ועדה מקומית לתכנון שומרון נ' וטהר לבנו לעבדך באמת ע"ר 580451813 ואח'

כמצוות הדין, בפתח הכרעת הדין אני מודיעה כי החלטתי לזכות את ארבעת הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

רקע עובדתי

1. ביום 18.9.19 הוגשו כתבי האישום בתיק תו"ב 44304-09-19 נגד הנאשמים 1 – 3 ובתיק תו"ב 44424-09-19 נגד עודד תורג'מן (להלן - הנאשם 4). שני התיקים אוחדו, בהסכמת הצדדים, בהחלטת כב' השופט י' הלר מיום 12.2.20.

2. ואלו בתמצית העובדות המיוחסות לנאשמים בכתבי האישום: (א) המקרקעין הרשומים כגוש 12728 חלקה 73 מגרש 501 ברח' חסידה, זכרון יעקב (להלן – המקרקעין) נמצאים במרחב התכנון של המאשימה ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום חלה עליהם בין היתר תכנית ש/מק/105 שלפיה ייעוד המקרקעין הוא מבני ציבור.

   (ב) הנאשמת 1 היא עמותה רשומה שמטרותיה הרשומות הן קיום שיעורי תורה, עזרה למשפחות נזקקות וכיו"ב, והיא בעלת השליטה במקרקעין, מי שמחזיקה בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה ומי שמוטל עליה לקבל היתר לשימוש בו. הנאשם 2 הוא רב ואחד ממייסדיה של הנאשמת 1 וחבר בה מיום היווסדה בשנת 2005, שימש מרבית השנים כחבר הוועד המנהל שלה ולכל אורך השנים – כמורשה חתימה בחשבון הבנק שלה. הנאשמת 3 היא אשתו של נאשם 2. הנאשמים 2 ו-3 הם מי שהחזיקו בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה, המבצעים בפועל של השימוש במקרקעין ומי שמוטל עליהם לקבל היתר לשימוש זה. הנאשם 4 הוא פעיל בעמותה, אשר מבחינה רשמית אין לו מעמד רשמי ומוכר בה, בעל השליטה במקרקעין ומי שביצע את העבודות שיתוארו להלן ומי שמוטל עליו לקבל היתר לעבודות ולשימושים המתוארים להלן. (ג) במקרקעין קיים בית כנסת במבנה דו-קומתי בשטח כ-493 מ"ר (להלן – המבנה) שהוקם על פי היתר בניה מיום 28.2.08 (להלן – ההיתר) למועצה המקומית זכרון יעקב, שהיא בעלת המקרקעין מכח הפקעה. (ד) במועד שאינו ידוע למאשימה, עובר ליום 1.9.17 הסבו הנאשמים 1 ו-4, בעצמם או באמצעות אחרים, חלק מהקומה השנייה במבנה בשטח כ-128 מ"ר, שהיה אמור לשמש כ'עזרת נשים' לפי ההיתר, לדירת מגורים הכוללת 3 חדרי שינה, סלון, פינת אוכל, מטבח ושירותים, תוך שנאשם 4 ביצע בפועל את העבודות, בעצמו או באמצעות אחרים מטעמו והתקין במקום את כל התשתיות המאפשרות מגורים כיחידת דיור עצמאית ונפרדת (להלן – הדירה). (ה) ביום 1.9.17 נחתם הסכם שכירות בין הנאשמת 1 לנאשמים 2 ו-3 שבמסגרתו השכירה הנאשמת 1 את הדירה לנאשמים 2 ו-3 למגוריהם, תמורת דמי שכירות בסך 4,000 ₪ שיופקדו מידי חודש לחשבון הבנק של נאשמת 1 שהנאשם 2 הוא כאמור מורשה חתימה בו. על ההסכם חתם הנאשם 4, על אף שאין לו כל מעמד רשמי בנאשמת 1, וכן חתמו עליו הנאשמים 2 ו-3. (להלן – ההסכם). (ו) בהמשך למתואר לעיל, ביום 21.1.18 דיווחה הנאשמת 1 לרשם העמותות על "הקמת ואחזקת בית כנסת" כמטרה נוספת למטרות העמותה. (ז) החל מיום 1.9.17 או בסמוך לכך, מתגוררים הנאשמים 2 ו-3 בדירה עם משפחתם, בהתאם לתנאי ההסכם ולתנאים שסוכמו בין נאשם 2 לנאשם 4 שהנאשם 2 רואה בו כ"בעל המבנה" וכמי שקובע לגביו ולגבי השימושים הנעשים בו. (ח) השימושים הנ"ל טעונים קבלת היתר כדין והנאשמים עשו ועושים כמתואר לעיל כאשר אין בידיהם היתר כדין על פי החוק, בניגוד לתנאי ההיתר ולייעוד המקרקעין על פי ההיתר, ובניגוד לייעוד המקרקעין על פי התכניות החלות עליו. לפיכך, הואשמו הנאשמים בעבירות כדלקמן: עד ליום 24.10.17 בעבירות של שימוש במקרקעין בלא היתר כדין ושימוש חורג מהיתר ומתכנית, לפי סעיף 204(א) + 208 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק) כנוסחו לפני תיקון 116; החל מיום 25.10.17 בעבירה של שימוש אסור במקרקעין, לפי סעיפים 243(ה) + (ו) לחוק בנוסחו לאחר תיקון 116.

    

3. ביום 12.2.20 התקיימה הקראה בשני התיקים המאוחדים, בה נטען, מפי ב"כ הנאשמים עו"ד לוריה, כי נאשם 2 הוא רב בית הכנסת, שהוא בבעלות המועצה המקומית זכרון יעקב. בתקופה הרלוונטית לאישום היתה לנאשמים 2 ו-3 דירה ברח' העלייה בזכרון יעקב, אולם מפאת המרחק בית הדירה לבית הכנסת, בשבתות וחגים הנאשמים 2 ו-3 היו נחים במקום. לאחר שהגיעו הפקחים וחקרו את הנאשם, הם שכרו דירה במקום אחר, דרך שרה 222. כך שבפועל מסוף 2017 ועד 11/2018 הנאשמים 2 ו-3 שהו בדירה רק בשבת, ולא התגוררו בה. עוד נטען כי המרפסת מעולם לא שימשה כעזרת נשים מאחר שלא שומעים שם טוב בשל הבדלי הגובה, אלא עזרת הנשים מוקמה במפלס התחתון. עוד נטען כי המטבח, השירותים והכיורים מופיעים כבר בהיתר הבנייה. ב"כ הנאשמים הצביע על עיתוי הגשת כתב האישום, בסמוך לבחירות שהתקיימו בזכרון יעקב, וטען כי הרקע להגשתו היה שבאותה עת הופעל לחץ להחזיר את בית הכנסת לשליטת הרב פריימן.

   נאשם 4, עודד תורג'מן, אמר כי הקים את בית הכנסת 13 שנה לפני כן, מכספו וזאת לשם שמיים. הרב פריימן ניהל את בית הכנסת מאז הקמתו 3 שנים ראשונות, ללא הצלחה, ואז התנהל הליך משפטי במסגרתו הוחלט שבית הכנסת יימסר למועצה הדתית ולניהולו של הרב בן שטרית (הנאשם 2). באשר לשימוש הנאשמים 2 ו-3 ציין: "בגלל שהרב גר רחוק, יש לו 7 ילדים ואשתו בהיריון באים ולנים בבית הכנסת בשבתות ובחגים, באו פקחים ואמרו תשמעו, למען שלא יהיה ספק שבספקות אמרו אחרי זה הוא יהיה דייר מוגן, הוא לא יתפנה, מחר הוא ישתלט וככה וככה, היה הסכם בין המועצה המקומית, המועצה הדתית וביני שנתקצב כל חודש ב-6,000 ₪ את הבית כנסת... "

    

   במענה לכתב האישום בנוגע לנאשם 4 השיב הסנגור: "מדובר במי שתרם את בית הכנסת לצורכי שמים ואף מממן פעילותו, אולם הוא חסר מעמד רשמי, החתימה על החוזה כפי שהסביר תורג'מן בעצמו היתה אולי טעות, או עניין פורמאלי, אך לא הוא זה שמוסמך לתת לרב אישור כלשהו והחוזה בפועל גם לא יושם, כי הרב לא שילם מעולם שקל."

4. ביום 9.9.20 התקיימה ישיבת תזכורת בפני המותב הקודם, כב' השופט י' הלר, שבמהלכה התקיים אף דיון מחוץ לפרוטוקול שבסיומו הציע בית המשפט מתווה שב"כ המאשימה התבקשה לבחון. ביום 24.2.21 הודיעה ב"כ המאשימה על דחיית המתווה המוצע, והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

    

5. ביום 6.4.22 ולאחר שהתיק עבר לטיפול המותב הנוכחי, נשמעו כלל הראיות – פרשת התביעה ופרשת ההגנה, ונקבע כי הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב, וזאת לאחר שיגישו מספר מסמכים נוספים בהתאם להחלטתי מאותו יום. סיכומי המאשימה הוגשו ביום 31.7.22 והסיכומים מטעם הנאשמים הוגשו ביום 13.9.22.

