פלוני נ׳ סופר שרות אחזקה ונקיון ואח׳

 צדדי ג׳: 

1. סופר שרות אחזקה ונקיון בע"מ

2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

3. מגדלי לב תל אביב בע"מ

4. ב.ס.ט בניה בע"מ

5. ירון אודנץ

פסק דין

1. עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

    

2. התובע יליד 1975 כבן 47, פליט מאריתראה. עובר לתאונה עבד בתור פועל בעבודות ניקיון חקלאות ובניין. השתכרותו הסתכמה בסך של 7,400-10,000 ₪ לחודש.

    

3. התובע נפל בנסיבות שתתוארנה בהמשך והתאונה הוכרה כתאונת עבודה בגינה קיבל מהביטוח הלאומי סך כולל של 126,164 ₪.

    

4. נכותו של התובע נקבעה על ידי מומחה בית משפט בתחום האורתופדי- ד"ר לורן גורליק אשר קבע לו נכויות כדלקמן:

    

   • מצב לאחר פריקה בשורש כף יד ימין שגורם להפרעה קלה בתפקוד שורש כף היד – 10% לפי סעיף 35 (1) (ב).

      

   • שבר דחיסה בגוף חוליה אל 1 – 5% לפי תקנה 37 (8) (א).

      

   • שבר ללא תזוזה בעצם הזנב – 5% לפי תקנה 37 (8) (א).

      

     להלן תתוארנה נסיבות התאונה על פי תצהיר התובע:

      

5. מחודש 3/14 ועד 10/14 עבד התובע כעובד באמצעות הנתבעת 1- במנהרות רכבת ישראל ליד ירושלים.

    

6. ביום 10.11.14, כשבוע לפני התאונה, הועבר התובע, לאתר עבודה חדש בתל אביב בפרויקט בניה של בית מגורים רב קומתי ברחוב קרליבך, שנבנה על ידי הנתבעת 2 - חברת דניה סיבוס בע"מ (להלן: "האתר").

    

7. בזמן הליכתו בתוך הבניין בקומה השנייה וכשנשא על כתפיו קרשים מעץ, דרך התובע על לוח עץ דק, אשר התברר שכיסה פתח פיר ברצפה. הלוח נשבר והוא נפל לקומה מתחת לקומה השנייה, מגובה 4 מטר.

    

   מקום נפילתו של התובע ועל מי מוטלת האחריות;

    

8. לטענת הנתבעת 2, התובע לא הוכיח היכן אירעה התאונה הנטענת. בעניין זה מפנה הנתבעת 2 לכתב התביעה, שם טען התובע בסעיף 4, כי "התחיל את עבודתו "בתוך הבניין.." מבלי לציין את כתובת הבניין".

   עוד מוסיפה הנתבעת 2 לטעון, כי מטעם התובע הוגשו שלושה תצהירים. הנתבעת 2 מפנה לאמור בסעיף 3 לתצהיר התובע מיום 14.1.18 שם טען התובע, כי מדובר בפרויקט בניית בית מגורים רב קומתי ברח' קרליבך בת"א אותו בנתה הנתבעת; בסעיף 3 לתצהיר מיום 14.2.18 ציין התובע כי מדובר באותו פרויקט אך הוסיף "כפי שנמסר לי ע"י בא כוחי".

   לטענת הנתבעת 2, "בהמשך, נשאל התובע היכן נמצא הבניין והוא ענה שבת"א אך שכח את שם הרחוב."

    

   בנסיבות אלה טוענת הנתבעת 2, כי התובע אינו יודע מידיעה אישית את כתובת הבניין, ו/או את הגורם שבנה אותו ועדותו בעניין זה "מסתמכת" על עדות פסולה של בא כוחו.

    

   נוסף על כך מפנה הנתבעת 2 לטופס התביעה לדמי פגיעה, שם צוין כי התאונה אירעה "תוך כדי עבודתו במפעל". התובע נשאל על כך והשיב: "לא יודע מה כתבו לי אבל לא אמרתי מפעל." לטענת הנתבעת 2, התובע אישר כי חתימתו היא זו המתנוססת על גבי המסמך האמור. לפיכך, "מדובר בראייה בחתימת התובע ובהודאת בעל דין בנוגע למקום התאונה".

    

   עוד טוענת הנתבעת 2, כי על אף טענות התובע לפיהן, יש לו עדים לאירוע, האחרון נמנע מלהעידם ולהגיש את התמונות של הפיר ושל מקום התאונה והדבר צריך להיזקף לחובתו.

    

   זאת ועוד, לטענת הנתבעת 2, צו התחלת העבודות הומצא לה ביום 24.12.14, לאחר התאונה נשוא התביעה. העד מטעם הנתבעת 2, העיד, כי הנתבעת 2 לא קיבלה כל דיווח על התאונה, לא בזמן אמת ולא לאחר מכן, מה שמוכיח, לטענת הנתבעת 2, כי היא לא עבדה באתר, בעת התאונה.

    

   לטענת הנתבעת 2, העובדה שהיא חתמה על הסכם מסגרת למתן שירותי כח אדם ביום 14.7.14 עם הנתבעת 1, מעסיקתו של התובע, אינה מהווה ראיה לכך שהיא עבדה באתר בעת התאונה.

