלשהו, גם לא במר פלוני . יתר על כן מר פלוני ציין בפני כי נתקף בסחרחורת וזו הייתה גם סיבת נפילתו".

הודעתו במשטרה סומנה ת/2 שם מסר הנתבע את גרסתו לפיה: "לפני כמה דקות אחד העובדים שהיה פה על המשאית הרגיש לא טוב, אמר שיש לו סחרחורת ונפל מהמשאית והכחיש שהוא נפגע מהעמסת קרשים". בסוף הודעתו הוא נשאל מאיזה גובה התובע נפל והוא אישר שהוא נפל מגובה של 2 מ'. בעדותו בבית משפט, הוא חזר על גרסתו בדבר נפילת הנתבע מהמשאית בשל סחרחורת (ראה עמוד 71 לתמלול שורות 32-36).

אני סבורה כי יש לדחות גרסה זו ואנמק. ראשית, לא הוצג בפניי תיעוד רפואי קודם שהתובע סבל מסחרחורות. שנית, התובע הכחיש מכל וכל בעדותו כי הייתה לו סחרחורת וכי אמר זאת לנתבע. כך העיד בעמוד 63 שורות 23-29:

"או-קיי, בסדר גמור. זה נכון שאחרי שאתה נפלת, אז ניגשו אליך... המפעיל ניגש אליך, ואחיך ניגש אליך, ואחרי זה גם הגיע מד"א, ולכולם אתה אמרת שקיבלת סחרחורות ונפלת?

ת: חד וחלק לא.

ש: לא, אוקיי.

ת: לא היה לי סחרחורת,

ש: זאת אומרת, אם כל האנשים האלה אומרים את זה,

ת: ולא איבדתי הכרה, ולא כלום".

על כן אני קובעת כי טענה זו נסתרה בעדות התובע והיא נעדרת בסיס עובדתי ואין לקבלה.

אל מול עדות התובע שהייתה עקבית ואמינה התרשמתי כי, עדות הנתבע, מפעיל המנוף, הייתה רצופת סתירות וקשיים. בתצהיר שהגיש הצהיר כי, כאשר הוריד את החבילה למשאית על מנת שלא תישאר באוויר והלך לבדוק, מצא את התובע פצוע, במרחק של 10 מ' להערכתו (ס' 5-6 לתצהיר הנתבע) ואילו בעדותו בבית המשפט העיד כי מצא את התובע במרחק של 20-30 מטרים מהמשאית (ראה עדותו הנתבע בעמוד 73 שורות 17-19), דבר שלא מתיישב עם גרסתו כי התובע לקה בסחרחורת ונפל שכן לו היה התובע נופל בשל סחרחורת, הוא היה נופל בסמוך למשאית ולא במרחק כזה.

הנתבע העיד כי, הוא עלה על הגג של הבית (עמוד 77 שורה 3) לראות מלמעלה את הפועלים ואת התובע (עמוד 70 לעדותו) והיה בקשר עין עם המנוף (עמוד 77 שורה 18). הוא אישר שהתובע היה על המשאית כל זמן ההעמסה (עמוד 78 שורה 18).

ראה עדותו בעמוד 78 שורות 28-39:

" ש. אז במשך שעה וחצי פלוני היה כל הזמן שם על המשאית?

ת. כן.

ש. ופתאום הוא נעלם.

ת. כן מתי שמת לב שהוא נעלם?

ת: שמתי לב בחבילה האחרונה שקשרתי את העין למנוף, את הבן אדם איך שהוא קושר,

ואז הסתובבתי את העין, אני מסתכל על המשאית, אני לא רואה אותו.

ש: ומה עשית?

ת: פתאום, פתאום אני שומע אותו, פתאום שאני שומע על... על הגג, אני מסתכל, אני רואה אותו כמעט רחוק ממני, שתי בתים מהמשאית איפה שהיא הייתה עומדת, שתי בתים מאחרי המשאית, אני שומע אותו שהוא צועק. הורדתי את המנוף, שמתי את זה על החבילות עצמה שלא תישאר את החבילה באוויר, שלא תתנדנד חס וחלילה או יהיה סכנה. הורדתי את החבילה, וירדתי מיד אליו".