    

6. יצוין, כי המאשימה צירפה לסיכומיה ראיות נוספות וזאת לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק ומבלי להגיש בקשה מתאימה, ללא קבלת עמדת ב"כ הנאשמים ובלא קבלת היתר מבית המשפט. ראיות אלו (המתייחסות לסוגיית זימונו של נאשם 4 לחקירה) אשר צורפו שלא כדין, לא יתקבלו לתיק המוצגים ולא יובאו בחשבון במסגרת הכרעת הדין.

    

   פרשת התביעה

    

7. המפקח אלי אביאב שהעיד מטעם המאשימה, הציג בתחילת עדותו נסח טאבו, תרשים סביבה ותצ"א מהם ניתן ללמוד על מיקום המקרקעין והעובדה שהיתה במקום הפקעה של המועצה. המפקח ערך ביום 14.5.18 ביקור במבנה בית הכנסת, שבמהלכו צילם תמונות וקיבל מהנאשם 2 את חוזה השכירות (סומן כחלק מ-ת/2). המפקח הסביר לגבי היתר הבנייה כי להבנתו קומת הקרקע מיועדת לתפילת גברים, בקומה השנייה רוב השטח אמור לשמש חלל תפילה עם כסאות, ספריה, מטבח ושירותי נשים.

    

8. המפקח אביאב התייחס בעדותו למסקנתו בדוח הפיקוח, לפיה קומה א' בבית הכנסת משמשת בפועל למגורים, בשטח כולל של כ-128 מ"ר (ת/2 – דו"ח הפיקוח, לרבות חוזה שכירות ותצלומים). עוד ציין המפקח כי היו מספר אנשים שזומנו לחקירה, לרבות חלק מחברי העמותה, שחלקם לא הגיעו לחקירה. הנאשם 2 הגיע ונחקר (הודעתו מיום 24.6.18 - ת/5) הנאשמת 3 ונאשם 4 זומנו לחקירה, אך לא הגיעו. באשר לעמותה נאשמת 1, העיד המפקח על הוצאת מסמכי העמותה מרשות התאגידים (ת/4).

    

    

    

9. המפקח ערך ביקורת נוספת במבנה ביום 20.2.20 (דו"ח פיקוח ת/6) בה התרשם כי הקומה העליונה לא נראתה מאוכלסת, אך גם אינה משמשת כקומת עזרת נשים, שכן עזרת הנשים נמצאת בקומה התחתונה, עם הפרדה. בקומה העליונה היו כמה דלתות סגורות בלי ידית, ולכן לא היה באפשרותו לראות מה נמצא בתוך החדרים.

    

10. בחקירתו הנגדית, הבהיר המפקח שלא ערך ביקורת במקום בשנת 2017 אלא דו"ח הפיקוח הראשון הוא מ-14.5.18. המפקח אישר כי לא בדק את הדירה ברחוב העליה 191, דירה 2, כתובת הדירה שמסר נאשם 2 בחקירתו וטען שהוא ומשפחתו התגוררו בה באותה עת. כמו כן הבהיר העד שלא ידוע לו אם בעקבות חקירתו שכר נאשם 2 דירה אחרת למגורי המשפחה שהיא קרובה יותר לבית הכנסת. המפקח אישר כי המטבח שראה וצילם בביקור שערך ביום 14.5.18 נמצא במיקום התואם את ההיתר. בחקירתו החוזרת הבהיר העד כי חלוקת החלל בקומה השנייה אינה תואמת ולא יכולה להיות תואמת את ההיתר, בגלל שישנם לפחות שני חדרי שינה. עוד הבהיר כי בפעמים שבהם ביקר בבית הכנסת, הדבר היה בימי חול ולא בשישי שבת. בביקורים אלה כשפגש את הרב (נאשם 2) הרב היה למטה במשרדו ולא בקומה למעלה.

     

11. עוד העיד מטעם המאשימה העד ירון וקנין, אשר רשום במסמכים כחבר ועדת ביקורת בעמותה - הנאשמת 1. העד אישר כי פתחו עמותה בשנת 2006 וכי שמו ומספר תעודת הזהות שלו רשומים ב-ת/4, אך טען שאף אחת מהחתימות אינה שלו, ובהמשך טען ששינה את חתימתו מאז ואינו זוכר אם זו היתה חתימתו.

    העד הכחיש כי היה חבר ועדת ביקורת בעמותה. כאשר הוצג לו המסמך שבו שמו רשום כאחד ממייסדי העמותה, השיב "אולי זה מה שחתמתי ב-2008, יכול להיות. אני כבר לא זוכר. היינו עוד ילדים ואני לא זוכר על מה חתמנו". העד טען שלא השתתף בישיבות של העמותה ולא היה לו שום חלק בה. באשר למעורבותו בעניין בעניין מושא כתב האישום השיב: "...לא ידעתי על זה כלום. שאלתי את הרב והוא אמר שבסופ"ש הוא גר שם קצת. כשאני אומר הרב אני מתכוון לרב שטרית... לנאשם 2, הוא אמר לי שבסופ"ש מידי פעם הוא היה ישן שם וכשאמרו לו לצאת הוא יצא (עמ' 21-20 לפרוט').

     

    פרשת ההגנה וגרסאות הנאשמים

     

    הנאשם 2 – אלעד בן שטרית

     

12. הנאשם 2 נחקר באזהרה על ידי מפקח הועדה ביום 24.6.18. בחקירתו ת/5 מסר שאיננו בעל המקרקעין ולשאלה מהי זיקתו למקרקעין, השיב: "רב קהילה לנהל מעל 1500 משפחות". לשאלה האם יש לו הסכם המעגן את זיקתו למקרקעין (כגון הסכם שכירות, צוואה וכו') השיב בחיוב ומסר למפקח את חוזה השכירות (שאלה 1.3). במענה לשאלה מי בעל המבנה הנראה בתמונות שצולמו ע"י המפקח, השיב: "עודד תורג'מן". לשאלה מה זיקתו למבנה הנראה בתמונות, השיב: "לעשות שבתות וחגים, הבית שלי רחוק". עוד נשאל הנאשם מדוע הוא משתמש במבנה המיועד לציבור לצורך מגורים, ועל כך ענה: "המבנה משמש אותי ואת משפחתי כדי לשמש את צרכי הציבור בשכונה בצורה הטובה ביותר. הקרבה עוזרת" ולשאלה מי משתמש במבנה הגיב "רק בשבתות וחגים".

     

    בעמ' 10 להודעה השיב הנאשם לשאלות נוספות של המפקח. השאלות והתשובות שנרשמו במקור בכתב יד קשה לקריאה, הוכתבו לפרוטוקול. מפאת חשיבות גרסתו הראשונית של הנאשם בחקירתו, יובאו הדברים במלואם:

    שאלה מס' 1: בחוזה שהבאת לי, מצוין שכר עבור כל חודש. מה דעתך על זה?

    תשובה: היה לי הסכם עם המועצה הדתית ואז הובטח שאקבל משכורת עקב פעילותי כרב בית הכנסת ושל השכונה, ואז היו בחירות ולא היה יכולת לקיים את התנאי של המשכורת כפי שהובטח. מה שסוכם עם עודד תורג'מן שאוכל לעבור ולהיות בשבתות ובחגים קרוב לבית הכנסת ויעשה חוזה מסודר ביני ובין העמותה ובין המועצה הדתית, המבנה שייך ניהולית למועצה הדתית זכרון יעקב.

    שאלה 2: עודד תורגמ'ן משכיר לך את המבנה?

    תשובה: כן, יחד עם המועצה הדתית.

    שאלה 3: למה הוא משכיר לך?

    תשובה: כי הוא בנה את המבנה ורואה את הפעילות המבורכת שלנו לקהילה.

    שאלה 4: ידוע לך שהקומה השניה מיועדת לעזרת נשים?

    תשובה: זה לא נכון. אף פעם היא לא שימשה לעזרת נשים.

    שאלה 5: על פי התוכנית היא אמורה לשמש כעזרת נשים (מראה לו את ההיתר).

    תשובה: לא רלבנטי, על פי המציאות.

    שאלה 6: ספר על הקשר עם עודד תורג'מן?

    תשובה: טיב היחסים שלנו מצוין, 7 שנים מאז שהגעתי הוא ביחד עם המועצה הדתית.

    שאלה 7: ידוע לך שהשימוש בקומה הזאת למגורים הוא אסור?

    תשובה: לא.

    שאלה 8: אתה טוען שזה לא מגורים. אני רואה מקררים, מיטות, ספריות, חדרים פעילים, פינת אוכל?

    תשובה: הסברתי לך יש לי 9 נפשות, צריכים לאכול, צריך שיהיה תנור, מקרר, צרכים מינימליים לילדים שלי לשבתות ולחגים.

    שאלה 9: בחוזה שהבאת לי בסעיף 5 כתוב שהשוכר ישתמש במבנה למטרת מגורים בלבד.

    תשובה: מגורים בשבתות ובחגים הוא טעה.

    שאלה 10: אם זה בשבתות ובחגים איך אתה משלם 4,000 ₪ קצת תמוה בעיני?

    תשובה: כי היו צריכים לשלם לי משכורת, מה שצריך צריך.

    שאלה 11: בחוזה כתוב דירה וזה בית כנסת.

    תשובה: אז טעו בחוזה. לא שמתי לב.

