תביעה לביטול הסכם העברת זכויות ללא תמורה במקרקעין, מאת הסב המנוח אל נכדו, ותביעת הנכד לפינוי אחותו מהמקרקעין מושא ההליכים.
הצדדים וטענותיהם:
1.תובעות 1-3 בהליך 54525-03-22 והנתבע בהליך הנ"ל, שהוא התובע בהליך 14667-01-21, אחים (להלן "האחים" או "התובעות" או "התובעת" לפי העניין, ו"הנתבע"), ארבע מתוך חמשת ילדיהם של גב' פ.מ. - תובעת 4 ושל המנוח מ.מ. ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום xx/xx/2020 (להלן: "האב המנוח").
לצדדים אח נוסף מר ס.מ..
2.המקרקעין מושא ההליך הם בניין, בן 2 קומות הכולל בקומת הקרקע דירה וחנות ובקומה העליונה דירה, המצויים ב--- והידועים כחלק מגוש -- חלקה -- (להלן: "המקרקעין"),
הדירה בקומת הקרקע זו למעשה דירת הנישואין של הורי האחים שנשאו בשנת 1976. בדירה זו נולדו האחים והם חיו עם משפחתם וכיום מתגוררות בדירה בקומת הקרקע תובעות 1 ו-4. בדירה בקומה העליונה מתגורר הנתבע עם משפחתו.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הזכויות במקרקעין נרשמו על שם הסב המנוח ביום xx/xx/1980 ותובעת 4 מתגוררת בדירה בקומת הקרקע ממועד נישואיה לאב המנוח, בשנת 1976. ראו עדות תובעת 4 עמוד 2 שורות 15-17.
3.ביום 17/05/2018 הועברו הזכויות במקרקעין מכוח הסכם העברה ללא תמורה מיום xx/xx/2006. על פי ההסכם הועברו זכויות במקרקעין שהיו בבעלות אבי האב המנוח, סבם של האחים, המנוח א.ח.מ. ז"ל אשר נשא בחייו ת"ז מספר --------- (להלן: "הסב המנוח") אל הנתבע (להלן: "הסכם העברה ללא תמורה" או "עסקת המתנה").
4.התובעות עתרו לביטול הסכם העברה ללא תמורה.
עוד עתרו התובעות כי לאחר ביטול הסכם העברה ללא תמורה הנ"ל, ירשמו הזכויות על פי צווי קיום צוואה שניתנו אחר עיזבון הסב המנוח ואשתו ז"ל (סבתן של הצדדים), כך שהזכויות ירשמו על שם עזבון האב המנוח ויחולקו על פי צוואתו (הוגש צו קיום לצוואת הסבתא שניתן ביום xx/xx/1973, לא הוגש צו קיום לצוואת הסב המנוח). נטען כי האב המנוח הנחיל בצוואתו מיום xx/xx/2018, לתובעות 1-3 את הזכויות בדירה בקומת הקרקע ולנתבע את הזכויות בחנות, בדירה העליונה ובגג.
יוער כי בצוואה נפלה טעות בתאריך, נרשם "יום -- בחודש -- שנת 2018" והצדדים לא טענו לכך. אם היה ניתן צו קיום לצוואת האב המנוח, ברי כי המועד היה מתברר -ה.ג.ע.).
5.למעשה המחלוקת האופרטיבית העיקרית בין הצדדים נוגעת לדירה בקומת הקרקע בלבד ולזכויות במקרקעין שאינן בנויות (אם קיימות). שהרי, אם גם תתקבל התביעה, הרי שגם לגרסת התובעת הזכויות בחנות, בדירה העליונה ובזכויות בגג הן של הנתבע - זאת על פי צוואת האב המנוח. אמנם נטענה גם טענה בנוגע לתחולת הלכת שיתוף, אך טענה זו תהא רלוונטית בנוגע לזכויות האם מתוך זכויות האב המנוח, אם יקבע כי לאב המנוח היו זכויות.
6.התובעות מבססות תביעתן על הטענה כי העברת הזכויות מהסב המנוח אל הנתבע נעשתה במרמה, זיוף ומצג שווא. נטען כי הנתבע ידע שהזכויות במקרקעין הן בבעלות הוריו אך זייף את חתימת הסב המנוח על הסכם העברה ללא תמורה ועל ייפוי הכוח ומסמכי העברה ללא תמורה. נטען כי במועד החתימה על מסמכים אלו היה הסב המנוח "שרוי במצב דמנטי בליווי מטפל סיעודי עוד משנת 2004". נטען כי בחייו, כאשר האב המנוח גילה כי הנתבע מבקש לעשות שימוש במסמכים מזויפים ולהעביר את זכויות הסב המנוח לבעלותו, הגיש האב המנוח תביעה לסעד הצהרתי ועתר כי ירשם כמי שעברו אליו זכויות הסב המנוח מכוח צוואת הוריו (הסבים) או שימוש או חזקה או הסכמת הוריו המנוחים (הסבים).
