פלונית נ' עיריית אור עקיבא ואח'

לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת. על פי הנטען, התובעת נפלה ונחבלה כתוצאה ממפגע בתחום השיפוט של עריית אור עקיבא.

הצדדים חלוקים הן במישור האחריות והן ביחס לנזק.

א. רקע וטענות הצדדים בתמצית:

1. בהתאם לכתב התביעה, התובעת ילידת 1941, בת 77 במועד האירוע ובת 83 כיום, נחבלה ביום 20/02/2019 בעת שהייתה בדרכה לאזכרה ברחוב סמוך לביתה באור-עקיבא. התאונה אירעה בעת שהתובעת הלכה באזור חשוך, נתקלה במרצפות בולטות במדרכה וכתוצאה מכך נפלה ונגרמו לה חבלות ושברים בכתף שמאל ובאמה ימין (להלן: התאונה).

2. התובע מס' 2 (להלן: המל"ל) – תובע מהנתבעות את סכום גמלאות הסיעוד ששילם ויישלם לתובעת בעקבות התאונה.

3. התובעים הגישו חוות דעת רפואית בתחום האורתופדיה ולפיה שיעור הנכות המשוקללת שנותרה לתובעת בעקבות התאונה עומד על 66.25% נכות (25% בגין הפגיעה בכתף/זרוע ימין ו- 50% בגין הפגיעה בכתף / זרוע שמאל) וכן הגישו חוות דעת מומחית בתחום השיקום.

4. הנתבעות מכחישות את נסיבות התאונה, מכחישות את אחריותן לפצות את התובעת בגין נזקיה ומכחישות את שיעור הנזק. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת רפואית בתחום האורתופדיה ולפיה הנכות המשוקללת עומדת על שיעור 56.13%. בנוסף, הוגשה חוות דעת מומחה בתחום השיקום.

5. הצדדים הגיעו להסכמה ולפיה בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות אורתופדית משוקללת בשיעור 56% (הודעה מיום 27/07/2021). בתחום השיקום מונה פרופ' אבי עורי כמומחה מטעם בית המשפט.

6. הצדדים חלוקים ביחס לשאלת החבות והנזק. לאחר שהתקיימו דיוני הוכחות והצדדים הגישו סיכומים, הגיעה עת ההכרעה.

7. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים, אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאת פסק הדין.

   ב. נסיבות קרות התאונה וקיומה של אחריות בנזיקין:

8. כאמור כבר לעיל, בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לנסיבות קרות התאונה. 

9. התובעת אישה מבוגרת, אינה שולטת בשפה העברית ולכן העידה בבית משפט בסיוע מתורגמן. 

10. התרשמתי במהלך עדותה של התובעת כי היא מוסרת גרסה אמיתית וכנה ביחס לנסיבות התאונה (חרף קשיי השפה). התובעת חזרה על גרסתה באופן עקבי במהלך חקירתה הנגדית ולא התרשמתי מסתירות בעדות התובעת לבטח לא סתירות משמעותיות. התובעת נדרשה לפרט בחקירתה לאן הלכה במועד התאונה והשיבה שהייתה בדרכה לאזכרה (עמ' 11 ש' 20-21 לפרוטוקול הדיון מיום 7/5/24). התובעת ציינה שהאזור בו הלכה היה חשוך (שם עמ' 11 ש' 23-24 לפרוטוקול). התובעת נשאלה מדוע הלכה באזור החשוך כשיש אזור מואר והשיבה: אני גרה בצד החשוך הלכתי לאזכרה (עמ' 15 ש' 3-5 לפרוטוקול). בהמשך העדות התובעת הסבירה שוב מדוע הלכה במקום בו הלכה: "זה השביל שהייתי צריכה לחצות, לא הייתי הולכת איפה שהרכבים הלכתי לאן שאני צריכה ללכת לא ידעתי שיש שם אבנים שבורות". התובעת זיהתה בתמונות את המקום בו נפלה "כן, אני מכירה את המקום שם נפלתי" (עמ' 13 ש' 9-14) ובהמשך הדגישה שוב: "חציתי כביש הלכתי קדימה לא הבחנתי באבנים שבורות ושם נפלתי" (שם, עמ' 13 ש' 23-24 לפרוטוקול).

11. חומר הראיות שהונח לפניי (עדות התובעת ודו"ח מד"א) מלמד כי התובעת צעדה לבד ברחוב טרם קרות התאונה והייתה בדרכה לאזכרה ברחוב סמוך. לאחר שהתובעת שנפלה ונחבלה אדם שהיה במקום הזעיק את מד"א ואת בעלה של התובעת. מהדו"ח הרפואי של מד"א (צורף כנספח 15 לראיות התובעת) עולה שהתובעת נמצאה במקום התאונה כאשר היא שכובה על המדרכה ומתלוננת על כאבים עזים בידיים, בשפתיים היה דם והיא פונתה באמצעות קרש גב כי היה קשה להעביר אותה למיטה.

