מיקולשיק נ' דוברה

לפני תביעה בגין לשון הרע שהגישה וטרינרית נגד הנתבעת שהינה פעילה למען חיות.

עובדות רלוונטיות

1. התובעת הינה ווטרינרית בהכשרתה ועבדה בזמנים הרלוונטיים כוטרינרית רשותית בקריית ארבע ובמיתר. כמו כן התובעת היא בעלים של מרפאה פרטית לחיות בבאר שבע.

   התובעת היא אם לשתי בנות.

2. הנתבעת הינה פעילה למען בעלי חיים. במועדים הרלוונטיים הייתה פעילה בארגון שנקרא "מפלגת אוהבי החיות".

3. בחודש 05/16 פרסמה הנתבעת ברשת החברתית פייסבוק, שורת פרסומים נגד הנתבעת. הפרסומים צורפו לכתב התביעה ויפורטו להלן.

   מה שמודגש הינם הקטעים הספציפיים אותם ציטטה התובעת במסגרת הסיכומים מטעמה. מה שמודגש בקו – הינו הדגשה של הח"מ. פרסום מיום 23.05.16: "....הווטרינרית הזו היא צרה צרורה! היא טובחת בירי וברעל בלי סוף את הכלבים האומללים כל כך בקריית ארבע תראו איזה סבל אורי אריאל הנבזה שמתנגד לעיקורים מביא לעולם, לא מספיק שהם מסתובבים ימים שלמים מורעבים, נדרשים, גוועים ברעב ובצמא ומתים בגל צעיר, עוד המדינה החשוכה שלנו שמתנגדת לעיקורים, גם מרעילה אותם בסופו של דבר ברעל אכזרי מאינכמוהו. במדינה שלנו כלבים משוטטים לא זוכים לעבור את גיל שנה. באמת באמת שהתיייאשתי כבר ואין לי מושג מה לעשות איתם. בתקווה שעד מחר הם יחיו עדיין ולא ימותו ביסורים מהרעל ששמו להם היום....ווטרינרית רשותית קריית ארבע הילה מלקושיק טובחת כלבים באכזריות ברעל ובירי ואתם ציבור יקר משלמים לה על זה משכורת. תעשיית המוות משגשגת פה בארץ ופורחת לה. יבוא עוד היום ונפטר את עלובת הנפש (מצורף קישור – הערה שלי – הח"מ), זה רק אחד מתוך המוני אומללים שה"ווטרינרית" הילה מילקושיק רשותית קריית ארבעה דאגה שיירו בהם ויפצצו להם את הראש בחור תמים פנה אליה בקשר לכלב כי הוא חשוב שהיא תעזור לו ותמצא לו בית והוא לא ידע שהיא מתמחה רק במוות ואיך שהיא הגיעה למקום היא הביאה את היורה איתה שצלף עליו (מצורף קישור – הערה שלי – הח"מ). תמונה נוספת של הכלב הירוי (מצורף קישור – הערה שלי - הח"מ). כל מה שאתם רואים כאן הוא מעשיה ידיה להתפאר של ה"ווטרינרית" המהוללת הילה (מצורף קישור – הערה שלי – הח"מ) (צורף כנספח א7 לכתב התביעה). פרסום מיום 24.05.16:  "כמה רועעע יכול להיות באישה אחת?! האישה הזאת פשוט לא נותנת מנוחה לכלב והחתולים של קריית ארבע. גם לא לחיות הבר. את כולם היא טובחת ברעל וירי. למי ששכח, להזכירכם, הילה מליקושיק רבותיי..." (צורף כנספח א7 לכתב התביעה).

   פרסום/פרסומים מיום 28.05.16 

   "...הוטרינרית הרשותית של קרית ארבע חברון – הסף הרשמי ושל מועצה מקומית מיתר עושה שפטים בכלבים והחתולים שלרוע מזלם נולדו באזור הזה או נקלעו אליו. בושה גדולה לשתי המועצות השפלות המאפשרות לווטרינרית שלהם לטבוח ללא אף טיפת רחמים בירי וברעל ולהתאכזר בצורה כזאת לכלבים וחתולים שלא עשו רע לאף אחד! בתמונה שלפניכם מופיע עוד כלב שהיא דאגה שישפכו לו את המוח! צריך רוע לב בלתי נתפס כדי לבצע עוול ופשע כזה! מה שקורה בקריית ארבע ובמיתר הוא חילול השם וביזו כל תפארת הבריאה שלו! סדיזם ממדרגה ראשונה! בבקשה לשתף ולהפיץ את הבושה והחרפה עד שלא יהיה אדם אחד בישראל שלא ידע את הנבזות שנוקטים בה במקומות החשוכים האלה דרך קבע.

   בפוסט הבא שבעה כלבים ושני גורים בריאים ששוטטו בקריית ארבע וניסינו כאן בדף למצוא להם בית. בעוד המאמצים נמשכים קיבלנו דיווח מתושב המקום כי הצוות של הילה, עובדי המחלקה הווטרינרית של מועצת קריית ארבע נראו מפזרים להם רעל באזור שבו הם מסתובבים. מרגע זה כל הכלבים והגורים נעלמו מהמקום כולל גופותיהם שכנראה נאספו מהמקום. אין להם זכר יותר! לאף אחד מהם (צירוף קישור – הערה שלי – הח"מ). יבוא יום ו- מפלגת אוהבי החיות תפטר את הילה כמו את כל הווטרינרים הרשותיים שמעלו בתפקידם הקדוש להגן על החיות!...

   פרסום נוסף מיום 28.06.16

   "זה למה אני מפוצצת ראשים של כלבים!"

   הווטרינרית הרשתות הילה מליקושיק, רבותיי! מתעללת וסדיסטית ברשות מדינת ישראל! רוצחת סדרתית של כלבים וחתולים! טובחת בכלבי וחתולי מיתר וקריית ארבע בלי אף טיפת רחמים! אתם משלמים לה משכורת על העוולות שהיא עושה כבר שנים! בכל יום בו אתם חיים בשלווה והולכים...חוזרים מהעבודה...הכלבים במיתר וקריית ארבע נשארים לב איתה והיא טובחת בהם ועושה בהם שמות. במדינה מתוקנת, היא הייתה צריכה לעשות עיקורים של כלבות באזור שלה, מבוקר ועד לילה, אבל עיקורים מצריכים מאמץ, ויש צורך לשים מלכודות וללכוד את הלכבות הנקבות..לעקר..לטפל..להאכיל..לנקות..ואח"כ למצוא בית. אבל במדינה הדפוקה שלנו בה שר החקלאות אורי אריאל ומפלגתו הבית היהודי ומפלגת ש"ס מתנגדים לעיקורים ומעודדים רצח כלבים. למה לעשות את כל זה ולמה להתאמץ בכלל אם אפשר לתת לכלב מורעב שלא אכל מזה ימים נקניקיה עם קצת רעל זול בפנים וכמה דקות אכזריות יותר מהאכזריות עצמה, לגמור את כל הסיפור?! חברים רק אתם ממנים את הרצח הזה.....אף כלב לא בטוח לידה! לא במרפאה פרטית ולא ברשותית! במדינה מתוקנת היו שוללים את רשיונה לעבוד! קודם הציבור מתבקש לא לפרנס אותה  במרפאה הפרטית שלה! דבר נוסף, אנחנו מבקשים ממכם, תנו לנו ת"מתנה הזאתי" להעיף אותה מתפקידה כעובדת מדינה! אחת כזאת אסור לה להתפרנס מכלבים! בבחירות הבאות הצביעו ל – מפלגת אוהבי החיות כי היא מתכוונת לקחת את משרד החקלאות בידיים...מי שמוכן להתפקד אז שישלח הודעה פרטית לדף. ההתפקדות היא בעלות של 50 ₪. בבקשה עזרו לנו לעזור להם! זהו קישור לדף המפלגה" (מצורף קישור – הערה שלי – הח"מ) (נספח א2 לכתב התביעה וראו את אותו פרסום בנספח א4 וכן בנספח א6). לפוסט צורפה תמונה של כלב מת שרוע על האדמה.

4. הפרסומים גררו אחריהם תגובות קשות מאוד נגד התובעת. וראו למשל את התגובות המפורטות מטה:

   "מזעזע. אין לי מילים" (נספח א3).

   "מקווה שמישהו מטורף יותר ממנה ירדים אותה וישלח אותה לגיהנום. ארורה ומקוללת תהי. מיפלצת. רוצחת ארורה. רצח בדם קר כלב בריא....הלוואי שלא תתעוררי מהשינה" (נספח א6).

   "כדאי לך לא ליפול לידיים שלי בת זונה רוצחת!!! אני ישחט אותך" (נספח א6).

   "צריך לירות בך!!! נאצית מסריחה!!! את יורה והורגת סתם כלבים חפים מפשע!!! ומרעילה בעלי חיים אומללים!!! אני רתחתי כשראיתי את כל הסיפורים עלייך. צריך לירות בך ושתשרפי חיה יא נאצית רוצחת!!! את תשלמי את מחיר היוהרה והגאווה וכל אלו שמעלו בתפקידם להגן על בעלי החיים" (נספח א6).

   "אני לא חוזרת בי!!! את אישה שטן שצריך להכחיד מהעולם הזה" (נספח א6).

   "ימח שמה וזיכרה ארורה מקווה שיתעללו בה ורק אחר כך ירצחו אותה. אמממממממן" (נספח א6).

   "שתפו שכל העולם יראה. במיוחד בדפים של באר שבע מיתר והסביבה. בכותרת: הילה מילקושיק – רוצחת כלבים" (נספח א6).

   "ימח שמה תמות היום עכשיו ברגע הזה אינשאללה מהפה שלי לאודניי תקבל שבץ בו זמנית" (נספח א6).

