פלוני נ' נחום ואח'

1.התובע, יליד X.X.1949, טוען כי ביום 24.2.2012 נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), עת נפגע ממיכל תערובת ("סילו") שהורם באמצעות מנוף המורכב על משאית שהייתה מבוטחת באותה עת בביטוח חובה אצל נתבעת 2.

2.כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בכתפו השמאלית ולפי קביעת ד"ר ישראל כספי, אשר מונה על ידי הצדדים כמומחה מוסכם, נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין קרע מלא בגיד SS מלווה בהגבלה בתנועות.

3.הנתבעים מכחישים את גרסת התובע אודות נסיבות התאונה, וכפועל יוצא מכחישים את חבותם לפצותו על נזקיו. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק.

4.במסגרת שמיעת הראיות העידו התובע, רעייתו, ועדים נוספים: מיכה אלון, חיים סימציס, אלי אפגון, איתי עמיר וגינדי ונדרוב מטעם התובע, ומטעם הנתבעת העיד נתבע 1. בנוסף הגישו הצדדים מוצגים.

החבות

5.בכתב התביעה צוין לגבי נסיבות התאונה כך "ביום 24.4.12, בשעה 09:30 לערך , במושב בית חנן, עמד התובע על ארגז משאית מ.ר. XXXX, אשר היתה נהוגה בידי הנתבע (1). התובע עמד על הארגז ליד מיכל התערובת אליו חוברה רצועה על מנת להרימו באמצעות מנוף המשאית. לפתע החל הנתבע (1) למתוח את הרצועה ע"י מנוף המשאית, כדי להרים את המיכל, המיכל החל להסתובב לכיוון פניו של התובע, הוא הרים את ידו כדי לעצור את המיכל ונפגע" (סעיף 1).

כך תיאר התובע את נסיבות התאונה בתצהיר עדותו הראשית (ת/7):

"ביום 24.4.12, בשעה 09:30 לערך, עבדתי במושב בית חנן. עמדתי על ארגז המשאית מ.ר. XXXXX, אשר הייתה נהוגה בידי הנתבע (1), מר אורי נחום. עמדתי ליד מיכל תערובת אליו חיברתי רצועות על מנת שניתן היה להרים אותו באמצעות מנוף המשאית. אמרתי מפורשות לאורי שלא יפעיל את המנוף לפני שאני יורד מהמשאית. בטרם הספקתי לרדת, אורי הפעיל את המנוף על מנת להרים את המיכל. אחת מהרצועות החלה להימתח מהר יותר מהשנייה ולהרים את המיכל מצידו האחד והמיכל החל להסתובב לכיוון פניי. באופן אינסטינקטיבי הרמתי את ידי השמאלית כדי לעצור את המיכל ונפגעתי" (סע' 3 לתצהיר עדותו הראשית).

6.במסגרת תביעתו של התובע למוסד לביטוח הלאומי, שהוגשה זמן קצר לאחר התאונה, נרשם: "בעת פירוק מיכל תערובת ממשאית, הנהג הפעיל את המנוף לפני שירדתי מהמשאית, המיכל זז וקיבלתי מכה מרגל המיכל בכתף שמאל" (נספח 2 לתצהיר התובע). במסמכים נוספים נרשמו נסיבות התאונה מפי התובע. כך למשל, במכתב השחרור מבית חולים שיבא מיום התאונה נרשם: "נחבל ביד שמאל היום בעבודה. כאבים בכתף שמאל". במסמך מקופת החולים מיום 29.4.12 נרשם: "נחבל בכתף שמאל בזמן העבודה היה במשאית" ובמסמך מיום 11.5.12 נרשם: "כאבים בכתף השמאלית כשהרים יד לתפוס מיכל".

בחקירתו חזר התובע על גרסתו וציין, כי ביקש מנתבע 1 לא להרים את המיכל לפני ירידתו מהמשאית (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 28-29) וכאשר נתבע 1 לא שמע לו והרים את המיכל, המיכל הסתובב לכיוונו (עמ' 34 לפרוטוקול שורה 25) והתובע אשר ניסה להגן על עצמו באמצעות ידיו נפגע מהמיכל (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 23-25). התובע העיד כי אינו זוכר איזה חלק של המיכל פגע בו (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 7-8). התובע הסביר, כי הוא היה צריך לסיים לקשור את כל הרצועות למיכל ולרדת מהמשאית ורק אז, היה על נתבע 1 להרים את המיכל, אלא שנתבע 1 לא המתין עד שהתובע ירד מהמשאית והרים את המיכל באחת (עמ' 36 לפרוטוקול שורות 11-13, 18-19). התובע ציין, כי לאחר הפגיעה ירד מהמשאית נאנק מכאבים והתיישב על המעקה ובשלב זה הגיע מיכה אלון, מי שהזמין את המיכל למשקו, ונתן לו משחה וכדורים משככי כאבים (עמ' 37 לפרוטוקול). התובע הוסיף והסביר, כי לאחר מנוחה קצרה ולאחר שנתבע 1 העמיד את המיכל, חיבר התובע את הצינורות למיכל ונסע לביתו. לאחר שהכאבים גברו נסע לבית החולים (עמ' 38 לפרוטוקול שורות 1-17).

