רביע נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

ב"כ התובע עו"ד נאשף נג'ם

ב"כ הנתבעת 1 עו"ד דניאל שושני

ב"כ הנתבעת 2 נתאי פולק

פסק דין

האם פוליסה לחידוש ביטוח רכב שהונפקה עבור רכב התובע רטרואקטיבית על ידי הנתבעת 1, באמצעות הנתבעת 2, תקפה, והתובע זכאי לתגמולי ביטוח על פי פוליסה זו בגין התאונה שארעה לרכבו, שעה שבטרם חידוש הפוליסה, ובפער של ארבעה ימים בין סיום הפוליסה הקודמת לפוליסה החדשה, התקיימה תאונת דרכים שבה הוגדר רכב התובעת כאובדן כללי.

העובדות שאינן במחלוקת:

1. ביום 1.2.18 הסתיימה פוליסת ביטוח של הנתבעת 1, חברת ביטוח, אשר הונפקה עבור התובע בגין רכבו. פוליסת הביטוח, שבוצעה באמצעות הנתבעת 2, סוכנות ביטוח, לא חודשה בטרם סיומה.

2. ביום 2.2.18 נגרמה תאונת דרכים לרכב התובע.

3. ביום 4.2.18 התקשרה נציגת הנתבעת 2 לאב התובע, לצורך חידוש הפוליסה, זה סיפר לה על התאונה על פי שיחה שהוקלטה, ולאחר שיחה זו חידשה נציגת הנתבעת 2 את הפוליסה הן בגין ביטוח החובה והן בגין הביטוח המקיף.

4. הפוליסה הונפקה עוד באותו יום באופן רטרואקטיבי, בהמשך לפוליסת ביטוח קודמת של התובע אצל הנתבעת עבור רכב זה, כך שהפוליסה המשיכה לחול באופן רציף החל ממועד סיום הפוליסה הקודמת, 1.2.18. הפוליסה המשיכה להיות בתוקף, לרבות תשלום דמי הביטוח, לכל אורך חיי הפוליסה שהונפקה, ולא בוטלה על ידי הנתבעת 1. זאת, גם לאחר שהתבררה לנתבעת 1 התאונה ונטען לשלילת דמי הביטוח. דמי הביטוח שולמו, אם כן, לאורך כל התקופה, על אף סירוב חברת הביטוח לפצותו.

5. ביום 22.2.18 נערכה שמאות לרכב על ידי שמאי הנתבעת 1, בה נקבע כי גובה עלות התיקון גבוהה מערך הרכב ומשכך הוגדר הרכב כאובדן כללי ששרידיו ישמשו לפירוק בלבד.

6. ביום 13.9.18 שלחה הנתבעת 1 לתובע מכתב דחיה. במכתב הדחיה הבהירה הנתבעת 1 כי היא דוחה את תביעתו לתשלום תגמולי ביטוח, מאחר, ולטענתה, לא היה רכב התובע מבוטח כלל, ובקשתו לכיסוי ביטוחי התקבלה בחברתם לאחר קרות מקרה הביטוח. הפוליסה בטלה ומבוטלת והוא אינו זכאי לכיסוי ביטוחי. לטענתה, לו היה נודע לה בזמן עריכת הפוליסה כי בעת הגשת הבקשה לבטח את הנכס כבר קרה מקרה הביטוח, היתה נדחית בקשתו על הסף, וזאת ללא כל קשר לדמי הביטוח אשר היה מוכן לשלם. כן הפנו את התובע לקניין לפינוי הרכב.

7. התובע שילם את מלוא דמי הביטוח, על אף מכתב ביטול זה, לאורך שנת 2018.

    

   טענות התובע בכתב התביעה המתוקן:

8. ביום 2.2.18 ארעה תאונת דרכים שהשביתה את הרכב. רכבו של התובע היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף ברת תוקף ליום התאונה, שתוקפה מיום 1.2.18 עד ליום 31.1.19, והינה פוליסה מוארכת לפוליסה קודמת שהייתה בתוקף עד ליום 31.1.18.

9. אביו של התובע, שהיה לקוח ותיק של הנתבעת 2, שוחח עם נציגת הנתבעת 2, ביקש לחדש את פוליסת הביטוח בחודש דצמבר 20017, ונתבקש על ידי צוות הנתבעת 2 לשלוח את התובע, שהינו בעל הרכב, למשרדי הנתבעת 2. דו"ח פירוט שיחות צורף על ידו.

10. התובע הגיע למשרדי הנתבעת 2 בחודש ינואר 2018 והודיע כי הוא רוצה לחדש את הביטוח, ונמסר לו כי המטפלת בחופש והיא תחדש את הביטוח כשתחזור. בכתב התשובה סיפר כיצד פגש בסוכנות את הנציג בשם דניאל וביקש לחדש את הביטוח, וזה סיפר לו שצביה בחופשה וכי רשם במערכת את בקשת התובע לחידוש הפוליסה וזו תחודש על ידי צביה, נציגת הנתבעת 2, כשתחזור מהחופשה.

11. הפוליסה הונפקה על ידי הנתבעת 2 והנתבעת 1 אישרה את הפוליסה וגבתה את הפרמיה בגין הכיסוי הביטוחי לרכב התובע.

12. התובע הודיע על התאונה ביום 4.2.18, והנתבעת 2 הנפיקה את הפוליסה למפרע לאחר שהיא ידעה על קרות התאונה. משכך, לא זו בלבד שלא הסתיר את התאונה אלא גילה אודותיה בטרם הנפקת הפוליסה המוארכת.

