בקשי נ' אבו טריף ואח'

תיאור המחלוקת

1. עסקינן בתביעה במסגרתה טוענת התובעת, כי הסכם מכר לפיו נמכרו שני נכסי מקרקעין שבבעלותה לאמו המנוחה של הנתבע ושמכוחו נרשמה הערת אזהרה לטובת המנוחה, הוא הסכם מזויף שמעולם לא נכרת ולא נחתם על ידי התובעת.

    

   תמצית העובדות וטענות הצדדים

2. התובעת, קשישה בעשור התשיעי לחייה, תושבת ירושלים, רשומה בפנקס הזכויות, החל מיום 23.6.1986, כבעלים של שתי חלקות המקרקעין: האחת - חלקה בשטח של 12,120 מ"ר, בתחום עיריית טמרה, הידועה כחלקה 71 בגוש 18572; והשנייה - חלקה בשטח של 11,100 מ"ר, בתחום המועצה האזורית מטה אשר, הידועה כחלקה 44 בגוש 10263 (שתי החלקות יכונו להלן: המקרקעין).

    

3. ההסכם שבמחלוקת הוא הסכם מכר מיום 7.9.2016, ולפיו מכרה התובעת את המקרקעין לאמו של הנתבע, הגב' ביהאן אבו טריף (להלן: הקונה), בתמורה לסך של 172,500 דולר ארה"ב (להלן: ההסכם). בסעיף 5 להסכם צוין, כי חתימת המוכרת על ההסכם מהווה אישור בדבר קבלת מלוא התמורה. ההסכם נחתם לכאורה על ידי התובעת והקונה בפני עו"ד אירני אהרן מחיפה מ.ר.2631 (להלן: עו"ד אירני), אשר אישור בחתימתו ובחותמתו את חתימותיהן על גבי ההסכם.

    

4. להסכם נלווה גם ייפוי כוח עליו חתמה, לכאורה, התובעת באותו יום ובו ייפתה את כוחו של עו"ד אירני כבא-כוחה לעשות בשמה ובמקומה את כל הפעולות בקשר להעברת הזכויות במקרקעין על שם הקונה (להלן: ייפוי הכוח).

    

5. ביום 19.7.2017, משמע עשרה חודשים לאחר מועד חתימת ההסכם, חתם עו"ד אירני, לכאורה, על "כתב העברת סמכויות בייפוי כוח בלתי חוזר מיום 7.9.2016" (להלן: כתב ההעברה) ולפיו העביר את כל הסמכויות שקיבל מן התובעת בייפוי הכוח, לעו"ד גסאן ח'ורי מחיפה, מ.ר. 18361 (להלן: עו"ד ח'ורי). בתחתית כתב ההעברה מצוי אישור של עו"ד מנחם וקסמן מ.ר. 1437 כי הוא אימת את חתימת עו"ד אירני על כתב ההעברה.

    

6. הקונה נפטרה ביום 24.9.2019 והנתבע הוא היורש היחיד שלה (צו ירושה מתוקן נספח א' לתצהיר הנתבע). לטענת הנתבע, לאחר פטירתה הוא מצא בביתה את המסמכים בנוגעים לעסקת המכר (ההסכם, ייפוי הכוח וכתב ההעברה) ופנה לעו"ד ח'ורי לצורך טיפולו ברישום הזכויות על שמה. ביום 26.7.2020 דיווח עו"ד ח'ורי על העסקה למשרד מיסוי מקרקעין חיפה (ת/24) וכן הגיש בקשה לרישום הערת אזהרה על שם הקונה, הערה אשר נרשמה בפנקס הזכויות ביום 15.6.2020.

    

7. התובעת טוענת כי לא היו דברים מעולם - לא היה בדעתה למכור את המקרקעין והיא לא עשתה כל פעולה לצורך מכירתם, היא איננה מכירה את הקונה, לא פגשה אותה מעולם ולא ניהלה איתה כל משא ומתן, היא לא חתמה על אף אחד מהמסמכים האמורים, שכולם פיקטיביים ומזויפים ולא קיבלה כל תמורה. היא אף לא פגשה מעולם את עו"ד אירני ולא חתמה על שום ייפוי כוח עבורו.

    

8. הנתבע טוען, מנגד, כי מדובר בהסכם אותנטי ומחייב לכל דבר ועניין, אמו הייתה ידועה בחייה כאישה אשר התעניינה בנדל"ן ורכשה נכסים. לקראת המחצית השנייה של שנת 2017 היא לא הייתה בקו הבריאות ומצבה הלך והתדרדר עד לפטירתה בשנת 2019, דבר שיכול להסביר מדוע לא טיפלה בחייה בהעברת רישום הזכויות על שמה. עו"ד אירני טיפל ברוב עסקאות המכר של העדה הדרוזית באזור ושימש כעו"ד גם בעסקה זו.

   דיון והכרעה

    

   נטל ההוכחה

    

9. כלל יסוד בדיני הראיות הוא, כי בעל דין במשפט אזרחי נושא בנטל להוכיח את העובדות הנחוצות לביסוס טענתו. התובע, המוציא מחברו, נושא בנטל השכנוע - ברמה הנדרשת לפי מאזן ההסתברויות, לגבי כל הטענות העובדתיות המרכיבות את עילתו, לרבות עובדות הנושאות אופי שלילי, כגון שחתימתו זויפה בידי אחר ולא נכתבה על ידיו. עם זאת, הואיל ומדובר בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, ניתן, ככלל, להסתפק בכמות פחותה של ראיות לשם העברת נטל הבאת הראיות אל הצד שכנגד, הטוען כי החתימה איננה מזויפת (ע"א 7303/01 עסאף נ' מנהל מקרקעי ישראל, 5.3.2003). זאת ועוד, מקום בו אדם מתכחש לחתימתו שלו על מסמך (להבדיל מתובענה בה שני הצדדים למשפט אינם צדדים ישירים לחוזה), שומה על הצד שכנגד להוכיח את אמיתותו (ע"א 45/15, חלימה נ' נביל נבולסי (15.5.2017).

