תא"מ 33728-06-13 נטע חיים ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

בפני תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת רימון מורחב לדירה (להלן "הפוליסה"). המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם יש כיסוי ביטוחי לנזקים שאירעו בבית התובעים.

ההליך והעובדות הנטענות

1. התובעים הינם בעלים של בית מגורים ברח' הכלנית 3 אבן יהודה (להלן "הבית").

    

2. לטענתם, ביום 8.1.13 כתוצאה מסערה שפקדה את ביתם, רוחות עזות נשבו, עפו רעפים מהגג וכתוצאה מכך חדרו לביתם מי גשמים. לטענת התובעים, אין המדובר בדליפה ו/או טפטוף ו/או חלחול מי גשמים.

    

3. לכתב התביעה, כמו גם לכתב ההגנה, צורפה חוות דעת שמאי מטעם הנתבעת (להלן "חוות דעת השמאי"), בה נכתב ביחס לנסיבות המקרה כי "רוח חזקה שנשבה עקרה והעיפה מכסים בגג הבניין ודרך הפתחים חדר גשם...". התובעים תומכים את תביעתם על הנתונים שהוצגו בחוות דעת השמאי, הגם שהם אינם מקבלים את חלק המסקנות לעניין העדר הכיסוי הביטוחי. לא הוגשה חוות דעת שמאית נגדית.

    

4. לכתב התביעה צורפו בנוסף לחוות דעת השמאי, העתק הרשימה של הפוליסה, תמונות, דו"ח שערוך סכומי התביעה והעתק ממכתב הדחיה של תביעת התובעים. בכתב התביעה, על נספחיו, תמך תצהיר התובע 1, בהתאם להוראת תקנה 214 ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן "התקנה").

    

5. לכתב ההגנה צורפה חוות דעת השמאי וחלק מעמודי הג'קט של הפוליסה. בכתב ההגנה, על נספחיו, תמך תצהיר גב' טלי שקד מטעם הנתבעת, בהתאם לתקנה.

    

6. התובעים טוענים כי, הנזקים שנגרמו כתוצאה מחדירת מי הגשמים מכוסים בפוליסה ומכאן תביעתם.

    

7. בכתב התביעה עתרו התובעים לקבלת פיצוי הן לנזקים שנגרמו לביתם, כתוצאה ממי גשמים שחדרו והן לשמשיה שעמדה בחצר ביתם. סכום התביעה הינו סכום הנזק שפורט בחוות דעת השמאי, בערכי כינון, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

    

8. לטענת הנתבעת, הנזקים הנתבעים אינם מכוסים בפוליסה. לטענתה, הנזקים הנטענים, שאינם הנזקים לשמשיה, נגרמו כתוצאה מדליפה מבעד לקירות ו/או חלחול, המוחרגים בפוליסה. עוד טוענת הנתבעת כי, נזקי איטום אינם מכוסים בפוליסה ואם האיטום לא היה תקין אין לתובעים אלא להלין על עצמם.

    

9. גם ביחס לשמשיה טוענת הנתבעת כי, נזק שנגרם לה אינו מכוסה בפוליסה; מכוח חריג אחר, שאינו החריג הנוגע לדליפת מי הגשמים.

    

10. ביחס לנזק, טוענת הנתבעת כי, משהתובעים לא הציגו חשבוניות תיקון, תביעתם מוגבלת לערכי שיפוי ואין מקום לפסוק לטובתם פיצוי בערכי כינון. עוד טוענת הנתבעת כי, ככל שיקבע כי התובעים זכאים לפיצוי כלשהו יש להפחית מסכום הפיצוי את ערך ההשתתפות העצמית בסך של 576 ₪.

     

11. בדיון שהתקיים בפני ביום 14.9.14 (להלן "הדיון") הודיעה ב"כ התובעים כי הם מוותרים על תביעתם בגין השמשייה ומעמידים את סכום התביעה על סך של 11,300 ₪ שהינו נזק ישיר, בערכי שיפוי, על פי חוות דעת השמאי.