    

9. מנגד טוענת הפניקס (הנתבעת מס' 3, המבטחת של הנתבעת מס' 1), כי התובע הוכיח מקום פגיעתו. 

   לטענת הפניקס, יש לדחות את טענות הנתבעת 2 לפיהן, בעת התאונה, האתר לא היה בשליטתה. בעניין זה מפנה הפניקס לכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת 2, עובר למועד בו ביקשה לתקן את כתב הגנתה.

    

   נוסף על כך מפנה הפניקס לעדותו של נציג הנתבעת 2, מר מירוני (להלן: "מר מירוני"), אשר אישר, כי התמונות אותן צילם התובע, הן של בניין A; כשנשאל מר מירוני מדוע לא הציג את צו תחילת העבודה המתייחס לבניין A, השיב: "אין לי הסבר"; כמו כן, התובע טען כי נפגע בבניית בית מגורים, כשבהתאם לעדות מר מירוני, צד ג' 4, בנתה את החניונים ואילו בניית בית המגורים בוצעה על ידי הנתבעת 2.

    

   בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה שהנתבעת 2 נשענת על עדות מר מירוני, נמנעה מלהביא עדים לצורך ביסוס טענותיה או יומני עבודה, טוענת הפניקס, כי "יש להעביר את הנטל לשלילת החזקה שדניה סיבוס הייתה הקבלן בשטח, אליה".

    

   הפניקס אף מפנה להסכם שנחתם בין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 1 אשר קדם לתאונה, שכן ההסכם נחתם בחודש יולי 2014. לשיטתה, "הדרך ההגיונית היחידה ליצור זיקה בין התובע לאתר הבנייה של הבניין הרלוונטי עוברת דרך דניה סיבוס."

    

10. עוד טוענת הפניקס, כי הנתבעת 1 סיפקה עובדים לנתבעת 2 וקיבלה ממנה תשלום עבור כל עובד. לפיכך לשיטתה, ניתן לומר כי מבחינה פורמאלית, הייתה הנתבעת 1 "מעסיק", אך לא מעביד.

    לטענתה, הנתבעת 1 הייתה מעסיקתו של התובע במובן דיני העבודה, שכן היא הנפיקה לתובע תלושי שכר, שילמה תשלומים לביטוח לאומי, אולם לא הייתה המעביד של התובע במובן של דיני הנזיקין, שכן לא הייתה לה שליטה גמורה על הדרך בה התובע ביצע את העבודה.

     

    אתר הבנייה היה של הנתבעת 2 או של צד ג' 4. התובע נשלח לעבוד שם, והוא היה תחת הפיקוח של מי מטעם הנתבעות 2 או של צד ג' 4.

     

    הפניקס סבורה, כי חלה על הנתבעת 1 חובת זהירות מושגית, אולם בנסיבות האמורות, לא חלה עליה חובת זהירות קונקרטית. לטענת הפניקס, התובע נשלח לאתר בנייה המנוהל על ידי חברת בנייה ותיקה ומנוסה המתנהלת בסביבת עבודה תחת מנהל עבודה.

     

    בנסיבות אלה סבורה הפניקס, כי יש לדחות את התביעה נגדה ולהטיל את האחריות על הגורמים שעסקו בביצוע העבודה בפועל.

     

    בכל הנוגע לגובה הנזק, מצטרפת הפניקס לעמדת הנתבעת 2.

     

11. לטענת צדדי ג' 3-5 (להלן: "צדדי ג'") אין לצד ג' 4 (להלן: "חברת ב.ס.ט.") כל קשר לבנייני המגורים שנבנו על ידי הנתבעת 2. האחרונה, היא זו שמינתה מנהל עבודה לכל בניין שבנתה.

    אין כל חוזה חתום על ידי חברת ב.ס.ט; כמו כן, צד ג' 5 לא עבד באתר במועד האירוע, הלה החל לעבוד באתר החל מחודש 2/15.

     

    עוד טוענים צדדי ג', כי אין בסיס לטענות התובע לפיהן נפגע במהלך בניית בניין מגורים שנבנה על ידי הנתבעת 2. לפיכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 ובהתאם יש לדחות את ההודעה נגדם.

     

    לטענת צדדי ג', יש להטיל חבות על הנתבעת 1 בלבד, כמעבידה של התובע. בעניין זה טוענים צדדי ג', כי יש לדחות את טענות הפניקס לפיהן, הנתבעת 1 היא חברת כח אדם בלבד וכי אין לה אחריות או מעורבות, זאת מתוך העדויות, מתוך ההסכם בינה לבין הנתבעת 2 ומהוראות הדין.

    בנסיבות אלה טוענים צדדי ג', כי יש להטיל את האחריות הבלעדית על הנתבעת 1.

     

    צדדי ג' מפנים להסכם מיום 14.7.14 שנחתם בין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 1 ממנו עולה, כי הנתבעת 1 התחייבה ליטול על עצמה את כל חובות הבטיחות החלות באתר.