   "עונש מוות לרוצחת" (נספח א6).

   "עוד טינופת סרוחה שצריך לתקוע לה סכין. הלוואי ואיזה מחבל יגיע אליה בהקדם...!" (נספח א6).

   "היא דורשת כדור בין העיניים זה מה שמגיע לה" (נספח א6).

   "שכל המשפחה שלה תמות אמן לינץ לעשות למשפחה שלה זונה שרמוטה הפקח הבן שונה מזוין זבלה שרמוטה" (נספח ב1).

   "נאצית מזוינת הייתי שורפת אותה ואת משפחתה בתאי גזים" (נספח ב1).

   יש לציין שהיו גם קולות אחרים כגון: "בשם מה ההיתלהמות? מישהו הוכיח את הטענות? אם כן אז תיפנו לגורמים הרלוונטיים ואם לא אל תתנהגו כמו חברות בהמות. אני לא בעד הרג בעל חיים תמים, אבל כדאי מאוד שלפני שאתם פוגעים בשם של אדם שמה שטענתם נכון. כי מיפלגת אוהבי החיות נחשפים לתביעה שלא תצאו מימנה.." (נספח א6).

    

   תביעות לשון הרע נוספות שהגישה התובעת

5. הח"מ דנה בשתי תביעת לשון הרע נוספות שהגישה התובעת נגד פעילים להצלת ורווחת בעלי חיים - שרון עמרם ואירית עמנואל נהוראי, ת"א 3848-05-18 וכן ת"א 64329-06-18 אשר נדונו במאוחד. בתיקים הללו ניתן פסק דין ביום 19.07.22, במסגרתו נדונו חלק מהעניינים שנדונו גם בתביעה דנן ד"ר מילקושיק נגד פרידום חילוץ והצלת החי בישראל ואח' (פורסם באתרים משפטיים).הנתבעת מכירה את התביעות הללו. בתביעה שם נדון מותו של הכלב בובי 2018 בכלבייה בקריית ארבע. פעילים למען חיות וכן הנתבעת מאשימים את התובעת במותו. הפעילים טוענים שהכלב בובי מת בשל חוסר טיפול רפואי ובשל התנאים בכלבייה. התובעת טוענת כי הוא מת שכן השתולל ונחבט בראשו תוך כדי ניסיון לבדיקת שבב. אותה כלב בובי הוכנס ביום 5.11.17 להסגר לאחר שנשך ביום 23.10.17, ילדה בת 13, כאשר השתחרר מבעליו. הורי הילדה שננשכה הגישו תלונה במשטרה (ראה מזכר של המשטרה מיום 11.11.17; תלונה בגין נשיכת הכלב, שהוגשה ביום 12.11.17; הצהרת בעלת הכלב מיום 05.11.17. אשר הוגשו לתיק דנן על ידי התובעת ביום 03.08.23).

   הנתבעת מודה שאירוע מותו של הכלב בובי ארע אחרי הפרסומים נשוא התביעה, אולם יש באירוע, לטענתה, כדי לתמוך בטענותיה בתיק זה.

   באותו פסק הדין נקבע כי לא ניתן לדעת מהי סיבת מותו של הכלב בובי (ראה סעיף 101 לפסק הדין). גם בתיק דנן, לא הובאו ראיות מהן ניתן ללמוד מהי סיבת מותו של הכלב בובי. אוסיף כי שם כמו פה (ראה פירוט להלן), לא הוכח האם בובי הוא כלב מזן מסוכן אם לאו, הוכח רק שהוא כלב מעורב.

   עוד נקבע בפסק הדין כי התובעת נאלצת מתוקף תפקידה לבצע גם המתה יזומה של כלבים, כאשר ההמתה מבוצעת באמצעות הרדמה. כאשר דובר על כלבים שהם כלבי בר, כלבים מתפרעים, שאינם ברי אימוץ (ראו סעיפים 105-106 לפסק הדין).

   בפסק הדין גם אוזכרה עתירה שהגישה עמותת תנו לחיות לחיות, נגד מועצה מקומית קריית ארבע, לסגירת הכלבייה אותה מנהלת התובעת, בשל טענות למחדלים והתנהלות לקויה. העתירה הוגשה לבית משפט לעניינים מקומיים בקרית ארבע, בחודש 01/20.

   בפסק הדין שניתן ביום 25.01.21 נדחתה עתירת תנו לחיות לחיות (העמותה הגישה ערעור על פסק הדין והערעור נדחה). בקליפת אגוז יצוין כי באותו פסק דין קבע בית המשפט כי המחוקק העניק סמכות להגיש בקשה למתן צו לסגירת הכלבייה גם לארגון בעלי חיים, אולם הבהיר כי יש להתייחס לסמכות זו בזהירות. שכן, בין היתר, מדובר בכלבייה המהווה מאורת רשות ומפוקחת על ידי מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, אשר נוכח טענות עמותת תנו לחיות לחיות, בדק את הכלבייה, וקבע כי אין מקום להורות על סגירתה. בית המשפט קבע כי מקום בו הרשות המופקדת על כך ביצעה את תפקידה, ולא הוכח כי היא פעלה ממניעים פסולים, או שהחלטותיה חורגות באופן קיצוני ממתחם הסבירות, בית המשפט לא יתערב בהחלטותיה. כן נקבע בפסק הדין כי המצב בכלבייה לא היה משביע רצון אולם עיון בדו"ח עדכני מלמד, כי ברוב סעיפי הביקורת הכלבייה נמצאה תקינה, למעט הערה בדבר העדר רישום בתאים וחצר שאינה נקייה ובסיכום הממצאים נכתב כי הבדיקה העלתה כי הכלבייה מתאימה לדרישות.

   בסיום פסק הדין נקבע כי הפרסומים שביצעה גב' נהוראי מזכים את התובעת בפיצוי, בשל השימוש במילה "רוצחת", וראו מה נקבע שם: "...יחד עם זאת דומה כי השימוש במילים רוצחת, תוך רישום משפט כגון: "הרוצחת ממשיכה במעשיה" וכן "בדיוק איזה צד להרג ולטבח של הרוצחת הזו" וכן "יש ספק לרציחות", כאשר גם משתמשים בלשון רבים – "רציחות" - הינו בוטה מידי ואינו הולם את מה שהוכח לפני" (ראה סעיף 121 לפסק הדין).

6. תביעת לשון הרע נוספת התנהלה בין התובעת לבין פעילת חיות נוספת, הגב' בתיה מאיר.

   ת"א 64265-06-18 ד"ר מילקושיק נ' בתיה מאיר (פורסם במאגרים משפטיים).

   התביעה הוגשה בגין מכתב שנשלח ע"י משרד עו"ד סוכובולסקי לתובעת, אשר כלל ניסוחים חריפים נגד התובעת. המכתב נחזה לכאורה כפנייה בשמה של הגב' בתיה מאיר. התביעה שם נדחתה שכן בית המשפט קבע שלא הוכח כי המכתב נשלח מטעמה של גב' בתיה מאיר ולכן אין מקום וצורך לקבוע האם הכתוב במכתב מהווה לשון הרע אם לאו.

    

   ניהול תיק זה

7. ניהול תיק זה אופיין לצערי בעיכובים רבים מצד הנתבעת. בתחילה הצטיירה הנתבעת כמי שעקב העדר התמצאות בהליכים משפטיים, לא מצליחה לעמוד במועדים שבית המשפט קוצב, כשאר הנתבעת הציגה את עצמה כבעלת קושי בהתארגנות, בשל הפרעת קשב עליה דיווחה. הנתבעת פנתה שוב ושוב לקבלת הארכות מועד וטענה שזקוקה לעוד זמן לשם איתור והגשת הראיות (אוסיף כי במהלך חלק מההליך הנתבעת הייתה בלתי מיוצגת), בנסיבות אלו בית המשפט נהג באורך רוח רב כלפי הנתבעת ואפשר לה הארכות מועד. בהמשך ובהדרגה התברר, למרבה הצער, כי הנתבעת פעלה במכוון כדי לעכב ולסרבל את ההליכים המשפטיים.

   מכל מה שמונח לפני כעת עולה כי מה שנראה היה בזמן אמת כקושי אמיתי שדומה היה שמצדיק התחשבות בנתבעת, הינו – לפחות בחלקו - התנהגות מכוונת להתחמק מההליך המשפטי או לגרום לכך שההליך המשפטי לא יגיע לסיומו, ולהלן אפרט.

8. בתחילת הדרך דיווחה התובעת כי הנתבעת התחמקה מקבלת התביעה וביקשה וקיבלה פסק דין נגד הנתבעת בהעדר הגנה. בהמשך בוטל פסק הדין שכן התברר שמספר תעודת הזהות של הנתבעת הרשום בכתב התביעה הינו של אחותה של הנתבעת וכן התברר כי הנתבעת החליפה שם בתעודת הזהות. עיון היום במבט לאחור, בכל מה שהוגש אז, מעלה לכאורה כי הנתבעת התחמקה באופן שיטתי ומתוחכם מקבלת כתב התביעה.

   ובמה דברים אמורים? הפרסומים נשוא התביעה נעשו על ידי Maya Binenfeld. התביעה המקורית לפיכך הוגשה נגד גב' מאיה ביננפלד. התובעת דיווחה בזמנו לבית המשפט כי מסרה את התביעה בכתובת "מושב טל שחר 60" לאחר שביררה עם גורמים שונים כי גב' מאיה ביננפלד מתגוררת שם. ולפיכך ניתן ביום 17.01.19 פסק דין בהעדר הגנה.

