בפניי תובענה להפחתת מזונות קטינים שהגיש התובע מר -- (להלן: "האב") וכן תביעה שכנגד להגדלת דמי המזונות אשר הגישה הגב' --- (להלן: "האם"), בשם הקטינים.
- התובע והנתבעת, נישאו זל"ז כדמו"י ביום --- מנישואין אלו נולדו לצדדים
שני הקטינים:
ו-א. כיום כבן 6 שנים.
- הצדדים ניהלו הליכים רבים בבית המשפט מאז שנת 2010 לרבות בסוגיית מזונות, רכוש, משמורת וכיו"ב.
ביום 26.02.2015 ניתן פסק דין בתביעות הרכושיות של הצדדים ; יצוין כי בכך לא סגי היה שכן הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בת"א (ראה עמ"ש 18841-04-15 ). הערעור הוכרע ביום 30.09.2016 בפסק דין עפ"י סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.
- א. סוגיית מזונות הקטינים נדונה בתמ"ש 45576-10-10 .
ב. ביום 02.03.2011 ניתנה החלטתי הקובעת מזונות זמניים לקטינים.
ג. בדיון שהתקיים ביום 02.10.2011 הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן ההחלטה למזונות הזמניים של הקטינים תהא פסק הדין לעניין זה; הסכמות הצדדים אושרו בו ביום וניתן להן תוקף של פסק דין.
- הפסיקתא שנחתמה בעניין מזונות הקטינים ביום 17.11.2011 קובעת בין היתר כדלקמן:
"הנתבע ישלם מזונות הקטינים על סך של 2,800 ₪ לחודש לידי האם (1,400 ₪ לכל ילד). תשלום דמי המזונות החל מיום הגשת התובענה ה-24/10/10 ובכל 24 לחודש שלאחריו...
החל ממועד עזיבת האם והקטינים את הבית המשותף ביום 21/08/11 , יישא הנתבע בהוצאות מדורם של הקטינים בסך של 40 אחוז משכר הדירה על פי הסכם שכירות שתציג התובעת. מוסכם כי שכר הדירה שבו יחויב הנתבע הינו שכירות של דירת 3 חדרים באזור מיקומה של דירת המגורים של הצדדים.
הנתבע יישא במחצית עלות המעון ו/או הגן וכן במחצית עלות הצהרון עבור הקטינים, על פי קבלות שתציג התובעת ובניכוי הנחות שתקבל.
הנתבע יישא במחצית עלות חוג לכל אחד מהקטינים."
תמ"ש 15007-05-15 - הפחתת מזונות
טענות האב:
- לטענת האב, עובד הוא כנהג מונית ומשכורתו מגיעה לסך של כ- 9,000 ₪ נטו בחודש ובבעלותו "מספר ירוק" לעסוק כנהג מונית.
בכתב התביעה טען האב כי הוא מתגורר בבית אימו המנוחה וכי מתנהלים לחובתו תיקים בהוצל"פ על סך של כ- 500,000 ₪ .
- בסעיף 6 לכתב התביעה טען האב כי בעת פסיקת המזונות, השתכרה האם במסגרת תפקידה כמנהלת תיקי לקוחות בחברת ----- סך של כ- 12,000 ₪ נטו בחודש, בתוספת החזקת רכב, פלאפון, מחשב והטבות נוספות וכי כיום האם עודנה מרוויחה את הסכום האמור.
עוד טען האב כי האם והקטינים שוכרים דירה בבניין מפואר בעלות של 4,400 ₪ לחודש וזאת יחד עם בן זוגה של האם.
- כאמור לעיל, בפסק הדין לעניין המזונות נקבע כי האב יישא במדור הקטינים בשיעור של 40% מדמי שכירות אותם תשלם האם ובהתאם לגובה דמי שכירות דירת 3 חדרים באזור מגורי הצדדים ובכפוף להצגת הסכם שכירות; בהליך שהתקיים בין הצדדים בלשכת ההוצל"פ לצורך יישום רכיב הוצאות המדור נקבע כי דמי השכירות המחייבים לצורך פסק הדין יעמדו על שעור של 3,500 ₪ לחודש בלבד קרי, האב יחויב בשיעור של 40% משכר דירה גלובלי בסך 3,500 ₪ (למרות שבפועל שוכרת האם דירה בסכום גבוה יותר). משכך חיובו של האב בגין מדור עומד על 1,400 ₪ לחודש בלבד ובסך זה הוא נושא בפועל.
