1.זוהי תביעה כספית בסך של 152,700 ₪, בנוגע לרכישת רכב משומש מסוג מרסדס בנץ, דגם 350CLS COUPE , סדאן 7,תוצרת גרמניה, שנת ייצור 2011 (להלן: "הרכב").
2.על פי כתב התביעה, ביום 4/10/15, רכש התובע מנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") את הרכב, בסכום כספי של 348,118 ₪, בהתבסס על הודעת הנתבעת שהרכב לא עבר תאונה ומצבו המכני מצוין, ובהתבסס על בדיקה שערכה נתבעת 2 (להלן: "מכון רישוי") לרכב, ולפיה נמצא כי מערכות הרכב תקינות, למעט הליקויים שפורטו בטופס הבדיקה.
3.לטענת התובע, כשבא למכור את הרכב ביום 1/6/16, במחיר מחירון 310,000 ₪, התברר כי הרכב עבר תאונה. לאחר בדיקה במכון רישוי בירכא ובדיקה בסוכנות רכב של מרסדס, נמצא כי הרכב עבר שתי תאונות, האחת ביום 27/1/13 והשנייה ביום 26/6/11, מה שהביא אותו למכור את הרכב לצד שלישי במחיר מופחת בסך של 240,000 ₪.
4.התובע טען בכתב התביעה, כי הנתבעת פעלה בניגוד לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח-2008 (להלן: "החוק") והסתירה ממנו את המידע בנוגע לתאונות שעבר הרכב. ועוד טען, שבשל הפרת חובת הגילוי, הטעייה מצד הנתבעות, הצגת מצג כוזב של עובדות ופעולה בחוסר תום לב, יש להשית על הנתבעות את נזקיו, כלהלן: פיצוי מוסכם בהסכם בסך של 50,000 ₪, אובדן הכנסה בסך של 70,000 ₪, תשלום אגרת בדיקות בסך של 1,842 ₪ ועוגמת נפש בסך של 30,000 ₪.
5.הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי פעלה כמתווך למכירת הרכב וכי הרכב אינו בבעלותה. התובע בדק את הרכב במכון רישוי שממצאיו לגבי שלדת הרכב נמצאו "לא תקין" מה שמעיד הרכב עבר תאונה, דבר שהיה ידוע לתובע בטרם הרכישה. עוד טענה, כי הנתבעת מילאה טופס גילוי נאות בהתאם להוראות החוק, והרכב נמכר במצבו הנוכחי, ללא אחריות הנתבעת, והתובע חתם על הטופס. בנוסף, לטענת הנתבעת, הרכב נמכר על ידה, במחיר מופחת מהמחירון המשוקלל המשקף את מצב הרכב, וכי מכירת הרכב על ידי התובע לצד שלישי במחיר נמוך ממחירו האמיתי, ללא שפנה לנתבעת עובר לכך, יש בכך לפגוע במהימנות המכירה וכל מבוקשו של התובע להתעשר שלא כדין.
6.מכון הרישוי התגונן כנגד התביעה, וטען שערך את בדיקת הרכב במקצועיות, בהתאם לנהלי משרד התחבורה והעלה את הממצאים על כתב, שאת משמעותם וערכם הכספי יש לבחון במוסך מורשה או שמאי רכב. לטענת מכון הרישוי, תוצאות הבדיקה מדברות בעד עצמן ונראה שהרכב עבר פגיעות. מכון הרישוי טען כי אין לו כל אינטרס כלכלי ברכישת הרכב, לרבות מחיר הרכב והוא אינו חלק מהמשא ומתן שהתנהל לרכישת הרכב. עוד נטען, כי מכון הרישוי אינו יכול לעשות שימוש במילה "תאונה", והוא נדרש לתאר את הליקויים הנחזים בעת הבדיקה, כפי שעשה.
