השופטת קבעה שהמנוח לא יכול היה להוריש את הנכס לבתו מאחר שאביו (הסבא) כבר נתן אותו במתנה לאחיה - נכדו. התוצאה: אחותו של מקבל המתנה תפונה מהבית
דרמה בבית המשפט למשפחה בחיפה: גבר הוכר כבעלים על בניין שבו גרות אמו ואחותו, מכוח הסכם מתנה עליו חתם סבו לפני כ-18 שנה. אמנם ב-2018 אביו של מקבל המתנה ערך צוואה שמחלקת את הבניין בין אשתו וילדיו, אלא שהשופטת הילה גורביץ עובדיה קבעה שהסבא הקדים אותו ונתן את הבניין לנכדו, כך שהאב לא יכול היה להוריש מה שאין לו.
התובעות, אם ובתה, מתגוררות בדירת קרקע בבניין בן שתי דירות. הנתבע, בן נוסף, גר בדירה מעל. במקור נרשם הבניין בטאבו על-שם הסבא, אבי האבא. בשנת 2006 חתם הסבא על הסכם מתנה שלפיו הבניין כולו מוענק ללא תמורה לנכדו, הנתבע. בשלב מסוים הסב הלך לעולמו ובהמשך גם האבא נפטר.
לפני מותו, במהלך 2018, חתם האב על צוואה בה הוריש את דירת הקרקע בבניין לאשתו ובנותיו ואילו את הדירה העליונה לבנו. ואולם עוד באותה השנה נרשם הבן לבדו בטאבו כבעלים על כל הבניין, מכוח הסכם המתנה עליו חתם סבו.
בתביעה שהגישו האם ובתה לבית המשפט נטען שהעברת הבניין מהסבא לנכד נעשתה במרמה ולכן היא בטלה. לטענתן, הנתבע זייף את חתימת הסב, שהיה דמנטי, על הסכם המתנה. בנסיבות אלה, טענו התובעות, יש לפעול על-פי צוואת האב לפיה דירת הקרקע תהיה בבעלותן ואילו העליונה תהיה של הנתבע.
מנגד טען מקבל המתנה שצוואת אביו חסרת משמעות שכן הבניין לא היה בבעלותו, משום שהסב נתן את המתנה לפני כן. הוא כפר בכך שסבו היה בלתי כשיר לחתום על הסכם המתנה או שחתימתו זויפה.
הנתבע לא הסתפק בהתגוננות מפני תביעת אמו ואחותו, והגיש תביעה נגדית לפינוי האחות מהדירה.
המתנה הושלמה
השופטת גורביץ עובדיה ציינה שמתנת הסב לנכדו הושלמה ברישום האחרון כבעלי הבניין בטאבו. היא הבהירה שעל מנת לבטל את המתנה, וכפועל יוצא את רישום הנתבע כבעלים, על התובעות להוכיח שההסכם נחתם באופן פסול מבחינה משפטית, למשל תוך זיוף חתימת הסב או החתמתו בזמן שהיה בלתי כשיר. ואולם לדבריה, הן נכשלו בכך.
אשר לטענת הזיוף קבעה השופטת שהיא לא הוכחה, בהעדר חוות דעת מקצועית התומכת בה. מאותו נימוק נדחתה אף הטענה להיותו של הסב חסר כשירות לחתום על הסכם המתנה, שכן לא הובאה מטעם התביעה חוות דעת רפואית. "לא די בהיותו של אדם מבוגר או לוקה בבעיות בריאות, כדי להוכיח כי מצבו הוא כמי שלא יכול היה להיות כשיר לחתום על המסמכים", הובהר בפסק הדין.
בתוך כך, טענות התובעות להחתמת הסב על ההסכם תחת עושק וניצול נדחו על ידי השופטת, כשלעניין זה הוסבר שמדובר בעילות תביעה פרסונאליות של הסב המנוח ולתובעות אין מעמד לתבוע על כך.
משנקבע כי הסכם המתנה שריר וקיים, הדגישה השופטת, הרי שאין בצוואת האב על מנת להועיל לתובעות, שכן לא היה ביכולתו להוריש להן מה שאין לו. בנסיבות אלה נקבע שהבניין שייך כולו לנתבע וכי אחותו תפונה מהדירה, בכפוף לכך שתוכל להגיע אליה על מנת לבקר את האם ולטפל בה.
לנתבע, מקבל המתנה, נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 33,750 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד זכי כמאל
- ב"כ הנתבע: עו"ד אייל מגן
עו"ד לאה קליין אליאב
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.