רקע:
1.ענייננו בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה. התובע, יליד 30/11/1956, נגר במקצועו, נפגע בתאונת עבודה בתאריך 19/08/2009, עת עבד בנגריה בשירות הנתבעת, באזור התעשייה יקנעם.
כתוצאה מהתאונה נחבל התובע ב-4 אצבעות כף יד שמאל (אצבעות 2 עד 5).
הצדדים הגיעו להסכמה בדבר החבות והאחריות של הנתבעת, בניכוי אשם תורם בשיעור 10%, ונותרה ביניהם המחלוקת באשר לגובה הפיצוי המגיע לתובע מהנתבעת.
חומרת הפגיעה והנכויות:
2.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה ע"י המוסד לביטוח לאומי בשיעור 21% החל מה-01/01/2011, ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), הועמדה הנכות על שיעור 31%. קודם לכן שולמו לתובע דמי פגיעה לתקופה של 3 חודשים מיום התאונה, ולאחר מכן נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה מיום 18/11/2009 עד 31/12/2010. יצוין עוד שהתובע הוכר כ'נכה נזקק' ושולמה לו קצבת נכות בשיעור של 100% לתקופה עד 30/06/2010, וזאת בהתאם לתקנה 18 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (ר' תיק המוסד לביטוח לאומי – ת/1, וכן צירופי תצהיר התובע – ת/2).
3.מטעם התובע הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר כליף, מומחה אורטופד, אשר קבע לו נכויות כדלקמן:
10% בשל קישיון לא נוח של אצבע 2, יד שמאל, 10% בשל קישיון לא נוח של אצבע 3 יד שמאל, 5% בשל קישיון נוח של אצבע 4 יד שמאל, 5% בשל קישיון נוח של אצבע 5 יד שמאל. משמע, נכות רפואית משוקללת בשיעור 27%.
4.מאידך, הוגשה חוות דעת רפואית מטעם הנתבעת, של ד"ר קליגמן, מומחה אורטופד, אשר קבע לתובע נכויות רפואיות כדלקמן:
7% בשל הפגיעה באצבע 2 יד שמאל, 5% בשל הפגיעה בכל אחת משלושת האצבעות, 4,3 ו-5 ביד שמאל; משמע, נכות משוקללת בשיעור של 20.26%.
5.בשל הפער הלא משמעותי, יחסית, בין קביעות המומחים מטעם הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה, כי יוגשו שתי חוות הדעת הרפואיות מטעם שני הצדדים ללא שימונה מומחה מטעם בית-המשפט וללא שהמומחים ייחקרו על ידי מי מהצדדים. כן יעמדו לעיון בית-המשפט דוחות הוועדות הרפואיות מטעם המל"ל (ר' פרוטוקול דיון מ-27/05/2014).
6.יצוין, כי הנכות שנקבעה לתובע על ידי המל"ל אף היא נקבעה בשל קישיון נוח ב-4 האצבעות הנ"ל, וקביעות המל"ל תאמו קביעות ד"ר קליגמן, אחת לאחת.
7.כעולה מעדות התובע ומהמסמכים הרפואיים ומחוות דעת המומחים שהונחו בפניי, התובע סבל כתוצאה מהתאונה מפגיעה של מסור חשמלי, אשר גרמה לשברים באצבעות 4 ו-5 של כף יד שמאל, וכן שברים מרוסקים באצבעות 2 ו-3, יד שמאל. התובע הובהל מיד לבית חולים העמק, שם אושפז משך 8 ימים. במהלך האשפוז, תחת הרדמה כללית, בוצעו לתובע קיבועים באצבעות כף היד, וכבר בסיכום המחלה צוינה הגבלה ניכרת בכיפוף אצבעות כף היד.
לאחר שחרורו מבית החולים היה התובע במעקב רפואי ממושך, עבר טיפול של ריפוי בעיסוק בבית חולים העמק, וכן עבר טיפול פיזיוטרפי, ובהמשך היה במעקב במרפאת כף היד של בית חולים העמק.