    תוספת מפי הרב אלעד: אם בכל אופן יש פה בעיות פוליטיקה לא נכנס לזה כולי למען הרבים לזיכוי הרבים לתפילות לבר מצוות, באירועים של אבל, אנחנו עושים חסד. בפסח אנחנו מחלקים 400 סלי מזון, עוזרים ומסייעים שם. אנחנו נמצאים שם 24 גם אני וגם אשתי. מה שאני בבקשה זה להתיר לי באופן שמקובל בכל בתי כנסת בארץ ובעולם שלרב שמנהל קהילה שלמעלה מאלף משפחות צריך לתת להם מענה בכל הנושאים של היהדות ומחוצה לה גם, אם אפשר שמשום שמשפחתי ברוכת ילדים 9 ילדים דירתי שאני מתגורר בה היא דירה בשיכון הגורן שהוא במרחק רב מבית הכנסת להגיע בזמנים של חום, חורף, של חגים ושבתות, הדבר איננו מציאותי ובלתי נסבל, ולכן שהותי היא כמקובל בכל בתי הכנסת.

    אני מוכן, אני שומר חוק, אם הדבר איננו בר ביצוע על פי החוק, אני ומשפחתי נמצא לנו דירה שקרובה לבית הכנסת, אבל זה ייקח לנו לפחות חצי שנה. גם לפני שאני הגעתי לנהל את בית הכנסת היו מביאים לשם בחורי ישיבה לישון שם בשבתות ובחגים.

    אם יוחלט שזה לא חוקי אני מפנה את המקום רק בבקשה תנו לי הארכה למצוא מקום חלופי.

    אשתי לא מרגישה טוב, לכן לא הגיעה היום, ואני הגעתי לבקשתך.

     

13. בעדותו בבית המשפט (עמ' 22 – 32 לפרוט') ציין נאשם 2 כי הבעלים של בית הכנסת היא המועצה המקומית והניהול הוא בידי המועצה הדתית. בהתייחס לנטען בכתב האישום לפיו הנאשם ראה בעודד תורג'מן כבעל המבנה, השיב בשלילה והבהיר כי ידע שהמועצה היא בעלת המבנה. לגבי הדירה ברחוב העליה, העיד כי רכש אותה בשנת 2015 והיא בבעלותו גם היום. הנאשם הבהיר כי לאחר חקירתו ע"י המפקח ביוני 2018, אמר שאם הנושא אינו חוקי, ביקש שהות כדי למצוא פתרון לסופי שבוע כדי שיוכל למלא את צרכי משפחתו הגדולה וצרכי הקהילה, ובפועל אכן התחיל לחפש דירה, חיפוש שהסתיים בשכירת דירה ברחוב דרך שרה 222 זכרון יעקב (הוגש חוזה השכירות נ/1, תקופת שכירות החל מיום 10.1.19 עד 10.1.20), שאליה עברו זמן קצר לאחר חתימת החוזה.

     

14. נאשם 2 העיד כי מי שמוסמך באופן חוקי לחתום בשם העמותה – נאשמת 1, על חוזה שכירות, הוא יו"ר הוועד ועוד חבר וועד, צריכים להיות שני מורשי חתימה (פרוט' האסיפה הכללית מיום 8.3.17 – נ/2). בהתייחס להסכם ת/2, הבהיר הנאשם כי אינו חתום ע"י העמותה, אלא רק בחותמת העמותה ובחתימת מר עודד תורג'מן. עוד ציין כי מעולם לא שילם כסף על חשבון דמי השכירות לפי החוזה, לא מסר המחאת ביטחון ע"ס 10,000 ₪ כנדרש בסעיף 10 למסמך זה ובפועל לא גר במבנה, שכן במהלך כל התקופה היתה ברשותו הדירה ברח' העליה, בה התגוררה המשפחה. לדבריו, ביקש מהמפקח לבוא ולראות היכן הם מתגוררים בכל השבוע, אך הלה סירב ואמר שזה לא העסק שלו. הנאשם הכחיש שעשה אי פעם שינוי כלשהו במבנה וטען "כמו שקיבלתי אותו ככה הוא נשאר". הנאשם חזר ואמר כי לראשונה למד על כך שיש טענה לבעייתיות בשימוש שהוא עושה במבנה בשבתות ובחגים, רק בפגישתו עם המפקח. באשר לסיבה לחתימת החוזה טען הנאשם 2:

    ת.היה לי הסכם עם המועצה הדתית שאני הולך לקבל משכורת. עזבתי משרה של רב צבאי בעבור ההבטחה הזו, עזבתי מקור פרנסה של משפחתי כדי שאוכל להמשיך לנהל קהילה כרב קהילה וההבטחה הזו לאחר הבחירות לא מומשה ולכן נאלצתי לעשות צעד מסוים ביחד עם החוזה הזה כדי לאלץ את המועצה לא להישאר בעיניים סגורות ואוזניים סגורות לצרכים שהם הבטיחו לי שאני עזבתי מקור פרנסה ואז לא יכולתי להתפרנס.

    ש.זאת אומרת זה איזה שוא מסמך הצהרתי, שיקים לא ניתנו, שיק ביטחון לא ניתן, מגורים לא היו וזה כלי הצהרתי כאמצעי לחץ?

    ת.אמת.

     

    עוד התייחס בעדותו לפרקטיקה של שהייה של רב קהילה בשבת או בחג בבית כנסת:

    ש.האם הפרקטיקה הזו של שהיה של רב קהילה בשבת או בחג בבית כנסת מוכרת לך ממקומות אחרים?

    ת.ברור, יש לי חברים אברכים, רבנים, בכל מקום. כשמנהלים קהילות כמו שאני צריך לנהל הדבר הנורמלי והאותנטי והערכי שתהיה לרב יחידת דיור קטנה שתוכל להכיל אותו ואת משפחתו לצורך הפעילות שנעשית במיוחד בשבתות ובחגים. המרחק המאוד רחוק בין הבית שלי לבין בית הכנסת צמצם באופן כללי את הפעילות שלי כי בסופו של דבר יש לי משפחה וזה הדבר שנמצא בכל בתי הכנסת גם בארץ וגם בעולם בסדר היקף של קהילה שאני מנהל.

     

    הנאשם טען כי הטעם להגשת כתב האישום נעוץ בעניינים פוליטיים, שבעטיים רצו גורמים מסוימים להעבירו מתפקידו (עמ' 25 ש' 16-7).

     

15. בחקירתו הנגדית, פירט לגבי נושא אי תשלום שכר הדירה (עמ' 26 ש' 31-19):

    ש.אתה אומר שההסכם הזה, ה- 4,000 ₪ שהוגדרו בהסכם ואתה חתום עליו, אתה לא שילמת. מי שילם אותם?

    ת.אף אחד.

    ש.עודד לא שילם?

    ת.לא ידוע לי.

    ש.ואת ה- 4,000 ₪ היית צריך לשלם לעמותה?

    ת.הייתי צריך לשלם לעמותה, אבל המועצה הדתית היא זו שהיתה צריכה לשלם לי משכורת והכסף הזה היה צריך לשמש לשכירות הדירה.

    ש.אתה אומר שלא שילמת שכירות כי לא קיבלת משכורת?

    ת.נכון.

    ש.אז לא עמדת בהסכם?

    ת.ההסכם הזה הוא לא היה בר תוקף בכלל. בשביל שיהיה הסכם שהוא יהיה בר תוקף צריך שחבר עמותה שני יהיה חתום. זה החוק.

     

    באשר לנסיבות חתימתו של נאשם 4 על ההסכם ת/2 חרף היותו חסר מעמד בעמותה, העיד נאשם 2 (עמ' 27 ש' 22-12):

    ת.באותו זמן שלא קיבלתי את המשכורת נוצר מצב כזה שאין לי מקור פרנסה אחר. ניגשתי לעודד עם לבו הרחמן והסברתי לו את המצב. אמרתי לו מה אנו הולכים לעשות כרגע אין אישור להסכם. ניגשתי אליו בתור יהודי יקר ועוזר למי שנמצא במצוקה. זאת היתה ההצעה על השולחן, שנעשה הסכם שכירות שלכאורה יראה שגם לי אין שום אחיזה במבנה הזה, זאת אומרת אין לי כאן דבר שאני עכשיו לוקח דבר מסוים. בסופו של דבר החוזה יוצג למועצה הדתית. גם מזה את האחריות שלהם כלפי ההבטחה שהובטח לי מקור פרנסה.

    ש.נכונה הגרסה שמכיוון שהמועצה הדתית לא שילמה את שכרך, אתה פנית לעודד תורג'מן והוא שילם את שכה"ד כי לא קיבלת את השכר מהמועצה הדתית?

    ת.זה לא נכון. שכ"ד הוא לא נתן.

    ש.למה הוא חתם?

    ת.הוא עזר.

     

    עוד הוסיף הנאשם כי נאשם 4 סייע לו כלכלית בפרנסת משפחתו באותה תקופה, מאחר שעזב את מקום עבודתו כרב צבאי תחת הבטחה למתן משכורת אשר לא קוימה, וכתוצאה מכך נקלע למצוקה כלכלית. נאשם 4 אף סייע בפעילות למען הקהילה ובית הכנסת. עם זאת, הנאשם הכחיש בתוקף כי נאשם 4 שילם את שכר הדירה עבורו לעמותה. עוד הכחיש כי נאשם 4 הוא בעל המבנה.

