פלוני נ' מועצה מקומית אבו סנאן ואח'

התביעה ובעלי הדין

1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע (יליד 1988), לטענתו, עקב תאונה מיום 3.6.13 במהלך משחק כדורגל עם חבריו (פעילות ספורטיבית פרטית), עת החליק על לכלוך שהיה על רצפת המגרש ונחבל בברכו השמאלית (להלן: "התאונה").

    

   הנתבעת 1 היא המועצה מקומית אבו סנאן (להלן: "המועצה"), אשר בתחום שיפוטה מצוי מגרש קט הרגל. המועצה היא הבעלים ו/או המפעילה ו/או האחראית על התחזוקה של המגרש שבו אירעה התאונה.

    

   הנתבעת 2 הנה חברת הביטוח כלל, אשר ביטחה, בזמנים הרלבנטיים לתביעה, את המועצה בביטוח אחריות כלפי צד ג' (להלן: "חברת הביטוח" או "כלל").

    

   טענות התובע

2. לטענת התובע, ביום 3.6.13 שעה 19:00 לערך, עת שיחק כדורגל יחד עם חבריו במגרש קט-רגל הנמצא ליד בית ספר יסודי א' השייך למועצה, החליק ונפל תוך כדי המשחק וזאת כתוצאה מלכלוך שהיה על רצפת המגרש, ונפגע בברכו השמאלית.

3. התובע נזקק לטיפול רפואי בביה"ח נהריה, ולאחר מכן עבר התובע בדיקת MRI שהעלתה ממצאים של קרע ברצועה הצולבת הקדמית. עקב כך, התובע עבר ניתוח שיחזור רצועה צולבת קדמית, והיה במעקב רפואי במסגרת מרפאות חוץ אורתופדיה וכן עבר סדרת טיפולי פיזיותרפיה.

    

4. התובע הגיש חו"ד רפואית מטעמו לפיה נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור 10%, ולאחר הפעלת תקנה 15 במלואה נקבעה נכותו הצמיתה בשיעור 14.5%.

    

5. התובע טוען כי התאונה אירעה עקב רשלנותה של המועצה, אשר התבטאה, בין היתר, במעשים או במחדלים הבאים: לא דאגה לניקיון המגרש ולתחזוקתו המתמדת; לא השגיחה ו/או פעלה במידה מספקת למניעת התאונה; לא ביצעה ביקורת ומעקב אחר מצבו התקין של המגרש; התעלמה מקיומו של לכלוך מסוכן שיש בו כדי לגרום להחלקה למרות היותה מודעת לקיומו; לא דאגה לביטחונם ולשלומם של השחקנים במגרש; לא הנהיגה ו/או אכפה נהלי בטיחות מתאימים למניעת התרחשות התאונה; לא דאגה להזהיר את התובע מסכנה מפני החלקה.

    

   הגנת הנתבעות

6. הנתבעות הכחישו את נסיבות התאונה הנטענת, את חבותן לפיצוי התובע בגין התאונה ו/או את הנזקים הנטענים, ועותרות לדחיית התביעה נגדן.

    

7. הנתבעות מכחישות את נסיבות התאונה המתוארות בכתב התביעה, וטוענות כי ככל שיוכחו אזי יש לראות את התובע כמי "שהסתכן מרצון" ושהתאונה אירעה במסגרת סיכונים הכלולים בכל פעילות ספורטיבית. לחלופין, במידה וקיימת רשלנות, הרי שהקשר הסיבתי בין רשלנות זו לבין התאונה ו/או תוצאותיה נותק בשל מעשי ו/או מחדלי התובע.

    

8. המועצה מכחישה את פריטי הרשלנות המיוחסת לה ע"י התובע בכתב התביעה וטוענת כי בנסיבות שבהן אירעה התאונה האחריות הבלעדית לתאונה רובצת על כתפי התובע בכך ששיחק במגרש שלא כפי ששחקן זהיר וסביר היה משחק; לא נקט שום אמצעי זהירות; לא ניסה למנוע את התאונה; לא צפה את הסכנה אף על פי שאדם סביר וזהיר היה צופה; נהג באופן בלתי זהיר ובלתי אחראי ותוך כדי אי אכפתיות לתוצאות.

    

9. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת רפואית נגדית לפיה לא נותרה אצל התובע נכות אורתופדית צמיתה עקב התאונה.

