עיזבון המנוחה ח.ח. ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות

בפניי תביעה לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו עקב פטירת המנוחה ח.ח. ז"ל (להלן: המנוחה) ביום 8.1.2019.

ביסוד התביעה שתי עילות: הראשונה – רשלנות בטיפול, כשלטענת התובעת 2 (אחותה ויורשת עיזבונה של המנוחה), המנוחה נפטרה עקב התרשלות הצוות הרפואי במרכז הרפואי רמב"ם, שבבעלות הנתבעת. השנייה – מכוח הוראות חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005. התובעות מכוח העילה השנייה היו אחותה ואמה של המנוחה (התובעות 2 ו- 3). התובעת 3 הלכה לעולמה במהלך ניהול התביעה, והתביעה המשיכה להתנהל על ידי התובעת 2 בלבד, שהינה גם היורשת היחיד של עיזבון התובעת 3, וזאת על פי צו ירושה, אשר הוגש, בהסכמת הצדדים, לאחר תום שמיעת הראיות בתיק.

טענות התביעה:

1. כאמור לעיל, התובעת 2 (להלן: התובעת) היא אחותה של המנוחה והיורשת היחידה לעיזבונה, בהתאם לצו ירושה מיום 14.7.2019 (ראו: נספח א' לכתב התביעה). התובעת 3 הינה אמה של המנוחה. במהלך ניהול התיק, התובעת 3 הלכה לעולמה אף היא. התובעת 2 אף היא יורשתה היחידה (ראו: צו ירושה מיום 1.8.2024).

    

2. עקב תלונות על קוצר נשימה עברה המנוחה בדיקת אקו לב ביום 1.6.2018 והתגלתה אי ספיקה מיטראלית קשה ועליּה שמאלית גדולה. ביעוץ הקרדיולוגי מאותו היום תוארו קוצר נשימה במאמץ, נשמת לילית התקפית וקוצר נשימה בישיבה. הקרדיולוג תיעד יתר לחץ דם ריאתי "מוגבר בצורה בינונית" ובעקבות ממצאים אלה הופנתה המנוח למחלקת ניתוחי לב בביה"ח רמב"ם (להלן: ביה"ח) תוך שהקרדיולוג המפנה ציין כי נראה שהמנוחה זקוקה לתיקון מסתם (MV REPAIR) (ראו: נספחים ב' ו- ג' לכתב התביעה).

    

3. ביום 10.6.2018 אושפזה המנוחה בביה"ח (להלן: האשפוז הראשון) לביצוע בדיקת TEE (Transesosphageal Echocardiography) לצורך הערכת חומרת אי הספיקה המיטרלית והמנגנון לדליפה. בבדיקה שבוצעה הודגם מסתם מיטרלי עם אי ספיקה קשה ומרכיב של היצרות המסתם עם יתר לחץ דם ריאתי במידה בינונית. הומלץ על בדיקת CTA קורונרי והדגמת אבי העורקים וכן בירור תפקודי נשימה וצנתור ימני. הוסבר למנוחה, כי תזדקק לניתוח; וכי השלמת הבדיקות חשובה על מנת להחליט על אופיו של הניתוח והאם נדרשות פעולות נוספות. המנוחה ביקשה להשתחרר בניגוד להמלצה ולשוב במועד מאוחר יותר לצורך השלמת הבדיקות והניתוח (ראו: נספח ד' לכתב התביעה).

    

4. ביום 14.6.2018 אושפזה המנוחה שוב במחלקת ניתוחי לב בביה"ח. לשיטת התובעת במועד קבלתה לאשפוז לא נערך גיליון קבלה, אלא במועד מאוחר יותר. נטען, כי גיליון הקבלה פירט ממצאי בדיקת CT שנערכה ביום 26.6.2018 (בדיקה שבוצעה 12 יום לאחר הקבלה לאשפוז); ממצאי בדיקת CT שנערכה ביום 2.8.2018 (יותר מחודש ומחצה מאז הקבלה לאשפוז); ממצאי בדיקת CT מיום 13.8.2018 (חודשיים לאחר הקבלה לאשפוז) וממצאי בדיקת CT מיום 12.11.2018 (חמשה חודשים לאחר הקבלה לאשפוז ואף נערכה השוואה לממצאי בדיקת CT קודמת שבוצעה ביום 25.10.2018). בפרק תשובת מעבדה נכללת תוצאה מיום 10.6.2018 (שבוצעה במהלך האשפוז הראשון), אולם יתר תוצאות המעבדה המובאות בגיליון הקבלה מתייחסות לפרק הזמן שבין 25.7.2018 עד 7.12.2018 (חצי שנה ממועד הקבלה לאשפוז ועד למועד הסמוך ליום 13.12.2018 בו הועברה המנוחה מטיפול נמרץ כירורגיית לב). גם שתי תוצאות בדיקות המעבדה למיקרוביולוגיה שולבו בגיליון הקבלה. שתיהן מאוחרות חודשים רבים למועד הקבלה (האחת מיום 2.8.2018 והשנייה מיום 3.9.2018). בסיום גיליון הקבלה נרשם: "מתקבלת לצורך בדיקת TEE להערכת מצב המסתם המיטרלי. לאחר מכן יוחלט האם קיים צורך בבדיקות נוספות והחלטה על ניתוח". עוד צוין כי: "בדיון HEART TEAM אתמול הוחלט על ניתוח MVR למיכני תעבור CCTA להערכת קורונרים והסתיידויות באאורטה" (ראו: נספחים ה' - ו' לכתב התביעה).