     

    צדדי ג' אף מפנים לעדותו של התובע, ממנה עלה, כי הממונה עליו באתר היה מטעם הנתבעת 1.

     

    בכל הנוגע לצד ג' 3, לטענתם, הוא שימש כמזמין/יזם בלבד.

     

    בכל הנוגע לצד ג' 4- מפנים לעדותו של מר מירוני ממנה עלה, כי באותם בניינים שנבנו על ידי הנתבעת 2, האחרונה מינתה מנהל עבודה משלה. בהתאם לסעיף 5 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח – 1988, החובות הקבועות בתקנות, מוטלות על מנהל העבודה.

     

    דיון והכרעה בסוגיות האמורות;

     

    לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים שהוגשו, בפרוטוקולים של בית המשפט ובמיוחד עדותו של התובע ובחינת סיכומי הצדדים,  אני סבור, כי התובע נפגע במקום שהוא טוען שנחבל וכי הטענה כי התובע לא נפגע במקום זה, דהיינו בבניין בבית מגורים רב קומתי ברחוב קרליבך ת"א אותו בנתה הנתבעת 2, אינה נכונה. 

     

    כמו כן אציין, כי טענות הנתבעת 2 (חברת דניה סיבוס) לפיהן, היא לא שהתה באתר במועד התאונה, לא הוכחו ולפיכך, דינן להידחות. בנסיבות, אני סבור כי הנתבעת 2 היא זו שביצעה את העבודה באתר במועד האירוע. להלן נימוקי בית המשפט בהגעה למסקנה האמורה.

     

    • כפי העולה מהאסמכתאות שהונחו לפניי, במועד התאונה עבד התובע באתר. התובע נחקר על תצהיריו בבית המשפט והתרשמותי היא, כי הגרסה שמסר בכל הנוגע לנסיבות פגיעתו, דהיינו, מקום התרחשות התאונה ונסיבותיה, הינן אמת.

    • מעבר להתרשמותי מעדות התובע, עיון במסמכים הרפואיים שצורפו מעלה, כי הם אינם סותרים את טענותיו. כך נכתב: "לדבריו, בבוקר יום קבלתו מגובה 4 מטרים. ונחבל בעיקר בגב וביד שמאל."

      ככלל, קיימת חשיבות ראייתית לאמור במסמכים רפואיים ראשוניים, במיוחד כאלה שנערכים בסמוך לאחר קרות התאונה (ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689, 699 (2002); ת"א (מחוזי חיפה) 1130/05 אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (במאגרים, 10.4.2008).

       

    • זאת ועוד, אין חולק, כי הנתבעת 2 היא זו בנתה באתר את בניינים A ו- C, כך בהתאם לטענותיה וכך בהתבסס על עדותו של מר מירוני, אשר הובא לעדות מטעמה. עם זאת טוענת הנתבעת 2 כזכור, כי תחילת העבודה באתר, החלה לאחר מועד קרות התאונה.

       

      לתצהיר של מר מירוני, צורף צו התחלת עבודה לבניין C בלבד שניתן ביום 24.12.14. מר מירוני לא נתן הסבר המניח את הדעת בכל הנוגע לסיבה בעטיה לא צורף צו תחילת עבודה של בניין A הוא הבניין בו נפגע התובע לטענתו (ראו עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 1.6.21 שורה 20). לא ברור לי ולא ניתנה כל סיבה מניחה את הדעת מדוע בטענה החזקה ביותר בה השתמשה הנתבעת 2, דהיינו, כי לא הייתה באתר שבו טוען התובע שנפל, לא צירפה את מלוא האסמכתאות הנדרשות ולא העידה את העדים הנדרשים לצורך הוכחת טענותיה. כך למשל, בנוסף להעדר צירוף המסמך לגבי צו להתחלת עבודה של בניין A, לא צורף יומן עבודה של הנתבעת 2, לצורך הוכחת טענותיה לפיהן, במועד התאונה, היא טרם התחילה את עבודתה באתר.

       

    • כמו כן, אני מקבל את עמדת צדדי ג' לפיה, קיימת משמעות שאינה מבוטלת להסכם שנחתם בין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 1 ואשר נחתם ביום 14.7.14, דהיינו עובר למועד התאונה, שכן במסגרת הסכם זה, התחייבה הנתבעת 1 לספק לנתבעת 2 שירותי כח אדם בהתאם לדרישותיה והיא אף שילמה בהתאם להסכם זה ביחס לעובדים.

       

      מכל המקובץ דלעיל עולה, כי התובע נחבל באתר, כפי הנטען, וכי הנתבעת 2 ביצעה את העבודה במועד האירוע.

      אני נותן אמון בגרסתו של התובע לגבי קרות התאונה, הגם שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, שכן עדותו הייתה אמתית ואותנטית עם זאת התובע נמנע מלהביא עדים למרות שלטענתו, היו עדים שכאלה.

      מדובר בתובע שהספיק לעבוד באתר פרק זמן קצר- של שבוע, ושנפגע בנסיבות עליהן לא הייתה לו שליטה ולפיכך, יש לקבל את תביעתו ואין להשית עליו בנסיבות העניין, כל אשם תורם.