    

   מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש

10. האורתופד ד"ר סוהיל כרכבי מונה בהסכמה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. בחוות דעתו מיום 28.2.16 קבע המומחה כי מאחר והתובע טופל באופן כירורגי ע"י שיחזור של הרצועה עם תוצאות משביעות רצון אך מנגד עדיין ישנם כאבים בברך עם מוגבלות תפקודית קלה, הוא סבור כי נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10%. עם זאת, לטעמו, אין מקום להפעיל את תקנה 15 מאחר ומדובר ברגל תפקודית והתובע חזר לעבודה ומסוגל היה לחזור לעבודתו הקודמת.

     

    ראיות הצדדים

11. בתיק נשמעו ראיות הצדדים בכל חזית המחלוקת. מטעם התביעה העידו שלושה עדים: התובע, חברו של התובע שהשתתף במשחק הכדורגל נשוא התביעה: רביע עווד (להלן: "רביע"), וכן אליאס ג'רייס, אשר שימש כמנהל ייצור ומנהל התובע במפעל שבו עבד התובע כאחראי משמרת עובר לתאונה (להלן: "אליאס"). מטעם הנתבעות, העיד עד יחידי, וסים מוקלד, מנהל המועצה החל מחודש 09/14 (להלן: "מנהל המועצה"). הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני לצורך מתן פסק דין.

     

     

    השאלות העומדות להכרעה

12. אלה הן השאלות העומדות להכרעה:

    • האם התובע הוכיח כי נפגע בתאונה בנסיבות הנטענות על ידו?

    • האם נסיבות התאונה, כפי שהוכחו ע"י התובע, מקימות חבות נזיקית במישור היחסים שבין התובע למועצה?

    • דיון בסוגיית הנזק וכימות הפיצויים (ככל שיידרש).

       

      נסיבות התאונה

13. בסעיף 4 לכתב התביעה ובסעיפים 5-6 לתצהירו פירט התובע את הנסיבות שקדמו לאירוע התאונה:

     

    "5. הריני להצהיר כי ביום 3.6.13, שעה 19:00 ו/או בסמוך לכך, עת שיחקתי כדורגל במגרש קט-רגל, הנמצא ליד בית ספר יסודי א' ושייך למועצה, תוך כדי המשחק החלקתי ונפלתי כתוצאה מלכלוך שהיה על רצפת המגרש, ונפגעתי בברכי השמאלית (להלן: התאונה").

     

    6. מצהיר כי אני ויחד עם חברי משחקים כדורגל באותו מגרש מדי שבוע, וכמעט בכל פעם שהגענו למגרש, המגרש היה מלוכלך והינו (צ.ל היינו ג'.נ) מנקים עד כמה שיכולים לנקות ומשחקים כדורגל".

     

14. במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש, נחקר התובע באשר לגרסתו לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה ובסמוך לאחריה (פ' עמ' 5 ש' 13-21, 24-32, עמ' 6 ש' 23-24):

     

    "ש. בסעיף 5 לתצהירך אמרת שהחלקת ונפלת תוך כדי משחק.

    ת. נכון.

    ש. מה בדיוק גרם לך ליפול?

    ת. היה לכלוך והחלקתי. רצתי קדימה והחלקתי והסתובבה הרגל ונפלתי.

    ש. על מה בדיוק דרכת? על מה החלקת?

    ת. לכלוך קטן, אבנים קטנים. כל הלכלוך הגדול אנו ניקינו.

    ש. מה קרה רצת עם הכדור?

    ת. לא. בלי כדור. לא זוכר אצל מי היה הכדור. הייתי בהתקפה ורצתי. הכדור עם החבר ואנחנו בהתקפה.

    .....

    ש. תראה לי בתמונות היכן בדיוק נפלת.

    ת. מסמן בעיגול על גבי התמונות היכן נפלתי. רושם על גבי התמונה "מקום הנפילה". התמונות הוגשו וסומנו נ/1 ונ/2.

    ש. מי בדיוק ראה שנפלת?

    ת. כל מי שהיה. כשאני נפלתי לא יודע אם כולם ראו אותי. מי שהיה עם הכדור בטח שלא ראה אותי.

    ש. מה קרה מיד לאחר מכן?