    

   התובעת הביאה ראיות מספקות לצורך העברת נטל הבאת הראיות לנתבע

    

10. מצב הדברים בעת הגשת התביעה, הוא שהתובעת היא היחידה שיודעת מידיעה אישית את העובדות בנוגע לכריתת ההסכם שבמחלוקת, שלכאורה היא צד לו. הקונה, כאמור, נפטרה ביום 24.9.2019. עורך הדין שטיפל בעסקה - עו"ד אירני, היה כבן 96 במועד כריתת ההסכם (ספטמבר 2016), עבד במשרדו עד סוף 2018 ונפטר ביום 18.4.2019 (ראה עדות בנו אלדד אירני בעמ' 13 לפרוטוקול). הקונה מעולם לא הביאה לידיעת הנתבע ואחיו כי היא התקשרה בהסכם זה והם נחשפו לכך ולמסמכים רק לאחר פטירתה וממילא אינם יכולים להעיד מידיעה אישית על כך (סעיפים 15, 17 ו- 20 לתצהיר הנתבע).

     

    יתרה מכך, במועד בו הוגשה התביעה כבר אין ולו עד אחד שהוא בין החיים, אשר יכול להעיד על הנסיבות בהן נחתם כתב ההעברה ביום 19.7.2017. עו"ד וקסמן, שלכאורה אימת את חתימתו של עו"ד אירני על כתב ההעברה, הוא יליד 1923, היה כבן 94 באותו מועד, הוא סגר את משרדו באפריל 2017 ושהה בביתו במצב סיעודי ולאחר מכן בבית אבות סיעודי, שם הוא נפטר ביום 30.10.2018 (ראה עדות בנו אלי ברק בעמ' 2-11 לפרוטוקול).

     

    עדות התובעת

     

11. התובעת העידה בבית המשפט בעדות מוקדמת. עדותה הייתה עדות מהימנה ביותר ועקבית ונתתי בה אמון מלא. התרשמתי כי חרף גילה ("לפי התעודה כמעט 100 ובמציאות בסביבות 80", עמ' 3 שורה 27 לפרוטוקול), מדובר באשה צלולה ובהירת מחשבה, המעידה באופן כן ומהימן על הדברים כהווייתם. היא בעלת נכסי מקרקעין רבים ומודעת היטב לטיבם ולמצב הדברים בעניינם (עמ' 5 שורות 12-15 לפרוטוקול).

     

12. בניגוד לטענת הנתבע בסיכומיו, מצאתי כי לא נמצאו בעדותה של התובעת סתירות מהותיות היורדות לשורש העניין וכי גם בעניינים בהם היא לא זכרה פרטים מסוימים עליהם נשאלה (כגון שמו של מי שרכש ממנה מחסן ושמם של עורכי הדין שלה, אשר החליפו את מי שנהג לטפל בענייניה בעבר), הדבר כלל איננו מעיד על חוסר מהימנותה. סתירות נוספות להן טוען הנתבע בסיכומיו, חלקן לאו סתירות הן ולמצער אינן נוגעות לשורש המחלוקת. בכלל זה שאלות הנוגעות לרכישת המקרקעין על ידי התובעת (האם בעלה רכש אותם לבדו או יחד עמה ומתי) ומתי ביקרה בחיפה.

     

13. טענת התובעת כי היא מעולם לא ביקשה למכור את המקרקעין דנן, לא מכרה אותם ולא קיבלה תמורה וכי היא ולא נקשרה ולא חתמה על ההסכם דנן ואיננה מכירה את המעורבים (הקונה, עו"ד אירני, עו"ד וקסמן ועו"ד ח'ורי), לא נסתרה כהוא זה בחקירתה הנגדית בבית המשפט.

     

14. התובעת טענה בתצהירה, כי בשל גילה ומצבה הרפואי היא אינה מתניידת לבדה מזה כעשר שנים ואיננה יוצאת כמעט מחוץ לירושלים, אלא לביקורים לא תדירים אצל ילדיה שגרים באזור וגם אז היא נוסעת בליווי מי מהם. בנה ציון (להלן: ציון) העיד בבית המשפט, כי "מבחינה מנטלית היא פיקס, 100, מבחינה גופנית היא לא אדם צעיר" וכי מזה שנים רבות הם לוקחים אותה כשהיא צריכה להתנייד והיא לא הולכת לבד (עמ' 16 שורות 14-16 לפרוטוקול). בשנת 2016 מצבה הפיזי "היה יותר טוב, אבל לא כזה שאפשר לה להתנייד לבד" (עמ' 16 שורות 14-19, עמ' 19 שורות 4-5 לפרוטוקול). אף טענות אלה לא נסתרו.

     

15. מתצהיר התובעת ומתצהירו של ציון עלה, כי מזה שנים רבות ציון הוא שמטפל בענייניה לרבות במקרקעין. הסתירות עליהן הצביע הנתבע בעניין זה, אינן מהותיות. כך, בעוד שבסעיף 2 בתצהירה טענה התובעת כי לעתים רחוקות הגיעו לציון פניות מאנשים לרכישת המקרקעין והוא דחה אותן (ס' 2 לתצהירה וסעיף 4 לתצהיר ציון), בחקירתה הנגדית השיבה כי לא ידוע לה האם היו אנשים שרצו לרכוש את המקרקעין (עמ' 4 שורה 20 לפרוטוקול ). עדותה זו דווקא מחזקת את טענתה כי ציון הוא שמטפל בענייניה (וראה גם עדות ציון בעמ' 18 שורות 31-32 לפרוטוקול). מכל מקום, אין מדובר בסתירות היורדות לגרעין טענתה כי היא לא מכרה את המקרקעין.

     

16. בהקשר זה יש לדחות את טענת הנתבע בסיכומיו ולפיה "עלה חשד כי בן התובעת הוא זה אשר חתום בשמה על הסכם המכר ו/או שהחתימה מבלי שהבינה משמעותם" (סעיף 53 לסיכומים). לא זו בלבד שמדובר בטענה שלא נטענה קודם לכן, אלא שהיא אף עומדת בסתירה מוחלטת לגרעין ההגנה של הנתבע ולפיו התובעת חתומה על ההסכם ועל ייפוי הכוח ו"עסקינן בעסקת מכר שנחתמה בין מוכר מרצון לבין קונה מרצון" (סעיף 26 לכתב ההגנה).

     

17. מהימנותה של התובעת התבררה ביתר שאת, עת הוצגה לה, בחקירתה הנגדית, חתימה בלא שנחשף בפניה המסמך המוצג לה (תצהיר עליו אכן חתמה ביום 16.4.2019), והיא השיבה, בלא היסוס, כי אכן זו חתימתה (עמ' 4 שורות 6-7 לפרוטוקול). בהמשך חקירתה הנגדית, לאחר שחקירתה התמקדה בהסכם דנן והתובעת עמדה על טענתה כי היא לא מכרה את המקרקעין, שוב נבחנה מהימנותה בעניין זה, עת הוצגה לה פעם נוספת חתימה ובלא שעיינה במסמך (אותו תצהיר עליו חתמה) היא אישרה שזו חתימתה (עמ' 5 שורות 34-36 לפרוטוקול).