8.בדוח סיכום טיפול 'ריפוי בעיסוק' מבי"ח העמק (נרשם בטעות תאריך מתן הדוח 24/02/2009, כאשר ככל הנראה הכוונה הייתה לתאריך 24/02/2010), צוין, כי בתחילת הטיפול הייתה הגבלה בטווח התנועות באצבעות כף היד, בהמשך צוין כי באשר ליכולת התפקודית של התובע קיים "קושי בביצוע פעילות של קניות, קושי בביצוע פעילות נגינה על כינור, קושי ברחצה באופן עצמאי, או יכולת לעבוד". בהמשך נרשם בדוח, כי התובע ''מסוגל לבצע פעולות קלות בלבד באמצעות אצבעות 2 ו-3 (כגון הרמת חפץ קל – גפרור, נייר), מסוגל להרים חפצים מעט כבדים יותר באמצעות אצבעות 4,5 (כגון כוס שתיה)''. נרשם עוד, כי התובע "מתקשה בחלק מהפעילויות (כמו לבוש חגורה, סגירת כפתור מתכת). כמו כן יש קושי בביצוע פעילויות IADL (קניות) והרמת חפצים כבדים באמצעות יד שמאל. אינו מסוגל לבצע עבודות נגרות כבעבר. ברגע זה הגענו לפלאטו ('מבוי סתום', או 'ללא התקדמות' – ס"י) מבחינת ההתקדמות בטיפול ולכן מ. הודרך להמשך תרגול עצמאי ויוזמן לביקורת בעוד זמן מה".
מסמך זה מלמד, כפי שגם בית המשפט התרשם, ממגבלות תפקודיות קשות מהן סובל התובע כתוצאה מהפגיעה בארבע אצבעות כף יד שמאל. בית-המשפט ציין לפרוטוקול את התרשמותו הבלתי-אמצעית מחומרת הפגיעה ממנה סובל התובע (ר' הערת בית-המשפט בעמוד 18 לפרוטוקול). בית-המשפט התרשם מעיוות בכף ידו השמאלית של התובע שנוצר עקב הקישיון ממנו סובל בארבע אצבעותיו, כאשר אצבע אחת "רוכבת" על שכנתה (אצבע 3 ואצבע 4), אצבעות 3, 4 ו-5 קפוצות בצורה מעוותת, התובע לא היה מסוגל לבצע קמיצה בכף יד שמאל, וגם כשנדרש לפרוס את כף ידו השמאלית לא הצליח ליישר את כל אצבעות כף היד, אצבע 2 נותרה כפופה בזווית של כ-90 מעלות, אצבע 3 נותרה כפופה בזווית של כ-45 מעלות עם סטיה הצידה. כמו כן צוין שם, כי בית-המשפט התרשם מאמינותו של התובע.
9.התובע העיד, בתצהיר עדותו הראשית, כי המגבלות הגופניות שהותירה הפגיעה, מונעות ממנו לעבוד כנגר, או לעסוק בעבודה פיזית אחרת, מאחר ומדובר בעבודה המצריכה שימוש בשתי ידיו.
נוכח התרשמותי ממגבלותיו של התובע בכף יד שמאל, והנכויות שנקבעו לו, מקבל אני, כי אכן המגבלות שנותרו אצל התובע מונעות בעדו חזרה לעבודה בנגרות, או לעבודה פיזית אחרת. מסקנה זו עולה בד בבד עם הנכויות הרפואיות שנקבעו לו, וכן עם הממצאים של הדו"ח ריפוי בעיסוק כפי שהובא לעיל.
רקע אישי ועבר תעסוקתי:
10.התובע העיד על עצמו כמי שלמד עד כיתה ח' בלבד, ומאז הוא עובד בעבודות כפיים (עד לתאונה). בחודש מאי 2009 החל לעבוד בתור נגר שכיר בנגרית הנתבעת ביקנעם, ובמשך כ-20 שנה קודם לכן היה בעל נגריה ונגר עצמאי.
התובע העיד, כי הוא סגר את עסקו העצמאי לאחר שהרווחיות ירדה, ומצא לו עיסוק כנגר שכיר אצל הנתבעת.
על פי נתוני השכר המצטברים, כפי שהם עולים מתלושי השכר שצורפו, ובפרט תלוש שכר חודש 08/2009, ממוצע השתכרותו החודשית של התובע עמד על סך 7,280 ₪, סכום אשר מגיע היום בצירוף הפרשי הצמדה לסך של 7,800 ₪ (מעוגל). זהו בסיס השכר שישמש לחישוב הפסדיו, הן לעבר והן לעתיד.