    

5. ביום ו' ה- 15.6.2018 בשעה 12:30 הוחתמה המנוחה על טופס הסכמה לביצוע ניתוח לב פתוח, אם כי לא ניתנה במועד זה הסכמה לגבי סוג התותב המיטראלי שיוחלף (מיכני – כמו שהומלץ גם בטופס ההסכמה; או ביולוגי) (ראו: נספח ז' לכתב התביעה).

    

6. יש לציין, כי ברשימת התרופות הקבועות שנטלה המנוחה נכון לחודש יוני 2018, נכללה מאז שנת 2010 תרופת ACTIVELLE (גלולה נגד היריון) המכילה הורמון אסטרדיול ורופא המשפחה נתן אישור על כך שביום 18.4.2018 המנוחה קיבלה את המרשם האחרון לתרופה ההורמונלית הנ"ל, לנטילה יומית לתקופה של שלושה חודשים (ראו: נספח ח' לכתב התביעה – אישור רפואי מיום 2.9.2018).

    

7. בעלון לצרכן של התרופה הנ"ל, מופיעה, לפי תקנות הרוקחים, האזהרה הבאה: "אם את צריכה לעבור ניתוח, עלייך ליידע את הרופא שאת מטופלת באקטיבל. יתכן ויש צורך להפסיק את הטיפול בטבליות אלה 6-4 שבועות לפני הניתוח לשם הורדת הסיכון להיווצרות קרישי דם. הרופא שלך ינחה אותך מתי תוכלי להתחיל את הטיפול" (ראו: נספח ט' לכתב התביעה).

    

8. בעת עריכת גיליון ההרדמה נרשמה נטילת שתי תרופות קבועות, אך לא הייתה התייחסות לגלולות נגד היריון (גם לא שני סוגי ויטמינים נוספים שנטלה המנוחה דרך קבע) (ראו: נספח י' לכתב התביעה).

    

9. עיון ברישומי הדיווח הסיעודי, שנערכו על ידי אחיות ביה"ח, מלמד על העדר כל מודעות מצד צוות ביה"ח לסיכון יתר הטמון אצל המנוחה, וזאת עוד ממועד האשפוז הראשון. על פי רישומי האחיות, ההערכות לסיכון VTE (Venous thromboembolism) היו נמוכות ביותר (ראו דיווחים סיעודיים מיום 10.6.2018 ומיום 14.6.2018 – נספח יא' לכתב התביעה).

    

10. ביום 16.6.2018 בשעות אחה"צ התכתבה המנוחה עם חברתה א' והביעה את חוסר בטחונה ללכת לניתוח. גם ציינה שהרופאים לא התייחסו לעובדה כי היא נוטלת אקטיבל ולא התייחסו לעניין הצורך בהפסקה לפחות 4 שבועות לפני הניתוח. המנוחה הביעה פליאה איך עושים ניתוח ללא האינפורמציה הנ"ל וציינה כי האקטיבל ההורמונלי עלול לגרום לקרישת דם ואחרי הניתוח תצטרך קומדין כנגד קרישת דם (ראו ציטוט מלא לתכתובת בסעיף 12 לכתב התביעה).

     

11. ברישומי האחיות מערב ה- 16.6.2018 שנערכו בשעה 20:32, נרשמו הדברים הבאים: "שלב I הכנה לניתוח – יש לברר בפרמדיקציה ותרופות קבועות יש לברר עם הרופא לגבי תרופות נוגדי קרישה ותרופות לסכרת יש ליידע את הרופא המטפל במידה ולמטופל יש קצב לב". ברישומי משמרת האחיות הבאה, שנערכו ב- 17.6.2018 בשעה 01:17 מופיע בדיוק אותו הרישום הנ"ל – ללא כל התפתחות (ראו: נספח יב'1 לכתב התביעה). לשיטת התובעת, בתיעוד הרפואי שהועבר לה מהנתבעת לא נמצאה התייחסות הרופאים לרישום הנ"ל של האחיות או לפניית המנוחה מאחה"צ והערב של יום 16.6.2018 בנוגע לתרופה למניעת היריון אותה נטלה.