וכן ראה עדותו בעמוד 80 שורות 28-30: "אני מסתכל שאני אראה אותו כאילו בין העצים, לא שמתי לב לאף אחד, לא ראיתי אף אחד...המשכתי, הורדתי את זה על המשאית, פתאום אני שומע אותו שהוא צועק. וכבר ירדתי מהגג מיד...".

עדותו האחרונה מצביעה על כך שהייתה נקודת זמן, עובר לנפילה, בה הנתבע לא ראה את התובע, אם בשל היסח דעת או מכל סיבה אחרת. יש לציין שמצופה ממפעיל המנוף שיהיה בקשר עין רצוף עם האדם שנמצא על המשאית, לאורך כל הפעולה. אני מוצאת בעדותו זו של הנתבע חיזוק לגרסת התובע לנסיבות התאונה. אני סבורה שגרסת התובע מתקבלת יותר מגרסת הנתבע, שהתובע נפל בשל סחרחורת, ונראה כי הגרסה של נפילה בשל רשלנות בהפעלת המנוף, היא גרסה מסתברת יותר ומשתלבת עם הראיות שבתיק.

לסיכום, התרשמתי כי עדות התובע מהימנה ועקבית ואילו עדות הנתבע אינה חפה מסתירות וקשיים אשר פגעו במהימנותו, על כן אני מעדיפה את גרסת התובע שמצאה חיזוק במסמכים שפורטו לעיל.

הנה כי כן, מכלל הראיות והעדויות שהובאו, נחה דעתי, ברמת ההסתברות הנדרשת בהליך אזרחי, כי התובע הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח את גרסתו כפי שתיאר בכתב התביעה.

למען לא ייצא הנייר חסר, אציין כי במהלך הדיון נשמעו עדויות נוספות. עדותו של מ', אחיו של התובע. מ' העיד כי התובע היה על המנוף וסידר את העץ וכי הנתבע עשה תנועה ונתן מכה לעץ ולתובע שהיה על המשאית והתובע עף (עמוד 2 שורות 22-25). במהלך עדותו אישר שלא ראה את הנפילה, על כן, לא מצאתי לנכון ליתן לעדותו משקל. עוד העידו שני עדים נוספים מטעם התובע, שניהם העידו כי לא ראו את נפילת התובע מהמשאית, משכך, אין לעדותם כדי לסייע בקביעת נסיבות התאונה.

לסיכום חלק זה, אני קובעת כי התאונה ארעה בשל פגיעת זרוע המנוף בחבילת עצים וזו פגעה בתובע והעיפה אותו מפלטת המשאית, כמתואר בכתב התביעה. מכאן, תאונת התובע היא תאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, סעיף ההגדרות הקובע כי, יראו כתאונת דרכים גם "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". משנקבע שהתאונה היא תאונת דרכים, זכאי התובע לפיצויים לפי החוק.

נזקיו של התובע

כאמור לעיל, לתובע נקבעה נכות על פי דין, כתוצאה מהתאונה, בשיעור של 30% בגין קישיון לא נוח של קרסול ימין ו- 5% בגין צלקות בגוף מכאיבות ומכערות בשוק רגל ימין. אחוז הנכות המשוקללת של התובע היא 34%. המוסד לביטוח לאומי הגדיל לתובע את הנכות הרפואית על פי תקנה 15 לשיעור של 45%.

התובע מבקש לקבוע לו נכות תפקודית בשיעור של 50%. לטענתו, יש לו הגבלה בתנועה, כאבים תמידיים, קשיים בעמידה ובהליכה. כל חייו עבד בענף הבניין. מנגד, טענה הנתבעת כי נכותו התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית והעמידה אותה בשיעור של 15%, בטענה כי לאחר התאונה המשיך התובע בעבודה פיזית. "בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד". (ע"א 3049/93סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פורסם ביום 8/6/95).לאחר בחינה ושקילה, לא מצאתי כי מתקיימות בעניינו של התובע נסיבות המצדיקות סטייה בקביעת הנכות התפקודית מהנכות הרפואית, על כן, אני קבעת כי הנכות התפקודית היא בשיעור הנכות הרפואית המשוקללת של התובע, 34%.