       

      על מי מוטלת האחריות לפיצוי התובע;

       

12. ככלל, לא יכולה להיות מחלוקת ביחס לקיומה של חובת זהירות של הנתבעת 1- כחברת כח האדם.

     

    ראו בעניין זה ע"א 2898/04 (מחוזי חיפה) אריה שירותי כח אדם נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ, (במאגרים, 29.11.2005), (להלן: "עניין אריה") שם נקבע, כך:

     

    "אחריותו של קבלן כח אדם לנזקים שנגרמו לעובד באתר של מזמין נדונה פעמים רבות בפסיקה. על קיומה של חובת זהירות מושגית בין חברות כוח האדם לבין עובדיהן דומה שאין כל חולק (ראה ת"א 368/01 (חיפה) ברקוביץ אלכסנדר נ' גדות תעשיות ביוכימיה ואח', תק - מח 2003(3), 4725). בכך לא די שכן יש לבחון בכל מקרה קיומה של חובת זהירות קונקרטית. כאשר חברת כוח האדם מפנה את העובד למזמין, ברי שלמזמין ישנה שליטה אפקטיבית על העובד. הוא שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את עבודתו, עליו מוטל לדאוג לאמצעי בטיחות וכד'. חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חברת כוח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא שהמזמין אצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה. חברת כוח אדם השולחת עובד חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כוח אדם שאינו מוודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים."

    (יש לציין, כי פסק הדין בעניין אריה, אושר בבית המשפט העליון, ראו רע"א 12/06, צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כ"א בע"מ (במאגרים, 19.9.2007)).

     

     

    נוסף על כך נקבע בעניין אריה כך: "... אחריותו של המזמין אינה מותנית בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ומהעדרם לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו (ראה ע"א 4114/90, בן שושן נ' כריכיה קואפרטיבית, פד"י מח(1), 415, 423; וכן ע"א 7130/01, סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פד"י נח(1), 1, 17; ע"א 411/73, ע"א 467/73, ע"א 518/73, ע"א 519/73 פרחי נ' אלטמן, פ"ד כח(2) 149, 145; ע"א 587/86, ע"א 613/86, ע"א 612/86, ע"א 611/86, ע"א 600/86 עמיר נ' קונפינו, פ"ד מו(3) 233; ע"א 971/90, 1311 חרושת ברזל פתח תקווה בע"מ נ' סמרי, פ"ד מו(4) 421).

    גם מחוקק המשנה הטיל אחריות על מחזיק במקום העבודה ולאו דווקא על המעביד, והדבר בא לידי ביטוי בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט –1999, הקובעות בסעיף 2:

    "מחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום, ובפרט בדבר הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה שבה מועסק העובד, וכן ימסור לו הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום".

     

    מובן, כי מידת הפיקוח של חברת כוח האדם על תנאי העבודה של עובד המצוי בשליטתו של אחר משתנה בהתאם לנסיבות.

     

    בעניין זה יש לציין, כי לא דומה חובת זהירות המוטלת על חברת כוח אדם השולחת עובד מקצועי בודד לשם ביצוע עבודה כלשהי, לחובת זהירות המוטלת על חברת כוח אדם המספקת את כלל עובדי המזמין.

     

13. בעניינו, שימשה הנתבעת 1 לקליטת עובדים עבור הנתבעת 2, כך בהתאם להסכם שנחתם ביניהן עובר למועד התאונה. לכך יש להוסיף, כי גם מעדותו של התובע כפי שהעיד בבית המשפט, ניתן היה להתרשם בכל הנוגע למידת האחריות ו/או מעורבות הנתבעת 1 לעבודתו:

     

    עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 1.6.21:

    "ש. היית עובד של חברת סופר שרות אחזקה וניקיון בע"מ?

    ת. כן. בהתחלה כן.

    ש. החברה הזו היא שהביאה אותך לעבוד באתר?

    ת. כן.

    . . .

    ש. כשהגעת למקום מי קיבל אותך לעבודה?

    ת. ניהאד.

    ש. אתה יודע באיזו חברה עבד ניהאד?

    ת. לא."

    . . .

     

    וכן עמ' 12:

    "ש. היה מישהו ממונה עליך באתר עבודה מטעם המעביד?

    ת. היה לי מנהל. מטעם המעבידה סופר שירות אחזקה באותו יום לא היה."

     

    וכן עמ' 16:

    "ש. כשעבדת במנהרות מי שהייתה המעבידה ושילמה לך שכר זה סופר שירות, נכון?

    ת. כן.

    ש. גם כשעבדת בתל אביב, את התלושים קיבלת מסופר שירות?

    ת. כן. עבדתי שבוע ימים ואז קיבלתי מכה."

     

    וכן עמ' 17:

    "ש. כשהגעתם לאתר בתל אביב, מישהו מטעם סופר שירות ליווה אתכם, הסביר לכם בשפה שלכם?

    ת. כן, אבל אני לא זוכר את השם שלו.

    ש. הוא ליווה אתכם בימים הראשונים באתר, נכון?

    ת. כן."