     

16. גם בחקירתו הנגדית עמד נאשם 2 על גרסתו לפיה התגורר בבית הכנסת בשבתות ובחגים בלבד (עמ' 28) ואף הרחיב לגבי הפרקטיקה של רב קהילה המתגורר בתוך בית כנסת, לפחות בשבתות ובחגים (עמ' 29):

    ש.בחקירתך אתה מציין ששכרת דירה. אתה פעם ראית דירה בתוך בי"כ? אתה מבין את המשמעות של דירה בתוך מבנה ציבור?

    ת.תלכי ותעשי סקר בכל בי"כ, את תראי שבכל בי"כ שרב מנהל קהילה כמו שאני מנהל, יש יחידת דיור. את יכולה לבדוק את זה, ולא רק בארץ אלא גם בכל העולם כולו. וכמובן בשבתות ובחגים.

    ש.מידיעתי האישית אני אומרת שרב קהילה מוקצית לו יחידה לא במבנה בי"כ?

    ת.את יכולה להגיד. אני יכול להביא דוגמאות בכל העולם. גם הרבי מלובביץ' היה מתגורר בקומה שלישית בתוך המבנה.

    ש.רב ששומר חוק יכול לגור בתוך מבנה ציבורי?

    ת.לא אמרתי. כשהמפקח הגיע ואמרתי לו אם הנושא הזה אינו חוקי אני בע"ה מסתובב והולך ומשכיר דירה אחרת.

     

17. הנאשם 2 התייחס בחקירתו הנגדית לתמונות שבדו"ח הפיקוח ת/2, אשר לשיטת המאשימה מלמדות על מגורי קבע והסביר (עמ' 30):

    ש.מפנה לדוח הפיקוח ת/2. ב- 14.5.18 המפקח היה במקום. איך אתה מסביר את הגרסה שלך מול ממצאי הפיקוח כאשר אתה אומר ששהית שם בביה"כ בסופי שבוע? עפ"י התמונות, אני מראה לך את התמונה של המקרר. יש פה מקרר רחב עם שתי דלתות, עם מגנטים, האם זה המקרר שמשמש בד"כ לסופי שבוע כמו שאתה מתארח בבית מלון, או האם זה המקרר שאמור לשמש אתכם עם מגנטים ועם התמונות של המשפחה בסופי שבוע?

    ת.המקרר הזה שנראה בת/2 הוא גדול. אנחנו משפחה ברוכת ילדים. אני מארח בשבתות משפחות נזקקות לא רק את המשפחה שלי, והמקרר מכיל את כל המוצרים לא רק למשפחתי אלא לאנשים נוספים שאנו מסייעים להם בשבתות ובחגים.

    ש.אני מראה לך תמונה נוספת של מיטות ילדים, חדרי ילדים, עליהם ערמות של בגדים. האם אתה עדיין עומד על גרסתך שהמיטות האלה וערמות הבגדים האלה הם אך ורק לשישי שבת, כאשר ידוע בדיוק מהו השימוש בשישי שבת בקהילה החרדית?

    ת.נושא המיטות זה כמובן משמש את ילדיי בשבתות. ערמות הבגדים זה לא של ילדיי, ביה"כ שלנו עוסק בחסד. אנו מכבסים לנזקקים וגם יש אצלנו מקום שנקרא מחזור של בגדים של אנשים שלא צריכים אותם, הם מגיעים אלי ואנו מחלקים את הבגדים האלה לנזקקים. לכן ערמות הבגדים שאת רואה אלה הבגדים האלה.

    לשאלת ביהמ"ש, האם כוונתי לבגדים שבתוך מיטת התינוק? – אני משיב שכן. מדובר בבגדים שמיועדים לחלוקה.

    ש.והם נמצאים במיטות ילדיך?

    ת.נו אז מה.

    ש.באותה קומה שאתה טוען שאתה מתגורר שם בסופי שבוע, האם בסופי שבוע אתה רוצה לומר שגם יש צורך בשלטים עם שמות הילדים על כל חדר?

    ת.הילדים רוצים לבוא ולראות שהם כתובים שם, נו אז מה, זה כמו ילד רגיל.

    ש.אני מפנה לתמונה של חדר הילדים, וגם ערמת המשחקים האלה אתה בא וטוען לטענתך, שהיא שייכת רק לשישי שבת?

    ת.שבת וחגים.

    ש.אני אומרת לך שכל התכולה של הדירה הזו מעידה על כך שגרת שם כל השבוע?

    ת.זה שקר וכזב. אני רוצה לענות על הצעצועים. בשבתות ובחגים השעון בחורף מתקצר אז הלילה מאד ארוך. בקיץ היום יותר ארוך. כדי לתפעל ילדים קטנים בוודאי שצריך בכל סוף שבוע להעסיק אותם באמצעות משחקים, ובפרט כשבאים ילדים נוספים מהקהילה.

     

18. לגבי השאלה מי התאים את הקומה השניה מעזרת נשים בהתאם להיתר, לדירה עם חלוקה לחדרים, השיב נאשם 2: "משנת 2013 כך זה היה. מאז שמוניתי. המבנה היה אותו מבנה ואני מכיר אותו מ-2013" (עמ' 30 ש' 32-30) ובאשר לתחילת השימוש בסופי שבוע פירט:

    לא. זה לא היה מ- 2013. זה היה מזמן שמשפחתי התרחבה, כשנולדו יותר ילדים, בסביבות 2016, 2017 בערך, שם התחיל השימוש היותר מאסיבי כי משפחתי גדלה. ההגעה שלי לביה"כ בסופי שבוע ובשבתות היתה מאד קשה.

    לשאלת ביהמ"ש, כמה זמן הליכה מדירתי ברח' העליה לביה"כ? – אני משיב שמדובר בחצי שעה הליכה לאדם בוגר.

    ש.איפה אתה גר היום?

    ת.בדרך שרה. זה בערך 10 דק' הליכה לביה"כ, בערך 10 דק'. בין 10 – 15 דק'. אני מדבר על עצמי.

     

    בסוף חקירתו הנגדית חזר והבהיר כי סיים את המגורים בשבתות וחגים בקומה הראשונה בבית הכנסת ביום 10.1.19, כשהמשפחה עברה לגור בדירה ששכרה ברחוב דרך שרה.

     

    הנאשמת 3 – שושנה בן שטרית

     

19. הנאשמת 3 לא התייצבה לחקירה בפני המאשימה ואף לא נכחה בדיונים בבית המשפט, לאחר שביום 31.1.20 ניתנה החלטה המאשרת שפיטה בהעדר ע"י כב' השופט הלר (בהסכמת ב"כ המאשימה). בכלל זה, הנאשמת לא העידה במסגרת פרשת ההגנה. לנפקותן של עובדות אלו נתייחס בהמשך.

     

    הנאשם 4 – עודד תורג'מן

     

20. הנאשם 4 העיד בבית המשפט שאיננו נושא משרה או פעיל בעמותה ומעולם לא היתה לו זכות חתימה בעמותה. באשר לטענה בסעיף 5 לכתב האישום לפיה הוא הסב חלק מהקומה השנייה מעזרת נשים לדירה, השיב "לא. נהפוך הוא. הבקשה להיתר תראו שבקומה א' יש יחידת אירוח, זה חדר שינה עם חלון והכל" והבהיר כי מיום מתן טופס 4, מצב המבנה הוא כפי שהוא היום (עמ' 33 ש' 11-6). באשר לשאלת זיקתו לבית הכנסת העיד:

    ש.זה נכון שבנית את ביה"כ הזה?

    ת.נכון. אני לא הבעלים. אני בניתי את כל שכונת חלומות בזכרון יעקב, 800 יחידות. אנחנו תרמנו את ביה"כ את כל העלות. לא הייתי אף פעם בעלים. אנחנו רק דואגים אצלי בעסק לתקצב את ביה"כ ושהוא יפעל.

    ש.כתב האישום מייחס לך עבירה של שימוש. אתה עשית אי פעם שימוש בשטח למעלה?

    ת.אני גם לא מתפלל בביה"כ הזה לצערי כי הוא רחקו מהבית שלי. אולי פעם בחודש אני מגיע לתפילה או לשיעור. מעבר לזה אין לי שימוש.

    ש.אתה או מי מטעמך לא הסב ולא שינה?

    ת.שום דבר.

    ש.מצטט את סעיף 2.3 לכתב האישום. אתה בעל השליטה במקרקעין?

    ת.לא. המקרקעין שייכים למועצה המקומית זכרון יעקב, כשניהול המבנה בוצע ע"י מועצה דתית, ע"י הרב הראשי לזכרון יעקב. אני תרמתי את המבנה הזה לצורכי הקהילה.

     

21. באשר להסכם (חלק מ-ת/2) ולחתימתו על גבו העיד הנאשם 4:

    ש.השכרת את המבנה לרב?

    ת.לא.

    ש.למה החתימה שלך מופיעה בעמוד השני לחוזה השכירות שהוא חלק מת/2 בתחתית המסמך?