7.מטעם התובע, העיד התובע בעצמו, עו"ד אמגד עדוי, מר עומר בסול, מר נימר בסול ומר עתאללה פייסל. מטעם הנתבעת העיד מר דוד ברזני. מטעם מכון הרישוי העידו מר אריאל צוינס, מר עבוד סלאמה ומר חאלד שיבאן.
דיון והכרעה לגבי הנתבעת
8.השאלה העיקרית היא, האם גילתה הנתבעת לתובע את כל הפרטים הרלבנטיים לגבי מצבו של הרכב והתאונות שעבר? שתי הוראות חוק חלות בענייננו, האחת, החוק לעיל, השנייה, הוראת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ניהול משא ומתן בתום לב. חובת הגילוי המוטלת על הנתבעת נובעת מחובת תום הלב המוטלת על צד המתקשר בחוזה, בגדרה היה על הנתבעת לגלות לתובע את כל האינפורמציה הרלבנטית להתקשרות בעסקה ולתנאיה.
9.אין ספק, שבמשא ומתן למכירת רכב, העובדה שהרכב עבר תאונה, מדובר בעובדה שהיא בגדר מידה מהותי שהמוכר חייב למסור לקונה, ויש בקיומה של עובדה זו, להשליך על עצם ביצוע העסקה ועל מחיר הרכב.
10.האם הוכח שהרכב עבר תאונות לפני עסקת המכר? התשובה לשאלה בחיוב. העיד בפני מר נימר בסול, עובד במרכז שירות רינואי של מרצדס, מוסך מורשה של כלמוביל, בעל הסמכה להוציא אינפורמציה והיסטוריה של רכב מרצדס, באמצעותו הוגש מסמך ת/1 - מסמך המפרט כניסות למרכזי שירות של הרכב, היסטוריית תביעות לרכב וקריאות יצרן. על פי ת/1, הרכב עבר שתי תאונות בעבר, עובר למכירתו לתובע. על פי ת/1, הרכב עבר תיקון תאונה על פי דו"ח שמאי – מגדל, ביום 26/6/11, במסגרת התיקון, הוחלפה ותוקנה דלת קדמית צד ימין, וביום 27/1/13, עבר הרכב תיקון תאונה לפי דו"ח שמאי – מגדל, במסגרת התיקון, הוחלפה דלת אחורית צד ימין, תוקן כנף אחורי, תוקנה דלת קדמית צד ימין ותוקן מגן אחורי. על פי ת/1, נמסר רכב השכרה לתקופה של כשבועיים, עד לסיום התיקון, כך שניתן ללמוד שמדובר בתיקון ארוך שהצריך חלפים ועבודות, בשל פגיעה לא קלה ברכב.
11.זו עדותו של מר נימר בסול בנושא התיקונים, הרלוונטית לענייננו:
ש: ראית משהו שונה במסמך הזה לגבי ההסטוריה של הרכב הזה.
ת: כן. אני רואה היסטורית כניסות לרכב, אני פותח את ההיסטוריה רואה שיש מהות עבודה, תאונה, מציינים למה נכנס הרכב למוסך, יש מהות תיקון תאונה, 2 מהויות אפילו של תיקוני טעויות, כל אחד היה תאריך אחר וגם קילומטרים אחרים, זה היה במוסכים מורשים בתל אביב.
...
ש: בהחלפת דלתות שאני רואה בשתי התאונות החלקים מקוריים של מרצדס.
ת: כן.
...
ש: כשאתם מתקינים דלת מקורית של מרצדס היא נראית בדיוק אותו דבר כמו דלת שבאה עם הרכב, נכון ?
ת: לא.
ש: למה לא ?
ת: כי זה לא אותו צבע, לא אותו כיוונים, לא אותה עבודה, זה שונה, אם אתה מחפש תשובה מקצועית זה לא אותו דבר כמו שיצא מהמפעל.
...
ש: האם דלת מקורית שהוחלפה ברכב, האם ניתן לזהות אותה במכון בדיקה.