לתביעה צורף העתק כתב התביעה שהוגש בהליך ת"א 23846-02-18. פסה"ד שניתן שם ביום 13/05/2018 הורה על מחיקת התביעה בהסכמה ללא צו להוצאות. נטען כי התביעה נמחקה בשל לחץ או איומים או הפחדה שהפעיל הנתבע על האב המנוח. התובעות הפנו לכך שהזכויות נרשמו על שם הנתבע זמן קצר לאחר מכן ביום 17/05/2018 וכי הנתבע השתהה כ-12 שנים ברישום הזכויות.
עוד נטען כי בהסכם העברת הזכויות ללא תמורה נפלו פגמים ברצון, בשל ניצול מצבו של הסב המנוח, חוסר תום לב או כפייה או שלא הייתה לסב המנוח גמירוּת דעת או כשרות לחתום על המסמכים שכן היה זקוק לאפוטרופוס.
לחילופין נטען כי הזכויות במקרקעין היו בבעלות האב המנוח ולא בבעלות הסב. נטען כי האב המנוח השתמש במקרקעין משנת 1975, והזכויות הועברו אליו ולתובעת 4 "למעשה" מאת הסב המנוח כשהרישום הפורמלי לא שונה – "וזאת בהתאם לנהוג בחברה בה חיים". נטען כי הבעלות מאת הסב המנוח לאב המנוח הועברה מאחר והאב המנוח נהג במקרקעין מנהג בעלים, החזיק במקרקעין מכוח השקעתו וניתנה לו רשות בלתי הדירה לעשות כן. (סעיף 62 לכתב התביעה).
לחילופי חילופין נטען שהסב המנוח העביר לנתבע מחצית הזכויות והמחצית הנותרת הועברה ע"י סבתן לאב המנוח, על פי צוואת הסבתא שהלכה לעולמה ביום xx/xx/1990.
עוד נטען כי לאב המנוח היה ברור שתובעת 4 היא בעלת מחצית מזכויות במקרקעין מכוח הלכת שיתוף או מתנה או שימוש או השקעה, ועל כן נישלה מצוואתו.
7.בסיכומיהן הבהירו התובעות כי תובעות 2-3 צורפו כתובעות מאחר ורצונו של האב המנוח היה שתהיה להן קורת גג "לעת מצוקה במידה ויתגרשו". סעיף 1 לסיכומי התובעות.
8.זה המקום לציין כי קדמה לתביעת התובעות תביעתן בהליך תמ"ש 79215-12-20, שם עתרו לסעדים דומים אך לא עתרו לביטול הסכם העברת הזכויות. התביעה שם נמחקה על פי פסק דין מיום 18/04/2024 ותחת התביעה הנ"ל הוגשה התביעה דנן.
9.הנתבע הכחיש את טענות התובעות. נטען כי התביעה היא ניסיון נואש של התובעות לקבל את שאינו מגיע להן ומבלי שתובעת 4, אימם של הצדדים, מבינה את משמעויות התביעה. נטען כי תובעת 1 מחזיקה בדירה בקומת הקרקע ללא תשלום ורק בגלל שנדרשה על ידי הנתבע לפנות את הדירה, הוגשו התביעות. הנתבע הפנה לשיהוי בהגשת התביעה ולכך שהתובעות המתינו עד לאחר פטירת האב לשם הגשת התביעה.
אשר לצוואת האב המנוח נטען כי במועד עריכת הצוואה, xx/xx/2018, הזכויות במקרקעין לא היו בבעלות האב המנוח ועל כן אין משמעות להוראות הצוואה שכוללות זכויות שלא היו בבעלת האב המנוח, מה גם שלא ניתן צו לקיום הצוואה. עוד הפנה הנתבע לכך שהאב המנוח חזר בו מתביעתו בהליך ת"א 23846-02-18, ביום 13/05/2018 כך שעריכת צוואתו כפי שנעשתה, באותו מועד, אינה הגיונית (התביעה הוגשה ביום 12/02/2018 ונכתב בה כי התגלה לאב המנוח דבר העברת הזכויות יום קודם לכן ביום 11/02/2018, מועד הצוואה הנטען הוא 10/02/2018– ה.ג.ע). עוד נטען כי בפועל האב המנוח לא ידע על הטענות כפי הועלו כנגד הנתבע בתביעה הנ"ל וכאשר התבררו לו מהות הטענות, עובר לדיון מיום 13/05/2018, ביקש למחוק את התביעה – נטען כי אמירתו של האב המנוח בבית המשפט, מעידה על רצונו. עוד הפנה הנתבע לכך שמועד עריכת צוואת האב המנוח ומועד הגשת התביעה סמוכים.
הנתבע טען שבידו הקלטות של שיחות מהן נלמד שהאב המנוח ידע שהזכויות במקרקעין הן בבעלות הנתבע והועברו לנתבע מהסב המנוח. עוד נטען כי מצבו הרפואי של הסב המנוח לא הצריך אפוטרופוס ולא צורפו מסמכים בתמיכה לטענה בנוגע למצבו הבריאותי – המוכחש. הנתבע ציין כי הוא מסכים לבדיקת אוטנטיות המסמכים על ידי מומחים.