    ת.ברגע שהיתה מחשבה שהרב ובני משפחתו רצו בשבתות ובחגים ללון בביה"כ, ועל מנת שלא תהיה פרשנות למראה עדין, חזקה, והמבנה קרוב ללבי, אמרתי בוא נסדיר את זה מבחינה משפטית, וברור לכל הצדדים שזה לא דייר מוגן ולא חזקה ולא כלום. עשינו הסדר שאתה לא דייר מוגן ולא כלום ואם אתה רוצה לגור שם בשבתות ובחגים צריך הסכם מסודר. בסופו של יום ההסכם הזה לא נכנס לתוקף. זו היתה רק הצעה על מנת להסדיר את הנושא שלא תהיה פשרנות של חזקה או דייר מוגן או כל סוג שכזה, לא ניתנו תשלומים וההסכם הזה למעשה בטל מיסודו, אין לו תוקף ואין לו כל משמעות.

    ש.אתה ביצעת תשלומים כלשהם לפי ההסכם הזה?

    ת.לא.

    ש.אתה מסכים עם הרב?

    ת.ביה"כ נמצא בחלומות בזכרון יעקב. הרב גר ברח' הגורן, זו עליה של 20-25 דקות. בשבתות, בחגים, בסליחות, וכל הילדים ברוך השם מתפללים ביחד איתו, הוא שאל אם יש פתרון, ואמרתי אם זה בשבתות ובחגים תלון פה אין בעיה זה דבר שמקובל בבתי"כ.

    ש.בעצם ההסכם שהוא חלק מת/2 לא יושם בפועל משתי בחינות, לא מבחינת תמורה ושטר בטחון ולא מבחינת מגורים רציפים?

    ת.נכון.

     

    בחקירתו הנגדית טען שכאשר חתם על החוזה לא הייתה חותמת של העמותה ובאשר לשאלה מכח מה חתם על ההסכם, השיב: "כשחשבתי שההסכם הזה ייכנס לתוקף, זה מבנה שאני הקמתי ואני מפעיל אותו. מתקצב אותו, לא פיזית. מתקצב אותו כל חודש וכל שנה באופן שוטף... הזיקה הרוחנית שלי לנכס והזיקה הפיזית, אני בניתי אותו" (עמ' 37).

     

22. הנאשם 4 טען בעדותו כי הזימונים שקיבל לחקירה למסירת גרסתו, היו לשבת ולערב סוכות, מועדים שבהם הועדה (המאשימה) אינה פועלת (עמ' 33 ש' 32-31).

     

    סיכומי המאשימה

     

23. המאשימה התמקדה בסיכומיה בהוכחת העובדה שהנאשמים 2 ו-3 שכרו את הדירה והתגוררו בה מגורי קבע ולא רק בסופי שבוע, לשיטתה לפחות עד ליום 31.1.20 וזאת בהסתמך על ממצאי המפקח בדו"ח הביקורת, לרבות התמונות, גרסת הנאשם 2 בחקירתו וסתירות בעדותו, הימנעות נאשמת 3 להתייצב לחקירה ולעדות בבית המשפט, תאריכיהם של חוזי השכירות, ועוד. עוד טענה המאשימה כי הנאשמים למעשה הודו בכך כבר בישיבת ההקראה מיום 12.2.20. דא עקא, שלמעשה בדיון הבא מיום 9.9.20 טען ב"כ הנאשמים מפורשות כי לאור הוראת סעיף 243(ו) לא ניתן להאשים או להרשיע את הנאשמים 2 ו-3 בשימוש אסור, בהיותם שוכרים למטרת מגורים, והתקיים דיון בנושא (עמ' 7 ש' 13-10, עמ' 8, והבהרת כב' השופט הלר עמ' 9 ש' 13-12). חרף מרכזיותה של סוגיה זו, היא לא זכתה לכל התייחסות בסיכומי המאשימה. באשר לעמותה נאשמת 1, נטען כי הנאשם 2 הודה שהיה מורשה חתימה של העמותה וקיבל החלטות עבורה.

     

24. עוד נטען כי הוכח שהנאשמים הסבו את הקומה השנייה מעזרת נשים לדירת מגורים מבלי לקבל היתר לשימוש חורג, וזאת בהסתמך על ההבדלים בין היתר הבניה וטופס 4 משנת 2009 לבין המצב בשטח בעת ביקורת המפקח שהתקיימה ביום 14.5.18. זאת כאשר היתר הבניה אשר ניתן לבית הכנסת לא התיר שימוש למגורים בו מכל סוג שהוא.

     

25. לגבי נאשם 4 עודד תורג'מן נטען כי לאור חתימתו על הסכם השכירות ת/2 והעובדה שהנאשמים 3-1 ראו בו כבעל המבנה, יש לראותו כמי שהוחזק כבעלים. הנאשם 4 הודה בעדותו שהוא היה זה שיזם ועמד מאחורי הפתרון של המגורים בבית הכנסת לרווחתו של הנאשם 2 ובני משפחתו ולפיכך יש לראות בו אחראי לשימוש החורג. לאור מעשיו של נאשם 4, לשיטת המאשימה יש לראות בו כמי שהיה הגורם המניע שתכנן, אפשר וקידם את השימושים האסורים מושא כתב האישום וכבעל השליטה במקרקעין, כמי שבנה את בית הכנסת, מתקצב אותו ודואג שהוא יישאר פעיל בכל שנה ושנה.

     

26. עוד התייחסה המאשימה בסיכומיה בהרחבה לטענותיו של נאשם 4 ביחס להעדר זימון לחקירה ואפשרות למתן גרסה. בנושא זה המאשימה פירטה השתלשלות עניינים עובדתית אשר נסמכת על ראיות שצורפו לסיכומים בחריגה מסדרי הדין, כאמור.

     

27. לגבי הוכחת מעורבותו של הנאשם 4 בעבירות, ציינה המאשימה כי הראיה העיקרית נגדו היא הודעתו של נאשם 2, ת/5 וכן עדות המפקח. המאשימה טענה כי מדבריו של נאשם 2 עולה כי על פי הנאשם 4 יישק דבר, הוא בעל השליטה במבנה בית הכנסת והוא זה אשר יחליט אם יתאפשר השימוש האסור מושא כתבי האישום בבית הכנסת. עוד הפנתה לדבריו של הנאשם 4 עצמו בעדותו בבית המשפט, מהם עולה כי הוא רואה בעצמו כבעל זיקה, מחזיק ובעל שליטה במקרקעין ובבית הכנסת.

     

28. המאשימה הפנתה לדבריו של תורג'מן בחקירתו הנגדית כאשר לא הכחיש את חתימתו על הסכם השכירות ואת עצם עשיית השימוש למגורים (גם אם רק בשבתות וחגים) וטען כי למעשה סיבת כריתת החוזה היתה כדי למנוע מצב שבו נאשם 2 יוכר כ"דייר מוגן" בשל עשיית השימוש למגורים. המאשימה טענה כי יש לדחות את גרסתו של נאשם 4 לפיה כשחתם על הסכם השכירות של יחידת הדיור בבית הכנסת שהוא עצמו בנה, הקומה הראשונה כבר הותאמה לצרכי מגורים ולא הוא זה שהתאים אותה.

     

29. באשר לדבריו של נאשם 4 לפיהם החדר המופיע בתכנית ההיתר כ"חדר אדמור שליט"א" יכול לשמש חדר מגורים, נטען כי לא ברור על סמך מה הוא מבסס זאת, וגם אם מי מהנאשמים סברו באופן שגוי כי בבית הכנסת מותר שימוש למגורים בכל היקף שהוא, חרף העובדה כי שימוש זה לא מצוין בהיתר הבניה של בית הכנסת, בהתאם להלכה הפסוקה היה עליהם לפנות לרשות המנהלית (המאשימה) לצורך בירור הנושא. המאשימה טענה כי עדותו של נאשם 4 מורכבת מעדות סברה שגויה וסתירות פנימיות והיא אינה מתיישבת עם הפרקטיקה הנהוגה בוועדה, וכי הוא לא הוכיח את גרסתו לפיה השימוש הנטען אשר נעשה והוכשר לעשייה בעזרתו, מותר בהיתר המקורי של בית הכנסת. לפיכך, עתרה המאשימה להרשעתו.

     

    סיכומי הנאשמים

     

30. בא-כוחם של ארבעת הנאשמים טען בסיכומיו כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה במשפט פלילי להוכחת אשמתם של הנאשמים מעבר לכל ספק סביר. זאת, יחד עם היעדר אפשרות להאשים את הנאשמים בעבירה בה הואשמו לאור לשונו הברורה של החוק ויחד עם מחדלי חקירה חמורים, צריכים להוביל למסקנה כי יש לזכות את הנאשמים זיכוי מוחלט מכל סעיפי האשמה המפורטים בכתב האישום.