13. הפוליסה שהונפקה על ידי הנתבעת 2, כשלוחתה של הנתבעת 1, בהתאם לסעיף 33 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (חוק חוזה ביטוח). בהתאם למסמכי הפוליסה, הפוליסה שהודפסה בתאריך 4.2.18 הינה בתוקף החל מיום 1.2.18, זאת עקב רשלנותה ואיחורה בחידוש של הפוליסה ונהליה הלקויים של הנתבעת 2. הנתבעת 1 אישרה את הנפקת הפוליסה למפרע וגבתה את הפוליסה למפרע.

14. בכתב התשובה הוסיף כי הפוליסה לא בוטלה על ידי הנתבעת ואף לקחה את רכב התובע ומכרה את שרידיו.

15. הנתבעת נוהגת לחדש פוליסות רטרואקטיבית, כפי שעשתה גם במקרים קודמים לתובע עצמו בשנת 2017.

16. בתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 בלבד, ולאחר דיון נוספה הנתבעת 2, בשים לב לטענות הנתבעת 1.

     

    טענות הנתבעת 1:

17. במועד התאונה בה נגרמו הנזקים לרכב התובע לא הופקה הפוליסה. ביום 31.1.18 חל מועד סיום תקופת הפוליסה הקודמת אצל הנתבעת, התובע לא פעל לחידוש הפוליסה במועד, ורק יומיים לאחר התאונה פעל לחידוש רטרואקטיבי, מבלי ליידע את הנתבעת בדבר קרות התאונה.

18. בנסיבות אלה חל סעיף 16 לחוק חוזה ביטוח, הקובע כי חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף, או למקרה ביטוח שכבר קרה, הינו בטל.

19. הנתבעת 1 בעת חידוש הפוליסה לא היתה מודעת לתאונה.

20. לא היתה פניה מצד התובע לחידוש הפוליסה אצל הנתבעת עובר לאירוע התאונה.

21. מתוך רצון לסייע לתובע, הנתבעתביקשה שיעביר כל תיעוד שהוא בדבר הרצון שלו לחדש את הפוליסה, לרבות תכתובות, וזאת על מנת לנסות ולאשר את הפוליסה רטרואקטיבית, אלא שתיעוד שכזה לא הועבר לנתבעת.

22. לכתב ההגנה צורף דוח תאונה החתום על ידי התובע מיום 6.2.18, וכן טופס הודעה על דחיית התביעה.

     

    טענות הנתבעת 2 (צורפה כנתבעת נוספת לתביעה המתוקנת):

23. האחריות לחידוש הפוליסה מוטלת על בעל הפוליסה או בעל הרכב בלבד.

24. התובע או למי מטעמו הידיעה הבלעדית או היכולת לדעת מה היו הנסיבות שבגינן לא חידש את פוליסת הביטוח טרם קרות התאונה ו/או טרם הסתיימה תקופת הביטוח בפוליסה הקודמת.

25. לתובע רשלנות תורמת או מכרעת באי חידוש הפוליסה במועד. על התובע היה לפנות אל הנתבעת 2 לחידוש פוליסת הביטוח לרכב, אך התובע לא עשה זאת ולא חידש את הפוליסה.

26. הנתבעת 2 פנתה מספר פעמים אל התובע וזאת מעבר לחובתה לצורך חידוש הפוליסה טרם הסתיימה תקופת הפוליסה הקודמת, אך התובע לא ענה לשיחות הטלפון.

27. במסגרת הגנתה הנתבעת לא צרפה מסמכים מתיק הביטוח של התובע או כל מסמך אחר מטעמה, למעט תצהיר תמיכה וכן שיחת טלפון מוקלטת ביום 4.2.18 בין נציגת הנתבעת 2 לבין אב התובע .

     

     

    דיון והכרעה:

28. בדיון קדם המשפט הבהירה הנתבעת 1 כי היא לא מעניקה כיסוי ביטוחי לנתבעת 2, לא מגבה אותה כסוכן ביטוח מטעמה. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן הכולל גם את הנתבעת 2. הנתבעות בחרו שלא להגיש הודעת צד ג' זו כנגד זו. כמו כן, לבקשת בית המשפט, נתבקשה הנתבעת 1 להבהיר בהצהרה מחייבת האם היא עורכת פוליסות רטרואקטיביות.

29. בדיון ההוכחות העידו התובע ואביו, בעלי הסוכנות מר דני זלצברג, ונציגת הביטוח, הגב' צביה נייגר, שעמדה בקשר עם אב התובע וכן העידה נציגת מחלקת תביעות של הנתבעת 1. הצהרה בעניין אופן ביצוע חיתום לפוליסות רטרואקטיבית לא הוגשה לבית המשפט ולא העיד נציג ממחלקת החיתום של הנתבעת 1.

30. אין מחלוקת שהונפקה פוליסת ביטוח רטרואקטיבית לתובע, לאחר שאב התובע תאר לנציגת הנתבעת 2 את קרות התאונה, וזו הונפקה במסגרת או בסמוך לאחר שיחה שקיים עם צביה ביום 4.2.18. בשיחה זו, שהוקלטה והושמעה לבית המשפט, וכן בסמוך לאחריה, חידשה נציגת הנתבעת 2 רטרואקטיבית את פוליסת ביטוח החובה והמקיף של רכב התובע אצל הנתבעת 2. הפוליסה לא סויגה על ידי מי מהנתבעות, לרבות במהלך השיחה ביום 4.2.18, ולכל הפחות אין תיעוד כי קיימת הסתייגות כאמור או הבהרה ברורה לתובע או לאביו כי לא יהיה ניתן להנפיק פוליסה רטרואקטיבית או כי פוליסה זו תהיה מותנית. שיחה זו הושמעה לבית המשפט במלואה במהלך דיון ההוכחות.

