בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.
עקב הכחשת חבות וטענות בנושא הנזק נשמע התיק בראיות.
אין חולק, כי לתובע נותרה נכות רפואית אורטופדית ברגל בשיעור 10% כעולה מהודעות והסכמות הצדדים.
התובע טוען בסיכומיו, כי יש לאשר לו נכות תפקודית של 15% ועל בסיסה לחשב את הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד, הנתבעת טוענת בסיכומיה לעומת זאת כי הנכות התפקודית אינה עולה על 5%.
לאחר בחינת טענות הצדדים אני מחליט, כי הנכות הרפואית האורטופדית הינה 10% וכי לנכות זו משמעויות תפקודיות בשיעור של עד 10% ואולם אין לקבל את הטענה שיש לראות בנכות התפקודית כדי 15% נכות או לחילופין להפחית אותה ל- 5%. אינני סבור גם כי ההשלכות של הנכות התפקודית מזכות את התובע בחישוב אקטוארי מלא לעתיד.
ישנה מחלוקת קשה וחזיתית אשר מנעה את סיום התיק ועניינה הוא בסיס השכר של התובע ואולם אדון בסעיף זה, רק לאחר שאבחן את שאלת הנסיבות והאחריות ורק אם התביעה תתקבל במישור הנזיקי אעבור לדיון בנושא הנזק.
נסיבות התאונה תוארו בתצהיר התובע ובעדותו המפורטת בבית המשפט.
התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1, פארק המים שפיים, התובע נפגע בתאריך 2.10.15 בנסיבות כדלקמן: "התובע הגיע לבריכה, מסר את האבוב ובעודו יוצא מהבריכה דרך עם רגלו השמאלית על המדרגה הראשונה והעלה את רגל ימין למדרגה השניה. אז לפתע כף רגל ימין שלו נחתה פנימה אל תוך המדרגה העשויה בטון ומסמר חתך לו את הרגל".
אלה הנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע.
עוד ציין התובע כי לאחר הנפילה, הבחין, כי רשת הניקוז העשויה פלסטיק המותקנת על מדרגות הבריכה הייתה שבורה ודרכה רגלו נכנסה פנימה אל תוך המדרגה.
בסיכומיו טוען התובע, כי לטעמו התגבר על שאלת הנסיבות והאחריות וגם הנתבעת לא חלקה על כך בכפוף להפחתת רשלנות תורמת, מה שלא נכון למקרא סיכומי הנתבעת החולקת על עצם נסיבות התאונה ואחריותה.
מכל מקום לטענת התובע עדותו היתה אמינה ונתמכת בראיות נוספות ויש לקבלה.
המפגע הנ"ל תוקן מיד לאחר התאונה על ידי הנתבעת 1 – פארק שפיים כפי שעולה מעדותו מר אפי ראובן אשר העיד כעד מטעם הנתבעת.
מר אפי אישר את הגרסה שמסר התובע לחובש בפארק בזמן אמת, לפיה הוא נפגע מהפלסטיק המכסה את המדרגה וכתוצאה מכך רגלו נכנסה פנימה.
הטענות איפוא לעומס משקל או הפעלת לחץ או דחיפת הפלסטיק על ידי התובע עצמו דינן להדחות על פי סיכומי התובע. בעדותו של התובע תמך העד חברו מר צחי בסו, אשר ראה את נפילת התובע ואף צילם תמונות שצורפו לתצהירו.
לטענתו ראה את המפגע ומי שראה זאת היה אף המפעיל המציל של המתקן שלא הגיע לעדות.
לטענת התובע המצאות רשת פלסטיק שבורה, יש בה כדי ללמד על אחריות מוחלטת של הנתבעת ואין להטיל עליו כל אשם תורם, שכן התובע לא ידע ולא ציפה, כי רגלו תדרוך על מדרגה המכוסה רשת פלסטיק שבורה וכתוצאה מכך ייפגע.
