ת"א 58885-03-11 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ' קליין ואח'

בפני תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מדירה בטענה כי הם בבחינת פולשים בה ובמקביל תביעה לתשלום דמי שימוש.

רקע

1. התובעת היא חברה לשיכון עולים בישראל והיא המוסמכת לנהל ולפעול בעניין נכסים אשר בבעלות המדינה ו/או גופים אחרים לפי העניין, בהתאם לכללים, נהלים והוראות שנקבעו במשרד הבינוי והשיכון.

    

2. מתוקף סמכויותיה התקשרה התובעת, ביום 17/1/68, עם יצחק ואסתר קליין ז"ל בהסכם שכירות, בעניין דירה הנמצאת ברחוב רמה 3 בתל אביב (להלן: "המנוח" ו"המנוחה" בהתאמה וביחד "המנוחים"; להלן גם: "הסכם השכירות" ו-"המושכר" בהתאמה).

    

3. ביום 13/1/1994 נחתם הסכם שכירות נוסף בין התובעת למנוחה אשר הסדיר את זכויותיה של המנוחה במושכר לאחר מות המנוח.

    

4. המנוחה נפטרה ביום 9/1/10. במועד פטירתה הייתה בבעלותה מחצית מזכויות הבעלות בדירה נוספת. בצו ירושה שניתן ביום 24/8/10 (ת/1), נקבע שיורשתה היחידה הינה אחות הנתבע, גב' יעל שהרבני (להלן: "מועד הפטירה", "הדירה הנוספת", "צו הירושה" ו"יעל" בהתאמה).

    

5. הנתבע 1 הוא בנם של המנוחים המחזיק במושכר ומתגורר בו. הנתבעת הינה רעייתו והיא מתגוררת במושכר ביחד עימו.

    

6. ביום 16/11/14 ניתנה החלטתה של הועדה העליונה במשרד הבינוי והשיכון אשר דחתה את בקשת הנתבע להכיר בו כדייר ממשיך במושכר (להלן: "החלטת הוועדה העליונה").

    

    

   טענות הצדדים

    

7. טוענת התובעת כי היות שהנתבעים לא התגוררו עם המנוחה במשך 4 שנים עובר לפטירתה, הרי שלא ניתן להכיר בהם כדיירים ממשיכים. תוצאת האמור, כך היא מוסיפה, יש לראות בהם פולשים ומסיגי גבול במושכר.

    

8. עוד טוענת היא כי ממילא אין להכיר בנתבעים כדיירים ממשיכים גם משום שבמועד פטירתה הייתה בבעלות המנוחה הדירה הנוספת וכפועל יוצא, הייתה לנתבע, שהוא יורשה החוקי ביחד עם אחיו, זכות קניינית בדירת מגורים, באופן השולל את זכאותו לקבלת דיור ציבורי.

    

9. בעניין זה מוסיפה התובעת כי על אף האמור בצו הירושה, הרי שלצורך הסתלקות הנתבע מזכויותיו בדירה הנוספת, היה עליו לבצע צעד אקטיבי ומכל מקום כי אין בהסתלקות זו כדי להעלים את זכותו הקניינית השוללת את האפשרות להכיר בו כדייר ממשיך.

    

10. במקביל טוענת התובעת כי לאור האמור יש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים וזאת בסך של 7,895 ₪.

     

11. מנגד טוענים הנתבעים כי הנתבע התגורר במושכר ברציפות במשך כל ימי חייו (הנתבע יליד 18/5/71), ומשכך כי התגורר עם המנוחה גם במשך 4 שנים עובר לפטירתה, כנדרש.

     

12. תוצאת האמור טוענים הם כי יש להכיר בנתבע כדייר ממשיך, כהגדרתו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי תשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי"). עוד טוענים הם כי לנתבעת הזכות לגור במושכר מכוח נישואיה לנתבע 1.

     

13. הנתבעים מוסיפים על האמור כי התובעת גם הכירה בנתבע כדייר ממשיך במשך למעלה משנה החל ממועד פטירת המנוחה ועד הגשת התביעה שבפניי. בעניין זה הם מפנים למכתבה של התובעת מיום 15/2/10 בו הוזמן הנתבע למשרדי התובעת על מנת להסדיר את זכויותיו כ"דייר ממשיך" במושכר. לטענתם יש באמור משום הודאת בעל דין (נספח ט לכתב ההגנה).