    ת. ניסיתי לקום, לא הצלחתי והחברים שלי עזרו לי. אחד מהם הוא כאן. שמו אותי באוטו והלכתי הביתה ואז לבית החולים. אני נהגתי הביתה.

    ....

    ש. מה גודל של אותן אבנים שדרכת עליהן? זה כמו זיפזיף?

    ת. כן. כמו גרגרים".

     

15. התובע העיד מטעמו את חברו רביע שהיה שותף למשחק הכדורגל שבו נפצע התובע. לעניין נסיבות פציעתו של התובע העיד רביע כך (פ' עמ' 8 ש' 31-32 ועמ' 9 ש' 1-4, 7- 18):

     

    "ש. ראית את הרגע שבו נפל התובע?

    ת. כן.

    ש. היכן היית ביחסית אליו כשהוא נפל?

    ת. במקביל אליו. ליד השער, בחלק שהוא נפל אך בצד ימין.

    ש. מה היה בדיוק? רצת עם הכדור?

    ת. לא זוכר. לא הייתי עם הכדור. זה היה לפני 4 שנים. הכדור לא היה איתי ולא עם התובע.

    ....

    ש. אתה יכול לומר היום באיזה נקודה של המגרש הוא נפל?

    ת. בדיוק איזו נקודה לא, אך באיזה קטע אני יכול לומר. ליד השער השני. אם יש לך תמונות אני יכול להראות לך. בצד הצפוני של המגרש, ליד הקרן של הצפון מערב.

    ש. אני מציג לך תמונות צבעוניות ומבקש שתסמן בעיגול את המקום שבו נפל התובע.

    ת. אני מסמן בעיגול את המקום שבו נפל התובע. התמונה הוגשה וסומנה נ/8.

    ש. בסעיף 2 לתצהירך אמרת שתוך כדי המשחק הוא החליק ונפל. מה בדיוק גרם לו להחליק וליפול?

    ת. הלכלוך על הרצפה. הרבה שקיות, אבנים, שכבה של אבק.

    ש. על מה הוא דרך שהוא החליק?

    ת. לא יכול לדעת. אולי שקיות. היו שם גם הרבה אבנים קטנות.

    ש. על אבנים או שקיות הוא החליק?

    ת. לא יודע. הוא נפל על אבנים ושקיות. איך אני יכול לדעת? על אבנים ושקיות".

     

16. התובע מסר עדות בפני חוקר מטעם חברת הביטוח (העתק מעדות התובע בפני החוקר ותדפיס של אותה עדות הוגשו בהסכמה וסומנו כמוצגים נ/7 ו- נ/7 א'). במסגרת אותה עדות תיאר התובע את הנסיבות שקדמו לפציעתו במהלך משחק הכדורגל כך (מוצג נ/7 א' עמ' 3 ):

     

    "ש- מה גרם לך להחליק?

    ת- הלכלוך שהיה במגרש גרם לי להחליק, אני דרכתי על שקית ניילון, היה שם עלי עצים, המגרש היה מלוכלך.

    בעת שהגענו למגרש ע"מ לשחק ניסינו לנקות כמה שיותר, אני רוצה לציין שאני לא זוכר בדיוק מה גרם לי להחליק כי היה הרבה לכלוך על המגרש.

    ש- האם בעת שהתחלתם לשחק היה עדיין לכלוך במגרש?

    ת- כן, היה עדיין לכלוך במגרש, כי לא ניתן לטאטות (צ.ל לטאטא ג'.נ) את זה.

    המגרש היה מלוכלך תקופה של כ 3 שבועות וכל פעם שהינו (צ.ל היינו ג'.נ) באים שוב הלכלוך היה מצטבר".

     

17. אוסיף ואציין כי גרסת התובע לגבי עצם פציעתו בברכו השמאלית במועד הנטען ובמהלך משחק כדורגל נתמכה במסמך רפואי בסמוך לאחר התאונה (תעודה רפואית מיום 4.6.13 "סיכום ביקור במחלקה לרפואה דחופה", נספח ד' לכתב התביעה), שם צוין "בן, 24, לדבריו ביום פנייתו נפגע בברך שמאל במהלך משחק כדורגל".

