פלונית נ' בטש

תביעה לפיצוי בטענה לרשלנות רפואית מצד הנתבע בעת הטיפול בשיניה של התובעת.

הצדדים ומסגרת המחלוקת

1. הנתבע הוא רופא שיניים אליו הגיעה התובעת בבקשה להלבנת שיניה. אין חולק שבתחילה דובר על ביצוע ציפויים לשיניה של התובעת אלא שבפועל ביצע הנתבע טיפולי שורש וכתרים ב-20 שיניה המרכזיות של התובעת. הטיפול שערך הנתבע לא הצליח ולא הסתיים והתובעת פנתה לרופאים אחרים להשלמת הטיפול.

2. בתביעתה טוענת התובעת שהנתבע התרשל בטיפול בה, לא ערך רשומה רפואית, לא הסביר לה את פעולותיו, לא קיבל את הסכמתה לביצוען ואף גרם לה נזק בלתי הפיך.

3. הנתבע טוען שהתובעת ידעה על שלבי הטיפול והסכימה להם. הנתבע לא הציג רשומה רפואית אך מצא צילום פנורמי שנעשה לפני תחילת הטיפול וביקש לבסס עליו את טענותיו ביחס למצב שיניה של התובעת כגורם לנזקיה כיום.

4. בתיק מונה פרופ' יפה כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת הצילום הפנורמי והערכת מצבה של התובעת לפני תחילת הטיפול ואחריו.

5. הצדדים חלוקים אם כן הן בשאלת אחריות הנתבע למצב שיניה של התובעת כיום בגין טיפולו בהן והן בשאלת הנזק שנגרם לתובעת עקב טיפול זה.

    

   פניית התובעת למרפאת הנתבע והטיפול שניתן

6. התובעת פנתה למרפאת הנתבע בחודש יולי 2020 וביקשה להלבין את שיניה. אין חולק שהסיכום בין הצדדים היה לבצע ציפויי זרקוניה והנתבע החל בכך. התובעת שילמה לנתבע 24 אש"ח במזומן אך לא קיבלה כל חשבונית או אסמכתא אחרת.

7. לטענת התובעת שיניה היו בריאות ולא היו לה תלונות כלשהן פרט לצבע השיניים.

   הנתבע לעומתה מבקש לטעון שלל טענות אודות מצב שיניה ותלונותיה לרבות בדבר היגיינה לקויה, כאבים, צורך בהשתלת שיניים, טיפול בחניכיים ועוד. לטענתו מצב שיניה של התובעת גם במהלך הטיפול לא היה תקין ועל כן עבר ל'תכנית שניה' והחל לבצע טיפולי שורש וכתרים.

8. התובעת העידה שלא הבינה את מהות הטיפולים שביצע הנתבע בשיניה והופתעה לגלות בדיעבד שביצע טיפולי שורש וכתרים. היא העידה שסבלה מכאבים, התלוננה בפני הנתבע על הרעת מצבה, החמרה בכאבי השיניים מטיפול לטיפול, נפיחות ודימומים בחניכיים ועוד. הנתבע השיב שעליה להתאזר בסבלנות וליטול משככי כאבים.

   בחלוף מספר חודשים כאשר פניותיה החוזרות למרפאת הנתבע בשל מצבה לא הועילו, והיא סבלה מדלקת חניכיים, קושי בדיבור וסגירה לקויה של הלסת, מסר לה הנתבע שאינו יכול עוד לסייע לה, השיב לה 9,000 ₪, והורה לה לפנות לרופא שיניים אחר.

9. הנתבע העלה טענות שונות שלא מצאתי לתת אמון באיזו מהן.

   הנתבע טען שהציג לתובעת תכנית טיפול בכתב – אך לא הציג תכנית שכזו בהגנתו.

   הנתבע טען שהתובעת לא הגיעה לטיפולים - אך לא הציג רשימת טיפולים שבוטלו או קוימו, אף שטען שניהל זאת במחברת (עמ' 10 ש28 – עמ' 11 ש1).

