תובענה לביטול צו קיום צוואה וכתב התנגדות לה

פתח-דבר:

1. מונחת לפני תובענה לביטול צו שניתן ביום 17.2.13 לקיום צוואת המנוחה ח' ע' ז"ל ת.ז. ... (להלן: "המנוחה"), צוואה בעדים מיום 26.8.81 (להלן: "הצוואה").

2. התובענה לביטול צו קיום הצוואה נסמכת על מסמך ביטול צוואה שנערך כחודשיים וחצי לאחר עריכת הצוואה ביום 12.11.81 (להלן: "מסמך ביטול הצוואה").

3. הנתבעת - הזוכה בשלמות על פי הצוואה - מתנגדת לביטול צו קיום הצוואה מחמת פגמים מהותיים שנפלו לטענתה במסמך ביטול הצוואה.

4. בנסיבות אלו, יש להכריע בשאלת תוקפו של מסמך ביטול הצוואה; ובהתאם לכך תוכרע השאלה האם יוותר צו קיום הצוואה על כנו, אם לאו.

רקע עובדתי ודיוני:

5. א. המנוחה הלכה לעולמה ביום 18.11.12, בהיותה בת 93 שנים, אלמנה.

• בעלה של המנוחה הלך לעולמו שנים רבות לפניה.

• למנוחה ובעלה ז"ל נולדו שמונה ילדים: גב' צ' ע' (להלן: "התובעת"; "צ'"), גב' ר' מ' (להלן: "הנתבעת"; "ר'"), גב' מ' ל' (להלן: "מ'"), גב' ז' ע' (להלן: "ז'), מר מי' ע' (להלן: "מי'"), מר ש' ע' ז"ל, מר ד' ע' ז"ל ומר מס' ע' ז"ל (להלן: "מס'").

6. ביום 23.8.81 רכשה המנוחה דירת מגורים ברח' ... ב...(להלן: "הדירה"). יצוין, כי דירה זו נרכשה לאחר שהמנוחה מכרה את זכויותיה בדירה קודמת שהייתה שייכת לחברת עמידר.

7. עוד יצוין, כי הסכם המכר נערך על ידי עו"ד פ' וסרמן (להלן: "עו"ד וסרמן") אשר היה אמון על מכירת הדירה.

8. לטענת הנתבעת, היא ובעלה דאז מר א' א' (להלן: "מר א'") סייעו למנוחה בכל תהליך מכירת דירתה הקודמת של המנוחה ורכישת הדירה הנוכחית.

9. ביום 26.8.81 ערכה המנוחה צוואה בעדים. הצוואה נערכה אף היא על ידי עו"ד וסרמן אשר היה עד לצוואה ביחד עם גב' ע' וסרמן (להלן: "גב' ורסמן").

10. במסגרת סעיף 6 לצוואה הצהירה המנוחה כי תוכן הצוואה תורגם לה לשפה הערבית (מרוקאית) ע"י מר מכ' א' (להלן: "מר מכ'") ומר י' ב' ח' (להלן: "מר ב' ח'") וכי הצוואה משקפת את רצונה. כמו כן, במסגרת הצהרת העדים הצהירו עו"ד וסרמן וגב' וסרמן כי תוכן הצוואה תורגם למנוחה לשפה ערבית (מרוקאית) ע"י מר מכ' וכי המנוחה אישרה כי הצוואה משקפת את רצונה באופן מלא וחתמה על הצוואה בפני העדים לאחר ששוכנעו שהבינה את תוכנה של הצוואה וכן בפני מר ב' ח'. כן הצהירו העדים כי אין להם כל קירבה אל המנוחה וכל טובת הנאה בעזבונה.

11. בצוואה ציוותה המנוחה את כל עזבונה לרבות זכויותיה בדירה לנתבעת.

12. כחודשיים וחצי לאחר עריכת הצוואה, ביום 12.11.81, חתמה המנוחה על מסמך ביטול של הצוואה. מסמך זה נערך גם הוא בפני עו"ד וסרמן וכן בפני מר מ' ח' (להלן: "מר ח'"), אשר שימשו כעדים למסמך ביטול הצוואה. במסגרת מסמך ביטול הצוואה הצהירו עו"ד וסרמן ומר ח' כי המנוחה חתמה והצהירה בפניהם כי מסמך זה מהווה מסמך ביטול הצוואה וכי תוכן המסמך תורגם למנוחה לערבית (מרוקאית) ע"י מר ח' וכי שניהם שוכנעו שהמנוחה הבינה את המסמך והסכימה לתוכנו. כן הצהירו העדים כי אין להם כל קירבה אל המנוחה וכל טובת הנאה בעזבונה.

13. ברבות השנים התדרדרה בריאותה של המנוחה והיא הפכה לחסויה.

14. ביום 5.5.04 מונו התובעת ובנה של המנוחה מי' כאפוטרופסים על גופה ורכושה של המנוחה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ. יצוין, כי צו המינוי ניתן בהסכמת כל ילדי המנוחה לרבות הנתבעת עצמה אשר חתמה על כתב הסכמה.