12. אשר לנסיבות קרות התאונה, בדו"ח מד"א נרשם (בזמן אמת) כי "בזמן הליכתה במדרכה מעדה עקב אבנים בולטות ונפלה". גרסה זו שנמסרה בזמן אמת לצוות מד"א מחזקת את גרסת התובעת לפיה נפלה ונחבלה בעקבות אבנים בולטות במדרכה. שכן בהתאם להלכה: "ככלל, יש משקל לגרסה הראשונה כפי שמופיעה ברישומי בית החולים, הגם שאין מדובר בכלל מוחלט" (ראו פסק דינו של כב' השופט יצחק עמית בע"א 2775/19 ‏ מדינת ישראל נ' פלוני (03/01/2021)).

13. חיזוק נוסף לגרסת התובעת ניתן למצוא גם בסיכום המחלה במכרז הרפואי שוהם (נספח 27 לתצהיר התובעת). שם נרשם: "ב 20/09/2019 נפלה ברחוב לאחר שנתקלה במדרכה ונחבלה בראש ובפנים, ידיים דו"צ וברך שמאל".

14. התובעת הופנתה במהלך חקירתה הנגדית לאירועים שונים המתועדים במסמכים הרפואיים בהם נרשם כי סבלה מסחרחורות, כאבי ראש, אנמיה ולחץ דם ונפלה במהלך אירועים שונים עובר לתאונה. התובעת אישרה כי סבלה מלחץ דם ומכאבי ראש אך הכחישה שנפלה באירועים המתועדים בתיקה הרפואי. התרשמתי כי נוכח גילה של התובעת, מצבה הרפואי הכללי והיעדר שליטה בשפה העברית קיימת אפשרות שהתובעת לא זכרה בחקירתה הנגדית את אירועי נפילה הקודמים.

15. איני יכול לקבוע כי גם במקרה הנדון התובעת נפלה בעקבות סחרחורת / לחץ דם/ אנמיה / כאבי ראש, ללא קשר למפגע הנטען במדרכה, מחמת הנימוקים שלהלן: ראשית, גרסת התובעת נתמכת בדו"ח מד"א וסיכום המחלה שנרשמו בזמן אמת ובתמונות המפגע במדרכה. שנית, עיון בתיעוד הרפואי הנ"ל מלמד שהתובעת לא טענה בעבר שנפלה בעקבות גורם חיצוני כלשהו אלא ציינה באותם אירועים את מצבה הרפואי. מכאן שאין מדובר במי שלא ניתן לתת אמון במידע שהוא מוסר לגורמים הרפואיים או אחרים.

16. עדות התובעת בדבר אופן התרחשות התאונה ונסיבותיה היא אכן בבחינת עדות יחידה של בעל דין, בהתאם להוראות ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971. אלא שבענייננו, מצאתי חיזוק לעדות התובעת במסמכים הרפואיים מזמן אמת (כמפורט לעיל), בתמונות המפגע הנטען והתרשמתי שהתובעת מוסרת גרסה כנה ואמיתית ביחס לנסיבות קרות התאונה.

17. הנתבעות טוענת כי בעלה של התובעת לא התייצב לדיון ההוכחות ומאחר שמדובר בעד רלוונטי יש לזקוף את אי התייצבותו לחובת התובעת. דין הטענה להידחות. אין חולק כי בעלה של התובעת לא היה עד ראייה לתאונה אך הוא הגיע למקום התאונה לאחר שהתובעת נפלה. עובדה זו ידועה מדו"ח מד"א. בנה של התובעת (שהעיד בתיק) צילם את מקום התאונה הנטען והתמונות שצילם צורפו למוצגי התובעת. לדברי הבן מי שהראה לו את מקום התאונה היה אביו מאחר שבאותה עת התובעת הייתה בבית חולים. בדיון ההוכחות התובעת נשאלה מדוע בעלה לא הגיע לדיון ההוכחות והשיבה כי בעלה בן 86 ולא מרגיש טוב (עמ' 23 ש' 3-6 לפרוטוקול הדיון מיום 7/5/2024). התובעת נשאלה בחקירתה על מקום התאונה ואישרה שהיא מזהה בתמונה שצילם בנה את המקום בו נפלה. בנסיבות אלה כאשר גם דו"ח מד"א מאשר שהתובעת נפגעה במקום בו נפלה, אני מקבל את עמדת התובעת ביחס התאונה וגם ביחס למפגע במדרכה כפי שהוא נראה באורח ברור בתמונות שצורפו למוצגי התובעת.