ת: כן. מי שמכיר את הרכב במרכב בבודי שלו, הרכב מורכב במפעל אחרי זה נצבע עם הדלתות עם הכל נצבע אחרי ההרכבה, צובעים דלתות, צירים הכל צבוע במקום, אחרי ההרכבה והברגים שלו מחוזקים לפני הצבע ואז צובעים אתה דלת, את הצירים, משקוף אחרי זה מדביקים את הגומיות של הדלתות ואז יכולים לדעת אם הרכב הזה עבר החלפת דלת דרך הברגים שיש סימן שנגעו בבורג, מדגם לדגם זה שונה בפירוק הדלת, כשהדלת מגיעה היא מגיעה עם צירים, מפרקים דרך ברגים והברגים אי אפשר לכוון זה בורג שנכנס דוך לתוך הבודי ואפשר לראות שיש נגיעה בבורג ואפשר לזהות אם הצבע של הציר עצמו שונה מצבע המשקוף המקורי.
ש: נטען שלא ניתן לבדוק החלפת דלתות לפי עובי צבע.
ת: זה תחום שלהם לא שלי.
...
ש: הסברת לגבי הברגים אם פורקו ואפשר לדעת אם הדלת הוחלפה, אם מלכתחילה אין אינדיקציה כזאת ובוחן רואה שמבחינת הצבע זה אותה דלת והוא לא פותח את הדלת, הוא לא רואה מה שהסברת.
ת: כשבודקים רכב, גם אני הייתי הולך לבדיקות רכב, יש לנו אולם תצוגה ואנחנו מוכרים רכבים, כשהייתי הולך לבדיקות רכב, בודקים עובי משקוף, מסתכלים מסביב לדלת.
ש: אבל לא מפרקים את הדלת.
ת: בודקים ומסתכלים אם הרכב מקורי אם הרכב כך יצא מהמפעל או שנגעו בו, אם נגעו בציר זה אומר שפירקו שם את הדלת והדלת יוצאת מהמפעל מורכב עם ברגים וצבע מקורי.
ש: אם לא מפרקים את הדלת אי אפשר לדעת אם הדלת הזאת הוחלפה.
ת: לא צריך לפרק את הדלת. צריכים לפתוח את הציר ולראות את הברגים של הדלת, רואים את זה מול העיניים של הלקוח.
12.המסקנה העולה מעדותו של מר נימר בסול, שהרכב עבר 2 תאונות עובר למכירתו לתובע, תאונות שהצריכו החלפת דלתות ותיקונים נוספים של פחחות, צבע, חשמל ועוד. הדלתות שהוחלפו, על פי עדותו, הן דלתות מקוריות של מרצדס.
13.האם נמסר המידע בדבר התאונות לתובע – טרם המכירה? על פי עדותו, בתצהיר עדות ראשית, של מר דוד ברזני מטעם הנתבעת (להלן: "דוד"), העיד דוד, כי הציג את הרכב לתובע, רכב שבבעלות גברת שהשאירה אותו בידיו לשם מכירתו, ומאחר ושמדובר ברכב משומש במכירת עסקת תיווך ולא רכב בבעלות הנתבעת, הציע לתובע לבחון את הרכב במכון בדיקה מוסמך ומורשה. לא נמצא בעדותו הראשית, כך גם במהלך החקירה הנגדית, כל טענה שנאמר לתובע שהרכב עבר תאונה. מכאן, ניתן להגיע למסקנה, העובדה שהרכב עבר תאונה – לא נמסרה לתובע טרם המכירה.