בנוסף לתובע, העיד מטעמו, לעניין נסיבות התאונה, מר מיכה אלון, מי שהזמין את המיכל. בשני התצהירים שהוגשו מטעמו - ת/1 ו-ת/2 (שנחתמו כחודשיים לאחר התאונה) תיאר מר אלון, כי ראה את מנוף המשאית מותח רצועה שהייתה מחוברת למיכל התערובת, על מנת להרימו, כאשר המיכל הסתובב ופגע בתובע אשר עמד אותה עת סמוך למיכל. כן נטען, שלאחר הפגיעה התאונן התובע על כאבים בכתף ומר אלון הביא לו משחה נגד כאבים (סעיפים 2 ו-3 לתצהיר ת/2).

בחקירתו אישר מר אלון את חתימתו על שני התצהירים ואף ציין, כי לא היה כותב דברים שאינם נכונים (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 25-26, עמ' 9 שורות 13-14) ואולם, ציין, כי אינו זוכר שראה את הפגיעה וכי זכור לו שראה את התובע לאחר הפגיעה, יושב כאוב על הרצפה כשהמיכל אף הוא היה למטה, והציע לתובע משחה לשיכוך כאבים (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 1-6). העד ציין בנוסף, כי לשאלתו סיפר לו התובע במעמד זה שנפגע בכתף מהמיכל ("הוא אמר שחטף את המיכל בכתף, נדמה לי כתף שמאל, והוא ישב מאוד כואב. הוא אמר לי את זה באותו רגע שהסתובבתי" עמ' 10 לפרוטוקול שורות 3-5).

בנוסף, העידה רעייתו של התובע, אשר שמעה מפיו על התאונה בסמוך לאחר קרותה וסיפרה כי : "פלוני סיפר הוא צלצל ואמר לי שעליתי למשאית ואמרתי לאורי שלא ירים את המיכל עד שאני יורד והוא עשה את זה כאילו הרים את המיכל וקיבלתי מכה" (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 21-22).

עדים נוספים שהוזמנו למתן עדות בשאלת נזקו של התובע העידו אף הם על נסיבות התאונה כפי שהתובע סיפר להם עליה. כך למשל מר איתי עמיר שסיפר, כי "הוא נפגע ממשאית, מסילו, שהוא פרק ממשאית" (עמ' 22 לפרוטוקול שורה 22) ומר גינדי ונדרוב שסיפר, כי "כשהיינו צריכים להזמין אותו לפרויקט, הוא אמר שבמשאית הם הרימו מיכל תערובת והוא קיבל מכה, שבר את הכתף.." (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 4-6).

7.הנתבעים טוענים כי אין ליתן אמון בגרסת התובע בשל סתירות בעדותו ובעדות עדיו. בנוסף נטען, כי התובע נמנע מהבאת עדים נוספים לעדות כמו בניו ומעבידיו שיכלו לתמוך בגרסתו, והימנעותו פועלת לחובתו. הנתבעים מזכירים כי הנטל להוכחת נסיבות התאונה מוטל על התובע ומבקשים לקבוע כי הוא לא הרים נטל זה.

מטעם הנתבעים העיד נתבע 1, נהג המשאית המעורבת. בתצהירו ציין הנתבע 1 כי התובע לא נפגע ממיכל התערובת או מהמשאית, שכן לדבריו הוא טרם הספיק להזיז את המנוף אשר אמור להרים את המיכל (סעיף 3 לתצהירו). כן נטען, כי כאשר התובע התלונן על כאב בכתף, סבר הנתבע 1 כי מדובר בהתכווצות שרירים. בעדותו בית המשפט חזר נתבע 1 על גרסתו, כי המנוף לא עבד כלל כאשר התלונן התובע על כאבים בכתפו (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 9). הנתבע 1 ציין, כי בעת התאונה חרג התובע ממנהגו ועלה על המשאית לסייע לו בהורדת מיכל התערובת (שם שורות 11-12, 20). נתבע 1 חזר וציין בעדותו שוב ושוב, כי אמר לתובע שהוא לא קיבל מכה מהמשאית או מהמנוף והתובע אישר זאת בפניו (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 4-5 וכן שורות 9-10, שורה 29 ושוב בעמ' 18 לפרוטוקול שורה 12 וכן, שורה 15 ו-17 ועמ' 22 שורה 8). בנוסף, העיד הנתבע 1, כי ככל שהתובע היה נפגע מהמנוף או מהמשאית הוא היה צפוי לשלושה חודשי שלילה (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 18-21). בפתח עדותו ביקש הנתבע 1 להשלים את חקירתו הראשית וציין, כי התובע פנה אליו וביקש ממנו לומר שהוא נפגע מהמשאית וכי בכל מקרה הביטוח ישלם את נזקיו ולא הנתבע 1 (עמ' 11 שורות 17-21).

