1.אימתי חתימתו על שיק של אחד מהבעלים של חשבון משותף תחייב את השותף האחר, על אף שאין אותו אחר צד לעסקת היסוד שבין החותם לבין צד שלישי? שאלה זו היא העומדת בלב פסק דין זה.
רקע עובדתי ועיקרי טענות הצדדים
2.התובעת, המשווקת ירקות ופירות, קיבלה מג'בר מחאמיד (להלן: ג'בר) ארבעה שיקים, הנושאים את חתימתו ומשוכים על חשבון "בננות בני שטרה - מחאמיד עטיה ושות'" בבנק הפועלים: שיק בסך 2,000 ₪ שזמן פרעונו 12.9.2007 (ת/1), שיק בסך 8,500 ₪ שזמן פרעונו 12.10.2007 (ת/2), שיק בסך 10,000 ₪ שזמן פרעונו 16.10.2007 (ת/3) ושיק בסך 10,000 ₪ שזמן פרעונו 27.10.2007 (ת/4). על פני כל אחד מארבעת השיקים נשוא תיק זה הודפסו פרטי המושך באופן הבא:
"בננות בני שטרה
מחאמיד עטייה ושות'
עטיה
גבר "
במקום המיועד לפרטי המוטב הוטבעה על גבי כל אחד מהשיקים חותמת של התובעת, ועל בגב כל אחד מהם התנוססו חתימה של "ג'אבר" וחותמת של התובעת ועליה חתימה.
משהוצגו השיקים לפרעון, הם סורבו משלל טעמים - ת/1 סורב בנימוק "חתימת המושך לא בסדר + אכ"מ", ת/2 - בנימוק "חתימת המושך לא בסדר", ת/3 - בנימוק "חתימת המושך לא בסדר + מוגבל" ו-ת/4 - בנימוק "מוגבל".
3.בחלוף מספר שנים, ביום 3.6.2013, הגישה התובעת בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע השיקים, נגד הנתבע ונגד ג'בר. הנתבע הגיש התנגדות, במסגרתה טען כי ג'בר הוא אשר חתום על השיקים כמושך, כי הוא עצמו מעולם לא חתם עליהם ואין לו כל ידיעה כיצד הם הגיעו לידיה של התובעת. בתצהירו שצורף להתנגדות נכתב:
"6. אני מצהיר כי היה שותף לחשבון שהוא מחאמיד ג'בר.
.
.
9. ... נודע לי כי החתימה המופיעה על השיקים היא של שותפי לחשבון מחאמיד ג'בר.
.
11.החשבון הזה נוהל על ידי מחאמיד ג'בר והוא האחראי על החתימות שמופיעות על השיקים".
בתום הדיון בהתנגדות, ביום 15.12.2013, החליטה הרשמת הבכירה ספרא-ברנע ליתן לנתבע רשות להתגונן בטענתו לפיה לא חתם על השיקים בפניהם ובגבם.
4.מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה, שלום אסולין (ת/5), ומטעם התובע הוגש תצהיר נוסף שלו (נ/1) ותצהירו של אחיו, ג'בר (נ/2).
עסקת היסוד
5.מנהל התובעת הצהיר כי ג'בר רכש ממנה פירות וירקות בסיטונאות ושילם תמורתם בשיקים, שנמסרו לה במועדים הבאים: שיק ת/1 - ביום 15.8.2007, שיק ת/2 - ביום 23.7.2007, ושיקים ת/3 ו-ת/4 - ביום 3.8.2007. כפי שיובהר בהמשך, חשיבות תאריכים אלו הינו בהיותם עובר ליום 23.8.2007.
עוד נטען בתצהיר כי חובות ג'בר לתובעת עולים בהרבה על סכום ארבעת השיקים נשוא תיק זה, וכראיה צורף לתצהיר העתק כרטיס הנהלת חשבונות של התובעת ללקוח "ג'באר", בו צויין, בין השאר, כי כל אחד מארבעת השיקים היווה תשלום עבור שיקים חוזרים, וסך חובותיו של ג'בר עומד על 63,320 ₪.