     

12. ביום 17.6.2018 בשעה 08:40 החלה ההרדמה לניתוח. הניתוח החל בשעה 09:48 להחלפת המסתם בתותב מיכני. בגיליון הניתוח צוין כי המסתם המיטרלי סקלרוטי וחולה מאוד ובמקומו הושתל תותב מיטרלי מכני ST JUDE 27 מ"מ. המסתם הטריקוספידלי היה ללא הרחבה משמעותית ולפי החלטה מוקדמת הושתלה בו טבעת מניעתית בגודל 28 מ"מ. תוך כדי הניתוח בוצעה שוב בדיקת TEE שהדגימה תפקוד תקין של המסתם המושתל (ראו: דו"ח הניתוח, נספח יג' לכתב התביעה).

     

13. אחות חדר הניתוח תיארה את ההתרחשות שלהלן: "תיעוד בעיות ציוד כן תיאור התקלה לא היה על המדף מסתם מסוג און איקס בגודל 27/29, שד"ר בלוטין ביקש, ולכן הושתל לחולה מסתם מכני סנט ג'וד 27 מכני." (ראו: נספח יד' לכתב התביעה). לשיטת התובעת, התרחשות זו, לא צוינה בסיכומי ההעברה והאשפוז השונים ואף לא בגיליון הניתוח. בתיעוד הרפואי שהועבר מהנתבעת לתובעת לא נמצא כל טופס הסכמה נוסף בדבר הסכמתה של המנוחה לסוג התותב המיטראלי שיוחלף במהלך הניתוח.

     

14. בין ה- 25.6.2018 ל- 27.6.2018 זוהתה אי יציבות המודינמית, וכן קוצר נשימה ניכר וצבירת נוזל דו צדדית בחלל בית החזה שהצריכה ניקוז. בוצעו מספר בדיקות דימות והתברר כי עלֶה במסתם המכני שהושתל תקוע בשל טרומבוס (קריש דם) גדול. העלאת מינון טיפול בהפרין (מדלל דם) לא הועילה. ביום ה- 14 לאשפוז הוחלט לנתח את המנוחה בשנית ונלקחה לחדר הניתוח (ראו: נספח טז' לכתב התביעה).

     

15. על פי גיליון ניתוח החירום החוזר מיום 27.6.2018, המסתם המכני, שהושתל שבוע קודם, היה תקוע בשל קריש דם טרי וגדול שלא התאים לטרמבוליזה (טיפול ממיס קריש הפרין ואספירין). הפעם הושתל מסתם ביולוגי מסוג EPIC 29mm תוך שנרשם, כי היה זה לבקשת החולה, למרות גילה הצעיר ולאור תהליך הקרישה המהיר לאחר הניתוח הראשון. עקב ברדיקרדיות (דופק איטי) לאחר הניתוח הראשון הושארה אלקטרודה ביפולרית בחדר השמאלי, לאופציה של קוצב לב בעתיד (ראו: נספח יז' לכתב התביעה). ניתוח החירום בוצע תוך פתיחת בית החזה וחציית עצם החזה דרך החתך הקודם. בסיום הניתוח עצם החזה חוברה זו פעם שנייה בתוך שבוע עם חוטי מתכת.

     

16. לאחר ניתוח החירום נזקקה המנוחה לתמיכה תרופתית בלחץ הדם ולשיפור תפוקת הלב. טופלה גם באנטיביוטיקה – טוואניק, טיפול שהסתיים ביום 8.7.2018. יום לאחר הניתוח נותקה המנוחה ממכונת ההנשמה ובוצעה אקסטובציה של הצינור התוך קני, אולם לאחר מספר שעות עקב אי יציבות נשימתית היה צורך לבצע צינרור קנה חוזר. ביום 29.6.2018 שוב בוצעה אקסטובציה ומאז המנוחה הייתה יציבה נשימתית עם חמצן (ראו: נספח יז'1 לכתב התביעה) עד שקרסה המודינמית ביום 9.7.2018 ונזקקה להחייאה – חוברה לקוצב חיצוני ובהמשך אותו יום הוכנס קוצב ג'וגולרי. בעת האינטובציה דווח על יציאת מוגלה בכמות גדולה מהצינור התוך קני (ראו: נספח לד'1 לכתב התביעה). המנוחה הועברה ליחידה לטיפול נמרץ שם שהתה יותר מחצי שנה עד לפטירתה (ראו: נספח יז'2 לכתב התביעה).

     

17. זיהומולוג שבדק את המנוחה ביום 10.7.2018 מצא פצעים ניתוחיים תקינים פרט להפרשה מינימלית סביב אחד מחוטי התפירה. בסיכום דבריו ציין כי הוא מתרשם מגל ספסיס מיום האתמול בבוקר עם מהלך מהיר עד כדי צורך בהחייאה. עוד ציין, כי בלילה שקדם לביקורו הוחל במתן אנטיביוטיקה רחבת טווח מסוג מרופנם והוא הורה על המשך הטיפול בהתאם לתרביות שנלקחו.