15. בשנת 2006 עזבה המנוחה את הדירה ואושפזה במוסד סיעודי.

16. ביום 10.12.10 נמכרה דירת המגורים של המנוחה במסגרת תיק האפוטרופסות באישור בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ.

17. ביום 18.11.12 הלכה המנוחה לעולמה.

18. לאחר פטירת המנוחה, פנתה הנתבעת לעו"ד וסרמן על מנת לברר האם המנוחה הותירה אחריה צוואה. עו"ד וסרמן הודיע לנתבעת כי המנוחה ערכה צוואה אשר בוטלה על ידה, אולם מסמך זה לא הומצא לידי הנתבעת.

19. לטענת הנתבעת, משלא הוצג בפניה מסמך ביטול הצוואה הגישה ביום 27.12.12 בקשה לקיום צוואת המנוחה בפני הרשם לענייני ירושה.

20. ביום 17.2.13 נתן הרשם לענייני ירושה צו קיום צוואה אחר המנוחה.

21. לטענת התובעת, בחודש מרץ 2013 אותר מסמך ביטול הצוואה על ידי התובעת ומי' בתוך אסופת מסמכים שניטלו מדירתה של המנוחה לאחר פריצה שארעה בביתה.

22. ביום 4.4.13 הגישה התובעת, באמצעות עו"ד וסרמן, בקשה לביטול צו קיום הצוואה וצירפה לבקשתה את מסמך ביטול הצוואה. במקביל, הגישה התובעת בקשה לעיכוב ביצועו של צו קיום הצוואה שניתן.

23. ביום 18.6.13 נתנה הרשמת לענייני ירושה צו לעיכוב ביצוע צו קיום הצוואה.

24. ביום 5.5.13 הגישה הנתבעת התנגדות לבקשה לביטול צו קיום הצוואה. לטענת הנתבעת, מסמך ביטול הצוואה הוסתר ממנה במהלך השנים ולא הובא לידיעתה לא על ידי המנוחה ולא על ידי התובעת ויש בכך כדי להעיד על העדר תוקפו המשפטי. כן לטענת הנתבעת מאחר שמסמך ביטול הצוואה הוסתר ממנה נגרם לה נזק ראייתי חמור אשר יקשה עליה להביא ראיותיה לסתור תוקפו של מסמך זה. בנסיבות אלו, כך לטענת הנתבעת, יש להורות על היפוך נטל השכנוע להוכחת אמיתותו של מסמך ביטול הצוואה באופן שיוטל על כתפי התובעת; כן לטענת הנתבעת, התובעת נטלה חלק בעריכת מסמך ביטול הצוואה והדבר נלמד מהנסיבות התמוהות בהן נערך המסמך בעת שהמנוחה היתה מבוגרת, בשנות ה – 60 לחייה, לא התמצאה בהתנהלות היומיומית לרבות נסיעה בתחבורה ציבורית, שימוש בטלפון, ייזום פניה לעו"ד ואף לא ידעה את מספר הטלפון של עו"ד וסרמן. לפיכך, כך לטענת הנתבעת, התובעת היא שיזמה את הפנייה לעו"ד וסרמן ואף לקחה את המנוחה למשרדו לצורך עריכת מסמך ביטול הצוואה; כמו כן, לטענת הנתבעת, מסמך ביטול הצוואה נעשה תחת השפעה בלתי הוגנת ו/או איום ו/או תחבולה ו/או תרמית של התובעת על המנוחה שכן מסמך זה נערך בחשאי וייתכן כי גם המנוחה כלל לא ידעה על קיומו. בנוסף, לטענת הנתבעת, המנוחה לא שלטה בשפה העברית ולא ידעה קרוא וכתוב, כך שלא יכלה לחתום על מסמך ביטול הצוואה. כמו כן, לטענת הנתבעת, המנוחה היתה תלויה בתובעת אשר טיפלה בחשבונות הבנק שלה, בקבלת קצבת הזקנה ובכל ענייני הטאבו ולמעשה היתה מעורבת בחיי היום-יום של המנוחה ובניהול נכסיה; לבסוף טוענת הנתבעת כי העובדה שהבקשה לביטול צו קיום הצוואה הוגשה ע"י התובעת בלבד מלמדת כי התובעת היתה מעורבת בעשיית מסמך ביטול הצוואה והשפיעה על המנוחה לערוך מסמך זה.

25. ביום 8.5.13 הגישה התובעת בקשה למתן צו ירושה בפני הרשם לענייני ירושה (ת"ע 58468-06-13).

26. על פי החלטת הרשמת לענייני ירושה מיום 18.6.13 הועברה הבקשה לביטול צו קיום הצוואה לבית המשפט לענייני משפחה בהתאם לסעיף 72 (א) סיפא לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").

27. במסגרת ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 28.10.13 הודיע עו"ד וסרמן אשר ייצג את התובעת כי בכוונתו להתפטר מייצוגה ולשם כך נקבעה ישיבה נוספת ליום 25.12.13.

28. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 25.12.13 (כאשר התובעת מיוצגת על ידי בא כוחה דהיום) הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, בנוגע לשאלת נטלי ההוכחה והבאת הראיות בתובענה, כדלקמן:

"ב"כ הצדדים:

מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים לאור מהות ההליך ונסיבותיו שבו מבוקש לבטל צו קיום צוואה באמצעות מסמך ביטול שנערך לכאורה, כצוואה, ומשמוסכם עלינו כי נטל השכנוע, הוא הנטל העיקרי שנבחן בסופו של המשפט לביטול הצוואה מוטל על התובעת, אולם נטל הבאת הראיות להוכחת כל טענה מטענות הצדדים מוטל על הצד שטוען לה מוסכם כדלקמן:

1. התובעת תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה.
2. הנתבעת תגיש לאחר מכן.
3. לפנים משורת הדין תינתן זכות תשובה לתובעת להגיש תצהירים מטעמה.
4. מוסכם עלינו כי בקשות להזמנת עדים שלא יגישו תצהירים תוגשנה במקביל להגשת תצהירי עדות ראשית".

29. ביום 26.1.14 הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת; ביום 24.3.14 הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעת אליהם צורפו שלושה תמלולי שיחות שערכה הנתבעת עם בעלה לשעבר של התובעת מר ע' ע' (להלן: "מר ע'") ועם שתי אחיותיה מ' וז'. הגם שתמלולי השיחות לא נערכו בהתאם לדרישות הפסיקה (ראו: ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל פ"ד לח (4) 169) הסכים ב"כ התובעת לקבלם (ראו הצהרתו בפתח ישיבת ההוכחות מיום 2.6.15).

30. ביום 11.9.15 התקיימה ישיבת הוכחות שנדחתה בהסכמת הצדדים מאחר שעו"ד וסרמן לא יכל להתייצב למתן עדות במועד זה.

31. בימים 18.9.14, 25.5.15 ו-2.6.15 נחקרו בעלות הדין והעדים מטעמן. בהתאם להסכמות הצדדים מיום 11.9.15 נחקרו ביום 18.9.14 מר ע', מ' וז' – כעדים מטעם הנתבעת, ביום 25.5.15 נחקרו עו"ד וסרמן והתובעת וביום 2.6.15 נחקרו מי' והנתבעת עצמה.

32. לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.

דיון והכרעה:

33. סעיף 36 לחוק הירושה אשר כותרתו "ביטול על ידי המצווה" קובע:

"(א)      המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול מפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה.

(ב)        צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת".

34. כנלמד, על פי סעיף 36 לחוק הירושה ניתן לבטל צוואה בשלוש דרכים: הראשונה, ביטול על ידי השמדה; השנייה, ביטול מפורש באחת הצורות לעשיית צוואה; השלישית, ביטול משתמע על ידי עריכת צוואה חדשה.

35. במקרה דנן, עניין לנו בביטול מפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, קרי בפני עדים. על כתב ביטול בפני עדים להיערך בכתב, לשאת תאריך וחתימה של המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שהוא מבטל את צוואתו. כמו כן, על העדים לאשר באותו מעמד בחתימת ידם על פני כתב הביטול שהמצווה הצהיר וחתם (ראו סעיף 20 לחוק הירושה).

36. נקודת המוצא, היא שצוואה שלא נפל בה פגם פורמלי בחזקת כשרות היא והנטל לפסילתה מוטל כל כולו על הטוען לכך. חזקה זו, כמו שאר הדינים החלים על עריכת צוואה, חלה "בשינויים המחויבים" גם על מסמך ביטול הצוואה (ראו דברי כב' הנשיא ברק בע"א אהרן נ' אהרוני פ"ד נ"ד (3) 469). לפיכך, הגם שנטל השכנוע לביטול צו קיום הצוואה מוטל על כתפיה של התובעת, הרי שהנטל להוכיח את עילות פסלות מסמך ביטול הצוואה מוטל על כתפי הנתבעת עצמה. ודוק, כללי הוכחה אלו תואמים את הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ביום 25.12.13 לפיה: "נטל הבאת הראיות להוכחת כל טענה מטענות הצדדים מוטל על הצד שטוען לה". משכך, ככל שידחו טענותיה של הנתבעת בנוגע למסמך ביטול הצוואה ויקבע כי מסמך ביטול הצוואה תקף, די בכך על מנת להביא לביטול הצוואה וכפועל יוצא לביטול צו קיום הצוואה שניתן.