עוד נטען כי לתובעת 1 נכס מגורים אחר, כך שלמעשה, בדירה בקומת הקרקע מתגוררת תובעת 4 בלבד. אשר להלכת השיתוף נטען כי אינה חלה מקום בו תובעת 4 מאשרת העברת הזכויות מהסב לנתבע וכאשר נטען כי יש ליתן תוקף לצוואה שאינה מאזכרת את חלקה.
לבסוף נטען כי שימוש במקרקעין אינו מקנה בעלות, התובעות לא העלו טענה זו קודם לכן וממילא טענתו של האב המנוח לבעלותו – התיישנה מאחר והסכם העברת הזכויות נחתם בשנת 2006 . כך גם לגבי זכויות הסבתא המנוחה שנפטרה כ-32 שנים טרם הגשת התביעה ולא ניתן כיום לטעון כנגד היקף עיזבון הסב.
בית המשפט התבקש לדחות את התביעה.
10.נוסף על כך, הגיש הנתבע תביעה לפינוי תובעת 1 מהדירה בקומת הקרקע. התביעה הוגשה לאחר שהתובעות הגישו תביעתן בהליך תמ"ש 79215-12-20 (שכאמור לעיל נמחק ותחתיו הוגשה התביעה דנן). נטען כי הנתבע נתן לתובעת 1 רשות להתגורר בדירה בקומת הקרקע כל עוד האב המנוח בחיים מאחר ושימשה כמטפלת עבורו בתשלום המוסד לביטוח לאומי, משהאב המנוח נפטר, עליה לפנות הדירה. עוד נטען כי תובעת 1 אינה משלמת את חשבונות המים והחשמל והנתבע נאלץ לשאת בתשלומם.
דיון והכרעה:
11.כבר ובראש חלק זה אדגיש כי טענות הצדדים בנוגע לתוקף צוואת הסבים או תוקף צוואת האב המנוח, אינן חלק מהכרעתי בפסק דין זה.
שאלת תוקפה של צוואה נבחנית עת מתבקש צו לקיומה, מה גם שהליך שכזה מחייב צירוף כל בעלי הדין הרלוונטיים, היינו כל הזוכים על פי הצוואה או היורשים על פי דין של המוריש – הסב המנוח או האב המנוח לפי העניין (שכן לצוואת הסבתא המנוחה ניתן צו קיום – מוצגים ג+י לתיק מוצגי התובעות ת/1). במקרה כאן האח ס.מ. אינו צד להליך ולא ידוע אילן היוחסין המלא של הסבים.
זכויות מכוח ירושה על פי דין או צוואה מחייבות מתן צו ירושה או צו קיום צוואה ומימוש הזכויות אינו בדרך של סעד הצהרתי ללא מתן צו ירושה על פי דין או צו לקיום צוואה, שהרי יש לברר היקף העיזבון ולאפשר למעוניינים בדבר להביא עמדתם למתן צו, אם לאו.
12.משכך, ההכרעה בפסק דין זה תהא בנוגע לתוקף הסכם העברה ללא תמורה ובמידת הצורך היקף הזכויות מושא ההסכם הנ"ל.
13.אשר לטענה כי יש להורות על ביטול הסכם העברת הזכויות, לאחר שבחנתי הטענות שהועלו והראיות שהוגשו, מצאתי לדחותה.
14.הסכם העברת זכויות נחתם ביום xx/xx/2006 (תעודת עובד ציבור מוצג טו במוצגי התובעות ת/1). ההסכם דווח לרשויות המס ביום xx/xx/2007 (מוצג ו' בתיק מוצגי התובעות ת/1, מוצג 3 בתיק מוצגי הנתבע נ/1) ועוד קודם לכן ניתן היתר בניה על שם הנתבע (מוצג ז בתיק מוצגי התובעות ת/1). אמנם בהיתר הבניה רשום האב המנוח כבעלים, אך מאחר ובאותה עת, טרם נבנתה הקומה העליונה והאב המנוח ומשפחתו התגוררו במקרקעין, אין בכך לשנות. רישום בהיתר אינו מקנה בעלות קניינית. לא אחת במקרים כגון המקרה כאן, נרשם בהיתר (מוצג ז בתיק מוצגי התובעות ת/1), המחזיק בפועל - כבעלים.
15.העברת הזכויות מאת הסב המנוח לנתבע נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום xx/xx/2018. (נסח טאבו הוגש כמוצג ט בתיק מוצגי התובעות ת/1). משנרשמה העברת הזכויות מדובר במתנה שהושלמה.
16.על הסכם העברת זכויות ללא תמורה, חלים הן דיני המתנה והן דיני החוזים הכללים – היינו ניתן לטעון כנגד הסכם העברת הזכויות ללא תמורה, טענות מכוח דיני החוזים הכללים. ואכן, התובעות כאן נסמכות בתביעתן על דיני החוזים הכלליים. נטענה טענת זיוף ומִרמה וגם טענות לפגמים ברצון: ניצול, כפייה, לחץ, העדר גמירוּת דעת או העדר כשרות נותן המתנה. אדון בהן כסדרן:
17.אשר לזיוף, זיוף היא שאלה שבמומחיות.