14.הנתבעת מבקשת לבסס את הגנתה על שני עוגנים עובדתיים נפרדים, האחד, שהנתבעת לא ידעה על התאונה, וביססה טענה זו על תצהיר וייפוי כוח של בעלת הרכב (נספח ה' לתצהיר דוד) מיום 18/8/15, בו הצהירה בפני הנתבעת, כי הרכב לא עבר תאונה ולא תאונת שלדה. העוגן השני, כפי שנכתב בתצהיר עדותו הראשית של דוד בסעיף 6, שבטופס הבדיקה של מכון הרישוי נכתב מפורשות ששלדת הרכב "לא תקין" והדבר מעיד כי הרכב עבר תאונה ממצא שהיה ידוע לתובע עוד בטרם רכש את הרכב. לטענת דוד, התובע ידע על מצבו האמיתי של הרכב טרם רכישתו בהתאם לטופס הבדיקה (ההדגשה במקור). עוד הצהיר דוד, כי מחיר הרכב נקבע לאחר שקלול הממצאים שהוצגו בבדיקת הרכב. נלמד מכך, שדוד ראה את דוח הבדיקה של מכון הרישוי, שם נרשם "לא תקין", דבר המעיד על תאונה בעבר, ולטענתו, רשום בטופס הבדיקה מפורשות "כי שלדת מרכב אינה תקינה" (סייפא של סעיף 6 בתצהיר).
15.הגם אם אניח, לצורך הדיון, שהנתבעת לא ידעה, עת קיבלה את הרכב מבעלת הרכב, שהרכב לא עבר תאונה, בהתבסס על תצהיר בעלת הרכב. הרי אין ספק, שהנתבעת ידעה על תאונה שעבר הרכב, בשלב המשא ומתן עם התובע, עת קיבלה לידיה את דו"ח הבדיקה, שהרי לטענתה שלה, הדברים עולים מפורשות מדו"ח הבדיקה, שהרכב עבר תאונה. ומכאן, שהיה על הנתבעת להודיע לתובע את מסקנתה שלה מדו"ח הבדיקה ולציין זאת בטופס גילוי המידע לתובע. ברם, על פי הראיות שבפני, הנתבעת שתקה ולא אמרה דבר לתובע.
16.יתרה מזו, אני מוצאת כי טענותיה של הנתבעת הן טענות עובדתיות חלופיות סותרות, ובכך למעשה – דינן להידחות על פי הדין. הנתבעת אינה יכולה לטעון לקיומן של עובדות חלופיות סותרות ולהסתמך עליהן, הטענה העובדתית הראשונה, שלא ידעה שהרכב עבר תאונה בהסתמך על תצהיר בעלת הרכב, הטענה העובדתית השנייה, שניתן ללמוד מפורשות מדו"ח הבדיקה של מכון הרישוי, הרכב עבר תאונה, דו"ח שהיה בפני הנתבעת טרם המכירה.
17.תמוה בעיני, מדוע לא ביקשה הנתבעת לברר עם בעלת הרכב את אמיתות תצהירה, לאחר שקיבלה לידיה את דו"ח הבדיקה, שהרי, כפי שהעיד דוד בבית המשפט:
ש: אם בעלת הרכב באה ואמרה לך שהרכב עבר תאונה, היית משווק אותו.
ת: לא הייתי מקבל אותו ולא משווק אותו, אני לא משווק רכבים עם תאונה, אם זאת היתה מכה קלה הייתי מקבל אבל הייתי מצהיר בפני הקונה כל דבר שאני יודע אני מצהיר.
ש:היית מצהיר על סמך ההצהרה שלהם או על סמך בדיקה שאתה מבצע.
ת: אם היא היתה מצהירה בפניי, הייתי לוקח לבדיקה, אם הבדיקה קלה כמו מה שאני רואה בעל חשיבות נמוכה כן הייתי משווק ומודיע ללקוח.
ש: באותו מחיר.
ת: מחיר זה משא ומתן לכל דבר, אין קשר בין מחיר, יש טופס בדיקה מצוין, אנחנו עושים אלפי בדיקות בשנה ואני לא מכיר טפסים כאלה, לא מבין מה הסיפור הגדול על טופסי הבדיקה. (ההדגשה אינה במקור).