לנוכח השלמה זו שלא בא זכרה בתצהירו של נתבע 1 אפשרתי לתובע להתייחס לדברים ואף הוגש תצהיר משלים מטעמו עליו הוא נחקר. התובע הכחיש בתצהירו את המשתמע בדבריו של נתבע 1 כאילו הוא ביקש מנתבע 1 למסור גרסה שנוחה לו והסביר, כי ציין בפני הנתבע 1 שאינו צריך להכחיש את מעורבות המשאית בתאונה כיוון שהפיצוי ישולם ממילא על ידי המבטחת (סעיף 4 לתצהיר). בחקירתו המשלימה הוסיף והבהיר התובע, כי ביקש מהנתבע 1 לומר את האמת ואין צורך שידאג, כי זו שתישא בפיצוי היא המבטחת (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 11-12).

דיון והכרעה

8.לאחר בחינה ושקילה של העדויות, טענות הצדדים יתר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הוכיח את גרסתו אודות נסיבות התאונה במידת ההוכחה הנדרשת.

9.גרסתו הבסיסית של, כי נפגע ממיכל התערובת עת נתבע 1 הרימו באמצעות מנוף המשאית – הינה גרסה עקבית המצוינת על ידו לאורך כל הדרך, הן בתיעוד הרפואי והן בגרסאות שמסר לסובבים אותו כמו רעייתו והאנשים עמם הוא נמצא בקשרי עבודה והיה צריך להסביר להם את מגבלותיו לאחר התאונה (מר איתי עמיר ומר גינדי ונדריב).

מעבר לכך, התובע זימן לעדות את מר מיכה אלון, שהוא עד ניטרלי אשר עמד בסמוך למשאית עת אירעה התאונה. מר אלון שעדותו הייתה מהימנה בעיני ציין בתצהירו את אופן קרות התאונה וגרסתו כפי שמצוינת בתצהיר תואמת את גרסת התובע. נכון הוא שבעדותו ציין העד, כי אינו זוכר את אופן קרות התאונה, אך יש לקחת בחשבון בשקילת משקלה של העדות את העובדה שהעד הינו אדם מבוגר ועדותו בבית המשפט נמסרה מספר שנים לאחר החתימה על התצהיר, אשר נחתם כאמור חודשיים בלבד לאחר התאונה. מקובלים עלי דברי העד, כי לא היה חותם על תצהיר שאינו משקף את ידיעותיו. ואולם, גם אם נקבל את עדותו של העד, כי אינו זוכר את אופן קרות התאונה הרי שהעד העיד שהוא יודע שהתובע נפגע ממיכל התערובת וזכר גם זכר את הדברים שמסר לו התובע בסמוך לאחר התאונה, בעודו יושב כאוב, ותוכנם תואם את גרסת התובע, כי נפגע ממיכל התערובת ויש בדברים כדי להוות חיזוק לגרסתו. העד אף הוסיף וציין, כי כאשר ניגש לתובע שישב כאוב סמוך למשאית, מיכל התערובת כבר היה מחוץ למשאית, עובדה התומכת אף היא בגרסת התובע, כי המנוף הרים את המיכל על מנת להורידו.

10.הנתבעים טוענים כי התובע נמנע מהבאת בניו ומעבידיו לעדות, וכי הימנעות זו מחלישה את גרסתו. התובע הביא לעדות את רעייתו אליה התקשר לאחר התאונה ואת מר אלון שעמד סמוך למשאית בעת התרחשותה והיה עד ישיר לתאונה. ברור כי משקלה של עדות בניו או מעבידיו של התובע אשר לא היו נוכחים במקום בעת התאונה, אם בכלל, היה מזערי, במיוחד משהובא עד אחר שהיה עד ראיה ישיר לתאונה. מכאן, שבכל הקשור להימנעות התובע מהעדת עדים נוספים, המסקנה היא כי אין להימנעות זו משמעות ואין בה כדי להחליש את גרסתו.

11.הסתירות והאי דיוקים עליהם מצביעים הנתבעים אינם פוגמים גרעין גרסתו של התובע, כי נפגע ממיכל התערובת עת הונף על ידי מנוף המשאית. כך למשל, דברי התובע במהלך עדותו כי נפגע מהמנוף ולא מהמיכל או למשל העובדה שהתובע לא זכר מאיזה חלק של המיכל נפגע. גם בעובדה שהציור שצירף התובע לתצהירו כהמחשה התברר במהלך עדותו כלא מדוייק, אין כדי לגרוע מגרסתו ואני מקבלת את הסבר התובע, כי הציור הוגש לצורך המחשה בלבד ואינו מתיימר להוות מצג מדויק של מצב הדברים במועד התאונה.