     

18. מכל האמור לעיל ולאחר שמיעת הראיות ובחינתן, שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי ביום 3.6.13 שעה 19:00 לערך, נפגע התובע בברכו השמאלית במהלך משחק כדורגל עם חבריו במגרש קט-רגל הסמוך לבית ספר יסודי א' בכפר אבו סנאן, עת רץ (ללא כדור) לעבר שער הקבוצה היריבה החליק לפתע ונפל ארצה בשל לכלוך שהיה על רצפת המגרש.

     

19. גרסת התובע לגבי נסיבות פציעתו הייתה מהימנה עלי ונתמכה בגרסת חברו רביע שנכח במגרש בעת אירוע התאונה, וכן במסמך רפואי המתועד למחרת אירוע התאונה.

     

20. אומנם קיימת אי בהירות מסוימת לעניין הגורם המדויק שגרם להחלקת התובע (שקית ניילון או אבנים קטנטנות), אולם איני סבור כי יש בכך כדי לכרסם מהותית בגרסת התובע הבסיסית לתאונה הן מאחר ותחת הקטגוריה "לכלוך" ניתן להכליל כל אחת מהאפשרויות דלעיל (ולו באופן סובייקטיבי), והן מאחר ומעדות התובע בפני החוקר ניתן ללמוד כי אף התובע אינו בטוח מה הגורם המדויק שהביא להחלקתו וכל מה שידע למסור בצורה עקבית הוא כי החליק כתוצאה מלכלוך שנותר על רצפת המגרש (שלא נאסף על ידו ו/או על ידי חבריו טרם התחלת המשחק).

     

21. במהלך חקירתו הנגדית נחקר התובע ע"י ב"כ הנתבעות ונשאל, בין השאר, מדוע לא מסר בבית החולים, במסגרת תביעתו לנכות כללית במל"ל, ובפני המומחה מטעם ביהמ"ש, כי החליק ונפל כתוצאה מלכלוך שהיה על רצפת המגרש, והתובע השיב: "... מה זה מעניין אותם" (פ' עמ' 6 ש' 4- 22). איני סבור כי הנתון לפיו התובע החליק בשל לכלוך שהיה על המגרש הינו פרט מהותי שמחובת התובע היה למסור לכל אחד מהגורמים הנ"ל לצורך טיפול/בדיקת התובע, ומכל מקום איני סבור כי אי מסירת נתון זה צריכה לעמוד לרועץ בפני התובע אשר מסר לרופאיו כי החליק ונפל ונפגע בברכו השמאלית במהלך משחק כדורגל.

22. יצוין כי התובע הגיש "הודעה על צירוף תמונות" אליה צורפו תמונות צבעוניות של מגרש הקט-רגל שבו אירעה התאונה שצולמו במועדים שונים (אינן מיום התאונה) אשר מעיון בהן ניתן להתרשם כי ישנו יסוד מסוים לגרסת התובע לפיה המגרש לא תוחזק כראוי כדבר שבשגרה ע"י המועצה והיו פעמים מספר שהגיעו הוא וחבריו למגרש על מנת לשחק כדורגל ומצאו כי הינו מלוכלך.

     

    סוגיית החבות הנזיקית

23. לאחר שהוכחו נסיבות התאונה, עולה שאלת אחריותה הנזיקית של המועצה, כבעלים/מפעילת/מחזיקת מגרש הקט-רגל שבו אירעה התאונה?

     

24. עילת התביעה הנה עוולת הרשלנות. שלושה יסודות יש לעוולה זו: קיומה של חובת זהירות (הן מושגית והן קונקרטית), הפרתה, גרימת נזק כתוצאה של ההפרה (סוגיית הקשר סיבתי על שני היבטיו: עובדתי ומשפטי).

     

25. כאמור, חובת זהירות כוללת קיומה של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. חובת זהירות מושגית עוסקת בשאלה, האם סוג המזיקים שאליו משתייך המזיק חב חובת זהירות כלפי סוג הניזוקים שאליו משתייך הניזוק, בגין סוג הנזק שאירע. בע"א 145/80 וקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, עמ' 125 (להלן: "עניין וקנין"), נקבע כי שאלה זו:

     

    "היא אבסקרטית. היא עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים (יצרנים, מעבידים, נהגים, מורים) ושל ניזוקים (צרכנים, עובדים, הולכי רגל, תלמידים), של נזקים (פיסי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל). הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי ...".