- לטענת האב, דמי המזונות המשולמים על ידו (נכון למועד הגשת התביעה, מאי 2015) עולים לסך של 5,103 ₪ לחודש המורכבים מ- 3,000 ₪ דמי מזונות בסיס עבור שני הקטינים, סך של 1,400 ₪ בגין המדור, גן עבור א. בסך של 100 ₪ , צהרון עבור א. בסך 476 ₪, חוג בסך של 107 ₪ ותשלום עבור הוצאות חינוך בסך של 20 ₪ בחודש.
במועד הגשת הסיכומים מטעמו בתיק, טען האב כי דמי המזונות העדכניים עומדים על סך של 5,500 ₪ לחודש עבור שני הקטינים, כולל חוגים של הבן א. ותשלום גן הילדים.
- עתירת האב להפחתת המזונות שבהליך זה מתייחסת לשינוי נסיבות נטען באשר להוצאות המדור שכן האם מתגוררת עם בן זוגה באותה הדירה ועל כן לטענת האב יש להפחית את תשלום דמי המדור של הילדים בהתאם ולקבוע כי תחת חיוב האב בדמי מדור בשיעור של 1,400 ₪ לחודש, ישלם האב רק 700 ₪ לחודש.
כמו כן עתר האב להפחית גם את דמי המזונות הבסיסיים של הילדים בסך של 250 ₪ לחודש מכל קטין שכן תשלום זה בו הוא נושא, כולל גם את הוצאות המדור של הקטינים ונוכח מגורי בן הזוג במקום הרי שהוצאות אלו פחתו ועל כן עתר האב שבגין כל קטין ישולם 1,250 ₪ לחודש בבסיס המזונות.
טענות האם:
- לטענת האם, עסקינן במזונות מינימאליים עבור שני קטינים וכי האב לא הוכיח כל שינוי נסיבות מהותי.
האם טוענת כי מצבו הכלכלי של האב השתפר באופן משמעותי ממצבו במועד קביעת המזונות וכי הוא מרוויח סכומים גבוהים בהרבה, חובותיו צומצמו לאין שיעור וכן אימו הלכה לעולמה והותירה בידיו עיזבון משמעותי.
- מנגד טוענת האם כי מצבה הכלכלי נותר ללא שינוי וזאת אף להצהרת האב עצמו בכתב התביעה (ראה כאמור סעיף 6 לכתב התביעה) ; האם מרוויחה אותו שכר בדיוק ומקבלת אותם תנאים כמו במועד בו נקבעו מזונות הקטינים.
טוענת האם גם כי מאז נקבעו המזונות, פחתו מאוד הוצאות החינוך בהם מחויב האב שכן בנם הגדול של הצדדים, א., לא נמצא יותר בצהרון, כפי שהיה בעת קביעת המזונות ובנם הקטן של הצדדים, א., כבר מצוי במסגרת חוק חינוך חובה והוצאות החינוך בקשר אליו כוללות רק תשלום בגין צהרון; למעשה נגרע התשלום בגין גן פרטי לא. כפי שהיה במועד קביעת המזונות.
- לטענת האם, האב אינו מוכן לממן מחצית מעלות קייטנות הקיץ וחרף העובדה שאינו עומד בחובה המוטלת עליו לטפל בילדים מחצית מזמן החופשה; כן מסרב האב לממן שיעורים פרטיים לבן א. וחרף המלצות הצוות המקצועי.
- בנוסף טוענת האם כי דמי השכירות אשר היא משלמת בפועל עומדים על 4,400 ₪ בחודש ואולם כאמור לעיל, בהליך שהתקיים בין הצדדים בלשכת ההוצל"פ לצורך יישום סעיף הוצאות המדור שנקבעו בפסק הדין, הועמדו דמי השכירות המחייבים לצורך פסק הדין בשיעור של 3,500 ₪ בלבד שהוא שכ"ד צנוע ביותר, כך שבפועל משלם האב 40% מסך של 3500 ₪ ולא מהסך המשולם בפועל -4400 ₪.
- לטענת האם אין כל שינוי נסיבות מהותי בהכנסותיה וכאמור לעיל ומנגד השינוי בהכנסות האב הינן לטובתו בלבד ובשיעור ניכר ודמי המזונות בהם הוא מחויב, נמוכים מאוד ביחס לאלו שחויב בראשית הדרך.