     

14. לתימוכין הם מוסיפים בעניין זה כי לאחר מות המנוחה, אף הסבה התובעת את החשבונות החודשיים במושכר על שם הנתבע וכי הוא משלם את כלל החשבונות לרבות דמי השכירות המסובסדים, כסדרם.

     

15. מכל מקום טוענים הנתבעים כי יש להכיר בהם כדיירים מוגנים במושכר.

     

16. לבסוף טוענים הם בהתייחס לתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים כי התובעת לא הגישה בעניין זה חוות דעת מומחה מטעמה אלא אך פלט מחשב המבוסס על הערכה כך שאין לראות בו רשומה מוסדית, או ללמוד ממנו דבר.

     

    משכך טוענים הנתבעים כי יש להכיר בנתבע כדייר ממשיך במושכר ולדחות את התביעה לדמי שימוש ראויים.

     

    דיון

     

    "דייר ממשיך" וזכויותיו - לפני ואחרי תיקון 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי

     

17. סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי מגדיר מיהו דייר ממשיך ולפיו:

     

    "דייר ממשיך – בן זוג של זכאי שנפטר... לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי...".

     

18. בשנת 2009, תוקן חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 3), תיקון עקיף (להלן: "התיקון לחוק") במסגרתו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט- 2009 (להלן: "חוק ההסדרים").

     

19. סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו לפני התיקון לחוק קובע כי:

     

    "3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.

    (ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים...".

    (להלן: "ההסדר הישן")

     

20. התיקון לחוק נקבע בסעיף 69 (2) לחוק ההסדרים – במסגרתו הוחלף נוסחו של סעיף 3, בנוסחו כיום, הקובע כי:

     

    "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

    (ב)הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים".

    (להלן: "ההסדר החדש").

     

21. משמעות הדברים הינה כי בעקבות התיקון לחוק, הוחמרו הדרישות המאפשרות להכיר בזכות להפוך לדייר ממשיך. לא די בכך שהוא אינו מחזיק בבעלותו נכס מקרקעין (כפי שהיה לפני התיקון לחוק), אלא שהוא צריך לעמוד בתנאי הכללים של משרד הבינוי והשיכון ולהיות זכאי בעצמו לדירה ציבורית.

     

22. עם קביעת התיקון לחוק ראה המחוקק לנכון לקבוע גם הוראות מעבר. הוראות אלה קבועות בסעיף 70 לחוק ההסדרים, הקובע כי:

     

    "(א) הוראות סעף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך 4 שנים לפחות, בין אם קודם למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

     

    (ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי ... יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות".

     

23. בהתאם להוראות המעבר האמורות, נקבע בסעיף 70(א) לחוק ההסדרים כי מי שהתגורר עם הדייר החוזי (הזכאי) במועד הקובע (1/8/09) במשך 4 שנים ברציפות – הרי שיחול בעניינו ההסדר הישן כפי שהורה סעיף 3 לפני התיקון לחוק.

     

24. מנגד, בעניינו של מי שלא התגורר עם הדייר החוזי ביום 1/8/09, קובע סעיף 70(ב) כי יחול ההסדר החדש, הדורש גם זכאות של הדייר הממשיך בעצמו לדיור ציבורי, אלא אם כן היה ביום 1/8/09 בעל ותק מגורים של 4 שנים רצופות לפחות בדירה עם הזכאי או כדייר ממשיך, כלומר בין לפני מות הדייר החוזי ובין לאחריו.

     

    (ראו בעניין ההסבר להוראות המעבר, דבריה של כב' השופטת מ' סוקולוב בעת"מ (ת"א) 35717-03-12 אריאלי נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו) [מיום 15/7/2012], סעיף 35 לפסק הדין ואילך).

     

25. בענייננו, וכפי שפורט לעיל, נפטרה הדיירת החוזית, היינו המנוחה, ביום 9/1/10. על כן הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 70(א) לחוק ההסדרים.

