מ' נ' בי"ס אורט חט"ע אורט ישראל ואח'

פתח דבר 

1.לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לפי הנטען, עקב תאונת עבודה שארעה ביום 26.12.2010. 

2.התובעת, ילידת 11.12.1975, מיילדת ואחות מוסמכת במקצועה העובדת בבית חולים XXX, ובמועדים הרלוונטיים לתביעה זו עבדה כמרצה ומדריכה בנושאי בריאות ורפואה בבית ספר אורט בנצרת עילית, הנתבעת 1 (להלן: "אורט").  

3.התביעה הוגשה כנגד אורט, שהייתה כאמור מעסיקתה של התובעת בזמנים הרלוונטיים לתאונה הנדונה, וזו האחרונה הייתה מבוטחת במועד התאונה אצל הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"). כן הוגשה התביעה כנגד עיריית נצרת עילית, הנתבעת 2, שהייתה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או בעלת השליטה במבנה בית הספר (להלן: "העירייה") והיא בוטחה בזמן התאונה על ידי שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שירביט").    

טענות הצדדים 

4.על פי המתואר בכתב התביעה, במועד הנקוב לעיל נפגעה התובעת במהלך עבודתה, עת סיימה שיעור באחת הכיתות בבית הספר, ובשעה שירדה במדרגות בית הספר שלא היו תקינות, היא נפלה ונפגעה קשות בכל חלקי גופה (להלן: "התאונה"). 

5.לשם הוכחת טענותיה שברפואה, צירפה התובעת לכתב התביעה חוות דעת אורתופדית ערוכה בידי ד"ר עאוני יוסף אשר קבע, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 15% בגין נזק במניסקוס עם נעילות בברך ימין בהתאם לסעיף 48 (2) ז (I)  לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות נפגעי עבודה), תשט"ז-1956.     

6.בתביעה נטען כי הנתבעות, יחד ולחוד, נושאות באחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה עקב התאונה בשל רשלנותן שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא דאגו למדרגות תקינות ולא מחליקות; לא דאגו לתחזוקה שוטפת וסבירה של המדרגות, ובפרט תחזוקת פסי מניעת ההחלקה שעל קצה כל מדרגה ואשר עם השנים הפכו לבלויים, ישנים וקרועים; התקינו פס אלומיניום מעוגל בקצה המדרגה הראשונה בתחילת הירידה במדרגות, שלא זו בלבד שאינו נועד למנוע החלקה, אלא הוא דווקא גורם להחלקה ; לא הציבו מעקות משני צדי גרם המדרגות אלא מעקה אחד בלבד בצד ימין. 

7.התובעת נשענת בתביעתה על עוולת הרשלנות, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (להלן: "הפקודה"), עוולת הפרת חובה חקוקה, בהתאם לסעיף 64 לפקודה, וכן הכלל "הדבר  מדבר בעד עצמו" מכוח סעיף 41 לפקודה. עוד טוענת התובעת, כי המדרגות הינן בבחינת "דבר מסוכן", כמשמעותו בסעיף 38 לפקודה, אשר מצוי בשליטת ו/או בחזקת ו/או באחראיות הנתבעות, ועל כן עליהן הראיה שלא הייתה מצדן התרשלות שיחויבו בגינה.     

8.התובעת תמכה את טענותיה במישור החבות בחוות דעת הנדסית בנושא בטיחות המדרגות ערוכה ע"י המהנדס, מר עדנאן מסאלחה (להלן: "המומחה מסאלחה" או "מומחה התובעת"), אשר הצביע על מספר מפגעים בטיחותיים שנמצאו במדרגות ואשר גרמו לנפילת התובעת: העדרו של מאחז יד ; פס מתכת המותקן בקצה המדרגה עליה דרכה התובעת בעת התאונה היוצר זווית בעלת חתך עגול וחלק מאוד מאלומיניום ; בקצה מדרגה זו לא הותקן פס נגד החלקה; שטח הפנים של המדרגה העשויה מאריחי קרמיקה שהוא חלק מאוד כתוצאה משימוש רב ושטיפת המדרגות בחומרי ניקיון הגורמים להחלקה, בעוד שפני יתר המדרגות עשויים ממוזאיקה ועל שלח מדרגות אלה הודבקו פסים מונעי החלקה ; גובה רום המדרגה הנ"ל שסומנה בספרה 9 ע"י מומחה התובעת הינו 18.3 ס"מ בניגוד להוראת סעיף 8.12 לתקן הישראלי 2279 הקובעת, כי רום מדרגה לא יעלה על 16.5 ס"מ ולא יפחת מ- 10 ס"מ; רום מדרגה זו אף יותר גבוה מרום מדרגה 8 שהינו 16 ס"מ ועקב כך נוצר הפרש גבהים של 2.3 ס"מ בין שתי המדרגות הנ"ל, כאשר סעיף 8.12 לתקן הישראלי קובע שבכל אחד ממהלכי המדרגות יישמר קצב אחיד של השלחים והרומים;  קיום של מסעד או מאחז יד בצד אחד בלבד (ימין) והעדרו בצד הנגדי ; גובה המעקה הוא 115 מ"ר ואינו מאפשר להשתמש בו.

9.כן צירפה התובעת תמונות של המדרגות שצולמו בסמוך לאחר התאונה (ביום 12.01.2011) והממחישות את הפגמים שאותרו במדרגות, וכן תמונות שצולמו ביום 02.02.2011 המעידות על תיקונים שבוצעו במדרגות לאחר התאונה, לרבות החלפת הפסים למניעת החלקה בפסים חדשים.     

10.לעניין סוגיית הנזק, אמדה התובעת בסיכומיה את הפיצוי המגיע לה מעל 2.5 מיליון ₪, לפי הפירוט הבא: ₪ בגין הפסדי שכר בעבר 1,086,516 ₪ ; סכום של ₪ בגין אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 1,153,872 ; הפסדי פנסיה 280,048 ₪ ; עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד לפי שיקול דעת ביהמ"ש; כאב וסבל בסך 100,000 ₪.   

11.מנגד, הכחישו הנתבעות בכתבי ההגנה מטעמן את נסיבות התאונה הנטענות ואת אחריותן להתרחשותה וטענו, כי נפילת התובעת ארעה מחוסר זהירותה שלה עצמה בלא קשר לקיומו של מפגע בטיחותי במדרגות. כן שללו הנתבעות קיומו של ליקוי כלשהו במדרגות אשר גרם לנפילת התובעת. יצוין עתה כי בשלב מאוחר יותר של הדיון, הנתבעות כבר לא חלקו כי התאונה ארעה שעה שהתובעת נפלה במדרגות, אך טענו שגם אז יש לקבוע כי התאונה התרחשה עקב אשמה הבלעדי של התובעת. לעניין הנזק, נטען כי סכום הפיצוי הנדרש הינו מוגזם ומופרז ומכל מקום, יש לנכות מכל פיצוי שייפסק לתובעת אשם תורם בשיעור 20% לפחות וכן תגמולי מל"ל שקיבלה התובעת עקב התאונה בסך של 133,903 ₪ (נומינאלי). עד כאן טענות הגנה המשותפות לשתי הנתבעות.  

12.מעבר לחזית משותפת זו מול התובעת המשליכה את האחריות לתאונה לפתחה של התובעת והשוללת קיומו של מפגע בטיחותי המקים חבות בנזיקין, העלתה כל אחת מהנתבעות טענות הגנה נוספות מטעמה בלבד המיוחדות רק לה, לרבות הטלת האחריות לקרות התאונה, ככל שתיקבע, כולה או בחלקה המכריע, על שכמה של רעותה.

13.העירייה הוסיפה וטענה, כי בית הספר נשוא התביעה מנוהל, מתוחזק ומופעל ע"י אורט וזאת מכוח חוזה בין הצדדים. העירייה כלל אינה מעורבת בתחזוקתו השוטפת של בית הספר ואין לה כל נגיעה אליו בהקשר זה. לטענתה, חובת התחזוקה, הניקיון והתיקונים השוטפים בבית הספר חלים על אורט בלבד, הוא שמזמין ביקורות הנדסיות וסקרי בטיחות תקופתיים, שלא באמצעות העירייה ושלא במעורבותה, הוא שמזמין, מממן ומבצע את תיקון הליקויים, והוא אשר מעסיק את כל צוות בית הספר, לרבות אב הבית האמון על תחזוקת המקום, והכל בלא כל מערבות מצד העירייה. לפיכך, ככל שיתגלה ליקוי במדרגות, הרי שהאחריות בגין כך רובצת לפתחו של אורט. עוד טענה העיריה, כי היא פעלה כפי שעירייה סבירה הייתה פועלת בנסיבות העניין והפעילה השגחה ופיקוח יעילים ומתאימים לנסיבות הזמן והמקום. עוד התייחסה העירייה בסיכומיה לסוגיית הכיסוי הביטוחי וטענה לקיומו של כפל ביטוח, כאשר לפי חישוביה את גבולות האחריות עפ"י הפוליסות של מבטחות הנתבעות, מכוח סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981, חלקה היחסי של הפניקס, המבטחת של אורט, הינו 91.7% מכל פיצוי שייפסק כנגד העירייה, בעוד שעל המבטחת שלה (שירביט) לשאת ביתרה בשיעור 8.3% מכל חלק באחריות הנזיקית שתושת על כתפי העירייה (אם בכלל).    