18. אחר האמור, אני מקבל את גרסת התובעת ולפיה התאונה אירעה בעת שהתובעת הלכה על מדרכה באזור חשוך, נתקלה במרצפות בולטות במדרכה, נפלה ונחבלה.

19. על עיריות, כדוגמת הנתבעת, חלה חובת זהירות מושגית כלפי תושבי העיר ומבקריה (ראו למשל ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343 (1989)). באחריות עירייה לשמור על תקינות רחובותיה, לא כל שכן, על המדרכות שבה, עליהן פוסעים יום-יום עשרות הולכי רגל. כך גם מורה לשון סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש]:

    235. בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

    (1) תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב;

    (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;

    (3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;

    [...]

    (5) תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות.

     

20. אכן, כלל ידוע הוא "כי מדרכות אינן מישור גיאומטרי. לעולם תימצאנה בהן בליטות או שקערוריות" (ראו ת"א (שלום ת"א) 12411-05-12 ל.ז. נ' עיריית חולון (2.5.2016). עוד ידוע הוא כי "...'מצרך המוני' כזה נועד להקל על מעבר אנשים, סחורות וכלי רכב ממקום למקום, ולא להיות מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס. 'גלים' שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות... הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצרוף לאירועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה..." (ראו ע"א (מחוזי י-ם) 4344/97 כהן נ' עיריית רמת גן (21.1.1998)).

21. הראיות שהוגשו לתיק בית משפט (תמונות המפגע – נספח 1 בתיק מוצגי התובעת) מצביעים בבירור, כי אין עסקינן בפגם אסתטי הפוגע בסימטריות המדרכה אלא בשורה של אבנים משתלבות שהתרוממו יחד במדרכה ויצרו הפרש גובה – מפגע של ממש. מעידה אגבית במפגע זה עלולה לגרום לנפילה ולנזק. מדובר בליקוי גלוי לעין, נרחב ומשמעותי. ליקוי כגון זה על העירייה מוטלת חובה לתקן מבעוד מועד, לבטח לאור מיקומו באזור שהוא פחות מואר בשעות החשיכה (ראו נספח 1).

22. מטעם הנתבעות הוגש תצהיר של מהנדס התשתיות מר אלכסנדר מונסטירסקי. הפוך והפוך בתצהירו של העד ולא תמצא כל התייחסות למפגע הנטען בכתב התביעה, למעט הטענה שלא התקבלה במוקד העירוני כל פנייה בנוגע למפגע הנטען. העד מסר בתצהירו בנוסף כי עיריית אור עקיבא משקיעה משאבים רבים באיתור וטיפול בתקלות ומפגעים בתחומה, לרבות תחזוקה ותקינות המדרכות והכבישים. דא עקא, בחקירתו הנגדית העיד שלא בדק את המדרכה הרלוונטית לתביעה (עמ' 54 ש' 32-33 לפרוטוקול הדיון מיום 07/05/24) ולדבריו: "כל השכונה הזאת נבנתה לפני כ 30 שנה אם לא קצת יותר, אז אני עובד בעירייה 14 שנה אני מניח שבזמנו שבנו את השכונה מישהו בדק...מניח כן, לפני 30 ומשהו שנה" (שם, עמ' 55 ש' 1-6 לפרוטוקול). העד נשאל שוב האם מאז שנבנתה השכונה (לפני כשלושים שנה) האם הוא יודע על מישהו שבדק את המדרכות והשיב באורח די מפתיע: "|התשובה שלי היא לא ואני אפרט. המדרכות לא נבדקות באופן ייזום..." (עמ' 55 ש' 9-11 לפרוטוקול הדיון).

23. עדותו של העד מטעם הנתבעות מדברת היטב בעד עצמה. ככל שהמידע שמסר עד הנתבעות נכון, הרי שהעירייה אינה מקיימת את חובתה בסעיף 235 לפקודת העיריות לדאוג לאיתור מפגעים במדרכות ותיקונם באורח יזום. מדובר בהתנהלות שאינה תקינה (לשון עדינה) ואשר יש בה כדי לגרום סיכון ממשי לתושבים ואחרים שעושים שימוש יום יומי במדרכות, לרבות ובמיוחד אנשים מבוגרים כמו התובעת בענייננו.