     

31. ב"כ הנאשמים עמד על כך שבשל תיקון החוק נחלקו סעיפי האישום לשניים – סעיפי חוק המתייחסים לטענת שימוש למגורים עד יום 24.10.17 ("התקופה הראשונה") וסעיפים המתייחסים לטענת שימוש אסור לאחר מועד זה ("התקופה העיקרית"). התקופה העיקרית, המאוחרת, מהווה את חלק הארי של תקופת השימוש הנטענת, כאשר התקופה הראשונה מתייחסת לפרק זמן של פחות מחודשיים. נטען, כי ביחס לתקופה העיקרית לא ניתן, מבחינה חוקית, להאשים את הנאשמים בעבירות המפורטות בכתב האישום, שכן בגין התקופה העיקרית הואשמו הנאשמים 3-1 בהוראת חיקוק אחת ויחידה לפי סעיף 243(ה)(ו) לחוק, כנוסחו לאחר תיקון 116, שתחולתו מיום 25.10.17 ואילך. זאת לאור הסייג הקבוע בסעיף 243(ו) לפיו "לא יואשם לפי סעיף זה מי ששוכר את המקרקעין למטרת מגוריו בהם". ב"כ הנאשמים הטעים כי ככל שתתקבל גרסת המאשימה לפיה הנאשמים שכרו את המקרקעין למטרת מגוריהם בהם – לא ניתן להגיש כנגדם כתב אישום בגין סעיפים אלה. לצד זאת, אם תתקבל גרסת הנאשמים לפיה לא שכרו את המקרקעין המדוברים למטרת מגורים – דינם להיות מזוכים שכן לא נעברה עבירה מהבחינה העובדתית. עוד הדגיש ב"כ הנאשמים כי טענה זו עלתה בריש גלי כבר בדיון מיום 9.9.20 וחרף זאת לא ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום ולא התייחסה לכך כלל בסיכומיה.

     

32. באשר לתקופה הראשונה, טען ב"כ הנאשמים כי המאשימה לא הוכיחה כלל כי הנאשמים 1 – 3 עשו שימוש למגורים במהלך התקופה הראשונה (1.9.17 עד 24.10.17) שכן המפקח העיד מפורשות שאין לו כל תמונה או עדות המוכיחה שימוש במבנה בשנת 2017 והנאשמים הצהירו לפרוטוקול כי הלינה בשבתות וחגים החלה "מסוף שנת 2017 עד 11/2018" (עמ' 2 ש' 22 לפרוט'). ומכל מקום, לינה בשבת בלבד במשך תקופה של חודש וחצי המסתכמת ב-7 לילות, מהווה "זוטי דברים" כאמור בסעיף 34יז לחוק העונשין.

     

33. ב"כ הנאשמים הרחיב בטיעוניו אודות היעדר תוקף של חוזה השכירות (מתוך ת/2) בהסתמך על שורה של טענות החל בכך שאינו חתום על ידי בעלת המבנה, המשך בכך שאינו חתום על ידי נאשמת 1, לא שולמה תמורה, לא ניתנו בטוחות, הנאשמים לא העתיקו מקום מגוריהם אלא היתה להם דירה בבעלות נאשם 2 ששימשה בפועל למגוריהם ברח' העליה, מדובר בהסכם למראית עין – מסמך שהוכן כאמצעי לחץ פוליטי על המועצה הדתית משיקולים פוליטיים/כספיים.

     

34. עוד נטען כי גרסת הנאשמים היא פשוטה, קוהרנטית, מגובה במסמכים ולא נסתרה בראיות המאשימה, והיא – עד תחילת 2019 התגוררו הנאשמים בדירה ברחוב עליה (שבשיכון הגורן) ואילו מתחילת שנת 2019 ואילך התגוררו בדירה בדרך שרה. גרסה זו נמסרה על ידי נאשם 2 מתחילת הדרך, אך המאשימה נמנעה מלבדוק אותה והדבר מהווה מחדל חקירה חמור וזועק שדי בו לבדו כדי לחייב זיכוי הנאשמים.

     

    הנאשמים הוסיפו וטענו כי לינה ספורדית בשבתות איננה מהווה "מגורים" וכי טענת המאשימה לפיה הודאתם בלינה בשבתות ובחגים מהווה "הודאת נאשם" – אינה נכונה. באשר לפן העובדתי שעניינו טענת המגורים בדירה, הועלו שורה של טענות וביניהן: המפקח הודה שבמשך שנה ורבע מאז ביקורו המתועד ביום 14.5.18 ועד הגשת כתב האישום בספטמבר 2019 הוא לא ביקר בנכס כלל; המפקח לא פגש בנכס לא את נאשמת 3 ולא את ילדיהם, הגם שיום הביקור (היחיד שנערך) היה יום שלישי בשבוע; עדות מר וקנין תומכת בגרסת הנאשמים; השינוי הפיזי בנכס היה מינורי – הוספת מספר מצומצם של מחיצות גבס, ללא כל שינוי בשטח הבניה ובקירות החיצוניים וממילא לא הוגש כל אישום בגין עצם הבניה. מפקח המאשימה אישר בעדותו כי המטבח נשאר במיקומו המקורי לפי ההיתר; לעניין מיטות הילדים – אלו נועדו לשבת וחג בלבד וערימת הבגדים שהיתה על אחת המיטות כלל לא שייכת למשפחה אלא מדובר בבגדים המיועדים למסירה לנזקקים. ובכלל התמונות אינן מראות בית מגורים של משפחה מרובת ילדים, נהפוך הוא – הן מתיישבות דווקא עם גרסת הנאשם 2.

     

35. באשר לנאשם 4 נטען בסיכומים כי לא מיוחס לו כל אישום בעבירת בניה אלא רק בעבירת שימוש, אלא שנאשם 4 לא עשה מעולם כל שימוש במבנה. באשר לטענה בדבר "הסבה" של הקומה למגורים, לא ברורה הרלוונטיות לטענה זו שעה שאינו מואשם בבניה; מפקח המאשימה אישר כי למאשימה אין כל ראיה לכך שנאשם 4 אכן ביצע עבודות כאלה במבנה, והנאשם עצמו הכחיש זאת. עוד נטען כי נאשם 4 חסר כל מעמד בנושא – הוא אינו בעל המבנה ולא בעל תפקיד בעמותה ואינו בעל זכות חתימה בעמותה. חתימת נאשם 4 על החוזה נעשתה בחוסר סמכות, מדובר במסמך פיקטיבי ואין בכך כדי לבסס עבירה של שימוש בלתי חוקי במקרקעין. כל העובדות הנטענות בכתב האישום נגד נאשם 4 – הופרכו ואינן נכונות. לגבי נושא הזימון לחקירה, נטען כי המאשימה צירפה ראיות לסיכומיה מבלי לבקש רשות, מדובר במעשה אסור ויש להתעלם ממסמכים שצורפו כך. לטענת ב"כ הנאשמים, אי זימון נאשם 4 למתן גרסה צריך להביא לזיכויו מטעמי צדק. לאור כל האמור, התבקש זיכויו של נאשם 4 מכל אשמה.

     

36. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען כי כתב האישום הוגש מטעמים לא ענייניים ומהווה אכיפה סלקטיבית, שכן המפקח אישר כי בבתי כנסת אחרים לא נערכו ביקורות שכאלה. הרב הסביר כי פרקטיקה של מנוחת הרב ומשפחתו בבית הכנסת בשבת היא מקובלת וכי מדובר באכיפה סלקטיבית. עוד הוסיף כי המאשימה עצמה בסיכומיה ציינה את העובדה כי הגם שבעבר הוגשו כתבי אישום על שימוש בדירת מגורים לצורך ניהול בית כנסת פעיל – אין תקדים להגשת כתב אישום כנגד רב על לינה בבית הכנסת בשבת וחג כבמקרה דנא. בשולי הדברים נטען כי רקע פלילי של יו"ר הועדה (המאשימה) דאז, ארנון גלעדי, מכתים את עצם הגשת כתב האישום.

     

    דיון והכרעה

     

    תו"ב 44304-09-19 הנאשמים 1 – 3

     

37. הוראת החיקוק המיוחסת לנאשמים בכתב האישום החל מיום 25.10.17 הינה שימוש אסור במקרקעין, עבירה לפי סעיף 243(ה) + (ו) לחוק, שזו לשונו:

    (ה)העושה שימוש אסור במקרקעין שאינם מפורטים בסעיף קטן (א), דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין וכן קנס נוסף על עבירה נמשכת לכל יום שבו נמשכת העבירה מיום שהומצאה לנאשם התראה בכתב על ביצוע אותה עבירה, מיום שהומצא לו צו לפי פרק זה או מיום הגשת כתב האישום, לפי המוקדם, וקנס לפי סעיף 245.

    (ו)נעשה שימוש אסור, ניתן להאשים בו אחד או יותר מאלה, ואולם לא יואשם לפי סעיף זה מי ששוכר את המקרקעין למטרת מגוריו בהם:

    (1)בעל ההיתר לביצוע העבודה או לשימוש או מי שמוטלת עליו החובה לקבל היתר לשימוש;

    (2)מי שהוא בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה, למעט מחכיר לדורות; היו המקרקעין בבעלות משותפת, ייחשב כבעלים לעניין פסקה זו רק מי מהבעלים שהיה בעל שליטה במקרקעין בשעת ביצוע העבירה, אם ניתן לאתרו בשקידה סבירה, ואם לא ניתן לאתרו כאמור – ייחשב כבעלים מי שרשום בפנקסי המקרקעין כבעל המקרקעין;

    (3)בעל השליטה במקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

    (4)מי שמחזיק בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

    (5)מי שביצע בפועל את השימוש, למעט עובדים המועסקים על ידו.

     

     

    לטענת המאשימה - בכתב האישום (סע' 6), לאורך ניהול ההליך ובמסגרת הסיכומים, הנאשמים 2 ו-3 שכרו את הדירה מהנאשמת 1 ומהנאשם 4 למטרת מגורים. לפיכך, לפי הוראת ס"ק (ו) הנ"ל – לא ניתן היה להאשימם. ומשהואשמו בניגוד להוראה זו – לא ניתן להרשיעם.