   הנתבע טען שהחליף את הכתרים בשיני התובעת 3 פעמים עקב חוסר שביעות רצונה מהצבע, אך לא הציג כל ראיה להזמנות ראשונות או חוזרות של כתרים כלשהם. גם בחקירתו הנגדית לא הציג הנתבע גרסה עקבית לטענה זו בדבר החלפה חוזרת (עמ' 11 ש2-32).

   הנתבע טען בתצהירו שהתובעת התלוננה לאחר כל טיפול, אך כשנשאל בחקירתו הנגדית האם אחרי התקנת הכתרים התובעת התלוננה בפניו הרבה פעמים על כאבים, השיב ש"מעולם לא התלוננה". כאשר נשאל האם לא התלוננה גם אחרי הכתרים הזמניים השיב ש"הכתרים הזמניים זה היה בזמן הטיפול", וכל זאת על פי זכרונו בלבד (עמ' 9 ש33 – עמ' 10 ש5).

10. מחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת ד"ר ברק, שאושרה ע"י המומחה מטעם בית המשפט פרופ' יפה, עולה שרשלנות הנתבע התבטאה בין היתר בכך שביצע השחזה עמוקה ובלתי סבירה של שיני התובעת שהביאה להתקרבות למוך השיניים ('עצב השן') ופגיעה בו. דבר זה גרם לכאבים והנתבע ביצע טיפולי שורש וכתרים – שלא היה בהם צורך מלכתחילה.

11. טיפולי השורש שביצע הנתבע היו לקויים ובניגוד למקובל אצל רופא סביר, דבר שהביא להתפתחות דלקת סביב חוד שורשי השיניים וחייב ביצוע טיפולי שורש חדשים ע"י ד"ר חארוף לתיקון המצב.

12. על פי חוו"ד המומחים ביצע הנתבע 20 טיפולי שורש וכתרים, ובנה אותם בצורה לקויה ובניגוד למקובל אצל רופא סביר, עם אמברזורות סגורות שלחצו על החניכיים, שהתנפחו וכאבו. הדבר חייב את ד"ר חארוף להסירם ולבצע כתרים זמניים, שאחריהם יבוצעו כתרי חרסינה קבועים.

13. התובעת החלה כאמור שיקום במרפאת ד"ר חארוף אך הפסיקה בשל חסרון כיס ואח"כ המשיכה בטיפולי השיקום אצל ד"ר סאלח ג'אבר ועוד.

     

    העדר רשומות רפואיות

14. בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע שהתיק הרפואי של התובעת "לא נמצא ברשותו", וזאת ללא כל הסבר.

15. הנתבע גם לא הציג כל רשומה רפואית בעניינה של התובעת וכשנה לאחר פתיחת ההליך מצא לפתע צילום פנורמי שערך לתובעת ביום 14.7.2000 ואותו הציג בקדם המשפט.

16. במהלך חקירתו הנגדית טען לראשונה הנתבע שהתיק הרפואי של התובעת 'אבד' ותלה את האשם בעובדת הניקיון במשרדו. לצד זאת הודה הנתבע שלא ביצע צילום 'פוטו' של שיני התובעת ולא הפנה אותה לבדיקות נוספות כלשהן (עמ' 8 לכל אורכו).

17. העדר רשומה רפואית פועל לחובת הנתבע. הנתבע הפר את חובתו על פי סעיף 17 בחוק זכויות החולה תשנ"ו-1996 והעדר הרשומה מונע ממנו להעלות כל טענה שיכול היה להוכיח באמצעותה.

18. כפי שנקבע בפסיקה וצוטט בהסכמה פעמים רבות: "מקום שצריך לעשות רישום רפואי וזה לא נעשה ולא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת, שיכלו להתבהר מתוך הרישום, אל כתפי הרופא או המוסד, שבמסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים" (ע"א 9151/08 מאיר בן חמו נ' עיריית ירושלים - שירותי בריאות הציבור, 1.1.2012, והאסמכתאות שם)‏‏.