- לטענת האם, בסכומו של דבר משלם האב סך של 2,200 ₪ לחודש עבור כל קטין ובסה"כ- מזונות בשיעור כולל של 4,400 ₪ כולל מדור; עסקינן ברף מינימאלי של מזונות ילדים ובהתחשב בזמני השהייה של הקטינים עם אביהם.
מפנה האם לכך שהאב לטענתו משתכר כ- 9,000 ₪ נטו בחודש כאשר אין לו כל הוצאות מדור בעבור עצמו מה שמותיר בידיו לפחות סך של 5,000 ₪ הכנסה פנויה מדי חודש.
- לטענת האם, העובדה שבן זוגה מתגורר עימה אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי ו/או שינוי נסיבות כלל המצדיק פתיחתו של פסק הדין למזונות שהתבסס על הסכמת הצדדים.
תמ"ש 35356-07-15 – הגדלת מזונות
טענות האם:
- במסגרת תביעה שכנגד אשר הגישה האם, עתרה האחרונה להגדלת מזונות הקטינים בגין אלו:
א. מימון מחצית עלות קייטנת קיץ עבור הקטינים.
ב. מימון מחצית עלות שיעורים פרטיים הדרושים לקטינים.
- לטענת האם, מפר האב את הסדרי הראייה אשר נקבעו בהסכם ונוטל את הקטינים הרבה פחות ממה שהוטל עליו במסגרת פסק הדין; כך האב ביטל כליל את הסדרי הראייה שהיו אמורים להתקיים בימי רביעי במהלך השבוע; האב נוטל את הקטינים רק פעם אחת בשבוע ומחזיר את הקטינים לבית האם לכל המאוחר בשעה 17:30 מבלי שאכלו ארוחת ערב ומבלי שנערכו לשנת הלילה.
גם בסופי שבוע, מקיים האב את הסדרי הראייה בהתאם לרצונו וצרכיו, הקטינים מוחזרים לבית האם ביום שבת לכל המאוחר בשעה 17:30 מבלי שאכלו ארוחת ערב וכיו"ב.
- האב אינו נוטל את הקטינים כלל במחצית החגים והחופשות ממסגרות החינוך , בפרט הדבר נכון במהלך חופשת הקיץ שאז הילדים נמצאים ללא מסגרת חינוכית במשך החודשים יולי-אוגוסט ברציפות והאב אינו משנה דבר מהסדרי הראייה הרגילים וכל נטל הטיפול בילדים מונח על כתפי האם.
- לא זו אף זו ולמרות שהאב אישר, כך לטענת האם, רישום הקטינים לקייטנות בחופשת הקיץ, סירב הוא לשאת במחצית עלויות הקייטנות וכל הנטל הכספי הוטל עליה. גם לאחר תום מחזורי הקייטנות, נותרים ימי חופשה רבים בהם האב מסרב ליטול את הקטינים והאם נאלצת לפדות ימי חופשה רבים במקום עבודתה.
- זאת ועוד, הקטין א. שהוא כיום כבן 11 שנים, מתקשה בלימודיו ונזקק לטענת האם לשיעורי עזר בחשבון והבנת הנקרא. חרף זאת האב מסרב להשתתף במימון מחצית מהעלויות הכבדות תוך אחיזה דווקנית בכך שלא חויב בהוצאות אלה במסגרת פסק הדין.
- יודגש כי הוצאות החינוך אשר משלם האב פחתו באופן דרמטי שכן מעון פרטי בגין א. וכן צהרון אחד בגין א. אינם משולמים עוד. למרות זאת מסרב האב להתאים את רכיבי הוצאות החינוך החריגות של הקטינים להליך גדילתם ולהחליף את הרכיב של ההוצאות בגין מעון פרטי וצהרונים בהוצאות החינוך החריגות המתאימות לגילם לרבות שיעורי עזר.
טענות האב:
- האב מתנגד להגדלת המזונות; חוזר על טענותיו בדבר מצבו הכלכלי הרעוע, בדבר פער השתכרות בינו לבין האם ומפנה לכך שכיום (במועד הסיכומים) משלם הוא כ- 5,500 ₪ לחודש למזונות שני הקטינים.
- האב טוען כי לא הוכח שינוי נסיבות מהותי ומשכך אין לשנות מהוראות פסק הדין.