לעניין גובה השכר של התובע עובר לתאונה, התובע טען לגובה שכר של 15,000 ₪, מנגד טענה הנתבעת לגובה שכר עובר לתאונה על סך של 12,313 ₪ ברוטו ובעת שערכה חישוב הפסד שכר לעתיד על סך של 13,000 ₪. התובע היה קבלן עצמאי שעל פי הודעת רואה החשבון מיום 26/5/23, התובע הפסיק את פעילותו כקבלן עבודות בניין ביום 1/11/21. התובע הגיש לתיק (במסגרת תחשיב הנזק) מסמכים כלהלן: דו"חות לשנת 2021 לפיהם ההכנסות הן בסך של 550,034 ₪ ורווח לאחר תיאום בסך 111,630 ₪. יש לציין ששנה זו כללה מענקי קורונה לשנים 2021 ו- 2020 בסך של 223,459 ₪. דו"חות לשנת 2020 לפיהם לתובע הכנסות בסך של 505,376 ₪ ורווח לאחר תיאום בסך 75,129 ₪. דו"ח שומת מס הכנסה לשנת 2018 לפיו הכנסות התובע בסך של 180,106 ₪ ודו"ח שומת מס הכנסה לשנת 2019 בסך של 154,205 ₪. קביעת גובה השכר הממוצע של התובע עובר לתאונה, אינה חד משמעית. בהתחשב באופי העבודה, ולאחר שקילה, אני מוצאת לנכון לקבוע את גובה השכר החודשי של התובע כפי שטען לו התובע, על סך של 15,000 ₪.

הפסדי שכר לעבר – התובע עתר לסכום גלובאלי בסך של 400,000 ₪ ללא פירוט. מנגד, הנתבעת טענה להפסדי שכר בשיעור של 130,642 ₪, בהסתמך על הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע במוסד לביטוח לאומי, אי כושר מלא למשך 3 חודשים מיום התאונה, לאחר מכן 40% למשך 6 חודשים, לאחר מכן 34% עד היום. בהתחשב בגובה השכר שנקבע לעיל ובנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי, הפסדי השכר לעבר של התובע מסתכמים בסך של 361,500 ₪.

הפסדי שכר לעתיד – התובע טען בסיכומיו להפסדי שכר לעתיד בסך של 2,136,886 ₪. הנתבעת טענה לכימות גלובאלי בסך של 450,000 ₪. חישוב אריתמטי מהוון, לפי הקביעות לעיל, מביא לתוצאה של 1,035,000 ₪ (במעוגל).

הפסדי פנסיה – לסכומים שנקבעו לעיל בקשר להפסדי שכר לעבר ולעתיד יש להוסיף סכום כספי בשיעור של 12%, בסך הכול 168,000 ₪ (במעוגל).

עזרה צד לעבר ולעתיד – אין ראיות לעזרה בשכר, אין עדויות מטעם מי שנטען שעזר לתובע, אשתו ובנו בכורו, ברם, נוכח מהות הפגיעה, טיבה ואופייה, אני סבורה שיש לפסוק פיצוי בגין עזרה של מיטיבים, החורגת מעזרה רגילה של הני משפחה, בסכום כולל של 30,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד – בהעדר כל קבלה או ראיה אחרת להוצאות רפואיות מכל סוג שהוא, אני פוסקת לתובע סך גלובאלי של 15,000 ₪.

כאב וסבל – על פי הנכות הרפואית ו- 4 ימי אשפוז, וניכוי גיל, הסכום לפיצוי הוא 70,000 ₪ (במעוגל).

סכום הנזק שנגרם לתובע הוא – 1,679,500 ₪.

הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית לתקבולי המוסד לביטוח לאומי, לפיה, היוון תקבולי התובע מנכות עבודה נקבע לסכום כספי של 1,594,000 (במעוגל).

לסיום, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 85,500 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך-דין כדין וסכום אגרת בית משפט ששולמה.

ניתן היום, כ"א אדר תשפ"ה, 21 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.