38. טענה זו הועלתה על ידי ב"כ הנאשמים עוד בשלב ההקראה (ישיבת 9.9.20 עמ' 7 ש' 13-10) ואף המותב הקודם, כב' השופט י' הלר, העמיד את הצדדים על הבעייתיות הקיימת ביחס לעבירה זו (עמ' 9 ש' 13-12). ואולם, בסיכומי המאשימה לא מצויה כל התייחסות או הסבר הכיצד ניתן לייחס לנאשמים 2 ו-3 אחריות פלילית לפי סעיף זה כמי ששכרו את המבנה למטרת מגורים.

     

39. ב"כ הנאשמים טען בסיכומיו, כאמור, כי יש להורות על זיכוי הנאשמים מטעם זה. באשר לתקופה שקדמה לכניסת התיקון לתוקף – מיום חתימת החוזה 1.9.17 ועד 24.10.17, שלגביה מיוחסות הוראות חיקוק לפי החוק הישן (שימוש חורג מהיתר ומתכנית, שימוש במקרקעין ללא היתר כדין), טען כי ממילא לא הוכח ראייתית שימוש בתקופה זו ובכל מקרה מדובר בתקופה קצרה של כשישה שבועות שבהם שהתה המשפחה בדירה במספר שבתות בודדות ולפיכך מדובר ב'זוטי דברים'.

    כשלעצמי, מסופקני אם יש צורך להידרש להגנת 'זוטי דברים', שכן נראה כי על הסיטואציה חלות הוראות סעיפים 4 ו-5 לחוק העונשין, המעגנים את תחולתו הרטרואקטיבית של תיקון חקיקה אשר יש בו כדי להביא להקלה באחריות פלילית:

    4.נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה – תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם – יופסקו; ניתן גזר-דין – יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה.

    מיום 23.8.1995

    תיקון מס' 39

    -Hyperlink Removed- מיום 23.8.1994 עמ' 348 (-Hyperlink Removed-)

    הוספת סעיף 4

    5.(א)נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה; "אחריות לה" – לרבות תחולת סייגים לאחריות הפלילית למעשה.

40. לכאורה ניתן היה להפסיק את הדיון בשאלת אחריותם של נאשמים 2 ו-3 כבר בנקודה זו ולהורות על זיכויים, שכן לפי הוראת ס"ק (ו) הנ"ל לא היה מקום להעמידם לדין מלכתחילה. עם זאת, לאחר שנשמעה בפניי כל מסכת הראיות, ובהתחשב בכך שתוצאותיה של הבחינה לגופו של עניין רלוונטיות גם לצורך שאלת אחריותם של הנאשמים 1 ו-4, אדרש בקצרה גם להיבטים העובדתיים והמשפטיים בכל הנוגע למיוחס בכתב האישום.

     

41. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו בפניי, מצאתי לקבוע כממצא עובדתי כי הנאשמים 2 ו-3 וילדיהם, נהגו לשהות בדירה בשבתות ובחגים (או בחלק מהם) במהלך התקופה שבין סוף שנת 2017 ועד לתחילת חודש ינואר 2019 (לא יאוחר מיום 10.1.19 שהחל ממנו שכרה המשפחה את הדירה בדרך שרה). עם זאת, לא מצאתי שהוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים כי הדירה שימשה למגורי הקבע של המשפחה. זאת מאחר שמצאתי את גרסת הנאשם 2 לעניין זה כגרסה עקבית, הגיונית ומהימנה, המשתלבת עם שאר הראיות, בין היתר לאור האינדיקציות הבאות:

     

    • הנאשם 2 שיתף פעולה בחקירתו בידי מפקח המאשימה (ת/5) וגרסתו הראשונית (והעקבית לאורך כל החקירה) היתה כי המשפחה נוהגת ללון בדירה בשבתות ובחגים בשל המרחק הגדול מדירתה הקבועה ברח' העליה ולנוכח העובדה שהנאשמים מטופלים ב-7 ילדים והנאשמת 3 הייתה בהיריון;

    • מדובר בגרסה עקבית בה דבק הנאשם 2 לכך אורך הדרך, הן בישיבת ההקראה בפני המותב הקודם (מפי בא כוחו), ובעיקר בעדותו בפניי, שהתרשמתי ממהימנותה;

    • עד התביעה ירון וקנין העיד כי הרב שטרית (נאשם 2) אמר לו שבסופי שבוע מידי פעם הוא היה ישן בדירה;

    • נאשם 4, עודד תורג'מן, העיד אף הוא כי הנאשמים נהגו לעשות שימוש בדירה לצורך לינה בשבתות ובחגים;

    • בבעלות הנאשמים 2 ו-3 היתה בתקופה הרלוונטית דירה ברח' העליה 191 (בשכונת הגורן) שהושכרה רק בחודש ינואר 2019 כשהמשפחה שכרה את הדירה בדרך שרה (ר' המסמכים שהוגשו בתום שמיעת הראיות בהתאם להחלטת ביהמ"ש). הנאשם 2 טען לכל אורך הדרך שמגורי הקבע של המשפחה היו בדירה ברח' העליה והמאשימה נמנעה מלבצע פעולות חקירה בסיסיות לבחינת גרסה זו, כגון לשלוח מפקח לערוך ביקור בדירה הנ"ל במהלך השבוע. זהו מחדל חקירה משמעותי שיש בו כדי לחזק את גרסת הנאשם. בהקשר זה יוער, כי הכתובת שציינה המאשימה בכתב האישום ככתובתה של העמותה נאשמת 1, שנאשם 2 עומד בראשה, היא רח' העליה 191, זכרון יעקב;

    • באשר לתמונות (ת/2) אשר לשיטת המאשימה מוכיחות מגורי קבע של המשפחה (שמות הילדים על הדלתות, מגנטים על המקרר) ולטענת ב"כ הנאשמים מתיישבות דווקא עם שימוש בשבתות וחגים בלבד, שכן כמות הציוד שנראית בהן אינה מתאימה למגורי קבע של משפחה בת 9 נפשות, אינני סבורה שהתמונות מהוות ראיה מכרעת לכאן או לכאן, אך מניסיון החיים נראה כי דווקא טענת ההגנה מסתברת יותר. ברי כי משפחה שצריכה ללון במקום בשבתות ובחגים זקוקה למקרר (המשמש גם לצורך אכסון מזון לאירועים בביה"כ); למיטות בהן יישנו בני המשפחה; לתנור לבישול המזון שתאכל המשפחה וכן אורחים נוספים המתארחים בביה"כ לעיתים בשבתות ובחגים כפי שהעיד הנאשם; וכו';

    • בעת ביקורו של המפקח בדירה, שבוצע ביום חול (14.5.18, יום ב' בשבוע), לא נמצאו שם הנאשמת 3 והילדים (או חלקם) אלא המפקח מצא שם רק את הרב - נאשם 2, אשר שהה במשרדו בקומה התחתונה בהתאם לתפקידו כרב הקהילה;

    • באשר למשך התקופה, אזכיר גם כי המפקח אישר שלא ערך ביקורת נוספת בין 14.5.18 לבין הביקור בשנת 2020 שאז כבר לא מצא סימנים לשימוש לצרכי מגורים. לפיכך, ולאור חוזה השכירות בדירה בדרך שרה החל מחודש ינואר 2019, אין כל ראיה להמשך שימוש במהלך שנת 2019 כנטען בכתב האישום.

42. בהתבסס על מסד עובדתי זה, נשאלת אפוא השאלה המשפטית, האם רב קהילה אשר לן עם משפחתו בשבתות ובחגים ביחידת דיור המצויה בבניין בית כנסת מבצע שימוש החורג מייעוד המקרקעין כמבנה ציבור? הנאשם 2 העיד כי זוהי פרקטיקה מקובלת בארץ ובעולם, שכן רב קהילה מצופה להיות זמין לצרכי הקהילה 'מסביב לשעון' וכמובן מצופה לנהל תפילות ופעילויות נוספות דווקא בשבתות ובחגים. לאור האיסור ההלכתי על נסיעה בשבת, כאשר דירת מגוריו של הרב מצויה במרחק המצריך הליכה ממושכת של כמחצית השעה (לאדם מבוגר) וכאשר הרב הוא הורה לילדים צעירים המצריכים טיפול שוטף, ברי כי עלול להתעורר קושי ממשי בביצוע תפקידיו כרב קהילה מבלי שיימצא לו מקום לינה קרוב לבית הכנסת. בנסיבות אלה, כאשר הרב מצופה להימצא בבית הכנסת במהלך השבת והחג למען צרכי הקהילה, אני סבורה כי ניתן לראות באירוח הרב ומשפחתו ביחידת אירוח בבית הכנסת, בשבתות ובחגים, כחלק מהשימוש במקרקעין לצרכי ציבור, ולו בדוחק.