   וראו מה שנכתב בתצהיר מיום 20.12.18 שהגישה התובעת לתיק בית המשפט (ביום 27.12.18), בתמיכה לבקשתה למתן פסק דין בהעדר הגנה:"ביום 02/12/2018 בשעה 17:40 הגעתי ביחד עם מר ארנון מחטני... ששימש כעד, לראשונה לכתובת הנ"ל ואיש לא נמצא בבית שלה, אך פגשתי את אחיה ואחותה, בבית השני באותו משק, שסירבו לתת לה את המעטפה עם התביעה. התביעה הוצמדה לדלת הבית שלה.

   ביום 6/12/2018 בשעה 20:45 הגעתי בפעם השניה, ביחד עם מר ארנון מחטני....ששימש כעד, לכתובת הנ"ל, הגברת יצאה, אך סגרה את הדלת וסירבה לפתוח. המעטפה הוצמדה לדלת הכניסה...

   .....

   בכל הפעמים, שכנים אמרו שהגברת מאיה ביננפלד אכן גרה בכתובת הנ"ל. בפעם השלישית אחיין שלה עבר עם רכבו, ניסה להתקשר אליה, אך שוב היא סירבה לפתוח ולקבל את התביעה. יש ברשותי צילומים וסרטונים במידה והדבר יידרש..." (וראו גם תגובת התובעת לבקשת הנתבעת לביטול פסק דין, מיום 07.05.19 גם שם גוללה התובעת את המאמצים שנקטה, לרבות העסקת חוקרים פרטיים, על מנת לאתר את הנתבעת).

   התובעת גם דיווחה בהודעה מיום 26.11.18 כי בתחילה שלחה לנתבעת את התביעה באופן מקוון אולם ברגע שהנתבעת הבינה שהיא מקבלת את התביעה, היא סגרה את אמצעי הקשר האלקטרוני שקודם עשתה בו שימוש בהתכתבות עם התובעת.

9. בהמשך הוגשה לבית המשפט בקשה לביטול פסק הדין, ע"י גב' בשם חיה ביננפלד. התברר כי ליד שם הנתבעת, מאיה ביננפלד, נרשם מספר תעודת הזהות של חיה ביננפלד. בהמשך התברר כי אותה חיה ביננפלד היא אחות של מאיה ביננפלד. כן התברר כי הנתבעת, מאיה ביננפלד, שינתה את שמה עוד בשנת 1993 ל – חן דוברה (וראו בעניין זה תדפיס משרד הפנים שהוגש לתיק ביום 20.06.19). בנסיבות אלו ומאחר ופסק הדין ניתן נגד מאיה ביננפלד אולם כאשר ת.ז. הייתה של חיה ביננפלד, בוטל פסק הדין והתובעת הגישה כתב תביעה מתוקן נגד חן דוברה.

10. בהמשך, ובהעדר הגשת כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן, ניתן פסק דין נגד הנתבעת, ביום 14.08.19, במסגרתו נקבע בין היתר כדלקמן:: "מכל החומר שלפני כולל התמונות והסרטונים שוכנעתי שהכתובת לקבלת כתבי בית דין הינה בבית הוריה של הנתבעת, שכן הנתבעת מחליפה כתובת שונות ואינה נמצאת כיום בכתובת הרשומה במשרד הפנים. מכל החומר עולה כי אכן בוצעה מסירה של כתב התביעה לנתבעת. מכל החומר עולה כי הנתבעת ו/או משפחתה הגרה עימה מתחמקים מקבלת התביעה לידיהם....".

11. רק לאחר שהתובעת נקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד הנתבעת והוטלו על חשבון הנתבעת עיקולים, הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין. הנתבעת טענה שלא קיבלה את פסק הדין בשל כך שהכתובת שלה לא מעודכנת. ביום 14.07.21, לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, בוטל פסק הדין השני, תוך חיוב הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות.

12. להשלמת התמונה ראה הצהרת בא כוחה של הנתבעת לפרוטוקול, בשלבים יותר מאוחרים של ההליך, ביום 29.09.22, כי לפי מיטב ידיעתו הנתבעת מתגוררת בטל שחר.... (פרו' עמ' 11 שורות 22 – 23). כן ראה כי בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 21.06.24 נשאלו הנתבעת ואחיה מהי הכתובת אליה ניתן לשלוח הפרוטוקול כשזה יתומלל אחיה של הנתבעת ציין שהכתובת הינה "טל שחר 60" (פרו' מתומלל עמ' 62 שורות 18 – 24). הצהרות אלו לפרוטוקול מתיישבים עם טענות התובעת בתחילת ההליך לפיהן המציאה את כתב התביעה לטל שחר, שכן שם מתגוררת הנתבעת.

    כל הנ"ל גרם לכך שכתב הגנה בגין תביעה שהוגשה בחודש 06/18, הוגש רק בחודש 06/21 – היינו 3 שנים לאחר הגשת כתב התביעה!!!

13. עיכוב נוסף בבירור ההליך נגרם עקב בקשות חוזרות ונשנות של הנתבעת לקבלת ארכות להגשת מסמכים, ראיות, רשימת עדים.

    בחלק מההליך הנתבעת הייתה מיוצגת ובחלק לא מיוצגת (ראה פירוט להלן). הנתבעת ציינה החל מתחילת ההליך כי יש בידיה ראיות מצוינות, והיא זקוקה לזמן כדי לאתר אותן.

    ראו למשל מה רשמה בסעיף 8 לבקשה להארכת כתב הגנה, שהגישה ביום 09.05.21: "...מאחר ויש בידי ראיות חשובות.... אני רק צריכה מעט זמן כדי לאתר אותן..". ובהמשך: "לאחר שיועברו הראיות יבין בית המשפט לכאורה שעינוי הדין פה הוא שלנו ולא של התובעת..."

    הנתבעת ביקשה לכל אורך ההליך ארכות להגיש את אותן ראיות, בטענות מטענות שונות. וראו מה טענה בבקשה לדחיית דיון מיום 04.07.21: "כמו כן אין לי את היכולת לכאורה לאסוף את כל החומר השלילי אודות התובעת, הסגריה ושטחיה שהוא לצערי לכאורה רב כאורך הגלות עד לתאריך קרוב זה. לצערי הרב לכאורה החומר הוא כל כך רב ומרובה ומדובר במאסות גדולות כל כך ובשנים רבות לחזור אחורה ולאתר פרסומים ישנם רלוונטיים ולשם כך נדרשים לי מספר חודשים לפחות...". בהמשך הגישה הנתבעת כתבי בית דין נוספים בהם גללה שוב ושוב טענות דומות.

    בדיון שהתקיים ביום 24.03.22 שוב ציינה הנתבעת שיש לה חומרים/ראיות/מסמכים שצריכה להגיש ולשאלת בית המשפט הודיעה שתוכל להגישם עד ליום 28.04.22. לפיכך ניתנה לה שוב ארכה להגשתם עד ליום 28.04.22. יום קודם למועד הנ"ל, ביום 27.04.22, ביקש בא כוחה של הנתבעת ארכה להגשת המסמכים וציין כי : "...לא עלה בידי הנתבעת להגיע למשרדו של הח"מ ולהמציא את מלוא המסמכים במועד הנקוב.."

    ביום 22.05.22 הגישה הנתבעת בעצמה בקשה נוספת להארכת מועד להגשת המסמכים. באותה בקשה כתבה בין היתר: "הנני מבקשת מכבוד בית המשפט תוספת זמן להגשת חומרים שליליים אודות התובעת בשל העובדה שהתובעת לכאורה היא רבת מעללים והפרשות הן משנים רבות אחורה ובשל כך שמדובר במשפט מורכב ועד כה הספקתי רק לרשום משמך ארוך עם חלק מהראיות החשובות שאני מתכוונת להביא...אודה על האפשרות להעביר את החומר לבית המשפט בימים הקרובים...".

    חלף עוד זמן והנתבעת לא הגישה את המסמכים. בהחלטה מיום 19.06.22 נדרש בא כוחה לפעול מולה באופן אקטיבי בעניין המצאת החומרים. ביום 11.07.22 הגישה הנתבעת בעצמה כתב בית דין בו ציינה כי שלחה לבית המשפט דיסק און קי עם סרטון על הכלב בובי, אולם המזכירות סרבה לקבל אותו. כן ציינה שיש "ראיות נוספות" והן יגיעו לבית המשפט "בהקדם במהלך השבוע הקרוב". שוב ציינה כי יש לה חומרים "מפלילים" כנגד התובעת.

    על אף הארכה שניתנה החומר לא הוגש לבית המשפט. ביום 08.08.22 הגישה הנתבעת בעצמה הודעה לבית המשפט בה ציינה: "...בשבוע הבא אעביר לבית המשפט מסמכים משמעותיים ושופכי אור... גם בקשר לבובי וגם בקשר לירי, הרעלה וטבח שלכאורה היו נפוצים במחוזותיה של התובעת. שום נושא לא "יוזנח" ובמהלך השבוע מובטח כי כבוד השופטת תבין יותר בכל הפרשות והפעם בעזרת ראיות ולא רק מילים!...." (הדגשה שלי – הח"מ). עוד טענה הנתבעת - "אני שמחה לגבי הייצוג של עורך דיני אבל לא חושבת שיש לו מספיק זמן ביממה בכדי להעביר מסות רבות של חומרים שהם בעייתיים בכל נוגע להתנהלותה של התובעת! לאף עורך דין אין! לכאורה הסיוע היה צריך לי ארבעה משרדים של עורכי דין! אני ותומר זה לא מספיק!...בשל לחץ הזמן שנוצר, בגלל זה היה חשוב לי ללמוד להעביר לבד בעזרת אחי חומרים דרך אתר "נט המשפט" בכדי שאצליח לכסות כמה שיותר מהחומר בלחץ הזמן שנוצר. הייתה לי תקלה טכנית ומדובר בשנים רבות לחזור אחורה ולא הספקתי להכין את "מיטב" החומר שברצוני לשלוח ולהביא לבית המשפט....".