מינוי מומחה נועד לסייע לבית המשפט להכריע בסוגיות המחייבות ידע מִקצועי שבמומחיות. ראו בהקשר זה דברי כב' הנשיאה, השופטת חיות בע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה פסקה 14 לפסה"ד מיום 23.02.2014 והאסמכתאות שם:
"מינוי מומחה מטעם בית המשפט היא פרקטיקה ידועה ומקובלת במקרים בהם מתעוררת סוגיה המצריכה ידע מקצועי שבמומחיות, אשר לגביה נזקק בית המשפט לכלי עזר אובייקטיבי על מנת שיוכל להגיע לפתרון יעיל וצודק של הסכסוך. חוות דעתו של המומחה היא אומנם רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים".
18.התובעות לא הגישו חוות דעת מומחה ולא עתרו למינוי מומחה בית משפט. מקום בו חותם המסמך אינו בין החיים, אין די בהעלאת טענת זיוף. הנטל להוכיח טענת זיוף של אדם שהלך לעולמו, מוטל על הטוען לכך.
טענת התובעות, כי עו"ד חליל מאהר, שביצע את רישום הזכויות וערך את הסכם העברה ללא תמורה, "מבוקש על ידי שלל קורבנותיו ו/או רשויות החוק" אין בה די להוכחת זיוף.
כך גם הטענה שהעלתה תובעת 1 בעדותה היא השערה. ראו עדות בעמוד 21 שורות 30-39, שם הסבירה כי המסמכים מזויפים מאחר ו"זה מוזר שירושה שהיא קופצת מסבא לנכד..." אין בה לתמוך בטענה. ראו גם עדות תובעת 3 בעמוד 36 שורה 39, שם טענה כי ההסכם "כנראה מזויף". על כן, ומשלא הוכחה טענת הזיוף, הטענה נדחית.
19.אשר לטענה בדבר פגמים ברצון: ניצול, כפייה, לחץ, העדר גמירות דעת או העדר כשרות, גם טענות אלו אני דוחה.
כפי טענת הזיוף, הטענה בדבר העדר כשרות הסב המנוח היא טענה שבמומחיות והיה על התובעות לתמוך הטענה בחוות דעת מומחה. התובעות לא עשו כן. די בכך להביא לדחייתה.
לא די היותו של אדם מבוגר או לוקה בבעיות בריאות, כדי להוכיח כי מצבו הוא כמי שלא יכול היה להיות כשיר לחתום על המסמכים או שמי שמצבו הבריאותי כזה שנוצל. ראו עמ"ש 24171-06-13 מ.ד. נ' עִזבון המנוחה ר.ד, מיום 15.7.2014, סעיף 22 לפסה"ד שאוזכר בהליך ת"ע (חי') 57977-10-17 ה.ח. נ' ו.ח, סעיף 27 לפסה"ד מיום 18/06/2020.
סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע כי "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". קיימת חזקה משפטית כי כל אדם בעת שביצע פעולה משפטית היה כשיר לבצעה. גם אדם אשר מונה לו במועד מאוחר או בסמיכות לכך, אפוטרופוס. ראו רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז (5) 577, 586 – פסה"ד אמנם עוסק בפסול דין אך הדברים שנאמרו שם, טובים גם לענייננו.
למעשה, השאלה אם אדם היה כשיר לבצע פעולה משפטית היא שאלה של עניין שברפואה שיש להוכיחו באמצעות מומחה והגשת חוות דעת רפואית ולמצער מסמכים רפואיים. ראו תקנה 127 לתקנות יחד עם תקנה 258יב לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 אשר כיום נקלטה בתקנה 87 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 יחד עם תקנה 25 (ח) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020.
לתובעות עמדה האפשרות לעתור למינוי מומחה בית המשפט ואם הייתה נדחית בקשתן, לבקש להגיש חוות דעת מטעמן – התובעות בחרו לא לעשות כן.
אמנם, לבית המשפט שיקול הדעת האם להעדיף חוות-דעת רפואית (שהיא במקרה כאן, כפי דיון בצוואות, בבחינת "ניתוח שלאחר המוות") או להעדיף על-פניה עדות מהימנה של עורך המסמך או עדים. ראו ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, פ"ד נד (2) 215, 222 (30.4.200). אך כמפורט לעיל לא הוגשו מסמכים רפואיים או הובאו עדויות שיש בהם לתמוך בטענה בדבר מצבו הרפואי של הסב המנוח בעת החתימה על הסכם העברת הזכויות.
20.הנטל להוכיח טענת "לא נעשה דבר" (Non est Factum) והנטל להוכיח טענת תרמית מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הוא כבד מהנטל הרגיל שבמשפט אזרחי. על הטוען טענה זו להוכיחהּ בראיות פוזיטיביות. ראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה ויעקב לופו, פד"י נ"ד( 2 ) 559 , 570 והאסמכתאות שם. אמנם תקנה 78, בפרק ז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נמחקה, אך הפסיקה הרלוונטית חלה.