19. במקרה נוסף נקבע שכאשר נפלו ברישומי הגורם המטפל ליקויים רבים שלא נמצא להם הסבר מספק – ובענייננו העדר רישום כלל – הרי שיש הצדקה להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הגורם המטפל ביחס לכל יסודות התביעה, שכן לליקויים כה רבים וחריגים בהיקפם עשויה להיות נפקות גם ביחס להתקיימות חזקת "הדבר מעיד על עצמו".

    באותו עניין נקבע, כפי שיש לקבוע בענייננו, שהגורם המטפל לא הרים את הנטל להוכיח כי לא התרשל בטיפול בתובע או כי התרשלותו לא גרמה לנזק (ע"א 7766/08 מרים מיכאלי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, 1.8.2011)‏‏.

20. בהתאם לכך אין בידי הנתבע להוכיח את טענותיו ביחס למצב שיניה של התובעת עת הגיעה למרפאתו, אין בידו להוכיח שהסביר לתובעת את מהות הטיפול שתכנן, אין בידו להוכיח שהציג שתי תכניות טיפול, אין בידו להוכיח שהייתה הצדקה לביצוע טיפולי שורש וכתרים ושקיבל את הסכמת התובעת לכך במקום הקצעת שיניים והתקנת ציפויים בלבד, ועוד.

21. בראשית תצהירו טען כאמור הנתבע שסוכם על ביצוע ציפויי חרסינה והוא החל בכך, אלא שבגלל 'תחזוקה ירודה' מצד התובעת הוא עבר בהסכמתה לטיפולי שורש וכתרים.

    בהמשך תצהירו מצטט הנתבע את חוות דעת המומחה מטעמו במלואה, כאילו הייתה מילותיו-שלו, וממנה עולה כי טענתו היא כביכול שכלל לא ניתן היה לבצע לתובעת ציפויים, והאלטרנטיבה היחידה הייתה ביצוע טיפולי שורש וכתרים (סעיפים 8-10 לעומת סעיפים 24, 27-28 שהם חלק מחוות דעת המומחה).

    בחקירתו הנגדית חזר הנתבע לגרסתו המקורית ולפיה אכן החל בהשחזה לצורך ציפוי, ללא טיפולי שורש, ורק אח"כ שינה את התכנית והחל את טיפולי השורש האמורים (עמ' 9 ש5-11).

    פער זה מלמד אף הוא שלא ניתן לתת אמון בטענות הנתבע שאינן נתמכות ברשומה רפואית כלשהי. עניין זה משליך על טענותיו הן ביחס למצב שיני התובעת, הן ביחס לתכנית שלכאורה הוצעה לה והן ביחס לקבלת הסכמתה לביצוע טיפולי שורש וכתרים כנטען על ידו.

22. יתרה מזאת, ממצאי פרופ' יפה על פי הצילום הפנורמי שוללים את טענות הנתבע ביחס למצב שיניה של התובעת לפני הטיפול ומחזקים את טענת התובעת שלא סבלה מבעיות ורק ביקשה לבצע הלבנה. ממצאי פרופ' יפה אף מבהירים שאין כל הסבר סביר לביצוע טיפולי שורש בשיניים הנראות באותו צילום פנורמי וקביעותיו תומכות אף הן בכך שלא ניתן לתת אמון בטענות הנתבע אודות מצב שיני התובעת ומהלך הטיפול בה ושהלה התרשל קשות בטיפול בה.

     

    חוות דעת המומחים

23. התובעת הגישה עם תביעתה את חוות דעתו של פרופ' שלמה ברק אשר פירט את פעולותיו הרשלניות הרבות של הנתבע והנזק שגרם לתובעת. עם גילוי הצילום הפנורמי השלים פרופ' ברק את חוות דעתו וביסס את הטענה שהצילום נעשה לפני תחילת הטיפול.