     

14. בנסיבות אלה, חלה על הנתבעת 1 חובת זהירות כלפי התובע, והיה עליה להקפיד הקפדה יתרה על שמירת כללי הבטיחות באתר.

    בהתאם, איני סבור כי יש לפטור אותה מכל אחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו לתובע.

     

    כמו כן, חלה על הנתבעת 2 אחריות כלפי התובע, כמזמינה, וכמבצעת העבודה באתר.

     

    התייחסות לצדדים השלישיים;

     

15. היזם, ומזמין הפרויקט, היה צד ג' 3, מגדלי לב תל אביב.

     

16. לטענת צדדי ג', צד ג' 3שימש כמזמין/יזם בלבד. לא הייתה לו כל מעורבות בביצוע וכן לא נטען אחרת.

     

17. הקבלן הראשי ו/או מבצע הבנייה, היה צד ג' 4, ב.ס.ט בנייה בע"מ.

     

18. לטענת הנתבעת 2, בהתאם לאמור בתצהירו של מר מירוני, ביום התאונה, שימשה חברת ב.ס.ט כקבלן לביצוע עבודות הקמת הבניינים האחרים בפרויקט, כאשר מתוקף תפקידה הייתה אמונה, בין היתר, גם על נושא הבטיחות בפרויקט, "זאת אף בתקופה שלאחר מתן צו התחלת העבודות (סע' 6 לתצהיר)."

     

    עוד טוענת הנתבעת 2, כי הוכחה לכך שחברת ב.ס.ט הייתה אחראית על הבטיחות באתר ניתן למצוא בנספח ד' לתיק המוצגים מטעמה, שהינו חוזה משולש בין הנתבעת 2, לבין המזמין- מגדלי לב תל אביב בע"מ, לבין חברת ב.ס.ט. שם צוין, כי חברת ב.ס.ט "הנה הקבלן הראשי של הפרויקט לעניין בטיחות. בסעיף 4.1.10 לחוזה המשולש צוין כי הקבלן הראשי "ב.ס.ט בנייה" ימנה מנהל עבודה ואחראי בטיחות ע"פ תקנות הבטיחות בעבודה (עבודת בנייה), תשמ"ח – 1988 עד לסיום כל העבודות בפרויקט ובכללם באתר העבודות של הקבלן (הנתבעת) ושל קבלני המשנה שלו וכו'."

     

    נוסף על כך מציינת הנתבעת 2, כי בסעיף 4.1.11 להסכם המשולש צוין, כי חברת ב.ס.ט תהיה אחראית על התקנת מעקות בטיחות, חסימת פתחים ברצפות, התקנת שילוט אזהרה, אכיפת חוקי הבטיחות על ציבור הפועלים ונקיטת כל האמצעים על מנת להבטיח את הבטיחות באתר.

     

    כמו כן טוענת הנתבעת 2, כי מר מירוני העיד בעדותו, כי מר "ניהאד", מנהל העבודה שקיבל את התובע לעבודה, הוא עובד חברת ב.ס.ט. מר מירוני עמד על כך בעדותו, כי במועד התאונה, הנתבעת 2 לא הייתה באתר וכי הגורם היחיד שבנה באתר במועד התאונה היה חברת ב.ס.ט. כמו כן העיד מר מירוני, כי חברת ב.ס.ט בנתה את השלד והנתבעת 2, השלימה את העבודות למעלה.

     

    בעניין זה מציינת הנתבעת 2, כי עדותו של מר מירוני, לא נסתרה. הנתבעת 3 וצדדי ג' נמנעו מלהעיד עדים מטעמם ויש לזקוף זאת לחובתם. ברשותו של מזמין העבודות, צד ג' 3, מגדלי לב תל אביב בע"מ, כל המידע והמסמכים הקשורים לפרויקט והוא הגורם שיודע היטב מי בנה כל מבנה בפרויקט ומתי. בעניין זה מציינת הנתבעת, כי הגורם שנתן את צו התחלת העבודה, מר יואב כהנוב, לא הוזמן למתן עדות, ויש לזקוף זאת לחובת צדדי ג'.

     

    לבסוף טוענת הנתבעת 2, כי מעדותו של מר מירוני עולה, כי חברת ב.ס.ט שעבדה באתר בעת התאונה, שכרה מהנתבעת 2 עובדים שסופקו לה על ידי הנתבעת 1, ביניהם התובע.

     

     

19. לטענת צדדי ג', לא הייתה לחברת ב.ס.ט כל מעורבות בבניית בנייני המגורים שנבנו על ידי הנתבעת 2. בעניין זה מפנים צדדי ג' לעדותו של מר מירוני, שאישר, כי הנתבעת 2 מינתה מנהל עבודה משלה.

    עוד מוסיפים צדדי ג' לטעון, כי מנהל עבודה, הוא שנחשב כמבצע הבנייה. כך אף בהתאם לתקנה 5 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח 1988, אשר קובעת, כי החובות הקבועות בתקנות, מוטלות על מנהל העבודה.

    צדדי ג' מפנים לעדותו של מר מירוני, אשר העיד, כי הוא לא יודע האם מר "ניהאד" שימש כמנהל עבודה.