     

18. המנוחה המשיכה לסבול מאירועי אי יציבות המודינמית והתאוששות חוזרים ונשנים כאשר מעת לעת נמצאה צמיחה של חיידקים שונים בדם שבעטיים נזקק לטיפול אנטיביוטי מאסיבי שהוחלף מספר פעמים, וכן ממספר אירועים שהצריכו תמיכה תרופתית בלחץ הדם בגלל אי יציבותו. עוד נטען, כי המשך האשפוז אופיין בתפוקת לב נמוכה ובמיעוט שתן (לפירוט הטיפולים שעברה המנוחה מיום 10.7.2018 עד אוקטובר 2018, במהלך אשפוזה ביחידה לטיפול נמרץ ראו סעיפים 22 עד 31 לכתב התביעה). ביום 25.9.2018, בייעוץ מומחה זיהומולוג צוין כדלקמן: "המשך טיפול בזיהום פטרייתי חודרני באזור הפצע הניתוחי ...". באותו ייעוץ צוינה האבחנה הקלינית המשוערת: Skin/Soft tissue and musculoskeletal infection: Superficial/deep surgical site infection.

     

19. בתחילת חודש אוקטובר 2018 סברו המומחים למחלות זיהומיות, לאחר דיון ביחידה למחלות זיהומיות, כי מדובר כנראה בזיהום ממקור ליין ומכיוון שהחלה להשתפר, הוחלט על הפסקת טיפול אנטיביוטי בתרופה מסוימת אך נמשך בתורפה אחרת. דף הייעוץ ובו מתועד מצבה של המנוחה כ "מתעוררת לקריאת שמה" מיום 2.10.2018 צורף לכתב התביעה (ראו: נספח כג').

     

20. ביום 7.10.2018 שבה האבחנה הקלינית הזיהומית המשוערת להיות: "Skin/Soft tissue and musculoskeletal infection".

     

21. ביום 23.10.2018 צוין כי תקופה ארוכה המנוחה על אמינים וכעת במגמת עליה. האבחנה הקלינית הזיהומית המשוערת עודכנה שוב ל-: Skin/Soft tissue and musculoskeletal infection: Superficial/deep surgical site infection.

     

22. ביום 24.10.2018 הוסף כי: "מבחינה זיהומית – קושי ניכר להצביע על קיום או אי קיום תהליך זיהומי פעיל בהיותה תלויה באמינים במשך תקופה ארוכה." (ראו: נספחים כ- כד' לכתב התביעה).

     

23. ביום 28.10.2018 שונתה האבחנה הקלינית הזיהומית המשוערת ל:

    "Respiratory tract infection: Ventilator associated pneumonia" (ראו: נספח כה' לכתב התביעה). באותו מסמך כך תואר מצבה של המנוחה : "חולה עם קולוניזציה של פסוידומונס בכיח והצללות מפושטות בריאות ובמחשבה שחלק ממצבה של החולה הוא על רקע ספסיס".

     

24. התובעת הוסיפה וטענה, כי מתחילת אוקטובר 2018 תוארה המנוחה כמונשמת מלא דרך טרכאוסטום. ההנשמה הייתה SIMV למעט ביום 14.10.2018 בו הונשמה CPAP עם טרכאוסטום בלחצים גבוהים. מיום 15.10.2028 תוארה המנוחה כמונשמת מלא עם טרכאוסטום (הנשמה PRVC SIMV) (ראו: נספח כה'1 לכתב התביעה).

     

25. במהלך האשפוז נצפתה צבירת נוזלים מאסיבית עם בצקות קיצוניות (אנאסארקה)ולאחר תקופה ארוכה של טיפול תרופתי שלא צלח הוסף טיפול באמצעות דיאליזה במטרה להוציא את עודף הנוזלים שצברה (ראו: נספח כו' לכתב התביעה).בייעוץ זה שוב עודכנה האבחנה הקלינית הזיהומית המשוערת והפעם ל- Respiratory tract infection Cardio-vascular infection: Central catheter-associated blood stream infection. בסיכום הייעוץ נרשם כי: הרושם שההחמרה בימים האחרונים משנית לזיהום. לא היה ברור אם מדובר בבקטרמיה של אנטרוקוק, שמקורה בליין גוגולרי, שהתבקש להחליפו לליין חדש; או שמא פנומוניה עם צמיחה של פסאודומונס בכיח.

     

26. בייעוץ זיהומולוג ביום 4.11.2018 שוב עודכנה האבחנה הקלינית הזיהומית המשוערת ל: "Respiratory tract infection: Ventilator associated pneumonia"

    "Skin/Soft tissue and musculoskeletal infection Primary infection: Primary bacteremia".

     

27. ביום 6.11.2018 תוארה המנוחה בייעוץ זיהומולוג כ"מונשמת, הכרה ירודה, נראית סובלת". האבחנה הזיהומית צומצמה ל: Respiratory tract infection וביום 14.11.2018 שוב שבה האבחנה הקלינית הזיהומית המשוערת להיות: Skin/Soft tissue and musculoskeletal infection (ראו: נספח כז' לכתב התביעה).