14.מנגד טענה אורט בסיכומיה, כי ככל שייקבע קיומו של מפגע בטיחותית במדרגות שגרם לפגיעתה של התובעת, נושאת העירייה לבדה בחבות כלפי התובעת, בהיותה הבעלים של מבנה בית הספר והיא הנושאת באחראית לתחזוקה ושיפוץ של מבנה בית הספר שאינם מוגדרים כ-"שוטפים". לגרסתה, לפני התאונה (בחודשים יולי-אוגוסט 2010) נעשה שיפוץ נרחב בגרם המדרגות ע"י העירייה, באמצעות קבלן מטעמה, ומהנדס ביצוע מטעמה פיקח על העבודות, ובמסגרתו נעשתה תוספת של מאחז יד לצד המדרגות ובנוסף בוצע חיפוי למרצפות למניעת החלקה והושמו סרטים למניעת החלקה בקצה המדרגות לפי התקן. עוד טענה אורט, כי בכל שנה נערכים בבית הספר מבדקים ע"י בודק חיצוני בשם יוסי שחר וזה האחרון נתן אישור בטיחות לפני התאונה (חודש נובמבר 2010) המעיד על תיקון כל הליקויים. בהתייחס לטענות הביטוחיות, טענה אורט כי אין כפל ביטוח, מכיוון שיש לפרש את הביטוח שהוצא ע"י המבטחת שלה (הפניקס) בהתאם לנוסח הסכם ההתקשרות שנערך בין הנתבעות, ולפיו הוטל על אורט לדאוג לביטוח שיורחב לשפות את העירייה אך בגין "אחריות למעשה או מחדל של אורט...". הואיל והאחריות לגרם התאונה רובצת לפתחה של העירייה, שהתקינה במהלך השיפוץ ריצוף למדרגות שאינו מתאים, הרי הפוליסה של הפניקס לא נועדה לכסות אחריות ישירה של העירייה בגין רשלנות, מעשים או מחדלים שלה.                  

15.מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו הרפואית של ד"ר מרדכי קליגמן אשר קבע, כי לתובעת נותרה נכות אורתופדית בברך ימין בשיעור 5%  לצמיתות בהתאם למחצית סעיף 35 (1) ב' לתקנות המל"ל.

16.        עוד הגישו הנתבעות חוות דעת של אשר אסבן, מומחה בתחום ההנדסה והבטיחות, אשר שלל מכל וכל קיומו של מפגע בטיחותי במדרגות וקבע, כי מהלך המדרגות עליו צעדה התובעת בזמן התאונה הינו תקין ועומד בנוסחה המחייבת של 2 רומים ושלח אחד ; אין רלוונטיות למידות רומי ושלחי המדרגות שכן התובעת נפלה מפודסט הביניים; בצד הקיר התוחם את מהלך המדרגות מותקן מסעד מתכת ומאחז יד ובצד השני בנוי מעקה ומאחז יד מעץ; הנחת פס אלומיניום בסיום החיפוי נועד לבטל את הפרש הגבהים בין הריצוף לבין מהלך המדרגות, הוא עשוי היטב כפי הנדרש ע"י המתכנן ובהתאם לחוק התכנון והבניה ; אין צורך בפסים למניעת החלקה על הפודסט (במקום בו מעדה התובעת) משום שהריצוף בוצע במקום ברמה של R10 , שהיא דרגה אחת (למניעת החלקה) יותר משנדרש בתקן 2279 למניעת החלקה ; בית הספר נבדק ע"י מומחה בטיחות כחודשיים לפני התאונה ונמצא תקין ; גם בבדיקה מאוחרת שנערכה שנתיים לאחר אירוע התאונה ע"י יועץ בטיחות נמצא, כי המקום תקין ובטיחותי בכל הקשור למדרגות עליהם מעדה התובעת לטענתה.  

העדויות 

17.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

מטעם התובעת הוגשו תצהיר מטעמה ותצהיריהם של שני עדים נוספים: בעלה מר מ.א. (להלן: "מ'") ומר רפי גולן (להלן: "גולן"), שהינו חבר לעבודה של מ' והתלווה אליו לבית הספר לאחר שדווח למ' על נפילת אשתו והוא הוזעק לבית הספר ושניהם ראו את התובעת לאחר האירוע שרועה על הרצפה בצמוד למדרגות ונאנקת מכאבים.

עוד הזמינה התובעת עד נוסף מטעמה, מר יצחק בילו, ששימש כאיש אחזקה בבית הספר.

מטעם אורט העיד מר גדי מור (להלן: "מור"), ששימש בעת התאונה בתפקיד מנהל אדמיניסטרטיבי בבית הספר.

מצד העירייה העיד עו"ד אוהד אליעזר (להלן: "עו"ד אליעזר"), שמשמש כמנהל אגף נכסים וביטוח בעירייה מאז שנת 2006.

יצוין כבר כאן, כי הצדדים וויתרו על חקירות כל המומחים בתיק (הן בתחום הבטיחות והן בתחום הרפואה) והעלו טענות בהקשר זה במסגרת סיכומיהם.  

גדר המחלוקת 

18.כאמור מעלה, הנתבעות אינן חולקות עוד על עצם נפילת התובעת במדרגות בית הספר במועד הנקוב. לפיכך, מתמקדת כעת המחלוקת בין הצדדים בשאלות הבאות המצריכות הכרעה:

א.         האם נפילת התובעת נגרמה עקב ליקוי או כשל במדרגות ;

ב.         באם כן, האם הנתבעות, או מי מהן, נושאות באחריות לליקוי זה ומהו חלקה של כל אחת מהן בשים לב לטענות הביטוחיות של האחת כלפי חברתה ;

ג.          האם יש להשית על התובעת אשם תורם בגין התרחשות התאונה , ובאם כן מה שיעורו ;

ד.         מהו גובה הפיצוי המגיע לתובעת בגין נזקיה עקב התאונה.

אדון בשאלות שבמחלוקת לפי סדר הבאתן. 

דיון והכרעה 

19.לאחר עיון בכתובים, שקילת טענות הצדדים ובחינת שלל העדויות שנשמעו בפניי, אני מחליטה לקבל את התביעה, כפי שיבואר להלן.  

מומחים מטעם בית המשפט 

20.בטרם אדרש למחלוקות לגופן יצוין כי לאור הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונו בתיק דנן שני מומחים מטעם בית המשפט:

הראשון – האורתופד, פרופ' ח' צינמן, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה הנדונה לפי סעיף 48 (2) (ז) (1) לתקנות המל"ל. 

השני – המהנדס, מר גיל רפאל (להלן: "המומחה גיל"), שבדק את המדרגות ביום 26.01.17 ומצא, כפי שיפורט בהמשך בהרחבה, כי במסגרת שיפוץ שנעשה במבנה בית הספר, הותקנו אריחי קרמיקה על המדרגה העליונה (המקום ממנו נפלה התובעת), שבחלקם הינם חלקים וכי על מדרגה זו לא הונח פס מונע החלקה. לשיטת המומחה גיל, שילוב של התקנת אריחים מחליקים על המדרגה העליונה ואי התקנת פס מונע החלקה בקצה של מדרגה זו הואהגורם להחלקת התובעת.    

21.כעת אעבור לשאלות הטעונות הכרעה ואפתח את הדיון בשאלת סיבת נפילת התובעת במדרגות בית הספר.    

האם הוכח קיומו של מפגע בטיחותי במדרגות 

22.        המחלוקת הראשונה שבה יש להכריע היא, האם נפילת התובעת במדרגות ארעה בשל מפגע בטיחותי, כטענת התובעת, או שמא מדובר בסיכון טבעי ורגיל אגב ירידה במדרגות בלא כל קשר לליקוי כלשהו במדרגות, כטענת הנתבעות.

23.ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי גרסת התובעת אודות נסיבות נפילתה שהתרחשה, לטענתה, אגב מפגע שקיים במדרגות הייתה גרסה אחידה, עקבית וכלל לא נסתרה. גרסה זו אף נתמכה בחוות דעת של מומחה התובעת וכן המומחה גיל שהינו מומחה ניטראלי ואובייקטיבי שמונה מטעם בית המשפט ושניהם קבעו, פה אחד, כי נמצאו על ידם שלל ליקויים במדרגות אשר גרמו לנפילת התובעת.     

24.לעומת זאת, טענו הנתבעות כי התובעת מסרה גרסאות סותרות במספר הזדמנויות ולכן לא ניתן לתת אמון בגרסתה אודות קיומו של ליקוי במדרגות שגרם לנפילתה. כן סברו הנתבעות, שהרשומה הרפואית (תעודת חדר המיון מיום האירוע) חותרת תחת טענת התובעת שהיא נפלה במדרגות, מכיוון שזו הגרסה המתועדת שנתנה סמוך לאירוע ואין בה רמז להחלקה במדרגות ואף צוין בה כי התובעת נפלה עקב התעלפות.   