האב טוען כי הוא לוקח את הילדים בהתאם להסדרי הראייה וכי הוא מסכים ליטול אותם גם במחצית ימי החופשה. עוד הוסיף כי אינו מחויב בעלות קייטנות בפסק הדין ומשכך אין כל מקום לשנות חיוב זה כיום.
- עוד טען האב כי הוא יכול לסייע לילדים בשיעורים ומשכך אין צורך בשיעורים פרטיים וכן ניתן להסתייע בעזרה במסגרת בית הספר.
דיון
- פסק דין למזונות הוא פסק דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד וככזה, הוא מסווג כעילה הולכת ומתמשכת (פרופ' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, 284 (1991)).
משכך אין פסק הדין למזונות מהווה מעשה בי-דין סופי (בין אם ניתן לאחר שמיעת ראיות ובין אם עפ"י הסכמות). ההלכה הפסוקה מורה, כי מקום שמתרחש "שינוי נסיבות מהותי" ניתן לעיין בפסק הדין מחדש: "פסק דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך... נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר כאמור, רק לאותם מקרים בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר.. מבחינה זו אין שוני בין פסק דין שהושג על יסוד הסכמה לבין פסק דין שיכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות" (ראה-ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187).
- מוסיפה ההלכה וקובעת, כי על הטוען לשינוי הנסיבות (קרי: התובע), להוכיח שינוי נסיבות מהותי, ועליו להיות כזה שלא נצפה ולא ניתן היה לצפותו מראש, עת החתימה על ההסכם. על כן, על העותר מוטל נטל ההוכחה להציג את השוני בין המצב ששרר עת אושר ההסכם לבין המצב השורר במועד הגשת התובענה ובירורה ולהצביע על השוני שבעל הדין לא יכול היה לצפות מראש.
ראה לעניין זה: דבריו של כבוד השופט משה דרורי בבר"ע ( ירושלים ) 305/08 פלוני נ' אלמוני (פורסם בנבו) פס"ד מיום 12/6/09 .
ע"א 511/78 דלהרוזה נ. דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449 ;ע"א 88/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט (1) 215).
- לא זו אף זו, אין די בכך שארע שינוי נסיבות בין המועדים האמורים אלא נקבע כי רק
נסיבות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם, דהיינו היכולות להשפיע ממש על עצם
החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או לשורשו
של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה –
יהוו את השינוי המהותי הדרוש בדין לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור המזונות ע"י בית המשפט.
בע"א 442/83 קם נ. קם, פ"ד לח(1) 761 נפסק כי שינוי מסוג ייעשה רק במקרים נדירים וגם זאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:
- לא יהיה צודק להשאיר פסק הדין על כנו בעקבות שינוי הנסיבות המהותי.
- מראש, הותירו הצדדים, במפורש או מכללא, פתח לשינוי נסיבות.
- מבקש השינוי פעל בתום לב (ראה עמוד 767 לפסה"ד).
יוצא אפוא כי התנאי הראשון לשינוי גובה החיוב הוא כי עקב שינוי הנסיבות, לא יהיה זה צודק להשאירו על כנו, או שאכיפתו תהא בלתי צודקת לחלוטין וכדברי כב' השופט שמגר בע"א 442/83 האמור:
"מגמת היסוד היא האיזון בין שני אינטרסים, היינו בין אינטרס הסופיות של פסק הדין לבין האינטרס, שלא יישאר על כנו פסק-דין, שאכיפתו הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין"
ראה גם רמ"ש 13334-02-13 א.פ נ' נ.י.פ מאת כב' השופט ש. שוחט (פורסם בנבו) פס"ד מיום 29.04.2013, בעניין דשם הורה בימ"ש קמא על הגדלת מזונות הקטין כבר במסגרת הסעד הזמני ולא המתין עד לבירור סופי של המחלוקת ועל מנת למנוע תוצאה קשה של איבוד קורת הגג של הקטין; בקשת רשות הערעור שהונחה בפני ביהמ"ש המחוזי נדחתה מהטעם האמור.
- מן המקובץ, הרי שבתביעה להפחתת/הגדלת מזונות, אין בודקים את צרכי הקטינים או יכולותיהם של הצדדים מההתחלה, אלא רק את השינוי בנסיבות בין המועדים. היינו, כל צד המבקש להוכיח שינוי נסיבות מהותי אם בנסיבות, אם בצרכים, או בשניהם גם יחד, מחויב בהוכחתו של המצב שהיה בעבר, עת ניתן פסק הדין, ובהוכחת השינויים שחלו מאז וכן כי המדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפות אותו (ראה: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה האמור לעיל).