     

20. ממונה ויועץ הבטיחות, היה צד ג' 5, מר ירון אודנץ.

     

21. לטענת הנתבעת 2, הנ"ל שימש כיועץ בטיחות ו/או ממונה בטיחות באתר ומתפקידו היה לאתר את המפגע בהטען או להתריע על המפגע הנטען. עליו הייתה מוטלת החובה לנקוט באמצעי זהירות למניעת האירוע הנטען והוא היה צריך להורות ו/או לפעול לתיקון המפגע ו/או להסרתו.

     

22. לטענת צדדי ג', לא הובאו ראיות תומכות ביחס לטענות לפיהן, צד ג' 5 החל לעבוד רק ב- 2/15.

     

    דיון והכרעה ביחס להודעה לצדדים שלישיים;

     

    לאחר בחינת טענות הצדדים, אני בדעה שיש לקבל את ההודעה לצדדי ג' בחלקה בלבד.

    לא מצאתי הצדקה לקבל את ההודעה לצד שלישי כנגד צדדי ג' 1 ,3,2, ו-5 ואני דוחה את התביעה נגדם, ללא צו להוצאות, תוך מתן פטור מיתרת אגרת בית המשפט.

    אני מחליט לקבל בחלקה, את התביעה כנגד צד ג' 4, חברת ב.ס.ט שהינה הקבלן הראשי וזאת בהיקף של 25% מתוך 75% שהשתתי על הנתבעת מס' 2. הסיבה לכך, היא כי מדובר בקבלן ראשי שלקח על עצמו את ההתחייבות לשמש כאחראי על בטיחות האתר וזאת מכוח חוזה שנערך בין הנתבעת 2 לבין המזמין – צד ג' – מגדלי לב וצד ג' האמור- חברת ב.ס.ט.

    יתרה מכך, הקבלן הראשי, חברת ב.ס.ט, הוא זה שהיה האחראי על מינוי מנהל עבודה ואחראי על הבטיחות ובין השאר היה לו האחריות לחסום פתחים ברצפות ולהתקין שלטי אזהרה, דבר שלא נעשה, ומן הסתם, היה אחד הגורמים לנפילת האירוע נשוא כתב התביעה.

     

    לאחר עיון בטענות הצדדים לרבות באסמכתאות שצורפו, אני סבור כי יש לחלק את האחריות כדלקמן:

     

    אחריות הנתבעת 1- חברת הכח האדם שיעור של 25%;

    אחריות הנתבעת 2 – המזמינה בשיעור של 75% ואולם, בנסיבות העניין, יש לקבל את ההודעה לצד ג' 4 כנגד הקבלן הראשי, חברת ב.ס.ט, באופן שהנ"ל יישא ב- 25% מתוך ה- 75% המוטלים על הנתבעת 2.

    כנגד צדדי ג' האחרים, דין ההודעה להידחות, ללא צו להוצאות, תוך מתן פטור מיתרת האגרה החלה.

     

    חלוקת האחריות בין חברות הביטוח;

     

23. לטענת הפניקס, לנתבעת 1 כיסוי ביטוחי ראשוני בשתי חברות- בפוליסת מנורה, שהיא פוליסת עבודות קבלניות- שם נכתב: "דניה סיבוס בע"מ.. ו/או קבלני משנה ו/או חברות כח אדם.." ולפיכך, ברי, כי הנתבעת 1 מכוסה בפוליסה זו.

    לטענתה, הפוליסה מכסה הן חבות כלפי צד ג' והן חבות כלפי עובדים. מפנה לסעיף 47 לפוליסה. הוראה זו מתווספת לפרק התנאים הכלליים כך שהיא חלה הן על פרק צד ג' והן על פרק חבות מעבידים.

     

    בהתאם טוענת הפניקס, כי הנתבעת 2 התחייבה לבטח את כל הגורמים בפרויקט בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות ראשונית עם ויתור על זכות תחלוף או השתתפות מצד קבלני המשנה.

    לפיכך טוענת הפניקס, כי "זהו סעיף ראשוניות בו מקבלת על עצמה מנורה לשאת במלוא הפיצוי הן עבור חבות המבוטח הראשי דניה סיבוס והן עבור מבוטחי המשנה ובכללם חברת כוח האדם."

     

    זאת ועוד, פוליסת כלל, חלה על חבות צד ג' 4 וכל קבלני המשנה מטעמה. הפניקס מפנה לפוליסת כלל הכוללת פרק של חבות מעבידים. לפיכך, לטענתה, יש להטיל כל חיוב, אם יוטל על הנתבעת 1, על מנורה או על כלל לפי העניין.

     

24. לחלופין טוענת הפניקס, כי ככל שטענותיה תדחנה, תהא חלוקת האחריות כך: "1/3 על הפניקס מול 2/3 על מנורה". כמו כן, מחיוב הפניקס יש לנכות השתתפות עצמית החלה על הנתבעת 1, במיוחד במקרה של פירוק.