6.ג'בר אישר בחקירתו הנגדית כי הוא זה אשר כתב את השיקים וחתם עליהם, והודה כי קיבל תמורתם סחורה מתובעת (עמ' 20-19 לפרוטוקול). לראשונה נטען בתצהירו של ג'בר כי בסופו של יום הוא שילם לתובעת את מלוא התמורה בגין השיקים שסורבו:
"לאחר חילול השיקים ללא פרעון, ובהזדמנויות שונות, שילמתי סכומי כסף לתובעת בגין שיקים אלה אשר כיסו את החוב בגין אותם שיקים, אך השיקים המקוריים לא נמסרו לי על ידי התובעת ובשל יחסי האמון ששררו ביני לבין מנהל ובעלי התובעת סמכתי שלא ייעשה שימוש בשיקים וחלוף פרק הזמן הארוך ממועד חילול השיקים ללא פרעון למועד הגשתם לביצוע יצר אצלי מצג לפיו התובעת לא תפעל משפטית לגביית השיקים, ועל מצג זה סמכתי משך שנים אלו".
בחקירה הנגדית העיד ג'בר כי "השיקים שמתייחסים לעניין שלנו שולמו במזומנים" (עמ' 25).
דין טענה זו להידחות, משלושה טעמים: ראשית, הטענה לא נטענה בהתנגדות שהגיש הנתבע; שנית, מתן רשות להתגונן הוגבל לסוגיה אחת בלבד - והיא טענת הנתבע כי לא חתם על השיקים; ושלישית - לא עלה בידי הנתבע להרים את נטל השכנוע לגבי טענת הגנה זו. (על חובת נתבע להרים נטל זה, ראו: ע"א 363/12 עו"ד עופר שפירא כונס נכסים נ' דוד שחר ובניו (1995) בע"מ, פסקה 19 (פורסם בנבו, 20.2.2014)). ג'בר הסתפק באמירה בעלמא כי שילם את תמורת השיקים במזומנים, מבלי להציג ראיה בכתב לביצוע התשלומים, מבלי ליתן הסבר סביר לאי החזרת השיקים לידיו ובניגוד למשתקף בכרטיס הנהלת החשבונות שצורף לתצהירו של מנהל הנתבעת.
7.בסופו של יום הוסכם על-ידי באי-כוח הצדדים כי ארבעת השיקים נמשכו על-ידי ג'בר, ולא על-ידי הנתבע, ונמסרו על-ידו למנהל התובעת, וכי בעסקת היסוד, שנכרתה בין התובעת לבין ג'בר, התובעת סיפקה לו את התמורה. משנדחתה טענת ג'בר כי שילם לתובעת את תמורת השיקים שסורבו, נותרה מחלוקת בשאלת חבותו של הנתבע בגין שיקים הנושאים את חתימת ג'בר כמושך. לשאלה זו אספקט עובדתי ואספקט משפטי.
מעמדו של ג'בר בחשבון במועד מסירת השיקים לתובעת
8.לתצהיר מנהל התובעת צורף אף אישור בנק הפועלים, לפיו בתקופה 1.1.2007 - 23.8.2007 היה הנתבע בעלים של החשבון עליו נמשכו השיקים, וג'בר היה מיופה הכוח, ואילו בתקופה 23.8.2007 - 31.12.2007 היה הנתבע הבעלים של החשבון. על-פי אישור זה, עולה כי בכל מועדים בהם ג'בר מסר לתובעת את השיקים, הוא היה מיופה כוחו של הנתבע בחשבון הבנק עליו הם נמשכו.
9.בישיבה מקדמית ביום 2.9.2014 אמר הנתבע (שלא היה מיוצג באותה עת) (ההדגשות הוספו - א"ג):
"מישהו כאן ניצל את הפגם בבנק. הבנק רשם את שמו של אחי בתור שותף על השיקים, והוא בפועל היה מיופה כוח. נפלה כאן טעות מהבנק מהתחלה, כי בשיק רשום שהוא שותף וזה מה שגרם לכל הבלגן. לא הייתה שום שותפות ... מ-2003 אין לי שותפות בכלל איתו. הוא היה מיופה כוח, אבל כאן נפלה טעות ומיופה כוח נהפך לשותף בחשבון. מותר לו לחתום על שיקים. הוא חתם על כל השיקים האלה והשתמש לצרכיו. יפוי הכוח שאני נתתי לו, הוא לקח על עצמו את כל האחריות והוא שהחזיר את פנקסי השיקים. נתתי לו רשות בשביל השותפות שהייתה לפני כן. כשנודע לי ב-2007 מה שהוא עשה אז גרעתי אותו מהחשבון".