18.המסקנה המתקבלת היא, שהנתבעת ידעה, למצער, מהמועד שקיבלה לידיה את דו"ח הבדיקה, כי הרכב עבר תאונה, ולא גילתה מידע זה לתובע. כפי שעולה מעדותו של דוד, הנתבעת מקבלת לידיה אלפי בדיקות בשנה, ניתן לומר שיש לנתבעת יותר מיומנות והבנה בקריאת דוחות בדיקה, מהתובע, ואף על פי כן, לא מצאה הנתבעת לנכון למסור לתובע את מה שבעיניה נראה ברור, שהרכב עבר תאונה, שוב מפנה לתצהירו של דוד, רישא של סעיף 6, בו העיד, שבמילים "לא תקין" לגבי שלדת הרכב, הדבר מעיד על כך שהרכב עבר תאונה.
19.אי הצגת הדברים על ידי הנתבעת לתובע, כאשר נקבע שהנתבעת ידעה על כך שהרכב עבר תאונה טרם החתימה על ההסכם, מידע שהיה על הנתבעת למסור לתובע, מהווה הפרה של חובות הגילוי ותום הלב המוטלים על הנתבעת, בשלב הטרום חוזי. יפים הדברים שנאמרו בת.א. 2248/08 פליישר נגד אוטו בילו סנטר, פורסם ביום 11/9/11:
"בנסיבות אלה אני סבורה כי על גורם "מקצועי", שדרך עיסוקו הקבועה היא בתחום המסחר ברכב משומש (כגון שלמה ואוטו בילו במקרה זה, להלן: "סוחר הרכב"), חלה אחריות מוגברת ביחס להצגה נכונה של פרטי הרכב לקונה. השוו ת"ק (באר-שבע) 2995/05 דודיאן נ' טרפיקליס בע"מ (ניתן ביום 25.4.2006, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]); ת"א (ת"א) 32264/07 יהב נ' כץ (ניתן ביום 25.5.08, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]); תא"מ (חיפה) 9100-07 בן סעיד נ' חזנוב (ניתן ביום 3.2.2009, פורסם במאגרים). קביעה זו נכונה בעיניי, גם במקרים כגון דא, כאשר סוחר הרכב משמש לכאורה כ"צינור" בלבד, קרי כגורם הקונה רכב מאדם אחד ומוכר אותו כמות שהוא (as-is) לאדם אחר. אכן, לדעתי, העובדה כי סוחר הרכב משמש לעתים כ"צינור" בלבד אינה מאפשרת לו לרחוץ בניקיון כפיו ולגלגל את האחריות באופן מלא אל האדם שממנו קנה את הרכב. אני סבורה אפוא כי פער התיווך שסוחר הרכב משלשל לכיסו - כמו גם ההסתמכות של צרכנים לא מועטים על סוחרי רכב מקצועיים כגורם המפחית לכאורה את הסיכון הקיים ברכישת רכב משומש - נושאים בחובם חובות ולא רק זכויות. יש לציין כי קביעה זו נכונה הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי.
20.התובע עתר לפיצוי בשל אובדן הכנסה בסך של 70,000 ₪, בשל כך שנאלץ למכור את הרכב בסכום של 240,000 ₪ תחת סכום של 310,000 ₪, מחיר הרכב במחירון. לביסוס הטענה, צירף התובע לתצהירו, זיכרון דברים מיום 15/7/16 שנערך בינו לבין מר חסן אחמד, העברת בעלות ברכב על שמו של ג'ריס ג'ריס מיום 15/7/16 ודף מחירון של הרכב. תמורת הרכב שולמה במזומן, 240,000 ₪. התובע נשאל בחקירה הנגדית לגבי זהות הקונה בזיכרון הדברים וזהות הקונה בהעברת הבעלות הרכב, וכך השיב:
ש: עם מי חתמת את ההסכם.
ת: מי שקנה את הרכב. אחמד.
ש: הוא הפך להיות הבעלים של הרכב.
ת: לא יודע, אולי היו לו בעיות והוא העביר את זה על שם קרוב משפחה.
...
ש: זאת אומרת שאחמד קנה את הרכב או מישהו אחר.