     

    השוואת חתימות התובעת

     

18. הצדדים לא הגישו חוות דעת גרפולוגיות לעניין חתימתה של התובעת על המסמכים, כמו גם לגבי חתימות עורכי הדין אירני ווקסמן. התובעת ביקשה כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו, אך הנתבע התנגד לכך. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שבית המשפט רשאי לסמוך על מראה עיניו ולהשוות בעצמו בין חתימות שונות לשם הכרעה בדבר אמיתותה של חתימה, אף ללא צורך בחוות דעת גרפולוג (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240, 263).

     

19. התובעת הגישה מסמכים למכביר עליהם היא חתומה ומהשוואת חתימותיה עליהם יש כדי לחזק את המסקנה כי אכן, כפי שהיא טוענת, החתימות על הסכם המכר ועל ייפוי הכוח אינן חתימותיה. מדובר במגוון מסמכים מהותיים (כגון: שטרי מכר, ייפויי כוח, בקשה לרישום מקרקעין, תצהיר העברה ללא תמורה, הצהרה למיסוי מקרקעין, הסכם שכירות ועוד) וזאת מתקופות שונות, לרבות מסמכים עליהם חתמה שנים לפני מועד ההסכם דנן, לרבות שטר מכר עליו חתמה בשנת 1981 (ת/1-ת/6 וכן אסופת מסמכים שהוגשו ביום 4.5.21). בנוסף, הגיש עו"ד ח'ורי בעדותו מסמכים אותם קיבל מלשכת רישום המקרקעין בנוגע למקרקעין דנן ובהם "בקשה לרישום מקרקעין" עליה חתמה התובעת ביום 23.6.1986 (ת/20).

     

    בחקירתה הנגדית של התובעת, היא התבקשה לחתום בפני בית המשפט מספר פעמים על גבי וכך עשתה (נ/1).

     

    כל החתימות בכל המסמכים שהוגשו לשם השוואה, דומות לחלוטין זו לזו: התובעת חותמת "נ. בקשי", כאשר ה י' שבסיום החתימה נמשכת בקו ימינה מתחת לחתימה. לעומת זאת, חתימות התובעת על גבי שני המסמכים הנוגעים לעסקה דנן (ההסכם וייפוי הכוח) שונות בתכלית: במקום "נ. בקשי" נכתב בהן "נורית" ובמקום אותו קו תחתי, נמשך לאחר הת' קו אשר עולה ימינה ו"מוחק" את השם.

     

    הנה כי כן, אין טוב ממראה עיניים ולא נדרש מומחה כדי להגיע למסקנה שהחתימות המתיימרות להיות חתימותיה של התובעת על גבי המסמכים המכוננים את העסקה - הסכם המכר וייפוי הכוח, אינן חתימותיה.

     

20. טענת הנתבע ולפיה אין די במסמכים שהגישה התובעת, משום שכולם נחתמו בפני עורכי דינה ואין בתוכם מסמך מהותי ואובייקטיבי שנחתם בפני מוסד ציבורי, אין בידי לקבלה.

     

    ראשית, שלא כנטען על ידי הנתבע, בין המסמכים שהגישה הנתבעת קיימים גם מסמכים שלא נחתמו בפני עורכי דינה, אלא בפני נציג בנק דיסקונט (ת/6) ולשכת רישום המקרקעין (ת/20 עמ' אחרון).

     

    שנית, לא זו בלבד שהתובעת לא התנגדה לחשיפת מסמכים "אובייקטיביים", אלא שהיא נתנה הסכמתה כי ב"כ הנתבע יעיין בכל התיקים הקיימים בלשכת רישום המקרקעין ואצל רשויות המס בנוגע לתיקים שלגביהם הגישה את המסמכים כאמור (עמ' 8 שורות 3-6 לפרוטוקול מיום 25.5.21). בהחלטתי באותו דיון קבעתי, כי אין לקבל את בקשתו הגורפת של הנתבע להמצאת הפרטים המלאים של כל חשבונות הבנק של התובעת בעשר השנים האחרונות וכי די במסמכים הרבים שהמציאה התובעת לצורך עיון בדוגמאות חתימתה. עם זאת, התרתי לנתבע לפנות בבקשה לעיון במסמכים המצויים ברשויות כאמור ובמידת הצורך להגיש פסיקתא לחתימתי (עמ' 8 שורות 11-20 לפרוטוקול). הנתבע בחר שלא לעשות כן.

     

    יתרה מכך, אין כל מקום לספק שמבקש הנתבע לראות במסמכים שנחתמו בפני עורכי דינה של התובעת. יש בכך כדי להטיל דופי בעורכי הדין, בלא כל ביסוס וטעם.

     

21. יש לדחות את טענת הנתבע ולפיה אותם מסמכי השוואה לא הוגשו כדין על ידי התובעת, בתצהירה או בעדותה בבית המשפט. מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבע וזאת בניגוד לעמדתו הדיונית כעולה מן ההליכים בתיק. כך, כבר בדיון מיום 3.5.2021, בטרם נשמעה עדות התובעת, הגיש ב"כ התובעת את המסמכים שסומנו ת/1-ת/4, בלא שנשמעה התנגדות הנתבע. בפתח הדיון מיום 25.5.2021, בטרם עלתה התובעת להעיד, הודיע ב"כ התובעת כי הוא מגיש את המסמכים לבית המשפט וכי "הם כבר סומנו". ב"כ הנתבע לא התנגד לכך ורק ציין כי אין די במסמכים אלה, משום שהם נחתמו רק במשרד ב"כ הנתבע (עמ' 3 לפרוטוקול). באותו דיון ולאחר שנשמעה עדות התובעת (שבחקירתה הנגדית לא נשאלה על מסמכים אלה), ביקש ב"כ הנתבע כי "חבריי יציגו מסמכים ממוסדות ממשלתיים או בנקאיים ביחס לחתימות של התובעת בעשר השנים האחרונות" (עמ' 7 שורות 5-6 לפרוטוקול). לאחר שנשמעו טענות הצדדים, ניתנה החלטתי שבגדרה התרתי את הגשת המסמך הבנקאי ת/6. מכל מקום, בכל הנוגע למסמכים הנושאים חותמות של מוסדות רשמיים, כגון: לשכת רישום המקרקעין והבנק, ממילא הדבר מקהה מעוקצה של טענה זו.