הסוגיות שבמחלוקת:

37. למקרא סיכומי הנתבעת עולות מספר טענות המצריכות הכרעה, ואלו הן:

• מסמך ביטול הצוואה נערך שלא בהתאם לסעיף 20 לחוק הירושה;

• קיומו של נזק ראייתי שנגרם לנתבעת בגין הסתרת מסמך ביטול הצוואה על ידי עו"ד וסמן או התובעת אשר בעטיו יש להורות על היפוך נטל השכנוע להוכחת אמיתות מסמך ביטול הצוואה על כתפי התובעת;

• מסמך ביטול הצוואה נערך תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת ו/או האח מי' על המנוחה (סעיף 30 לחוק הירושה);

• מסמך ביטול הצוואה נערך תוך מעורבות פסולה של התובעת ו/או האח מי' בעריכת המסמך (סעיף 35 לחוק הירושה);

הטענה לפיה מסמך ביטול הצוואה נערך שלא בהתאם לסעיף 20 לחוק הירושה:

38. בסיכומיה העלתה הנתבעת לראשונה טענה לפיה מסמך ביטול הצוואה נערך שלא בפני שני עדים הואיל ועו"ד וסרמן שאינו דובר ואינו מבין את שפת המנוחה, לא הבין את תרגום דברי העד מר ח' לערבית, כך שהצהרת עו"ד וסרמן במסמך הביטול לפיה "שוכנע שהמנוחה הבינה את תוכן המסמך והסכימה לו" - אינה אמת (סעיף 9 לסיכומי הנתבעת).

39. כבר עתה ייאמר כי טענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומי הנתבעת ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה שאין להידרש לה (ראו ס' 20 לסיכומי תשובה מטעם התובעת). בהקשר זה יצוין כי ב"כ התובעת הביע התנגדותו להרחבת חזית זו עוד במהלך עדותו של עו"ד וסרמן (ראו התנגדות ב"כ התובעת בעמ' 20 לפרוט', ש' 4).

40. עם זאת, למעלה מן הדרוש, לאחר שבחנתי את טענת הנתבעת ובשים לב לחומר הראיות שהונח לפני – מצאתי כי דין טענה זו להידחות גם לגופה. מסקנתי זו נסמכת על מכלול הטעמים שלהלן:

41. ראשית, הטענה לפיה המנוחה לא ידעה לדבר או לקרוא עברית לא הוכחה באופן מלא. כך, למשל, מר ע', עד מטעם הנתבעת, העיד כי המנוחה דיברה ואף קראה בעברית ואף אישר כי נהג לשוחח עם המנוחה בעברית (ראו עדותו בעמ' 13 לפרוט' הדיון מיום 18.9.14 בש' 26-31). גם האחות מ' אישרה כי המנוחה דיברה מילים פשוטות בעברית (עמ' 23 לפרוט' הדיון מיום 18.9.14, ש' 14-15). יצוין, כי עדות זו תואמת את עדותה של התובעת עצמה לפיה "המנוחה ידעה לדבר עברית. אבל לא בשפה רהוטה" (עמ' 33 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 20) ואת עדותו של מי' שהעיד כי המנוחה ידעה לדבר "שפת רחוב של יום יום, לא עברית על רמה" (עמ' 29 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 21 וכן בשורה 23-24). יצוין, כי גם הנתבעת הודתה כי המנוחה דיברה עברית "עילגת" (עמ' 43 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 8).

42. שנית, עיון במסמך ביטול הצוואה מלמד כי מדובר במסמך המכיל משפט קצר וברור אשר זו לשונו: "הנני מבטלת בזאת את הצוואה שנערכה ונחתמה על ידי ביום 26.8.1981". בנסיבות אלה, לנוכח לשונו הפשוטה והברורה של מסמך ביטול הצוואה, לא הוכח כי המנוחה לא יכלה להבין נוסח זה ובפרט שמסמך זה נערך כחודשיים וחצי בלבד לאחר עריכת הצוואה, אשר בנוגע אליה לא טענה הנתבעת כל טענה בנוגע לאי הבנת המנוחה את נוסחה.

43. שלישית, עיון במסמך ביטול הצוואה אל מול הסכם רכישת הדירה שנערך אף הוא על ידי עו"ד וסרמן ביום 23.8.81 מלמד כי הסכם זה תורגם למנוחה על ידי מר א' א' (להלן: "מר א'"), גרושה של הנתבעת, וכי הנתבעת לא טענה כל טענה בנוגע לאי הבנת המנוחה את תוכנו של ההסכם הגם שההסכם תורגם למנוחה באותו אופן בו תורגם מסמך ביטול הצוואה.

44. רביעית, עיון במסמך ביטול הצוואה אל מול הצוואה מלמד כי שני המסמכים תורגמו למנוחה על ידי צד ג' וכי העדים למסמך זה (בצוואה - עו"ד וסרמן וגב' וסרמן ובמסמך ביטול הצוואה -עו"ד ויסמן ומר ח') הצהירו שהמנוחה יודעת ומבינה על מה היא חותמת, כך שככל שלנתבעת טענה לפיה עו"ד וסרמן לא יכול היה לאשר כי המנוחה הבינה את נוסח הצוואה הרי שטענה זו חלה גם לגבי הצוואה עצמה. טענה זו של הנתבעת המועלית באופן חלקי רק בנוגע למסמך ביטול הצוואה מהווה טענה בחוסר תום לב שאין להידרש לה.