25.ייאמר כבר עתה, כי איני שותפה לדעת ב"כ הנתבעות כי הרישום הרפואי הראשוני מנוגד לטענות התובעת במשפט. בהזדמנות הראשונה כאשר פונתה התובעת לטיפול רפואי בבית החולים נרשם בדו"ח המיון (נ/3) כי סיבת ההפניה: "נפלה במדרגות". רוצה לומר, הרישום הרפואי הראשוני האותנטי ציין במדויק את נסיבות התאונה התואמות את גרסת התובעת. נכון הוא כי הרישום מקורו בדברי התובעת עצמה ואולם העובדה שקיים מיתאם מלא בין הרישום לבין עדות התובעת, נותנת לעדות תמיכה של ממש.

26.אכן נרשם בתעודת חדר המיון, תחת פרק "סכום והמלצות בשחרורו", "עקב התעלפויות ? לפני החבלה ייעוץ פנימי". ברם, מכאן ועד הקביעה כי התעלפות הייתה הסיבה לנפילה, הדרך רחוקה. כפי שניתן לראות, בצד המילה "התעלפות" נרשם סימן שאלה, ללמדך כי הועלתה השערה בלבד לגבי סיבת הנפילה. לפיכך, אין בעריכת ייעוץ פנימי בבי"ח שנמצא תקין ונועד לשלול סיבה רפואית פיזיקאלית לנפילה, כדי לקעקע גרסת התובעת באשר לסיבת הנפילה, כפי שטוענות הנתבעות, גרסה שהתבררה באמצעות עדים וראיות משכנעות ולפיה הנפילה ארעה בשל ליקוי במדרגות. מסקנה זו  אף מתבקשת לאור הרישום בדו"ח מד"א ולפיו התובעת הייתה בהכרה מלאה. התובעת נשאלה בחקירה נגדית לגבי הרישום בדו"ח חדר המיון והיא השיבה "הרופא רשם סימן שאלה, הוא רצה לבדוק את זה. אני זוכרת את זה ואמרתי לרופא שלא התעלפתי. הוא שאל אותי אם איבדתי הכרה ואמרתי לו שלא. למה הוא רשם עקב התעלפות. ת. בודקים הכל, זה ביה"ח" (עמ' 12, ש' 1-4).

27.משום כך, אין לראות בעוכרה של התובעת אי ציון "החלקה במדרגות", כסיבה לנפילה, בדו"ח חדר המיון (במובחן מצמד המילים "נפלה במדרגות" שצוינו בדו"ח חדר המיון), ואין לראות ברישום זה כמעיד על כך, שלא היה מפגע בטיחותי במדרגות שגרם לנפילה. שכן, לא מצופה מנפגע או מרופא בחדר המיון כי יידרשו לרמה כזו של פירוט ודקויות ברישום סיבת הנפילה והאם הנפילה קשורה במפגע כזה או אחר (למעט הצורך בסיווג התאונה כתאונת עבודה, תאונת דרכים או חבלה אחת הנחוץ לנושא מימון הטיפול). ניסיון החיים מלמד, כי רישומים רפואיים אודות נסיבות התרחשות התאונה, מתבררים לא אחת כבלתי מדויקים ובלתי אמינים; והתופעה מובנת, משום שרופאים מתמקדים בעצם הפגיעה ומתן הטיפול תוך פירוט גס וכללי לנסיבות. משום כך, אי רישום סיבה מדויקת של הנפילה אינו אמור להוביל בהכרח למסקנה, שיש לדחות את התביעה, כפי שסבורות הנתבעות, במיוחד שרישום נסיבות באופן כללי (נפילה במדרגות) תומך בגרסת התובעת.

28.        עוד יצוין בהקשר זה, כי גרסתה העובדתית של התובעת אודות נפילה במדרגות עקב מפגע הותירה עליי רושם אמין ומהימן ביותר. כבר מתחילתו של ההליך, הצביעה התובעת על קיום ליקויים ספציפיים במבנה המדרגות וציינה מפורשות בכתב התביעה (סעיפים 5-6), כי אי התקנת פס למניעת החלקה במדרגה העליונה עליה דרכה בזמן התאונה, בנוסף לפס אלומיניום שהונח על קצה מדרגה זו, הם שגרמו לנפילתה.

29.על גרסה עובדתית זו חזרה התובעת בתצהיר עדותה הראשית (סעיף 4), אליו צירפה תמונות של המדרגות שצילם בעלה כבר ביום התאונה והמתעדות פס אלומיניום שהונח בסיום החיפוי של המדרגה העליונה במהלך המדרגות השני המוביל לקומת הקרקע במבנה וכן העדרו של פס מונע החלקה במדרגה הנ"ל. 

30.בדיון ההוכחות נחקרה התובעת בחקירה נגדית. גם בעדותה בפניי חזרה התובעת על גרסתה הרואה בפס האלומיניום והעדר פס מונע החלקה במדרגה העליונה, הסיבות לנפילה. במהלך חקירתה, סימנה התובעת על צילום המדרגות את המדרגה שעליה נפלה (נ/11) - המדרגה הראשונה במהלך המדרגות השני המוביל לקומת הכניסה בבית הספר. חשוב להדגיש כי זו המדרגה אליה התייחסו הן מומחה התובעת והן מומחה ביהמ"ש בחוות הדעת מטעמם.

31.ניתן להיווכח, כי גרסת התובעת לסיבת הנפילה הייתה עקבית, קוהרנטית ולא נסתרה בכל צורה שהיא ע"י הנתבעות. גרסה זו אף קיבלה אישוש וחיזוק בדמות מסקנותיו של המומחה גיל בחוות דעתו, אשר סבר כי שילוב של מרצפות חלקות כהות שהונחו בשטח הביניים(פודסט) לפני מהלך המדרגות התחתון המוביל לקומת הכניסה במבנה, והעדר פס מונע החלקה במדרגה העליונה במהלך המדרגות הנ"ל, היו הגורמים לנפילת התובעת.

32.מכאן לחוות דעת המומחה גיל ביתר פירוט. בחוות דעתו, ציין המומחה כי בדק את המדרגות ובפרט מקום הנפילה ביום 26.01.17 ותיאר את גרם המדרגות ממנו ירדה התובעת במועד התאונה כמקשר את מסדרון הקומה הראשונה במבנה בית הספר לקומת הקרקע. גרם המדרגות מכיל 2 מהלכי מדרגות מקבילים. המהלך העליון כולל 8 מדרגות והתחתון מכיל 9 מדרגות, ובין מהלכי המדרגות קיים משטח ביניים 0פודסט) המקשר ביניהם. מצדו האחד של גרם המדרגות יש קיר שלאורכו מסעד יד ממתכת, ומצדו השני יש מעקה מתכת הכולל ראש מעקה מעץ. עוד מצא המומחה גיל כי בכל המדרגות הותקנו פסים למניעת החלקה, למעט המדרגה העליונה. 

המומחה הקדים וציין בחוות דעתו, כי בחינת תקינות המדרגות נעשית על פי הוראות הבטיחות החלות על בתי ספר והמפורטות בחוזר מנכ"ל משרד החינוך ואשר היו בתוקף נכון למועד התאונה. כן ציין המומחה כי גם הוראות התקן הישראלי 2279 "התנגדות להחלקה על משטחי הליכה קיימים ושל מוצרים חדשים המיועדים למשטחי דריכה" חלות על ענייננו וגם על פיהן נעשתה בדיקתו.    

מומחה ביהמ"ש למד מהאמור בתצהירי עדי הנתבעות וחוות דעת המומחה מטעמן, כי לפני התאונה (חודשים יולי-אוגוסט 2010) בוצע שיפוץ במבנה בית הספר, שכלל הרכבת אריחי קרמיקה על המדרגות, לרבות הפודסט והמדרגה העליונה בגרם המדרגות התחתון (מקום נפילת התובעת), כך שהריצוף הקרמי בפודסט (כולל המדרגה העליונה) הודבק על הריצוף הישן, וכתוצאה מכך רום המדרגה העליונה נהיה גבוה יותר משאר המדרגות באותו מהלך (18.3 ס"מ לעומת 16.5 ס"מ). לשיטת המומחה, אמנם הסטייה הנ"ל הינה בבחינת ליקוי בטיחותי, לאור דרישות הבטיחות בחוזר מנכ"ל משרד החינוך הרלוונטי לענייננו אשר קובע כי יש לשמור על אחידות הומים של המדרגות באותו מהלך ואולם, אין לסטייה זו קשר לתאונה, משום שלא נטען שהתובעת החלה לרדת במדרגות ואז נפלה, אלא נטען שהיא החליקה מפני המדרגה העליונההנמצאת במישור משטח הביניים.

בבדיקתו, מצא המומחה כי אין כל בעיה להשתמש במאחז היד ולאחוז בראש מעקה העץ המותקנים בשני צידי המדרגות כאמור. עוד קבע המומחה כי הסטייה הקיימת בגובה מעקה העץ (הגובה המומלץ 1.10 מ' לעומת הגובה בפועל 1.15 מ') אינו מהותי לעניין התאונה ואין בסטייה האמורה כדי להוות ליקוי בטיחותי. לפיכך, נקבע ע"י המומחה כי אין במאחזי היד במדרגות כל מפגע בטיחותי ביחס לתאונה הנדונה.

