ביקש להפחית את המזונות כי גרושתו חיה עם בן זוג חדש, ונדחה

בשנת 2015 הגישו בני הזוג לשעבר תביעות הדדיות: הגבר להפחתת דמי המזונות לשני ילדיהם, ואילו האישה להגדלתם. שתי התביעות נדחו באחרונה כיוון שמבחינת בית המשפט, לא אירע שום דבר שמצדיק לשנות את הסכם המזונות.

לבני הזוג לשעבר שני ילדים קטינים בגילאי 11 ו- 6. משנת 2010 מנהלים השניים הליכים משפטיים רבים, במסגרתם הם הגיעו להסכם מזונות שבנובמבר 2011 קיבל תוקף של פסק דין. ההסכם קבע כי האב ישלם לילדיו מזונות בסיס בגובה 2,800 שקל ו-40% מדמי שכר הדירה. כמו כן הוא חויב לשאת במחצית עלויות החינוך שלהם.

בתביעה שהגיש הגבר לבית המשפט למשפחה בתל אביב הוא ביקש להפחית את המזונות ב-500 שקל ולצמצם את השתתפותו בדמי השכירות ל-700 שקל במקום 1,400 השקלים ששילם עד עכשיו. זאת, בשל העובדה שגרושתו עברה לגור עם בן זוג, שמטבע הדברים נוטל חלק בהוצאות המגורים. 

לטענתו, מצבו הכלכלי פחות טוב משל גרושתו, שכן הוא משתכר מעבודתו כנהג מונית 9,000 שקל ושקוע בחובות להוצל"פ. לעומתו, הגרושה משתכרת 12,000 שקל חודש ומתגוררת בדירה מפוארת.

האישה טענה מנגד כי המגורים עם בן הזוג לא מהווים "שינוי נסיבות מהותי" – תנאי הכרחי לפתיחת הסכמה בנוגע למזונות ילדים. מעבר לכך, האי טענה כי מצבו הכלכלי של הגבר דווקא השתנה לטובה מאז הסכם המזונות, שכן הוא ירש עזבון גדול מאמו והצליח לצמצם את חובותיו באופן משמעותי.

עוד טענה האישה כי מדובר במזונות מינימאליים שסכומם הצטמצם ממילא עקב כך שהילדים גדלו והוצאות החינוך עבורם פחתו. לגבי דמי השכירות היא טענה כי חלקו של בעלה לשעבר בדמי השכירות נגזר גם ככה מדמי שכירות פחותים בהרבה מהסכום שהיא משלמת בפועל. עוד היא ציינה כי הגרוש שלה אינו מקפיד על הסדרי הראייה עם הילדים ולכן היא נושאת בעיקר נטל הטיפול בהם.

האישה לא הסתפקה בטענות אלה ואף הגישה נגד הגרוש תביעה נגדית להגדלת מזונות הילדים בטענה שהוא מתעלם מהצרכים המשתנים שלהם, ואינו מוכן לממן עבורם קייטנות בחופש הגדול ושיעורי עזר פרטיים.

פסק דינה של השופטת מירה דהן, שהותר לפרסום ממש לאחרונה, דחה את שתי התביעות גם יחד והותיר את הסכם המזונות המקורי על כנו.

הכל היה צפוי

לדברי השופטת, לפי המצב המשפטי הקיים, פסק דין למזונות ייבחן מחדש אך ורק אם הוכח קיומו של "שינוי נסיבות מהותי" שיורד לשורש העניין ואשר לא ניתן היה לצפות אותו בעת פסיקת המזונות.

השופטת התרשמה כי במקרה זה לא חל כל שינוי מהותי בנסיבות שמצדיק סטייה מפסק דין המזונות. לגישתה, השינוי בצרכי הילדים וכן התווספותו של בן הזוג החדש הם שינויים טבעיים שצריך היה לצפות אותם מראש ולהתחשב בהם בעת גיבוש ההסכמות בנושא המזונות.

השופטת הוסיפה לגבי תביעתו של הגבר, כי דמי השכירות בהסכם המזונות הוגבלו לדירת 3 חדרים באזוי מגורי הצדדים בעבר. הוראה זו נועדה להגן על הגבר מהסיכון של השתתפות בעלויות של שכירת דירה מרווחת יותר בעקבות הצטרפות בן זוג חדש.

כן היא ציינה כי במקרה זה האישה ממילא נשאה בפער שנוצר בגין שכירת דירה מפוארת יותר ועל כן אין מקום לקבל תביעת הגבר בעניין זה.

כמו כן השופטת לא מצאה לנכון להפחית מדמי מזונות הבסיס עקב השתתפות בן הזוג החדש בהוצאות המגורים, מאחר שכלל לא נקבע בפסק הדין כי דמי המזונות כוללים, מלבד החזרי שכר דירה, גם רכיב נפרד של הוצאות המגורים.

השופטת הדגישה את הצורך ברמה מסוימת של ודאות בהסכמי גירושין אחרת הצדדים יאלצו להישאר "בכוננות ספיגה" תמידית.

לא נפסקו הוצאות.

• ב"כ התובע והנתבע שכנגד: עו"ד עיינה אונגר - לטין
• ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד: עו"ד עדי שניט

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.