31. בפועל, במחשבי הנתבעת 2, ניתן היה לבצע פוליסה רטרואקטיבית לביטוחים של הנתבעת 1, וכך נעשה. הנתבעת 1 ידעה כי הונפקה פוליסה רטרואקטיבית, על פי מסמכי הפוליסה והתאריכים המעידים על עריכתה ואישורה על ידי הנתבעת 1 בדיעבד. טענת הנתבעת 1 אינה בגין עריכת פוליסה בדיעבד, כי אם בגין עריכת פוליסה בדיעבד, כאשר הוסתרה ממנה התאונה שהתקיימה עובר למועד החידוש.

32. אין מחלוקת כי פוליסה זו לא בוטלה ולא הושבו תגמולי הביטוח לתובע, גם לאחר מכתב הביטול.

33. משכך, בעוד הונפקה פוליסת ביטוח, על פי המידע שנמסר על ידי אב התובע, שללה הנתבעת 1 את התמלוגים לתובע, אולם לא השיבה את הפרמיה ששולמה בגינה. בנסיבות אלה, כאשר התובע ממשיך לשלם על הפוליסה, לא בוצעה כל פעולת ביטוח בפועל של הפוליסה, ולא בוצעה השבה של כספי הפוליסה כדין.

34. בענייננו, הנתבעת 2, כסוכנת הביטוח של הנתבעת 1, לא התנתה מפורשות כי הפוליסה שהונפקה תותנה באישור חברת הביטוח. לעניין זה השיחה שנערכה בין נציגת הנתבעת 2 לאב התובע אך איששה שלא היתה כל הסתייגות כאמור. כפי שנקבע בע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח נ' נועם אורים, פ"ד מה(2) 811: "אין מניעה שסוכן הביטוח יאמר למבוטח, כי הסיכום ביניהם כפוף לחישוב חברת הביטוח וכי עד אז אין למבוטח כיסוי ביטוחי, אך עליו לעשות כן במפורש. במקרה כמו זה שלפנינו, שסוכן הביטוח אינו מסייג את הקיבול אלא מבטיח כי יש כיסוי ביטוחי החל מתאריך מסוים, יחייב הדבר את המבטח".

35. כמו כן, בשים לב למחלוקות בין הצדדים, לא ידוע ולכל הפחות המידע אינו מצוי בפני בית המשפט, מה עלה בגורל שרידי הרכב, שכן הנתבעת 1 טוענת כי התובע הוזמן לקחת את השרידים, בעוד התובע טוען כי השרידים נמכרו על ידי הנתבעת 1. מעבר למשלוח המכתב לתובע להגיע לקחת את השרידים, לא קיים תיעוד מה נעשה עם שרידי הרכב במוסך אליו הובל הרכב לאחר התאונה ולאחר שנבדק על ידי שמאי הנתבעת 1.

36. משעה שבחרה הנתבעת שלא להשיב את תשלומי הביטוח לתובע, ולא ביטלה בפועל את הפוליסה, למעט מכתב מטעמה שלא יושם בפועל על ידה, הרי שהנתבעת בעצמה בחרה שלא לבטל את הפוליסה דה-פקטו, אלא להמשיך ולגבות דמי ביטוח בגין רכב שלא קיים יותר ולמשך שנה שלמה לאחר הורדתו של הרכב מהכביש.

37. מאחר והרכב הושבת לאחר התאונה, הרי שהנתבעת מבקשת לאחוז את המקל משני קצותיו – מחד לגבות דמי ביטוח בעבור רכב קיים, אשר היה במועד החידוש בפועל (4.2.18) בסטטוס של אובדן גמור, כך שלא קיים צורך לבטחו בשנת 2018, ומנגד מתנערת מביטוח הרכב החל מיום 1.2.18 ועד למועד התאונה (2.1.18) כאשר זהו המועד היחיד שבו הרכב היה תקין. בגין אותם יומיים שהרכב היה תקין ונסע על הכביש, נגבתה פרמיה במשך שנה שלמה.

38. די היה בכך כדי לשלול את טענות הנתבעת 1 בנוגע לביטול הפוליסה, שכן לא נעשה ביטול בפועל. הנתבעת גבתה מהתובע בזמן אמת, גם לאחר הידיעה על התאונה, פרמיית ביטוח בגין תקופה שבה הפוליסה הייתה תקפה מחד, באופן רטרואקטיבי, ומנגד היא מבקשת לשלול מהתובע את תגמולי הביטוח בגין אותה תקופה ממש. טענות הנתבעת אינן יכולות לדור זו עם זו. לא ניתן כל הסבר כלל מדוע נגבו דמי הביטוח במשך שנה שלמה בגין תקופת ביטוח שבגינה נטען שלא קיימת פוליסה.

39. משכך, בהעדר ביטול של הפוליסה גם לאחר מכתב הדחיה, מושתקת הנתבעת 1 מלטעון טענות כנגד תוקף הפוליסה. המועד היחיד שבו היתה הפוליסה בתוקף בעבור רכב פעיל הינו אותו מועד שכעת נשללת הפוליסה על ידה. לנתבעת פתרונים כיצד ניתן ליישב בין התנהלותה בפועל לגביית כספי הפרמיה בגין רכב שהורד מהכביש לבין שלילת הביטוח בגין התקופה היחידה שבה הרכב היה על הכביש.