בהתייחס לפרופיל הקיים בקצה המדרגה העליונה, גרס המומחה כי למרות שפרופיל זה אינו מחוספס, אין בכוחו לבד לגרום להחלקה, שכן רוב שטח הנעל דורכת על המדרגה העליונה ולא על הפרופיל. יחד עם זאת, סבר המומחה כי פרופיל זה יכול להגביר את ההחלקה, כאשר כבר מתרחשת החלקה במשטח הביניים וזאת עקב היותו עגול וחלק והוא יכול להמשיך את תנועת ההחלקה של הנעל. ולכן אין בפרופיל זה לבדו כדי לגרום לליקוי בטיחותי שיגרום לתאונה.  

באשר להעדר פס למניעת החלקה במדרגה העליונה, ציין המומחה כי קיימת על פי תקן ישראלי 2279 למניעת החלקה, חובה להתקין פסים למניעת החלקה בשלחי מדרגות של בית ספר המוגדר בחוק התכנון והבניה כמבנה ציבורי. 

בעניין המרצפות שהותקנו במהלך השיפוץ שנערך במבנה, ציין המומחה כי במדרגה העליונה במהלך המדרגות התחתון (מקום הנפילה של התובעת) קיימים שני סוגי אריחים: אחד בצבע חום (כהה) והשני בצבע בז' (בהיר). על מנת לבדוק אתמקדם ההחלקה באריחים, שלח המומחה דוגמאות משני סוגי האריחים לבדיקת מכון התקנים הישראלי, שהעלתה כי האריח הבהיר הוא בדרגת התנגדות להחלקה של R-10 ואילו האריח הכהה הוא בדרגת התנגדות להחלקה הנמוכה מ- R-9, היינו שמקדם ההחלקה של האריח הבהיר הוא ברמה המונעת החלקה, ואילו האריח הכהה (החום) הוא אריח מחליק שאין להשתמש בו כאריח ריצוף. עוד ציין המומחה כי על פי הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך, קיים איסור על שימוש באריחים חלקים. משכך, אסור היה לעשות שימוש באריחים החומים לריצוף המדרגה העליונה במהלך המדרגות שבמבנה בית הספר.

המומחה הוסיף וציין כי רוב חומרי השטיפה הם חומרים שמגבירים את ההחלקה.  מכאן הסיק המומחה שמקדם ההחלקה של האחרים ביום התאונה היה פחות ממקדם ההחלקה של האריחים החדשים (נלקחו מאריזות סגורות) שנבדקו ע"י מכון התקנים הישראלי.     

בנוסף כתב המומחה בחוות דעתו, כי אף שהאריחים הבהירים הם אינם חלקים לפי הוראות התקן הישראלי 2279, אריחים אלה מתאימים לשלחי מדרגות בחדרי מדרגות של בנייני מגורים ואינם מתאימים לריצוף של מדרגות בנייני ציבור, כאשר בית ספר נכלל בהגדרת מבני ציבור עפ"י תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות). עוד קבע המומחה כי בשלחי מדרגות של בית ספר נדרש להתקין על פי התקן הישראלי 2279 פסים למניעת החלקה.

המומחה הבחין במהלך הביקור במקום, כי בפינות המדרגה העליונה במהלך המדרגות התחתון (מקום נפילת התובעת) יש אריחים כהים מחליקים ובמרכז המדרגה יש אריחים בהירים שאינם מחליקים. לשיטת המומחה, התקנת אריחים משני הסוגים במדרגה העליונה חייב התקנת פס מונע החלקה במדרגה זו. המומחה ציין כי בכל המדרגות הותקנו פסים למניעת החלקה, למעט המדרגה העליונה שממנה החליקה התובעת.

לגרסת המומחה, ניתן היה למנוע את ההחלקה של התובעת אם היו מתקינים על פני קצה המדרגה העליונה במהלך המדרגות התחתון, המקום בו נפלה התובעת, פס למניעת החלקה.בהקשר זה, דוחה המומחה גיל את עמדת מומחה הנתבעת שסבר, כי די היה בהתקנת אריחים בעלי מקדם החלקה מסוג R-10 ללא צורך בהתקנת פס למניעת החלקה. המומחה גיל סבר, כי עמדה זו אינה נכונה ביחס למבני ציבור, כגון בתי ספר, שבו מספר האנשים העולה ויורד במדרגות הינו גדול והסיכוי לחשיפה לסכנת ההחלקה הינו גדול יותר.  

לסיכום חוות דעתו, קבע המומחה כי :"לסיכום, ניתן לקבוע שאי התקנת פס מונע החלקה והתקנת אריחים חומים חלקים במדרגה העליונה של גרם המדרגות ממנו נפלה התובעת, הוא הגורם להחלקת התובעת. נכון יותר לקבוע שאם היו מתקינים אריחים לא מחליקים ופס מונע החלקה, היה הדבר מונע את הנפילה ואת התאונה המיותרת".

33.הנה כי כן, המומחה גיל קובע מפורשות קיומם של מפגעים בטיחותיים במדרגות ואשר להם קשר ישיר לנפילת התובעת והם: הנחת אריחים חלקים במדרגה העליונה ואי התקנת פס מונע החלקה במדרגה זו. לשיטת המומחה, שני מחדלים אלה יחדיו גרמו לנפילת התובעת.   

34.יש לזכור, כי נושאים הנדסיים, כגון מפגע בטיחותי במדרגות, כבענייננו, הינם עניינים מקצועיים הנתונים להוכחה ע"י מומחה ולתובעת אין את המומחיות והידע המקצועי לגביהם. וכך אכן פעלו בעלי הדין, כאשר כל אחד בתורו הגיש חוות דעת בנושא בטיחות של מומחה מטעמו, אשר חיווה דעה באשר לתקינות המדרגות. נוכח הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס במקצועו, שהינו לכל הדעות עד אובייקטיבי וניטראלי ומשמש כ-"זרועו הארוכה" של בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו בנוגע למצב המדרגות בהיבט המקצועי. כאמור לעיל, המומחה גיל אישר בפה מלאאת גרסת התובעת אודות קיומם של מפגעים בטיחותיים במדרגות במועד התאונה ואשר הביאו לנפילת התובעת. 

35.הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה, שהמומחה גיל בדק את מקום הנפילה ארבעה חודשים לאחר שהתובעת העידה בפניי ונחקרה בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעות. עצם העובדה, שעדותה של התובעת קדמה בזמן לחוות דעתו של המומחה גיל, מוסיפה נופך של אמינות לגרסת התובעת אודות הימצאותם של ליקויים במדרגות שגרמו לנפילתה ומשמיטה את הקרקע תחת גרסת הנתבעות, כי התובעת בדתה מליבה את סיפור הנפילה אגב ליקויים במדרגות.        

36.עוד יודגש בהקשר זה, כי הנתבעות לא שלחו שאלת הבהרה למומחה גיל ואף וויתרו על חקירתו בבית המשפט, הן לא חלקו במסגרת סיכומיהן על קביעותיו המקצועיות ומיקדו את הגנתן בטענה, כי התובעת נפלה באזור המרצפות הבהירות שאינן מחליקות. לאור זאת, ניתן לומר כי מסקנותיו הסופיות של מומחה ביהמ"ש אודות קיומם של ליקויים במדרגות שהיוו גורם לנפילה, כלל לא נסתרו.      

37.אין בידי לקבל טענת הנתבעות, כי התובעת לא החליקה מהאריחים החומים, אלא ממרכז גרם המדרגות, שם נמצאים אריחים בהירים שאינם מחליקים. התובעת נשאלה בחקירה נגדית על מקום הנפילה המדויק והיא העידה : "ש. כשאת באה לרדת באותו מקום זה היה במרכז המדרגות, בצד ימין או שמאל. ת. יותר שמאלה. שנפלתי ניסיתי להחזיק בקווים ולא הצלחתי. אין מעקה. בצד ימין יש" (עמ' 17, ש' 18-19 ; הדגשה הוספה – ש.נ.). כן הצביעה התובעת במהלך חקירתה הנגדית על מקום הנפילה המדויק על גבי תצלום של המדרגות (נ/11). ניתן להתרשם מעדותה של התובעת בפניי ומההצבעה על מקום התאונה, כי לפני התאונה צעדה התובעת בקצה השמאלי של המדרגות רחוק ממעקה היד הנמצא בצד הימני של מהלך המדרגות, ובמקום זה נמצאים אריחים בהירים שאינם מחליקים וגם אריחים חומים שהינם מחליקים, כקביעת המומחה גיל. 

38.        גם אם נאמר, כי טענת הנתבעות בעניין אי הימצאות אריחים מחליקים במקום הנפילה, היא נכונה עובדתית (ולא כך קבעתי), הרי מומחה ביהמ"ש לא ראה במרצפות החלקות לבדן הגורם לתאונה, אלא גם העדרו של פס למניעת החלקה במדרגה העליונה כאמור לעיל, תרם אף הוא לנפילת התובעת. יודגש כי, הנתבעות כלל לא התמודדו בסיכומיהן עם קביעת מומחה ביהמ"ש, לפיה העדרו של פס למניעת החלקה במדרגה העליונה מהווה ליקוי בטיחותי ואחד הגורמים לנפילתה של התובעת, לא כל שכן, סתרו קביעה זו כאמור.      