ת: אחמד הביא לי מישהו שקנה את האוטו מאחמד, לא יודע מה.
...
ש: לכתב התביעה אתה מצרף מסמך מול אותו אחמד אנונימי שאני לא יודע אם הוא קיים בכלל וגם את טופס העברת הבעלות של מרצדס שאתה מכרת למישהו בשם ג'ריס ג'ריס.
ת: כן זה אולי קרוב משפחה של הבחור ההוא. לא יודע במה הוא מתעסק, הוא ראה את הרכב סיפרתי לו שעבר תאונה אחת שתיים שלוש הוא קיבל את זה.
ש: אני חושב שאתה חוטא לאמת.
ת: אני עומד פה להגיד אמת.
ש: אני חושב שיש לך בעיה, אתה מצהיר לנו שמכרת את הרכב למישהו בשם אחמד, אתה מציג הסכם עם אותו אחמד, אתה טוען שקיבלת את הכסף במזומן ואתה מציג העברת בעלות למישהו בשם ג'ריס.
ת: אספר לך, אני מול אחמד עשיתי את כל העסקאות, למי שהוא מכר את הרכב לא מעניין. אחמד זה אחד ממשהד שבא דרך מישהו שאמר לי שהוא יכול לקנות את הרכב, אז בא דיברנו ומכרתי לו את הרכב לא מעניין אותי למי הוא העביר אותו.
ש: אתה אומר שאחמד היה סוחר רכב.
ת: אני לא יודע שהוא סוחר רכב .
ש: הוא היה בן אדם פרטי.
ת: כן.
ש: איך הגעת אליו.
ת: דרך מישהו חבר שלי.
ש: יש פה בשטר העברת בעלות עוד דבר יש פה גם מיופה כוח בשם ג'ריס לא רק בעלים, גם מיופה כח בשם ג'ריס. אתה צירפת את זה, אתה רואה מה רשום ג'ריס מיופה כח, גם בהעברת בעלות יש את השם ג'ריס ג'ריס. תאשר לי שלא רשום אחמד.
ת: אחמד מי שלקח את העסקה, קנה את הרכב, אני לא מבין מה אתה מחפש.
21.פרטי העסקה לא ברורים דיים, וטוב היה אם התובע היה מזמן למתן עדות את הקונה, שיבהיר את פרטי העסקה ורישום הבעלות, פרטים שהתובע אישר שחלקם אינם בידיעתו, האם הקונה הוא סוחר מכוניות? מדוע נרשם הרכב על שם אחר? ועוד. אי הבאת הקונה שרכש לטענת התובע את הרכב בסכום של 240,000 ₪ במזומן, ללא שיש בידי התובע ראיה לביסוס התשלום עצמו, למעט האמור בזיכרון הדברים, שהתשלום שולם במעמד חתימת זיכרון הדברים, פועלת לחובת התובע.
22.אלו הראיות שבפני. מחירון לוי יצחק מיום 1/10/15, אשר שימש כבסיס לקביעת המחיר למכירת הרכב מהנתבעת לתובע, לפיו שווי הרכב עמד על סך 343,000 ₪, בתוספת מועד עליה לכביש בסך של 4,800 ₪. טענת הנתבעת כי יש להוסיף למחיר הרכב במחירון, 7% תוספת בשל ק"מ נמוך ואחוז בשל מספר בעלים קודם, אינה מתקבלת, בהעדר כל ראיה ולו קלושה, במסמכי העסקה, שניתן לפרטים אלו ביטוי במחיר הרכב. מחירון לוי יצחק מיום 1/7/16, לפיו מחיר הרכב 310,000 ₪.