21.התובעות לא הגישו אסמכתאות לתמוך בטענתן כי הסב המנוח היה לא כשיר לחתום על הסכם העברת הזכויות. תובעת 1 אישרה כי אין מסמכים לתמוך בטענה זו. ראו עדותה בעמוד 20 שורות 10-28.
העדויות שנשמעו היו השערות – למשל עדות תובעת 1 בעמוד 23 שורות 25-34, עמוד 34 שורות 27-30 לעדות תובעת 3 – אך אישורה בעמוד 34 שורות 34-37 שם העידה כי הסב היה כשיר. עו"ד מרפעת מרעי העיד כי שמע מהאב המנוח שהסב המנוח "אינו מתפקד" 20 שנה (כך נטען, ראו עמוד 53 שורות 2-18), אך לא הראה מסמכים רפואיים.
עדויות אחרות שנשמעו לא נגעו למועד הרלוונטי – שהוא מועד הסכם העברת הזכויות או שלא נמסרו תאריכים – למשל עדות תובעת 2 בעמוד 56 שורות 27-33, שם העידה בחקירה ראשית ובחקירה נגדית בעמוד 63 שורות 25-35 לא ידעה לומר מועדים. עד אחד העיד כי בשנת 2003 הסב המנוח לא היה כשיר, אך מדובר בעד בעל אינטרס, בעלה של תובעת 2. כך או כך מסמכים לא הוגשו. על כן, התובעות לא עמדות בנטל להוכחת הטענה הנ"ל.
22.אשר לטענה לעושק הסב המנוח וניצול מצבו הבריאותי. לא רק שכאמור לא הוכח מצבו הבריאותי של הסב המנוח או ניצול מצבו הבריאותי, סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, מקנה זכות ביטול אישית שאינה ניתנת להעברה ליורשים אם העשוק ויתר עליה ולא עמד עליה. משכך, אין לתובעות זכות עמידה בהקשר זה. ראו גם סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, הקובע כי דרך הביטול תהיה "בהודעת המתקשר", היְינו הצד לחוזה ולא צד ג.
אמנם, יכול ועילת ביטול מחמת עושק תעבור לעבור לחליפו של אדם (באמצעות היורשים או מנהל עִזבון) ראו ע"א 92/89 ראובן עובדיה נ' שלומית סיבהי, פ"ד מה(5) 113, 119 וגם פרידמן וכהן, חוזים, כרך ב' בעמ' 1100 – אך אין בכך להקנות מעמד לתובעות שאינן חליפיו של הסב המנוח. לא ינתן צו קיום לצוואתו, לא הוצאה צו ירושה על פי דין אחר עיזבונו וכך גם לגבי עיזבון האב המנוח. התובעות אינן חליפיו, אין להן זכות בעיזבונו להבדיל מאינטרס, והסב המנוח כאמור ויתר על זכותו וכך גם האב המנוח – שמחק תביעתו בת"א 23846-02-18 מוצג ד בתיק מוצגי התובעות ת/1) כעולה מפסה"ד שניתן במעמד האב המנוח וב"כ בדיון מיום 13/05/2018 (מוצג ח' בתיק מוצגי התובעות ת/1).
יוער בהקשר זה כי דבר מחיקת התביעה נודע לתובעות עוד בשנת 2018. ראו עדות תובעת 1 בעמוד 11 שורות 18-20. יודגש כי בין תובעת 1 ובין הנתבע סכסוך ארוך שנים – ראו עדות האם, תובעת 4, עמוד 2 שורות 26-35, עמוד 6 שורות 2-11, עמוד 7 שורות 26-30, וגם עדות תובעת 1 עמוד 8 החל משורה 38, עמוד 12 שורות 24-28 וגם עדות תובעת 3 בעמוד 36 שורות 12-15 ועוד. סכסוך זה, ככול הנראה, מהווה הרקע להליכים מאחר והנתבע, לאחר פטירת אביו, ביקש לפנות את תובעת 1 מהדירה בה התגוררה עם האם – הדירה שבקומת הקרקע.
זאת ועוד, עילת העושק היא עילת ביטול המעניקה משקל לשאלת הגינותו של ההסכם. מבחינה היסטורית שאלת ההגינות נגעה לאיסור לקיחת ריבית או ריבית נשך, ולסבירות התמורה.
שאלת הגינות תנאי ההסכם, מתנגשת עם הגישה שמעניקה עדיפות לחופש החוזי - שהיא הגישה שאומצה בדיני החוזים בישראל. גישת החופש החוזי (האוטונומיה החוזית) בסיסה הוא שבית המשפט איננו מתערב בתנאי ההסכם ואינו בוחן אם התמורה המוסכמת היא תמורה ראויה. חוסר שוויון בתמורה או פער בתמורות הוא אחד מיסודות של עילת העושק – אך אין בו די. וודאי לא בהסכם מתנה שהוא הסכם חד-צדדי, וודאי לא בהסכמה מתנה בין סב לנכד, מקום בו בפועל, הסב כלל לא התגורר במקרקעין.