40. די אם נפנה בעניין זה לבעייתיות, אותה הציף בית המשפט העליון, במסגרת ע"א 9294/16 אושרת שמעון ואח' נ' חברת איי די איי חברה לביטוח בע"מ (פורסם במקורות, מיום 4.2.2020) בנוגע להתנהלות חברות הביטוח במסגרת עריכת פוליסות רטרואקטיבית והעדר אסדרה ברורה בנושא.

41. ככל שבוחרת הנתבעת 1 לאשר לסוכניה לבצע פוליסות רטרואקטיבית, על פי שיקול דעתם, במחשבי סוכן הביטוח, ובענייננו הנתבעת 2 (כפי שהעידה על פרקטיקה כללית זו נציגת הנתבעת 2 בדיון ההוכחות, וכפי שנעשה בפועל במקרה זה), הרי שהיא מותירה את שיקול הדעת לסוכני הביטוח, המהווים נציגיה על פי דין, האם לערוך פוליסות אלה בהתאם למידע המצוי בידיהם.

42. חוק חוזה ביטוח מעניק לסוכן הביטוח מעמד של שלוח, כידו הארוכה של הנתבעת 1. המחוקק בעניין זה הקנה לסוכן הביטוח את האפשרות לנהל משא ומתן עם המבוטח על פי מידע שנמסר לו. ר' סעיף 33(א) לחוק חוזה ביטוח. כך, בסעיף זה נקבע כי: "לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב."

43. בסעיף 33(ב) הוסיף המחוקק וקבע כי: לענין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של ענין מהותי כידיעת המבטח."

44. בסעיף 35 המשיך המחוקק וחידד כי גם הודעות של המבוטח לסוכן יהיו כהודעות לחברת הביטוח: "לענין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיוך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר." על סעיפים 33 עד 35 האמורים חלים הוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965, בשינויים המחוייבים.

45. אין מחלוקת, על פי השיחה שהתקיימה ביום 4.2.18, כי הנתבעת 2 ביצעה רטרואקטיבית את הפוליסה לאחר ששמעה מאב התובע אודות התאונה. לא קיימת כל הסתייגות בפוליסה, וזו הוצאה על פי מידע מלא שהוצג לנתבעת 2, המהווה, על פי דין, סוכנת של הנתבעת 1. משכך, קיים התובע את חובתו וגילה בתום לב את מלוא העובדות, ולאחריהן הונפקו לו הן פוליסת חובה והן פוליסת מקיף.

46. הנתבעות, בינן לבין עצמן, לא הגישו הודעות צד ג'. למרות שנושא זה הוצף בפרוטוקול כבר בקדם המשפט, הרי שהנתבעות בחרו, משיקוליהן, שלא להגיש הודעות צד ג', ולכן לא ניתן לדון ביתר שאת בטענות השליחות וההתנערות מהן, ככל שקיימת מחלוקת שהנתבעת 2 אינה שליחה של הנתבעת 1, או שהנתבעת 2 חרגה משליחותה, ובהתאמה חלוקת הנזק ביניהן.

47. משכך, השאלה האם הנתבעת 2 הפרה את חובת השליחות כלפי הנתבעת 1 אינה חלק מהטענות, לא נטענה ולא הוכחה, ותביעת התובע היא לקבלת פיצוי על פי פוליסה תקפה שהיתה במועד התאונה.

48. אם לא די בכך כדי להצביע על תוקפה של הפוליסה בזמן אמת, הרי שגם התנהלותו של התובע בזמן אמת מעידה על גמירות דעת להתקשר בפוליסה בטרם קרות התאונה ובטרם הסתיימה תקופת הביטוח הקודמת. התובע ציין בכתב תביעתו כי פנה בטרם הסתיימה הפוליסה למשרדי הנתבעת 2 על מנת להאריך את הפוליסה. מדובר על הארכה של פוליסה קיימת בגין רכב קיים, כך שהחידוש הינו על פי פוליסה קיימת ותנאיה, ורק היעדרותה של צביה, נציגת הנתבעת 2 המטפלת בתיק זה במשרדים באותו היום, עובדה שלא היתה בשליטת התובע, היא שמנעה את החידוש.

49. משכך, התובע גמר דעת לחדש את הפוליסה הקיימת עוד בטרם התאונה. התובע תאר בעמ' 7 לפרוטוקול כיצד פגש במשרדי הנתבעת נציג בשם דניאל, ממנו ביקש לחדש את הביטוח. התובע אף העיד כי לצורך הגעה למשרדי הנתבעת לחידוש הפוליסה לקח יום חופש מעבודתו (עמ' 8 ש' 28-29).

50. התובע, כמבוטח, לא ביקש להישאר במצב ללא ביטוח, ואף פעל אקטיבית לצורך חידוש הפוליסה. משכך, למרות רצונו, שהובע מפורשות מול נציג הנתבעת, לא חודשה הפוליסה בעניינו.