24. בסכומו של דבר, התובעת הוכיחה במאזן הדרוש במשפט אזרחי, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היה קיים מפגע של ממש במדרכה וכי נפלה ונחבלה בעקבות המפגע. עוד הוכח שמדובר במפגע גלוי שאינו מפגע אסטטי אלא מפגע היוצר סיכון ממשי כלפי אזרחים הפוסעים במדרכה. מפגע כאמור בעניינו, הנמצא באזור שאינו מואר, מטיל חובת זהירות מוגברת על העירייה.

25. בנסיבות אלה, נקל לקבוע, כי היה על העירייה (הנתבעת) לתקן את המפגע וכי העדר התייחסות למפגע זה ותיקונו, עובר לקרות האירוע ועד היום, מחייבת הטלת אחריות על הנתבעות בנזיקין.

    אשם תורם

26. בהתאם להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] והפסיקה, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ראו ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו [ (2.12.2009); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

27. בענייננו, האירוע ארע בשעות החשיכה באזור שאינו מואר באורח מספק, בסביבה המוכרת לתובעת (סמוך לבית התובעת) וניתן להניח שאין זו הפעם הראשונה שהתובעת פוסעת בדרך זו. בנסיבות שהתבררו, שיעור האשם התורם שיוטל על התובעת יהא מתון בהתחשב שמדובר במפגע שקשה להבחין בו בשעות החשיכה (כאשר אין תאורה מספקת במקום).

28. בנסיבות שהובררו, אני קובע, כי אשמה התורם של התובעת עומד על 10%.

29. אשר על כן, משנקבעה סוגיית האחריות, יש לדון בשיעור הנזק. אולם, קודם יש להתייחס לפגיעה הרפואית והתפקודית שנותרה לתובעת בעקבות תאונה.

    ג. הפגיעות והנכות הרפואית:

30. בהתאם לחוות הדעת שהגישו הצדדים והתיעוד הרפואי, התובעת פונתה לאחר התאונה לבית החולים "הלל יפה". בבדיקה גופנית ובצילומי רנטגן אובחנו שבר בשליש המקורב של עצם זרוע ימין ושבר תת ראשי של עצם זרוע שמאל.

31. בתאריך 24/02/2019 תחת הרדמה כללית עברה התובעת התערבות ניתוחית שכללה החלפה מלאה של מפרק הכתף משמאל, וקיבוע שבר ההומרוס מצד ימין.

32. בתאריך 11/03/2019 התובעת הועברה לטיפול במוסד שיקומי שם טופלה, בין היתר, בפיזיותרפיה. ביום 02/04/2019 התובעת שוחררה לביתה.

33. בתאריך 25/10/2019 התובעת חשה כאב בזרוע שמאל בעת שאחזה במעקה באוטובוס. במיון בית החולים הלל יפה אובחן שבר בקצה המשתל בזרוע שמאל ושיתוק רדיאלי. בהרדמה כללית בוצע שחזור פתוח של חלקי השבר וקיבוע בעזרת לוחית ייעודית וברגים. בהמשך התובעת טופלה שוב בפיזיותרפיה. לאחר הניתוח נצפה נזק של העצב הרדיאלי והורכב סד ל- DROP HAND.

34. כאמור כבר לעיל, בהתאם לחוות הדעת מומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית מטעם התובעת שיעור הנכות המשוקללת שנותרה לתובעת בעקבות התאונה עומד על 66.25% נכות (25% בגין הפגיעה בכתף/זרוע ימין ו- 50% בגין הפגיעה בכתף/ זרוע שמאל). בהתאם לחוות הדעת בתחום הכירורגיה האורתופדית מטעם הנתבעות, שיעור הנכות המשוקללת שנותרה לתובעת בעקבות התאונה עומד על 56.13% נכות (25% נכות בגין הגבלת תנועה בתנועות זרוע ימין, 35% נכות בגין הגבלה בתנועות זרוע שמאל ו-10% נכות בגין הצלקות הבתר ניתוחיות).

35. התובעת הודיעה לבית המשפט ביום 27/07/2021 שהיא מסכימה לשיעור הנכות שנקבעה בחוות דעת מומחה הנתבעת, קרי 56.13% נכות (נוכח טענה להיעדר יכולת כלכלית).

36. נוכח הסכמת הצדדים, הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת עומדת על שיעור 56.13% נכות.