אולם בתצהיר הנתבע מיום 29.3.2015 (נ/1), שהוגש לאחר שהוצג על ידי התובעת אישור הבנק האמור, חזר בו הנתבע מגרסת "מיופה הכוח" ושב לגרסת שותף בחשבון" שהופיעה בתצהירו שצורף להתנגדות (ההדגשות הוספו - א"ג):
"6. אין שחר לטענת הבנק לפיה אחי ג'בר לא היה שותף בחשבון הבנק נכון למועד מסירת השיקים לתובעת ...".
7. ועוד, בהתאם לתנאי ניהול החשבון, ובהיותו של ג'בר שותף בחשבון כאמור, על השיקים המשוכים מחשבון הבנק, לרבות השיקים נשוא כתב התביעה, להיות חתומים על ידי אחד מבעלי החשבון בתוספת חותמת השותפות, כך שחתימה וחותמת ביחד יחייבו את החשבון לכל דבר ועניין.
.
.
10. הנני להצהיר ולהבהיר בזאת ולמען הגילוי הנאות, אחי ג'בר הוסף על ידי בסוף שנת 1999 כמיופה כוח בחשבון, אולם לימים ובאופן מפתיע גיליתי כי הבנק הפך את אחי ג'בר ממיופה כוח לשותף בחשבון. עם עובדה זו השלמתי בסוף אך ביקשתי מהבנק כי פעולה שתתבצע בבנק לרבות משיכת שיקים, תתבצע בחתימת אחד השותפים בצירוף (חותמת - א"ג) ששימשה את העסק עד לפני פירוק העסק על ידי. אחי ג'בר אף המשיך להתנהל בחשבון מול הבנק כשותף לכל דבר ועניין".
לתצהיר צורף העתק מכתבו של בא-כוח הנתבע אל הבנק מיום 29.1.2009, ובו אישור כי הנתבע הסכים בדיעבד להיותו של אחיו שותף בחשבון הבנק, אם כי ביקש שמשיכת שיקים מהחשבון תתבצע בחתימת אחד השותפים בצירוף חותמת העסק. כראיה לכך צורף אף העתק שיק אחר מהחשבון, שזמן פרעונו 30.9.2005, אשר סורב מאחר ו"חסר חותמת".
בסעיף 11 לתצהיר, חזר בו הנתבע מהגרסה שהשמיע בישיבה ביום 2.9.2014:
"באשר לטענת התובעת ... בדבר הודאת הנתבע כי אחיו ג'בר היה מיופה כוח בחשבון, הרי שטענה זו אינה נכונה והוצגה באופן מטעה, שכן תשובת הבנק לא גובתה במסמכים כנדרש וכן טיעוניו של הנתבע בישיבת יום 2.9.14 היו תיאור המצב בו נהפך אחיו ג'בר ממיופה כוח לשותף כמפורט בסעיף 10 לעיל ואין משמע הדברים הודאה כי נכון למועד מסירת השיקים האח ג'בר היה מיופה כוח".
בחקירתו הנגדית אמר הנתבע:
"אח שלי היה בהתחלת החשבון מיופה כוח, ואחרי שהתברר לי לגבי השיקים שחזרו ... פניתי לבנק משום שנדהמתי לגלות שהשם של אחי מופיע על גבי השיקים כשותף בחשבון .... ואני השלמתי עם העובדה הזו, שהוא נהפך ממיופה כוח לשותף בחשבון לכל דבר ..." (עמ' 13 לפרוטוקול).
10.מטעם הנתבע הוגש תצהירו של אחיו, ג'בר, (נ/2), בו תוארה גרסה דומה:
"3. הנני להצהיר כי השותפות העסקית ביני לבין אחי הנתבע, עטיה מחאמיד, הגיעה לידי סיום כבר בשנת 2003, וכל פעולה עסקית לאחר שנת 2003, לרבות הזמנת סחורה בוצעה על ידי בלבד ואין קשר לאחי עטיה בכל פעולה מאלה.
.
5. באשר למעמדי בחשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים נשוא התיק דנן, הרי שנכון למועד מסירתם על ידי לתובעת, הייתי שותף לחשבון לכל דבר ועניין על כל המשתמע מכך ולא כמיופה כוח ...
6. אני התנהלתי מול הבנק משך שנים כשותף לחשבון, הזמנתי פנקסי שיקים, הגדלתי מסגרת אשראי ונקטתי בפעולות שונות בחשבון. לא בכדי נרשם שמי ע"ג שיקים כשותף, שכן אם הייתי מיופה כוח לא היו נרשמים שמי, ת.ז. שלי ומס' הטלפון שלי ע"ג השיקים.