51. בענייננו, התובע פנה לחברת הביטוח לחדש ביטוח קיים של הנתבעת 1, באמצעות הסוכן המהווה שלוח של הנתבעת 1, והנתבעת 2 ידעה כי פנה כאמור, שכן התובע העיד בעניין זה ועדותו לא נסתרה בעניין ביקורו אצל הנתבעת 2 לחידוש הפוליסה. הנתבעת 2 לא עמדה לצדו של התובע והגנה עליו, כמצופה מסוכנות הביטוח שידעה כי ביקש לחדש את הפוליסה בטרם התאונה אלא נקטה בגישה של ריחוק משלילת הביטוח וריחוק מכלל האירועים.

52. לא כך ניתן היה לצפות מהסוכן שפעל לעריכת הפוליסה רטרואקטיבית, לבקשת התובע, ולאחר שגולה כל המידע ואשר פעל בתום לב ובמועד לחידוש הפוליסה.

53. כאן המקום לציין כי באופן תמוה למדי לא הועלתה על ידי הנתבעת 2 טענה בדבר פעולות שביצעה למול הנתבעת 1 לצורך הסדרת הפוליסה החל מיום 1.2.18, לאחר שהתברר כי הנתבעת 1 מבקשת לשלול מהתובע את הפוליסה.

54. מצופה היה מסוכן ביטוח, בנסיבות התיק דנן, לפנות לחברת הביטוח בניסיון להסביר כי המבוטח ביקש לחדש את הפוליסה עוד בטרם קרתה התאונה עם סיום תוקפה של הפוליסה, ביקר במשרדיה במועד, ורק בשל היעדרותה של הנציגה המטפלת בתיק וסוף השבוע שחל באותה נקודת זמן, לא עלה בידי סוכן הביטוח לבצע זאת לפני.

55. אלא, שהנתבעת 2 בחרה להותיר את התובע ללא כיסוי ביטוחי והשתתת מלוא הנזקים על גבו.

56. התרשמתי כי במהלך ניהול התיק דאגה הנתבעת 2 לשמור על עצמה ועל היחסים בינה לבין הנתבעת 1, להלך בין הטיפות, והנתבעות בחרו במודע שלא להגיש הודעות צד ג' האחת כלפי השנייה.

57. בהקשר זה אציין כי ככל והנתבעות היו מגישות את תיק הביטוח של התובע לעיני בית המשפט היה ניתן להתרשם אילו מאמצים או פעולות בוצעו, ככל ובוצעו כאלה, בין הנתבעות עצמן בעניינו של התובע, לאחר שהובהר כי התובע מצדו הביע גמירות דעתו לחידוש הפוליסה עוד בתחילת תקופת החידוש ובטרם קרתה התאונה. הנתבעת 2 ידעה על קרות התאונה ובכל זאת חידשה את פוליסת הביטוח של התובע ללא כל הסתייגות.

58. הדברים אושררו גם במהלך עדותה של נציגת הנתבעת 2 אשר העידה בפני כי חידשה את פוליסת הביטוח של התובע בדיעבד ולאחר שזה סיפר על התאונה שקרתה לו בסוף השבוע (עמ' 21 שורות 28, 30).

59. זאת בניגוד ובמובחן מן הנתבעת 1, שככל הנראה הופתעה לגלות בדיעבד אודות קרות התאונה. וכפי שהעידה נציגת הנתבעת 1, על פי ידיעתה המועד בו יצר התובע עם הנתבעת 1 קשר לצורך חידוש פוליסת הביטוח, באמצעות הנתבעת 2, היה רק ביום 4.2.18, לאחר שהתרחשה התאונה (עמ' 25 שורות 10-11). עוד הוסיפה נציגת הנתבעת 1 וציינה כי אין בפי הנתבעת 1 טענות לרשלנות כנגד הנתבעת 2 מאחר ולמיטב ידיעתם הנתבעת 2 כלל לא ידעה על התאונה (עמ' 26 שורות 3-4).

60. אלא, כפי שהנתבעת 2 עצמה העידה, אין מחלוקת כי במועד חידוש הפוליסה ידעה הנתבעת 2 על קרות התאונה.

61. נציג הנתבעת 2, דניאל, ששמו נזכר כבר בכתבי טענות התובע, לא הובא לעדות על ידי הנתבעת 2, וכך גם לא הובא לבית המשפט התיק הביטוחי המצוי בידי הנתבעת 2, שבו, גם לשיטת עדת הנתבעת 2, מצויים פירוט השיחות שנערכו עם התובע (עמ' 18 ש' 34-25). כפי שעלה, הנתבעת 2 נוהגת להקליט שיחותיה עם הלקוחות ואף לתעד שיחות ללקוח, אולם מלבד שיחה אחת לא הוגש כל התיעוד בתיק.

62. בדומה לזאת, משלא הוגש תיק הביטוח של התובע על ידי הנתבעות, לא התמודדו הנתבעות ולא הפריכו את טענת התובע בכתב התשובה לפיה בעת הגעתו למשרדי הנתבעת 2 בחודש ינואר 2018 פגש את הנציג בשם דניאל ממנו ביקש לחדש את הביטוח, וזה סיפר לו שצביה בחופשה וכי רשם במערכת את בקשת התובע לחידוש הפוליסה וזו תחודש על ידי צביה כשתחזור מהחופשה. היעדרותו של התיק הביטוחי עם תיעוד השיחות מזמן אמת וכן תיעוד הרישום במערכת הממוחשבת של הנתבעת 2 אינה מקובלת ואף צורמת, שעה שהם עומדים בניגוד לניסיונותיו של התובע להציג את מלוא ראיותיו, לרבות פלטי שיחות. הנתבעת 2 אף ביקשה לייחס את אי העדתו של דניאל לחובת התובע, שעה שמדובר במי שהועסק על ידי הנתבעת 2. כן ביקשה וחידדה את מהות פלט השיחות שהוגש על ידי התובע, בניסיונו להוכיח את תביעתו, בעוד שתיעוד השיחות הקיים במשרדי הנתבעת 2, בתיק הביטוחי, כלל לא הוצגו על ידה.