     

    עדות בנה של התובעת אודות נסיבות גילוי דבר קיומה של העסקה

     

22. בנה של התובעת, ציון, העיד על האופן בו נודע לו כי נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונה. עדותו הותירה רושם אמין והתיישבה עם הגיונם של דברים ובניגוד לטענת הנתבע בסיכומיו, לא מצאתי סתירה בגרסתו ביחס לכך. בסעיף 3 לתצהירו טען ציון, כי ביום 23.7.2020 הוא קיבל מידע לפיו ביום 15.6.20 נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונה על המקרקעין בטמרה ואז הוא בדק גם את מצב המקרקעין במ.א. אשר והתברר לו שגם לגביהם נרשמה הערה כאמור. בחקירתו הנגדית הוא נשאל מניין קיבל מידע זה והשיב כי התקשר אליו מתווך מהצפון שהוא איננו מכיר ושאל אותו האם המקרקעין נמכרו ושלח לו את נסח הטאבו, שם אכן הופיעה הערת האזהרה. עוד מסר כי הוא יכול להציג בטלפון שלו את ההתכתבות עם המתווך, אך הוא לא נתבקש לעשות כן בהמשך חקירתו (עמ' 16 שורות 20-32 לפרוטוקול).

     

23. לא מצאתי סתירה מהותית בעניין בדיקת נסחי הרישום של שאר נכסי התובעת, כפי שטוען הנתבע בסיכומיו. לדברי ציון, שאף הם מתיישבים עם שורת ההיגיון, לאחר פניית המתווך אליו הוא הוציא נסחים לשני המגרשים מושא התביעה, שהם מגרשים סמוכים זה לזה, ולאחר ששוחח עם עורך הדין ובעצתו, הוא בדק את כל שאר המגרשים שבבעלותם בצפון (עמ' 17 שורה 6 עד עמ' 18 שורה 3 לפרוטוקול).

     

24. עוד בניגוד לטענת הנתבע, ציון טען כבר בתצהירו כי נעשה ניסיון קודם לזיוף עסקת מכר במקרקעין אחרים שבבעלות התובעת, אשר נדונה בבית המשפט, שם הוגש כתב הגנה ע"י עו"ד וקסמן וחתימתו איננה דומה לחתימה על גבי כתב ההעברה דנן (סעיף 6.5 לתצהיר). ציון הבהיר כי הוא איננו טוען לקשר בין שני המקרים ועל כן אין פגם בכך שלא הרחיב את הדיבור על כך בתצהירו מעבר להשוואת החתימות.

     

    חיזוק לטענת הזיוף - חתימותיהם של עו"ד אירני ועו"ד וקסמן

     

25. בנו של עו"ד אירני, מר אלדד אירני, זומן כעד על ידי התובעת, בכל הנוגע לבחינת אפשרות חתימתו של עו"ד אירני ביום 7.9.2016 על ההסכם ועל ייפוי הכוח. על פי עדותו, אביו, יליד 25.8.1920, עבד עד חודש דצמבר 2018 לערך והיה צלול עד מותו ביום 18.4.2019 (עמ' שורות 15-26 לפרוטוקול). הוא שלט בשפה הערבית והיה פעיל בקרב האוכלוסייה הערבית והדרוזית בפרט (עמ' 15 שורות 7-10 לפרוטוקול). לאחר פטירתו, קיבל בנו ממשרדו קלסר ובו 30-40 צוואות חתומות בכתב ידו ובאישור נוטריוני שלו, מהשנים 1998, 2006, 2009, 2013 ויתכן שיש גם אחת או שתיים משנת 2015 לכל המאוחר (עמ' 13 שורות 19-33 לפרוטוקול והמסמכים ת/16-ת/19). לדבריו, החתימה של אביו על מסמכים מקוריים אלה "היא ממש החתימה שלו, אותה אני מזהה בוודאות" (עמ' 14 שורות 31-32 לפרוטוקול). לעומת זאת, החתימה על הסכם המכר דנן "דומה" לחתימה של אביו (עמ' 14 שורות 26-27 לפרוטוקול) והחתימה על ייפוי הכוח "דומה אך שונה. לי זה נראה קצת שונה, אני לא מומחה בקטנות אבל זה נראה לי שונה... לעניות דעתי החתימה שעל ייפוי הכוח לא נראית לי החתימה שלו" (עמ' 14 שורות 30-33 לפרוטוקול). כך העיד גם ביחס לחתימת אביו על כתב ההעברה (עמ' 15 שורות 1-4 לפרוטוקול).

     

    עיינתי בחתימותיו של עו"ד אירני על גבי המסמכים האותנטיים שהגיש בנו (ת/16-ת/19), ונוכחתי כי הן שונות מחתימותיו לכאורה על גבי ההסכם וייפוי הכוח דנן.

     

26. עוד לפי עדותו של מר אירני, נגנבו מאביו פנקסי שיקים וחותמת ועניין זה נמצא בטיפול המשטרה (עמ' 14 שורות 17-18 לפרוטוקול).

     

27. בנו של עו"ד וקסמן, מר אלי ברק, זומן גם הוא ע"י התובעת, כדי להעיד על האפשרות שאביו חתם על כתב ההעברה ביום 19.7.2017. על פי עדותו, אביו סגר את משרדו כבר בחודש אפריל 2017 (ת/7) בהיותו בן 95, ואז שהה בביתו במצב סיעודי ובמאי 2018 הועבר לבית אבות סיעודי (עמ' 9 שורות 26-35 לפרוטוקול). אשר למצבו הרפואי בעת ההיא, הגיש מר ברק מסמך שכותרתו "בקשה לקביעת אחוזי נכות לצורך פטור ממסים" (ת/15), אשר נחתם ביום 28.12.2017 ועל פי האמור בו צורפו לו, בין היתר, המסמכים הבאים: "אישור סיעודי של רופא המשפחה מיום 30.3.2017, אישור סיעודי של רופא נוסף מיום 12.3.2017, היתר של רשות האוכלוסין להעסקת עובד זר בענף הסיעוד מיום 8.3.2017, אישור תביעה לתגמול סיעודי מיום 25.5.2017 ובדיקת רופא "משולבת ותשישות נפש" שנערכה ביום 7.5.2017 - הכל חודשים לפני מועד החתימה לכאורה על כתב ההעברה.