12.טענה נוספת שהעלו הנתבעים היא כי מנגנון הפגיעה שתיאר התובע אינו מתקבל על הדעת שכן לטענתם, אם היה נפגע התובע מהמיכל היה נופל אל מחוץ למשאית. לא מצאתי ביסוס לטענה. לא הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעת מומחה להוכחת הטענה ולא כל ראייה אחרת לתמיכה בה. גם לטענת הנתבעים, כי היעדר ממצא גופני חיצוני במועד התאונה מעלה תהייה באשר לאופן התרחשות התאונה לא הובא כל תמוכין. הנתבעים לא הפנו בהקשר זה שאלות הבהרה למומחה הרפואי שמונה ואשר תיאור אופן קרות התאונה הובא לידיעתו עובר לעריכת חוות דעתו.

13.כנגד עדותו של התובע עומדת עדותו של נתבע 1 לפיה, הוא עדיין לא הפעיל את המנוע והתובע כלל לא נפגע מהמיכל. מעדות הנתבע 1 עלה, כי הנתבע חשש לייחוס פגיעתו של התובע למשאית, דבר שעשוי להוביל לשלילת רישיונו ולפגיעה בפרנסתו ובעדותו חזר שוב ושוב על הטענה שהתובע לא קיבל מכה מהמנוף או מהמשאית. אציין, כי טענתו של הנתבע, כי הכאבים עליהם התלונן התובע לאחר התאונה מקורם בהתכווצות שרירים, פחות מתקבלת על דעתי.

14.לאחר ששקלתי את העדויות אלה מול אלה, מצאתי לקבל את גרסת התובע, כי נפגע ממיכל התערובת, כגרסה מסתברת יותר לקרות נזקו. תמיכה לעדותו מצאתי בגרסאות שמסר ותועדו בכתובים ובעדויות העדים מטעמו, ובפרט עדות מר מיכה אלון. בסתירות עליהן הצביעו הנתבעים לא מצאתי ממש.

15.על כן, אני קובעת, כי הוכחה גרסת התובע אודות נסיבות התאונה ופגיעתו במהלך הנפת מיכל התערובת על ידי מנוף המשאית.

16.הנתבעים אינם חולקים, כי נסיבות התאונה על פי גרסת התובע הן בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים.

על כן, משקיבלתי את גרסת התובע, חבים הנתבעים בפיצויו על נזקיו בעקבות התאונה.

הנזק

הנכות הרפואית

17.ד"ר כספי, אשר מונה כמומחה מוסכם קבע בחוות דעתו, כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 5% בגין קרע מלא בגיד SS המלווה בהגבלה בחלק ממישורי התנועה וירידה בכוח הגס של המסובבים החיצוניים. במענה לשאלות הבהרה שהופנו אליו מטעם התובע העלה המומחה את שיעור הנכות ל 15% לפי סעיף 41(4)ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 בגין הגבלה בינונית בתנועות (תשובות המומחה מיום 12.7.14 ומיום 20.10.14). המומחה ציין, כי התובע לא סבל ממגבלות או כאבים בכתף זו עובר לתאונה.

יצוין כי ידו הדומיננטית של התובע היא היד הימנית.

במסגרת שאלות ההבהרה נשאל המומחה האם לנוכח העובדה שנמצאו בבדיקתו את התובע, 0 מעלות בסיבוב החיצוני וסיבוב פנימי בגובה חוליה S1 אין מקום להענקת נכות בשיעור של 25% לנוכח הוראות תקנה 41(4)ג' השיב המומחה בשלילה וציין, כי לא מצא אצל התובע הגבלה ניכרת בתנועות שמשמעותה קושי בהגיינה אישית, אלא הגבלה בינונית בלבד.

התובע טוען בסיכומיו כנגד קביעה זו ואולם, הוא לא ביקש לזמן את המומחה לחקירה על קביעותיו אלה ולפיכך, תשובות המומחה עומדות בעינן.

נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה הינה אפוא, בשיעור של 15%.

הנכות התפקודית והפסד שכר בעבר

18.התובע טוען, כי פגיעתו בתאונה, שנוספה על פגיעה קודמת בכתף ימין, הביאה לפגיעה ניכרת בתפקודו ולפגיעה רבה עוד יותר בהכנסותיו מאז התאונה ועד היום. לטענתו, עובר לתאונה עבד כעצמאי בהתקנת ציוד ללולים ומאחר ונפגע בעברו בכתף ימין, ידו הדומיננטית, חיפתה היד השמאלית על היד הפגועה ואולם משנפגעה גם היד השנייה בתאונה נשוא התביעה, מתקשה התובע בביצוע עבודתו ונמנע מלקבל על עצמו ביצוע פרויקטים ועבודות גדולות, כפי שלקח עובר לתאונה ומסתפק בעבודות קטנות שאינן דורשות מאמץ פיזי או תיווך ברכישת ציוד ללקוחות והכנסתו קטנה בהתאם, באופן ניכר (ראו עדותו בעמ' 32 לפרוטוקול שורה 1 וכן, בעמ' 39 שורות 20). התובע צירף לתצהירו שומות מס ודוחות רווח והפסד המעידים על הכנסותיו עובר לתאונה ועד היום.