45. חמישית, אין חולק כי על פי סעיף 20 לחוק הירושה אין כל דרישה כי הצוואה תתורגם למנוח שלא מבין את שפת הצוואה. עם זאת, בפסיקה הוכרה הדרישה כדרישה מהותית ונקבע כי: "מי שחותם על צוואה שאין הוא מסוגל לקראה – בשל אי ידיעת השפה ואם מטעם אחר כלשהו – נושא בחובה להבטיח: ראשית, כי תוכנה של הצוואה יובא לידיעתו לפני שיחתום עליה על ידי אדם המהימן עליו; ושנית – כי עובדה זו תבוא לכלל ביטוי ברישום מתאים על פני הצוואה, ורצוי שחתימות האימות תתייחסנה גם לעובדה זו" (ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט (2) 77). אין חולק כי בענייננו מולאו שני התנאים: במעמד עריכת מסמך ביטול הצוואה נכח מתורגמן ששימש גם כעד לצוואה אשר תרגם למנוחה את דבר הצוואה ועובדה זו נרשמה על גבי הצוואה ואומתה על ידי עו"ד וסרמן ומר ח' עצמו. מעבר לכך, עדותו של עו"ד וסרמן לפיה המדובר בעד מהימן לא נסתרה: בעניין זה העיד עו"ד וסרמן כי המנוחה היא שדאגה להביא את מר ח' לתרגם לה את האמור במסמך (עמ' 19 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 24) וכן ווידא עם מר ח' שהוא דובר הן את השפה הערבית והן את השפה העברית (עמ' 26 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 15-16). בהקשר זה יצוין כי הגם שהנתבעת העלתה ספקות בנוגע למהימנות התרגום, בחרה שלא לזמן את בתו של מר ח' אשר היתה עשויה לשפוך אור על ידיעת אביה את השפה הערבית (ראו עדותה בעמ' 33 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 16-25), כך שאין לה אלא להלין על עצמה.

46. שישית, יש לקבל את עדות עו"ד וסרמן לפיה שוכנע שהמנוחה הבינה את משמעות מסמך ביטול הצוואה בשים לב לכך שמדובר במנוחה אשר הכירה את עו"ד וסרמן עובר לעריכת מסמך ביטול הצוואה. יוזכר, כי עו"ד וסרמן ערך עבור המנוחה שני מסמכים משפטיים בפרק זמן של חודשיים וחצי (חוזה רכישת הדירה ביום 23.8.81 ומסמך הצוואה מיום 26.8.81) וכן לטענת עו"ד וסרמן ביקר בדירת המנוחה מספר פעמים (ראו עדותו בעמ' 18 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 23-24). לפיכך, עדות עו"ד וסרמן כי בנוסף לתרגום הצוואה על ידי העד שוכנע גם מתגובותיה של המנוחה שהבינה את מסמך ביטול הצוואה אשר נוסחו פשוט וברור (עמ' 20 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 11-16) מקובלת וסבירה בעיני.

47. אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הטענה לפיה מסמך ביטול הצוואה נערך שלא בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק הירושה - נדחית.

הטענה בנוגע לנזק ראייתי שנגרם לנתבעת:

48. לטענת הנתבעת, מאחר שמסמך ביטול הצוואה הוסתר על ידי התובעת ועו"ד וסרמן ממועד עריכתו ועד לאחר פטירת המנוחה - נגרם לנתבעת נזק ראייתי אשר יקשה עליה להוכיח את טענותיה בנוגע לאי תוקפו של המסמך. על כן, לטענת הנתבעת, יש להורות על היפוך נטל השכנוע להוכחת אמיתותו של מסמך ביטול הצוואה באופן שיוטל על כתפי התובעת.

49. ייאמר מעתה, כי לא מצאתי בטענה זו ממש, ואנמק:

"נזק ראייתי" – מתווה נורמטיבי:

50. הטענה בדבר קיומו של "נזק ראייתי" עלתה במקרים של רשלנות רפואית. נזק ראייתי הוגדר בספרו של י' קדמי על הראיות (כרך ג), בעמ' 1582, באופן הבא:

"אדם נחשב כסובל 'נזק ראייתי' במקרה שבו יריבו לא קיים את חובתו לתעד פרטי טיפול שנתן לו, וכתוצאה מכך נפגעה יכולתו להוכיח רשלנות בטיפול שניתן לו ושגרמה לו נזק. לאי קיום חובת התיעוד – המתרחבת וחלה גם על שמירת התיעוד – יש השלכה ראייתית בהתדיינות שבין המטופל שניזוק לבין נותן הטיפול הנתבע לדין בשל גרימת הנזק והיא: האחראי לנזק [הנתבע] עשוי לשאת בנטל השכנוע שלא הייתה מצדו רשלנות בטיפול; כאשר במקום שלא קיים נזק ראייתי – המטופל שניזוק הוא הנושא בנטל השכנוע שהמטפל אחראי לנזק שנגרם לו [שהרי הוא ה'מוציא מחברו']".

על כך הוסיפו המלומדים א' פורת וא' שטיין במאמרם 'דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים', עיוני משפט כא (תשנ"ח) 191, בעמ' 247:

"...הסבתו הרשלנית של נזק ראייתי לצד שכנגד פירושה חשיפתו לסיכון בלתי הדדי, ודבר זה מפר את השוויון. במצב של תיקו ראייתי, הכרעה לטובת התובע, שתתחייב בעקבות העברת נטל השכנוע אל הנתבע, תתקן הפרה זו ותשיב את השוויון למקומו".