     

12. בדיון הסכימו הצדדים כי, ינתן פסק הדין בשאלת הכיסוי לנזקים בגין חדירת מי הגשמים לאחר הגשת סיכומים, ללא צורך בניהול הוכחות, על בסיס החומר הקיים וללא חקירת המצהירים מטעם הצדדים.

     

13. בהתאם למוסכם, הוגשו סיכומים, והשאלה שבמחלוקת היא האם הנזקים שנגרמו, כמפורט בחוות דעת השמאי, למעט הנזק לשמשיה, מכוסים במסגרת הפוליסה, אם לאו. ככל שכן, מהו סכום הפיצוי שיש לפסוק לטובת התובעים.

     

    הפוליסה והכיסוי הביטוחי

14. התובעים רכשו מהנתבעת פוליסת רימון מורחב לביתם, שהעניקה, בין היתר, כיסוי ביטוחי לנזקי מבנה ותכולה, כתוצאה מאירועים שונים שפורטו בפוליסה (הרשימה, נספח א' לכתב התביעה, חלק מהג'קט, נספח לכתב ההגנה).

     

15. ההגדרה הרלוונטית לענייננו, מפורטת בסעיף ב' 1 ג' בפרק 1 הוא ביטוח המבנה, במסגרת סעיף הגדרות, בו מוגדר "מקרה ביטוח". וזוהי הגדרת מקרה הביטוח:

     

    "סערה, לרבות גשם, שלג וברד שבאו בשעת סערה, למעט דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם ולמעט נזק הנגרם לגדרות ולשערים" (ההדגשות במקור- הח"מ)

     

16. "הסוגיה של נטל השכנוע לגבי הוכחת התנאים לקיום הכיסוי הביטוחי נדונה בהרחבה בפסיקה. הכול מסכימים כי בעוד שההוכחה של יסודות 'מקרה הביטוח' מוטלת על המבוטח, הרי המבטח הוא אשר נושא בנטל להוכיח את ה'חריגים' לכיסוי הביטוחי" (רע"א 143/98, מחמד דיב נגד הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ" נג (1) 450, בעמ' 452).

17. הנתבעת לא טענה כי לא מתקיים רכיב ה"סערה, לרבות גשם, שלג וברד שבאו בשעת סערה", וטיעוניה נוגעים להמשך ההגדרה, בו מוחרגת, לטענתה, "דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם" (להלן "החריג").

     

    משכך, התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת האירוע ועתה, על הנתבעת להוכיח כי החריג, לו היא טוענת, מתקיים.

     

18. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמצורף להם, לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון ולאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, הנני סבורה כי הנזקים שנותרו לדיון, כמפורט בסעיף 11 לפסק הדין, מכוסים בפוליסה ודין התביעה ביחס אליהם להתקבל, בניכוי השתתפות עצמית.

     

19. כפי שעולה מחוות דעת השמאי ביחס לנסיבות הנזק, המוסכמות על הצדדים, הנזק אירע כאשר "רוח חזקה שנשבה עקרה והעיפה מכסים בגג הבניין ודרך הפתחים חדר גשם...".

     

    היינו, הנזק נגרם עקב ליקוי שנוצר בעקבות הסערה ובגללה. הסערה יצרה את הפתח, אשר ממנו חדרו המים וגרמו לנזק. וזוהי תמצית העניין.

     

20. פרשנות תכליתית של הפוליסה היא כי, חברת הביטוח מבקשת למנוע מצב בו, בעקבות בעיות שונות במבנה, כדוגמת ליקויי בניה ו/או איטום, יחדרו מים. אולם, מהות הפוליסה, בין היתר, נוגעת לאפשרות של פיצוי בגין נזק שיגרם כתוצאה מסערה, גם אם הוא נזק מים שנגרם כתוצאה מחלחול לקירות או לתקרה, ובלבד שהוא נגרם כתוצאה מהסערה ולא כתוצאה מבעיות שונות במבנה כאמור.