בתמיכה לתביעתו הוזמן לעדות יועץ המס של התובע, מר אלי אפגין, אשר לתצהירו (ת/4) צורפו שומות המס ודוחות רווח והפסד לשנים 2009 עד 2015 וכרטסות הוצאות לכל שנת מס. מר אפגין ציין, כי לנוכח הכנסותיו הנמוכות של התובע בשנים האחרונות, אין התובע נזקק לשירותיו בנושא ניהול חשבונות והוא מסייע לו בהגשת הדוחות השנתיים בלבד. בעדותו הוסיף מר אפגין וציין, כי גם לפני התאונה היו תקופות בהן העסיק התובע קבלני משנה (עמ' לפרוטוקול 17 שורות 4-5, ועמ' 19 שורות 14-15). כן, הסביר העד, כי בשנת 2012, בה אירעה התאונה ניתן לראות בדו"ח הרווח והפסד, כי תשלום לקבלני משנה שולם רק לאחר חודש מאי אותה שנה.

בתמיכה לטענת התובע, כי נאלץ בעקבות פגיעתו בתאונה לדחות הצעות עבודה ופרויקטים גדולים, הזמין התובע למתן עדות לקוחות עמם עבד עובר לתאונה ולאחריה. מר חיים סימציס, מסגר במקצועו, העיד, כי עקב פגיעתו בתאונה התובע שכר את שירותיו בשנת 2012 לסייע לו בפרויקט שלקח על עצמו בכפר נטר (ת/3) ומאז, לא נזקק התובע לשירותיו (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 1). העד ציין שהתובע סיפר לו שהיקף עבודתו ירד (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 22).

מר איתי עמיר ציין בתצהירו, כי הוא מצוי בקשרי עבודה עם התובע שנים ארוכות בהן ביצע התובע עבודות בתחום הלולים עבור קיבוץ גליל ים. לדבריו, לאחר התאונה, התובע דחה הצעת עבודה לפרויקט החלפת קווי מים ללולים ומאז, הוא קורא לתובע לבצע עבודות קטנות בלבד (ת/5 וכן, עמ/ 22 לפרוטוקול שורות 2, 12-14 ועמ' 24 שורות 8-9, 18).

מר גינדי ונדרוב, המצוי אף הוא בקשרי עבודה עם התובע במשך שנים רבות הצהיר, כי מאז התאונה התובע דוחה הצעות לפרויקטים גדולים והוא נעזר בו להזמנות ציוד בלבד (ת/6, עמ' 26 לפרוטוקול שורות 30-31). העד ציין, כי עובר לתאונה עבד התובע בעיקר לבדו (עמ' 27 לפרוטוקול שורות 22-23, 30).

התובע הוסיף והסביר בעדותו, כי לאחר התאונה ולנוכח פגיעתו הפסיק לקבל עבודות והוא מתפרנס בעיקר מקצבת פנסיה, מעבודות קלות שהוא מבצע בעצמו וממכירת ציוד (עמ' 32 לפרוטוקול שורה 1, עמ' 39 שורה 20 ו- 24, עמ' 43 שורה 15). התובע ציין, כי אינו מעסיק עובדים בתחום הלולים וככל שהעסיק קבלני משנה היה זה רק בתחומים שהוא אינו מתמחה בהם כגון עבודות בטון, עבודות מסגרות גדולות, עבודות צנרת וחשמל (עמ' 40 שורות 20-21).

התובע עותר בסיכומיו לפיצויו לפי ההפסד בפועל שבין גובה הכנסתו עובר לתאונה בחודשים ינואר עד אפריל בשנת 2012 לבין ההכנסה המשתקפת משומות המס לאחר התאונה ובשים לב להוצאות שהוציא התובע עבור תשלום לקבלני משנה.

הנתבעים טוענים מנגד, כי נכותו הרפואית של התובע אינה בעלת משמעות תפקודית בפרט לנוכח בעיותיו הרפואיות של התובע ללא קשר לתאונה מושא התביעה. הנתבעים מדגישים את העובדה שהתובע, יליד 1949, בן 69 כיום, וטוענים, כי ככל שהתובע הקטין את היקף עבודתו הרי שיש לזקוף עובדה זו לגילו ולעברו הרפואי. כן, נטען, כי התובע לא הביא ראיות לגבי ההפסד הנטען בגין הפרויקטים שנאלץ לטענתו לדחות וממילא, רוב הכנסותיו הינן ממכירת ציוד ועבודה זו לנכותו אין כל השפעה.