63. העדה מטעם הנתבעת 2 טענה כי ניסתה להתקשר לתובע על מנת שיחדש את הפוליסה, אולם אין תיעוד מתי ניסתה לעשות כן. זאת, על אף קיומו של תיעוד כאמור במשרדי הנתבעת, עליו העידה. מעדותה עולה כי היא כלל לא הבינה את הבעייתיות בעריכת פוליסה רטרואקטיבית בעת הפניה לחידוש, שכן כך נעשה באמצעות המחשב גם במקרים אחרים. זאת, בפרט כאשר מועד סיום הפוליסה הינו בשישי- שבת, כך שהשיחה נערכה ביום ראשון שלאחר מכן, בסמוך לאחר מועד סיום הפוליסה הקודמת, וכדבריה: "הרבה פעמים סוף חודש נופל בשבת ואז אנחנו באים בראשון ומאשרים חידושים של ה1 לחודש. אם זה 2 לחודש וה1 לחודש צא שישי שבת אז אנחנו מאשרים את החידוש. אני עושה את זה כל השנים, זה ברור. המון פעמים ה1 לחודש יוצא והביטוחים המקיפים עוד לא מאושרים, מלא פעמים, אבל ברור שהחידושים תופסים. זה לא שאת עושה ביטוח חדש החברה חדשה שלא היה שם ביטוח. זה חידוש מאותה שנה ממשיך". (עמ' 19 ש' 10-15). לדבריה, חידושים כאמור נערכים בידיעה ואישור של חברות הביטוח.

64. בענייננו, אכן מועד חידוש הפוליסה היה בסוף השבוע, ומשכך, ערכה את שיחת הטלפון לחידוש ביום ראשון שלאחר מכן, בעת שהתקשרה לאב התובע.

65. משכך, נתבעת 1 מבקשת להיתלות בתאונה שארעה בפער זמנים זה, בסוף השבוע, על אף שחידוש כאמור נערך באופן אוטומטי והיתה גמירות דעת ומסוימות לחידוש עוד בטרם התאונה ובטרם הסתיימה הפוליסה הן אצל נציגת הנתבעת 2, המהווה שלוחת הנתבעת 1, והן אצל התובע.

66. גם אם נקבל את טענת נציגת הנתבעת, לפיה ניסתה ליצור קשר עם התובע בטלפון לחידוש הפוליסה (שכאמור, תיעוד בעניין זה לא מצוי בפני בית המשפט על אף קיומו אצל הנתבעת 2, על כל המשמעות הראייתית לאי הבאת מסמך רלוונטי), הרי שנציגת הנתבעת 2 כלל לא ייחסה לכך חשיבות, על פי עדותה שלה, שכן מדובר בחידוש אוטומטי שנערך לפוליסה קיימת, כאשר אב המבוטח הינו לקוח ותיק של כ- 20 שנה אצל הנתבעת ועורך את ביטוחי הרכבים שלו דרכה.

67. מכל מקום, נציגת הנתבעת 2 לא הציגה ראיות התומכות בניסיונות לאיתור מספר הטלפון של התובע או אביו בטרם הגיעה לסיומה תקופת פוליסת הביטוח הקודמת, ואף הבהירה כי עשתה ניסיון לאתר את הטלפון של האב בתיק הביטוחי, לאחר שלא השיגה את התובע, לטענתה, רק לאחר שהסתיימה תקופת הביטוח ביום ראשון ה-4.2.18 (עמ' 21 שורות 13-14, 17).

68. כאמור, לא הוצגו בפני אסמכתאות כלשהן או תיעוד לניסיונות ליצירת קשר עם התובע טרם הסתיימה פוליסת הביטוח המקורית, בטרם סוף השבוע. עובדה זו עומדת לנתבעות לרועץ, שעה שמצוי בידי הנתבעת 2 תיק הביטוח של התובע, על כל מסמכיו, ובפרט תיעוד ניסיונות ליצור קשר כפי שנטען. אלא, שמסיבות השמורות עם הנתבעת 2, תיק הביטוח בעניינו של התובע לא הוגש לתיק בית המשפט, וכך גם לא פלט שיחות יוצאות, וזאת מבלי שניתן לכך נימוק מניח את הדעת. משכך, עדותה של צביה, עדת הנתבעת 2, באשר למועדי השיחות, נותרה מעורפלת ולא ניתן לקבל את גרסתה, לפיה נעשה ניסיון להשיג את התובע בטרם מועד חידוש הפוליסה. כך גם לא ניתן לקבל את טענתה לפיה לא ידעה את מספר הטלפון של האב והיה עליה לחפש בתיק הביטוחי ולא היה ניתן למצואו בנקל, שעה שמדובר במי שעורך ביטוחים אצל הנתבעת 2 במשך כ- 20 שנה. גם כאן, עדותה של הנתבעת 2 נמצאה מעורפלת ולא נתמכת בראיות. אולם, כאמור, גמירות הדעת והמסוימות של התובע התקיימה עוד קודם לכן, בעת פניה למשרדי הנתבעת 2 לחידוש הביטוח.