    הנכות התפקודית

37. התובעת, אישה מבוגרת כבת 83 כיום, מסרה בתצהירה (סעיפים 31-36) כי לפני התאונה הייתה אישה עצמאית וניהלה בעצמה את כל הפעולות הנדרשות במשק הבית (קניות מחוץ לבית, בישול, כביסה, גיהוץ, ניקיון) ולאחר התאונה אינה יכולה לדאוג לעצמה ומאישה פעילה הפכה להיות אישה התלויה בזולת לביצוע חלק ניכר מפעולות היום יום. התובעת תיארה בתצהירה כי היא מתקשה בפעולות פשוטות (כגון: הכנת אוכל, חימום והגשת אוכל, בישול, גיהוץ, רחצה, קשיי שינה עקב אי מסוגלות להסתובב במיטה, קושי לקום מהמיטה, קושי לקום מישיבה לעמידה, קושי במעברים, קושי בניידות והיזקקות למלווה עקב חוסר יכולת לאחוז מעקה, קושי להתלבש). התובעת העידה שהיא מרגישה "כאילו נקטעו שתי הידיים ופשוט חסרת כל אונים, על כך המשתמע מכך..".

38. מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום פרופ' אבי עורי בדק את התובעת, עיין בתיעוד הרפואי והעריך בחוות דעתו ובתשובות לשאלות הבהרה כי "לא ברור עד הסוף מה מידת נכותה וסבלה. נדמה שהיא מעצימה במידה מסוימת את נכותה. בגלל אי נכונותה לתת לבדוק את ידה השמאלית – קשה להעריך את נכותה. המומחה ציין בסיכום חוות דעתו: "בסופו של דבר, קיימת פגיעה מסוימת ביד שמאל ובעקבותיה נזקקת לעזרת הזולת. מחלותיה ותגובתה הרגשית, כנראה שמחמירות את התמונה. עדיין מועדת לנפילות"

    אשר לעזרה לה נזקקת התובעת בעקבות התאונה, המומחה העריך שהתובעת נזקקת לעזרת הזולת כפי שנקבע לה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

39. עיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום מלמד כי המומחה סבר שהתובעת נזקקת לעזרה בגין הפגיעה בכתף שמאל. אין בחוות דעת המומחה התייחסות לכתף\זרוע ימין הגם שאין חולק כי לתובעת נותרה נכות משמעותית גם ביד ימין (25% נכות בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת). בנסיבות אלה סביר בעיני שהתובע נזקקת לעזרה בגין הפגיעה בשתי הידיים כאשר ברור שהפגיעה והנכות ביד שמאל משמעותית יותר.

40. אין חולק כי התובעת סובלת מבעיות רפואיות שונות המאפיינות את גילה המבוגר, כפי שנרשם בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. עם זאת, התובעת לא נזקקה לעזרה עובר לתאונה וגם מומחה בית המשפט לא העריך שהתובעת נזקקה לעזרה עובר לתאונה (עמ' 9 ש' 11-22 לפרוטוקול).

41. אשר לתאונה מאוחרת במהלכה התובעת נחבלה ושברה את הירך (תאונה מחודש ינואר 2023), המומחה ציין בחוות דעתו כי "בינואר 2023 כאמור נפלה בביתה ואירע שבר בירך ימני. בשחרורה נזקקה לעזרה קלה במעברים, עזרה בלבוש, אי שליטה על סוגר השתן (נראה שבעיה זו חלפה)". בחקירתו בבית המשפט חזר המומחה ואישר שלא נותרו לתובעת מגבלות בעקבות התאונה מחודש ינואר 2023 (עמ' 11 ש' 10-13 לפרוטוקול הדיון):

    "ש. אני מייצג את התובעת. אדוני כותב בחוות הדעת, עמוד 4, כותב " נמסר שהיא שולטת על סוגריה בעת הבדיקה הלכה והתיישבה לבדה, כלומר אין שום מגבלה מבחינת הליכה ולא נעזרת באביזרים?

    ת. נכון" .

42. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובעת עברה תאונה נוספת ביום 25/10/2019 בעת שהתובעת אחזה במעקה של אוטובוס והרגישה כאב חד בזרוע שמאל. מדובר בטענה שמוטב אלמלא נטענה. אין מדובר באירוע תאונה אלא באירוע במהלכו התובעת דיווחה על כאב חד בזרוע שמאל באותו איבר בו נפגעה ונותחה בעקבות התאונה מושא התביעה. לא זו אף זו, גם מומחה הנתבעות לא התייחס לאירוע מיום 25/10/2019 כאל אירוע תאונתי נפרד אלא כחלק מהפגיעה שנגרמה לתובעת בעקבות התאונה.

43. הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על תפקודו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל - שינויים שחלו בתפקודו של הנפגע (ע"א3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [פורסם בנבו] [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] [2010]).