בחוזה מתנה, ניתן משקל רב לגמירוּת הדעת של נותן המתנה ודרוש "חופש מצפון והחלטה מלאים ושלמים יותר מאלו הדרושים בחוזים דו צדדים" - ראבילו, חוק המתנה, התשכ"ח-1986 פירוש לחוקי החוזים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשנ"ז- 1996 , עמ' 37 - 38. אך לא כל הפרעה בשיקול דעת שוללת בהכרח את גמירות הדעת הנדרשת. ראו ע"א 226/87 אחמד זועבי נ' עבוד ניקולא, פ"ד מג(1), 714, 717-718. מבחן גמירות דעת הוא חיצוני-אובייקטיבי. ראו ע"א 539/86 קליר נ' אלעד, פדי מג (1 ) 602 , 611 , ע"א 692/82 בוטקובסקי נ' גת פד"י מד( 1 ) 57 , 67 . בע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ נ' יששכר (יצחק) בוחבוט, פד"י מז( 1 ) 357 , 368. לכן נפסק גם כי זכות לבטל התחייבות לתת מתנה (מכוח חוק המתנה), היא זכות אישית שאינה עוברת ליורשים. ראו ע"א 11/75 ועד הישיבות בא"י נ' מיכאלי, פ"ד ל (1) 639, 643, צוטט בהסכמה בע"א 2215/00 ג'ורי נ' דנגור, פ"ד נו (3) 932, 943. ראו גם תמ"ש (חי') 24826-06-18 א.פ נ' ס.פ, מיום 25/05/2020.
23.על כן, אני דוחה טענת התובעות כי עומדת להן זכות לבטל את הסכם העברת הזכויות בשל עושק, כפי הוראות סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.
24.נוסף על כך, אני דוחה טענת התובעות כי הזכויות שהועברו על פי הסכם העברת הזכויות היו מחצית הזכויות במקרקעין ולא כל הזכויות.
25.טענת התובעות נסמכת על טענה כי לסבתא מחצית מהזכויות שנצברו על שם הסב המנוח הואיל והסבים נישאו לפני 1973 וחל על הרכוש שנצבר על שמם, המשטר הרכושי על פי הלכת השיתוף כך שהסבתא בעלים של מחצית מזכויות הסב המנוח.
26.אלא שנוכח עיתוי העלאת הטענה יש לדחותה.
27.אפנה לדברים שכתבתי ב תמ"ש (חי') 66680-09-16 א.ר. נ' א.ר., סעיפים 20-22 לפסה"ד מיום 04/01/2023 ולאסמכתאות שם. בתמצית אוסיף כאן;
28.הרציונל של הִלכת שיתוף הוא לתת ביטוי ממשי לכוונה משוערת של בני-זוג שהם שותפים שווים ברכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים. תוצאתה של הלכת השיתוף היא כי רכוש שנצבר על שם בני הזוג במהלך החיים המשותפים, משותף לשניהם בחלקים שווים - יהא אופן רישומו של הבעלות על הרכוש אשר יהא. ראו: בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, מח(2) 221, 252, מיום 7/2/1994 וגם בע"מ 1983/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 20 לפסה"ד של השופטת וילנר מיום 10/08/2023; הלכת השיתוף עניינה שותפות קניינית, שוויונית ומיידית בנכסים שבהם לפי הדין הכללי הזכות שייכת רק לאחד מבני הזוג. הזכות שייכת במחציתה, כבר במהלך החיים המשותפים לבן הזוג השני. פסקה 25 לפסה"ד בבע"מ 1983/23 פלוני נ' פלונית, שאוזכר לעיל.
מטרתה של הִלכת השיתוף היא שוויון בין המינים בהנחה שבחיים המשותפים בני-זוג תורמים, כל אחד לפי דרכו וחלקו - לרווחת המשפחה. תרומה אינה בהכרח תרומה כספית. ראו: ע"א 5640/94 חסל נ' חסל, נ(4) 250 מיום 9/1/1997, ע"א 87/85 מ. מנחם נ' עִזבון המנוח סלם שלום מנחם ואח', פד"י מא (2) 785, 791 וגם תלה"מ 25075-06 22 א.נ. נ' י.ש., מיום 22/07/2024. פסק הדין מיום 22/07/2024.
על פי הלכת השיתוף, בני-זוג החיים יחדיו ומקיימים משק בית משותף ואין ביניהם הסכם שקובע אחרת, קיימת חזקה כי כוונתם היא ליצור שיתוף מלא בכל נכסיהם – אלא אם מתגלה כוונה אחרת מהנסיבות – זוהי חזקת השיתוף.
29.זכות של בן זוג מכוח הִלכת שיתוף דורשת הכרה רשמית, וכל עוד לא הוכרה הזכות בהכרה רשמית, הזכות מכוח הלכת השיתוף היא זכות ערטילאית שאינה סותרת את רישום הבעלות על שם בן זוג שרשום או את חזקתו בנכס.