39.על יסוד מכלול הראיות שהובאו עד כה, ניתן לסכם ולקבוע כי עלה בידי התובעת להוכיח כנדרש במשפט אזרחי לפי מאזן ההסתברויות, כי נפילתה במדרגות ארעה אגב ליקויים בטיחותיים (היות המדרגות מחליקות ובלתי תקינות), כאמור בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש.

40.מכאן נעבור לבחינת השאלה, אם בשל ליקויים בטיחותיים שנמנו בחוות דעת מומחה ביהמ"ש, נושאות הנתבעות, או מי מהן, באחריות נזיקית בגין התרחשות אירוע התאונה נשוא התובענה.

האחריות במישור הנזיקי   

41.        כפי שציינתי, התובעת טוענתלהתרשלות מצד הנתבעות שגרמה לאירוע התאונה.

42.        אין חולק כי אורט, כמעבידת התובעת, והעירייה, כבעלת המקרקעין בהם ארעה התאונה, נושאות בחובת זהירות מושגית כלפי התובעת.

43. אשר למעביד, אין זה המקום להרחיב במילים ולהזכיר את חובת הזהירות המוטלת על מעביד ועל מחזיק במקרקעין. כפי שנפסק לא אחת, על מעביד חלה חובה מוגברת כלפי עובדיו להבטיח להם סביבת עבודה בטוחה (ראו למשל ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345). גם על המחזיק במקרקעין חלה החובה כלפי הבאים בשעריו. האחריות במישור הנזיקי מוטלת אפוא על אורט שהיא מעבידה של התובעת וגם המחזיק במקרקעין.

44.דומה, שאין גם צורך להרחיב את היריעה בדבר חובתה המושגית של העירייה כבעלים של המקרקעין אשר בתחומם נפלה התובעת. לעניין זה נפסק בהלכת ועקנין (ע"א 145/80): "נמצא, כי הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות על הבעלים לטובת מבקרים במקרקעין. אין הבעלים והמבקר זרים זה לזה. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין הסיכונים שנוצרו במקרקעין...מכאן הצידוק בהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין". עקרון זה, לפיו הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות על הבעלים לטובת המבקרים במקרקעין, אושר בפסיקה רבה וענפה מאז.

45.לטעמי, בנסיבות המקרה שלפנינו עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעות אף חבות כלפיה בחובת זהירות קונקרטית המטילה עליהן אחריות לאירוע התאונה דנן.

46.מעדויות עדי ההגנה עולה, כי אין מחלוקת בין הנתבעות באשר לחלוקת האחריות ביניהן בכל הקשור לתחזוקה של מבנה בית הספר. בהקשר זה מפנות הנתבעות להסכם ההתקשרות שנערך ביניהן בשנת 2001 ולפיו מסרה העירייה את ניהול בית הספר לרשת אורט. בהתאם להוראות הסכם ההתקשרות, וכעולה מעדותו של מור אשר שימש כמנהל אדמיניסטרטיבי באורט, החל משנת 2001 ואילך העירייה העבירה את תפעול מערכת החינוך העל יסודית בתחומה (נצרת עילית), לרבות בית הספר בו ארעה התאונה הנדונה, לרשת אורט, כקבלן משנה (עמ' 31, ש' 1-9). עוד הצהיר מור, כי מכוח היותה הבעלים של המבנה, אחראית העירייה על שיפוץ ותחזוקת המבנה שאינם בהגדרת "תחזוקה שוטפת".

לשאלתב"כ התובעת, השיב מור כי הביקורות, הניהול והתחזוקה השוטפים, לרבות החלפת הפסים למניעת ההחלקה, שנעשית במידת הצורך, ולמעט שיפוצים רחבי היקף, מצויים באחריותה הבלעדית של אורט ומבוצעים ע"י אב הבית שהינו איש האחזקה של בית הספר (עמ' 30, ש' 26-30 ועמ' 31, ש' 19). לב"כ העיריה, אישר מור כי ביקורות בטיחותיות תקופתיות למבנה הוזמנו ע"י אורט מיועץ בטיחות חיצוני בשם יוסי שחר  אשר נבחר על ידה (עמ' 32, ש' 1-3 וש' 29-30). עוד אישר מור בעדותו בביהמ"ש, כי אורט הזמינה סקרי בטיחות תקופתיים בין השנים 2001 ועד 2010 (שם, ש' 4-7).           

עוד מסר מור בתצהירו (סעיף 5), כי בחודשים יולי-אוגוסט 2010 בוצע שיפוץ בגרם מדרגות בית הספר, שכלל חיפוי למרצפות, תוספת מאחז יד לצד המדרגות והדבקת פסים מונעי החלקה בקצות המדרגות. לדבריו, עבודות השיפוץ הנ"ל בוצעו ע"י העירייה, באמצעות קבלן מטעמה, מתקציב מיוחד שהתקבל ממשרד החינוך. במהלך חקירתו הנגדית, השיב מור לב"כ התובעת כי מהנדס הביצוע של העירייה פיקח על עבודות השיפוץ הנ"ל. בתחילת חקירתו, טען מור כי לאורט לא היה כל קשר או נגיעה לעבודות הללו (עמ' 28, ש' 5 וש' 24). ואולם, בהמשך חקירתו הנגדית ובתשובה לשאלת ב"כ העירייה, אישר מורכי מפרט עבודות השיפוץ הנ"ל (נ/12) הוכן ע"י המהנדס של אורט, אינג' לב גולדנר, מפקח הבניה של אורט, ועבודות אלו נקבעו על סמך סיור שערך הלה בבית הספר וזיהה את הצרכים של בית הספר (עמ' 31, ש' 28-29 ועמ' 33, ש' 21-28). עוד אישר מור בעדותו, כי לאחר השיפוץ הוזמן ע"י אורט בודק בטיחות חיצוני שבדק את המבנה וזאת כחודשיים לפני התאונה, ולתצהירו של מור צורפו ממצאיהן של הבדיקות הללו (נספח א').

47.גם עו"ד אליעזר ציין בתצהירו (סעיף 8), כי רק עבודות שיפוץ שנתיות תקופתיות מצויות באחריות העירייה וממומנות חלקית על ידה, בעוד שהתפעול, הניהול והתחזוקה השוטפים נעשים וממונים ע"י אורט בלבד, וזאת מכוח חוזה ההתקשרות הקיים ביניהן (סעיף 2 ; נספח א' לתצהיר עו"ד אליעזר).

באשר לשיפוץ שנערך בשנת 2010, עו"ד אליעזר אמנם לא היה בקיא בפרטי השיפוץ זה ולא ידע למסור פרטים ביחס אליו. עם זאת, הלה אישר בעדותו כי בד"כ עבודות בתחום תשתיות (כדוגמת השיפוץ של קיץ 2010) נבדקות ומאושרות על ידי העירייה, באמצעות אגף הביצוע (עמ' 35, ש' 29-31 ועמ' 36, ש' 31-32), הן מבוצעות באמצעות קבלן מטעמה ונערכות תחת פיקוחה (עמ' 36, 1-7). משום כך, ועל אף שהחזקה במקרקעין ותפעול מבנה בית הספר, לרבות התחזוקה השוטפת, הועברו לאורט, אין מקום בנסיבות המקרה דנן לקבוע כי נותקה כל זיקה בין העירייה לבין השיפוץ במקרקעין באופן המצדיק לפטור אותה מאחריות לפגמים בטיחותיים במדרגות.

48.מעדויות הנ"ל עולה, כי עבודות השיפוץ בוצעו ע"י העירייה, באמצעות קבלן מטעמה, והיא זו שממנה את עלויותיו (כולן או חלקן), פיקחה על העבודות ואף אישרה אותן. גם לאורט היה חלק בשיפוץ הנ"ל, בהכנת מפרט העבודות ע"י מהנדס מטעמה (נ/12), כאשר הוכח בפניי כי טיב ומהות עבודות השיפוץ במדרגות, שכללו בחירת האריחים שהודבקו על הפודסט, הנחת פס אלומיניום על קצה המדרגה העליונה ואי הדבקת פס מונע החלקה, כאמור במפרט, נקבעו ע"י מהנדס אורט ואושרו ע"י העירייה (אגף הביצוע).

49.לא יכולה להיות מחלוקת, כי מוטלת חובה הן על אורט והן על העיריה, שהיו אמונות כאמור על קביעת, תכנון ואישור טיב ומהות עבודות השיפוץ שבוצע בקיץ 2010, לדאוג לכך שעבודות אלה יעמדו בדרישות הבטיחות בכלל, ושל התקן הישראלי וחוזר מנכ"ל משרד החינוך בפרט. הואיל ועפ"י מסקנות מומחה ביהמ"ש, נפלו פגמים בטיחותיים בעבודות השיפוץ במדרגות שהביאו לנפילת התובעת, בדמות אריחים שהונחו על הריצוף הקיים במדרגה העליונה, שבחלקם (הכהים) הינם בעלי מקדם החלקה נמוך, וחלקם האחר (הבהירים) אינו מתאים כלל למבני בתי ספר המוגדרים כמבנים ציבוריים, ואי הדבקת פס מונע החלקה במדרגה העליונה, הרי רובצת אחריות נזיקית לקרות התאונה על כתפי שתי הנתבעות.   

