בתביעה שהגישה נגד בנה של "הרוכשת" שנפטרה, הקשישה טענה כי מעולם לא מכרה את המגרשים שלה בגליל המערבי. בית המשפט קבע שחתימותיה זויפו
בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל לאחרונה תביעה שהגישה תושבת ירושלים נגד אדם שטוען כי אימו המנוחה קנתה ממנה שני נכסי מקרקעין בצפון. התובעת טענה שמעולם לא נכרת בינה לבין המנוחה הסכם כלשהו, והוא זויף. השופטת אילונה לינדנשטראוס קבעה שחתימת התובעת על מסמכי העסקה מזויפות, והנתבע לא הוכיח שמדובר בעסקה אותנטית. העסקאות הוכרזו כבטלות והנתבע חויב בהוצאות גבוהות.
התובעת רשומה כבעלים של שני המגרשים הסמוכים, אחד בתחום עיריית טמרה והשני במועצה אזורית מטה אשר, עוד משנת 1986. ביולי 2020 היא גילתה במפתיע כי נרשמה על המגרשים הערת אזהרה לטובת הנתבע, והגישה נגדו תביעה.
הנתבע טען כי בשנת 2016 אימו חתמה על הסכם לרכישת המגרשים תמורת 172,500 דולר. לדבריו, אף שאימו הבינה בנדל"ן, באותה תקופה היא לא הייתה בריאה ולא הספיקה להעביר את הזכויות על שמה עד לפטירתה ב-2019.
עוד לדבריו, כחלק מהעסקה חתמה התובעת על ייפוי כוח המסמיך עורך דין לפעול בשמה. אותו עורך דין חתם על "כתב העברה" בו הוא מסמיך עורך דין אחר לטפל בעסקה, כשעורך דין שלישי אימת לכאורה את חתימתו.
מנגד טענה התובעת כי לא היו דברים מעולם, היא לא רצתה למכור את המגרשים ולא עשתה פעולה כלשהי למכירתם. היא הוסיפה שמעולם לא פגשה את הרוכשת המנוחה, לא ניהלה עמה משא ומתן, ולא חתמה על אף אחד מהמסמכים שהוצגו והם מזויפים. היא הוסיפה כי גם לא קיבלה תמורה כלשהי על ה"מכירה".
"התנדב" לשלם מס שבח
השופטת לינדנשטראוס כתבה שבמקרה בו אדם מתכחש לחתימה שלו על מסמך, הצד שכנגד צריך להוכיח שהיא אמיתית, ובמקרה זה הנתבע כשל מלעשות זאת.
היא הסבירה כי הקונה ושלושת עורכי הדין שלכאורה היו מעורבים בעסקה כבר אינם בין החיים, כך שלמעשה התובעת היא היחידה שיש לה ידיעה אישית על העובדות בנוגע לכריתת ההסכם שבמחלוקת, ועדותה הייתה אמינה ביותר.
השופטת העירה שאמנם לא הוצגה לה חוות דעת מקצועית של גרפולוג, אולם לדבריה "אין טוב ממראה עיניים" ובמקרה זה לא צריך מומחה כדי להגיע למסקנה שהחתימות על העסקה לא דומות לחתימה שלה.
יתרה מכך, עדויות ילדיהם של עורכי הדין המנוחים חיזקו את גרסת התובעת. כך למשל, בנו של עורך הדין שחתם לכאורה על ייפוי הכוח העיד כי זו אינה חתימת אביו. הבן אף ציין שנגנבו מאביו חותמת ופנסקי שיקים ושהעניין נמצא בטיפול המשטרה.
בהמשך כתבה השופטת שגרסת הנתבע לא אמינה. בניגוד ל"כלל הראיה הטובה ביותר" הוא לא הגיש את מסמכי המקור של העסקה, והתברר כי המסמכים שכן הגיש לא תאמו לאלה של עורך הדין אליו הועבר לכאורה הטיפול בעסקה. כמו כן, לא הוכח שהתובעת הסכימה בכלל להעברת הסמכויות לאותו עו"ד, ובהעדר הסכמתה מדובר במסמך חסר ערך.
עוד ציינה השופטת כי לא הוכח שהתובעת קיבלה תמורה על העסקה, וגם לא הוסבר מדוע הנתבע "התנדב" לשלם את מס השבח שאמור להיות מוטל על המוכר. התנהלות זו מחזקת את טענת התובעת כי מדובר בעסקה לא אמיתית שכל כולה נעשתה מאחורי גבה ומתוך כוונה לגזול את קרקעותיה.
בנסיבות אלה התביעה התקבלה, העסקאות הוכרזו בטלות והנתבע חויב ב-50,000 שקל הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד עידו שוורץ ועו"ד מוטי גנץ
- ב"כ הנתבע: עו"ד איליא נסיר
עו"ד תמיר סבאן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.