הלכה היא, כי שיעור הנכות התפקודית נקבע על פי נתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי, שיעור הנכות הרפואית, ועוד. ראו:

"בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי"

(ע"א 4302/08 שלמאייב נ' בדארנה [פורסם בנבו] (25.07.10).

עיון בשומות המס שהמציא התובע בהתייחס לשנים עובר לתאונה ולאחריה (בשנת 2009: הכנסות של 115,889 ₪ מהעסק, בשנת 2010 – 118,852 ₪, בשנת 2011 – 117,133 ₪, בשנת 2012 – 216,041 ₪, בשנת 2013 – 26,126 ₪, בשנת 2014 – 81,455 ₪, בשנת 2015 - 58,110 ₪) מעלה, כי דווקא בשנה בה אירעה התאונה הכנסתו של התובע הייתה גבוהה באופן ניכר מהשנים שקדמו לה. התובע הסביר את ההכנסות הגבוהות במגמת תנופה בעסק ובפרויקט גדול שלקח על עצמו בכפר נטר, אשר לדבריו נאלץ להשלימו לאחר התאונה באמצעות קבלני משנה, שאחד מהם היה חיים סימציס שהעיד מטעמו וכי אלמלא התאונה לא היה נדרש להוצאות אלה ורווחיו היו גבוהים הרבה יותר (סעיפים 12-17 לסיכומיו). קשה לקבל טענה זו של התובע. ראשית, מגמת התנופה הנטענת לא הוכחה. אף אחד משלל העדים שהביא התובע לא העיד על עלייה בהיקף הפעילות ובקשרי העבודה עם התובע. כאמור, עיון בנתוני הכנסתו של התובע עובר לתאונה מעלה, כי הפרויקט שבו מדובר היה חריג בגודלו ובהיקפו, לרבות ההכנסה ממנו, לעומת השנים הקודמות. לא הובאו ראיות שהתובע היה צפוי לבצע פרויקטים נוספים באותו סדר גודל ואף לא הובאו ראיות להיקף הפרויקטים שלטענתו נאלץ לדחות בעקבות התאונה (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 6 ו- 17). בנוסף, סביר, שפרויקט בסדר גודל זה חייב את התובע להיעזר בקבלני משנה. התובע עצמו העיד, כי הינו שוכר את שירותיהם של קבלני משנה לביצוע עבודות שאינן בתחום מומחיותו (ראו עדותו בעמ' 40 לפרוטוקול, שורות 20-21) ואך סביר כי פרויקט זה הינו דוגמא טובה לכך. יתכן בהחלט שהתובע התקשה בביצוע העבודה בתחומו ונזקק לעזרה בשכר לשם כך בתקופה הסמוכה לאחר התאונה אך אין מדובר בכלל ההוצאות שהוציא התובע עבור העסקת כל קבלני המשנה בפרויקט.

התובע טוען, כי שהה בחופשת מחלה למשך שמונה חודשים ואולם, ד"ר כספי ציין בחוות דעתו, כי התובע שהה 94 יום בחופשת מחלה לסירוגין (עמ' 4 לחוות הדעת) ובמסגרת המוסד לביטוח הלאומי אושרו לתובע דמי פגיעה למשך 16 יום בלבד. לנוכח טיב הפגיעה והטיפולים להם נזקק התובע לאחר התאונה, לרבות טיפולי פיזיותרפיה סביר בעיני שהתובע היה מנוע מפעילות פיזית מאומצת במשך מספר חודשים, אך בהחלט יתכן שעבד בפיקוח ובניהול, בין, היתר, לצורך השלמת הפרויקט שהוא התחייב לו.

לנוכח העובדה שהתובע הצליח לסיים את הפרויקט בו החל בשנת 2012, כאשר התאונה אירעה בתחילת שנה זו, קשה להבין את הירידה המשמעותית בהכנסותיו בשנה שלאחריה, לאחר תום תקופת אי הכושר גם לפי טענת התובע. שוכנעתי, כי פגיעתו של התובע בתאונה, בפרט בהינתן הפגיעה הקודמת בכתף ימין, יש בה להשפיע באופן ממשי על יכולתו של התובע לעבוד בעיסוקים הדורשים מאמץ פיזי. יחד עם זאת, אין אינדיקציה רפואית ואף לא התרשמתי שהתובע איבד את מרבית כושר השתכרותו כטענתו. סבורני שהתובע יכול לעבוד במרבית העבודות בהן עסק עובר לתאונה לבדו ובחלק אחר יתכן ויזדקק לעזרת עובדים וקבלני משנה. כך גם נהג עובר לתאונה. התובע יכול גם לנהל פרויקטים גדולים ולעסוק בפיקוח כפי שעשה בשנת 2012, לאחר התאונה.