לבן הזוג שאינו רשום כבעל זכות בנכסים, זכות לבקש מימושהּ של זכותו במחצית מהנכסים, גם שנים רבות לאחר היווצרות השיתוף וחלוף השנים כשלעצמו, אינו מעיד על כי ויתר על זכויות מכוח הִלכת שיתוף. בין בני זוג, חלוף השנים לגיטימי. ראו ע"א 177/87 וינפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין נתניה, מד(4) 607, 611 מיום 15/11/1990.
30.לא כן בן-זוג שישן על זכויותיו, שאז יכול ויוחזק כמי שוויתר. זהו המקרה כאן, שהרי, הסבתא לא פעלה בחייה לממש זכותה וכלל לא נטען כי בקשה לעשות כן, או הביעה רצונה לעשות כן. אין נפקות לעובדה, כי ברי שבאותם ימים לא היה זה נהוג, כדי לשנות מכך.
31.אשר ליורשי בן-זוג שאינו רשום ושהלך לעולמו – במקרה כאן האב המנוח, הרי שאין מניעה עקרונית כי יורשיו יתבעו את חלקו כחלק מעִיזבונו – ככול שהוא לא ויתר על כך. ראו ע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין, מח(3) 372 פסקאות 16-21 לפסה"ד מיום 02.06.1994.
32.במקרה כאן, התובעות הן היורשות של היורש של בן הזוג שאינו רשום – הסבתא. קשר רחוק שכזה, מטעמים של מדיניות רצויה, אין לאפשר – שאחרת נמצא אותנו תרים אחר דורי דורות לאחור ומבקשים להוכיח כוונה של נפטרים, במרבית המקרים מפי השמועה, הערכה או האמונה של פלוני אלמוני. על כן, די בכך שהתובעות כאן אינן יורשות הסבתא המנוחה, אלא אך יורשות פוטנציאליות של האב המנוח, בכדי להביא לדחיית הטענה.
33.יתר על כן, במקרה כאן האב המנוח ויתר על זכותו – עת מחק תביעתו בת"א 23846-02-18 ביום 13/05/2018, (מוצגים ד + ח לתיק מוצגים התובעות ת/1), והתובעות אינן יכולות "להקים לחיים" וויתור זה או לבטלו. דבר הוויתור היה ידוע לתובעות משנת 2018, מועד מחיקת התביעה כפי שעלה מעדות תובעת 1 – שהיא הרוח החיה מאחורי התביעה כאן. ראו עדותה בעמוד 11 שורות 18-20, עמוד 14 שורות 11-18, עמוד 15 שורות 14-24 ועוד.
ראו גם עדות עוה"ד רפעת מרעי שייצג את האב המנוח, עת העיד כי מספר ימים לפני הדיון שהיה קבוע ביום 13/05/2018 בת"א 23846-02-18, אמר לו האב המנוח בטלפון כי הוא מבקש לחזור מהתביעה. עמוד 42 שורות 8-19.
ובעמוד 45 שורות 1-3 ציין כי למרות שנפגשו כשכנים, האב המנוח לא ביקש לחדש תביעתו והפניה לכך הייתה מצד התובעות לאחר פטירת האב המנוח.
34.זאת ועוד, במקרה כאן יש לראות ממילא בסבתא כמי שוויתרה על זכותה. ויתורה זה משתיק את יורשיה וודאי יורשי יורשיה, לטעון כנגד הוויתור או לבטלו, שהרי זכותה לטעון לשיתוף בנכסים מכוח הלכת שיתוף, היא זכות אישית שאינה ניתנה לירושה. נפסק כי אם לבן-זוג שאינו רשום הייתה אפשרות סבירה לממש זכותו לשיתוף בנכסים או לטעון לשיתוף בנכסים והוא נמנע מלעשות כן - יש לראותו כמי שוויתר על זכותו ובהתאמה בהתאמה, יורשיו מנועים מכוח ויתורו לטעון לשיתוף. זהו המקרה כאן. לא נטען כי הסבתא הייתה מנועה מלטעון או לדרוש זכותה. המסקנה היא כי היא נמנעה מלעשות כן ולמעשה ויתרה. ראו בהקשר זה סעיף 21 לפסה"ד בעניין ע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין, מח(3) 372 שאוזכר לעיל.
זאת ועוד, כפי שפרטתי לעיל, מחיקת התביעה הייתה ידועה לתובעות ב-"זמן אמת", ראו עדות תובעת 1, שהתגוררה עם תובעת 4 במועד הרלוונטי בדירה בקומת הקרקע, בעמוד 11 שורות 18-20, עמוד 14 שורות 11-18 ובפרט עמוד 15 החל משורה 14, וגם עמוד 16 שורות 7-18 שם אישרה תובעת 1 כי נכחה בבית המשפט בעת מחיקת התביעה וידוע לה כי האב המנוח ויתר על טענותיו, ואילו עוה"ד שייצג את המנוח מ.מ., אישר כי באולם המשפט נכחה גם תובעת 4, אשת האב המנוח וכי עוה"ד אמר להם שהאב מבקש לחזור מתביעתו ולמחקה. ראו עדותו בעמוד 49 שורות 23-38.