הנכות התפקודית:
11.התובע טען, כי מאז התאונה ועד היום לא שב לעבודתו, ולא שב לכל עבודה אחרת, זאת כתוצאה מפגיעתו הקשה בכף ידו השמאלית. מנגד, טוענת הנתבעת, שיש להכיר בתקופת אי-כושר כפי שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, היינו תקופה של אי-כושר מלא למשך 3 חודשים, ואחריה לפצות את התובע בגין אי-כושר חלקי, כפי קביעות הנכות הזמנית מטעם המל"ל.
12.נוכח התרשמותי מפגיעותיו החמורות בכף ידו השמאלית של התובע, אשר גרמו למגבלות תפקודיות קשות בכף ידו השמאלית, והדברים אף מצאו ביטויים בדוח 'ריפוי בעיסוק' שציטוטים נרחבים ממנו הובאו לעיל; כן בהתחשב בגילו של התובע (בן 53 בעת התאונה, בן 60 כיום), ובהתחשב בעיסוקו כנגר משך יותר מ-20 שנה עובר לפגיעתו, וכן בהשכלתו הנמוכה (8 שנות לימוד), ובהתחשב בנכויות הזמניות הגבוהות שנקבעו לו עד אשר נקבעה נכותו הצמיתה, ובעובדה שהוכר משך תקופה ארוכה יחסית כנכה נזקק על ידי המוסד לביטוח לאומי, סביר להניח, כי אכן לא יכול היה התובע להשתלב בעבודה כלשהי מאז פגיעתו בתאונה עד היום. מלבד עדותו האמינה של התובע אודות אי-יכולתו המוחלטת לעבוד, לא הובאה מטעם הנתבעת ראיה כלשהי לסתור, אם על ידי חקירות או מעקב, שהתובע אכן עבד עבודה כלשהי במהלך השנים שחלפו מאז פגיעתו ועד היום. ויודגש, התרשמתי מאדם שלוּ יכול היה להשתלב בעבודה כלשהי, לא היה מתמהמה, נוכח הרצון שלו לעבוד ולפרנס את משפחתו.
13.מגבלותיו של התובע ביד שמאל מנעו בעדו להשתלב בעבודה כלשהי, ואין מקום לטענה שהתובע יכול היה להשתלב בעבודה שאינה דורשת הפעלה של יד שמאל.
לא יכולתי לחשוב על עיסוק אשר יכול היה להתאים למגבלותיו של התובע, בהתחשב בנתוניו האישיים, וברקע התעסוקתי שלו, ובגילו. בעקבות פסק-הדין שניתן על ידי כבוד השופט עמית, בע"א 8074/15 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (22/05/2016), סעיף 6 לפסק-הדין, אומר, כי גם אם הניזוק אינו "שבר כלי", אין משמעות הדבר כי נותרה לו יכולת השתכרות: "כל ניזוק נבחן על פי 'נסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו', האפשרות לחזור לעבוד באותו מקום עבודה, ומצב התעסוקה בשוק הרלוונטי". אמנם במקרה הנ"ל דובר על אדם שסבל מפגיעה שגרמה לו שיתוק בפלג גופו התחתון, אך בבחינת נסיבותיו האישיות הפרטניות של התובע כאן, בהתחשב בעיסוקו לפני התאונה, גילו והשכלתו, נראה שפוטנציאל העבודה שלו הינו אך ורק בתחום העבודות הפיזיות שדורשות הפעלה מאומצת של שתי הידיים. מגבלותיו של התובע ביד שמאל מונעות ממנו ביצוע עבודה כזו באופן כמעט טוטלי.
מכאן, אני עובר לחישוב הפיצויים המגיעים לתובע.
הפסד שכר לעבר:
14.בהתחשב בנכות הזמנית הגבוהה שנקבעה לתובע ע"י המל"ל, נראה לי שיש לפסוק פיצוי בגין הפסד שכר מלא, מיום התאונה, עד תום תקופת הנכות הזמנית, כפי שנקבעה ע"י המל"ל (31/12/2010), תקופה של 16.5 חודשים:
7,800 ₪ x 16.5 חודשים = 128,700 ₪
+ ריבית מאמצע התקופה= 11,000 ₪ (מעוגל).