44. לאור מכלול העדויות הראיות שהוצגו בפניי, ובשקלול טיב וטיבעה של הפגיעה, בהתחשב במשמעות התפקודית של הנכויות, כמו גם בגילה המבוגר, המגבלות הנוספות והמחלות הנוספות מהן סובלת התובעת, אני מוצא את שיעור השפעת הנכויות על כושר תפקודה הכללי של התובעת בשיעור 56.13%, בדומה לשיעור הנכות הרפואית.

45. הנכויות שנותרו לתובעת בשתי הידיים מגבילות באורח משמעותי את תפקודה. התובעת הייתה עצמאית בתפקוד עובר לתאונה, חרף מחלות רקע שונות, ולא נזקקה לעזרת הזולת ואולם לאחר ובעקבות התאונה היא נזקקת לעזרה כל יום.

46. משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות ראשי הנזק.

    שיעור הנזק

47. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובעת ילידת: X/X/1941.

    מועד האירוע: 20/02/2019.

    גיל התובעת בעת התאונה: 77.

    גיל התובעת כיום: 83.

    שיעור הנכות הרפואית והתפקודית: 56.13%.

    עזרת הזולת עבר ועתיד

48. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח (1) 277). השאלה איננה אם התובעת קיבלה בפועל עזרת צד ג', אלא אם הייתה זכאית לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

49. בענייננו, התובעת נפגעה בשתי הידיים במהלך התאונה ונותרה לה נכות משמעותית ביד שמאל (35% נכות) וביד ימין (25%). המומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום התייחס בחוות דעתו בעיקר לנכות שנותרה לתובעת ביד שמאל ואולם אין חולק כי נותרה לתובעת נכות שאינה זניחה (25%) גם ביד ימין. בנסיבות לא יכולה להיות מחלוקת שהתובעת נזקקה ותזדקק גם בעתיד לעזרה בגין המגבלות שנותרו לה בשתי הידיים, כאשר מקובל עליי שהמגבלה הקשה יותר היא אכן ביד שמאל.

50. המומחה מטעם בית המשפט נחקר ארוכות על ידי ב"כ הצדדים כאשר הצדדים ניסו להבין למה התכוון המומחה כאשר קבע בחוות דעתו שהעזרה הסיעודית שמקבלת התובעת מהמל"ל מתאימה ומספיקה למגבלותיה בעקבות התאונה. בתחילת חקירתו הנגדית הציג ב"כ הנתבעות למומחה מסמך רפואי של בית החולים (לא מסמך של המוסד לביטוח לאומי) ולפיו התובעת מקבלת 11 שעות סיעוד בשבוע והמומחה אישר את השעות. בהמשך חקירתו על ידי ב"כ התובעים הוצג למומחה אישור של המל"ל ולפיו במועד בדיקת התובעת אצל המומחה אושרו לתובעת במל"ל 17 שעות שבועיות, והמומחה השיב בעניין זה באורח המאפשר להבין כי הוא מסכים עם השעות שנקבעו במל"ל: "...מבחינתי היא צריכה התרגום של השעות, המל"ל, משרד הביטחון, הקופות, מי שקובע" (עמ' 21 ש' 35-36 לפרוטוקול הדיון מיום 22/09/2024) ובמקום אחר השיב בעניין זה: "...אמרתי מראש מה שהמל"ל קבע זה מקובל עליי" (עמ' 11 ש' 1-4 לפרוטוקול).

51. נוכח המחלוקת בנוגע לעזרה לה נזקקת התובעת בעקבות התאונה, המומחה נשאל על ידי בית המשפט מה הן הפעולות בהן נדרשת לתובעת עזרה בעקבות התאונה והשיב: התובעת אינה יכולה להתלבש לבד, התובעת נזקקת לעזרה ברחצה (חפיפת הראש והגב), התובעת אינה יכולה להרים סירים, התובעת נזקקת עזרה להכניס קניות לבית, התובעת לא יכולה לנקות את הבית ולא יכולה להתנייד בתחבורה ציבורית (בהקשר זה יוער כי הנתבעת מפנה לתמונה בה נראית התובעת אוחזת במגב. אין בתמונה כדי להעיד שהתובעת אינה סובלת מנכויות משמעותיות (אף לעמדת המומחה מטעמן) או כדי להעיד שהתובעת יכולה לנקות בעצמה את הבית).

52. בהתאם לעמדת המומחה בתחום השיקום, שיעור הנכויות התפקודיות והמגבלות המשמעותיות שנותרו לתובעת בעקבות התאונה, התובעת נזקקה, נזקקת ותזדקק גם בעתיד לעזרה יום יומית בעקבות התאונה. אכן, מצבה התפקודי של התובעת אינו מצדיק מתן עזרה של 24 שעות באמצעות עובדת זרה. סביר בעיני כי עזרה של 17 שעות שבועיות (68 שעות בחודש) נותנת מענה לצרכיה הסיעודיים של התובעת.