24. הנתבע הגיש מטעמו את חוות דעתו של ד"ר זכרייא אבו ראס וקשה למצוא הלימה בין תיאורי חוות הדעת לנתוני התיק כפי שהם ידועים כיום.

25. כך, לדוגמא, הנתבע טען בסעיפים 11 ו-17 בכתב ההגנה שהתובעת הגיעה למרפאתו עם שורת תלונות אודות: "...ההיבט האסתטי של שיניה, כאבים הנגרמים על ידי הלסת התחתונה, אורתודנטיה, סתימות, טיפול בעצבים, ציפוי שיניים, השתלת שיניים וטיפול בחניכיים".

    עוד טען שבמהלך תקופת הטיפול החלה לסבול מכאבי שיניים (שם, סעיף 12) וכן שהחמרת מצבה נגרמה מכיוון שנעדרה מטיפולים והפסיקה אותם (שם וכן סעיפים 5-7). לאורך כתב ההגנה טען שטיפל בה לפי הפרקטיקה המקובלת בכל הנוגע לזיהומים בפה ולסת.

26. בחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבע הסתמך ככל הנראה המומחה מטעמו על דברי הנתבע וערך 'השלמות עובדתיות' נרחבות שלא נמצא להן כל תימוכין. המומחה העלה טענות נרחבות אודות מצב התובעת וטיפול הנתבע בה ובכלל זה 'קביעות' לעניין תחזוקת היגיינת הפה, אבנית, דלקות, דימום, קיומן של תכניות טיפול ועוד – הכל מבלי שקיימת רשומה רפואית כלשהי(!) היכולה לבסס אמירות אלו.

27. לאור הפער בין מומחי הצדדים מונה פרופ' אבינועם יפה, מומחה למחלות חניכיים ושיקום הפה, כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לבדוק את הצילום הפנורמי מיום 14.7.2020 ולחוות דעתו בדבר נחיצות הטיפולים שעברה התובעת ע"י הנתבע.

28. מסקנת פרופ' יפה מהצילומים שהוצגו לו (לפני ואחרי הטיפול) הייתה שהנתבע עשה לתובעת עוול ב"טיפול רשלני, לא ראוי, לא דרוש, מיותר ומזיק", כפי שיפורט להלן.

     

    מצב התובעת לפני טיפול הנתבע וכיום

    לפני טיפולי הנתבע

29. בחוות דעתו פירט פרופ' יפה שמהצילום הפנורמי מיום 14.7.2020 ניתן ללמוד שלתובעת הייתה מערכת שיניים מלאה עם 3 טיפולי שורש וכתרים (בשיניים 25, 26, 36) וכן סתימות שונות בשיניים כפי שפורטו שם. המומחה הבהיר שרמת העצם בצילום זה אינה מראה כל סימן למחלה פריודונטאלית (כפי שטען הנתבע) וקבע שרמת העצם תקינה לחלוטין.

30. עוד ציין המומחה שטענות הנתבע והמומחה מטעמו בדבר מצב שיניה של התובעת עת הגיעה לנתבע אינן עולות בקנה אחד עם הנלמד מאותו צילום פנורמי מיום 14.7.2020 ולמעשה הן בלתי סבירות בעליל, כהגדרתו.

    כך לדוגמא ציין המומחה שטענת ההגנה שהתובעת סבלה מ'עששת המגיעה עד המוך' לא נראית כלל בצילום. עוד הבהיר שרמת העצם התומכת, הנראית בצילום תקינה, לא מרמזת על כל בעיה פריודונטאלית ולא על אובדן תמיכה גרמית שהצריך הקצעת שורשים.

    לאחר טיפולי הנתבע

31. לאחר כישלון הטיפול אצל הנתבע פנתה התובעת בחודש מרץ 2021 לרופא השיניים ד"ר פיראס חארוף, שתיעד את מצב שיניה כשהגיעה אליו ובכלל זה את היקף הנזק שמצא: התובעת סבלה מדלקות בשיניים שעברו טיפולי שורש ע"י הנתבע (שיניים 15-25 ו-35-45) וגשרים עם OVERHANG; בכותרות השיניים הושמו סתימות זמניות, נמצאה עששת מתחת לגשר, הגוטה (חומר המילוי) לא הגיע לסוף התעלות והיה בעודף בחלק הכותרתי, ופוצר שבור נמצא בתוך התעלה בשן 23.