התובע עם זאת לא ידע להסביר כיצד העד בסו או אחרים לא נפגעו, אך הכחיש את הטענה שקפץ ודילג תוך הפעלת כח על מכסה רשת הפלסטיק.
הנתבעת לעומת זאת מצביעה ראשית על הסתירה הקיימת לטענתה בין סעיף 5 לכתב התביעה בו מתואר נסיבות התאונה לבין סעיף 7 לתצהיר התובע.
כך עולה מכתב התביעה, כי התובע ניסה לדלג מעל מדרגות היציאה מהבריכה בעוד בתצהיר עולה גרסה אחרת, כי עלה על המדרגה ביציאה מן הבריכה ואז נכנסה רגלו בחור כלשהו.
הגרסה שלפיה ניסה לעבור מעל המדרגות נראית בעיני הנתבעת סבירה יותר כאשר התובע שהינו איש כבד גוף ניסה לדלג מעל המדרגות באופן שהפעיל לחץ פתאומי על תעלת הגלישה במדרגה העליונה (שפת הבריכה) והטיח את רגלו בכח ברשת המכסה את תעלת הגלישה באופן שגרם לשבירתה.
הנתבעת מסבה את תשומת לב בית המשפט כי בחקירתו הנגדית לא ידע התובע לשלול כי הוא עצמו גרם לשבירת הרשת.
פעם אחת ניסה לעבור מעל המדרגות פעם אחת ניסה לעלות על המדרגות, פעם אחת "רגלו צנחה" ופעם אחרת ניסה להניח אותה והיא נחתה פנימה.
ייתכן ואם הרשת היתה שבורה ניתן היה לקבוע אחריות של הנתבעת 1 אולם התובע עצמו לא שלל את האפשרות, כי שבר בעצמו עם הרשת. דבר העולה בקנה אחד עם עדותו של מר אפי ראובן מטעם הנתבעת 1 לפיה ביקורת יומית לא גילתה כל מפגע ברשת. מכל מקום אילו הרשת היתה שבורה גם מר בסו וגם אחרים היו נפגעים.
לטענת הנתבעת התובע לא הרים את הנטל של רשלנות הנתבעת 1 והגרסה הסבירה יותר היא, כי התובע הוא שגרם לשבירת הרשת בשעה שהפעיל עליה לחץ בלתי סביר כתוצאה מנסיונו לדלג מעל המדרגות בדרכו החוצה מן הבריכה. היה ותתקבל בכל זאת התביעה סבורה הנתבעת כי יש להפחית לפחות 50% רשלנות תורמת מכל סכום שייפסק לתובע.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות התובע ואת העדות של עד הראיה מטעמו מר בסוב ואת עדותו של נציג הנתבעת מר אפי, אני בדעה כי דין התביעה להתקבל.
התובע הוכיח לטעמי את גרסתו, לפיה כאשר דרך על המדרגה עם רגלו השמאלית וכאשר ביקש לעלות את רגל ימין, קרסה רגל ימין אל תוך המדרגה כתוצאה משבירה של הרשת. למעשה לא ניתן לדעת האם שבירת הרשת נעשתה על ידי התובע עצמו או שהרשת היתה שבורה באותה נקודת זמן. אך בכל מקרה לא התרשמתי לא שהתובע דילג או קפץ ולא שהתובע הפעיל כוח בלתי סביר שהיה צריך לגרום לתוצאה קשה כל כך כמו שבירה של הרשת שבסופו של דבר שבירתה היא שגרמה לנזק הגוף ממנו הוא סובל.
התובע טען בתוקף, כי הרשת היתה שבורה כאשר הוא ביצע את הפעולה הפשוטה שביצע. הנתבעת לעומת זאת טענה כי הדבר בלתי סביר והתובע הוא שגרם לשבירת הרשת. ניתוח העדויות לא יכול היה להצביע בצורה חד משמעית האם הרשת היתה שבורה או לא היתה שבורה אך עצם העובדה שלא התרשמתי שהתובע ביצע כל אקט יוצא דופן שעה שהרשת נשברה, יש בה כדי ללמד על אחריות מצד הנתבעת 1 ויש בה כדי להביא לקבלת התביעה.