50.ברם, בכך לא תמה אחריותה של אורט, שכן היא גם נושאת באחריות לבדיקת המבנה מבחינה הנדסית-בטיחותית ולתחזוקתו השוטפת, ובכלל זה המדרגות, גם לאחר ביצוע השיפוץ האמור. לא נעלם מעיניי, כי אורט הזמינה יועץ בטיחות בחודש אוקטובר 2010, היינו לאחר סיום השיפוץ וכחודשיים לפני התאונה. ברם, עיון במבדקי הבטיחות מעלה כי נושא המדרגות כלל לא נבדק מהבחינה הבטיחותית. מה עוד, שהנחת פסי החלקה הינו נושא המוגדר כ-"תחזוקה שוטפת" ונמצא באחריותה הבלעדית של אורט, ומשכך היה עליה להבחין כי מהמדרגה העליונה נעדר פס מונע החלקה ולדאוג להדבקתו, זאת כחלק מהתחזוקה השוטפת של המבנה שכאמור נמצאת באחריותה הבלעדית. משלא עשתה כן, היא התרשלה כלפי הבאים בשערי בית הספר, לרבות עובדיה ובכללם התובעת.    

51.אשר לחלוקת האחריות במישור הנזיקי בין אורט לבין העירייה, כפי שנפסק, המבחן לקביעת שיעור ההשתתפות בין מעוולים במשותף, על פי סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הוא "מידת האחריות" של כל אחד מהמעוולים לנזק. מידת האחריות נבחנת על פי מידת האשמה ההדדית ומשקלה היחסי של התנהגות כל אחד מן הצדדים באשם לגרימת הנזק (ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344).

52.בהתאם למבחן שנקבע בפסיקה, ובהתאם לראיות שהובאו בפניי, מצאתי שחלקה של אורט גבוה מזה של העירייה, שכן לשתיהן אכן היה יד ורגל בתכנון ואישור עבודות השיפוץ במדרגות שהסתבר, כי אינן מקיימות את דרישות הבטיחות של התקן הישראלי וחוזר המנכ"ל כאמור, ברם אחריותה של אורט באשר לתקינות המדרגות חלה גם לאחר ביצוע השיפוץ, כחלק מאחריותה הכוללת לתקינות המבנה מבחינה בטיחותית ולתחזוקה השוטפת של המבנה, כאמור בכובעה כקבלן משנה של העירייה, כמפעילה של בית הספר וכן כמחזיקה של המקרקעין, כאמור במערך ההתקשרות החוזית בין הצדדים. בשל כך, מצאתי שיש לקבוע שאחריותה של אורט (המעביד והמחזיק במקרקעין) במישור הנזיקי היא בשיעור של 65% בעוד שאחריותה של העירייה היא בשיעור של 35%.

המחלוקת הביטוחית 

53.כאמור בין הנתבעות קיימות מחלוקת ביטוחית, לגביה הן הגיעו להסכמה ולפיה הנתבעות ישמיעו טענות ביטוחיות הדדיות כנגד המבטחות ויגישו מסמכים בנדון, ללא צורך בתיקון כתבי טענות ותוך ויתור על העלאת טענות להרחבת/שינוי חזית. הסכמה דיונית זו קיבלה תוקף של החלטה מיום 23.02.16.

54.בהתאם להסכמה הנ"ל, צירפה העירייה את פוליסות הביטוח של שתי המבטחות, שלה (שירביט) ושל אורט (הפניקס).  

55.אקדים ואומר, כי במישור הביטוחי מצאתי לקבל את טענת העיריה בדבר קיומו של כפל ביטוח, כך שהפוליסה של הפניקס (מבטחת אורט) מכסה את חלקה של העירייה באחריות לנזקי התובעת. כן מצאתי לקבוע כי החבות הביטוחית, ברובה הגדול, בגין האחריות הנזיקית של העירייה, תוטל על הפניקס, המבטחת של אורט, אשר בגדר הפוליסה שהוציאה עבור אורט בוטחה גם העירייה.

56.עוד נמצא כי במובחן מהעירייה, אין כפל ביטוח ביחס לאורט והפוליסה שהנפיקה שירביט עבור העירייה לא הורחבה לכסות גם את אחריותה של אורט.

57.נושא הביטוח פורט בסעיף 17 להסכם בין הנתבעות (נספח א' לתצהיר עו"ד אליעזר). בסעיף 17 (ג) (2) נקבע כי :"ג. אורט מתחייבת לערוך ולקיים את הביטוחים המפורטים להלן:

...

(2) ביטוח אחריות כלפי צד שלישי כפי שמקובל ברשת אורט לגבי כל בתיה"ס אשר בניהולה, כאשר הביטוח כאמור יורחב לשפות את הרשות בשל אחריות למעשה, ו/או מחדל של אורט, ו/או הבאים מטעמה, בכפוף לסעיף בדבר אחריות צולבת..."

58.ייאמר כבר עתה, כי איני מקבלת את טענת אורט כי הפניקס אינה מבטחת את העירייה בגין עבודות השיפוץ שהיא ביצעה, משום שלטענתה לא מדובר בחבות הנובעת ממעשה או מחדל של אורט ו/או הבאים מטעמה. לדעתי, מקום שנקבע כי שתי הנתבעות נושאות באחריות בגין עבודות שיפוץ במדרגות שנמצאו ע"י מומחה ביהמ"ש כבלתי תקינות ואינן בטיחותיות, יש מקום לפרש את הסכם ההתקשרות באופן שמחיל את הביטוח שהוצא ע"י הפניקס, המבטחת של אורט, גם על העירייה.

59.כאמור, פוליסת הביטוח של הפניקס מסוג חבות צד שלישי שהייתה תקפה למועד התאונה צורפה לתצהירו של עו"ד אליעזר מטעם העירייה. בעמוד הראשון של הרשימה של הפוליסה הנ"ל, תחת הכותרת "רובד ראשון", צוין כי "מוצהר בזה ומוסכם כי דפי הרשימה המופקים על ידי המבטח הינם לצורך חישוב וחיוב דמי הביטוח בלבד וכי תנאי הכיסוי לרבות שם המבוטח, תיאור עסקו של המבוטח, סכומי הביטוח, גבולות האחריות וההשתתפויות העצמיות וכל התנאים וההתנאות האחרים הינם אך ורק בהתאם לאמור במפרט הביטוח...". (הדגשה הוספה – ש.נ.)

60.סעיף 9 למפרט (עמ' 5), הנושא את הכותרת "מבוטחים אחרים וקדימות" קובע כי : "9.1.2 שם המבוטח מורחב לכלול את הרשות המקומית אשר בשטחה מנהלת אורט בתי ספר של ו/או עבור ו/או מטעם הרשות המקומית כאמור".

61.באשר להיקף הכיסוי, בעמ' הראשון למפרט נקבע כי גבול האחריות למקרה ביטוח אחד בפוליסה של הפניקס עומד על 15,000,000 דולר ארה"ב (עמ' 1 למפרט) שהם 53,700,000 ₪ (לפי שער חליפין יציג 3.58 ₪). כך שלעירייה יש כיסוי ביטוחי בחברת הפניקס בהיקף האמור. לעומת זאת, עפ"י הפוליסה של שירביט, גבול האחריות לאירוע עומד על 4,500,000 ₪ .

62.לפי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא כי גם בביטוחי אחריות, החלוקה במצב של כפל ביטוח הינה לפי היחס שבין סכומי הביטוח, כאמור בסעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, אלא אם הונחה תשתית מתאימה לקבוע אחרת, כאשר הנטל להוכיחה הוא על הטוען לכך (ע"א 5464/00 פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ נ' קינן (1.7.2002) (להלן: עניין פרץ)). עוד נקבע בעניין פרץ הנ"ל, כי יש לבסס תשתית עובדתית וכלכלית ממשית, שתצדיק קביעת כלל חלוקה אחר מזה הקבוע בסעיף 59(ד) לחוק חוזה ביטוח. בענייננו, לא נטען וממילא לא הוכח כי יש להחיל כלל שונה.

63. אורט לא חלקה על הנתונים שהציגה העירייה בסיכומיה, ועל החישוב שערכה, בהתחשב בסכומי הביטוח של הפוליסות של שירביט והפניקס והיחס ביניהם. לפי חישוב זה, על הפניקס לשאת בשיעור של 91.7% (במעוגל) מתוך סכום הפיצוי שיושת על העירייה, בעוד שחלקה של שירביט עומד על היתרה בשיעור של 8.3% (במעוגל) מהפיצוי הנ"ל (יוער כי בחינת גבולות הכיסוי הביטוחי של הפוליסות שהוגשו תוך שערוכם ממועד הוצאתן של הפוליסות אכן מבססת חלוקה שצוינה לעיל בין הפוליסות). בנוסף לכך, על הפניקס לשאת בפיצוי בחלקה של אורט בנזק, כפי שייקבע בהמשך.