     

26. בעניינו, כשמדובר ביחסים שבין בעלים/מחזיק מקרקעין בתחומם מופעל מגרש קט-רגל לבין ציבור המשתמשים בו, דומה כי אין חולק, שמוטלת על בעל/מחזיק המקרקעין, חובת זהירות מושגית, כלפי ציבור המגיעים ומשתמשים במגרש על מנת לבצע פעילות ספורטיבית. חובה זו טומנת בחובה את הצורך לדאוג לבטיחות ותקינות המגרש, אביזריו, הגדר ההיקפית, לרבות תחזוקת משטח המגרש והסרת מפגעים שנוצרו בו (ככל שנוצרו).

     

27. לעניין שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, אף היא נקבעת על פי מבחן הצפיות:

     

    "השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות- בנסיבותיו המיוחדות של המקרה- את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק" (עניין וקנין, עמ' 125-126).

     

28. קיומה של חובת זהירות קונקרטית נקבעת עפ"י מבחן הצפיות. כלומר, האם האדם הסביר (בנעלי המזיק) יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הקונקרטי את התרחשות הנזק. אמנם, הלכה ידועה היא כי חיי היום יום מלאים סיכונים אשר לעיתים מתממשים וגורמים לנזקים. אולם, לא בגין כל סיכון תוטל חובת זהירות קונקרטית. בפסיקה נקבע כי רק כאשר מדובר בסכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק, מוטלת על המזיק חובת זהירות קונקרטית. לעומת זאת, אין הדבר כך כאשר מדובר בסכנה "רגילה" (עניין וקנין, עמ' 126):

     

    "... אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים (השופטת מ' בן פורת בת"א (י-ם) 277/59, בע"מ 108). אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי- היום- יום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה...".

     

29. מחומר הראיות עולה כי התובע הינו תושב המקום, שנהג להגיע לעיתים קרובות ובאופן עצמאי ופרטי עם חבריו למגרש הקט-רגל בשעות הערב על מנת לשחק כדורגל. לפי עדות רביע מדובר במגרש פתוח עם כניסה חופשית ומי שמגיע ראשון משחק ראשון (פ' עמ' 4 ש' 23-25, עמ' 8 ש' 24-27).

     

30. במהלך חקירתו הנגדית של מנהל המועצה בביהמ"ש הוצגו בפניו תמונות צבעוניות של המגרש שצולמו לאחר התאונה וכן תמונות מטלפון הנייד לפיהן לכאורה אין הקפדה על נעילת שער המגרש והוא פתוח לציבור הרחב. מנהל המועצה השיב כי ישנם נהלים ברורים במועצה המחייבים הקפדה על נעילת שערי המגרש והם מועברים לאב הבית ולשומרים שהינם עובדי המועצה (פ' עמ' 12 ש' 15- 23). עוד העיד מנהל המועצה כי ישנם נהלים כתובים המסדירים כניסת שחקנים חובבנים למשחק כדורגל במגרשים והמועצה עובדת על פיהם, כאשר מי שנכנס למתקני המועצה בשעות לא שגרתיות וללא ידיעת גורם כלשהו מטעם המועצה, הדבר מהווה הסגת גבול, וכי מי שנמצא במגרש הוא רק מי שקיבל אישור בידיעת מנהל העבודה של המועצה או סגן המועצה או מנכ"ל/ראש המועצה (פ' עמ' 12 ש' 29-32, ועמ' 13 ש' 1-2).

     

31. במחלוקת עובדתית זו, אני מעדיף את גרסת התובע (שנתמכה בעדות רביע) לפיה בעת שנהגו הוא וחבריו להגיע למגרש בשעות הערב הם לא טיפסו על הגדר ההיקפית הגבוהה אלא נכנסו דרך השער שהיה פתוח, וזאת על פני גרסת המועצה. בעניין זה אציין כי המועצה לא הציגה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה בדבר הקפדה על נעילת שערי המגרש ואי התרת שימוש במגרש למשתמשים בלתי מורשים. כך למשל בחרה המועצה להעיד כעד יחידי מטעמה את מנהל המועצה שלא שימש בתפקיד זה עובר למועד התאונה אלא התמנה רק כשנה לאחר מכן. המועצה נמנעה מלזמן לעדות את אב הבית ו/או השומרים (שלגרסתה הינם עובדי המועצה) לתמיכה בטענתה בדבר הקפדה שוטפת על נעילת שערי המגרש. המועצה נמנעה מלהגיש כראיה מטעמה את הנהלים הפנימיים הרלבנטיים המחייבים הקפדה על נעילת שערי המגרש ו/או הנהלים הפנימיים המסדירים כניסת שחקנים חובבנים למגרש בשעות לא שגרתיות, כנטען. למעלה מן הצורך, יצוין כי המועצה אף לא הציגה כראיה מטעמה דוגמא לאישור בכתב המתיר לשחקנים חובבנים להשתמש במגרש לצרכים פרטיים.