כמו כן, יש להביא בחשבון גם את גילו של התובע, כיום בן 69, גיל אשר סביר שתהיה בו ירידה הדרגתית וטבעית בהיקף העבודה.

אשר לבסיס השכר, מבקש התובע להתייחס להכנסותיו בארבעת החודשים עובר לתאונה כבסיס שכרו לצורך חישוב הפיצויים. בהיות התובע עצמאי בעיסוקו כאשר לעיתים ההכנסות וההוצאות מחושבים במרחק חודשים זה מזה, סבורני, כי חישוב הכנסתו של התובע לפי חלק משנת 2012, במהלכה עסק התובע בפרויקט גדול בהיקפו, אשר מטבע הדברים ההכנסות וההוצאות בגינו נפרשו על פני חודשים אחדים, יחטא למציאות.

בסיס הכנסת התובע לצורך הערכת נזקיו יהיה ממוצע הכנסתו על פי שומת המס לשנת 2011, שנת העבודה המלאה עובר לתאונה אשר שיעור ההכנסות בה משקף את שיעור ההכנסות בשנים שקדמו לתאונה. סכום ההכנסה החודשי משוערך, נטו, עומד על 10,700 ₪ במעוגל.

מאחר ואין ספק שהפגיעה בתאונה הביאה לפגיעה בתפקודו של התובע מחד ומאידך, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על תפקוד התובע יכולת עבודתו והתנודות בהכנסותיו אני סבורה, כי נכון בנסיבות תיק זה להעריך את הפסדי השכר בעבר שנגרמו לתובע בעקבות התאונה מושא התביעה על דרך האומדנה (השוו בהתאמה לת"א (ת"א) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר [פורסם בנבו] (18.11.2009), שם נאמרו הדברים הבאים:

"גם בעניין זה קבעה הפסיקה כי ניתן לחייב בסכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר שנקבע על דרך האומדן המתבסס על מכלול הראיות בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד-משמעיים" (ראו: קציר, כרך א, עמ' 17-18, לרבות האסמכתאות המפורטות שם)" וראו גם: עא (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף [פורסם בנבו] (5.3.84).

נוכח האמור לעיל ועיקרו: המשמעות התפקודית של נכותו של התובע, תקופת המחלה, הכנסותיו של התובע עובר לתאונה ולאחריה כמפורט לעיל, וכן בהתחשב בתקופה שחלפה מאז התאונה והריבית המתאימה שיש לפסוק בגינה, יוערכו הפסדי ההשתכרות של התובע בעבר בסכום גלובאלי של 140,000 ₪.

אחוז הריבית בהיוון רכיב הפיצוי לעתיד

19.התובע טוען בסיכומיו, כי את אחוז הריבית לצורך היוון רכיבי הפיצוי לעתיד יש להעמיד על 2% ולא על 3% וזאת לאור התיקון לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח – 1978 (להלן: "תקנות ההיוון""), כפי שנעשה בתקנות הביטוח הלאומי (היוון)(תיקון), התשע"ו – 2016. התובע הפנה לפסיקה שניתנה לאחרונה בסוגיה זו. התובע לא צירף חוות דעת כלכלית או כל ראיה אחרת בתמיכה בטענה לעניין שיעור ההיוון והסתפק בהפניה לפסיקה.

20.הנתבעת מצדה מתנגדת לחישוב הפסדי התובע על בסיס שיעור היוון של 2%. לטענתה, מדובר בטענה שלא בא זכרה בכתב התביעה ולפיכך הינה בבחינת בהרחבת חזית אסורה. כן נטען, כי עמדת בית המשפט העליון היא ששינוי ריבית ההיוון צריך שייעשה בחקיקה ובתי המשפט המחוזיים בפסיקתם לא ראו לסטות ממקדם ההיוון של 3%.

21.רבים סבורים, כי נדרשת בחינה מחודשת של אחוז הריבית לצורך היוון הפיצויים נוכח טענות בדבר תשואה נמוכה על השקעות בשנים אחרונות. שאלה זו ממתינה להכרעת בית המשפט העליון (ע"א 3751/17, 4268/17 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' פלוני) לאחר שהדיון בערעור עוכב עד לקבלת מסקנות הועדה המייעצת שמונתה במשרד המשפטים לצורך בחינת הסוגיה. לפיכך, לטעמי, לעת הזו לא ניתן לקבוע שיעור שונה של ריבית ללא תשתית ראייתית כגון חוות דעת מומחים כלכליים או ראיות מספקות אחרות. לא ניתן לקבוע קביעה מסוג זה על סמך טענות בלבד וגם לא בהסתמך על השינוי בתקנות ההיוון כלשעצמו (ראו פסקי הדין בת.א. (מרכז) 53580-05-13 עליו נסמכת התובעת ות.א. (מרכז) 11882-03-15 עזבון המנוח א.מ.א נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (15.5.2018) שם נקבע אחוז ריבית של 2% על סמך ממצאי חוות דעת שהוגשו לבית המשפט).