23.לאחר ששקלתי את הנסיבות שבפני, בין היתר, העובדה שמדובר בפגיעה בדלתות הרכב, שהוחלפו בדלתות מקוריות, שגם על פי מסמכי התובע, מדובר בליקוי בעל משמעות נמוכה, ולא מדובר בפגיעות מהותיות אחרות, כמו גם את העובדה שהתובע לא פנה לנתבעת לאחר הגילוי, על כל המשמעויות הנובעות מכך, אני מוצאת לנכון להעמיד את סכום הפיצוי המבטא את הפסד ההכנסה לתובע בשל ההשלכה על מחיר הרכב בשל התאונות שעבר, בדרך של אומדנה, בהסתמך על הראיות שבפני, בסך של 20,000 ₪.
24.התובע עתר לפיצוי מוסכם מכוח ההסכם בסך של 50,000 ₪, פיצוי ללא הוכחת נזק. וזו לשון הוראת ההסכם: "צד אשר יפר הסכם זה או יעשה מעשה שימנע מעשיית מעשה שיהיה בו כדי לגרום לסיכול ההסכם, ישלם לצד שכנגד פיצוי קבוע ומוסכם בסך של 50,000 ₪ (כ-15% מערך הרכב) ללא צורך בהוכחת נזקו הממשי, ובתוך כך תחולט כל מקדמה".
25.אין חולק כי ההסכם קוים במלואו, הרכב עבר לחזקתו ובעלותו של התובע והתמורה לנתבעת שולמה במלואה. התובע לא עתר לביטול ההסכם וההסכם שריר וקיים. ולכן, אין בסיס לסעד כספי בגין פיצויים מוסכמים מכוח ההסכם.
26.עוד עתר התובע להחזר תשלום בגין אגרות בדיקה בסך של 1,842 ₪. לטעמי, אין כל בסיס עובדתי או משפטי להחזר בגין הוצאות אלו, ששימשו את התובע לשם ביצוע העסקה. משלא עתר התובע לביטול העסקה, אין בסיס לדרישה להשבת האגרות ששולמו בגין בדיקת הרכב.
27.באשר לתביעת התובע לפיצוי כספי בסך של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש, לאחר בחינה ושקילה של הנסיבות שבפני, אני מוצאת לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.
דיון והכרעה לגבי מכון הרישוי
28.תחילה, אציין, שהתובע כרך את הנתבעת ומכון הרישוי, בכריכה אחת, במרבית טענותיו בכתב התביעה. לאחר ברירת המוץ מן התבן, בכתב התביעה, טען התובע כי הסתמך על בדיקת מכון הרישוי ברכישת הרכב, בדיקה שלטענת התובע יצאה תקינה, חרף העובדה שהרכב עבר תאונות בעבר.
29.על פי בדיקת מכון הרישוי, שנערכה לרכב ביום 4/10/15, פרטי הבדיקה יצאו תקינים, למעט, שלדת הרכב, בעניינה נמצא: "צבע מרכב: משמעות נמוכה, כנף אחורית ימנית צבועה, תיקוני צבע = פגושים וחלקי ניקל חיצוניים = שריטות בפגוש קדמי, שריטות בפגוש אחורי". ובעניין מערכת בלמים ללא פרוק גלגלים "בלמים קדמיים: לתקן צלחות/דיסקים/תופים".
30.לטענת מכון הרישוי, ערכה את הבדיקה לפי הוראות משרד התחבורה, לפיו, אין היא מחויבת לציין כי הרכב עבר תאונה, אלא לציין ליקויים שהתגלו ברכב, שאת ערכם יעריך שמאי או מוסך.
31.מנגד, הגיש התובע בדיקה שערך לרכב במכון רישוי בעיר ירכא ביום 1/6/16, לצורך בדיקת שילדה בלבד, שם נרשם כך לגבי שילדת הרכב: "ליקויים בעלי משמעות נמוכה – לא תקין – תיקונים במרכב, תיקוני פח ותיקוני צבע, לתקן פגיעות פח וצבע, החלפה בדלת קדמית ימנית, החלפה בדלת אחורית ימנית, תיקון בכנף אחורית ימנית, תיקון פגיעה מצד ימין".