53. בהתאם לחומר הראיות שהונח לפניי התובעת קיבלה ומקבלת עזרה משמעותית מבני משפחתה מאז התאונה ועד היום. תקופות שונות סייעה לה נכדה ובתקופות אחרות בני משפחה אחרים, לרבות נכדה אחרת. מדובר בעזרה סיעודית החורגת מעזרה רגילה של בן משפחה ולכן יש לפצות את התובעת בגין העזרה הסיעודית לה היא נזקקה בעבר ותזדקק גם בעתיד.

54. איני סבור כעמדת הנתבעת שחלק "מהעזרה נבלע לגמרי בשנת 2023 בשל מצבה כתוצאה מהתאונה בשבר בירך" (סעיף 119 לסיכומי הנתבעת). בשנת 2023 התובעת נזקקה לעזרה נוספת בגין הפגיעה בירך ואין בפגיעה זו כדי לאיין את העזרה המשמעותית לה נזקקה התובעת בעקבות התאונה.

55. אחר האמור, אני פוסק לתובעת את הסכומים הבאים בגין הצורך בעזרת צד שלישי בתקופת העבר והעתיד, כדלקמן:

    • תקופת העבר: ממועד התאונה ועד היום ועד היום – אני פוסק לתובעת פיצוי בגין עזרת צד שלישי בהתאם ל- 17 שעות שבועיות (68 שעות עזרה בחודש) ו- 60 ₪ לשעה. סך הפיצוי שנפסק לתובעת בתקופה זו, בצירוף ריבית מאמצע התקופה הוא בשיעור 310,883 ₪.

    • תקופת העתיד- אני פוסק לתובעת פיצוי בגין הצורך בעזרה מהיום ועד תום תוחלת החיים הצפויה של התובעת (גיל 90.55) בשיעור 311,843 ₪ (17 שעות שבועיות ו- 60 ₪ לשעה).

56. סך הפיצוי שנפסק לתובעת בגין הצורך בעזרה בתקופת העבר והעתיד עומד על 622,726 ₪.

    הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד

57. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום ועדותו, התובעת נדרשת למיטה וכורסא מותאמים למצבה. בנוסף התובעת עותרת לפיצוי בגין שיפוץ שנערך בדירת המגורים שלה כדי להתאים את הדירה לצרכיה.

58. התובעת לא הוכיחה שהיה צורך לשפץ את דירת המגורים על מנת להתאים את הדירה למצבה ולא הוכיחה את עלויות השיפוץ. בנוסף לא הוכח שהתובעת לא זכאית לקבל אביזרי שיקום (מיטה, כורסא ואח') חינם באמצעות משרד הבריאות, כפי שנטען בחוות הדעת השיקומית מטעם הנתבעת. בנסיבות אלה דין דרישותיה לפיצוי בגין הצורך בהתאמת דירת המגורים להידחות.

59. אני פוסק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות שהן מעבר להוצאות שניתנות חינם בסל הבריאות, לתקופת העבר והעתיד בשיעור 7,000 ₪.

60. אשר להוצאות ניידות – נוכח מגבלותיה בעקבות התאונה התובעת אינה יכולה לעשות שימוש בתחבורה ציבורית (ראו קביעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום וגם מומחי השיקום מטעם שני הצדדים) כפי שעשתה עוד עובר לתאונה. בנסיבות אלה אני פוסק לתובעת פיצוי בין הוצאות הניידות בתקופת העבר ועד היום וכן מהיום ועד תום תוחלת חייה בסך כולל בשיעור 47,900 ₪ (הפיצוי מביא בחשבון הוצאה חודשית בשיעור 300 ₪).

61. סך הפיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות ניידות עומד על סך בשיעור 54,900 ₪.

     

     

    נזק לא ממוני

62. בעת שקילת הנזק הלא ממוני, ראוי לתת ביטוי לתהליך שעברה התובעת לאחר התאונה, לכאבים שסבלה ותסבול עד תום חייה, לתקופת בהן לא הייתה מסוגלת לתפקד ולדאוג לעצמה לצרכים הבסיסיים. יש לזכור בעניין זה, כי התובעת סבלה משברים בשתי הידיים, נדרשה לעבור ניתוחים ותפקדה עד לתאונה באורח עצמאי חרף גילה ובעיות רפואיות נוספות. מצבה התפקודי של התובעת השתנה ללא היכר ומאז התאונה היא תלויה בעזרת הזולת גם בביצוע פעולות שגרתיות. למרבה הצער, המגבלות המשמעותיות, הכאבים והתלות באחרים ילוו אותה עד תום החיים.