    וראו בעניין זה החלטה מיום 11.08.22: "מזה חודשים רבים הנתבעת מציינת שיש לה המון חומרים וחומרים מאוד חשובים והיא רוצה להגיש אותם ולא מגישה. לא ברור מדוע.

    יש להגיש את החומרים בדחיפות ועוד טרם הדיון הקבוע בתיק זה.

    במהלך הדיון ישמעו טענות התובעת לפיהן מגיע לה תשלום הוצאות בגין האיחור הגדול בהגשת המסמכים".

    ביום 28.09.22 ציינה הנתבעת בכתב בית דין כי בהתחלה חשבה שיש לה שנים להעביר את החומר שכן משפטים נמשכים שנים, אבל הבינה לאחרונה שיש לה זמן קצוב וציינה: "..אני אשלח כמה חומרים בנושא ירי, הרעלות, טבח בכדי להרגיע את עורך דינה של התובעת שטוען כל הזמן שאני מדברת על בובי שלא רלוונטי..." ,

    הנתבעת המשיכה להגיש כתבי בית דין בהם הצהירה על קיומן של ראיות טובות שבידיה, אולם מבלי שהיא מגישה אותן.

    וראו גם הודעה שהגישה ביום 10.08.22 שם רשמה: "...לסיכום – זה שהתובעת הייתה יורה ומרעילה אז לצערי הרב זאת לכאורה עובדה ויש לי ראיות רבות להוכחת העובדה הזאתי...".

    ביום 16.08.22 טענה שהיא מתכוונת להגיש בקשה למתן צו יחד עם עוד חומרים מחרידים.

    באותו יום ניתנה החלטת בית המשפט לפיה לא ברור מדוע הנתבעת לא מגישה הכל במקשה אחת וכל פעם מגישה חלק, כי יש להגיש את כל החומרים במקשה אחת.

    ביום 26.08.22 שוב ניתנה החלטה כי על הנתבעת להגיש הכל טרם הדיון ולהעביר העתקים לתובעת וכי טענות התובעת להוצאות ידונו בדיון.

    במהלך אותו דיון שהתקיים ביום 29.09.22, חויבה הנתבעת בהוצאות לטובת התובעת בגין התנהלותה, הן בגין האיחורים בהגשת החומר והן בגין אי התייצבותה לדיון (ראו ההחלטה המפורטת בפרו' מיום 29.09.22).

    לבקשת ב"כ הנתבעת התיר בית המשפט לנתבעת להגיש שני סרטונים וזהו. וראו דברי בא כוחה בדיון: "...הוגשו כמעט כל הראיות מטעם הנתבעת למעט 2 סרטונים שנבקש להגיש..". לאחר אותו דיון הגישה הנתבעת בעצמה, ביום 04.10.22, כתב בית דין ובו טענה כי "הראיות החשובות ביותר עוד לא ניתנו" וכי "מיטב החומר עוד אצלה". הנתבעת הלינה שבא כח התובעת מבקשים לזרז את התיק כדי למנוע ממנה להגיש חומרים....

    עוד ציינה הנתבעת שיש לה "עוד הרבה חומרים לשלוח וגם בעוד שנה שנתיים יהיה לה מה לשלוח", כל זאת בגלל קושי טכני שלה וכן בגלל שהתובעת היא "לכאורה פושעת ועבריינית ולכאורה ויש עליה הרבה חומרים שלא מאירים אותה באור טוב ובאור חיובי וזאת בלשון המעטה!...מזה חודשים אני יושבת יום יום ויש לי עוד מאות מסמכים לשלוח אם לא 1000! אני אוספת חומר על התובעת מעל 12 שנה....".

    בהחלטה מיום 06.10.22 נקבע: "אין זה סביר שכל בקשה שמגישה הנתבעת תתפרס על פני 40 עמודים ויותר. עד כה בית המשפט גילה סבלנות רבה לנתבעת אולם ההתנהלות של הנתבעת אינה סבירה...הייצוג העצמי עשוי לפגוע בנתבעת. מעיון בתיק עולה כי הנתבעת סבורה שיש אין סוף זמן להגיש מה שהיא מבקשת ולא מצליחה להתכנס ללוח זמנים סביר...רצוי מאוד שהנתבעת תשוחח עם עורך הדין שלה שמצוי בסדרי הדין והוא יסביר לה בוודאי בצורה נרחבת את זכויותיה...".

    יום טרם דיון ההוכחות הגישה הנתבעת כתב בית דין שמשתרע על 130 עמודים, בתוכו שולבו תמונות, דפי פייסבוק וכיוצ"ב. בדיון ההוכחות התרתי את הגשת המסמך אולם זאת תוך חיוב הנתבעת בהוצאות. וראו נימוקי ההחלטה בפרוטוקול הדיון מיום 19.04.23. באותה החלטה גם צוין כי הנתבעת לא תוכל להגיש יותר ראיות נוספות. וכך נקבע שם: "...לפנים משורת הדין, ובית המשפט גם מודה לב"כ התובעת על גישתו העניינית, המסמכים יתקבלו. הנתבעת אולם לא תוכל להגיש יותר מסמכים נוספים. יש לעשות להתנהלותה סוף...." (פרו' עמ' 14 שורות 13 – 14).

    וראו מה שנקבע בהמשך ההחלטה: "...אני דוחה את הבקשה להוסיף חומר נוסף היום ואני מבהירה – לא אאשר יותר הגשת חומר נוסף, כיום, בתיק שמתנהל מאז 06/18 וכאשר ניתנו לנתבעת אין ספור הזדמנויות להגיש חומרים, לרבות התקבל מה שהיא הגישה אתמול..." (פרו' עמ' 14 שורות 21 – 23).

    בסיום פרק זה יצוין כי הנתבעת הגישה בקשות נוספות להגשת חומרים נוספים אך לפני מספר ימים (ביום 10.11.24 וביום 14.11.24), וראו מה כתבה בין היתר: "...הנתבעת גם מתנצלת שבשל כשל טכני היא עדיין לא שלחה את המסמך המשמעותי שאין חקר אמת בלעדיו והיא תשלח אותו תוך ימים ספורים אם בקשה נפרדת לקבלו ויהיה מעניין! מה שאשלח בשבוע הבא הוא יותר משמעותי – מכל מה ששלחתי לבית המשפט עד כה! כרגע לכבוד השופטת יש תמונה חלקית בלבד והמסמך הזה ישלים לכבוד השופטת את התמונה! כרגע יש חצי תמונה....". למותר לציין כי אני דוחה בקשות אלו, ללא צורך בתגובה.

14. לכל אורך הדרך הלינה הנתבעת על תקלות מתקלות שונות אצלה בפלאפון ובאינטרנט, שמנעו ממנה הגשת הראיות כך לטענתה.

    ראו למשל מה רשמה בסיפת כתב בית דין שהגישה ביום 15.06.21: "אם ניתן אז בבקשה לשלוח לי תכתובות לאימייל זה מאחר והפלאפון שלי נפל ונכבה כל הזמן ועוד לא סידרתי אותו..".

    וראו למשל מה שכתבה הנתבעת לבית המשפט בכתב בית דין מיום 04.10.22: "....פשוט היו לי עיכובים וכשלים טכניים – נתקעתי חודש על קובץ אחד שבטעות המחשב שמר לי אותו פעמיים ועבדתי בלי לשים לב פעם על זה פעם על זה עד ששמתי לב ואני עשיו מנסה לאחד בין שני הקבצים. הקובץ השני שעשה לי בעיות מכיל את הראיות שקראתי להן "שופכות אור". אחרי שבועיים שעבדתי עליו או שהווארד שינה לו תשם ואני לא מוצאת אותו. נעלם לי לגמרי או שבטעות לחצתי על "מחיקה" ומחקתי אותו. ביליתי כמה ימים בחיפושים במחשב ולא מצאתי ועכשיו אני מכינה תקובץ מחדש וסופית יישלח ביומיים הקרובים...".

    וראו מה טענה הנתבעת בדיון מיום 09.11.22 בעקבות טענות בא כוחה כי אינו מצליח להשיג אותה והפלאפון שלה לא מחובר: "....הטלפון שלי לא היה לו בטרייה והוא לא נדלק לי, האייפון שלי ישן מאוד ולא מצאנו בטרייה. למרות שפג הזמן שלי אני רוצה להגיש בקשה, היא אשמה בהתעללות ורצח, זה לא עניין של מה בכך. יש חומרים שאני הצלחתי אתמול לצלם, אח שלי נסע לצפון לקנות בטרייה...." (פרו' עמ' 14 שורות 2 – 15).

    וראו מה רשמה בכתב בית דין מיום 10.11.24: "...הנתבעת לא הצליחה...חרף מאמציה לספק את הראיות המובטחות לבית המשפט וזאת בשל היות הפלאפון הישן תקול ומשותק לחלוטין. כשהייתי פותחת אותו בניסיון להשיג את הראיות ומתחילה לגלול אחורה לאורך השנים המדוברות – אז תוך כמה דקות הוא היה מתכבה וגם כשהיה דלוק היה משותק ולא מאפשר לשלוח ממנו החוצה קבצים ודרש כל הזמן לפנות "שטח אחסון". כלומר – למחוק תמונות, הקלטות וסרטונים וחסם כל שימוש. אפילו לא אפשר למחוק. זה הרס לי את כל המשפט!. הבעיה הגדולה הייתה שלא היה לטלפון עצמו שטח אחסון פנימי מספיק בכדי לגבות בענן מעבר לגיבויים הראשונים שעשיתי לו! הטכנאים הטלפונים של אפל דרשו ממני למחוק תמונות וסרטונים וככה לפנות שטח אחסון בכדי להצליח לעשות גיבוי מלא לפני כניסה למעבדה ששמה מפרמטים את הטלפונים...".