     

28. ביום 20.11.2018 תועדה החמרה במדדי הדלקת והאבחנה הזיהומית המשוערת עודכנה שוב. לאחר יומיים, ביום 22.11.2018 שונתה עוד פעם האבחנה הזיהומית המשוערת והמנוחה המשיכה להיות מונשמת באופן מלא, עד שביום 22.11.2018 מונתה התובעת כאפוטרופוס זמני של המנוחה ולמשך שלושה חודשים (ראו: נספח כט' 2 לכתב התביעה).

     

29. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעת, ככל שמשך ההנשמה התארך ועם החמרת מצבה ההמודינמי כך התפתחו התנאים להיווצרות קרע בקנה ובמקום המקביל בוושט (נצור – פיסטולה). נצור זה התהווה בגלל נמק של קנה הנשימה באזור של הצינורות המתכתיות והלחץ שיצרה על הקנה במשך היותה מחוברת כרונית למכונת ההנשמה, ומצבה הלא יציב.

     

30. ביום 29.11.2018 תיעד מנהל המכון למחלות ריאה, ברונכוסקופיה אבחנתית שביצע אותו יום במנוחה ואשר גילתה את הקרע בקנה הנשימה: "טרכיאה: בסריקת הקנה תוך משיכת הטרכיאוסטום נראה קרע בדופן האחורית של קנה הנשימה בגובה של 7-8 ס"מ מעל הקרינה המרכזית". ביום 2.12.2018 צוין גל של ספסיס שלא ברור מקורו. עוד צוין כי קיימת אבחנה חדשה של פיסטולה טרכיאוזופגלית. ביום 3.12.2018 נערך דיון משותף עם גסטרואנטרולוגים והועלו שלש אפשרויות לטיפול בפיסטולה הטרכיאוזופגיאלית: ניתוח לתיקון הקנה; טיפול עם סטנט לוושט; טיפול שמרני עם קנולה ארוכה דיסטלית לקרע. סוכם שבאותו שלב תבוצע החלפה לקנולה ארוכה יותר (שבוצעה באותו יום) (ראו: נספח ל' לכתב התביעה).

     

31. ביום 11.12.2018 נעשה ניסיון לביצוע פעולה חודרנית דרך הושט שכשל בשל היצרות בכניסה לושט; האנדוסקופ לא עבר דרכה (ראו: נספח לא' לכתב התביעה). בדיקת ברונכוסקופיה דחופה בחתימת שלושה רופאים בוצעה אותו היום בזמן שהמנוחה הייתה מורדמת ומונשמת. באותה פעולה נעשה וידוי של מקום קנולת פיום הקנה הארוכה. בהמשך, הסטורציה ירדה והחלה הנשמה עם אמבו (ראו: נספחים כ'-לב' לכתב התביעה). ביום 13.12.2018 לאחר שהמנוחה עברה את בדיקת הברונכוסקופיה הדחופה, נבדקה ע"י רופא מטיפול נמרץ כללי והוחלט להעבירה ליחידת טיפול נמרץ כללי ולהנשמה ע"י IPV. בשעה 12:30 הועברה ליחידה כאמור, לאחר ששהתה בטיפול נמרץ כללי כירורגי מאז חודש יוני 2018 (ראו: נספח לג' לכתב התביעה). יודגש, כי שתי היחידות מנוהלות על ידי אותו רופא (ד"ר ירון בר לביא).

     

32. עם ההעברה מט"נ כירורגי לט"נ כללי נערך סיכום בדפי הדיווח הסיעודי של הט"נ כירורגי לתקופת שהייתה המנוחה שם מאז 9.7.2018 (ראו: סעיף 43 ונספח לד'1 לכתב התביעה).

     

33. יום לאחר העברת המנוחה לט"נ הכללי, סיכם אחד הרופאים את מצבה של המנוחה (ראו: סעיף 44 ונספח לה' לכתב התביעה). למחרת תיאר מנהל המחלקה את מצבה של המנוחה כקריטי (ראו: נספח לה' לכתב התביעה).

     

34. בתאריך 16.12.2018 צוין כי המנוחה במצב קשה ולא יציב, מונשמת עם IPV, עדיין לא התייצב המרכיב הזיהומי, פוקחת עיניים ספונטנית, מגיבה לקול אך לא ניתן לתקשר עמה (ראו: נספח לו' לכתב התביעה).

     

35. ביום 19.12.2018 סוכם מצבה של המנוחה כדלקמן: כעת סובלת; ספסיס ממקור סביר של זהום ריאתי; אי ספיקת כליות שמצריכה מעבר CVVH מזה יותר מחודשיים; למטופלת עור נוקשה מאוד והצללות GGO בריאות ב- CT אחרון כמו גם אירועים של קרישיות יתר ככל הנראה כל הנ"ל מחשיד לסקלרודרמה (ראו: נספח לז' לכתב התביעה).