63. ללא ספק האירוע גרם וגורם לתובעת לסבל יומיומי משמעותי.

64. בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקה של התובעת מאז התאונה ולנכות המשמעותית שנותרה לה, אני מעמיד את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 250,000 ₪.

    ניכויים – תגמולי הסיעוד:

65. התובע הגיש תעודת עובד ציבור (מוצגים 1 -2) ביחס לשיעור התגמולים ששילם וישלם לתובעת. סך תגמולי הסיעוד לעבר ולעתיד עומדים אפוא על שיעור 547,907 ₪.

66. התובעת טוענת בסיכומיה שיש לנכות מסכום הפיצוי את גמלאות הסיעוד ששילם ויישלם לה המל"ל החל מיום 09/05/2019.

67. הנתבעות טוענות בתורן שאין מקום לייחס את כל תגמולי הסיעוד לתאונה מושא התביעה מחמת הנימוקים הבאים: מצבה הרפואי הקודם של התובעת וגילה המתקדם; תאונות נוספות שאינן קשורות בתאונה; לאחר התאונה מחודש ינואר 2023 הוחמר מצבה של התובעת.

68. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לנכות מסכום הפיצוי שייפסק לתובעת את גמלאות הסיעוד בהתאם לדרישת המל"ל, תוך הפחתת סך בשיעור 20,000 ₪ (ההפחתה חושבה על דרך האומדנה כסכום ששולם בתקופה זמנית לאחר התאונה משנת 2023) וזאת מחמת הנימוקים שיפורטו להלן בתמצית:

    • התובעת לא הייתה מוכרת במל"ל עובר לתאונה מושא התביעה ולא שולמו לה גמלאות סיעוד, אלא רק לאחר התאונה מושא התביעה.

    • לאחר התאונה הנוספת מחודש ינואר 2023 הייתה החמרה זמנית במצבה של התובעת (ראו קביעת מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקום) אך מדובר היה בהחמרה למשך תקופה של מספר חודשים בלבד ולא הונחה תשתית ולפיה גמלאות הסיעוד ששולמו לתובעת מאז ועד היום קשורות בתאונה מחודש ינואר 2023 או למצב רפואי אחר שאינו קשור בתאונה. הנתבעות אף לא פרטו מהו הסכום ששולם לטענתן שלא בקשר לתאונה.

    • מאחר שלא הובאו לפניי נתונים מדויקים אודות תגמולי סיעוד הזמניים ששולמו לתובעת לאחר התאונה מחודש ינואר 2023 אך ידוע שמדובר בהחמרה שארכה מספר חודשים בודדים בלבד- יש לנכות מסך תגמולי הסיעוד ששולמו וישולמו לתובעת (547,907 ₪) סך גלובלי בשיעור 20,000 ₪, כסכום ששולם בעקבות ההחמרה הזמנית במצבה של התובעת (לאחר התאונה מחודש ינואר 2023).

    • אחר האמור, סך תגמולי המל"ל שיש לנכות מסכום הפיצוי שייפסק לתובעת הוא בשיעור 527,907 ₪.

       

      הערכת הנזקים:

69. מתקבלת הערכת הנזקים הבאה ביחס לתובעת:

    א.עזרה לצד שלישי (עבר ועתיד) -622,726 ₪

    ב.הוצאות רפואיות וניידות(עבר ועתיד) - 54,900   ₪

    ג.נזק לא ממוני -250,000   ₪

    ד.בניכוי אשם תורם  92,762  ₪ -

    סה"כ- 834,863   ₪

    סוף דבר

70. התביעה מתקבלת.

71. הנתבעות ישלמו לתובעת סך בשיעור 306,956 ₪ (סכום הנזק לאחר ניכוי אשם תורם ותגמולי סיעוד בשיעור 527,907 ש"ח), בצירוף הוצאות משפט (בכפוף לקבלות) ושכר טרחת עורך דין בשיעור 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ.

72. הנתבעות ישלמו לתובע (המל"ל) סך בשיעור 527,907 ₪ (תגמולי הסיעוד ששולמו לתובעת בעקבות התאונה), בצירוף הוצאות משפט (בכפוף לקבלות) ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ.

73. הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

     

    ערעור בזכות לבית המשפט מחוזי מרכז תוך 60 ימים מהיום.

    פסק הדין מותר בפרסום שעה שאינו כולל פרטים מזהים של התובעת.

     

     

    ניתן היום, י"ד שבט תשפ"ה, 12 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.