     

26. תוצאת האמור הינה כי על מנת לבסס את זכותו להמשיך ולהתגורר במושכר כדייר ממשיך, על הנתבע להוכיח כי התגורר בו ביחד עם המנוחה במשך 4 שנים עובר ליום 1/8/09 (המועד הקובע), היינו לפחות מיום 1/8/05, וזאת על מנת להחיל בעניינו את ההסדר הישן.

     

    בנוסף עליו להוכיח כי התגורר במושכר במשך 3 שנים טרם פטירת המנוחה (היינו לפחות מיום 9/1/07, מה שיוכח ממילא אם הנתבע יוכיח כי התגורר עם המנוחה לפחות מיום 1/8/05), וכן כי אין בבעלותו נכס מקרקעין אחר (על פי תנאיו של ההסדר הישן).

     

     

    מן הכלל אל הפרט-

    זכויות הנתבע כדייר ממשיך

     

27. אחזור לרגע לטענות הצדדים.

     

28. טוענת התובעת כי אין להכיר בנתבעים כדיירים ממשיכים משום שלא התגוררו עם המנוחה במשך 4 שנים עובר לפטירתה.

     

29. בעניין זה היא מציינת כי בהתאם לאמור בדוחות ביקורי המעגל (נספח 7 לתצהיר נציג התובעת – ת/2) שנערכו על ידה במהלך השנים, התגורר הנתבע עם המנוחה בשנת 2005 ובשנים 2007, 2008 ו- 2009, אך כי בשנת 2006 נרשם כי המנוחה מתגוררת במושכר בגפה.

     

30. עוד טוענת היא כי אין בהסתלקותו של הנתבע מירושת המנוחה כדי להצביע על כך שהוא אינו בעל נכס במקרקעין וכי גם מטעם זה אין להכיר בו כדייר ממשיך.

     

31. מנגד טוענים הנתבעים כי הנתבע התגורר במושכר ברציפות במשך כל חייו, וכי לאחר נישואיו לנתבעת, התגוררה גם היא עימו. עוד טוען הוא כי אין בבעלותו כל נכס במקרקעין ועל כן כי יש להכיר בו כדייר ממשיך במושכר.

     

32. יש לבחון אם כן מה משך תקופת מגוריו של הנתבע במושכר וכן האם יש לראות בדירה הנוספת "נכס במקרקעין" השולל את זכותו להכרה כדייר ממשיך, חרף העובדה שככל הנראה הסתלק מירושת אימו.

     

    תקופת מגוריו של הנתבע במושכר

     

33. אבהיר איפוא כי אני מקבלת את דוחות ביקורי המעגל כ"רשומה מוסדית" כמפורט בפקודת הראיות.

     

34. עם זאת רשומה מוסדית מהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנה, ונטל השכנוע כי האמור בה אינו נכון – עובר לכתפי הנתבע (תאמ (חי') 12852-07 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בי נ' בשתאוי עזאלדין [פורסם בנבו] (22/7/09); ע"א 3145/09 (מחוזי י-ם) אלי שני ואח' נ' מזרחי בנק טפחות בע"מ [פורסם בנבו] (16/7/09)).

     

35. בנסיבות אלה יש לבחון האם הצליחו הנתבעים להוכיח כי התגוררו במושכר ברציפות החל מיום 1/8/05, וזאת חרף האמור בדוחות ביקורי המעגל.

     

36. להוכחת טענותיהם העידו מטעם הנתבעים:

     

    • הנתבע בעצמו (תצהיריו סומנו נ/5 ו-נ/6);

       

      • מר אברהם פהימה (להלן: "פהימה"), המכיר את הנתבע במשך כל ימי חייו והמתגורר בשכנות למושכר (תצהירו סומן נ/1);

         

      • מר יוסי טריפו (להלן: "טריפו"), המתגורר בשכנות למושכר במשך כ- 40 שנה (תצהירו סומן נ/3);

         

      • גב' ג'ויה בן דוד (להלן: "גב' בן דוד") המתגוררת בסמוך למושכר במשך כל חייה (תצהירה סומן נ/4);

         

      • מר יהודה מזוז (להלן: "מזוז") המתגורר בסמוך למושכר במשך כל חייו (תצהירו סומן נ/8);

         

      • מר צורי ג'רבי (להלן: "ג'רבי") המתגורר בסמוך למושכר במשך כ- 30 שנה (תצהירו סומן נ/9);