15. בית המשפט המליץ לנתבעת לאורך כל הדרך להסתייע בייצוג משפטי, וכן הביא לידיעתה שניתן לנסות לפנות לסיוע המשפטי.

    לאחר שורת החלטות נאותה הנתבעת לפנות לסיוע המשפטי. בדיון שהתקיים ביום 27.12.21 הודיעה הנתבעת כי לפני שבוע מינו לה עורך דין מטעם הסיוע המשפטי. בנסיבות אלו ועל מנת לאפשר לנתבעת להיות מיוצגת נדחה קדם המשפט. הסיוע המשפטי אכן העמיד לנתבעת עו"ד, עו"ד תומר בן דוד, והלה ייצג אותה למשך תקופה מסוימת. על אף שהנתבעת הייתה מיוצגת היא המשיכה והגיש לבית המשפט כתבי בית דין בעצמה. בהמשך התברר כי הנתבעת לא שיתפה פעולה עם עורך הדין שלה, ולכן והוגשה על ידו בקשה להתפטרות מייצוג במסגרתה ציין כי הנתבעת לא משתפת אתו פעולה מאז תחילת ההליך (ראה בקשה מיום 04.04.23). הנתבעת אף היא ציינה בהזדמנויות שונות שיש קושי בשיתוף הפעולה בינה לבין עורך הדין וטענה שהם "לא משדרים על אותו גל" (ראה כתב בית דין שהגישה ביום 16.08.22). הנתבעת גוללה שורה של טענות נגד עורך הדין גם בכתב בית דין שהגישה ביום 04.10.22. בהחלטה מיום 16.04.23 אישרתי את ההתפטרות מייצוג.

16. הנתבעת ציינה לאורך כל הדרך שיש לה עדים רבים להוכחת טענותיה כאשר בסופו של דבר הללו לא הובאו לעדות.

    הנתבעת טענה כי יש לכלבן בכלביה של התובעת מידע נגד התובעת (ראה הודעה מיום 20.05.21). עוד ציינה כי תרצה להביא לעדות, אדם שהתלונן על הרעלת כלבים וגורים בקריית ארבע וזומן מידית עם הכלב שלו להסגר קריית ארבע בניסיון להיטפל אליו ולהשתיק אותו (ראה הודעה מיום 15.06.21). הנתבעת ציינה שיש עדה בשם בתיה מאיר שתיעדה את ההתדרדרות של הכלב בובי. הנתבעת ציינה שתבקש להביא אותה ואת עורכי הדין שלה, המתנדבים, הזוג סוכולובסקי, ששלחו מכתבים בעניין ההסגר של התובעת לעדות (ראה הודעה מיום 15.06.21, וראו גם הסיפא להודעה מיום 08.08.22) . וכן טענה שתביא עדה בשם דליה רחמים (ראה הודעה מיום 20.05.21 עוד טענה שש עד נוסף, וטרינר בשם אלכס גולבנוב, שעל פי הטענה טיפל בכלבה שיצאה במצב קשה מההסגר של הנתבעת, מיובשת ושלד עצמות. כן התבקש זימונה של גב' קטי זנין, שעל פי הטענה היא זו שהביאה את הכלבה לוטרינר.

    עדים נוספים שהזכירה הנתבעת – עומרי הייני, אסתי איסקוב, השכנה של אסתי פיסקוב, הכלבן שטיפל בבובי. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 19.04.23 ציינה הנתבעת כי היא מבקשת להביא לעדות את אורלי ראובני (עדה שאוזכרה פעמים רבות בכתבי בית דין שהגישה), אולם טענה שאין לה את הכתובת שלה, בית המשפט לפיכך אפשר לה לצלצל לעדה זו, וכך נרשם בפרוטוקול בעניין זה: "...הערת בית המשפט – הנתבעת מצלצלת, לוקח זמן עד שאורלי ראובני מבינה מי היא, היא מסרבת לתת את הכתובת כאשר הנתבעת מבקשת ממנה את הפלא, אומרת שלא רוצה לבוא להעיד...בית המשפט מבקש לסיים את השיחה ומסביר שזו שיחה שהיה צריך לבצע מזמן, והנתבעת תוכל לבצע אותה אחרי הדיון...." (פרו' עמ' 23 שורות 28- 32). בתיק נקבע דיון הוכחות נוסף כאשר הנתבעת הונחתה להגיש בקשה לזימון עדים בה יש לפרט את הכתובת שלהם (פרו' עמ' 24 שורות 9 – 10). הנתבעת אולם לא הגישה בקשה לזימון עדים. בית המשפט לפיכך תזכר את הנתבעת בהחלטה מיום 14.06.23 ועדיין הנתבעת לא הגישה בקשה לזימון עדים.

    בסופו של דבר מכל אותם עדים רבים שהנתבעת הציגה שתביא לדיון ההוכחות, הנתבעת הביאה רק 2 עדים!!!

    העובדה שלא הובאו עדים רלוונטיים פועלת לחובת הנתבעת.

17. בדיון שהתקיים ביום 29.01.24, אליו היו צריכים להתייצב שני עדים אחרונים, הזוג אירנה ופאבל, הבעלים של הכלב בובי, שהנתבעת ביקשה להעיד בשל המחלוקת בדבר המזג של הכלב בובי (האם תוקפני או רגוע וחביב), והמחלוקת בעניין הגזע שלו. העדים לא התייצבו לדיון. במהלך הדיון התברר כי הנתבעת הנחתה את העדים שלא יגיעו והנחתה אותם להגיש אישור רפואי מזויף ולפיכך הוריתי על סיום דיון ההוכחות ועל הגשת סיכומי הצדדים. כמו כן הנתבעת חויבה לשלם לתובעת הוצאות.

    בעניין זה ראו החלטתי בפרו' מיום 29.01.24 (הפרו' צורף לתיק ביום 31.01.24 בשל תקלה בנט), שם נקבע כדלקמן: "הדיון היום נקבע, לבקשת הנתבעת, לשמיעת העדים אירנה ופאבל. למרבה הצער עיון בהתכתבות של הנתבעת עם גב' אירנה מעלה כי הנתבעת הדריכה את העדה כיצד ואיך להוציא אישורי מחלה לצורך דחיית הדיון. בנסיבות אלו, ומאחר שהעדים לא התייצבו, לא מצאתי לנכון לקבוע דיון נוסף לשם שמיעתם. לא מצאתי גם מקום להעלות אותם בזום. מלכתחילה עלה שאין מדובר בעדים קריטיים לסכסוך. כך או אך, בשעה שהנתבעת הדריכה אותם כיצד להשתמט מהדיון, אין בכוונתי לקבוע דיון נוסף לצורך שמיעתם..." (פרו' עמ' 31 שורות 7- 12). וראו גם בהמשך: "...עיון בהודעות מעלה כי הנתבעת הדריכה את העדים ודאגה שיוציאו אישור מחלה מזויף לצורך דחיית הדיון היום. ההדרכה הייתה עד הרמה שלהגיד איזה אוכל יגידו שאכלו לצורך קלקול הקיבה שיטענו לו לצורך דחיית הדיון...".

    וראו בעניין זה הודעת הנתבעת לבית המשפט, לפני חשיפת ההתכתבות שלה עם העדים, לפיה לעדה יש "קלקול קיבה, היא אכלה משהו מקולקל, דג או משהו, כל המשפחה" (פרו' עמ' 29 שורה7). ובהמשך ראו ציטוט של הודעת ווסטאפ ששלחה לעדה ובו כתבה לה בין היתר כדלקמן: "...אם אפשר שתביאו אישור מחלה לכמה ימים מהרופא ואז אני אשלח את זה מהר על הבוקר לבית משפט ונבטל תדיון...צריך להביא ממנה אישור מחלה. ל.לכת אליה ולהתלונן על קלקול קיבה או וירוס או משהו, הקאות, שילשולים, כאבי בטן...." ובהמשך: "צריך להגיד לרופאת משפחה שיש לכם הקאות וכאבי בטון ושלשולים. היא לא יכולה לדעת באמת אם יש או אין...." ובהמשך: "קילקול קיבה זה שאוכלים נניח דג מקולקל שעמד יותר מידי ימים במקרר" (וראו ההודעות כולן בעמ' 29 – 30).

     

    דיון והכרעה

18. בע"א 751/10 פלוני נ' דיין אורבך (פורסם במאגרים משפטיים), עמד כבוד השופט עמית על אופן ניתוח עוולת לשון הרע, בהתאם לתרשים זרימה אשר נחלק לארבעה שלבים. וכך נקבע שם: "'בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה על פי סעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום וענין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים...".

19. הנתבעת לא חולקת על כך שהיא ביצעה את הפרסומים נשוא התביעה. הפרסומים בוצעו בפייסבוק.

    עיון בפרסומים מעלה כי הם מהווים לשון הרע. בפרסומים מתוארת התובעת כרוצחת סדיסטית של בעלי חיים. רוצחת סדרתית של בעלי חיים. רעת לב. טובחת בבעלי חיים, ללא כל סיבה. אין ספק שפרסומים אלו פוגעים בשמה הטוב ובמשלח ידה. וראו גם שהנתבעת כותבת מפורשות כי יש להעיף את התובעת מתפקידה ואסור לפרנס אותה במרפאה הפרטית.

20. טענת ההגנה של הנתבעת הינה שהדברים שכתבה הינם "אמת לאמיתה", והפרסומים לפיכך מוגנים בהגנת "אמת דיברתי". ראו למשל פרו' עמ' 1 שורה 9: "יש רק טענת אמת דיברתי".