     

25. לטענת צדדי ג', לכאורה, יש 3 פוליסות בהן מכוסה חבות מעבידה:

    פוליסת מעבידים בהפניקס- גבול כיסוי- 20,000,000 ₪;

    פוליסת עבודות קבלניות לפרויקט הנדון על שם הנתבעת 2 במנורה הכוללת פרק מעבידים בלבד. גבול כיסוי- 40,000,000 ₪;

    פוליסת עבודות קבלניות בכלל. גבול כיסוי בפרק מעבידים- 20,000,000 ₪.

     

    לפיכך: יחס גבולות הכיסוי: 25% (הפניקס) 50% (מנורה) 25% (כלל).

     

    בפוליסת מנורה, יש תניות ראשוניות.

     

    עיון בפוליסה של הנתבעת 2 מעלה, כי היא מכסה גם את מזמיני העבודה, קבלנים, קבלני משנה, חב' כח אדם, ועוד. דהיינו, הוא מכסה את כל הגורמים שפעלו באתר.

     

    נוכח האמור לעיל טוענים צדדי ג', כי הכיסוי לנתבעת 1 הוא ראשוני במנורה.

     

    בכל הנוגע לפוליסה בכלל, היא כוללת פרק רכוש, צד ג' ומעבידים. אולם הפוליסה כפופה למפרט. לפיכך טוענים צדדי ג', כי כיסוי ראשוני בחברת כלל, אם קיים, אינו חל לגבי פרק חבות מעבידים אלא הוא בצד ג' בלבד.

     

26. לאחר עיון בעמדות הצדדים בנושא הביטוחי, לא מצאתי הצדקה לסטות מהתוצאה אליה הגעתי בפרק הנזיקי וחיובי פסק הדין יהיו בהתאם לתוצאה אליה הגעתי בפרק הנזיקי לרבות, ביחס לקבלת ההודעה כנגד צד ג' 4 בחלקה.

     

    משקבעתי כי דין התביעה להתקבל, אני עובר לדיון בנושא הנזק.

     

    שאלת הנכות התפקודית ובסיס השכר;

     

27. לטענת התובע, יש לחשב לו נכות תפקודית בהתחשב בסוגי פגיעותיו, בגילו ובמקצועו לפי 30% נכות תפקודית.

     

28. לטענת הנתבעת 2, לא הייתה כל הצדקה לקבוע לתובע נכות בגין הפגיעה בגב ובעצם הזנב. בעניין זה מפנה הנתבעת 2 לממצאים התקינים שהודגמו בבדיקת התובע אצל המומחה מטעמה. בעניין זה טוענת הנתבעת 2, כי לנכות הרפואית שנקבעה לתובע, ואשר לכשלעצמה שנויה במחלוקת, אין השפעה על תפקודו ו/או על כושרו.

    בנסיבות אלה טוענת הנתבעת 2, כי אין מקום לביצוע חישוב אקטוארי, אלא חישוב גלובלי בלבד.

    לטענת הנתבעת 2, מרכז חייו של התובע הוא באריתראה, שם מתגוררים אשתו וילדיו. לפיכך, יש לקחת בחשבון כהנחת עבודה, שאשרת העבודה של התובע היא זמנית וקיימת סבירות גבוהה שישוב לארצו בתוך פרק זמן סביר.

     

    מצבו האורתופדי של התובע, משקף 10% נכות עם פגיעה בשורש כף היד ועוד נכויות בגין שברים בחוליות גביות בשיעור 5% כל אחד. אולם, לא ניתן להתייחס לנכויות האלה כתפקודיות מלאות.

     

29. בנוסף, התובע טוען, כי יש לחשב לו הפסד השתכרות לפי שכר בסיס של 8,700 ₪ לחודש.

     

30. לטענת הנתבעת 2, בהתאם למבחן מרכז החיים של התובע באריתראה, יש להעמיד את גובה השכר על סך 300$ לחודש, השכר הממוצע במשק שם. בעניין זה מציינת הנתבעת 2, כי העובדה שהתובע העיד כי הוא עבד בעבודות מזדמנות "עם הפסקות בין עבודה לעבודה", מוכיחה, כי הוא נעדר פוטנציאל השתכרות.

     

    דיון והכרעה בסוגיות אלה;

     

31. מומחה בית המשפט, האורתופד, ד"ר גורליק, קבע לתובע 10% בגין ההגבלה בשורש כף ימין, שהיא ידו הדומיננטית ו- 5% נכות עבור כל אחד מהשברים שעבר בגבו. דהיינו בחוליה L1 ובעצם הזנב, כלומר, עוד 10%.

    צריך לזכור כי השברים בגב, מזכים בנכות על פי סעיף 37 (8) (א) ללא שיקול דעת ואין להתייחס אליהם מבחינת תפקוד כמו סעיפי נכות המתייחסים להגבלה בתנועות.

     

    לא נשלחו שאלות הבהרה לד"ר גורליק והוא גם לא נחקר על חוות דעתו. בנסיבות אלה, נראה לי נכון והוגן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לקבוע, כי יש לראות בנכותו התפקודית של התובע כמשקפת 15% נכות.