7. השיקים נשוא התיק דנן נמסרו על ידי לתובעת ונחתמו על ידי ובחתימת ידי מכוח היותי שותף לחשבון נכון ליום מסירתם".
11.בא-כוח התובעת, בסיכומיו, גרס כי יש לראות את ג'בר כמיופה כוח בחשבון הבנק, ולא כשותף בחשבון, לאור האמור באישור הבנק, אשר לא נסתר על-ידי הנתבע. אינני שותף למסקנה זו, ממספר טעמים: ראשית, אישור הבנק צורף לתצהיר מנהל התובעת, כראיה מטעמה, מבלי שנציג הבנק התייצב להיחקר על תוכן האישור; שנית, באישור נכתב כי הבנק פועל בניסיון לאתר את מסמכי פתיחת החשבון ועדכוניהם, ובמכתב מאוחר יותר ציין הבנק כי מסמכים אלו לא אותרו; ושלישית, לאור רישום פרטי המושך על גבי השיקים, כמתואר בפסקה 2 לעיל, הנני מעדיף את גרסאותיהם של הנתבע וג'בר, לפיהן היו שניהם בעלים משותפים של חשבון הבנק במועד בו ג'בר מסר למנהל התובעת את ארבעת השיקים.
האם הייתה שותפות עסקית בין הנתבע לג'בר במועד מסירת השיקים
12. הנתבע וג'בר העידו כי השותפות העסקית ביניהם הסתיימה בשנת 2003 (עמ' 13, 19). הנתבע טען כי לאחר מועד זה נותר ג'בר שותף בחשבון הבנק ("שותף ללא שותפות, הוא שותף לא בעסק, הוא שותף בחשבון" - עמ' 13), ואילו ג'בר אמר בחקירתו הנגדית כי הוא עצמו המשיך בקשר עסקי עם התובעת עד לשנת 2008 או עד לשנת 2009 (עמ' 24). מנהל התובעת, בחקירתו הנגדית, התייחס לג'בר בלבד, ולא הזכיר כל קשר עסקי עם הנתבע, והנתבע הדגיש בתצהירו כי מעולם לא היו בינו לבין התובעת יחסים עסקיים, מעולם לא הזמין ממנה סחורה, וממילא לא מסר לה את השיקים.
13.למרות זאת, ביקש בא-כוח התובעת לקבוע כי השותפות בין הנתבע וג'בר המשיכה להתקיים אף במועד מסירת השיקים לתובעת, לאור החלטת הרשמת הבכירה ספרא-ברנע מיום 25.6.2012, בבקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שיקים, בתיק ה"ט 34380-01-12 (לודר נ' עטייה). אמנם באותה החלטה נקבע כי לאור הודאת הנתבע (כאן), הוא ניהל שותפות עם אחיו בשנת 2006 ולפיכך הוא חב בחובות השותפות, בגין שיקים שמשך ג'בר ומסר לתובע (שם), אולם אין בכך כדי להוות השתק פלוגתא בענייננו. בפרשה ההיא, בה התובעת לא היתה בעלת דין, דובר בשיקים שזמני פרעונם היו בשנת 2006 ובהודאת הנתבע (כאן) כי הוא ניהל שותפות עם אחיו באותם מועדים. אין בכך כדי לבסס קביעה בענייננו כי במועדי מסירת ארבעת השיקים לתובעת (יולי ואוגוסט 2007) עדיין התקיימה השותפות העסקית ביניהם.
המסקנה הינה, איפוא, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי במועד בו קיבלה מידי ג'בר את השיקים התקיימה שותפות עסקית בינו לבין הנתבע, וכי עסקת היסוד נכרתה בינה לבין השותפות.
14.נותרנו עם השאלה: האם חב הנתבע את סכומי השיקים מתוקף היותו אחד משני בעליו של חשבון הבנק עליו נמשכו שיקים אלו? כעת נפנה לדון בכך.