בגלל ספקותיי לגבי קיומה של רשת שבורה או לא שבורה בזמן הדריכה של התובע ואפשרות הפעלת כח לאור גרסתו, וכאשר לא היו ראיות חד משמעיות בהקשר זה וגם לא הוגשו חוות דעת שיכלו היו לתמוך בטענות אלה ולאור התרשמותי כאמור מעדות התובע ומחקירתו וכן מעדות העד בסו, אשית על התובע רשלנות תורמת בנסיבות העניין בשיעור של 20%.
משכך אני עובר לדיון בנושא הנזק:
הצדדים חלוקים לחלוטין בנושא בסיס השכר של התובע ואודה על האמת לאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים אני סבור כי הדין הוא יותר עם הנתבעת מאשר עם התובע.
בסיכומיו טוען התובע, כי עובר לתאונה עבד במקביל ב- 5 מקומות עבודה גם יחד ויש לחשב את הכנסותיו בהתאם לכך. כאן המקום לציין כי התובע הוא יליד 1969 בן 46 במועד התאונה וכיום בן 51.5 ושימש במקצועו כרופא שיניים. לטענתו עבד הן כרופא שיניים והן כמרצה וזאת במכללות שונות ובתוכן מכללה אקדמית גליל מערבי ומכללה אזורית צפת. כן עבד התובע מלבד עבודתו כרופא שיניים בחברת "כלל שן" בבעלות אישתו שאף היא רופאה ובמרכז קהילתי קרית ביאליק. בסיכומיו מתייחס התובע להכנסותיו השונות במקומות אלה.
המל"ל הביא בחישוביו את הכנסות התובע מכל מקומות העבודה מלבד מכללת LFA וחברת "כלל שן" שהכנסות ממנה היו תמורת חשבוניות מחברת "כלל שן" שבבעלות אשתו של התובע שאף היא העידה בבית המשפט. לטענת התובע בחקירתו הנגדית חזר והדגיש כי הוא עבד בחברה שבבעלות אשתו וכי הוא היה הרופא היחיד שנתן שירותי רפואת שיניים במרפאה. לטענת התובע נסיונות הנתבעת לנתק את הקשר של התובע עם המרפאה ולהתכחש לפעילותו לא צלח. דהיינו, יש לייחס לו את ההכנסות הן מעבודתו כרופא שיניים יחידי בחברה והן כמרצה במכללת LFA.
בתשובה לשאלה המתייחסת לחילוץ גובה הכנסתו מהחברה (השייכת כאמור לאשתו) הדגיש, כי הוא לא התעסק עם הכספים. אשתו של התובע העידה שהתובע הוא בעצם הרוח החיה מאחורי הכנסות החברה שכן היה רופא השיניים היחיד ואף לימד את סייעות השיניים בתקופת הסטאז'. לאחר התאונה של התובע, על פי עדותה, העסק נסגר.
מכל המקובץ דלעיל טוען התובע כי יש להעריך את הכנסותיו במכללת LFA ומ"כלל שן" וזאת בלא פחות מ- 15,000 ₪ לחודש וזאת כאשר הכנסה ממוצעת בסך של 10,070 ₪ מהמכללות בהן עבד לפני התאונה. עם זאת, לטענת התובע בסיכומיו הוא מסתפק בחישוב הפרשי השתכרות לעבר ולעתיד לפי 15,000 ₪ לחודש לפחות.
הנתבעות דוחות לחלוטין טענות אלה של התובע.