    יש לציין, כי אינני יכול לראות בנכויות בגב כמשקפות נכות תפקודית מלאה, אך גם איני יכול להתעלם מהמשמעות של השברים ולכן, האיזון הנכון יהיה לחשב לתובע נכות תפקודית לפי 15%. חישוב זה יילקח בחשבון הן לעבר והן לעתיד.

     

32. בכל הנוגע לבסיס השכר, התובע כאמור, בן 43, יליד אריתריאה.

    השתכר בתור פועל בשכר שבין 7,400-10,000 ₪ לחודש. אולם, קיימת שאלה אם לראות את ישראל כמרכז חייו, ואם לא יגורש לאריתריאה, ולראיה היה במתקן חולות. לכן, יש בעיה לחשב לו לפי השכר של 8,700 ₪, כדרישת התובע לעבר ולעתיד.

    עם זאת, לחשב לו לפי 1,000 ₪ לחודש, כפי שטוענת הנתבעת 2, נראה לא סביר בנסיבות העניין ולא משקף את השתכרותו. לכן באיזון הראוי, אחשב לו על פי שכר של 6,000 ₪ לחודש וזאת הן לעבר והן לעתיד.

     

33. לאור האמור לעיל להלן ראשי הנזק לפיצוי התובע בתיק זה.

     

    • הפסד השתכרות לעבר-

      התאונה התרחשה ביום 18.11.14. כלומר, עד מתן פסק הדין, חלפו 84 חודשים. טענות התובע לפיצוי בגין אי כושר עבודה מלא למשך פרק זמן ארוך, כעולה מסיכומיו, נדחית. יש לזכור, כי התובע היה שנה במתקן חולות ולפיכך, יש להפחית 12 חודשים מהתקופה האמורה, כלומר, מדובר ב- 72 חודשים.

       

      אני אפצה את התובע כדלקמן:

      למשך 6 חודשים על פי המסמכים הרפואיים. אי כושר עבודה מלא. הסכום הוא 36,000 ₪. בהמשך, אפצה את התובע בגין אי כושר עבודה חלקי בגובה של 15% מתוך 6,000 ₪, דהיינו, הפסד יחסי של 900 ₪ לחודש למשך 66 חודשים והסכום יהיה 59,400 ₪.

      סה"כ הפסד השתכרות לעבר- 95,400 ₪.

       

    • הפסד השתכרות לעתיד;

       

      התובע יליד 1975, כיום בין 47. עד גיל 67 נותרו לו 20 שנות השתכרות. מקדם ההיוון ביחס אליו הוא: 180.3109 והפסד ההשתכרות לעתיד על בסיס 15% מתוך 6,000 ₪, דהיינו 900 ₪ לחודש הוא: 162,279 ₪.

       

    • הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים;

       

      12.5% מתוך הסך האמור, דהיינו סך של 20,284 ₪.

       

       

    • כאב וסבל ;

       

      בראש נזק זה, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 70,000 ₪.

       

       

    • עזרת צד ג' לעבר ולעתיד;

       

      לטענת התובע, בהתחשב בסוג הפגיעה ובתקופת הטיפולים הרפואיים בעבר ובעתיד, יש לפסוק לו פיצוי בסך של 50,000 ₪.

       

      לטענת הנתבעת 2, אין לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.

       

      לאחר עיון, אני פוסק לתובע בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד – מוגבר לעבר –סך של 30,000 ₪.

       

       

    • הוצאות לעבר ולעתיד הכוללות נסיעות, תרופות וכו'; 

       

      לטענת התובע, יש לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה, בסך של 10,000 ₪.

       

      לטענת הנתבעת 2, מדובר ב"תאונת עבודה", וכל הוצאותיו הרפואיות של התובע, ככל שהיו, לרבות הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, מכוסים על ידי הביטוח הלאומי, זאת בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח – 1968.

       

      אני פוסק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה, בסך של 7,000 ₪.

       

       

34. סה"כ ראשי הנזק הם כדלקמן:

     

    כאב וסבל- סך של 70,000 ₪;

    הפסד השתכרות בעבר- 95,400 ₪;

    הפסד השתכרות בעתיד- 162,279 ₪;

    הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים- 20,284 ₪;

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד- 30,000 ₪;

    הוצאות- סך של 7,000 ₪;

     

    סה"כ- 384,963 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל בשיעור של 126,164 ₪- הסכום הוא 258,799 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% פלוס מע"מ וכן החזר אגרה ראשונה ששולמה והוצאות רפואיות הכוללות את חוות הדעת הרפואית ששולמה על ידי התובע כנגד קבלה וכן חלקו היחסי של התובע בחוות דעתו של מומחה מטעם בית משפט, האורתופד, ד"ר גורליק.

    את הסכום האמור תשלמנה הנתבעות/צד ג' 4 בהתאם לתוצאת פסק הדין באמצעות ב"כ התובע תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

     

    ביתרת האגרה החלה תישאנה הנתבעות/צד ג' 4, בהתאם לחיובים על פי פסק הדין. ניתן פטור מיתרת אגרה ביחס להודעה לצד שלישי כנגד הצדדים 1,2,3, ו-5.

     

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

     

     

     

    ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.