     

32. בנסיבות האמורות, אני קובע כי קמה חובת זהירות קונקרטית מצד המועצה כלפי התובע למנוע סיכוני החלקה כתוצאה מלכלוך שנותר על רצפת המגרש. המועצה יכולה וצריכה הייתה לצפות אפשרות כי שחקני כדורגל חובבים ובכללם התובע, שהינם תושבי המקום, יכנסו למגרש הפתוח בשעות הערב (בעיקר שעפ"י גרסת התובע שלא נסתרה הייתה תאורה במגרש שהופעלה בשעות הערב), על מנת לשחק כדורגל. לטעמי, קיומו של לכלוך מחליק (כדבר שבשגרה) יוצר סיכון בלתי סביר כלפי השחקנים במגרש, שיש בו כדי לחייב את המועצה לנקוט אמצעים סבירים למניעתו, וזאת לנוכח הסיכונים להתרחשות תאונה הטמונים בהשארתו על רצפת המגרש.

     

33. הנתבעות העלו טענה לפיה מדובר בפגיעת ספורטיבית שגרתית תוך כדי משחק, וקורה ששחקנים נפגעים במהלך פעילות ספורטיבית ואין לכך כל אחראי בנזיקין. אכן, עפ"י הפסיקה, פעילות ספורט קבוצתית לרבות במקרה של משחק כדורגל קבוצתי כרוכה בסיכונים מסוימים שנוטלים על עצמם השחקנים המשתתפים. לפיכך, תיתכן אפשרות ששחקן אחד ידחוף את השני בעת המשחק, שני שחקנים יתקלו זה בזה, שחקן ייפול תוך כדי ריצה וכו'.

     

    יחד עם זאת, במקרה דנן, הוכח כי התובע החליק ונפל בעת ריצה ללא כדור לעבר שער היריב וללא התקלות בשחקן אחר, וזאת עקב מפגע שהיה במגרש (לכלוך מחליק שנותר על הרצפה). קרי, החלקת התובע הייתה כתוצאה מהמפגע ואינה אינהרנטית לסיכונים הסבירים שנוטלים על עצמם שחקני כדורגל.

     

    האם נקטה המועצה "אמצעים סבירים" למניעת התאונה?

34. משקבענו קיום חובת זהירות (הן מושגית והן קונקרטית) עולה השאלה המועצה הפרה חובה זו. בענייננו, קיומו של לכלוך בתחומי מגרש ספורט, במקום בו הוא לא היה אמור להימצא, מקים ראיה לכאורה בדבר אי קיומם של סידורי ניקיון הולמים של המגרש, ויש בו כדי להעביר אל המועצה את נטל הבאת הראיות בדבר מהותן ותדירותן של פעולות הניקיון המתבצעות במגרש הנדון ואופן הפיקוח של הגורמים הרלבנטיים מטעמה על ביצוען.

     

35. אקדים ואציין כי אומנם אין לצפות כי המועצה תציב עובד ניקיון מטעמה באופן קבוע בתחומי המגרש במשך כל שעות היום ובעיקר שלא בשעות בלתי שגרתיות. עם זאת, מחובתה של המועצה לתחזק ולשמור באופן שוטף על ניקיון המגרש ובעיקר רצפת המגרש, על מנת למנוע קיומו של לכלוך מחליק כזה או אחר אליו עלולים להיחשף המשתמשים במתקן הספורט הציבורי במהלך פעילותם הספורטיבית.