32.אפתח בזהות בין הבדיקות, שתי הבדיקות מצאו שהליקויים ברכב, הם ליקויים בעלי משמעות נמוכה. שתי הבדיקות מצאו שיש לתקן תיקוני צבע ברכב. הבדיקה בירכא מצאה שיש פגיעות פח ונדרשים תיקונים בענף אחורית ימנית ותיקון פגיעה מצד ימין, ממצאים שלא נמצאו בבדיקה של מכון הרישוי, ברם, בשל הזמן שחלף, כשמונה חודשים, מהבדיקה במכון הרישוי, אין בדעתי לתת לממצאים אלו, כל משקל.
33.המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים, נעוצה בעובדה, שמכון הבדיקה בירכא, מצא כממצא, שדלת קדמית ימנית ודלת אחורית ימנית ברכב, הוחלפו, ממצאים שהובילו לבדיקה שהעלתה שהרכב עבר 2 תאונות, ממצאים שלא נמצאו בבדיקת מכון הרישוי.
34.כאמור, מכון הרישוי טען שפעל בהתאם להוראות משרד התחבורה. התובע הגיש לתיק בית המשפט "הוראת נוהל מס' 127 – מדדים לבדיקת רכב לצרכי קניה ומכירה" מיום 1/10/14, שהוצא על ידי משרד התחבורה, סומן ת/2. על פי ת/2, על מכון בדיקה לציין בטופס הבדיקה האם דלת ברכב נפגעה, תוקנה, איכולה או הוחלפה. (עמוד 24 בנוהל). על פי הנוהל, בידי מכוני הבדיקה, הכלים והיכולת המקצועית לאבחן נכונה האם דלת ברכב, נפגעה, תוקנה או הוחלפה. קביעה זו נסמכת גם על העדויות שנשמעו בפני בית המשפט, לפיה נלמד, שניתן לאבחן האם דלת הוחלפה והדבר מצוי בתחום המומחיות של מכוני הבדיקה. כך פעל מכון בדיקה בירכא, עת רשם בדו"ח הבדיקה שהוחלפו דלתו ברכב.
35.המסקנה המתקבלת מת/1, נוכח העובדה שדלתות הרכב הוחלפו, שחובה הייתה למכון הרישוי, בבדיקה שערך, למצוא ולרשום את העובדה, שאין עליה מחלוקת כיום, ששתי דלתות ברכב הוחלפו. חרף הנוהל המחייב רישום - החלפה של דלתות, לא נעשה כך בטופס הבדיקה של מכון הרישוי, מה שמביא לקביעה, שמכון הרישוי לא פעל על פי הנוהל, אליו הפנה בעצמו, והוא התרשל כלפי התובע.
36.באשר לנזק שנגרם לתובע, שגם אותו כרך התובע בכריכה אחת עם הנזק שנגרם על ידי הנתבעת, אני סבורה שלעניין אובדן ההכנסה, אחראית הנתבעת בפיצוי זהה לזה שנקבע כלפי הנתבעת, החלפת דלתות מקוריות ברכב, שלהן משמעות נמוכה על פי נוהל משרד התחבורה, וכי יש להעמיד את הפיצוי הכספי בסך של 20,000 ₪. באשר לפיצוי המוסכם, אין תחולה בעניינו כלפי מכון הרישוי.
37.אני מורה למכון הרישוי להשיב לידי התובע את עלות שתי הבדיקות שערך התובע במכון הרישוי.
38.באשר לתביעת התובע לפיצוי כספי בסך של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש, לאחר בחינה ושקילה של הנסיבות שבפני, אני מוצאת לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.
לסיום
39.אני מחייבת את הנתבעת ומכון הרישוי, יחד ולחוד, לשלם לתובע סכום כספי בסך של 30,000 ₪.
40.אני מחייבת את הנתבעת ומכון הרישוי, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪.
41.אני מחייבת את מכון הרישוי להשיב לידי התובע את עלות הבדיקות שערך במכון הרישוי בתאריכים 4/10/15, 2/6/16.
42.הסכומים לעיל ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.