     

    לדברי מר ברק, הוא היה מעורב "פחות או יותר 0" בענייני המשרד והעיסוק של אביו המנוח, "עד אפריל 2017 שאז הבנתי שאני צריך לעזור לאבא לסגור את ענייני המשרד, להביא אותו הביתה, לטפל לו בביטוח הסיעודי ולטפל בו עד יום מותו" (עמ' 11 שורות 24-26 לפרוטוקול). בינואר 2018 הוא כבר הרגיש שאביו "לא יכול להיות יותר עו"ד" ואז פנה ללשכת עורכי הדין לצורך הפסקת חברותו שם (עמ' 11 שורות 33-35 לפרוטוקול).

     

    עוד לפי עדותו של מר ברק, הכתובת המצוינת בכתב ההעברה - "אחד העם 4 חיפה" (ציין את הספרה 2 בעדותו, ככל הראה בטעות, א.ל), הייתה כתובת המשרד בו עבד אביו עם אחרים עד שנת 2009, אז עבר למשרד משלו ברחוב הנביאים 28 (עמ' 10 שורות 2-3 לפרוטוקול וכן ת/9 ו- ת/10).

     

    יחד עם זאת העיד מר ברק, כי הוא אמר לב"כ התובעת "שדווקא נראה לי שזו כן חתימה של אבא, אני לא יכול לדעת בוודאות מה קרה ב- 19/7/2017, אם מישהו בא אליו הביתה והוא חתם לו, יכול להיות שהייתה לו חותמת של אחד העם, בהחלט אפשרי..." (עמ' 10 שורות 23-27 לפרוטוקול). "כליימן מוחלט בענייני חתימות אני יכול להגיד שאף חתימה לא דומה לאף חתימה, יש פה הרבה סוגי חתימות כך שאני לא יכול להגיד בוודאות מה קרה בדיוק ב- 17/07/2017 בבית של אבא ואמא..." (עמ' 11 שורות 17-19 לפרוטוקול).

     

28. בסיכומו של דבר, עדותו של מר ברק, על המסמכים שהגיש, תומכת ומחזקת את המסקנה שחתימתו של עו"ד וקסמן על כתב ההעברה, בחודש יולי 2017, איננה חתימה אותנטית, אף שלא היה בעדות זו, לבדה, כדי לשלול לחלוטין את האפשרות שהוא אכן חתם על מסמך זה, בנסיבותיו הרפואיות כמתואר.

     

    יש להזכיר כי בכל מקרה, כתב ההעברה איננו מסמך המכונן את עסקת המכר או המעיד, כשלעצמו, על התקשרות התובעת בה, אך הספק הניכר שניטע ביחס לאותנטיות של מסמך זה, מסייע אף הוא להרמת נטל השכנוע המוטל על התובעת.

     

    יצוין עוד, כי הנתבע ויתר על עדותו של החוקר הפרטי מטעמו, שלטענתו איתר מסמכים מקוריים של עו"ד אירני ועו"ד וקסמן (סעיף 25-27 לתצהיר הנתבע, עמ' 35 שורות 1-3 לפרוטוקול).

     

29. הראיות שפורטו עד כה, די בהן כדי להביא למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והעבירה אל הנתבע את נטל הבאת הראיות התומכות בטענתו כי מדובר בעסקה אותנטית ובמסמכים שנחתמו כדין.

     

    הנתבע לא הרים את נטל הבאת הראיות להוכחת אמיתות ההסכם

     

    מסמכי העסקה המקוריים לא הוגשו וקיימת אינדיקציה להיותם מזוייפים

     

30. כאמור, הנתבע הודה בתצהירו כי הוא כלל לא ידע על עסקת המקרקעין עד למציאת המסמכים בבית אמו לאחר פטירתה וכי היא מעולם לא סיפרה לו ולאחיו כי היא רכשה את המקרקעין (סעיפים 15, 17 ו- 20 לתצהיר הנתבע). על כן, עצם קיומה של עסקת המכר ובכלל זה העובדות הנוגעות לחתימת כל המסמכים, אינן בידיעתו האישית של הנתבע, אשר נסמך על המסמכים שאותם לטענתו הוא מצא.

     

31. אשר למסמכים - בניגוד לכלל הראיה הטובה ביותר, אין בידי הנתבע והוא לא הגיש לבית המשפט את מסמכי המקור של ההסכם וייפוי הכוח, כמו גם את כתב ההעברה. המסמכים שהוגשו לבית המשפט, מתוך תיקו של עו"ד ח'ורי אשר טיפל רק ברישום העסקה, הם רק מסמכי "העתק נאמן למקור" של הסכם המכר (ת/21) ושל ייפוי הכוח (ת/22). העדר מסמכי המקור, ממילא מחליש את גרסת הנתבע בדבר אותנטיות המסמכים, בפרט מקום בו הוא לא הראה שפעל בדרך כלשהי לאיתור מסמכי המקור.

     

32. יתרה מכך, על פי עדות הנתבע, הוא מצא רק עותק אחד של מסמכי העסקה בבית אמו לאחר שנפטרה ומסר עותק יחיד זה לעו"ד ח'ורי והשאיר אצלו צילום (עמ' 40 שורות 8-13 לפרוטוקול). עו"ד ח'ורי העיד כי הוא לא לקח מאמו של הנתבע (הקונה) את המסמכים (עמ' 28 שורות 1-4 לפרוטוקול) ומכאן שהמסמכים שהגיש לבית המשפט הם אותו עותק יחיד שהנתבע מצא ומסר לו.

     

    דא עקא, עיון מדוקדק במסמכים שהגיש הנתבע לבית המשפט כנספח לכתב ההגנה ולתצהירו, בהשוואה לאותם מסמכים שהוגשו ע"י עו"ד חורי, מעלה כי אין מדובר בהעתק של אותם מסמכים, אלא במסמכים שונים:

     

    כך, בהסכם המכר - בגרסה שצורפה לכתב ההגנה ובזו שהוגשה ע"י עו"ד ח'ורי (ת/21), קיימת חתימה וחותמת של עו"ד אירני בעמוד הראשון להסכם מצד שמאל למעלה, ואילו בגרסה שצורפה לתצהיר הנתבע, אין חתימה וחותמת שלו.

     

    בייפוי הכוח - החתימה של עו"ד אירני על גבי החותמת שלו, אשר מצויה בחלק העליון של ייפוי הכוח שצילומו הוגש כנספח לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע, שונה מחתימתו כאמור על גבי ייפוי הכוח שהוגש על ידי עו"ד ח'ורי (ת/22). לדוגמא: בגרסה שצורפה לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע, החלק השמאלי של החתימה שורטט מתחת למילה "נוטריון", ואילו בגרסה שהוגשה ע"י עו"ד ח'ורי (ת/21), הוא שורטט מעל למילה "נוטריון".