69. בית המשפט בעניין אליהו הדגיש את עמדתו של המחוקק, לפיה הטיל את האחריות על המבטח לפעולות סוכן הביטוח. הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל מן המבטח הוטל על פי דין על המבטח ולא על המבוטח (עמ' 818 לפסק הדין).

70. משכך, אין מקום לטענות הנתבעת 1. הנתבעת 1 אפשרה לסוכנים מטעמה לערוך פוליסות רטרואקטיביות, ועליה לוודא שהיא בוחרת לה סוכן שיפעל לשביעות רצונה. הנתבעת 1 אף לא הראתה כי הפסיקה לעבוד עם הנתבעת 2 בעקבות אירוע זה, וכי מדובר בחריגה מהרשאה.

71. עקרונות תום הלב והגישה הצרכנית של חוק חוזה ביטוח, מחייבים לראות את גמירות הדעת של התובע ככזו שהובילה להשתכללות של פוליסת הביטוח וההסכם בין הצדדים עוד בטרם התאונה. הנתבעת 1 אף מודה כי נערכים חידושים רטרואקטיבית על ידה, אולם לטענתה לא נערכים חידושים כאמור כאשר מתרחשת תאונה בטווח בין סיום הפוליסה לבין חידושה, אלא לפנים משורת הדין.

72. בעניין זה העידה נציגת הנתבעת 1 בעצמה כי ככל וסוכן הביטוח היה מוכיח כי התובע ביקש לערוך את פוליסת הביטוח טרם קרות התאונה היו מאשרים את הפוליסה גם אם נערכה בדיעבד, בכפוף לאישור מנהל אגף/מחוז (עמ' 26 שורות 13, 18). כאמור, לא הובאו לעדות מנהל המחוז או נציג מחלקת החיתום כמתבקש בתיק זה. לפי טענה זו של הנתבעת, הרי שהיא מוכנה לגבות פרמיית ביטוח בעבור הסיכון, ומבצעת ביטוחים רטרואקטיבית.

73. חוזה הביטוח כפוף הן לחוק חוזה ביטוח, שהינו חוק צרכני, והן לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. הנתבעת שלחה לתובע הצעה לחידוש פוליסת הביטוח. התובע פנה למשרדי הנתבעת בטרם הסתיימה הפוליסה בגמירות דעת ומסוימות על מנת לכרות את ההסכם. נוכחות הנציגה, והיא בלבד, מהווה כשל טכני בעריכת הפוליסה אולם היא אינה פוגמת בהיווצרותה של ההתקשרות בטרם סיום הפוליסה הקיימת. התובע הביע גמירות דעת, רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחידוש חוזה הביטוח ובהחלטיות רבה, עד כי לקח יום חופש להגיע למשרדי הנתבעת. זהו מבחן חיצוני מובהק של כוונה. משכך, יש לראות בהסכם כנכרת עוד קודם ליום ה- 1.2.18. ענין אמצעי התשלום היה נפתר בזמן אמת, לו היתה נציגת הנתבעת 2 נוכחת במועד בו הגיע התובע למשרדי הנתבעת להסדרת הפוליסה. ר' לעניין זה פס"ד אליהו לעיל. השיחה מיום 4.2.18 אך אישרה את רצון התובע להתקשר עם חברת הביטוח מבעוד מועד, ואב התובע אף הופתע שהפוליסה לא היתה בתוקף.

74. יש לציין כי מצאתי הן את אב התובע והן את התובע כעדים מהיימנים שניכר כי מצאו עצמם במצב בו כלל לא ביקשו להיות, תוך התנערות שלא בתום לב של הנתבעת 2 ממצב אליו נקלעו שלא באשמתם. עדותם אמינה, הם אינם זוכרים במדויק תאריכים של שיחות, שעה שנסמכו רק על פלט השיחות שהנפיקו והנתבעים לא הצביעו על ראיות סותרות לקיומן של שיחות נוספות, אולם ידעו לתאר את האירועים החשובים – אירוע הביקור במשרדי הנתבעת וכן השיחה שהיתה ב- 4.2.18. כן ידעו לספר כיצד ביקשו שלא להישאר ללא כיסוי ביטוחי ואף פעלו לצורך כך.

75. הנתבעות ניסו לפגום במהימנות התובע ואביו בנושאי זיכרון ושיחות בזמן אמת. אולם, בעוד התובע ואביו ניסו בכל דרך להציג את השיחות שנוהלו, הציגו פלט שיחות שהופק מחברת התקשורת ותארו את האירועים בזמן אמת, חדלה הנתבעת 2 להציג את רישום השיחות המצוי בידה, להביא לדיון את העובד מטעמה שנכח במשרדים במועד שבו ביקר התובע וביקש לחדש את הפוליסה, והנתבעת 1 לא הביאה לעדות נציגי חיתום שיסבירו על ביצוע פוליסות רטרואקטיבית או את מנהל המחוז. חסרונם של עדים אלה מחזק את גרסת התובע ואביו, שעשו כל אשר על ידם על מנת להביא את הראיות שביכולתם להביא.

76. היה על הנתבעת 2 כסוכנות הביטוח לפעול מול הנתבעת 1 וליישב את ההדורים בנושא זה. התובע הביע גמירות דעת ומסוימות, גילה בתום לב את כל המידע לנתבעת, לרבות התאונה, שילם את תגמולי הביטוח במלואם, גם לאחר התאונה, והונפקה לו פוליסה מחודשת לבקשתו תוך קיבול הצעת הנתבעת.