     

43. עוד יש לציין כי יחידת האירוח או הדירה בתוך בית הכנסת איננה בעלת ערך בשוק השכירות הכללי, כלומר ברור שאין אפשרות להשכירה לגורם אחר. כך, שאין מדובר במבנה ציבור שבו עשו שימוש למגורים לכל המעוניין מהציבור הרחב למטרת רווח כלכלי, אלא במגורים או אירוח בשבתות של גורם ספציפי שהוא למעשה 'הלב הפועם' של בית הכנסת, וזאת יחד עם משפחתו, כאשר ידוע ששהות המשפחה יחדיו בשבת ובחג מהווה כשלעצמה אחד מערכי המסורת היהודית אשר רבנים פועלים להנחיל לקהילותיהם.

     

44. המאשימה הפנתה בסיכומיה לפסקי דין שבמסגרתם הורשעו נאשמים בשימוש חורג למטרת בית כנסת, גם כשהיה מדובר רק בשבתות וחגים (תו"ב 54958-12-14 עיריית ערד נ' לפקוביץ (11.8.21); תו"ב 45159-10-16 מ"י נ' מלצר (11.12.19); 19626-04-16 עיריית ב"ש נ' שמש (19.5.20); ע"פ 4325/09 (ירושלים) אורלנצ'יק נ' מדינת ישראל). דא עקא, שאין הנדון דומה לראיה. באותם מקרים היה מדובר בדירות מגורים ששימשו כבתי כנסת מאולתרים, תוך גרימת מפגעי רעש ומפגעים אחרים לשכנים בבניין המגורים. במקרים אלה, מדובר היה בשימוש שהוא באופן מובהק בניגוד לייעוד המקרקעין, כך שהאינטרס הציבורי מחייב אכיפה נחושה כנגד תופעות כאלה. לעומת זאת, במקרה דנן בית הכנסת המשיך לשמש בייעודו המקורי – מבנה ציבור – תוך שרב הקהילה ומשפחתו מתארחים בו למהלך השבת או החג, ובכך מתאפשרת זמינות רבה יותר של הרב והרבנית לצרכי הקהילה. כך, שלא זו בלבד שלא נגרם נזק או הפרעה לציבור, אלא יכול שיש בכך דווקא כדי להגשים באופן מיטבי את ייעוד המקרקעין למען הציבור. לא בכדי לא הציגה המאשימה בסיכומיה ולו דוגמא אחת להליך הדומה בנסיבותיו למקרה דנן. ויוזכר שוב, כי אין מדובר בהשכרה לגורם חיצוני תמורת בצע כסף.

     

45. לשיטתי, ניתן לראות בשימוש מהסוג האמור כשימוש נלווה לשימוש העיקרי, כאשר הכלל הוא כי שימוש נלווה ביחידה תכנונית אחת אינו מצריך שימוש חורג, שכן הרשות להשתמש במקרקעין לצורך השימוש העיקרי כוללת את הרשות לעשות בהם את השימוש הנלווה. אכן, לעיתים הקביעה מהו השימוש העיקרי ומהו השימוש הנלווה אינה פשוטה (ראו ספרו של כב' השופט י' שקד, בית משפט לעניינים מקומיים, הלכה ומעשה, מהדורה שנייה תשע"ט-2019, עמ' 80 והדוגמאות המובאות שם) ובמקרה זה טוענת המאשימה כי השימוש שבוצע הינו שימוש אסור. ואולם אני סבורה כי קיימת לכל הפחות אפשרות כי מדובר בשימוש נלווה, שהינו מותר. למותר לציין כי אפשרות זו מקימה ספק סביר באשר לאחריותם הפלילית של הנאשמים.

     

46. סיכום ביניים, דינם של נאשמים 2 ו-3 להימצא זכאים בדין, הן במסלול א – כשוכרי מקרקעין למטרת מגורים הנהנים מהגנת ס"ק 243(ו) לחוק; והן במסלול ב – לפיו לינה של רב קהילה ומשפחתו ביחידת אירוח המצויה בתוך מבנה בית כנסת, איננה בהכרח חורגת מייעוד המקרקעין לצרכי ציבור. להשלמת התמונה אציין עוד כי לא הוכח שהנאשמים הם אלה שעשו שינויים במבנה לאחר "טופס 4" וממילא לא הואשמו בבנייה אסורה אלא רק בשימוש. ודוק, הנאשם 2 התמנה לתפקיד רב הקהילה אך בשנת 2013 והמבנה קיים שנים קודם לכן. דברי הנאשם בעדותו לפיהם לא ערך כל שינוי במבנה וזה היה מצבו מאז שהתמנה לתפקידו – לא נסתרו בראיה כלשהי.

     

47. לגבי הנאשמת 3, לא מצאתי כי יש בעצם העובדה שלא הגיעה לחקירה במשרדי הוועדה ואף לא העידה בבית המשפט, כדי לשנות מן המסקנות שפורטו לעיל. כמי שנטען על ידי המאשימה שהיא שוכרת למטרת מגורים, לא היה כלל מקום להעמידה לדין, ואידך זיל גמור.

     

48. באשר לנאשמת 1 'עמותת וטהר לבנו לעבדך באמת' – החלק העובדתי המיוחס לנאשמת 1 בכתב האישום הינו הסבת חלק מהקומה השנייה לדירת מגורים יחד עם נאשם 4, והחתימה על הסכם השכירות מיום 1.9.17. לגבי הרכיב של הסבת חלק מהקומה למגורים לא הובאו ראיות ישירות. באשר לחתימה על הסכם ההשכרה, נותר ספק של ממש באשר לנפקותו המשפטית של ההסכם, ובפרט כמסמך המקים אחריות פלילית של העמותה כאישיות משפטית נפרדת.

     

    זאת בין היתר מהטעמים הבאים: העמותה איננה בעלת המבנה, אלא המועצה המקומית זכרון יעקב; לא הוכח שהעמותה היא בעלת השליטה במקרקעין; החוזה עליו חתומה לכאורה העמותה לא נחתם ע"י מורשי חתימה מטעמה; לא הוכח אם הופקדו תשלומי שכירות לחשבון העמותה בהתאם למוסכם לכאורה בחוזה (עובדה שהמאשימה יכולה היתה לבדוק בנקל באמצעות פעולת חקירה פשוטה). מעבר לכך, מאחר שלא מצאתי כי שימוש של רב הקהילה ומשפחתו ביחידת האירוח שבקומה העליונה של בית הכנסת מהווה בהכרח שימוש החורג מייעוד כמבנה ציבור, קרי שימוש אסור, ברי כי לא ניתן לקבוע כי העמותה ביצעה שימוש אסור במקרקעין. לאור כל האמור, לא ניתן לקבוע כי אשמתה של נאשמת 1 הוכחה מעבר לספק סביר, ולפיכך מצאתי לזכותה מחמת הספק.

     

     

    תו"ב 44424-09-19 - הנאשם 4 עודד תורג'מן

     

49. הנאשם 4 הוא היזם שהקים את השכונה, אשר בנה את בית הכנסת מכספו ותרם אותו למועצה המקומית. אין חולק כי לנאשם 4 אין כל מעמד בעמותה נאשמת 1 ומבחינה זו חתימתו על החוזה (ת/2) לצד חותמת העמותה לא נעשתה בסמכות. עם זאת, נכונה אני לקבל את עמדת המאשימה לפיה לנאשם 4 הייתה זיקה ושליטה מסוימת בבית הכנסת כפי שאף השתמע מעדותו, כמי שהקימו בכספו הפרטי ואף השיא תרומה חודשית להבטחת פעילותו.

     

50. הנאשם 4 מואשם בהסבת הקומה השנייה למטרת מגורים וכן בשימוש אסור (בחריגה מייעוד). ודוק, לא מיוחסת לנאשם 4 עבירה של בנייה אסורה וגם אין כל ראיה ישירה לכך שהוא זה שביצע את ההסבה למגורים. אין חולק שתורג'מן עצמו לא השתמש בדירה ולכן הדרך היחידה שניתן לייחס לו אחריות פלילית לשימושם של נאשמים 2 ו-3 היא בכובעו כמשכיר, בהתבסס על חתימתו על חוזה השכירות. דא עקא, שתוקפו של מסמך זה איננו ברור, בהתחשב בכך שלא נחתם ע"י הגורמים המוסמכים בעמותה ובכך שהעמותה ונאשם 4 אינם בעלי המקרקעין ובטענתם של שני הצדדים שאין מדובר בהסכם אמיתי, לא שולמו תשלומי השכירות וגם שאר התנאים לא מולאו.

     

51. בנסיבות אלה, כאשר נאשם 4 נעדר מעמד רשמי כבעל המקרקעין ונעדר כל תפקיד או מעמד בעמותה שבשמה חתם על ההסכם שתוקפו לא הוברר עד תום, כאשר הוא עצמו העיד שהציע לרב בן שטרית להשתמש בדירה לשבתות וחגים בלבד כפתרון זמני למצוקה אליה נקלע בשל דירתו המרוחקת והעדר משכורת, ובהתחשב בקביעתי דלעיל לפיה אין לשלול כי שימוש בשבתות וחגים מצד רב קהילה עשוי להיחשב לשימוש נלווה מותר בייעוד של מבני ציבור, אני מוצאת כי אחריותו של נאשם 4 לא הוכחה ברמה הנדרשת בפלילים ולפיכך יש להורות על זיכויו, ולו מחמת הספק.

     

    סוף דבר

     

    אני מורה על זיכוים של ארבעת הנאשמים.

     

     

     

    ניתנה היום, י"ח טבת תשפ"ג, 11 ינואר 2023, במעמד הצדדים