         

      • גב' יעל שהרבני (כפי שכבר הוגדר לעיל להלן: "יעל") אחותו של הנתבע (תצהירה סומן נ/12);

         

37. בעדותו הצהיר הנתבע כי הוא מתגורר במושכר במשך כל חייו וכי החל משנת 1998 לאחר שיעל עזבה את המושכר אף התגורר עם המנוחה לבדה. עוד הצהיר כי בעברו התמכר לסמים ואף הסתבך בחובות גדולים וכי נוכח האמור לא היה ביכולתו לעזוב את המושכר. לדבריו:

     

    "ש. למה לא רצית לעבור דירה?

    ת. לאן אני אעבור? לאן? לא היה לי אפשרות בכלל לעבור. הייתי, כמו שעברתי, הייתי בין לבין, עובד, לא עובד. מעשן סמים, חובות, כן חובות. אתה, עוד פעם לקרות לבן אדם לקרות לבן אדם כזה שיגדל ויצא לעצמאות אה, ויצא לשכור דירה לבד?"

     

    (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 19/11/14 עמ' 19).

     

38. בהמשך דבריו, משנשאל מדוע בשנת 2006 לא צוין בדוח ביקור המעגל כי אף הוא מתגורר עם המנוחה במושכר, השיב כי:

     

    "ש. טוב. כמה כסף היית חייב לשוק האפור?

    ת. (לא ברור) אבל אה, זה דבר שהתגלגל,

    ש. או-קיי.

    ת. אה, חוב לשוק האפור זה לא דבר שנגמר. החוב קיים ואתה חייב לשלם.

    ש. אני מבין,

    ת. החוב קיים ואתה רק משלם ואתה משלם. ומפה אתה ממשיך עם ה, עם החיים הלא נכונים עם המסלול הלא נכון, ואתה לוקח חובות ואתה עושה מה שאתה חושב ש, לברוח מהמציאות, אז זה המצב.

    ש. או-קיי. אז אני רוצה שתסביר לי איך בשנת 2006 אתה התחבאת מהשוק האפור ולפני כן ואחרי כן הכל היה בסדר?

    ת. אמרתי לך, אני הייתי on-off. עובד, לא עובד. ב-2006 הייתה קריסה.

    ש. אהמ?

    ת. מה שנקרא הייתה קריסה וחיפשו אותי יותר מדי אנשים, זה חקוק לי בזיכרון. זה לא יכול אה, ואחר כך בא מה שנקרא, הגל הטוב, זכיתי באשתי, קיבלתי אישה טובה, צעירה, קיבלתי מתנה מה', ולקחתי אותה בשתי ידיים. פשוט אתם באתם, רוצים להחזיר אותי עשרים שנה אחורה, במקום לתת לי קידום, לשקם אותי, אתם רוצים להחזיר אותי עשרים שנה אחורה..."

     

    (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 19/11/14 עמ' 21).

     

39. בהמשך הוסיף על האמור כי:

     

    "ש. או-קיי אמרו לך, שב, עשו בדיקת מעגל ב-2005 שאתה צריך להביא תעודת זהות, לרשום אותך בדירה, שאתה דייר שם. עשית את זה?

    ת. ככל, ככל הנראה שכן. אם היה ביקשו ממני, רשום לך, אני לא יודע מאיפה יצא לכם שב-2006 אני לא רשום.

    ש. או-קיי אמא שלך אמרה שהיא מתגוררת לבד.

    ת. בסדר, איפה, איפה פגשו אותה? לא פגשו אותה.

    ש. אתה אמרת לאמא שלך, אתה אמרת לאמא שלך להגיד שהיא גרה לבד?

    ת. ממי שהתחבאתי? כן.

    ש. ומעמידר התחבאת?

    ת. התחבאתי מכל מיני, עמידר זה בתור גוף שיכול לסמן אותי כ, כגר שמה. אני לא, אני התחבאתי מכל המדינה.

    ש. הבנתי או-קיי.

    ת. לא רק מאנשים אה, פרטיים, אלא גם אה, הוצאה לפועל וכל מיני דברים כאלה.

    ...

    ש. אז לא היה לך איפה להתחבא, אתה היית בבית.