51. יוצא, איפוא, כי מקום שבו נתבע גרם ברשלנותו נזק ראייתי לתובע, כלומר, פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה שלכאורה הינה בעלת פוטנציאל לביסוס איזו מן הטענות העובדתיות שעליהן מבוססת תביעתו – עשוי בית המשפט להטיל על הנתבע את נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי נכונה.

52. במספר פסקי דין של בית המשפט העליון נאמר כי הלכת העברת נטל השכנוע בעקבות גרימת "נזק ראייתי" יכולה להתקיים גם במקרים שאינם רשלנות רפואית. כך למשל נכתב על ידי המשנה לנשיא (בדימ') מצא בע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב פ"ד נט (4), 310, בעמ' 328:

"בפסיקתו של בית-המשפט העליון יושמה ההלכה עד כה רק בתביעות שעילתן רשלנות רפואית, ולרבות בהתייחס לאי-עריכתן, חסרונן או אובדנן של רשומות רפואיות. אולם, ברי כי הרציונליים שביסודה חלים גם בתביעות מסוגים שונים, ואין הצדקה עניינית להגבילה להקשר הרפואי בלבד".

בעניין זה ראו גם פסק דינו של המשנה לנשיא (בדימ') אור בע"א 9329/02 מאיר נ' ד"ר לאור פ"ד נח (5) 54 בפסקה 13 וכן דעת היחיד של השופטת דורנר בע"א 8858/02 מדינת ישראל נ' זהווה (פורסם בנבו).

53. בענייננו, מסמך ביטול הצוואה כמו גם הצוואה עצמה מהווים פעולה משפטית חד צדדית ששכלולה אינו טעון מסירה לאחר או קבלה על ידי אחר. לפיכך, מסמכים משפטיים אלו נדונים לאחר פטירתו של המוריש (ראו: דברי כב' המשנה לנשיא (בדימ') השופט מצא בדנ"א 7818/00 אהרן נ' אהרוני בעמ' 669). כשם שאין חובה שבדין ליידע אדם על קיומה של צוואה בחייו של המוריש כך אין חובה שבדין ליידע אדם על ביטולה של צוואה בחייו של המוריש (ראו והשוו: סעיף 75 לחוק הירושה הדן במסירת צוואה לרשם לענייני ירושה לאחר פטירתו של אדם). כך שעל פי הדין לא היתה כל חובה שבדין לא של עו"ד וסרמן ולא של אדם אחר ליידע את הנתבעת אודות מסמך ביטול הצוואה בחייה של המנוחה.

54. יתר על כן, הנתבעת בעצמה הודתה כי אין לה כל ידיעה האם התובעת ידעה על מסמך ביטול הצוואה, אם לאו, כך שממילא היסוד הנדרש לקיומו של נזק ראייתי כתוצאה מהסתרת מסמך ביטול הצוואה על ידי התובעת אינו מתקיים בענייננו. כך העידה הנתבעת בחקירתה:

"ש.        ולדעתך צ' ידעה על ביטול מסמך הצוואה ?

ת.          לא יודעת. על הצוואה בטוח היא ידעה. סיפרתי לה באותו רגע שאימא שנתנה לי את הצוואה. דבר ראשון התקשרתי אליה, הייתי בבית תולה כביסה והתקשרתי אליה (עמ' 35 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 20-22).

            וכן במענה לשאלת בית המשפט:

"ש.        מי עשה לדעתך את הביטול ?

ת.          אין לי מושג. אבל היא היחידה שמתנגדת לביטול" (עמ' 35 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 28-29).

55. בנסיבות אלו, לאור האמור לעיל - דין הטענה בנוגע לקיומו של נזק ראייתי שנגרם לנתבעת כתוצאה מאי גילוי מסמך ביטול הצוואה בחייה של המנוחה - להידחות.

הטענות בנוגע להשפעה בלתי הוגנת ומעורבות התובעת בעריכת מסמך ביטול הצוואה - כללי:

56. כבר בפתח הדברים ייאמר, כי טענות הנתבעת בנוגע לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ו/או מעורבות התובעת או מי' בעריכת מסמך ביטול הצוואה מבוססות על השערות וחשדות גרידא מבלי שלנתבעת יש כל ידיעה אישית על כך. הדברים עולים בבירור מתוך עדותה בבית המשפט, כמפורט להלן:

• הנתבעת אישרה כי אין לה כל ידיעה אודות נסיבות עריכת מסמך ביטול הצוואה - ראו עדותה עמ' 44 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 22-23 כדלקמן:

"ש.        אין לך שום ידיעה מה קרה במועד מסמך הביטול?

ת.          לא – גם לא ידעתי שהיה ביטול".

• הנתבעת אישרה כי אין לה כל ידיעה האם התובעת ידעה על מסמך ביטול הצוואה, אם לאו - ראו עדותה בעמ' 35 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 20-22 כדלקמן:

"ש.        ולדעתך צ' ידעה על ביטול מסמך הצוואה ?