32. הגדרת פרופ' יפה היא שהקשר בין מצב השיניים הנראה בצילום הפנורמי מ 14.7.2020 לתיאור העולה מהכרטסת של ד"ר חארוף, 7 חודשים בלבד לאחר מכן, הוא "דמיוני", ועל פי קביעתו גרם הנתבע לתובעת "נזק בל יתואר בטווח המיידי ובטווח הרחוק". על פי בדיקתו לא ברור כיצד הגיעו שיניים מהמצב הנראה באותו צילום פנורמי למצב שבו נעשה בהן טיפול שורש חודשים ספורים לאחר מכן.

33. בפני פרופ' יפה עמדו בין היתר גם צילום סטטוס מיום 4.3.2024, צילום פוטוגני קליני של שיניים עליונות מושחזות וצילומים פנורמיים שערך מומחה הנתבע.

34. על סמך כלל החומר שהוצג לו קבע פרופ' יפה שלטיפולו של הנתבע לא הייתה כל הצדקה והוא בבחינת נזק בל ישוער.

    המומחה הוסיף וציין ש"פרט לעובדה שבוצע טיפול לא נחוץ כלל ועיקר, כתוצאה מכך שעברה טיפולי שורש פרוגנוזת השיניים מורעת, יהיה צורך בהחלפת השחזורים אחת ל 8-10 שנים, קיים חשש לעששת משנית ללא כל התראה (בגלל טיפולי השורש) וקיים חשש לאפשרות של פיצול שורשים במהלך השנים, מה שאינו נכון למקרה של שיניים שלא עברו טיפולי שורש".

     

    הנזק ועלות השיקום

    טיפולי עבר 

35. התובעת הציגה את הצעת המחיר של ד"ר חארוף לטיפול השיקומי וכן קבלות וחשבוניות בגין התשלום עבור הטיפולים שעברה על ידו וע"י רופאים נוספים.

    אין בידי לקבל את טענת התובעת שיש לפצותה גם בגין ההפרש בין הקבלות להצעת המחיר – ראשית כיוון שאין בנמצא חוו"ד מומחה המאשר מה נעשה עד כה, מה נותר לבצע ומה העלות; ושנית מכיוון שהצעת ד"ר חארוף כוללת טיפולים לשנים קדימה מבלי שהוכחה משמעותם והיחס בינם ובין הטיפולים שנקבעו לעתיד, להחלפה כל 10 שנים.

    סך כל הקבלות בגין הוצאותיה המוכחות של התובעת לעבר כשהן משוערכות מאמצע התקופה להיום (ובנטרול כפילויות בין חשבוניות לקבלות) עומד על סך 85,045 ₪.

36. התובעת ביקשה לקבל חזרה את יתרת התשלום שנותרה בידי הנתבע בסך 15 אש"ח.

    במקרה חריג כבמקרה דנן, כאשר הנתבע לא רק שלא ביצע את הטיפולים שבגינם פנתה אליו התובעת, אלא הוסיף וגרם לה נזק בלתי הפיך כמתואר בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – נראה שצודקת התובעת שאין להותיר בידי הנתבע תשלום כלשהו בגין הטיפול בה.

    שערוך סכום זה להיום עומד על סך 18,765 ₪.

     

    טיפולים בעתיד 

37. על פי חוו"ד ד"ר ברק ופרופ' יפה שלא נסתרה, על התובעת לעבור מדי 10 שנים החלפה של 20 הכתרים בפיה, בעלות של 4,000 ₪ (כולל מע"מ) לכל כתר ובסה"כ 80 אש"ח לכל טיפול.