     

36. המועצה לא הרימה את הנטל להוכיח כי נקטה באמצעי הזהירות הדרושים שיש בהם כדי להסיר ממנה את האחריות להתרחשות אירוע ההחלקה של התובע כתוצאה מלכלוך על רצפת המגרש במהלך השתתפותו בפעילות ספורטיבית. אומנם רצפת המגרש שהינו מגרש פתוח (בלתי מקורה) אינה אמורה להיות שטח סטרילי, שבכל רגע נתון צריך להיות עובד ניקיון זמין מטעם המועצה שיחוש לסלק כל לכלוך שיש לו פוטנציאל החלקה רגע לפני התממשות הסיכון הנובע ממנו, כאשר לא היה זמן סביר ואפשרות טובה לטפל בו. אך במקרה דנן, המועצה לא הביאה לעדות בביהמ"ש את הגורמים הרלבנטיים מטעמה (אב הבית, מנהל העבודה, עובדי הניקיון שעבדו במועצה במועד הרלבנטי לתאונה והיו אחראים על תחזוקת המגרש וניקיונו) ו/או לא הגישה כראיה מטעמה את סידורי/נהלי הניקיון במגרש בכלל ובמועד התאונה בפרט ו/או ראיות לגבי תדירות הסיורים או חלוקת האחריות על ניקיון המגרש, כך שלא הוכיחה כי נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים למניעת התאונה. המועצה אף לא הציגה כל ראיה בדבר הצבת שילוט על ידה במגרש המתריע על איסור כניסת שחקנים בלי מורשים למגרש ו/או על הצורך במקרה כזה לפנות למועצה לקבלת אישור מראש בטרם יעשו שימוש ספורטיבי במגרש.

     

37. לעניין הנזק וסוגיית הקשר הסיבתי אין חולק כי נגרמו לתובע נזקי גוף כתוצאה מאירוע ההחלקה, ואין חולק כי פגיעת התובע קשורה בסיבתיות בין הנזק לבין הפרת חובת הזהירות ע"י המועצה, ומכאן המסקנה המתבקשת כי הוכחה עילת התביעה הן כלפי המועצה והן כלפי חברת הביטוח שביטחה את המועצה מפני חבות חוקית כלפי צד ג'.

     

    שאלת האשם התורם

38. האשם התורם בוחן את שאלת תרומת ההתנהגות של התובע להתרחשות התאונה. מחומר הראיות עולה כי התובע וחבריו שנהגו להגיע למגרש לעיתים קרובות היו מודעים לכך שהמגרש אינו מתוחזק כראוי וקיים בו לכלוך מסוגים שונים, ואף נהגו לפנות עצמאית חלק מהלכלוך ("הדברים הגדולים") בטרם יחלו במשחק. כלומר היו מודעים לסיכון הנובע מלכלוך שבחרו לא לאסוף ושנותר על רצפת המגרש. לכך יש להוסיף כי באפשרות התובע היה להימנע מלשחק במגרש בהינתן קיומו של לכלוך במגרש ולנסות לאתר מגרש חלופי אחר במצב תחזוקתי טוב יותר ואף לוותר על השתתפותו במשחק במגרש בו קיים לכלוך על רצפתו. בנסיבות אלה, מצאתי טעמים המצדיקים הטלת רשלנות תורמת על התובע לתאונה בשיעור של 25%.

     

    סוגיית הנזק וכימות הפיצויים

39. התובע יליד 25/12/88 היה בן 25 שנים ביום אירוע התאונה (כיום הוא בן 30) נפגע בברך שמאל. בהמשך אובחן אצל התובע קרע ברצועה של הברך והוא נאלץ לעבור ניתוח.

     

    התובע היה בסדרת טיפולים רפואיים יחסית ממושכת. מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 35 (1) ב' לתקנות ביטוח הלאומי וזאת החל מיום 8/4/14.

     

    כמו כן קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי יש לאשר לתובע נכויות זמניות כדלקמן:

    100% נכות זמנית למשך 3 חודשים (כאשר תקופה זו כוללת תקופת ההחלמה בעקבות הניתוח).

    30% נכות זמנית למשך חודשיים.

    20% למשך 3 חודשים.

     

    התובע עבד עובר לתאונה כאחראי משמרת במפעל מערכות אלקטרוניקה. השתכרותו היתה בממוצע כ- 5,000 ₪.

     

    40.להלן אפרט את ראשי הנזק הרלבנטיים תוך התייחסות לסיכומי טענות ב"כ הצדדים ואפסוק בהם אחד לאחד.