- ייאמר כבר עתה כי במקרה הנדון לא מצאתי כל שינוי נסיבות מהותי בצרכים של הקטינים ואף לא שינוי בהכנסות שני הצדדים.
א. המחלוקות הרכושיות בין הצדדים ובאשר לכספי האיזון (סוגיה אשר
הוכרעה כאמור בפני בית המשפט המחוזי במסגרת עמ"ש 18841-04-15), היו
ידועות לצדדים ופרושות על השולחן במועד ההסכמה על דמי המזונות
וקביעתם ביום 02.10.2011.
ב. לא עלה בידי האב להוכיח כי חל שינוי לרעה במצבו הכלכלי ואף להיפך,
התרשמתי כי האב הצליח להעלות את "העגלה על המסלול" וכי הוא עושה כל
שביכולתו להחזיר חובות , להשתכר ולעמוד בתשלום המזונות שהוטל עליו.
כאמור לעיל, האב טען בעצמו כי אין כל שינוי בהכנסות האישה וראה סעיף 6
לכתב התביעה מטעמו.
גם אילו אירעו שינויים קלים ומטבע הדברים בחלוף השנים, בהכנסות האב
והאם, בוודאי אלו לא עלו לכדי שינוי נסיבות מהותי.
ג. כך אף לגבי צרכי הקטינים- לא הוצגה כל ראיה לשינוי בצרכים אלו; האם
הפנתה לכך שכעת משגדלו הקטינים, נזקקים הקטינים אף לשיעורים פרטיים
ותשלום קייטנות ועל האב להשתתף במימונם תחת הוצאות שנחסכו ממנו
כגון עלות גן פרטי עבור הקטין א. (שהסתיים) וצהרון עבור הקטין א.
ואולם עסקינן בשינויים צפויים, רגילים אשר מטבע הדברים ומטבע גדילתם
של הקטינים משתנים צרכיהם ואין עסקינן בשינוי אשר לא ניתן היה לצפות
מראש, עת נקבעו המזונות בהסכמת הצדדים ביום 02.10.2011.
ד. גם לעניין הטענה בדבר שינוי בהסדרי הראייה – טענת האב מחד כי הסדרי
הראייה הורחבו משמעותית דה פקטו וטענת האם מאידך כי האב אינו עומד
בהסדרי הראייה בהם התחייב בשוטף ואף בחגים ובחופשות הקיץ- הצדדים
הגיעו להסכמות במסגרת הדיון שהתקיים ביום 19.06.2016 והאם ציינה
בסעיף 48 לסיכומיה כי ,למרבה הפתעתה, האב עומד בהסדרי הראייה אף
במהלך הבקרים בחודש אוגוסט ובמידה וימשיך לעשות כן בשנים הקרובות,
היא מסכימה לשאת לבדה בעלות הקייטנות בחודש יולי.
- יחד עם זאת, בנקודה אחת ויחידה אכן ארע שינוי אותו על בית המשפט לבחון; מזה מספר שנים מתגורר עם האם והקטינים, בן זוגה של האם ואשר הוא נושא בחלק מעלויות המדור במקום; סוגיה זו תיבחן .
ברור הוא כי מגורים משותפים עם צד ג' אינם מאיינים את צרכי הקטינים במדור אלא לכל היותר מפחיתים את גובה ההוצאה ובהתאם לכלל הצריכה השולית הפוחתת ולמעשה תשלום זה משליך על היקף חלקם של הקטינים בהוצאות המדור הכוללות;
ראה- תמ"ש (ירושלים) 39642-02-14 (פורסם בנבו), פס"ד מיום 18.02.2016 ; וכן תמ"ש (ת"א) 6935-08-12 , (פורסם בנבו), פס"ד מיום 03.03.2013 .
עוד ברור כי חובת נשיאת המדור אינה רובצת לפתחו של צד ג', אלא מחובתו המובהקת של אבי הקטינים הוא התובע.
ראה דברי כב' השופט סילמן בתמ"ש (קריות) 5324-03-09 י' ב' ואח' נ' י' פ' , (פורסם בנבו), פס"ד מיום 08.04.2010 .
ראה גם דברי הש. ורדה בן שחר בתמש (ב"ש) 001960/06 (פורסם בנבו), פס"ד מיום
02.03.2008 .