    ת. להתחבא בבית, מה. להתחבא מאנשים בבית, אף אחד לא יבוא לאישה בת שבעים ויחטט לה בחדרים".

     

    (ראו: שם, עמ' 23).

     

40. הנתבע טוען אם כן כי שמו לא הוזכר בדוח ביקור המעגל לשנת 2006 משום שהסתבך בחובות ובמשך תקופת מה התחבא במושכר שהוא ביתו.

     

41. במקביל העידו כל העדים מטעמו כי הם יודעים, מידיעה אישית, שהנתבע התגורר עם המנוחה במשך כל ימי חייו ברציפות:

     

    • כך העיד פהימה שהוא מכיר את הנתבע, הכרות קרובה; כי ידוע לו שהנתבע היה שרוי בחובות כבדים בשנת 2006; וכי ידוע לו שהוא ביקש מאימו (המנוחה) לומר לכל מי שמחפש אותו כי אין הוא גר במושכר (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 19/11/14 עמ' 12 וכן נ/1).

       

    • כך העיד טריפו כי עד לפני שנתיים התגורר בשכנות למושכר; כי ידוע לו שהנתבע גר בו כל חייו; וכי ראה אותו שב למושכר מדי יום (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 19/11/14 עמ' 15 וכן נ/3).

       

    • כך העידה גב' בן דוד, המתגוררת בדירה הנמצאת בקומה שמעל למושכר, כי היא יודעת מידיעה אישית שהנתבע מתגורר במושכר במשך כל חייו; וכי בתוך כך כי היא יודעת שהתגורר בו גם בשנת 2006 (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 19/11/14 עמ' 16 וכן תצהירה נ/4);

       

    • כך העיד מזוז, המתגורר בבניין בו נמצא המושכר, בכניסה אחרת, כי ידוע לו שהנתבע התגורר במושכר במשך כל ימי חייו, לרבות בשנת 2006 וזאת משום שהוא ראה אותו מדי יום (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 19/11/14 עמ' 24 וכן תצהירו נ/8).

       

    • וכך העיד ג'רבי אשר גר בסמוך למושכר, שהוא מכיר את הנתבע במשך כל ימי חייו ושהוא רואה אותו מדי ערב מטייל בשכונה עם הכלבה (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 19/11/14 עמ' 26 וכן נ/9).

       

42. אחותו של הנתבע, יעל, העידה גם היא שידוע לה כי הנתבע מתגורר כל חייו במושכר. לדבריה ידעה על האמור, הגם שהיה בינה לבין הנתבע נתק מוחלט במשך תקופה ארוכה, משיחות טלפוניות רצופות שהיו לה עם המנוחה ואף מביקוריה במושכר (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 26/11/15 עמ' 11).

     

43. מנגד עומדת עדותו של נציג התובעת אשר ערך מטעמה את דוחות ביקורי המעגל. לדבריו הוא עצמו החל לערוך את הביקורים במושכר בשנת 2006 בעוד שקודם לכך ערך את הביקורים בו נציג אחר מטעמה. מכל מקום לדבריו לא צורפו דוחות ביקורי מעגל לתקופה שלפני שנת 2005 משום שאלה אינם רלוונטיים (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 19/11/14 עמ' 32-33).

     

44. אינני מקבלת טענה זו של נציג התובעת. דווקא בענייננו, לו היו מוגשים דוחות ביקורי מעגל הקודמים לשנת 2005, ניתן היה ללמוד האם התגורר הנתבע כטענתו במושכר במשך כל ימי חייו או שמא התגורר בה אך לפרקים.

     

45. מכל מקום משלא הוצגו בפני דוחות ביקורי מעגל קודם לשנת 2005 ולאחר ששמעתי את כלל עדי הנתבעים, אשר הפכו בכמותם לאיכות שיש בה כדי לשכנע באמיתות עדותם, הגעתי כדי המסקנה שיש לקבל את גרסת הנתבע לפיה גר במושכר כל חייו. לא כל שכן כאשר נציג התובעת אשר העיד בפני היה זה אשר החל לבקר במושכר רק בשנת 2006, כך שלא ידע לומר מה היה קודם לכן.