     

36. ביום 23.12.2018 תועד בביקור הרופאים קושי משמעותי בגמילה מהנשמה בשל הפרעה רסטרקטיבית שמקורה בבית החזה והפרעות מוגלתיות למרות טיפול אנטיביוטי. בתוכנית צוין "שיחה עם המשפחה – ד"ר בר לביא" ולאחר השיחה עם המשפחה "לקיים דיון רב-תחומי בנוכחות רופאי טנ"צ, כירורגית לב וכירורגית חזה. זאת מכיוון שהחולה זקוקה לאספגוסטומי לצורך טיפול בפיסטולה אך מצבה ההמודינמי כרגע אינו מאפשר זאת. כמו כן נראה כי הזיהום עדיין לא נשלט לאור עליית לויקוציטים".

     

37. ביום 24.12.2028 תועד ע"י מנהל מחלקת ט"נ כי המנוחה בהכרה מלאה ונראית מאוד סובלת וללא יכולת גמילה מהנשמה או מדיאליזה (ראו: נספח לח' לכתב התביעה).

     

38. מצבה של המנוח המשיך להתדרדר וביום 27.12.2028 נערכה ישיבה מולטי-דיסיפלינרית בהשתתפות ד"ר ירון בר לביא, ד"ר רועי אילן, פרופ' מיכאל פאול וד"ר מיכאל אורלובסקי, בה הוחלט כי המנוחה במצב של חולה הנוטה למות (ראו: נספח מא' לכתב התביעה).

     

39. בלילה שבין 29.12.2018 ל- 30.12.2018 תיעדו האחיות את השיחות עם בנות המשפחה של המנוחה: "אימא של החולה התקשרה וכשלא הצלחתי להבין שוחחתי עם אחותה של המטופלת. לציין שאחותה התקשרה במהלך הלילה לפחות כ 10 פעמים וחוזרת על עצמה באותן טענות שהיא מרגישה שינוי ביחס כלפי אחותה מאז שיחתה עם ד"ר רועי. ..." (ראו: נספח מב' לכתב התביעה).

     

40. ביום 30.12.2018 בסביבות השעה 14:00 תועדה בדף ביקור רופאים פגישה בין אותם הרופאים, שהשתתפו בפגישה מיום 27.12.2018, ואחותה, האפוטרופוס של המנוחה, וכך תועד: "הסברנו לאחות כי מצבה של [...] סופני וכי אנו חושבים שיש להתרכז במניעת סבל וכאבים. האחות לא קיבלה את הסברינו הממושכים והמעמיקים...." (ראו: נספח מג' לכתב התביעה). האחות ביקשה להמשיך בטיפול במנוחה, אך הרופאים הפסיקו את הטיפול האנטיביוטי ביום 1.1.2019.

     

41. ביום 8.1.2019 גוועה המנוחה.

     

42. התובעת טוענת כי לא הושגה הסכמת המנוחה מדעת לסוג התותב המיטראלי שיושתל בה. בכך נפגעה האוטונומיה של המנוחה ויורשתה זכאית לפיצוי מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה (הפרת סעיפים 13 ו- 14 לחוק זכויות החולה), ומכוח עוולת הרשלנות.

     

43. המנוחה הייתה במצב של קרישיות יתר בדם, משנית לטיפול הורמונלי למניעת היריון וניתן היה למנוע את המוות המיותר לאחר סבל ממושך כל כך לולא העדר ההתייחסות לפוטנציאל הנזק של התרופה למניעת היריון. כבר בתחילת שנות השישים של המאה שעברה הושם לב לעובדה כי שימוש בהורמונים למניעת היריון גורם לקרישיות יתר, וכי מאז תופעה זו ידועה ומוכרת. אף המנוחה הייתה מודעת לדבר והביעה את חששותיה בפני הצוות שאיישו את מחלקת ניתוחי לב ביום שבת שקדם ליום א' בו בוצע הניתוח.

     

44. הניתוח של המנוחה היה אלקטיבי לחלוטין, ודחייתו עד חלוף השפעתו של הטיפול ההורמונלי, לא רק שהייתה מחויבת המציאות, היא לא הייתה כרוכה בשום נזק למנוחה.

     

45. יתרה מכך, וכעולה מחוות דעת המומחה מטעם התובעות, לאור קרישיות יתר המשנית לטיפול באקטיוול, ניתן היה לצפות, כי הכנסת מסתם תותב מיכאני אשר מועד לקרישה גם בנוכחות מנגנון קרישה תקין, תגרום להיווצרות קריש חוסם על המסתם. הופעת סיבוך של קריש דם גדול חוסם של המסתם בתקופה המיידית לאחר הניתוח הינה אירוע מוכר אם כי נדיר ומסיימת במות החולה בעשרה עד שלושים אחוז מהמקרים.

     

46. זאת ועוד, הגעת המנוחה למצב קריטי ולצורך בניתוחי חירום הגבירה במידה משמעותית את הופעת הזיהום בפצע הניתוח בחזה, גרמה לאי יציבות המודינמית, תפוקת לב נמוכה והנשמה ממושכת עם סכנה לאי יכולת להינתק ממכונת ההנשמה. כל אלה, גרמו בסופו של המהלך להיווצרות קרע בין קנה הנשימה לוושט שחרץ סופית את גורל המנוחה.