לצורך בחינת כל האמור, להלן עיקר הראיות שהונחו בפני בית המשפט בהליך;
חקירת האב מיום 19.06.2016
- בחקירתו הודה האב כי הוא מרוויח כ-9,500 ₪ נטו בחודש (ראה עמוד 8 לפרוטוקול).
עוד העיד האב כי הוא מתגורר בדירת אימו המנוחה ב---, דירה בת 5 חדרים מרווחת וזאת ללא כל תמורה שכן אחיותיו הסכימו למגוריו בדירה גם בשנים הקרובות ועד "שילך לדרך הישר" (עמוד 16, לפרוטוקול, שורות 6-9 ).
עוד העיד האב כי הוא ואחיותיו לא פועלים להוצאת צו ירושה אחר האם המנוחה כי הם ממתינים שיסתיימו ההליכים המשפטיים של האב ולטענתו לאחר שזאת יקרה, יידרש הוא להתחשבן עם אחיותיו על הלוואה בסך של כ- 455,000 ₪ שנתנה לו אימו המנוחה בחייה והוא אמור להשיב אותה לאחיותיו כיורשות המנוחה (ראה עמוד 13 לפרוטוקול).
- חרף הנטען על ידי האב כי מצבו הכלכלי הורע וכי אין לו אפילו כרטיס אשראי, הסתבר בהליך כי מזה שלוש שנים הוא לומד לימודי מכינה ומשפטים במכללה למשפטים; שכר הלימוד המדווח הינו כ- 32,000 ₪ בשנה ואולם האב טען כי הוא זכאי להנחת תושב ---- (חרף העובדה כי איננו מתגורר בעיר) וכי הוא משלם "רק" כ- 24,000 ₪ בשנה (ראה עמוד 15 לפרוטוקול).
כאשר נשאל האב כיצד הוא משלם שכר לימוד נכבד זה, טען: "זה לא אני שילמתי. אמי המנוחה שילמה" (עמוד 15, שורה 22).
מן האמור עולה כי מצבו הכלכלי של האב לא השתנה לרעה מאז המועד בו נקבעו מזונות זמניים אלא אף ניתן לאמר כי האב פועל ללא לאות לשיפור המצב- הן בהכנסתו, הן בלימודים גבוהים והן בצמצום עלויות נוכח מגוריו בבית אימו המנוחה.
- באשר להסדרי הראייה עם הקטינים בחופשת הקיץ, העיד האב:
" ש. אתה מוכן להתחייב שבחודש יולי במשך חודש...?
ת. מתחייב עכשיו. חודשיים אני לוקח אותם. חודשיים. אני מתחייב לקחת את הילדים בכל שעה שהיא תחפוץ וגם לא תחפוץ ואת יודעת את זה" - ראה עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 3-5 .
ואכן בהמשך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה, לפיהן האב ייקח את הקטינים ביום שני מהמסגרת החינוכית ויחזירם למסגרת החינוכית למחרת היום כך שהילדים ילונו אצלו באותו היום.
בימי רביעי ובמשך החודשים הקרובים (לאחר ההחלטה) ייקח האב את הילדים מהמסגרת החינוכית וישיבם לבית האם בשעה 20:00- היה ויתקיימו ההסדרים באופן רציף במשך שלושה חודשים, יהא רשאי האב להלין אותם גם ביום רביעי בביתו.
כן התחייב האב ליטול את הקטינים גם בחגים ובחופשות לרבות חופשת הקיץ ועפ"י האמור בסיכומי האם וכפי המצוטט לעיל, נראה כי הצדדים הגיעו בעניין לעמק השווה.
חקירת האם ביום 19.06.2016
- האם העידה כי היא מתגוררת עם הקטינים באותה דירה מאז שעזבה את בית המגורים המשותף וכי אמנם בשנים האחרונות בן זוגה חי עימם אך חוזה השכירות הוא על שמה (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 26-30).
עוד העידה האם כי דמי השכירות בדירה עומדים על 4,400 ₪ בחודש ואולם בן הזוג איננו משתתף כלל בדמי השכירות.
יחד עם זאת טענה האם כי בן זוגה משתתף בקניות עבור הבית בסך של כ- 2,500 ₪ בחודש וכן משלם את רוב הוצאות המדור כגון ארנונה, חשמל, גז, YES בסך כולל של כ- 1,400 ₪ בחודש, קרי בן הזוג של האם משלם עפ"י עדותה מדי חודש כ- 4,000 ₪ (ראה עמוד 17 לפרוטוקול).