     

    אני קובעת אם כן כי הנתבע התגורר במושכר כל חייו ומשכך גם ב- 4 השנים עובר למועד הקובע (1/8/09), וזאת חרף האמור בדוח ביקור המעגל לשנת 2006.

     

    האם יש לראות בנתבע כבעל "נכס במקרקעין"

     

46. אין מחלוקת בין הצדדים כי לנתבע אין נכס מקרקעין הרשום על שמו בלשכת רישום המקרקעין. עם זאת טוענת התובעת כי לנתבע היו יכולות להיות זכויות בדירה החלופית אלא שהוא בחר מיוזמתו להסתלק מירושת אימו ומשכך גם לא קיבל לידיו את חלקו בדירה החלופית.

     

47. אינני מקבלת טענה זו.

     

48. בעניין זה אדגיש תחילה כי מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה הערת האזהרה שנרשמה בשנת 2000 בלשכת רישום המקרקעין לטובת יעל, נרשמה על פי הסכם כלשהו ומשכך כי המנוחה התכוונה שזכויות הבעלות בדירה החלופית יוקנו ליעל ולה בלבד וזאת הגם שמדובר בזכות אובליגטורית בלבד.

     

49. בכל מקרה לא הוצגה בפני כל ראייה שתלמד כי הנתבע הסתלק מירושת אמו מרצונו. התובעת אף לא ביקשה לזמן את התיק שעל יסודו ניתן צו הירושה. חזקה אם כן כי לו הייתה מגישה את הראייה האמורה, הרי שהיא הייתה פועלת כנגדה.

     

50. אוסיף כי אני מקבלת את עדותה של יעל לפיה לא העבירה את זכויות הבעלות בדירה על שמה בשל מצבה הכלכלי הקשה ומחוסר באמצעים (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 26/11/14 עמ' 12, ועמ' 16).

     

    לא כל שכן כאשר מעדותה עלה כי היות שלמנוחה היו זכויות בעלות רק במחצית מן הדירה החלופית (שהועברו ליעל) (ראו בעניין זה נסח רישום הדירה החלופית נספח ב' לנ/12), הרי שנאלצה להתדיין עם יורשי המחצית השנייה, בבית המשפט (ראו: נספח א' לנ/12, פרוטוקול דיון שהתקיים ביום 12/12/06 בפני כב' הרשמת [כתוארה אז] א' לושי עבודי בבית משפט השלום בפתח תקווה בבש"א 2854/06).

     

    מובן גם כי העובדה שהנתבע לא היה צד להליכים משפטיים אלה שהתנהלו בגין חלק מהזכויות בדירה החלופית מחזקת את המסקנה לפיה לנתבע לא היה שום קשר עם הדירה החלופית וממילא כי הוא לא סבר שהוא זכאי לזכויות כלשהן בה.

     

51. אני דוחה איפוא את הטענה כי הנתבע הסתלק מירושת אמו וקובעת כי אין לו כל זכות בעלות בנכס מקרקעין.

     

52. תוצאת האמור הינה כי הנתבע התגורר עם המנוחה במשך 5 שנים עובר לפטירתה וכי אין ואף לא הייתה לו בעלות בנכס מקרקעין.

     

53. משכך יש להחיל בענייננו את נוסח ההסדר הישן בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, לפיו מקום שדייר התגורר במושכר במשך 3 שנים עובר למועד פטירת הדייר החוזי, ואין בבעלותו נכס מקרקעין, יש להכיר בזכויותיו כדייר ממשיך.

     

    60. תוצאת האמור הינה כי יש להכיר בנתבע, וכפועל יוצא, גם בנתבעת, כדיירים ממשיכים במושכר לכל דבר ועניין.

     

    61. בנסיבות אלה אין מקום לדון בדרישת התובעת לתשלום דמי שימוש ראויים.

     

     

     

     

     

    סוף דבר

     

    62. הנתבעים הינם "דיירים ממשיכים" במושכר.

     

    63. נוכח התוצאה אליה הגעתי – התביעה לפינוי הנתבעים מהדירה ולתשלום דמי שימוש ראויים נדחית על כל רכיביה.

     

    64. בנסיבות אלה , אין צו להוצאות.

     

    מזכירות בית המשפט תעביר העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

     

    ניתן היום, א' אב תשע"ה, 17 יולי 2015, בהעדר הצדדים.