חרף זאת, התובעות לא טענו דבר עד לאחר פטירת האב המנוח.
הטענה כי חודשים לפני פטירתו של האב המנוח, האב המנוח אמר לתובעות שהוא מבקש לקבל את הזכויות, אינה משנה את המצב המשפטי –מה גם שהטענה לא הוכחה.
35.על כן אני דוחה את הטענה כי נוכח הלכת השיתוף במועד הסכם העברת הזכויות, היו לסב המנוח רק מחצית הזכויות להעביר.
יוער, אמנם ניתן צו לקיום צוואת הסבתא המנוחה, צוואה הדדית מיום 04/11/1988 (מוצג ג בתיק מוצגי התובעות ת/1) שניתן צו לקיומה ביום 04/10/1973 (מוצג י' בתיק מוצגי התובעות ת/1), אך אין מוריש יכול להוריש יותר ממה שיש לו ובהינתן כי לסבתא המנוחה לא היו זכויות במקרקעין, הרי שאין בהוראות הצוואה ההדדית לשנות מכך.
36.מעת שקבעתי כי הסכם העברת הזכויות בתוקפו, הרי שיש לדחות גם תביעת תובעת 4. שהרי, טענה, כי עומדות לה זכויות מכוח הלכת שיתוף, טענה שנטענה לראשונה במסגרת ההליכים כאן, מבוססת על זכויות האב המנוח. משקבעתי כי הסכם העברת הזכויות תקף וחל על כל הזכויות במקרקעין, הרי שלא היו לאב המנוח זכויות במקרקעין בחייו, ואין לעיזבון האב המנוח זכויות במקרקעין. בהתאמה גם לתובעת 4 אין זכויות – שהרי אין זכויות לשתף בהן.
37.אשר לטענה כי לאב המנוח זכות בעלות מכוח השקעתו, הרי שלא רק שההשקעה לא הוכחה – אלא הוכח שאת הבנייה מימן הסב המנוח ראו עדות תובעת 4 עמוד 5 שורות 31-39 , עמוד 7 שורה 13, וגם עדות תובעת 3 עמוד 33 שורות 18-26 . אלא שגם אם כוונת התובעות הייתה לכך שהסב המנוח העביר במתנה את המקרקעין לאב המנוח – הרי שמדובר בהתחייבות לתת מתנה במקרקעין המחייבת כתב ולא הוכחה עסקה שכזו.
לא זו אף זו, אלא שהתובעות בסעיף 62 תביעתן, למעשה סתרו טענתן כי לאב המנוח זכויות בעלות במקרקעין – שכן נטען שם כי לאב המנוח ניתנה על ידי הסב המנוח, זכות מגורים בלתי הדירה. טענה זו סותרת את הטענה לזכות בעלות.
38.בשולי פסה"ד אציין כי בסיכומיהן חזרו בהן התובעות מטענתן לזכויות בעלות במקרקעין של תובעות 2-3 מאחר ונטען שם, בסעיף 1 לסיכומים, כי תובעות 2-3 צורפו לתביעה מאחר ורצונו של האב המנוח היה שתהיה להן קורת גג "לעת מצוקה במידה ויתגרשו". טענה זו מהווה למעשה ויתור על כל טענותיהן של תובעות 2-3 לזכויות בעלות.
39.אשר לפינוי, בסיכומי הנתבע נטען כי תובעת 1 נישאה ואינה מתגוררת במקרקעין. משכך הרי שלכאורה התביעה התייתרה. עם זאת ומאחר והדבר לא נטען בסיכומי התובעות, הרי שנוכח העדר זכויות לתובעת 1 במקרקעין, ניתן צו המורה על פינויה מהמקרקעין בתוך 30 יום. אין בהוראה זו לגרוע מזכותה של תובעת 1 להגיע לבקר את תובעת 4 המתגוררת בדירה או לטפל בה בעת שהותה בדירה או לסייע לתובעת 4 בכל עת בעת שהותה בדירה.
עם זאת, וכמי שהתחייב הנתבע בבית המשפט – לתובעת 4 זכות מגורים ללא תמורה, בדירה בקומת הקרקע לכל חייה. ראו עמוד 41 שורות 10-17.
38.נפסק,
תביעת התובעות בתמ"ש 54525-03-22 נדחית.
תביעת הנתבע, שהוא התובע בתמ"ש 14667-01-21 מתקבלת.
לתובעת 4 זכות מגורים ללא תמורה, בדירה בקומת הקרקע לכל חייה.
התובעות 1-3, ישלמו לנתבע, יחד ולחוד, הוצאות ההליך סך 4,500 ₪ ושכר טִרחת עורך-דין סך 29,250 ₪.
נותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים שבכותרת.
ניתן היום, כ"ב תמוז תשפ"ד, 28 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