     

    בנוסף, החתימה של עו"ד אירני אשר מצויה בתחתית ייפוי הכוח מימין, בגרסה שצורפה לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע, שונה מחתימתו כאמור בייפוי הכוח שהוגש ע"י עו"ד ח'ורי (ת/22). לדוגמא: בגרסה שצורפה לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע, החלק השמאלי את החתימה מקיף את המילה "נוטריון" והחלק הימני שלה מקיף את המילה "דין", ואילו בגרסה שהוגשה ע"י עו"ד ח'ורי (ת/21), החלק הימני של החתימה משורטט מתחת למילה "נוטריון" והחלק הימני שלה מקיף גם את המילה "דין" וגם חלק מן המילה "חיפה".

     

    לא הוכחה האותנטיות של כתב ההעברה

     

33. כאמור, במסגרת כתב ההעברה, אשר נחתם לכאורה על ידי עו"ד אירני ביום 19.7.2017 באימות חתימה ע"י עו"ד וקסמן, העביר עו"ד אירני לעו"ד ח'ורי את כל הסמכויות שנתנה לו התובעת בייפוי הכוח.

     

    הנתבע לא הביא ראיות או עדויות כלשהן, שיש בהן כדי להסביר מדוע בכלל נדרש כתב ההעברה זה.

     

34. עו"ד ח'ורי העיד, כי הוא כלל לא הכיר את עו"ד אירני ואת עו"ד וקסמן (עמ' 26 שורות 29-30 לפרוטוקול), כך שממילא אין מדובר בהעברה בין "חברים למקצוע". הנתבע טען בסעיף 23 לתצהירו, כי הוא לא אמר לעו"ד ח'ורי שסיבת ההעברה היא "שעו"ד אירני כבר אדם זקן ולא יכול לטפל בעסקה", כך שלדידו, גם זו לא הייתה סיבת ההעברה. עוד העיד עו"ד ח'ורי, כי גם את הנתבע הוא לא הכיר בטרם פנה אליו לברר בעניין העסקה (עמ' 26 שורות 35-36 לפרוטוקול).

     

35. במסגרת עדותו טען עו"ד ח'ורי, כי הקונה פנתה אליו כמה שנים קודם לכן כשבידיה מסמכים, אמרה לו שהיא רכשה "מגרש או שני מגרשים" וביקשה להעביר את המשך הטיפול אליו והוא אמר לה שלא יוכל לטפל כל עוד אין ייפוי כוח אליו "או לפחות מועבר אלי". עם זאת, עו"ד ח'ורי לא זכר מה הייתה הסיבה לבקשתה זו להעברת הטיפול מעו"ד אירני ולמה דווקא אליו ואף לא טען כי הכיר אותה קודם לכן. מאז, לדבריו, הוא לא שמע ממנה עד שפנה אליו הנתבע (עמ' 27 שורות 1-10 לפרוטוקול).

     

    עדותו של עו"ד ח'ורי בעניין פניית הקונה אליו כמה שנים קודם לכן עם מסמכי העסקה, איננה מתיישבת עם עדות הנתבע, אשר הצהיר, ברחל בתך הקטנה, כי כאשר הוא פנה לעו"ד ח'ורי עם מסמכי העסקה, אמר לו עו"ד ח'ורי "... כי זו הפעם הראשונה בה נחשף עו"ד ח'ורי למסמכים אלו שכן אמי לא העבירה בחייה המסמכים לידיו" (סעיף 18 לתצהיר הנתבע).

     

36. גם הנתבע, בעדותו, נמצא בלתי אמין בעניין זה. בתצהירו הוא כלל לא הזכיר את הפגישה שנערכה שנים קודם לכן בין עו"ד ח'ורי לבין אמו. כשנשאל בחקירתו הנגדית, לאחר שנשמעה עדותו של ח'ורי, האם כשהוא הגיע לעו"ד ח'ורי בפעם הראשונה עם המסמכים, עו"ד ח'ורי סיפר לו שהוא פגש את אמו, השיב: "הוא אמר שפעם אחת ומאז לא חזרה אליו" (עמ' 41 שורות 13-15 לפרוטוקול). משנשאל כיצד הדבר מתיישב עם האמור בסעיף 18 לתצהירו, שם כאמור ציין כי עו"ד ח'ורי אמר לו שזו הפעם הראשונה בה הוא נחשף למסמכים, השיב באופן לא אמין: "כשכתבתי את זה לא ידעתי אם היא הייתה או לא" (עמ' 41 שורות 20-22 לפרוטוקול) - זאת, בניגוד לתשובתו הקודמת ולפיה כבר כשהוא הגיע לעו"ד ח'ורי (היינו לפני חתימתו על התצהיר) עו"ד ח'ורי סיפר לו שאמו הייתה אצלו. משנשאל שוב לפשר הסתירה, הוא לא נתן כל הסבר אלא השיב שוב בסתירה לאמור בתצהירו: "הכוונה הייתה שזו הפעם הראשונה שהוא רואה אותי אני, לא המסמכים" (עמ' 41 שורות 27-28 לפרוטוקול).

     

37. בניגוד להצהרת הנתבע בתצהירו ולפיה אמו פנתה בעבר לעו"ד חורי לשם קבלת ייעוץ בנוגע לזכויותיה כאלמנת משרד הביטחון (ס' 16 לתצהיר), בעדותו הוא טען כי עו"ד ח'ורי מעולם לא טיפל לאמו בשום עניין אחר פרט לעסקה זו (עמ' 41 שורה 34 עד עמ' 42 שורה 1 לפרוטוקול). משכך, לא ניתן להסביר את ההעברה לעו"ד ח'ורי דווקא, בכך שהוא שימש כבר כעורך דין של הקונה.

     

38. גם עדות אחיו של הנתבע, מר ג'בר אבו טריף (להלן: ג'בר), נמצאה בלתי אמינה. כך, בעוד שכמו הנתבע, גם הוא הצהיר בתצהירו כי אמו "מעולם לא הביאה לידיעתנו, כי התקשרה בעסקת המכר הנ"ל" (סעיף 13 לתצהיר) וכי הוא ואחיו נחשפו להסכם המכר ולמסמכים רק לאחר פטירתה (סעיף 14 לתצהיר), הרי שבעדותו בבית המשפט, משנשאל :"אבל על הקניה של המקרקעין של התביעה שלנו היא לא סיפרה לך"?, הוא סתר עצמו והשיב: "מי אמר? סיפרה הכל. אבל מתי שמצאנו את הדברים זה מתי שהיא נפטרה" (עמ' 37 שורות 32-33, עמ' 38 שורות 8-9 לפרוטוקול).