    הנתבע לא חקר מי מהמומחים ולא טען לעניין עלויות והיקף ההחלפה, אך לא ניתן להתעלם מקביעת מומחה בית המשפט שעל פי הצילום הפנורמי היו בפיה של התובעת 3 שיניים עם טיפולי שורש וכתרים וזאת לפני תחילת הטיפול אצל הנתבע. מכאן שהנזק שגרם הנתבע בהקשר של צורך בהחלפת כתרים עתידית שלא הייתה הצדקה לביצועם מתייחס ל-17 השיניים הנוספות והפיצוי יחושב בהתאם.

38. התובעת ילידת 1989 ועל פי תוחלת חייה הצפויה היא תעבור עוד 4 מחזורי טיפול. כל מחזור טיפול יעלה 17 שיניים * 4 אש"ח לשן = 68,000 ₪.

    עוד 10 שנים 68 אש"ח * 0.7440 = 50,592 ש"ח; עוד 20 שנה 68 אש"ח * 0.5536 = 37,645 ש"ח; עוד 30 שנה 68 אש"ח * 0.4119 = 28,009 ש"ח; עוד 40 שנה 68 אש"ח * 0.3065 = 20,842 ש"ח. סך העלויות להחלפת הכתרים בעתיד – 137,088 ש"ח.

     

    הוצאות

39. התובעת טוענת שתידרש לנסיעות לטיפולים, לרכישת תרופות ומשככי כאבים וכיוב'.

    לאור היקף הטיפול לו תידרש סביר הוא שייגרמו לתובעת הוצאות שונות בהיקף של 20 אש"ח.

     

    כאב וסבל

40. התובעת, אישה צעירה בת כ-31 בעת שהגיעה למרפאת הנתבע, ביקשה רק להלבין את שיניה, אך הנתבע ביצע בפיה טיפולי שורש נרחבים ומיותרים באופן רשלני ומזיק וזאת ב-20(!) השיניים המרכזיות בפיה.

41. הנתבע לא הציג כרטסת רפואית ולא הוכיח שניהל כרטסת כלשהי בעניינה של התובעת. מכאן שגם לא הרים את הנטל להוכיח שהסביר לתובעת את מהלך הטיפול המוצע, את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בכל אופציה טיפולית ואף לא את השינויים, כגרסתו, שביצע במהלך הטיפולים, וממילא לא הוכיח שקיבל את הסכמתה לטיפולים הנרחבים והמיותרים שביצע.

42. על פי קביעת מומחה בית המשפט הייתה לתובעת, כאשר הגיעה למרפאת הנתבע, מערכת שיניים מלאה עם רמת עצם תקינה לחלוטין.

    כקביעת המומחה, לא נמצאו כל הצדקה או הסבר סביר לביצוע טיפולי השורש והכתרים ב-20 השיניים (לרבות אותן 3 שיניים שהיה בהן טיפול וכתר קודמים).

43. בסופו של דבר גרמו פעולות הנתבע לנזק בל יתואר לתובעת וזאת בטווח המיידי ובטווח הרחוק ובאופן שהגביר את הסיכון להרעת מצב שיניה בעתיד רק בשל אותו טיפול מזיק ומיותר.

44. בהינתן גילה של התובעת, היקף הטיפולים שביצע הנתבע ב-20 השיניים, הכאב והסבל שנגרמו לה מכך והצורך שיהיה בעתיד להחליף את הכתרים מדי 10 שנים ולחוות שוב כאבים ועוגמת נפש – אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 100,000 ₪.

     

    אי הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה

45. התובעת כורכת סוגיות אלו יחדיו ותובעת פיצוי גם בגין אי קבלת הסכמתה לטיפולים והפגיעה באוטונומיה שלה.

46. בהעדר רשומה רפואית כלשהי ממרפאת הנתבע לא ניתן לקבל את גרסת הנתבע גם באשר להסכמת התובעת לטיפול שערך לה. לא ניתן לקבל את גרסתו בדבר האפשרויות שלכאורה הציג לה, בדבר תכנית הטיפול שלכאורה ערך, בדבר ההסברים שהיה עליו לתת לה ביחס לסיכויים וסיכונים הכרוכים בטיפול כלשהו, בדבר הטיפולים בפועל והתקדמותם ועוד.