בעלים משותפים בחשבון בנק
15.נקדים ונאמר כי על-פי הפסיקה, פתיחת חשבון בנק כחשבון משותף מקימה חזקת שותפות לגבי הכספים שהופקדו בחשבון הבנק וכי יש באופן פתיחת החשבון להוות ראיה לכאורה (הניתנת לסתירה) לקיומם של יחסי שותפות. (ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ"ד מו(5) 661, 667 (1992); בע"מ 4910/12 מנהלי עזבון המנוח פ.ו. ז"ל נ' פלוני (פורסם בנבו, 14.8.2012)). שותפות מלאה בחשבון בנק, כוללת, לרוב, גם מעין שליחות הדדית בין בעלי החשבון, לפיה, כל שותף מוסמך לחתום בשם שני השותפים, ולמשוך כספים המצויים בחשבון משותף. (עמ (מחוזי י-ם) 2022/07 פלונית נ' אלמונית, פסקה 68 (פורסם בנבו, 8.6.2009));
16.מכאן נבחן את משמעות העדר חתימתו של הנתבע על גבי השיקים שנמשכו מהחשבון המשותף של הנתבע וג'בר, לאור ניתוח סעיפי פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).
17.שיק הוא שטר, ככל שהוא מקיים את המאפיינים הקבועים בסעיף 3 לפקודה. סעיף 22(א) לפקודה קובע כי תנאי סף לתקפותו של שטר הינו היותו חתום, אולם סעיף 92(א) מגדיר מהי "חתימה", ומבהיר כי אין חובה שהמושך עצמו יחתום על השיק, שכן הוא יכול לתת הרשאה גם לאדם אחר לחתום כשלוחו. (ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 805 (1994)). הכללים החלים לעניין חתימה בתוקף הרשאה מוסדרים בסעיפים 25-24 לפקודה. עולה מהם כי יש בכוחו של המורשה לחתום על שיק ובכך להביא לחיובו של המרשה, בהתקיים שני מבחנים: המבחן הצורני ומבחן ההרשאה. המבחן הצורני דורש כי המורשה יכתוב באופן מפורש על גבי השיק, בצירוף לחתימתו, כי הוא חותם בתוקף הרשאה. מבחן ההרשאה בודק האם ניתנה בפועל אותה הרשאה עליה הצהיר השולח על גבי השיק. במבחן זה נשאלת השאלה האם השלוח אכן פעל במסגרת הרשאה שניתנה לו מטעם המורשה, שכן אין די בכך שהשלוח העיד על עצמו כמי שפעל במסגרת ההרשאה.
18.בע"א 4085/07 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ (פורסם בנבו, 4.10.2009) השופט דנציגר, בדעת המיעוט, סבר כי יש לפרש את המבחן הצורני באופן פורמליסטי-לשוני, המחייב כיתוב מפורש הנלווה לחתימה, ולא על-פי "הגישה ההוליסטית", בה דגל הנשיא ברק (עמדת הרוב) בע"א 4294/90 עיזבון המנוחה רינסקי נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ"ד נ(1) 453 (1996) (להלן: עניין רינסקי), ולפיה יש לפרש את החתימה על רקע מכלול השטר והנסיבות החיצוניות, בדומה לתורת הפרשנות התכליתית שהונהגה בדיני החוזים. השופט ג'ובראן הבהיר כי דעת הרוב בעניין רינסקי (בה הוא צידד) קבעה מבחן הכולל שלושה נדבכים. בנדבך הראשון, כאשר מדובר בצדדים רחוקים, נדרשת אינדיקציה צורנית על חזות השטר באשר ליחסי הרשאה, הנלמדת מחזות השטר כולו. בנדבך השני, כאשר מדובר בצדדים קרובים, היינו, צדדים השותפים לעסקת היסוד בגינה ניתן השטר, ניתן לפרש את השטר על-פי הנסיבות החיצוניות האופפות אותו. בנדבך השלישי, כאשר חזות השטר עצמה היא היוצרת ספק באשר לפרשנותו, אזי נקבע כי אף כשמדובר בצדדים רחוקים שאינם שותפים לעסקת היסוד, ניתן לפרש את השטר על-פי הנסיבות החיצוניות לו. (וראו גם: דנ"א 9337/09 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ (פורסם בנבו, 25.5.2010)).
להיותה של "הגישה ההוליסטית" למבחן הצורני ההלכה המחייבת, ראו: רע"א 7991/09 צור נ' שטרן, פסקה 14 לפסק דינו של השופט מלצר (פורסם בנבו, 31.7.2012).