     

    סתירה נוספת נמצאה בעניין הסיבה לפנייתם לעו"ד ח'ורי לאחר פטירת אמם: בעוד שהנתבע העיד כאמור כי עו"ד ח'ורי מעולם לא טיפל לאמו בעניין כלשהו, ג'בר העיד כי הם פנו לעו"ד ח'ורי כי "זה היה העו"ד שלה, כל פעם שרצתה לעשות משהו היא הלכה אליו, עו"ד ח'ורי" (עמ' 38 שורות 25-36 לפרוטוקול).

     

    התובעת הוכיחה כי כתב ההעברה, אף אם נחתם, הוא חסר תוקף משפטי

     

39. סעיף 18 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 קובע (ההדגשות אינן במקור, א.ל):

     

    "על אף הוראה כללית שביפוי כוח המרשה להעביר את הטיפול לעורך דין אחר, לא יעביר עורך דין את יפוי הכוח לעורך דין אחר, אלא אם כן נתן לכך הלקוח הסכמה נפרדת ומפורשת בכתב, אולם רשאי עורך דין, על פי הוראה כללית כאמור, לאצול מסמכויותיו לעורך דין אחר או להיעזר בו בפעולותיו".

     

    סעיף 92 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, קובע:

     

    "עורך דין שניתן לו יפוי-כוח לפעול בתחום הפעולות המפורשות בסעיף 20 או לקבל כספים ודברים אחרים בשביל לקוחו בענין כזה, רשאי, בהסכמת הלקוח, להסמיך בכתב עורך דין אחר לפעול במקומו".

     

    [(וראה גם ע"א 7493/98 שלמה שרון נ' פקיד שומה – יחידה ארצית לשומה (15.12.03)].

     

    בענייננו, לא הוגשה כל ראיה שהיא לכך שהתובעת הסכימה, לא כל שכן הסכמה מפורשת בכתב, להעברת ייפוי הכוח (המזויף לטענתה) מעו"ד אירני לעו"ד ח'ורי. אף לא נטען כי ניתנה הסכמה כזו על ידי התובעת. על פי עדות עו"ד ח'ורי, הוא לא עשה דבר כדי לברר האם ניתנה הסכמה כזו (עמ' 28 שורות 30-34, עמ' 33 שורות 4-10 לפרוטוקול). משכך, מדובר בכתב העברה בטל והדבר ממילא מאיין את תוקף הערת האזהרה שנרשמה על פיו.

     

     

     

     

    הנתבע לא הגיש ראיות המעידות על אותנטיות ההסכם

     

40. הנתבע טוען לקיומן של "ראיות חיצוניות להסכם", אשר מאוששות את העובדה כי מדובר בהסכם אותנטי ומחייב. בכלל זה טוען הנתבע, כי אמו הייתה ידועה בחייה כאישה שהתעניינה בנדל"ן וכי היא הייתה עצמאית ולא התייעצה עמו ועם אחיו בטרם התקשרותה בעסקאות לרכישת או למכירת נכסי מקרקעין (סעיפים 8, 10ו- 21 לתצהיר). "זו לא פעם ראשונה שהיא קונה ומוכרת... תמיד מכרה וקנתה ולא היו בעיות" (עמ' 39 שורות 24-28 לפרוטוקול). כך טוען גם אחיו ג'בר בתצהירו.

     

    דא עקא, שהנתבע לא זימן עדים ולא הגיש ראיות לתמיכה בטענה זו, פרט להסכמי מכר של שתי דירות נופש בנהריה אותן מכרה אמו בשנת 2016 בלבד (נספח ג' לתצהיר הנתבע). בניגוד לטענת הנתבע בסעיף 9 לתצהירו, הוא לא זימן עד ולא הגיש מסמכים אשר יעידו על כל נכסי הנדל"ן אשר היו רשומים על שם אמו בחייה.

     

41. אשר להסכמי המכר של שתי דירות הנופש בנהריה, הנתבע לא הגיש מסמכים שיש בהם כדי להוכיח כיצד רכשה אמו את הזכויות בדירות אלה, ובכלל זה את הסכמי הרכישה של הדירות אשר היו נספח להסכמי המכר ושלפי עדות הנתבע נמצאו בדירת אמו לאחר שנפטרה (עמ' 40 שורה 30 לפרוטוקול, בסתירה לתצהיר שהגיש ביום 12.9.21, שם הצהיר כי לא הצליח להשיג מסמכים אלה). יתרה מכך, באחד ההסכמים (מיום 23.5.2016) צוין כי דירה זו נרכשה עבור אמו של הנתבע, בין היתר, באמצעות נאמן ועל פי הסכם נאמנות (הואיל מס' 1 להסכם) - הערה שהנתבע לא פרט את העובדות ולא הגיש ראיות כלשהן לגביה ושלכאורה יש בה כדי לסתור טענתו כי אמו רכשה את הדירות בעצמה.

     

42. טענת הנתבע בעדותו כי אמו גם קנתה ובנתה בית לאחר פטירת אביו, נטענה בעלמא רק בחקירתו הנגדית ולא נתמכה בכל ראיה שהיא (עמ' 40 שורות 1-2 לפרוטוקול). בהמשך עדותו הודה הנתבע, כי פרט לכך ולאותן שתי דירות בנהריה (והרכישה שבמחלוקת), אמו לא רכשה נכסים נוספים (עמ' 40 שורות 4-6 לפרוטוקול).

     

43. טענת הנתבע בתצהירו ולפיה אמו רכשה נכסים מבלי שהתייעצה או עדכנה אותם בדבר "ואף פעלה למכירתם בהחלטה שקיבלה בינה לבין עצמה" (ס' 10 לתצהיר), נסתרה בעדותו בבית המשפט, שם טען כי כאשר אמו מכרה את דירות הנופש, הוא היה עמה (עמ' 43 שורה 31 לפרוטוקול). "היא היתה עצמאית, אבל מי שקנה ממנה זה חבר שלי והייתי איתי, למה שלא אהיה איתה? והעו"ד שעשה לה את העסקה זה חבר שלי, מכיר אותו, אז למה שאני לא אהיה איתה?" (עמ' 43 שורות 33-34 לפרוטוקול).