כך לא ידע התובע להסביר אם הוא היה "עובד יחיד" במרפאה שנפתחה כחברה על שם אשתו. הוא לא ידע לתת הסבר מדוע אם רצה לעבוד כעצמאי נפתחה החברה על שם אשתו. גם אשתו של התובע העבירה הרצאות וקורסים, שההכנסות מהם השתלמו כנגד חשבוניות שהוציאה החברה. זאת ועוד, הסתבר שיש שותף נוסף בחברה שהוא בעל מניות בחברה שבבעלות אותה מרפאה שלא ברור כמה כסף הוא הכניס לחברה. יתרה מזו, איזה תשלומים או הכנסות קיבל מהמרפאה. אשתו של התובע גם היא רופאה כאמור והיא לא ידעה להשיב אפילו כמה הרוויח בעלה לפני התאונה.
התוצאה איפוא, כי אותה חברה קיבלה הכנסות מ- 3 גורמים שונים. מהתובע כמרצה, התובע מעבודתו כרופא ואשתו של התובע כמרצה גם כן, כאשר לא ניתן היה להפריד חשבונאית בינה לבין בעלה. בשלב מסוים החברה גם הוכחה כחברה הפסדית, דבר שמקשה על ייחוס רווח כלשהו לתובע.
התובע ואשתו הודו שאותה מרפאה לא הוציאה תלושי שכר לתובע וגם אם היה שכיר של החברה כפי שטענה אשתו, לא הוכיח את שיעור שכרו. לא ברור איזה חלק מעבודתו כמרצה במכללת LFA שולם לתובע דרך המרפאה כנגד חשבונית ואיזה במסגרת תלושי שכר.
ביחס למקומות העבודה האחרים להם טען התובע, הרי במכללת גליל מערבי לא הועסק על בסיס קבוע.
ממכללת צפת יש בסך הכל מספר מצומצם תלושי שכר ולא הובאו הסכמי ההתקשרות.
התובע חדל מעבודתו במרכז קהילתי ביאליק, 3 חודשים עובר לתאונה וללא קשר אליה.
התובע עצמו הבין שטענותיו מופרכות, ירד משכר של 25,000 ₪ בחישוביו לשכר של 15,000 ₪ בלבד.
השכר בסופו של דבר הוכח לטענת הנתבעת הוא 7,000 ₪ בלבד וזאת מתוך הראיות שהועלו בתיק.
דיון והכרעה:
האזנתי לעדותו של התובע ולעדותה של אשתו בקשב רב והגעתי למסקנה, כי אכן לא ניתן היה לחלץ את בסיס ההשתכרות, אם בכלל, כפי שניסה התובע לטעון בסיכומיו מתוך אותה חברה בבעלות אשתו של התובע שהיא גם כן רופאה ובמיוחד לאחר שהתגלה גם שהיה שותף לאותו עסק שכאמור לא הוציא כלל תלושי שכר לתובע וגם לא ניתן היה להבין את הפעילות של התובע מבחינת שכרו שם. דבריי מתחזקים על רקע העובדה שכמו שהתובע עבד במקום על פי טענתו, כך עבדה גם בעלת העסק שהיא אשתו.
בסופו של יום אני סבור כי הדרך היחידה שניתן בה לבסס את בסיס שכרו של התובע הן לעבר והן לעתיד הוא על פי המל"ל.
אני סבור שכל הטענות לגבי בסיס שכר באותם 5 מקומות עבודה, המגיעות לכדי 25,000 ₪ ולאחר מכן מופחתות לצרכי תחשיב ל- 15,000 ₪ לא הוכחו כלל ודינן להדחות.
אקח לצרכי חישובים לעבר ולעתיד את שכרו הרבעוני של התובע שקדם לתאונה במל"ל ועמד על סך של 29,977 ₪, כאשר לחודש מדובר בסך של 9,992 ₪ ובעיגול עמוד הסכום על סך של 10,000 ₪. זה הוא הסכום שיילקח על ידי בחשבון לצורך חישובי הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד וזה הנתון האובייקטיבי היחידי האמין בנסיבות העניין.