    הנתבעת כשלה אולם להוכיח את טענת "אמת דיברתי". הנתבעת לא הוכיחה שהפרסומים שביצעה הינם אמת.  בסיום ההליך מתברר כי הנתבעת הסתמכה בעיקר על דברים ששמעה מאנשים אחרים, או שדיברה איתם בטלפון, או שפרסמו הדברים בפסייבוק, או בקבוצות ווטסאפ וכיוצ"ב. הנתבעת הגישה חלק מתמונות /תכתובות אלו עליהן הסתמכה, אולם הכל מהווה עדות שמיעה. לכך אוסיף כל התכתבות/תמונה שהגישה, לווה בהסברים מפורטים שלה מבלי שהדברים הוכחו כלל וכלל ממה שהוגש לפני. הנתבעת הביאה עד אחד בלבד אשר תמך בטענותיה, העד עומרי היינה, אשר העיד על מקרה ירי בודד בכלב (וגם אז העד כלל לא העיד כי התובעת עצמה ירתה בכלב), כאשר לגבי אותו מקרה סיפקה התובעת הסברים מפורטים המגובים במסמכים ובעדויות נוספות (ראו פירוט להלן). כך או כך דובר במקרה בודד שלא היה בו כדי להעיד על כך שהתובעת היא "רוצחת סדרתית" או "מפוצצת ראשים של כלבים" (נכתב בלשון רבים), או משהו דומה לכך.

    הנתבעת הודתה בחקירתה הנגדית כי לא ראתה בחושיה שלה את התובעת טובחת בכלבים או מפזרת רעל או מתעללת בכלבים (פרו' מתומלל עמ' 57).

    כאמור לעיל, הנתבעת טענה לאורך כל הדרך שיש לה המון עדים אולם בסופו של דבר מרביתם של העדים לא הגיעו לעדות ובכלל לא הוזמנו לעדות. עד הרגע האחרון לנתבעת היו תירוצים חוזרים ונשנים לגבי אי הבאת העדים. ראו למשל פרו' מתומלל עמ' 60 שורות 6 – 7: "...אני שלחתי מסמך, אני לא יודעת למה זה לא הגיע. אני שלחתי תוך 15 יום כמו שהשופטת אמרה לי אני אראה לך.... ". (פרו' עמ' 60 שורות 7 – 9). להלן אפרט מה הוכח לפני, באמצעות ראיות קבילות.

21. באשר לניהול התובעת את כלביית קריית ארבע – לנתבעת היו טענות רבות נגד התובעת, לגבי התפקוד של התובעת בכלבייה. הנתבעת אולם לא הציגה ראיות להוכחת הטענות. הנתבעת הסתמכה כאמור על צילומים שאחרים צילמו ועל טענות ששמעה מאחרים או בקבוצות ווטסאפ או בקבוצות פייסבוק אולם הדברים לא הוכחו. כך או כך התובעת הביאה לעדות את ד"ר גושן, אשר פירט את הטענות והתלונות שהגיעו אליו מתוקף תפקידו, בעניין הכלבייה בקריית ארבע, ובעניין התובעת ואת הדרך בה בחן וטיפל בתלונות (וראה בעניין תעודת עובד הציבור וכן הנספחים לה). הלה העיד כי אכן נמצאו ליקויים, כאשר המצב לא היה חמור עד כדי כך שהוא מצריך סגירה ולא תיקון. עוד העיד כי נעשו ביקורות מתקנות. דברים אלו עולים בקנה אחד עם האמור בפסק הדין שדחה את עתירת תנו לחיות לחיות לסגירת הכלבייה, ואשר פורט לעיל. וראו דבריו של ד"ר גושן בעדותו לפני: "...האשמות שאת מאשימה את ד"ר מילקושיק לא מבוססות, אין להן שום ראיות....אני לא בא וטוען שד"ר מילקושיק מושלמת, גם אני לא מושלם, תמיד אצל כולנו יש מה לשפר. אבל מכאן ועד להאשים אותה בהתעללות, בניהול לא נכון של כלבייה, ברצח או הזנחה של בעלי חיים, ארוכה הדרך, הפער הוא גדול. ובסופו של דבר גם לזה יצאו דו"חות שלנו ורוב הפעילות של הכלבייה בקריית ארבע תקינה..." (פרו' מתומלל עמ' 4). ובהמשך: "..כלומר היא מתבססת על שמועות ששמעה מאיזשהו מקום....בסופו של דבר אחת הרעות החולות של החברה שלנו, שאנחנו מגבשים דעה על סמך רשתות חברתיות...אני שלחתי אנשים שלי, עובדים של משרד החקלאות. מעבר לזה שגם אני ביקרתי פעם או פעמיים בעצמי בהסגר...וראיתי את מחזיקים את הכלבים, ושמעתי מהאנשים שלי שאני סומך עליהם, מה קורה שם, פלוס ראיתי עדויות מצולמות. עם כל הכבוד, עם כל הכבוד, אני חושב שאנשים מהדהדים בתוך הרשתות החברתיות מסרים שהם שומעים בלי להתבסס על שום ראיה ושום דבר שם ראו במו עיניהם. עובדתית, בכל פעם שאנשים שלי הגיעו להסגר בקריית ארבע, אני לא אגיד שהם לא מצאו ליקויים קטנים. אבל הם לא מצאו שום דבר מהותי שמצדיק את העליהום שנעשה עליהם.." (פרו' מתומלל עמ' 5). וראו גם בהמשך: "...את מסתמכת על עדות של מישהי ששמעה ממישהי שהיא הולכת...כי בכל פעם, בכל פעם שאנחנו בדקנו את הדברים. כל פעם שבדקנו את הדברים, הטענות נמצאו לא נכונות.." (פר' מתומלל עמ' 6).

22. הנתבעת טענה שהיו מספר כלבים שיצאו מהכלבייה של הנתבעת במצב קשה מאוד של רזון קיצוני והזנחה. הנתבעת צרפה תמונות של כלבים רזים, אולם לא הוכח כי הרזון שלהם היה באשמת התובעת. גם כאן מה שהוגש על ידי הנתבעת זה תמונות ופוסטים בפייסבוק ווהתכתבויות בווטסאפ מבלי שהובאו עדים רלוונטיים שניתן באמצעותם להגיש את החומרים, או להבין בדיוק במה מדובר. בעניין זה ראו את עדותו של העד ד"ר גושן: "..כשאת באה ומצלמת כלב במצב של רזון קיצוני, מן הראוי לבוא ולחקור כמה זמן הוא מצוי בתוך ההסגר, האם הוא מצוי שם יומיים שלושה או שבועיים וחודשיים...ואני יודע איך הכלבים מגיעים מחברון והכפרים מסביב ואיזה מצב הם מגיעים. סביר להניח שהכלבה הזו הגיעה במצב של תת תזונה עם גוריה אל ההסגר..." (פרו' מתומלל עמ' 12).

23. וראו גם את עדותו של מר אבי לוי, אשר הובא לעדות על ידי התובעת. הלה לוכד בעלי חיים משנת 2007, אשר נותן שירות למועצות, עיריות, משרדי ממשלה בנושא של חילוץ ולכידה של בעלי חיים וביניהן, למועצה מקומית קריית ארבע, מזה כשבע שנים (פרו' מתומלל עמ' 21 למטה, עמ' 22 שורה 31). הלה העיד כי לא חווה בעיניים שלו הזנחה פושעת בכלבים. הלה העיד שיש כלבים שנלכדים ומובאים לכלבייה במצב מזעזע ולפיכך בימים הראשונים בכלבייה הם יראו רזים וחולים (פרו' עמ' 22). הלה הכחיש את הטענה של הנתבעת לפיה כלבים מתים מרעב בכלביה (פרו' עמ' 26 למטה).

24. באשר לטענות הנתבעת לפיה התובעת מרעילה, טובחת בכלבים וכיוצ"ב - הנתבעת צרפה כהוכחה לטענתה כתבה מעיתון הארץ מיום 27.11.14, שהכותרת שלה הייתה: "ועדת הפנים הורתה: 400 אלף שקל יוקצו למאבק בכלבים בקרית ארבע". באותה כתבה דווח כי ועדת הפנים של הכנסת ייחדה את אחד מדיוניה לסוגיית הטיפול בכלבים משוטטים בהתנחלות קריית ארבע. וראו מה שנכתב שם שנחזה כדבריו של ראש המועצה המקומית של קריית ארבע: "ראש המועצה המקומית קריית ארבע – חברון מלאכי לוינגר סיפר על הבעיה: "אנחנו במציאות של אלפי כלבי בר המשוטטים באזור והתושבים מפחדים לצאת מהבית. אנשי המקצוע צריכים לקבל החלטה לגבי העיר שגם כך מתמודדת עם אתגרים בטחוניים". הנתבעת צרפה ציטוט נוסף מאותה כתבה שנחזה כמיוחס לתובעת: "הווטרינרית הראשית של קריית ארבע, הילה מילקושיק, אמרה: "להקות של בין 5 – 15 כלבים מגיחים בגני שעשועים ובבתי מגורים. מגיעים אלי עשרות מכתבים של התושבים. זו סכנה לבריאות הציבור ולשלומו. מדובר בהפחדות, תקיפות, נשיכות, העברת מחלות קשות ועוד. אנחנו פועלים לסניטציה וגידור, עיקור וסירוס, לכידות, הרעלות וירי תוך הישוב ומסביבו...".

    (הוגש על ידי הנתבעת ביום 10.08.22). אף אם נניח שהתובעת אכן אמרה את הדברים (הנתבעת הגישה לתיק רק חלק מהפרוטוקול של הדיון בוועדה, וגם זה הוגש בדרך שלא מאפשרת לקרוא אותו), הרי שאין האמור בכתבה והמיוחס לתובעת מצדיק את הפרסומים נשוא התביעה ודומה כי וההפך הוא הנכון. מהכתבה עולה כי ראש המועצה המקומית התלונן על כלבים משוטטים המפחידים את התושבים כאשר גם התובעת מציינת שמדובר בלהקות של כלבים משוטטים בין בתי המגורים בגינם קיבלה עשרות מכתבים של התושבים, כאשר מדובר בהפחדות תקיפות, נשיכות ועוד. הפעולות שציינה התובעת שהיא מבצעת נועדו לטפל בבעיה ואין מדובר בפעולות שמבצעת לצורך הנאה סדיסטית, כפי שטענה הנתבעת.

