בית המשפט קבע כי הסוכנות הפרה את חובת הגילוי כשהסתירה מהלקוח שרכב היוקרה שרכש עבר שתי תאונות, ואילו המכון התרשל בכך שלא מילא את טופס הבדיקה בהתאם לנהלי משרד התחבורה.
בית משפט השלום בטבריה חייב את סוכנות הרכב "דודי ב. רכב והשקעות" ואת מכון הרישוי "צמח עמק הירדן" לפצות לקוח ב- 30,000 שקל לאחר שהתברר לו בדיעבד כי רכב יוקרה שרכש עבר שתי תאונות שהפחיתו מערכו.
בתביעה שהוגשה לפני שנתיים נטען כי הסוכנות הטעתה את הלקוח-התובע כשמכרה לו מרצדס בנץ משומשת (שנת 2011) מבלי לספר לו כי הרכב עבר שתי תאונות, וכי מכון הרישוי שערך לרכב בדיקה הסתיר ממנו את המידע גם כן.
לטענתו, על התאונות הוא גילה כחצי שנה לאחר מכן כשנאלץ למכור את הרכב במחיר מופחת של 240 אלף שקל בעוד שבאותה תקופה המחירון עמד על 310 אלף שקל.
התובע ביקש מבית המשפט לחייב את שתי הנתבעות בפיצויים של כ-152 אלף שקל על הפסד כספי במכירה, הפרת חוזה המכר מול הסוכנות ועגמת הנפש שנגרמה לו בשל הטעייתו.
להגנתה, העלתה סוכנות הרכב שני טיעונים: האחד, כי מי בעלת הרכב המקורית לא דיווחה על התאונות כך שהיא עצמה לא ידעה עליהן, והשני, כי התובע ידע שהרכב עבר תאונות משום שבבדיקת מכון הרישוי נכתב שהשלדה פגומה.
מכון הרישוי הוסיף כי את משמעות הפגיעה בשלדה התובע היה צריך לבחון במוסך מורשה או אצל שמאי רכב.
סתרה את עצמה
פסק הדין החל בדיון לגבי אחריותה של סוכנות הרכב. בעניין זה השופטת ברכה לכמן ציינה כי חוק החוזים מטיל על סוכנות הרכב את "חובת הגילוי" שנגזרת מחובת תום הלב, ומחייבת אותה לפרט בפני הלקוחות את כל המידע שיאפשר להם לקבל החלטה מושכלת לגבי הרכישה.
לפי השופטת, הסוכנות הפרה את חובתה כשלא גילתה לתובע על אודות מצב הרכב. בתוך כך השופטת הבהירה כי אינה מקבלת את טענותיה הסותרות של הסוכנות – שמצד אחד טענה כי לא ידעה על התאונות ומצד שני טענה כי הדבר היה ידוע לנוכח ממצאיו של מכון הרישוי.
לגבי אחריות המכון , השופטת הפנתה לנוהל מס' 127 של משרד התחבורה – מדדים לבדיקת רכב לצרכי קניה ומכירה – המחייב מכונים לציין בטופס הבדיקה את החלקים המדויקים שנפגעו והוחלפו. במקרה הנוכחי המכון לא כתב בטופס כי דלתות הרכב הוחלפו עקב תאונות ולכן גם הוא צריך לשאת באחריות לנזקיו של התובע.
עם זאת, בסוגיית הנזק השופטת דחתה את מרבית טענות התובע. ראשית, היא ציינה כי לא הובאה בפניה הוכחה לכך שהרכב נמכר תמורת 240 אלף שקל שכן התובע לא הביא את הקונה לעדות וגם לא הציג שום מסמך או קבלה המאששים את טענתו.
שנית, השופטת לקחה בחשבון שהליקויים ברכב לא היו משמעותיים ושהתובע "רץ" להגיש את התביעה מבלי לפנות קודם לסוכנות.
לפיכך, השופטת החליטה לפסוק לתובע פיצויים של 30 אלף שקל סך הכל, כולל עגמת נפש, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 8,000 שקל. שתי הנתבעות יחלקו בתשלום, והמכון יוסיף על כך גם החזר עבור עלות הבדיקות שערך אצלו.
- ב"כ התובע: עו"ד עודת אללה אחמד
- ב"כ הסוכנות: מעוז ציונוב, עורך דין חוזים
- ב"כ מכון הרישוי: עו"ד קרן אזוגי
עו"ד ליפא לזנובסקי
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.