     

44. גם עדותו של ג'בר הייתה רצופת סתירות בעניין זה. תחילה הוא טען שאמו הייתה עצמאית ורק לאחר שנפטרה נודע לו על כך שהיא מכרה את הדירות (עמ' 37 שורות 12-15 לפרוטוקול), לאחר מכן העיד כי הוא ידע שהיו לה דירות אבל לא ידע מתי היא מכרה אותן (עמ' 37 שורה 17 לפרוטוקול) ולבסוף העיד בסתירה כי עוד לפני שנפטרה "ידענו שהיא מכרה אבל לא התעניינתי בזה" (עמ' 37 שורה 20 לפרוטוקול).

     

    הנתבע לא הוכיח כי שולמה לתובעת תמורה

     

45. ראיה "חיצונית" נוספת לה טוען הנתבע, נוגעת לתשלום התמורה. לטענתו, אמו מכרה את אחת מאותן דירות נופש חודשים ספורים לפני שרכשה את המקרקעין דנן וככל הנראה היא עשתה שימוש בתמורה שקיבלה, כדי לממן את רכישת המקרקעין דנן. מעיון בהסכמי המכר של הדירות (נספח ט' לתצהיר הנתבע) עולה כי רק אחד מהם נחתם לפני חתימתו לכאורה של ההסכם דנן (ביום 23.5.2016) והתמורה על פיו הייתה אמורה להיות משולמת "בהמחאות במזומן ומעותדות" (סעיף 15 להסכם), כך שאין מקום להשערת הנתבע כי כספים אלה שימשו לתשלום התמורה לתובעת, שעל פי האמור בהסכם שולמה לכאורה לתובעת קודם לחתימתה עליו (סעיף 5 להסכם).

     

46. הנתבע הוסיף וטען כי לאחר פטירת אמו, הם מצאו בחדרה סכום של 300,000 ₪ במזומן, אך טענה זו נטענה בעלמא ובלא שהובאה כל ראיה שתוכיח זאת, כגון הוכחה לרכישות שלטענת הנתבע ואחיו הם ביצעו באמצעות כספים אלה (עמ' 36 שורה 33, עמ' 37 שורה 3, עמ' 41 שורה 12 לפרוטוקול). גם הטענה כי אמו הייתה זכאית לתגמולי משרד הביטחון בסך של 12,000 ₪ בחודש (סעיף 5 לתצהיר), איננה מתיישבת עם תלוש התגמולים שהגישה

    (נספח ב' לתצהיר), המעיד על סכומים נמוכים מן הנטען.

     

47. הנתבע לא הגיש כל ראיה שהיא לתשלום התמורה ובכלל זה לא הציג מסמך המלמד על תנועות כספיות בחשבון הבנק של אמו, או על אותן המחאות שנתקבלו לכאורה ממכר הדירות. בתצהירו מיום 12.9.21 ציין הנתבע כי לא עלה בידו להשיג את תדפיסי חשבון הבנק של אמו, אך מעדותו עלה כי הוא לא פעל בשקידה סבירה לאתרם, שכן כשנשאל האם ביקש מן הבנק לקבל מסמכים אלה, הוא גלגל את האחריות על התובעת והשיב: "כן. לא היה לי אישור מתוקן כי כתבו בהתחלה בת על השם שלי וכשהלכתי לא היה מעודכן, אחרי שעדכנו לא ביקשתם" (עמ' 44 שורות 18-19 לפרוטוקול).

     

    אף עו"ד ח'ורי אישר בעדותו, כי הוא לא בדק האם שולמה תמורה לתובעת (עמ' 34 שורות 11-12 לפרוטוקול).

     

48. ברי, כי כאשר שאלת האותנטיות של ההסכם ושל ייפוי הכוח היא העומדת ביסוד התביעה דנן, ממילא אין להסתמך רק על הצהרת התובעת במסמכים אלה כי היא קיבלה את מלוא התמורה. הואיל ומבחינת התובעת מדובר בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי (שהתמורה לא שולמה לה), עבר אל הנתבע נטל הבאת הראיות לכך שכן שולמה לתובעת תמורה. משלא הוגשה כל ראיה שהיא לכך, הרי שלא נסתרה טענת התובעת כי לא שולמה לה כל תמורה.

     

    הנתבע "התנדב" לשלם את מס השבח – ראייה לטענות התובעת

     

49. אף שלפי ההסכם תשלום מס השבח חל על התובעת כמוכרת, עו"ד ח'ורי העיד כי הנתבע אמר לו שהתשלום חל עליו. משנשאל לפשר הסתירה, השיב כי כך נהוג "אצלנו בסקטור", אך משעומת עם העובדה שאין מדובר בעסקה "במגזר", לא נתן כל הסבר לכך (עמ' 29 שורות 12-21 לפרוטוקול). גם בעדותו של הנתבע התגלו סתירות בעניין זה, כאשר מחד אמר שעו"ד ח'ורי אמר לו "שהוא מגיש את זה והוא יגיד לי כמה זה יעלה לי" וכשעומת עם העובדה שהתשלום לא אמור לחול עליו, שינה גרסתו והשיב שעו"ד ח'ורי לא אמר לו מי צריך לשלם וכי הם לא דיברו על זה (עמ' 43 שורות 8-25 לפרוטוקול).

     

    בסיכומו של דבר, לא ניתן כל הסבר לכך שהנתבע הסכים לכאורה לתשלום משמעותי זה, בניגוד להוראות ההסכם, ולכך שלא נערכה מעולם כל פנייה לתובעת בדרישה שתשלם את מס השבח החל עליה על פי ההסכם. התנהלות זו מחזקת את טענת התובעת כי מדובר בעסקה לא אמיתית שכל כולה נעשתה מאחורי גבה ומתוך כוונה לגזול את מקרקעיה.

     

    סיכום

     

50. על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

     

    בהתאם לכך, ניתן בזאת פסק דין הצהרתי כדלקמן:

     

    1. העסקה מושא הסכם המכר וייפוי הכוח מיום 7.9.2016, בנוגע למקרקעין שבבעלות התובעת הידועים כחלקה 71 בגוש 18572 וחלקה 44 בגוש 10263, מעולם לא נכרתה ולא נחתמה על ידי התובעת והיא חסרת כל תוקף.

        

    2. לאמו המנוחה של הנתבע, הגב' ביהאן אבו טריף (ולנתבע כיורש שלה), אין כל זכויות במקרקעין האמורים. הערת האזהרה שנרשמה לטובתה על זכויות התובעת במקרקעין, תמחק מפנקסי המקרקעין. 

        

       הנתבע יישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד התובעת בסך כולל של 50,000 ₪.

        

       ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ג, 06 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.