אשם תורם 

64.על פי הפסיקה, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592). לא בנקל יוטל אשם תורם על העובד אלא במקרים בהם אשמו לקרות התאונה בולט וברור (ע"א 1062/15 ווהבי נ'חאלד כמאל נזאל, 10.5.16). ברגיל המעביד הוא בעל האמצעים למנוע או למזער את הסיכונים הכרוכים בעבודה, ואילו העובד פועל במסגרת הגבולות שהתווה לו המעביד (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו בע"מ נ' יאסין, 31.8.11). עוד נפסק כי קביעת האשם התורם תיעשה על פי המבחן של "מידת האשמה", כאשר "עיקרו של המבחן הוא בהצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד" (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72).

65.שוכנעתי כי אופן ירידתה של התובעת במדרגות ובאופן ספציפי אי אחיזתה במעקה הנמצא בצד ימין של המדרגות והירידה בצד שמאל של המדרגות, תרמו באופן משמעותי לנפילתה של התובעת במדרגות.

66.המדובר בעובדת ותיקה העובדת באותו מקום עבודה, מכירה אותו היטב, ועושה שימוש במדרגות באופן תדיר, מספר פעמים ביום, במשך תקופת עבודתה באורט. מכאן שהתובעת הייתה מודעת לקיום המעקה בצד ימין של המדרגות ואף לקיומו של פס אלומיניום שבמדרגה העליונה (בשונה מפס מונע החלקה המצוי בשאר המדרגות). לא הוכח כי הייתה כל סיבה או מניעה שהתובעת תרד בצד ימין של המדרגות, תוך אחיזה במעקה, או לאחוז במעקה העץ הממוקם בצד שמאל של המדרגות ממנו בחרה כאמור לרדת, דבר שהיה יכול למנוע את הנפילה או לכל הפחות להקטין משמעותית את מידת פגיעתה במהלכה.

67.לאור האמור, אני רואה לנכון לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 15%.

חישוב נזקי התובעת 

68.אפנה כעת לדון בשיעור הפיצוי המגיע לתובעת בגין נזקיה עקב אירוע התאונה.

69.התובעת, ילידת 1975, הייתה בת 35 במועד התאונה וכיום בת 43 שנה.

70.כאמור, פרופ' צינמן אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש קבע, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה. הצדדים לא ביקשו לחקור את פרופ' צינמן על חוות דעתו ולמעשה לא חלקו על קביעותיו הרפואיות.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

71.כאמור, לפני התאונה עבדה התבעת בשני מקומות עבודה : אחות ומיילדת בבית חולים XXX וכמרצה בנושאי בריאות בבית ספר אורט.

72.לאחר התאונה לא שבה התובעת לעבודתה כמרצה באורט. התובעת טוענת, כי אי חזרתה להרצות באורט קשורה בתאונה בשל בעיה בדיבור ("בליעת מילים") ממנה היא סובלת בעקבות התאונה. אין בידי לקבל טענה זו, מכיוון שהתובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין הבעיה בדיבור לה היא טוענת לבין התאונה באמצעות חוות דעת רפואית. כידוע, על-פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, על מנת להוכיח עניין שברפואה, על בעל דין לצרף לכתבי טענותיו תעודת רופא או חוות דעת רפואית. משלא צירפה התובעת חוות דעת בתחום הנוירולוגי, לא יכולה עוד להוכיח פגיעה בתחום זה כתוצאה מהתאונה. באותה מידה, לא ניתן להתייחס לשלל טענות התובעת לפגיעות נוספות כתוצאה מהתאונה בתחומים פה ולסת, אא"ג והנפשי, משטענות אלה לא נתמכו בחוות דעת רפואיות המבססות קשר סיבתי בינן לבין התאונה. זאת ועוד, על פי חוזה ההעסקה שצירפה התובעת לתצהירה (נספח ו'), עבודתה בהוראה אצל אורט הייתה לתקופה קצובה בת שנה אחת בלבד, ולפיכך אין הוכחה כי הפסקת העבודה בהוראה קשורה דווקא בתאונה דנן.

73.באשר לעבודתה בבית החולים, עובר לתאונה עבדה התובעת במשרה חלקית של 75% בשל יציאה ללימודי תואר שני. התובעת טוענת, כי לאחר התאונה וכתוצאה הימנה היא שבה לעבודה חלקית בהיקף משרה של 50% למשך שנה וחצי וזאת בהתבסס על המלצה של רופא תעסוקתי. לאחר מכן, היא שבה לעבודה בהיקף משרה של 75%, כפי שעשתה לפני התאונה, והיא עושה זאת עד למועד שמיעת עדותה בפניי. לטענתה, לאחר סיום לימודיה, היא התעתדה לשוב לעבודה במשרה מלאה, אך התאונה מנעה זאת ממנה.

74.איני מקבלת טענת התובעת באשר להשפעת התאונה על היקף משרתה בבית החולים. ראשית, לא הוכח כדבעי קשר סיבתי בין הירידה בהיקף משרתה של התובעת לבין התאונה הנדונה. התובעת טענה בתצהירה, כי לאחר התאונה היא עברה לעבוד בהיקף של חצי משרה לפי המלצת רופא תעסוקתי שניתנה לתקופה בת שנה וחצי. ברם, לא הוכח כי המלצה זו מקורה בתאונה דנן. עיון באישורי הרופא התעסוקתי (צורפו כנספחים לתצהיר התובעת) מעלה, כי בבסיסן עומדות בדיקות רפואיות שנערכו לתובעת ואשר ממצאיהן הרפואיים כלל לא הוצגו בפני בית המשפט, ומשכך לא הוכח כי המלצת הרופא התעסוקתי לירידה בהיקף משרתה של התובעת הייתה על רקע מצבה הרפואי של התובעת בעקבות התאונה. יתר-על-כן, התובעת בעצמה העידה כי הינה סובלת משלל בעיות רפואיות נוספות, כגון צפצופים באוזניים, ירידה בשמיעה, פגיעה נפשית, פגיעה בפה ולסת, תשישות, חוסר שינה, חרדות, דיכאון, שינוי במצבי הרוח, היא נמצאת בהליך בירור אצל ראומטולוג בשל חשד לפיברומיאלגיה וכי היא הביאה בעיות אלה לידיעת הרופא התעסוקתי. לפיכך, לא ניתן לשלול כי בעיותיה הרפואיות האחרות מהן סובלת התובעת בלא קשר לתאונה הנדונה, הן שעמדו ביסוד המלצת הרופא התעסוקתי להפחתה בהיקף שעות עבודתה של התובעת.

75.זאת ועוד, התובעת המשיכה בלימודיה לתואר שני לאחר התאונה דנן ולכן היא המשיכה לעבוד באותו היקף משרה בו עבדה לפני התאונה (75%). כן עלה מעדותה של התובעת, כי היא ילדה בחודש מאי 2012 ושהתה בחופשת לידה בין החודשים מאי 2012 ועד יולי 2012 (סעיף 45 לתצהיר התובעת). לפיכך, נסיבות אלה ולאו דווקא התאונה היו הסיבה לאי חזרת התובעת למשרה מלאה לאחר התאונה הנדונה.

76.כמו כן, עיון במסמכי בית החולים שצירפה התובעת לתצהירה (מכתב מחלקת משאבי אנוש בבי"ח מיום 18.10.09 חלק מנספח יב' לתצהיר התובעת) מגלה, כי כשאושרה לתובעת עבודה במשרה חלקית בשל יציאה ללימודים, הודע לה מפורשות כי בי"ח אינו יכול להבטיח שלאחר סיום לימודיה ניתן יהיה להחזירה למשרה מלאה. התובעת לא הביאה ראיות, כגון עדות של האחראים בבי"ח, המאששות טענתה כי חזרתה לעבודה בהיקף מלא הייתה מובטחת לה בסיום הלימודים וכי התאונה לבדה הייתה הסיבה בעטיה נבצר ממנה לעבוד במשרה מלאה.

77.עוד עיון בתלושי השכר שצירפה התובעת מלמד, כי לאחר התאונה היא מתמידה בעבודתה בבי"ח וכי לא חלה כל גריעה בשכרה של התובעת מעבודתה בבית החולים, ואף בחודשים מסוימים לאחר התאונה הייתה העלאה בשכרה והיא השתכרה שכר יותר גבוה מזה לפני התאונה. כן יש לדחות טענתה של התובעת, כי אלמלא התאונה היא הייתה מקודמת בעבודתה, שנטענה בעלמא ולא בוססה בראיות כלשהן. הוא הדין ביחס לטענת התובעת, כי לא זכתה במכרז לאחות אחראית בחדר לידה בשל מצבה הרפואי עקב התאונה, שאף היא נטענה ללא תימוכין.