     

47. יתרה מכך, חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 (להלן: החוק) מסדיר את השלבים הנוגעים לטיפול בחולה הנוטה למות. על הרופא האחראי לקבוע, כי מצבו של המטופל הינו של חולה עליו חלות הוראות החוק (סעיף 8 לחוק) כשקביעה זו תיעשה לאחר התייעצות עם הרופאים המומחים המטפלים במטופל. לאחר הקביעה, כי החולה נוטה למות, על הרופא האחראי למסור מידע רפואי הנוגע לחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות למי שדעתו נדרשת לשם קבלת החלטה על הטיפול שיינתן (סעיף 10(ב) לחוק ובמקרה הנדון, האפוטרופוס שהוא אדם קרוב או אדם קרוב אחר). על הרופא האחראי לקיים דיון מפורט על מצבו של המטופל ועל הטיפול הרפואי שיש לתת לו יחד עם המטפלים האחראים (סעיף 11 לחוק). אולם, על ההחלטה לעמוד בהוראות החוק, וככל שהאפוטרופוס לא הסכים עם הרופא האחראי לדרך הטיפול שהועלתה בדיון המפורט, או אז הסמכות להכריע במחלוקת מועברת לוועדה המוסדית שהוקמה (או אמורה להיות מוקמת) על פי הוראת סעיף 45 לחוק. לטענת התובעת, בנסיבות פטירת המנוחה בתחילת חודש ינואר 2019 לא קוימה הוראת החוק להעברת סמכות ההכרעה כיצד לנהוג במנוחה לוועדה המוסדית (והוועדה הארצית אליה ניתן להגיע מהוועדה המוסדית). עוד נטען, כי היה על אנשי הנתבעת ליידע את האפוטרופוס (אחותה של המנוחה) או את אמה של המנוחה, על קיומה של ועדה מוסדית ועל כך שהן רשאיות לפנות לוועדה, ולאחר מכן אף לוועדה הארצית (סעיף 51(א) לחוק). דבר מכל אלה לא נעשה בעניינה של המנוחה. תחת זאת, בדפי הדיווח הסיעודי צוינה ביום 28.12.2018 התוכנית שיועדה ואף בוצעה במנוחה: "גמילה נשימתית. גמילה מאמינים. טיפול פליאטיבי" – תוכנית שהייתה למעשה תוכנית גמילה מהחיים.

     

48. התובעת ביקשה כי ייפסקו לה פיצויים בגין הנזקים שלהלן:

    • נזק מיוחד: הוצאות קבורה, אבל וטקס זיכרון: 20,000 ₪; עזרת בני המשפחה בביה"ח בתקופת הניתוח ותוצאותיו: 20,000 ₪; הפסד השתכרות בשנים האבודות לרבות צבירת זכויות פנסיוניות עד ליום הגשת התביעה: 130,000 ₪; הפסד השתכרות בתקופת האשפוז: 35,000 ₪; א.ש.ל בני משפחה בתקופת האשפוז: 7,000 ₪; אובדן שירותי בת לאמה של המנוחה שהייתה תלויה פיסית בעזרת המנוחה שהתגוררה עימה: 45,000 ₪; נסיעות וחניות בני משפחה בתקופת האשפוז: 10,000 ₪.

    • נזק כללי: כאב וסבל של המנוחה ואובדן הנאות החיים הכרוכים בנזק גוף; כאב וסבל אשר נגרם בשל הפגיעה בכבודה וזכותה של המנוחה לחירות (התובעת טענה כי הזכות לכבוד כוללת בחובה את הזכות לכבודות של החולה הנוטה למות וזכות זו כוללת גם את זכותם של בני משפחת החולה הנוטה למות); קיצור תוחלת חיים; פגיעה באוטונומיה; פיצויים מוגברים שמטרתם להיטיב החמרה א הגברה של נזק לא ממוני; פגיעה בזכות לשמירה על החיים של חולה הנוטה למות; הפסד השתכרות בשנים האבודות מיום הגשת התביעה, לרבות אובדן צבירת זכויות פנסיוניות; אובדן שירותי בת לאמה של המנוחה; פיצויים עונשיים בסך של 25,000 ₪.

    • התובעת גם עתרה לחיוב הנתבעת בהשבת הטבות מיטיבים, הן לעבר והן לעתיד.

       

      טענות הנתבעת

49. התביעה משוללת כל בסיס עובדתי או משפטי ואין קשר סיבתי בין טענות התובעת לבין פטירת המנוחה והנזקים הנטענים.

     

50. פטירתה המצערת של המנוחה, ארעה עקב סיבוך בלתי ניתן לצפייה או למניעה ואין כל קשר בין פטירתה לבין העובדה שנטלה אקטיבל. יתרה מכך, דחיית הניתוח לאחר הפסקת הטיפול באקטיבל לא הייתה מונעת את פטירת המנוחה ואת הנזקים הנטענים בתביעה והמוכחשים מכל וכל.