לגבי ראשי הנזק השונים:
כאב וסבל – בסיכומיו טוען התובע, כי יש לחשב לו בהתחשב בכל החומר שהוצג בפני בית המשפט סך של 50,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי לאור הנכות והגיל יש לפסוק לתובע סך של 15,000 ₪ בלבד.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ובשים לב לעובדה שמדובר בתביעה נזיקית שבית המשפט אינו מוגבל בה על פי חוק הפלת"ד אפסוק לתובע בראש נזק זה סך של 25,000 ₪.
הפסד השתכרות בעבר – התובע היה ב- 5 חודשי אי כושר מלאים ולפי בסיס שכר של 10,000 ₪ לחודש, מדובר בסכום של 50,000 ₪ הפסד השתכרות מלא. בהמשך 60 חודשים נוספים 10% מתוך 10,000 ₪, המדובר בסכום של 1,000 ₪ לחודש והחישוב המלא של הפסד ההשתכרות החלקי הינו בסך של 60,000 ₪. המדובר איפוא בסה"כ הפסד השתכרות לעבר בסכום של 110,000 ₪.
הפסד השתכרות בעתיד והפסד פנסיה ותנאים סוציאליים - לפי בסיס שכר של 10,000 ₪ ועל פי נכות רפואית תפקודית מלאה המדובר בסך של 1,000 ₪ לחודש. על פי מקדם היוון של 159.64 ₪ מדובר בסכום של כ- 160,000 ₪. עם זאת לאחר שבחנתי את נתוני התיק בכללותם, אני סבור שאין לראות בנכותו של התובע כנכות תפקודית מלאה בנסיבות העניין ולכן אני גוזר מתוך הסכום האמור 75% באופן שהסכום המוכר על ידי כהפסד השתכרות לעתיד הינו 120,000 ₪. לסכום זה אני מוסיף הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים וזאת אך ורק על הפסד ההשתכרות לעתיד באופן שאוסיף על הסכום האמור 12% - סך של 14,400 ₪ נוספים.
בראשי הנזק האחרים – טוען התובע לעזרת צד ג' בעבר ובעתיד של 40,000 ₪ ובהוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד – 35,000 ₪.
הנתבעת לא מציעה דבר בראשי נזק אלה תוך ציון שלא הוכחו ראשי נזק שכאלה.
בשים לב לעובדה שמדובר ב- 5 חודשי אי כושר ונוכח התרשמותי מנתוני התיק, אני מוסיף לראשי הנזק אליהם הגעתי בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, כאשר העזרה מוגברת בעבר לאור 5 חודשי אי כושר סך של 8,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד ובגין נסיעות והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 4,000 ₪ נוספים.
להלן איפוא ראשי הנזק אליהם הגיע בית המשפט:
כאב וסבל – 25,000 ₪.
הפסד השתכרות בעבר – 110,000 ₪.
הפסד השתכרות בעתיד והפסד פנסיה ותנאים סוציאליים – 134,400 ₪.
עזרת צד ג' בעבר ובעתיד – 8,000 ₪.
נסיעות לעבר ולעתיד – 4,000 ₪.
סה"כ 280,040 ₪ ובניכוי 20% רשלנות תורמת בשיעור של 56,008 יעמוד סכום הפיצוי על סך של 224,032 ₪.
בשולי הדברים אציין כי התובע העריך את נזקו בשיעור של למעלה מ 900,000 ₪, אם כי בסיכומיו הפחית את הפיצוי ל 600,000 ₪ נטו כפיצוי ריאלי. מדובר ב 10% נכות אורתופדית וחרף טיעוני התובע לא התרשמתי כי נזקו מגיע לכדי הסכום האמור.
את הסכום שפסקתי בסך של 224,032 ₪ בצירוף 20% שכר טרחת עורך דין + מע"מ תשלם הנתבעת לתובע באמצעות בא כוחו תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ביתרת האגרה החלה בתיק זה תישא הנתבעת.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ל' סיוון תשפ"א, 10 יוני 2021, בהעדר הצדדים.