15.הפסד שכר חלקי מתום תקופת הנכות הזמנית עד היום, בשיעור של 75%:
7,800 ₪ x 75% x 65.5 חודשים = 383,200 ₪ (מעוגל)
+ ריבית מאמצע התקופה = 10,800 ₪ (מעוגל).
ס"כ הפסד שכר לעבר = 533,700 ₪.
הפסד כושר השתכרות לעתיד:
16.7,800 ₪ x 75% x מקדם ההיוון של 7 שנים = 442,700 ₪.
הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:
17.התובע לא עתר לפיצוי בגין ראש נזק זה, ונראה, כי הדבר מקורו בהיסח הדעת. אמנם, הכלל הוא שבית-המשפט לא יפסוק ולא יזדקק לסעד שלא נדרש, אך מאחר ומדובר בהשמטה בהיסח הדעת, ומאחר ומדובר בראש נזק הנגזר מראש הנזק של הפסדי שכר לעבר ולעתיד, נראה, כי יהא זה בלתי צודק בעליל לגזול מהתובע פיצוי המגיע לו רק משום תקלה שנפלה, כאמור.
מקובל בפסיקה חישוב הפסדי פנסיה בשיעור 10% החל מ-01/01/2008; והחל מ-01/01/2014 חישוב הפסדי פנסיה בשיעור 12% (ר' ע"א 1896/15 פלוני נ' כמיל ג'ועיה ומגדל (08/12/2015), סעיף 7 לפסק-הדין של כב' השופט עמית).
אם לערוך חישוב מדויק, יש לפצל תקופת העבר לשתיים, האחת מיום התאונה עד 31/12/2013, ולגזור ממנה הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים בשיעור 10%, והתקופה השניה, מ-01/01/2014, עד יום מתן פסק-הדין, לפי 12%, וכן לפסוק לעתיד לפי 12%.
בהתחשב בכך שמיום התאונה, עד הגיע התובע לגיל פרישה, מדובר בכ-14 שנות עבודה, שמתוכן כ-4.5 שנות עבודה "נופלות" בגדר ה-10%, והיתרה בגדר ה-12%. משכך, ראיתי לערוך חישוב "גס", ולפסוק כדלקמן:
976,400 ₪ (ס"כ הפסדי שכר לעבר ולעתיד) x 1/3 x 10% = 32,500 ₪ (מעוגל).
976,400 ₪ (ס"כ הפסדי שכר לעבר ולעתיד) x 2/3 x 12% = 78,100 ₪ (מעוגל).
סה"כ הפסדי פנסיה = 110,600 ₪.
הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג':
18.התובע עתר לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין עזרת צד ג', ועוד 30,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות.
הגם שהתובע לא הגיש קבלות בדבר הוצאות רפואיות (מלבד קבלה ע"ס 3,300 ₪, עלות חו"ד ד"ר כליף), והגם שבהינתן, כי התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, הוצאותיו אמורות להיות מכוסות ע"י המל"ל, סביר להניח, בהתחשב בחומרת הפגיעה והמעקב הרפואי הממושך, כי היו לתובע אי-אלו הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, שעליהן לא קיבל (או לא דרש) החזר מהמל"ל.
בגין אלה, אפסוק לתובע פיצוי מתון בסך 5,000 ₪.
דרישת התובע לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, נראית לי מתונה ביותר, בהתחשב בחומרת הפגיעה, בטיפול הרפואי האינטנסיבי הממושך לאחר התאונה, תקופת ההחלמה הארוכה, והעובדה שכף ידו השמאלית של התובע נותרה כמעט משותקת.
משכך, אני פוסק לתובע פיצוי בסך 100,000 ₪, בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד.
כאב וסבל:
19.בהתחשב בחומרת הפגיעה, הנכות שנותרה אצל התובע, כמתואר, אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 120,000 ₪.
לסיכום:
20.ס"כ הפיצויים מגיע ל-1,312,000 ₪.
בהתאם למוסכם, ינוכה מהסך הנ"ל שיעור 10% בגין אשם תורם, ומהיתרה בסך 1,180,800 ₪, ינוכו תשלומי מל"ל בסך 546,361 ₪, (לפי חוות דעת אקטוארית, נ/1).
ליתרה בסך 634,439 ₪, יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ (בהתחשב בעלות חוות-דעת המומחה מטעם התובע).
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, ט' סיוון תשע"ו, 15 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