     

51. פטירת המנוחה ארעה חרף הטיפול הרפואי המיטיבי שניתן לה ולא בגינו.

     

52. הנתבעת טענה כי המנוחה השתמשה בתחליף הורמונלי מסוג אקטיבל ולא בגלולה למניעת היריון.

     

53. הנתבעת ומי מטעמה נטלו מהתובעת אנמנזה מלאה ובהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת.

     

54. עצם נטילת אקטיבל אינה מהווה קונטרה אינדיקציה לביצוע הניתוח או עילה לדחייתו.

     

55. המנוחה טופלה לאחר ניתוח החלפת המסתם במדללים, כך שנטילת ההורמון אקטיבל הייתה חסרת משמעות ולא השפיעה על מצבה ש המנוחה או על הקריש שנוצר חרף הטיפול במדללים.

     

56. המנוחה הייתה צריכה לעבור את הניתוח ללא דיחוי, וזאת לאור מצבה הלבבי. הסיכונים הכרוכים בדחיית הניתוח היו גבוהים מהסיכון שבביצוע הניתוח חרף נטילת ההורמון.

     

57. הורמון תחליפי אינו מגביר את הסיכון לשבץ מוחי. אין התייחסות במאמרים שהפנה אליהם מומחה התובעות לסיכון לקרישיות במערכת העורקים לחולה הלוקחת תחליף הורמונלי.

     

58. המנוחה קיבלה את מלוא ההסברים הנדרשים, המקובלים והמתחייבים בהתאם למצבה ולמצג שעמד בפני הנתבעת בכל שלב ושלב. אף אם תתקבל הטענה כי לא ניתן למנוחה מענה מספק באשר לנטילת אקטיבל, ההחלטה על ביצוע הניתוח לא הייתה משתנה, אף אם היה ניתן מענה מספק לעניין נטילת האקטיבל.

     

59. מהלך הניתוח היה תקין ולא הה בו כדי ללמד על הסיבוך שארע בהמשך ושהיה בלתי ניתן למניעה או לצפייה על ידי הצוות הרפואי. הסיבוך שארע הוא סיבוך נדיר מאוד שארע חרף טיפול במדללים. הסיבוך טופל באופן מידי ונכון ובהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת.

     

60. אמה ואחותה של המנוחה קיבלו את מלוא ההסברים וההמלצות הרפואיות המתבקשים, הנדרשים והמתחייבים ממצבה של המנוחה, בהתאם למצג שעמד בפני הנתבעת ובכל שלב ושלב, בזמן אמת ובהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת.

     

61. ככל שפטירת המנוחה נובעת מרשלנות כלשהי, הרי מדובר במעשי או מחדלי גורמים רפואיים נוספים אשר טיפלו במנוחה, באופן שניתק כל קשר סיבתי בין המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבעת ובין פטירת המנוחה והנזקים הנטענים.

     

62. הנתבעת כפרה בכל הנזקים הנטענים על ידי התובעת. עוד נטען, כי פטירת המנוחה והנזקים הנטענים נבעו ממחלתה הבסיסית של המנוחה ולא עקב הטיפול שניתן לה אצל הנתבעת. למנוחה היו נכויות ומגבלות הנובעות ממחלתה הבסיסית, לרבות קיצור תוחלת החיים.

     

63. לחילופין, אם תתקבל התביעה, הרי שמדובר בעילה של אובדן סיכויים בלבד והתובעת יכולה לזכות בפיצוי רק כפי שיעור הסיכוי שאדב למנוחה, אם בכלל.

     

    ראיות הצדדים

64. הן התובעת והן הנתבעת תמכו את טענותיהן בחוות דעת רפואיות של מומחים רפואיים בתחום ניתוח הלב וכירורגיית החזה.

     

65. מטעם התביעה העידה התובעת עצמה וכן המומחה מטעמה, פרופ' גדעון מרין.

     

66. נשמעו גם עדויותיהם של המומחים מטעם הנתבעת, פרופ' משה גת ופרופ' גדעון סהר.

     

67. יתר העדים מטעם הצדדים לא נשמעו, וזאת משנמסרה הסכמת הצדדים לסיום התיק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ובגבולות שבין פסיקת פיצויים בסך של 100,000 ₪ נטו ועד לדחיית התביעה ללא צו להוצאות.

     

68. סיכומי הצדדים נשמעו ביום 21.7.2024 וסוכם, כי פסק הדין יינתן לאחר הגשת צו הירושה בעניינה של התובעת 3, כמפורט לעיל.

     

    הכרעה

69. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 2 פיצויים בסך כולל של 110,000 ₪.

     

70. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

71. הנתבעת פטורה מתשלום יתרת האגרה.

     

    ניתן היום, ל' אב תשפ"ד, 03 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.