19.בענייננו, הדגיש הנתבע כי החשבון עליו נמשכו השיקים היה חשבון משותף שלו ושל ג'בר. לא רק שהנתבע לא טען לאי קיומה של חזקת השותפות, אלא להיפך - הוא הדגיש את קיומה לכל אורך הדרך. המשמעות המשפטית שלה, באספקלריה של דיני השליחות, הינה קיומה של שליחות הדדית, לפיה רשאי ג'בר, כשותף, לחתום בשמו ובשם הנתבע, ולמשוך כספים המצויים בחשבון המשותף.
התביעה, שתחילתה בבקשה של התובעת לביצוע השיקים שמשך ג'בר, הינה תביעה שטרית, ולפיכך יש לבחנה לאור סעיפי הפקודה. חתימת ג'בר על השיקים נעשתה בשמו ובשם הנתבע, כמורשה שלו. התשובה לשאלה אם חתימתו כמורשֶה של הנתבע, מחייבת את הנתבע כמַרשֶה, מצויה בסעיף 25 לפקודה ובפרשנותו על פי הפסיקה. תחילה, נחיל עליו את המבחן הצורני, כפי שפורש בעניין רינסקי. בהיות הנתבע וג'בר צדדים רחוקים, דהיינו - שאחד מהם (הנתבע) אינו שותף לעסקת היסוד עם התובעת, נדרשת אינדיקציה חיצונית על חזות השטר לקיומה של הרשאה. זו מצויה בכיתוב פרטי המושך, עם הדגשות כדלקמן:
"בננות בני שטרה
מחאמיד עטייה ושות'
עטיה
גבר "
כיתוב זה מהווה אינדיקציה חד-משמעית לקיומה של שותפות בעסקי בננות, בה השותפים הינם עטייה (התובע) וג'בר. משחצינו את המבחן הצורני, יש לבחון האם מתקיים מבחן ההרשאה, דהיינו - האם ג'בר פעל במסגרת ההרשאה שנתן לו הנתבע. הנתבע העיד כי אישר בדיעבד את היותו של ג'בר שותף בחשבון, ואימת בכך את האמור בתצהירו של ג'בר, לפיו במועד משיכת השיקים הוא היה שותף לחשבון "על כל המשתמע מכך". הנתבע ציין בתצהירו כי ביקש מהבנק שמשיכת שיקים מחשבונו תתבצע בחתימת אחד השותפים בצירוף חותמת של השותפות העסקית (שכזכור, טען כי כבר חדלה להתקיים). היעדרה של חותמת השותפות מהשיקים נשוא התביעה אינו פוגם במסקנה כי מתקיים אף מבחן ההרשאה, שהרי לפי סעיף 24 לפקודה - מבחן ההרשאה דן ב"מעשה החתימה" של המורשה ולא בתוספות מעבר לחתימה גופא. אולם אפילו אם נניח כי הטבעת חותמת של השותפות העסקית הינה חלק מגבולות רשותו של המורשה, נוכל לראות - על-פי הרציונל של דעת הרוב בעניין רינסקי - את הכיתוב "בננות בני שטרה" על פני השיקים כמקיים את דרישת הנתבע להטבעת חותמת שתצביע על הפעילות העסקית של השותפות. יוער כי הנתבע עצמו לא טען כי הודיע לג'בר על דרישתו להטבעת חותמת, או כי פנה אליו אי פעם בדרישה זו. טענת הנתבע, לפיה שיק אחר סורב על-ידי הבנק בשנת 2005 בנימוק של "חסרה חותמת", אינה מוכיחה כי הרשאתו של ג'בר בשנת 2007 הותנתה בהטבעת חותמת. והרי נימוק זה, של "חסרה חותמת", אינו נמנה על נימוקי הסירוב של ארבעת השיקים נשוא דיוננו.
20.הגענו למסקנה כי בכוחו של ג'בר, שחתם לבדו על השיקים, להביא לידי חיובו של הנתבע. מסקנה זו נותרת בעינה אף אם במועד מסירת השיקים לתובעת השותפות בעסקי הבננות בין הנתבע וג'בר שוב לא התקיימה. תוצאתה המשפטית של מסקנה זו הינה קבלתה של התביעה במלואה.
התוצאה
21.לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על קבלת התביעה, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
(1) 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 12.9.2007;
(2) 8,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 12.10.2007;
(3) 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 16.10.2007;
(4) 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 27.10.2007.
כמו כן יישא הנתבע באגרת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועדי תשלומה, ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.
ניתן היום, מוצאי ז' טבת תשע"ו, 19 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