    כך או כך התובעת העידה לפני: "...אני לא טובחת בירי ולא משתמשת ברעל ולא מפזרת רעל, ומעולם לא יריתי באש חיה על כלב. לשאלת בית המשפט במה כן יורים, אני עונה בחצי הרדמה, על מנת להרדים את הכלב כדי שישן, הוא מגיע לכלביה ושם עובר בדיקה כללית, בודקים לו שבב ונותנים לו להתעורר..." (פרו' עמ' 15 למטה). התובעת הבהירה כי היא ירתה אישית בחצי הרדמה ומעולם לא ירתה בכלב באש חיה (פרו' עמ' 16 שורות 9- 12). התובעת העידה על מקרה יחיד בו התבקש והתקבל אישור בירי חי (וראה פירוט להלן). וראו בהמשך עדותה הראשית מה עונה התובעת לשאלות עורך דינה: "...אז את לא טווחת על ימין ועל שמאל בירי?

    ת. לא. לשאלתך אני גם לא מפצחת ראשי כלבים.

    ש. אם זו פעם ראשונה אז את גם לא רוצחת סדרתית.

    ת. לא. אני לא רוצחת סדרתית" (פרו' עמ' 16 שורות 24 – 27).

25. הנתבעת הצליחה להראות מקרה אחד בו נעשה ירי בכלב, בשטח עליו אחראית התובעת, ובעניין זה העידה את מר עומרי היני שהיה עד לירי בכלב (ראה התצהיר של מר עומרי היינה שצורף בעמ' 125 לכתב בית דין שהגישה הנתבעת ביום 18.04.23, וראו גם עדותו בפרו' מתומלל עמ' 29 ואילך). מעדותו של הנ"ל עולה כי עבד כמאבטח בישוב כרמית בתקופה בה החלו התחלות הבנייה במקום עת לא התגוררו שם אנשים והיו שם כלבים משוטטים. הלה העיד כי הכלב היה רזה וחיפש אוכל ובנסיבות אלו דיווח על ההמצאות שלו לאחראים על האבטחה על הישוב. הלה העיד איך התובעת הגיעה למקום בליווי שני אנשים, וביקשה ממנו לקרוא לכלב וכאשר הכלב הגיע, ירו עליו ללא הסבר. הכלב היה חביב והוא סבר שהתובעת מגיעה לשם כדי לקחת אותו לטיפול או משהו דומה והביע זעזוע מהאירוע. התובעת מצידה העידה כי התקבל דיווח לגבי כלב מהמוקד של מיתר ומהביטחון, לפיו הכלב נשך שתי ילדות בישוב כרמית ולא ניתן היה לתפוס אותו בדרכים רגילות. עוד העידה התובעת כי היה חשש שאם ינסו להרדים אותו - ינסו לירות חצי הרדמה - הוא יברח. בגלל שהוא נשך הוחלט להגיש בקשה לירי חי. התובעת לפיכך ביקשה ממנהל הלשכה הוטרינרית רשות לירי חי בכלב, והוא נתן את האישור וסיפק את פקח הפיצו"ח שהגיע עם רובה צייד (פרו' עמ' 16 שורות 12 – 17). וראו בעניין זה גם תעודת עובד ציבור חתומה ע"י ד"ר מרסלו מיקוליצקי, מנהל הלשכה הוטרינרית בבאר שבע מטעם משרד החקלאות. הלה צרף לתצהירו את נוהל שליטה וטיפול בבעלי חיים משוטטים ומתפרעים למניעת הפצת מחלת הכלבת משנת 2013 וכן צרף את הבקשה שהגישה התובעת בהתאם לנוהל לסיוע יחידת הפיצו"ח בטיפול בכלבים משוטטים, בין היתר, בישוב כרמית, בשל תקיפת תושבים וחשש מהעברת מחלת הכלבת. כן צירף את האישור שלו לבקשה מיום 16.07.15, וכן דו"ח פעולה על טיפול בכלבי בר ביישוב כרמית ששלחה אליו התובע ביום 20.07.15. הלה נחקר על ידי הנתבעת והאמור בתעודת עובד הציבור לא נסתר.

    העד עומרי היני אף הוא העיד שהיו באזור של הישוב כרמית כלבים משוטטים (פרו' מתומלל עמ' 30 למעלה). העד עומרי היני ציין כי התובעת לא הסבירה לו את פשר מעשיה ולא הסבירה לו מה כוונתה אלא רק ציין שכאשר שאל אותה לפשר המעשה ציינה כי זה מה שהיה צריך לעשות (ראה עמ' 31 שורות 16 – 19). העד העיד כי אם היה יודע שזה מה שיקרה לכלב בוודאי לא היה קורא לכלב ומסייע לתובעת בעניין הזה (פרו' עמ' 31 שורות 9- 10, עמ' 32 שורות 14 – 15). וראו דברים שאמר: "..אבל היא לא הייתה צריכה להשתמש בי ולהגיד לי לקרוא לכלב ולדפוק לו כדור בראש, עם כל הכבוד. לא היא, החברים שהיא הביאה, עם כל הכבוד..." (פרו' עמ' 36 שורות 4 – 6). העד עומרי היני הכחיש שהכלב רייר, אולם לא מצאתי בשל עובדה זו בלבד לקבוע כי עדות התובעת באשר לסיבת הגעתה למקום הינה עדות שקר, שכן כאמור היא מגובה בעדויות נוספות ובמסמכים. דומה לכאורה כי בחירתה של התובעת שלא לבוא בדברים עם המאבטח ולהשתמש בו כדי לקרוא לכלב, בלי לציין מה מעשיה במקום, הובילה לאופן בו חווה העד את האירוע. אולם לא היה בעדותו כדי לסתור את עדותה של התובעת לגבי הסיבה בגינה היא הגיעה למקום.

    ובעניין כלבים משוטטים ראה עדותה של התובעת: "הכלבים המשוטטים מהווים סכנה לא רק לשלום הציבור ובריאותו, אלא גם לעצמם. הם סובלים ממחלות, תאונות, רעב והם טורפים בעלי חיים אחרים כמו איילים, צבים, ארנבים ועוד שאר חיות מוגנות אחרות. ש. מציג את התמונות גם לנתבעת, מה זה התמונה הזו? ת. זו ילדה שנטרפה על ידי כלב בקריית ארבע בדרכה לגן.." (פרו' עמ' 17 שורות 28- 30).

26. העדה, גברת רוחה בן דהן, אף היא לא תמכה בטענות הנתבעת. העדה העידה כי התובעת לא המיתה את הכלבים של בתיה מאיר (פרו' מתומלל עמ' 47).

27. הנתבעת לא הוכיחה לפיכך כי היו עוד מקרים של ירי, כאשר לכל אורך הפוסטים הנתבעת כותבת "בלשון רבים". ראו למשך: "...בתמונה שלפניכם מופיע עוד כלב שהיא דאגה שישפכו לו את המוח..." (הדגשה שלי – הח"מ). וראו במקום אחר: "..טובחת בירי וברעל בלי סוף את הכלבים האומללים כל כך בקריית ארבע". כמו כן בפוסטים הוצגה התובעת כמי שפועלת כמו שפועלת כיוון שהיא סדיסטית, ולא למי שמבצעת את הפעולות שלה בשל סיבה כלשהי. "..מתעללת וסדיסטית ברשות מדינת ישראל! רוצחת סדרתית של כלבים וחתולים! טובחת בכלבי וחתולי מיתר וקריית ארבע בלי אף טיפת רחמים".

28. המקרה של בובי האירוע שהזכירה הנתבעת שוב ושוב בכתבי הטענות מטעמה היה האירוע בעניין הכלב "בובי". ארוע זה היה אולם בשנת 2018, בעוד הפרסומים נשוא תביעה זו אירעו בשנת 2016, כך שאירוע זה אינו יכול להצדיק את אותם פרסומים.

    וראו גם מה שאמרה הנתבעת בקדם משפט מיום 27.12.21: "...בובי לא קשור לפרסום שלי. אני מדברת על כלב אחר שהיה ירוי. גם זה היה מעשה לא חוקי, אני חושבת שהוא היה רצח. הכלב שהצבעתי עליו הוא גם רצח. לצערי אפשר לומר אותו דבר על בובי..." (פרו' עמ' 5 שורות 22 – 24) (הדגשה שלי – הח"מ). בהמשך טענה (ראה למשל כתב בית דין שהגישה ביום 20.09.22), כי פרטה בעניין הכלב בובי כי הוא מראה עוד מקרה שבו התובעת התעללה בכלבים.

    כך או כך בית המשפט דן בפרסומים בעניין הכלב בובי בפסק דינו בתביעה נוספת שהגישה התובעת נגד פעילים למען החיות, אשר פורטה לעיל, ושם נקבע כי לא הוכחה סיבת המוות של בובי.

    בניגוד להצהרות החוזרות ונשנות של הנתבעת, היא לא הגישה לתיק ראיות בעניין הכלב בובי המראות כי התובעת היא שגרמה למותו. התובעת טענה כי בובי נחבט בראשו כאשר התנגד לבדיקת שבב ואילו הנתבעת טענה כי הדברים אינם אמת ויש לה סרטון המוכיח זאת. הנתבעת הראתה סרטון של חלק מהאירוע ממנו לא ניתן היה לראות את כל האירוע ולא ניתן היה ללמוד בדיוק מה ארע שם (ראו פרו' עמ' 55 שורה 21 ואילך....).