77. מנגד, הנתבעות לא נטלו אחריות ליחסי השליחות ביניהן, בניגוד לקבוע בחוק חוזה ביטוח, לא הגישו הודעות צד ג' זו כנגד זו, ורק אל מול התובע ביקשו להתנער, בניגוד לדין, מיחסי שולח-שלוח.

78. הן סוכנות הביטוח והן המבטחת קיבלו תגמולי ביטוח מהתובע לאורך השנה אולם הותירו אותו ללא כיסוי בזמן אמת, ובניגוד לרצונו. הנתבעת 2 שימשה כשלוחה של הנתבעת 1, על פי דין. משכך, ומאחר וקיימת פוליסה תקפה על פי דין, שפרמיה בגינה שולמה, יש לקבוע כי הפוליסה היתה בתוקף במועד התאונה ולתובע מגיעים תגמולי הביטוח במלואם.

79. בנסיבות אלה, מאחר והתובע תבע על פי הפוליסה לקבלת תגמולי ביטוח, הרי שעל הנתבעת 1 לשלם לתובע את מלוא התגמולים, על פי חוות הדעת שנערכה על ידי שמאי מטעמה, בצירוף עלויות הגרר, כפי שהוכחו בקבלה שצורפה. לא מצאתי לנכון לקזז את שכירי הרכב, שעה שלא ידוע היכן הם ולא הוכח כי הם נמסרו לחזקתו של התובע לאחר התאונה.

80. באשר לטענות הנתבעת 1 כלפי הנתבעת 2, ככל שישנן, ומאחר ולא הוגשו הודעות צד ג', ועל פי דין קיימים יחסי שליחות בין הנתבעות, הרי שככל ולטענת הנתבעת 1 חרגה הנתבעת 2 מההרשאה שניתנה לה, אין נפקות לכך לענייננו, שעה שנקבע כי הפוליסה הוצאה כדין והתביעה הינה על פי פוליסה זו. ר' עמ' 819 לפס"ד אליהו לעיל.

81. אוסיף, כי גם בית משפט זה התרשם שהנתבעת 2 ניסתה ליהנות משני העולמות, מצד אחד לא לאבד את התובע כלקוח ותיק, ומצד שני לשמור על יחסי עבודה תקינים עם הנתבעת 1. היה על הנתבעת 2 לעמוד לצדו של התובע, שפנה אליה בזמן אמת לחידוש הפוליסה, להציג מידע זה לנתבעת ולוודא, בכל האמצעים העומדים לרשותה, כי התשלום יועבר לידי התובע על פי הפוליסה שהיא עצמה הנפיקה. אולם, הנתבעת 2, באמצעות עדיה, ביקשה שלא להציג עצמה כרשלנית, מבלי להציג את מלוא הראיות המצויות בידיה, לרבות העדים הנדרשים, ואף דאגה לוודא שלא קיימת טענה לרשלנות כנגדה על ידי מי מהצדדים. מצופה היה כי מידע מלא יוצג על ידי הנתבעת 2 למנהל החיתום, לרבות מועד פניית התובע למשרדיה, על מנת שתאושר כבר בזמן אמת הפוליסה, עוד בטרם התנערותה של הנתבעת 1 מהאמור. ספק רב אם הנתבעת 1 ידעה את כל המידע האמור בטרם התביעה – הן לעניין פנייתו המוקדמת של התובע למשרדי הנתבעת 2 והן לעניין גילוי מלוא המידע לנתבעת 2 בנוגע לתאונה בטרם עריכת הפוליסה. מצופה היה מהנתבעת 2 כסוכנת לשלוחה של הנתבעת 1, לפעול בעניין זה מול הנתבעת 1, במסגרת יחסי השליחות בניהן, ולא להותיר את התובע לבדו במסגרת תביעה זו. עניין זה יתבטא בהוצאות, כפי שיפורט להלן.

     

    לסיכום:

82. לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 36,967 ₪, בצירוף ריבית והצמדה על פי דין מיום קרות האירוע ביום 2.1.18 ועד לתשלום בפועל. סכום זה כולל הן את חוות דעת השמאי, במלואה, ללא ניכוי השרידים, והן את הגרר.

83. לאור התנהלות הנתבעת 2 כפי שפירטתי לעיל, אשר הובילה את התובע, בלית ברירה, להגשת התביעה, מצאתי לחייב את הנתבעת 2, ולא את הנתבעת 1, בתשלום הוצאות התובע בגין הגשת תביעה זו. משכך, תשלם הנתבעת 2 לתובע אגרת בית משפט ראשונה ושניה, כפי ששולמה, שכר אב התובע, כעד מטעם התובע, בסך 800 ₪, הוצאות התובע בגין התייצבותו ל- 3 דיונים, לרבות יום הוכחות שלם, בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין. הוצאות אלה נפסקו, בשים לב, בין היתר, למספר הדיונים שהתקיימו, אורכם ומורכבות הטענות של הצדדים, אשר דרשו מהתובע להגיש כתב תביעה מתוקן, ולהוכיח תביעתו אל מול שתי הנתבעות. הוצאות אלה הינן בנוסף להוצאות שנפסקו לחובת הנתבעות במסגרת ההחלטות בתיק זה.

84. התשלום לתובע, הן על ידי הנתבעת 1 והן על ידי הנתבעת 2, יבוצע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל.

85. כל נתבעת תישא בהוצאותיה, לרבות שכר העדים מטעמה.

     

    זכות ערעור כדין.

     

     

    ניתן היום, ט"ו אדר א' תשפ"ב, 16 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.