תשלום דמי המדור בפועל
- כאמור לעיל, האב חויב בפסק הדין בשיעור של 40% מדמי השכירות של מדור הקטינים ובהתאם לדירת שלושה חדרים באזור מגוריהם (הקודם) של הצדדים;
מזה מספר שנים שוכרת האם דירה למגוריה ומגורי הקטינים בעלות של 4,400 ₪ בחודש; נגזרת של 40% משכ"ד זה תעמוד על 1,760 ₪ לחודש ואולם האב משלם בפועל סך של 1,400 ₪ בחודש כנגזרת מתקרת שכ"ד של 3,500 ₪ בחודש אשר לטענת האב- זהו שכ"ד ממוצע של דירה דומה לזו שהתגוררו בה הצדדים באזור (וכך נקבע בלשכת ההוצאה לפועל כאמור לעיל ובהמשך להוראות פסק הדין).
מן המקובץ- האב משלם כ- 360 ₪ פחות בחודש לעומת מצב שבו היה תחשיב חלקו נעשה עפ"י שכר הדירה המשולם בפועל ע"י האם; ההפרש משולם ע"י האם ו/או בן זוגה.
- אין חולק כי בן זוגה של האם מתגורר עימה וכעדותה בפניי הוא משלם סך של 4,000 ₪ בחודש אשר דה פקטו פוטרים את האם מלשלם חלק מהוצאות המדור כגון חשמל, מים, גז, ארנונה, כבלים וכן משלם הוא קניות עבור הבית קרי- השתתפות משמעותית בכלכלת הבית.
יחד עם זאת ולאחר שמיעת הראיות, נחה דעתי כי מגורי האם עם בן זוג אינה יכולה להיחשב כנסיבה אשר לא היתה צפויה.
בני זוג מתגרשים ומטבע הדברים, מוצאים בני זוג חדשים, עוברים להתגורר עימם, מתחתנים שוב, מביאים ילדים נוספים- זהו טבע העולם.
למה הדבר דומה?
קובעת הפסיקה כי הולדת ילד נוסף לאב אינה סיבה להפחתת המזונות, אלא רק אם חלה בנוסף לכך ירידה משמעותית בשכרו של האב התובע.
וראה בעניין זה: ע"א 381/86 אבין נ' אבין (פורסם בנבו), פס"ד מיום 31.12.1986 ; ע"א 259/75 שטראוס נ' שטראוס, פ"ד ל(2) 358.
לאמור לעיל יש להוסיף את חשיבות היציבות והוודאות החוזית-משפטית בין ההורים לרבות עקרון כיבוד הסכמים.
יפים לענייננו דבריו של כב' השופט א. זגורי בתמ"ש (נצ') 8879-12-15 י.ר.ר. נ' ד.ר. (פורסם בנבו), פס"ד מיום 14.02.2016 :
"יש הכרח משמעותי לקבוע משקל ניכר לסופיות הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין, על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים וזאת בשל החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסכסוך בין הצדדים".
בהינתן כאמור כי זו דרך העולם- בני זוג חדשים , ילדים נוספים- לא ייתכן כי שינוי שכזה יהווה לכשעצמו שינוי נסיבות מהותי ויפגע באופן ניכר, כמעט בכל הסכם פשרה; העדר הסופיות והפגיעה בציפיות הסבירות של הצדדים עלול להביא למצב בו בני זוג לא יגיעו עוד להסכמים ויוותרו "בכוננות ספיגה" תמידית. זוג אשר רוצה לעגן הסדר בהתייחס להצטרפות גורם נוסף לדירה – צריך שיתייחס לכך בהסכם.
במקרה זה שבפנינו – הגבלת גובה דמי השכירות לדירת 3 חדרים באזור מגורי הצדדים שבפסק הדין , מגנה על האב מהאפשרות שנוכח בן הזוג החדש יחויב הוא בעלויות דירה הצריכה להכיל גורם נוסף ו/או מהאפשרות שנוכח בן הזוג החדש תשתפרנה יכולותיה הכלכליות של האם ותתאפשר שכירת דירה יקרה יותר אשר תשית עליו עלויות נוספות.