    הנתבעת טענה כי יש תיעוד של בובי כחוש וחולה והציגה לבית המשפט תמונה. בעניין זה נרשם על ידי בית המשפט – "הערת בית המשפט – לא ניתן לראות שהכלב כחוש או משהו דומה, וגם הכלב נראה שהוא אוכל/שותה, רואים שהפנים שלו בתוך הקערה.." (פרו' עמ' 22 שורות 11 – 13). . רבות נכתב לגבי מוצאו של בובי, כאשר גם בהליך שם וגם בהליך כאן לא הוכח באיזה כלב מדובר (גזע מסוכן או גזע נוח וחביב). הוכח רק כי מדובר בגזע מעורב (ראה עדות ד"ר גושן בפרו' עמ' 7 – 8 בפרוטוקול המתומלל). אנשי המקצוע שנשאלו בתיק דנן לגבי הגזעים שלו, ציינו כי הם לא יכולים לדעת באיזה גזעים מדובר על סמך התמונות. ראו למשל דבריו של ד"ר גושן: "...זה יכול להיות עוד עשרות שילובים, אבל ברגע שזה גזע מעורב, זה מעורב". (פרו' מתומלל עמ' 8 למעלה, וראה גם פרו' עמ' 9 למטה). גם מר אבי לוי ציין שמדובר בכלב מעורב (פרו' מתומלל עמ' 25 שורה 22).

29. כל הטענות בנוגע לכלבים של בתיה מאיר וכלבים נוספים לא הוכחו (בעניינם של הכלבים של בתיה מאיר הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם התובעת של ד"ר אילת שמואלי גולדין. הלה אולם לא הגיע לעדות בשל בדיקה רפואית (ראה פרו' מתומלל עמ' 21 למעלה), ולכן לא נחקרה על הרשום בה.

     

    משך הפרסום

30. התובעת הוכיחה כי הפוסטים היו עדיין מפורסמים בסמוך להגשת התביעה, היינו בשנת 2018. מכאן כי הפוסטים פורסמו פרק זמן ממושך. ראו בניין זה עדות התובעת בפרו' עמ' 16 למטה, פרו' עמ' 17 למעלה וכן ראה בפרסומים שצורפו לכתב התביעה.

31. התובעת גם הוכיחה כי פנתה לנתבעת על מנת שתסיר הפרסומים (פרו' עמ' 17 שורות 11 – 24), אולם הנתבעת כאמור לא הסירה את הפרסומים.

    הנתבעת טענה כי הסירה אותם ו/או חלקם ו/או טענה כי הפכה אותם לפוסטים שלא ניתן לצפות בהם, אולם הטענות שלה לא הוכחו .

     

    המוטבציה של הנתבעת לבצע את הפרסומים לשיטת התובעת  

32. התובעת טענה כי הפרסומים הקשים נגדה נעשו למען בצע כסף כאשר הנתבעת ביקשה "לזעזע" את הקוראים של הפוסטים, על מנת שיתרמו כספים אותם שלשלה לכיסה (ראו עדות התובעת בפרו' עמ' 16 שורה 28 והלאה). אכן לפחות בפוסט אחד הנתבעת ביקשה תרומות עבור המפלגה של אוהבי החיות, אולם לא הוכח כי אכן תרמו לה כספים וגם לא הוכח כי שלשלה אותם לכיסה. יחד עם זאת דומה אכן שככל והפוסט חמור יותר וקשה יותר, יכול והקוראים יקבלו מוטיבציה גבוהה יותר לתרום לארגון/עמותה/מפלגה שאוזכר בפוסט כמסייע לכלבים, וטענות התובעת לפיהן הפרסום החריף נגדה בוצע לצורך כך, אינן תלושות מהמציאות.

     

    הנזק

33. הפרסומים נגד הנתבעת ייחסו לה מעשים חמורים והיה בהם כדי לפגוע במשלח ידה.

    עיון בתגובות לפרסומים מעלה כיצד הפרסומים נתפסו בעיני אחרים. נכון שהנתבעת לא כתבה את התגובות, אולם התגובות נכתבו בתגובה לדברים הקשים שכתבה הנתבעת על התובעת, והדרך בה הציגה אותה, כמי שפוגעת להנאתה באופן סדרתי וסדיסטי בבעלי חיים. לא דובר בפרסום בודד אלא במספר פרסומים חריפים נגד התובעת.

34. הוכח כי בעקבות הפרסומים נגרמה לתובעת עוגמת נפש רבה. הוכח כי הוטח בפני בנותיה של התובעת כי "אמא שלהם רוצחת". וראו בעניין זה עדותה של התובעת: ש. איך נחשפת לפרסומים כנגדך, איך נודע לך? ת. הבת שלי הגיעה הביתה עם חברה וכולה בוכיה. מהחברה הבנתי שעשו עליה חרם וכולם צחקו עליה שאמא שלה רוצחת. שניסיתי לברר, אז בדקתי את הפוסטים וראיתי שהם עדיין קיימים ובנוסף קיבלתי הודעות מלקוחה שהפנתה לפוסטים כדי לראות מה כותבים עלי..." (פרו' עמ' 17 למטה, עמ' 18 למעלה). התובעת העידה עוד כי דבק בה שם של רוצחת כלבים.

35. לכך אוסיף כי צודקת התובעת בטענותיה לפיהן הנתבעת המשיכה להכפיש אותה לכל אורך ההליך. וראו דברים שכתבה הנתבעת בכתבי בית דין שונים שהוגשו בהליך זה:

    09.05.21 ציינה הנתבעת כי ההסגר בקרית ארבע הינו: "ההסגר המתעלל בארץ".

    וראו מה כתבה בהודעה מיום 15.06.21: "...הווטרינרית הרשותית הזאת לכאורה על פניו מתנהלת יותר כלכאורה "עבריין עולם תחתון" – מאשר כאיש חוק וסדר!...".

    ראו מה כתב בהודעה מיום 08.08.22: "...כלומר – לכאורה על פניו לפחות ה"רציחות" נמשכות ו/או המעשים הלא חוקיים נמשכים והעבירות על החוק והתובעת היא לכאורה מעל החוק והיא לכאורה עושה מה שהיא רוצה...".

    בכתב בית דין שהגישה ביום 20.09.22 טענה: "...היא לכאורה רוצחת ורוצחת....עוד אחד ועוד אחד ואח"כ תובעת את מי שפוצה פה וחוזר על עצמו הלוך ושוב אותו הדפוס כל הזמן...". בכתב בית דין שהגישה ביום 04.10.22 הלינה שהתובעת עדיין מחזיקה בתפקידה וטענה: "..לכאורה זה כמו לשים את האנס בני סלע בתור מנהל מקלט לנפגעות אונס! האיש הכי לא נכון בתפקיד הכי לא נכון! לכאורה, לאור מעשיה המזוויעים היא צריכה להגיד תודה שהיא עדיין בתפקידה ולא לתבוע אנשים על דברי אמת!".

    בכתב בית דין שהגישה ביום 10.11.24 טענה: "...התפקיד הוא עתיר סמכות ולכאורה התובעת מנצלת את סמכותה לרעה ואף מבצעת עבירות פליליות בתוך המתקן הממשלתי שלה שנועד להגן על הכלבים האלה ולגונן עליהם מכל רע. לכאורה התובעת היא אשר מקצוע בעייתית ומופרעת לחלוטין והחלטותיה אינן שפויות ואינן סבירות והגיוניות ונורמאליות בקשר אליהם...".

    וראו מה טענה בבקשות שהגישה לפני ימים ספורים: "...הנתבעת טענה באוזני בית המשפט שלתובעת יש לכאורה הפרעות נפשיות שגורמות לה להתנקש בחייהם של כלבים בהסגרה מטעמי אגו ונקמנות בלב והיא צריכה להישלח לכלא ו/או להסתכלות...".

    וראו גם דברים שאמרה הנתבעת בעדותה לפני: ".אני באמת חושבת על כלבים שנשארים לבד איתה והיא באמת בעייתית. היא מסוכנת לאנשים, היא מסוכנת לכלבים..." (פרו' מתומלל עמ' 53 שורות 21 - 24).

    ואול רק דוגמאות.

36. לאחר ששקלתי לפיכך את כל השיקולים הנדרשים, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 65,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש בשל הפרסומים נשוא התביעה.

37. יש לציין כי הפרסומים היו דומים אחד לשני והם פורסמו באותה פלטפורמה ובסמיכות אחד לשני ולכן לא מצאתי לנכון לפסוק את הפיצוי על פי דין כפול מספר הפרסומים.

     

    לסיכום

38. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 65,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

    הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 17,550 ש"ח. התביעה התנהלה מספר שנים, והוגשו בקשה בקשות רבות. התקיימו דיוני הוכחות והצדדים הגישו סיכומים. באשר לדרישת התובעת לפסוק נגד הנתבעת הוצאות גבוהות מהרגיל לאור האופן בו ניהלה את ההליך, אציין כי נפסקו נגד הנתבעת תוך כדי ההליך כמה וכמה פעמים הוצאות בגין התנהלותה.

    הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום.

39. כמו כן הנתבעת תשיב לתובעת הוצאות בגין אגרת בית המשפט וכן בגין שכר עדים תוך 30 יום מיום דרישה.

40. הודע לצדדים הזכות להגיש לבית המשפט ערעור על פסק הדין במועדים הקבועים בחוק.

     

41. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. כמו כן ב"כ התובעת ימציא לנתבעת את פסק דין במייל (ראה המייל שכתבה בבקשה האחרונה שהגישה).

     

      

    ניתן היום, י"ח חשוון תשפ"ה, 19 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.