     

21. פרשנות תכליתית מחייבת מסקנה לפיה, מקום שהסערה יצרה את הפתח ודרכו חדרו מים, ומקום שהסערה מהווה מקרה ביטוח, יש כיסוי לנזק.

    סערה, מעצם טבעה, עלולה לגרום לנזקים למבנה שבגינם יחדרו מי גשמים למבנה. מנזקים אלו, בין היתר, חוששים מבוטחים ומבקשים לערוך ביטוח.

     

22. הנתבעת, יש לציין, לא הוכיחה כי היו קיימים במבנה ליקויים כלשהם, שאינם תולדה של הסערה, אשר בגינם חלחלו המים.

     

23. כאן אציין כי, אינני סבורה שיש ליתן משמעות יתרה, כפי שהיא ניתנת על ידי התובעים, ביחס ללשון החריג העושה שימוש במלים "דליפה" (והנתבעת מוסיפה "ספיגה"), לבין "חדירה", בה עושה שימוש השמאי, שכן כולן מתארות מצבים של נוזלים המגיעים לתוך המבנה, בין בספיגה, בין בחדירה ובין בדליפה. תכלית הפוליסה היא החשובה בעניין זה, והנני סבורה כי לשון החריג עומד בקנה אחד עם תכליתה והפרשנות הניתנת הינה תכליתית.

     

24. אוסיף ואציין כי, מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם הכללים הידועים ביחס לפרוש כנגד המנסח, המקבל משנה תוקף מקום בו מדובר בחריג לכיסוי (ע"א 172/89, סלע חברה לביטוח בע"מ נגד סולל בונה בע"מ, פ"ד מז (1) 311, בעמ' 326-327) ועם העיקרון המוכר בחוזי ביטוח המעדיף פירוש המקיים את החוזה על פני זה המבטל אותו (ע"א 300/97, חסון נגד חסון, פ"ד נב (5) 746, בעמ' 756).

     

25. ככל שהנתבעת ביקשה להחריג מהפוליסה נזקים שיגרמו כתוצאה מחדירת מי גשמים כתוצאה מליקויים שיווצרו עקב סערה, היה עליה לציין זאת ברחל ביתך הקטנה, תוך מתן ההבלטה הראויה, שניתנה לחריג, על מנת שעובדה זו תובא לידיעת המבוטחים.

     

26. עוד אני מוצאת לנכון לציין כי, מסקנת השמאי ביחס לשאלת הכיסוי הביטוחי, אינה מכרעת ובסופו של יום מדובר בשאלה אשר ההכרעה בה מסורה לבית המשפט. על כן, וגם לאור הסכמת הצדדים ביחס ליתרת חוות דעתו, אינני מוצאת ליתן משקל לעובדת העדר זימון השמאי לעדות בפני.

     

    נזק

27. תביעת התובעים נסמכת על חוות דעת השמאי, מבלי שהוגשה חוות דעת שמאי מטעמם. כמו כן, כמפורט בסעיף 11 לפסק הדין, בדיון שבפני העמידו התובעים את תביעתם על סכום השיפוי ללא מרכיב השמשייה, ומכאן גם לא דנתי בשאלות הנוגעות לתביעת נזק השמשייה.

     

28. בנסיבות אלו, יש להעמיד את סכום הנזק על ערך השיפוי כפי שנקבע בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, בניכוי סכום ההשתתפות העצמית, שלא נסתרה על ידי התובעים.

     

    תוצאה

29. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 10,724 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום האירוע- 8.1.13 ועד לתשלום בפועל.

     

30. כן תשלם הנתבעת אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ.

     

31. תשלום הסכומים יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

     

    המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

     

    ניתן היום, ל' כסלו תשע"ה, 22 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.