     

    נזק לא ממוני

    בשים לב לגילו של התובע, מהות הפגיעה ממנה סבל, הניתוח שעבר וכן סדרת הטיפולים הרפואיים שנזקק לה ולבסוף הנכות הצמיתה שנקבעה בגין פגיעתו, אני פוסק לתובע את הסך 35,000 ₪.

     

    הפסד השתכרות בעבר

    התובע ביקש לחשב את הפיצוי המגיע לו בגין הפסד השתכרות בעבר בהתאם לקביעות המומחה וכן לרמת השתכרותו כשהיא משוערכת להיום, ואילו מנגד ביקש ב"כ הנתבעות לדחות את ראש נזק זה באופן מלא מאחר ועל פי אישור שצורף על ידי התובע הרי שכרו בתקופת ההעדרות מהעבודה שולם באופן מלא על ידי המעביד. כמו כן צוין כי לא הובאו ראיות לכך שנוצלו ימי מחלה בתמורה לתשלום שכרו של התובע על ידי המעביד.

     

    לאחר ששקלתי את הנתונים ותוך שקלול מידתי של טענות הצדדים אני מחליט לפסוק לתובע בגין הפסד שכר בעבר את הסך 25,000 ₪.

     

    הפסד השתכרות בעתיד

    לתובע נקבעה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10%. המומחה מטעם ביהמ"ש ציין בחוות דעתו כי אין הצדקה להפעלת תקנה 15 מאחר והנפגע חזר לעבודה והלכה למעשה הוא מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת. בין ב"כ הצדדים התגלעה מחלוקת בכל הקשור לראש נזק זה. ב"כ התובע מבקש לבצע חישוב אריתמטי לפי רמת השתכרות משוערכת של כ- 10,000 ₪ ולפי נכות תפקודית בשיעור 15% והכל בהתאם למקדם ההיוון הרלבנטי בהתאם לגילו של התובע. מנגד ביקש ב"כ הנתבעות לדחות לחלוטין ראש נזק זה מאחר ובפועל אין אינדיקציה לפגיעה ברמת השתכרותו של התובע.

     

    שקלתי את טענות הצדדים ונחה דעתי לקבוע כי לא מוצדק לבצע חישוב אריתמטי חרף הפגיעה האורתופדית, עיסוקו של התובע והנכות הרפואית שנקבעה לו. מוצדק לטעמי לפסוק פיצוי על דרך האומדנא בהתחשב במכלול הנתונים הנ"ל. אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד.

     

    פגיעה בפנסיה

    בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה מגיע לתובע בסך 7,200 ₪.

     

    עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

    אין מחלוקת כי מדובר בשני ראשי נזק גלובליים, שכן לא הובאו נתונים ממשיים בכל הקשור להזדקקות התובע לעזרת צד ג'. יחד עם זאת אין ספק שהתובע נזקק בתקופה הסמוכה לאחר פגיעתו לעזרת צד ג' וכך הוא הדבר בכל הקשור לתקופה הסמוכה לניתוח שהוא עבר. בכל הקשור לעתיד יש מקום לפסוק פיצוי מידתי על דרך האומדנא.

     

    בגין שני ראשי נזק אלה אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות עבר ועתיד

    התובע ביקש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי ואילו ב"כ הנתבעות ביקש לדחות ראש נזק זה מאחר והתובע העיד כי לא היו לו הוצאות.

     

    התלבטתי אם לדחות ראש נזק באופן מוחלט אך בסופו של יום אני מחליט לפסוק לתובע סכום של 2,000 ₪.

     

    41.סך הכל הפיצויים שפסקתי לתובע עומדים על סך : 139,200 ₪. מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 25%, והיתרה המתקבלת 104,400 ₪.

     

    סוף דבר

    42.אשר על כן אני מחליט לקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובע באמצעות בא כוחו את הסך 104,400 ₪ בצירוף החזר אגרת משפט וכן החזר עלות חוות הדעת מטעם התובע. בנוסף יישאו הנתבעות הדדית שכר טרחת התובע בשיעור 23.4%.

     

    הסכומים שפסקתי כשהם מחושבים להיום ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

     

    הנתבעת תישא ביתרת אגרה על פי התקנות.

     

    ניתן היום, ג' אלול תשע"ח, 14 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.