פלונית נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1. זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובעת בתאונת דרכים מיום 28.5.2015. ביום 6.3.16 קבע הרשם הנכבד לוח זמנים להשלמת הליכים מקדמיים ובכלל זה גילוי מסמכים ועיון. לאחר שמו"מ לפשרה לא עלה יפה ביקשה התובעת ביום 30.3.2017 להורות ל"פניקס" ליתן תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין – משל לא ניתנה כבר החלטה בענין. בקשה זו הועברה עוד באותו היום לתגובתה, ומשזו לא התקבלה, ביקשה התובעת ביום 15.6.2017 שבקשתה תתקבל ובית המשפט נעתר לבקשה.

2. ביום 20.7.2017 ביקשה התובעת למחוק את כתב ההגנה מפני ש"הפניקס" עדיין לא קיימה גם את הצו השני. התבקשה תגובת "הפניקס", ומשזו לא התקבלה, ביקשה התובעת ביום 1.10.2017 שתינתן החלטה בבקשתה. רק אז ביקשה "הפניקס" ארכה להשלמת הליכי גילוי המסמכים "מאחר ודרוש פרק זמן נוסף וזאת בשל התעקשות התובע [צ"ל "התובעת" – י.ב.] לקבלת תצהיר גילוי מסמכים חתום על ידי גורם מוסמך בנתבעת...". בית-המשפט הסתפק ב"רמז", בתקווה שהנתבעת תתקן את מחדליה וכתב רק: "אכן, נדיר ומוזר מאד שעו"דה מנהל משפט "מתעקש" על קיום הדין. בית-המשפט מצפה שעניינים אלה יוסדרו לפני קדם המשפט הקבוע ליום 30.10.17".

3. זו היתה תקוות שווא. בדיון התברר שתצהיר גילוי מסמכים עדיין לא נמסר. ב"כ "הפניקס" התקשה להפנים שתקנות סדר-הדין האזרחי חלות גם עליה. הוא הסביר כי "אין שוני בין החתימה של הרפרנטית מחב' הפניקס, היא תחתום מה שאעביר לה, הרי התיק לא נמצא מולה. בתיקים כאלה התפתחה פרקטיקה שאין צורך בחתימה." עמדה זו קוממה את ב"כ התובעת, שהסיק שפרקטיקה זו בעצם מרוקנת מכל משמעות את הליך גילוי המסמכים – שנועד לברר מה המסמכים שבידי הלקוח ולא מה המסמכים שמסר הלקוח לעורך-דינו. בית-המשפט נתן ל"פניקס" הזדמנות להסביר בתוך 7 ימים "...את מחדליה, את הדרך שבה היא מתכוונת לתקן אותם וכיצד היא מציעה לטפל בבעיות שנחשפו בדיון היום באופן מערכתי." ביום 6.11.2017 הוגשה הודעה חתומה ע"י ב"כ הנתבעת. הוא הסביר שהפרקטיקה שהתפתחה אינה מצריכה חתימת תצהיר גילוי מסמכים על ידי אורגן, למרות שהדין דורש זאת. ספציפית, הסביר את התקלות בתיק בחילופי עו"ד שטיפלו בו במשרד בשל "שמירת הריון". תגובה זו עוררה שוב את חמתה של התובעת.

4. הליך גילוי המסמכים הוא אחד הכלים התורמים להוגנותו של ההליך האזרחי. מטרתו, לחייב את בעל-הדין לחשוף בפני הצד שכנגד את כל המסמכים הרבלנטיים שיש והיו בידיו. מתקין התקנות קבע נוסח מחייב להצהרה שעליה נדרש בעל-הדין עצמו לחתום. בחלקו הראשון מפורטים המסמכים הרלבנטיים שבידיו. בחלקו השני, מפורטים המסמכים שהיו בחזקתו ובשליטתו – ומצויין מתי יצאו משליטתו והיכן הם נמצאים עכשיו. בחלקו השלישי כתוב: "לפי מיטב ידיעתי ואמונתי לאחר חקירה ודרישה שעשיתי אין - ומעולם לא היו - בחזקתי או בשליטתי, או בחזקתו או בשליטתו של כל אדם אחר מטעמי, כל תעודה, חשבון, פנקס חשבונות, שובר, קבלה, תזכיר, כתב או העתק או תמצית של מסמך כזה, וכל מסמך אחר, הנוגע לעניינים השנויים במחלוקת במשפט זה, פרט למסמכים שפרטתי לעיל." בלי החלק השלישי משמעות מוגבלת בלבד לשני קודמיו.

