רשת "אורט" ועיריית נצרת עילית הכחישו את אחריותן, אולם השופטת השתכנעה שאחת המדרגות הייתה במצב לא תקין בעליל, והטילה את האחריות על שתיהן.
בית משפט השלום בעפולה קיבל לאחרונה תביעה של אחות בית חולים המשמשת כמרצה ומדריכה בנושאי בריאות בבית הספר "אורט" נצרת עילית, וחייב את הרשת ואת העירייה לשלם לה יותר מ-400 אלף שקל פיצויים על הנזקים שנגרמו לה עקב נפילה במדרגות בית הספר.
התביעה הוגשה בשנת 2012 נגד אורט, המעסיקה של התובעת באותה עת, ועיריית נצרת עילית, בעלת המבנה שבו פועל בית הספר.
התובעת סיפרה שנפלה לאחר שסיימה שיעור, כשירדה במדרגות "מחליקות" ובלתי תקינות. אל תביעתה צירפה חוות דעת אורתופד שלפיה נותרה לה נכות קבועה של 15% בגין נזק בברך ימין.
מבחינה משפטית, נטען כי הנתבעות התרשלו, בין היתר בכך שלא דאגו למדרגות תקינות ולתחזוקה שוטפת, במיוחד של פסי מניעת החלקה שעם השנים הפכו בלויים וקרועים.
על סמך חוות דעת מהנדס, התובעת אף טענה כי במדרגה שממנה נפלה הותקן פס אלומיניום מעוגל, שלא רק שאינו נועד למנוע החלקה אלא הוא דווקא גורם להחלקה.
מנגד, הנתבעות טענו כי התובעת נפלה אך ורק כתוצאה מחוסר זהירות, וכי מדובר בסיכון טבעי ורגיל אגב ירידה במדרגות.
מעבר לחזית המשותפת מול התובעת, הנתבעות השליכו את האחריות זו על זו. העירייה טענה שחובת התחזוקה והתיקונים חלה על אורט, בעוד שלה אין כל קשר לכך.
לעומת זאת, אורט טענה כי העירייה נושאת באחריות בהיותה בעלת המבנה ומי שאחראית לתחזוקה "לא שוטפת" שלו.
מומחה שמינתה השופטת הבכירה שאדן נאשף-אבו אחמד, קבע מפורשות כי התובעת נפלה כתוצאה משני מפגעים בטיחותיים במדרגות: הנחת אריחים חלקים במדרגה העליונה שממנה נפלה התובעת, ואי התקנת פס מונע החלקה במדרגה זו.
לא לפי התקן
השופטת אימצה את חוות דעת המומחה כ"זרועו הארוכה של בית המשפט", וקבעה כי התובעת נפלה בשל ליקויים בטיחותיים.
בתוך כך השופטת ניתחה את מצבן של המדרגות, שעברו שיפוץ כשלושה חודשים לפני התאונה – שיפוץ שלדעת המומחה נפלו בו פגמים בטיחותיים, כיוון שהשתמשו במהלכו ב"אריח מחליק", שאינו עומד בדרישות מכון התקנים ואף נוגד את חוזר מנכ"ל משרד החינוך.
בהקשר זה השופטת ציינה כי "מוטלת חובה הן על אורט והן על העיריה, שהיו אמונות כאמור על קביעת, תכנון ואישור טיב ומהות עבודות השיפוץ שבוצע בקיץ 2010, לדאוג לכך שעבודות אלה יעמדו בדרישות הבטיחות בכלל, ושל התקן הישראלי וחוזר מנכ"ל משרד החינוך בפרט".
בנוגע לחלוקת האחריות, השופטת החליטה להטיל על אורט אחריות של 65% ועל העירייה 35%. בהקשר זה השופטת הסבירה שאמנם שתיהן אחראיות על טיב השיפוץ, אולם אחריותה של אורט חלה גם לאחריו, כחלק מאחריותה הכוללת לתקינות המבנה ולתחזוקה השוטפת, כמחזיקת השטח וכמפעילת בית הספר.
עם זאת, השופטת החליטה להטיל על התובעת 15% מן האשמה בין היתר משום שלא אחזה במעקה, וכן לאור היותה עובדת ותיקה שמכירה את המקום היטב.
בהמשך פסק הדין השופטת ניתחה את נזקיה של התובעת – הפסדי השתכרות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועוד – והעריכה אותם בסך כולל של 648,000 שקל
בניכוי תגמולים שקיבלה התובעת מביטוח לאומי ואחוזי אשמתה, הנתבעות חויבו בפיצויים בסך 417,000 שקל, לפי החלוקה שנקבעה, וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אורית כהן בר-הדס
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.