22.בעניינו, לא הניח התובע כל תשתית ראייתית בתמיכה לטענתו בדבר שינוי שיעור ההיוון. בנסיבות אלה ממילא מתייתר הצורך לדון בטענה בדבר הרחבת חזית.

23.על כן, היוון הפיצויים ייערך על בסיס ריבית בגובה 3%.

פגיעה בכושר ההשתכרות ובהשתכרות לעתיד

24.התובע מבקש לפסוק לו פיצוי על הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד מעבר לגיל הפרישה המקובל לעצמאים (70).

הנתבעת טוענת כי נכותו הרפואית של התובע חסרת כל משמעות תפקודית וכי אין לפסוק לתובע כל פיצוי בראש נזק זה.

25.לאור האמור לעיל, לרבות השפעת הנכות הרפואית על כושר עבודתו של התובע, התנודות בהכנסתו וגילו (69) סבורני כי אין זה המקרה לחישוב אריתמטי. את הפיצוי על הפגיעה בתפקוד ובכושר העבודה יש בנסיבות דנן לפסוק באופן גלובאלי ובהתחשב בעובדה שהתובע עשוי להמשיך ולעבוד מעבר לגיל הפרישה המקובל, כפי שעושים כיום רבים, אם כי בהיקף מופחת.

26.יחד עם זאת, גם פיצוי גלובאלי אינו מנותק מנתוניו האינדיבידואליים של הנפגע ובכלל זה גילו (תוחלת חיי עבודה) ושכרו הפוטנציאלי [ר' ע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי, (לא פורסם, ניתן ביום 20.2.08) וכן ע"א 778/83 עזבון סעידי נ' הפניקס פ"ד מ(4) 628].

27.בהתחשב בכל האמור, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסכום של 35,000 ₪ בגין הפגיעה בכושר השתכרותו.

התובע עצמאי והחיסכון הפנסיוני משולם מתוך הכנסותיו. לפיכך, אין מדובר במקרה בו קיימת זכאות לפיצוי נוסף בגין פגיעה בהפרשות המעביד לפנסיה מעבר לפיצוי בגין הפגיעה בהשתכרות (ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן, 27.1.14).

עזרת הזולת והוצאות

28.התובע טוען, כי לאחר התאונה ובעקבותיה הוא נזקק לעזרה וסיעוד אישיים אשר ניתנו לו על ידי בבני משפחתו ועיקר על ידי רעייתו. בנוסף טוען התובע כי הינו מתקשה בסיוע במלאכות הבית ובביצוע עבודות תחזוקה.

29.הנתבעת מנגד טוענת, כי אין מקום לפיצוי התובע בראש נזק זה, הן מאחר והתובע לא נזקק לעזרה בשכר או בעזרה בכלל ובכל מקרה, התובע אינו מוגבל כלל כתוצאה מהתאונה.

30.ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’, פ"ד כח(1) 277). לכן השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

בענייננו, סביר בעיני שהתובע נזקק לעזרה בתקופה הסמוכה לתאונה כאשר ידו הושמה במתלה. רעיית התובע העידה על העזרה שהושיטה לתובע בתקופה הסמוכה לתאונה (עמ' 45 לפרוטוקול שורה 25) וכן, ציינה שהתובע אינו מסייע לה כיום בכביסה ובקניות (עמ' 42 שורה 3).

לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ"ל, יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח’, פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד (3) 720, 730) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

31.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בשים לב להיקף העזרה לה נדרש התובע בעבר, ולעובדה שיתכן ויזדקק לעזרה מסוימת מפעם לפעם בעתיד בשים לב לשיעור נכותו של התובע ומגבלות התנועה והכאבים מהם הוא סובל, ראיתי לפסוק בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 25,000 ₪ לעבר ולעתיד.

נזק לא ממוני

32.התובע לא אושפז בעקבות התאונה. נכותו הינה בשיעור של 15%. בהתאם תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין הזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 אני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך של 19,060 ₪. הסכום נכון להיום, כולל ריבית.

ניכויים

33.התאונה הוכרה כתאונת עבודה ויש לנכות מסכום הפיצויים שנפסקו את תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו לתובע בגין התאונה. פירוט התשלומים צורף כנספח ג' למוצגי הנתבעת.

תגמולי המוסד לביטוח לאומי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית להיום, הינם הסך של 36,266 ₪.

סוף דבר

34.התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 182,794 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.21% וכן, החזר אגרה ושכר העדים, כפי ששולמו בתוספת הצמדה מיום התשלום. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית דין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ח, 04 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.