עמידר טענה שהאיש ורעייתו אינם זכאים להמשיך לגור בדירת אמו המנוחה כיוון שהוא לא גר בה ארבע שנים רצופות טרם מותה. האיש חשף בפני בית המשפט את תלאות חייו והסתבכותו עם נושי השוק האפור והצליח לשכנע, בזכות שכנים מסורים, שגר במקום כל ימי חייו.
הוריו של הדייר גרו בדירת עמידר בתל אביב משנת 1968. אביו נפטר במהלך השנים, וב-2010 אמו גם כן הלכה לעולמה. ב-2011 עמידר החליטה שלבנה, שלטענתו התגורר בדירה כל ימי חייו, אין בעצם זכות להמשיך לגור בה. משכך היא ביקשה מבית משפט השלום בתל אביב להורות על פינוי הבן ואשתו מהנכס ולחייבם בדמי שימוש של 7,895 שקל.
לייעוץ בנושא:
פנו ל-עו"ד מקרקעין
לטענתה, כדי לקבל מעמד של "דייר ממשיך", הזכאי לגור בדיור הציבורי, היה על הנתבע לגור לפחות ארבע שנים רצופות בדירה טרם פטירת אמו – הזכאית האמיתית, ואילו בדו"ח שערך נציג מטעמה נרשם כי בשנת 2006 המנוחה התגוררה בדירה לבדה.
בנוסף, טענה החברה כי הבן הסתלק מרצונו מהירושה של אמו, שהורישה לבתה זכויות בדירת מגורים אחרת, כדי שלא ייחשב לבעל זכות קבדירת מגורים, ובכך יאבד את זכאותו לדיור ציבורי.
לשיטתה, לא רק שלא ניתן להכיר בו וברעייתו כדיירים ממשיכים, הרי שיש לראות בהם פולשים ומסיגי גבול.
הנתבע, לעומת זאת, טען כי הוא חי בדירה כל ימי חייו, והציג מסמכים לפיהם התובעת הכירה בו כדייר ממשיך, שכן היא העבירה על שמו את החשבונות החודשיים של אמו, כולל דמי השכירות המסובסדים.
לדבריו, בעברו היה מכור לסמים, וכתוצאה מהתמכרות זו צבר בשנת 2006 חובות כספיים למספר גורמים בשוק האפור. הנתבע סיפר כי בניסיונותיו להתחמק מכל גורם שחיפש אותו, התחבא בתוך הבית, וביקש מאמו המנוחה לספר לכל המתעניין שהיא גרה לבדה.
עוד הבהיר כי אין לו כל דירה אחרת ואת דירת אמו המנוחה קיבלה אחותו בלבד. לראייה – כבר בשנת 2000, כעשר שנים לפני מותה, רשמה האם הערת אזהרה על שם אחותו לבדה. מספר שכנים שגרים עשרות שנים בקרבת מקום הגיעו להעיד לטובת הנתבע ואישרו את דבריו. בנוסף, אחותו אישרה שלא העבירה לו כל זכות בדירה שירשה.
לא עזב
השופטת כרמלה האפט דחתה את טענת עמידר כי הדירה הנוספת של אמו המנוחה הייתה אמורה להיות גם שלו והוא הסתלק ממנה במכוון. בנוסף, קבעה השופטת כי עמידר אמנם צודקת כי הנתבע היה צריך להוכיח שגר בדירה הציבורית במשך ארבע שנים רצופות לפני מות האם, אבל עם זאת, מצאה השופטת שעמידר לא הצליחה להראות שלא התגורר בדירה.
כך, היא לא הגישה כל דו"ח מלפני שנת 2005, שממנו ניתן היה ללמוד האם הנתבע גר עם אמו בדירה כל ימי חייו. השופטת קבעה כי התרשמה שהנתבע חי עם אמו המנוחה במשך 5 שנים רצופות לפחות לפני פטירתה, ולכן יש להכיר בזכויותיו, ובפועל, גם בזכויות רעייתו, כדיירים ממשיכים.
לפיכך, התביעה נדחתה. לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד שאולי כהן עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.