47. נקודת המוצא שאין עליה מחלוקת היא שהתובעת הגיעה רק לצורך הלבנת שיניה וציפתה לציפוי זרקוניה. קביעתו החד-משמעית של פרופ' יפה היא שכלל טיפוליו של הנתבע היו מזיקים ומיותרים ולא הייתה כל הצדקה רפואית או אחרת לנקוט בהם. מכאן שאין כל יסוד לקבוע שהנתבע הסביר לתובעת את הטיפולים שבכוונתו לבצע ושהתובעת הסכימה לכך.

    כאשר התבקש הנתבע להתייחס לכך שלא קיבל את הסכמת התובעת לטיפולים שביצע הייתה תשובתו רק שהתובעת "קיבלה אחלה טיפול. הכי טוב" (עמ' 9 ש18-19).

48. כפי שנקבע בפסיקה, "בכל מצב של היעדר הסכמה מדעת גלומה מיניה וביה ההכרה בפגיעה באוטונומיה. לכן, אין לפסוק בגין אותו מחדל של אי גילוי המידע הנחוץ, שני סוגים של פיצויים, האחד – בשל הנזק הממוני והלא ממוני הכרוך בנזק הגוף שמקורו בטיפול שלא ניתנה הסכמה מדעת בנוגע אליו, השני – בגין הנזק הלא ממוני שנגרם מעצם הפגיעה באוטונומיה בגין הטיפול שלא ניתנה הסכמה בנוגע אליו" (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, 12.3.2018)‏‏.

    עוד הוזכר באותו עניין, שראש הנזק של פגיעה באוטונומיה נתפס כראש נזק שיורי, מקום בו לא ניתן להעניק לתובע פיצוי בגין התרשלות בטיפול או בגין אי הסכמה מדעת לטיפול, הנכללת בראש הנזק הלא-ממוני.

49. בנסיבות אלו, וכאשר התובעת מקבלת פיצוי הן בגין הנזק הממוני שנגרם לה והן בגין הנזק הלא-ממוני בשל התנהלות הנתבע ואופן הטיפול בה – אין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק מקביל.

     

    סוף דבר

50. ענייננו בתובעת אשר הגיעה למרפאת הנתבע על מנת להלבין את שיניה ומצאה את עצמה עוברת על ידו 20 טיפולי שורש וכתרים, שבוצעו אף הם ברשלנות והוגדרו ע"י המומחה מטעם בית המשפט כ"טיפול רשלני, לא ראוי, לא דרוש, מיותר ומזיק".

51. הנתבע לא הציג כל רשומה רפואית שערך לתובעת ולא הוכיח את טענתו בדבר מצב שיניה ש'הצדיק' את סדרת הטיפולים שביצע בפיה. יתרה מזאת, כאמור, מומחה בית המשפט אף קבע שלאור צילום פנורמי שנערך לתובעת לפני תחילת הטיפול ע"י הנתבע יש בידו לקבוע שמצב שיניה היה תקין ושלא הייתה כל הצדקה לטיפולים האמורים.

52. על פי קביעת המומחה גרם הנתבע לתובעת "נזק בל יתואר בטווח המיידי ובטווח הרחוק".

53. נזקיה של התובעת מסתכמים בסך 360,898 ₪ בגין הצורך בתיקון הנזקים והחלפת הכתרים מדי 10 שנים על פי הפרקטיקה המקובלת ובגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה.

54. בנוסף יישא הנתבע בהוצאותיה של התובעת, משוערכות להיום, לרבות בגין אגרה וחוו"ד מומחים בסך 16 אש"ח ובשכר טרחת בא כוחה בסך 105 אש"ח.

     

    ניתן היום, ב' אדר תשפ"ה, 02 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.