78.אמנם, כושרה של התובעת לתפקד בעיסוקה כאחות ומיילדת לא נשלל ממנה והיא ממשיכה לבצע את עבודתה באופן כמעט מלא, חרף מגבלותיה. יחד עם זאת, בשל מצבה הרפואי עקב התאונה היא מסוגלת לעבוד משמרת אחת בשבוע כמיילדת, דבר המלמד על השפעת מסוימת של התאונה על כושר תפקודה בעבודה (ראו גם הערכות תפקוד בעבודה לאחר התאונה בהשוואה לאלה לפני התאונה -חלק מספח ח' לתצהיר התובעת- המלמדות על ירידה מסוימת בהערכות בתחומי תפקוד מסוימים). גם בהפעלת תקנה 15 ע"י במל"ל (הגדלה ברבע) והעמדת הנכות הרפואית על שיעור של 12% יש כדי להצביע על כך שלפגיעתה הרפואית של התובעת יש השפעה על תפקודה בעבודה בפועל.

79.ככלל, קיימת נטייה בפסיקה לזהות נכות רפואית עם הנכות התפקודית בהיעדר ראיות אחרות (ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חבר לביטוח ואח' נ' פלוני (28.6.12) והאסמכתאות שם). בנסיבות המקרה דנן, מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל האמור זאת לנוכח אופי עבודתה של התובעת כמיילדת ואחות בבי"ח הכרוכה במאמץ פיסי, וכן טיב ומהות הנכות האורתופדית שהינה מעצם טבעה בעלת פוטנציאל לפגיעה תפקודית, כך שהמשמעות התפקודית של הנכות גבוהה מזו הרפואית ויש להעמידה במקרה זה על שיעור של 12%.

80.כאמור, עובר לפגיעתה בתאונה עבדה התובעת כאחות ומיילדת בבית חולים ובהוראה בבית ספר אורט ושכרה החודשי של התובעת עובר לתאונה עמד ע"ס 19,382 ₪. סכום זה בהצמדה להיום מסתכם לסך של 20,400 ₪ (ראו תלושי שכר שצורפו לתצהיר התובעת נספח טו' ; וכן שכר רבע שנתי במל"ל).

81.התובעת טוענת כי לאחר התאונה היא נעדרה מעבודתה משך 6.5 חודשים ובגינם ביקשה פיצוי בגין הפסד שכר מלא. ברם, מומחה ביהמ"ש אישר לתובעת תקופת אי כושר מוחלט לעבודה במשך 3 חודשים בלבד וקבע מפורשות, כי לא הייתה הצדקה רפואית לאישורי מחלה לתקופה כה ארוכה שניתנו ע"י רופא משפחה בלא שהתבסס על המלצה רפואית של רופא אורתופד שזהו תחום מומחיותו.

82.התובעת מודה בתצהירה, כי קיבלה שכר מלא עבור חודש ינואר 2011 מעבודתה בביה"ח. עיון בתלושי השכר שלאחר התאונה מלמד, כי בחודשים פברואר 2011 ועד אפריל 2011 קיבלה התובעת שכר על חשבון ימי מחלה. כידוע, ניצול ימי מחלה הוכר בפסיקה כנזק בר פיצוי, הן בשל כך שהנפגע עשוי להיזקק להם בהמשך עבודתו (ככל שמדובר בניזוק שהמשיך לעבוד, כבעניינו) והן בשל אובדן האפשרות לפדות ימי מחלה צבורים לעת פרישה, ככל שכזו קיימת במסגרת יחסי העבודה (ראו: ע"א587/89 רוזנשטיין נ' כהן ואח' (פורסם במאגרים) (1993). בענייננו, לאור חוות דעת מומחה ביהמ"ש, אופי הפגיעה בתאונה והטיפולים הרפואיים שעברה התובעת בעקבותיה, אין חולק כי התובעת נזקקה לניצול ימי מחלה עקב פגיעות שנגרמו בתאונה הנדונה. באשר לעבודתה מאורט, התובעת קיבלה רק דמי פגיעה מהמל"ל בגין שלושת החודשים העוקבים לתאונה (ינואר 2011 – מרץ 2011) ולאחר מכן היא לא שבה לעבודה בהוראה כאמור.

83.הפסד השתכרות מלא לעבר - למשך 3 חודשים X20,400 ₪ = 61,200 ₪ ולאחר הפחתה של משכורת חודש ינואר 2011 מהעבודה בבי"ח (סך של 12,725 ₪) מתקבל 48,475 ₪, בצירוף ריבית מאמצע התקופה - 50,000 ₪ 

84.הפסד השתכרות חלקי מאז חודש 03/11 (מועד התגבשות הנכות הצמיתה) ועד היום – חרף השינוי בהיקף משרתה של התובעת לא הייתה אגב כך גריעה בשכרה במשך התקופה בה עבדה בחצי משרה. יחד עם זאת, ועל אף שלא הוכח הפסד שכר מאז החזרה לעבודה ועד היום, הרי לאור היתכנות האפשרות כי שכרה של התובעת היה משביח יותר אלמלא פגיעתה, ייפסק סכום גלובאלי - 80,000 ₪.

85.סה"כ ההפסד לעבר - 130,000 ₪.

86.הפסד השתכרות לעתיד - בהתחשב בכך שהתובעת ממשיכה לעבוד אצל אותו המעסיק, בתנאי שכר דומים (ואף משופרים במעט) במשך 7 שנים מאז התאונה, וכי מועד פרישתה לפנסיה הינו בעוד כ-24 שנים, הרי שאין מקום לפסיקת פיצוי בחישוב אקטוארי, אלא פיצוי גלובאלי על הסיכון בהפלטות ממקום העבודה ופגיעה אפשרית בשכר במקום עבודה אחר או על הפסד מינימלי בשל שחיקה מסוימת בשכר בשל הפגיעה, וזאת בסך של - 400,000 ₪ (לשם סיבור האוזן בלבד יצוין כי חישוב אקטוארי לפי נכות תפקודית בשיעור 12% X 20,400 ₪ היה מביאנו לסך של 502,000 ₪).

הפסד פנסיה 

87.בהתאם להלכה הפסוקה יש לחשב את הפסדי הפנסיה של התובעת לעתיד לפי 12% מהפסדי שכרו לעבר ולעתיד – 64,000 ₪ (מעוגל).

עזרה צד שלישי לעבר ולעתיד 

88.התובעת טוענת כי בעקבות התאונה היא נזקקה לעזרה מרובה הן בתפקודה בביתה והן בביצוע הפעולות היומיומיות הפשוטות ביותר. בעלה העיד לעניין זה כי לאחר התאונה התובעת הייתה מוגבלת בביצוע הפעולות הנ"ל וכי הוא הושיט לה עזרה בהקשר זה.

89.לאור העובדה, כי התובעת הייתה בתקופת אי כושר מלא למשך 3 חודשים לאחר התאונה, וכן בשים לב לפגיעותיה בתאונה, ברי כי התובעת נזקקה לעזרה יומיומית ולפי העדויות עזרה זו הוגשה לה ע"י בעלה. כידוע, הפסיקה הכירה גם בעזרת קרובי משפחה בסמוך לאחר התאונה המתאפיינת כעזרה החורגת מגדר הרגיל והמצדיקה פיצוי (ראו ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ).

90.לאור האמור, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 15,000 ₪ להיום.

הוצאות רפואיות ונסיעות 

91.מדובר בתאונת עבודה וככל הוצאות הריפוי של מי שנפגע בתאונת עבודה יכוסו ע"י המל"ל. זאת ועוד, בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 זכאית התובעת כמו כל תושבי המדינה לשירותי בריאות שכלולים בסל הבריאות בתחומים המוגדרים בחוק הנ"ל. יחד עם זאת, המסמכים הרפואיים שצירפה התובעת מלמדים כי נזקקה לבדיקות ולטיפולים רפואיים רבים עקב התאונה. לפיכך, אין ספק כי נגרמו לתובעת הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים וכן בגין השתתפות ברכישת תרופות ואלה מוערכים על ידי על דרך האומדנה בסך של 3,000 ₪.

כאב וסבל 

92.בנסיבות העניין, בשם לב לאופי פגיעתה של התובעת, תקופות אי הכושר, וטיב הנכות שנגרמה לה בעקבותיה, אני רואה לפסוק לה פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 36,000 ₪.

ניכויי מל"ל 

93.בגין התאונה שולמו לתובעת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי (ענף נכות בעבודה) משוערכים להיום בסך של 134,000 ₪ (במעוגל), כולל דמי פגיעה ומענקי נכות (סעיף 6 לסיכומי אורט).

94.סיכום הנזק:

סך הנזק:648,000 ₪

בניכוי אשם תורם (15%):97,200 ₪

בניכוי תגמולי מל"ל :134,000 ₪

התוצאה היא: 416,800 ₪

סוף דבר 

95.אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת פיצויים בסך 417,000 ₪ (במעוגל), לפי החלוקה הנזיקית והביטוחית שצוינה בסעיפים 52 ו- 63 דלעיל.

96.כן ישלמו הנתבעות, כל אחת לפי חלקה היחסי, עלות חוות דעת המומחה מטעם התובעת וחלקה בשכר המומחה מטעם בית המשפט, משוערכים להיום, אגרת בית משפט אותה שילמה משוערכת להיום, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק.

97.הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

98.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ח, 31 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.