5. כאשר בעל-הדין הוא תאגיד – בוודאי תאגיד גדול – מי שחותם על תצהיר גילוי המסמכים מטעמו אינו "בעל-הדין" אלא ממלא תפקיד כלשהו. במקרה המיטבי, זהו אדם שלו היכרות אישית עם פרטי הענין. לכל הפחות – ועל מנת שיהיה ערך כלשהו להצהרה – חייב החותם על התצהיר להיות אדם ש"חקר ודרש" בעצמו, ווידא שהאמור בהצהרה אמת וגם מוכן להסתכן בסנקציות הכרוכות בעדות שקר, בהצהירו על כך. לא זו דמותו של הליך גילוי המסמכים שמקיימת "הפניקס": המכתב ששולח בא-כוחה מבוסס על מה ששלחה לו "הפניקס" - והרי רק עובדי "הפניקס" יודעים אם אמנם נשלחו לו "כל המסמכים הרלבנטיים". כאשר נאלצת החברה להגיש תצהיר ערוך כדין, התצהיר שעליו חותם עובד "הפניקס" מבוסס על מה שמספר לו עורך-הדין על מה ששלחה לו החברה – ולא על מה שבדק בעצמו ברשומות החברה!

6. עו"ד העוסקים בדיני נזיקין נוהגים לרוב להסתפק במכתב של ב"כ חברת ביטוח כתחליף לתצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין. הסתפקות זו מבוססת לרוב על היכרות אישית ואמון – אך מה יעשה מי שאינו מאמין להצהרות של חברת ביטוח? בדרך-כלל הסכמת הצדדים אכן מאפשרת סטייה מסדרי-הדין, אך ”הסכמה" אי אפשר לכפות. מקום שבו אין הסכמה, חל הדין – אפילו על חברות ביטוח. בהליך שבפני הבהיר ב"כ התובעת מתחילה שהוא עומד על קיום הדין והוא לא יסתפק במכתב של ב"כ "הפניקס". תגובותיה החוזרות ונשנות של "הפניקס" היו מזלזלות, מעליבות וסרבניות. דומה שהיא באמת ובתמים לא מפנימה שהדין חל גם עליה. היא הפרה את צווי בית-המשפט ועשתה זאת בהתרסה, כאילו מי שמצפה ממנה לציית לדין ככל האדם הוא פשוט תמהוני.

7. בסופו של דבר גרמה התנהלותה הנפסדת של "הפניקס" לבזבוז זמן ומשאבים. אילו היתה מגלה מסמכים במועד הנכון (היינו ממש בראשית ההליך) היה המשכו מהיר ויעיל יותר. אלמלא ניהלה "קרב מאסף" כנגד דרישת התובעת שגילוי המסמכים יעשה בהתאם לדין לא היה ב"כ התובעת נדרש להגיש בקשות ותגובות רבות לבית-המשפט ולא היה צורך להקדיש לענין דיון שלם. לאור זאת תישא "הפניקס" בהוצאות התובעת בסך 25,000₪.

8. גם בשלב זה – ולמרות תחנוני התובעת וצווי בית-המשפט – לא הואילה "הפניקס" להודיע אם היא עדיין עומדת על הכחשת הכיסוי הביטוחי ועצם התרחשות התאונה. זכותה של נתבעת להכחיש עובדות כרצונה, אבל תוצאה של הכחשה גורפת היא שעל התובעת להוכיח יותר עובדות במשפט – והדבר כרוך בעלויות זמן עבודה וזימון עדים. אם לא תודיע "הפניקס" דבר בתוך 10 ימים, ינתן צו להגשת ראיות והתובעת תדרש להוכיח את כל הטענות שיהיו שנויות במחלוקת. ת"פ 4.12.17.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.