1.בתביעה שלפניי טוען התובע כי כתוצאה ממפגע בכביש בירושלים אירעה לו תאונת דרכים, בה נגרם לו נזק גוף, ובגין כך עותר הוא לפיצוי מהנתבעת, עיריית ירושלים (להלן: העירייה).
2.על פי גרסתו של התובע, יליד X.X.1972, ביום 10.9.2019 בערב (סמוך לשעה 20:00), הוא רכב על אופנוע בכביש ברחוב דרך יריחו בירושלים, ולאחר שעבר את הצומת עם רחוב סולטאן סולימאן (במיקום בו שם הרחוב התחלף לאלמוקדסי), נתקל בבור שהיה פעור בכביש, וכתוצאה מכך האופנוע החליק והוא נפל ונחבל.
התובע פונה לבית החולים הדסה הר-הצופים, שם גובסה רגלו הימנית, וכעבור כשבועיים בוצע ברגלו ניתוח. התובע שוחרר לביתו ביום 26.9.2019, כשרגלו מגובסת, ולאחר הסרת הגבס עבר טיפולי פיזיותרפיה (לסוגיית שיעור הנכות בעקבות התאונה אתייחס להלן).
3.התובע צירף תמונות שצולמו לפי הטענה במקום התאונה, האחת בלילה בו התרחשה התאונה והשניה באור יום, התומכות לטענתו בגרסתו (בעדותו ציין התובע כי הן צולמו על ידי בנו סמוך למועד התאונה). לטענת התובע הוא לא הבחין בבור באספלט לפני שהגיע אליו, בין היתר בשל כלי רכב שנסעו לפניו, ולא היה באפשרותו למנוע את התאונה.
התובע מוסיף כי הוא לא הועמד לדין, והתיק נגדו נסגר בעילה של חוסר אשמה. כן מציין התובע כי לאחר ששוחרר מבית החולים הוא פנה לעירייה ודיווח על המפגע, ובעקבות פנייתו תוקן הכביש בידי העירייה (וצורפה תמונה של הכביש לאחר התיקון). התובע מוסיף כי בכביש הרלבנטי מפגעים רבים, כפי שניתן ללמוד גם מהיקף הפניות לעירייה ביחס לאזור זה.
לטענת התובע נוכח נסיבות העניין יש לקבוע כי העירייה התרשלה והפרה את חובותיה כרשות מקומית, והיא אחראית על כן לנזקיו.
4.העירייה טוענת כי דין התביעה להידחות. העירייה מכחישה את נסיבות התרחשות האירוע כנטען על ידי התובע. כמו כן טוענת העירייה כי התובע לא הוכיח את אחריותה ולא הוכיח התרשלות שלה, וכי התאונה נגרמה בשל התנהלות התובע, בין היתר כיוון שלא ביטח את השימוש באופנוע, כיוון שהתאונה נבעה מאופן נסיעתו (ועל כן יש לייחס לו אחריות לתאונה ולחלופין אשם תורם מכריע). כן הכחישה העירייה את שיעור הנזק הנטען.
אעיר כי טענות הצדדים תפורטנה בהרחבה להלן כחלק מהדיון בטענותיהם.
5.טרם דיון אציין כי אין מחלוקת שהתובע לא ביטח את השימוש באופנוע בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, ועל כן לא קמה לו עילת תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים). בהתאם, הגיש הוא את תביעתו כנגד העירייה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).
6.התובע הגיש תצהיר מטעמו ונחקר על תצהירו, וכן העיד מטעמו בנו, פלמוני. בנוסף, הגיש התובע חוות דעת של מומחה, בוחן התנועה דורון פת (להלן: פת) (וזאת לאחר שהנתבעת הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה), וזה נחקר על חוות דעתו.
העירייה הגישה תעודת עובד ציבור בנוגע לתלונות שהוגשו ביחס לאזור דנן. כמו כן הגישה העירייה תצהיר של מר איימן ג'בר (להלן: ג'בר), שהיה מנהל אזור מזרח ירושלים במחלקת האחזקה בעירייה בתקופה הרלבנטית, והוא נחקר על תצהירו. בנוסף הגישה העירייה חוות דעת של אינג' גדי וייסמן (להלן: וייסמן). וייסמן נחקר על חוות דעת, וכן נחקר מר יואש אגור (להלן: אגור), אשר ערך ניסויים, שפורטו בחוות דעתו של וייסמן.
העדים האמורים נחקרו בשני דיוני הוכחות, ובדיון השני נשמעו גם סיכומי הצדדים. היות שהתמלולים של הדיונים לא מוספרו בסדר רץ תערכנה ההפניות לפרוטוקול 1 (דיון ההוכחות הראשון) ולפרוטוקול 2 (דיון ההוכחות השני והסיכומים).
דיון והכרעה
סוגיית החבות
7.העוולה אותה מייחס התובע לעירייה היא עוולת הרשלנות.
טרם שאדרש להתקיימות יסודות עוולת הרשלנות אתייחס לשתי טענות שהעלתה העירייה בטיעוניה.
הטענה האחת היא כי התובע נסע באופנוע ללא ביטוח חובה בתוקף "והוא מבקש לחייב את הנתבעת, כלומר את תושבי ירושלים, במחדל הזה, שהוא כידוע עבירה פלילית" (עמוד 61 שורות 33-35 לפרוטוקול 2). לטענת העירייה בנסיבות אלו יש לומר כי התובע בא לבית המשפט בידיים לא נקיות ויש להחיל בעניינו את הכלל "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה", תוך מתן משקל לכך שבענייננו התובע הוא הבעלים של האופנוע. כן נטען כי מטעם זה יש לפחות "לשתף את התובע שנהג ללא ביטוח בעצימת עיניים בעלות הפיצוי בגין אשם תורם" (עמוד 67 לפרוטוקול 2).
יש לדחות טענות אלו. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי היעדר ביטוח, השולל את זכות התביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו שולל את זכותו של הניזוק לתבוע מכוח דיני הנזיקין (ראו: ע"א 8684/11 אלקיים נ' עזבון המנוח ניב יבור, פסקה 41 (25.6.2014) (להלן: עניין אלקיים); ע"א 2591/09אלנסארה נ' שליסל, פסקאות 12-11 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין (22.2.2011) (להלן: עניין אלנסארה)). לפיכך, התובע רשאי לטעון ולהוכיח את רשלנות העיריה, הגם שרכב על האופנוע ללא ביטוח תקף. כמו כן, היות שלא מתקיים בענייננו קשר סיבתי בין אשמו של התובע בנהיגה מודעת ללא ביטוח לבין עצם קרות התאונה והנזק, אף אין מקום לקבל את טענות העירייה כי היעדר הביטוח מצדיק ניכוי של אשם תורם, ככל שתוכח חבות העירייה (ראו: עניין אלקיים, פסקה 44). במאמר מוסגר אציין כי להלן תיבחן סוגיית האשם התורם של התובע באירוע, ללא קשר לשאלת הביטוח.