- האב נושא בתשלום המדור וכאמור לעיל לפי תקרה של 3,500 ₪ בחודש בלבד ולא נגזרת של סכום השכירות המשולמת בפועל (וזאת נוכח נוסח הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין) , כך שאף אילו היה מקום להורות על שינוי בדמי המדור המשולמים בגין הקטינים, ממילא דמי המדור פחותים מדמי המדור הקיימים.
- מאחר והאב לא חויב בפסק הדין באופן נפרד בעלויות הוצאות אחזקת המדור של הקטינים ולא נקבע דשם כי בתוך סכום המזונות אשר נקבעו נלקח בחשבון גם חלק בגין הוצאות מדור- לא מצאתי מקום לקבל את עתירת האב להפחית את דמי מזונות הבסיס של הקטינים ובגין השתתפות בן הזוג בהוצאות המדור; דמי הבסיס יוותרו 1,400 ₪ לכל קטין (לפני הצמדה).
- א. נוכח כל אלו, לא מצאתי מקום לקבוע כי מגורי בן הזוג יחד עם האם והקטינים הוא שינוי נסיבות מהותי במקרה דנן.
ב. באשר ליתר החיובים בפסק הדין- לא מצאתי וכאמור לעיל כל מקום להורות
על שינוי וממילא הדבר לא נטען ולא הוכח כל שינוי נסיבות מהותי בעניין.
- כך גם באשר להגדלת דמי המזונות הנתבעת על ידי האם וכאמור לעיל, שיעורים פרטיים כמו גם תשלום לקייטנות, אינם בבחינת שינוי נסיבות מהותי אותו לא ניתן היה לצפות מראש; זהו טבע העולם- ילדים גדלים ובוגרים והוצאותיהם משתנות והורים מקווים ומתפללים כי סדר עולם זה לא ישתנה והם יזכו לראות בגדילת ילדיהם תוך שנלווה לכך מטבע הדברים גם הצורך לשאת בעלויות הנובעות מכך .
במועד קביעת המזונות בשנת 2011, היה ברור לצדדים כי הקטין א. יסיים בקרוב את שהותו במעון פרטי וכי הקטין א. לא יישאר לנצח בצהרון ועל כן אין להצביע על שינויים אלו כשינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות ביהמ"ש בסך שנקבע.
אף הטיעון של האם כי למעשה נגרע מהאב החיוב בגין גן ילדים פרטי ו/או צהרון של הבן הגדול כך שהיום הוא משלם דה פקטו דמי מזונות נמוכים יותר, אינו טיעון המצדיק הגדלת מזונות שנקבעו.
האב נשא בחיובים שהוטלו עליו ומשלא קיימים חיובים כאלו- לא יכולה האם לאחוז בדבר ולעתור לשינוי פסק הדין.
במועד ההסכמות היה ניתן לצפות ברמת סבירות גבוהה ביותר כי הקטינים יירשמו לקייטנות וסביר כי יזדקקו לשיעורים פרטיים; משלא נקבע חיוב האב בהוצאות אלו הרי שלא ניתן כעת לבצע מקצה שיפורים.
אין באמור לעיל כמובן לגרוע מחובת האב ליטול את הקטינים בחופשות הקיץ, לקיים את הסדרי הראייה כדבעי במהלך החגים והחופשות וכן להוות הורה פעיל ומשתף פעולה בכל הנוגע לצרכים הלימודיים של הקטינים- לרבות סיוע בשיעורי בית ותמיכה ככל הניתן.
- חלוף הזמן ממועד עריכת הסכם הגירושין וגדילת הקטינים שינה את צרכי הקטינים – הפחית את חיוב האב בהוצאות החינוך שלהם ומנגד הצריך האם לשאת בהוצאות אחרות של הקטינים בהן היא נושאת לבדה (ונוכח נוסח הסכם הגירושין) אולם מנגד אפשר לאם ליצור קשר זוגי חדש ובו בן זוגה מתגורר עימה בדירה ומסייע לה כלכלית. השינויים האמורים אינם יכולים להיחשב לטעמי לשינויי נסיבות מהותיים אך דווקא בהצטברותם יוצרים האיזון המאפשר קיום ההסכם כלשונו.
- אשר על כן מורה כי פסק הדין למזונות, יעמוד על כנו.
מורה על דחיית שתי התובענות.
נוכח התנהלות הצדדים, מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אשור מסירה.
מתירה לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.
ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ז, 15 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.