ת.          לא יודעת. על הצוואה בטוח היא ידעה. סיפרתי לה באותו רגע שאימא שנתנה לי את הצוואה. דבר ראשון התקשרתי אליה, הייתי בבית תולה כביסה והתקשרתי אליה.

• הנתבעת אישרה כי אין לה כל ידיעה מי היה מעורב בעריכת מסמך ביטול הצוואה - ראו עדותה בעמ' 35 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 23-29 כדלקמן:

"ש.       אם איך לך ידיעה שצ' ידעה על ביטול הצוואה – אז את לא יכולה להגיד שצ' השפיעה לרעה לעשות את זה ?

ת.          לא אמרתי שהיא עשתה את הביטול.

לשאלת בית המשפט

ש.          מי עשה לדעתך את הביטול ?

ת.          אין לי מושג. אבל היא היחידה שמתנגדת לביטול".

• הנתבעת הודתה כי חשדותיה בנוגע להשפעה בלתי הוגנת ו/או מעורבות של התובעת בעריכת מסמך ביטול הצוואה מבוססים על כך שהתובעת היתה היחידה מבין האחיות שלא "פרגנה" לה (כך לדבריה) על עריכת צוואה לטובתה - ראו עדותה בעמ' 36 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 3-9:

"ש.        מפנה לסעיף 36 לתצהירך. את אומרת במפורש שמי' וצ' השפיעו על אימך ז"ל לערוך את ביטול הצוואה. איך זה מתיישב עם התשובה הקודמת שלך ?

ת.          ברגע שאני סיפרתי לה על הצוואה כל האחיות שלי ידעו. היא היחידה שלא פרגנה. שאני דיברתי ושוחחתי עם האחיות שלי בטלפון אחרי שאימא נפטרה וידעתי על הביטול מוסרמן, דיברתי עם האחיות שלי בטלפון והן אמרו לי שהן ידעו שצ' לקחה את אימא ואיימה עליה עוד אז לפני 34 שנים שאם היא לא תבטל את זה אז מס' יבוא ויכעס עליה מאוד וגם יהרוג אותה. כל זה מוקלט".

ובהמשך במענה לשאלות בית המשפט:

"ש.        אז מתוך הכעס הזה את מסיקה שהיא ערכה את ביטול הצוואה ?

ת.          היא היחידה שכעסה מאוד

ש.          את פה בהליך משפטי ובית המשפט צריך שיהיו לו הוכחות חותכות של מעורבות של אדם במסמך כזה. את רוצה על סמך אותו כעס שמישהו אמר לך שהיא כעסה את רוצה שבית המשפט יבטל את המסמך ?

ת.          אני טוענת שאין אף אדם עלי אדמות בכלל שיכול לשכנע ולקחת את אימא לחתום על איזה שהוא מסמך. אימא לא הייתה חותמת סתם. רק היא יכלה לקחת אותה, אני מסיקה מסקנות שרק היא יכלה לקחת את אימא. רק היא רוצה לממש את הביטול. כל שאר האחים ואחיות לא תבעו אותי בכלל" (עמ' 37 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 3-11).  

וכן:

"ש.        מפנה אותך לתגובה לביטול צו קיום צוואה. בסעיף 21 את אומרת שצ' לקחה חלק בביטול הצוואה. אם אני מבין עכשיו את חוזרת בך מהטענה הזו?

ת.          לא חוזרת בי. היא היחידה שיכולה לעשות את זה. היא היחידה שמתנגדת.

ש.          אני רוצה להבין, את חוזרת בך מהטענה שהיא נטלה חלק?

ת.          לא חוזרת בי. אין אף אחד שיכול להשפיע על אימא" (עמ' 37 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 20-24).

• הנתבעת הודתה כי חשדותיה בנוגע להשפעה בלתי הוגנת ו/או מעורבות התובעת בעריכת מסמך הביטול מבוססים על דברים שנאמרו לה על ידי אחיותיה מ' וז' - ראו עדותה בעמ' 44 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 24-26:

"ש.        הראיה היחידה שאת מסיקה לגבי מעורבות צ' במסמך הביטול זה שיחות עם ז' ומ'?

ת.         כן. אני משערת ומשוכנעת שהיא היחידה שיכולה לפעול כי היא היחידה שכעסה".

• הנתבעת הודתה כי חשדותיה בנוגע להשפעה בלתי הוגנת ו/או מעורבות התובעת בעריכת מסמך הביטול מבוססים על שיחה שנערכה בין מס' לבין אחותה מ' כמפורט בתמליל שצורף על ידה - ראו עדותה בעמ' 36 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 19-29 כדלקמן:

"ש.        בסעיף 36 לא כתבת שכל התיאור המפורש שאמרת נודע לך מאחיות

ת.         אז לא כתוב אבל האחיות שלי אמרו, זה מתומלל אז זה כמו כתוב. שמ' דיברה אתי וזה מופיע בתמלול היא אמרה לי שלפני הרבה שנים צ' הגיעה למס' אחי, מ' אחותי גרה בי' ומס' והיא שכנים. היא באה כל בוקר מ' אחותי לבקר את מס' בבית שלו, כי הוא היה חולה והיה בבית. מ' לא עבדה ולא היו לה ילדים קטנים. הוא אמר לה : "את יודעת מי היה פה אתמול? צ' הייתה פה ואמרה: אימא רשמה לר' (זו אני) את כל הרכוש ואת הירושה. והוא שאל אותה מה היא אומרת על זה. מ' אמרה לו אם אימא עשתה את זה  אז היא יודעת מה היא עושה. מס' סיפר שצ' מאוד כעסה. זה בתמלול של מ'. ע' שהוא לא בקשר עם מ' אומר את אותם דברים שצ' נכנסה הביתה כועסת ועצבנית, הוא שאל אותה מקרה, אז הם היו נשואים, היא אמרה לו: ראית מה אימא שלי עשתה?".

• הנתבעת אישרה כי לא היתה נוכחת באותה שיחה בין מס' למ' - ראו עדותה בעמ' 37 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 14-19 כדלקמן: 

"ש.       את לא שמעת את השיחה בין צ' למס' ?

ת.         לא שמעתי

ש.        ועל השיחה הזו שמעת רק מ' ?

ת.         כן

ש.        שהיא שמעה את הדברים ממס' ?

ת.         נכון. הוא סיפר לי" (צ"ל – הוא סיפרה לה – ו.ש.פ).

• הנתבעת אישרה שמס' לא היה בקשר עם המנוחה מזה למעלה מ – 30 שנים מעת פטירת אביהם של הצדדים - ראו עדותה בעמ' 39 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 24-25 כדלקמן: 

"ש.       אבל יש לנו את מס' ואת מ'?

ת.         לא, מס' נכה, הוא לא דיבר עם אמא 30 שנים, מאז שאבא נפטר"

• הנתבעת לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת איזה אינטרס היה לתובעת להשפיע על המנוחה לערוך את מסמך הביטול - ראו עדותה בעמ' 37 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 27-עמ' 38 לפרוט', ש' 6 כדלקמן:

ש.        תסכימי איתי שביטול הצוואה ע"י צ' מיטיב עם כל האחים          והאחיות ?

ת.          גם בלעדיה, אם היה מגיע להם הם היו מקבלים

ש.          אני אסביר, ברגע שיהיה ביטול – כל האחים יקבלו כסף בצוואה והכל יחולק בין האחים.

ת.          לא

ש.          אם בית המשפט יבטל את הצוואה – אז כל האחים יקבלו כסף ?

ת.          זה לגיטימי

ש.          וזה בגלל הבקשה שהגישה צ' ?

ת.          נכון. אני רוצה להגיד, יש אינטרס של צ' להלבין את כל מה שהיא עשתה לאורך כל הדרך, הרי היא עשתה מה שהיא רצתה בכספים של אימא, היא היחידה שנכנסה לחשבונות והוציאה כספים. כדי להראות שהיא בסדר היא כאילו נלחמת. את החלק שלה היא כבר קיבלה מזמן".

57. סיכומו של דבר, מעדות הנתבעת עצמה עולה כי לנתבעת אין כל ידיעה האם התובעת ידעה או לא ידעה על מסמך ביטול הצוואה (בניגוד לאמור בסעיף 20 לכתב ההתנגדות לביטול צו קיום הצוואה); לנתבעת אין כל ידיעה האם התובעת היתה מעורבת בעריכת מסמך ביטול הצוואה (בניגוד לאמור בסעיף 21 לכתב ההתנגדות לביטול צו קיום הצוואה); הנתבעת הודתה כי חשדותיה בנוגע להשפעה בלתי הוגנת ו/או מעורבות של התובעת בעריכת מסמך ביטול הצוואה מבוססים על כך שהתובעת היתה היחידה מבין אחיותיה שלא "פרגנה" לה (כך לדבריה) על עריכת הצוואה לטובתה; כן הודתה הנתבעת כי חשדותיה בנוגע להשפעה בלתי הוגנת ו/או מעורבות של התובעת בעריכת מסמך הביטול מבוססים על דברים שאמר האח מס' לאחות מ' ואף אישרה שלא היתה נוכחת באותה שיחה; כן אישרה הנתבעת כי האח מס' לא דיבר עם המנוחה במשך שלושים שנים לרבות במועד עריכת הצוואה; בנוסף, לא ניתן כל הסבר איזה אינטרס היה לתובעת לערוך את מסמך ביטול הצוואה שכן לאחר ביטול הצוואה, יחולק עזבונה של המנוחה ליורשיה על פי דין באופן שחלקה של התובעת יעמוד על 1/8 מהעזבון בלבד.

58. בנסיבות אלו, משאין בנמצא ראיות ישירות לקיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת ו/או למעורבות התובעת ו/או מי מטעמה בעריכת הצוואה, נדרשת הנתבעת להניח בפני בית המשפט כמות ראיות נסיבתיות משמעותית שממנה עולה מסקנה מבוססת וממשית לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ו/או מעורבות של התובעת בעריכת הצוואה. נפנה כעת לבחינת הראיות שהניחה הנתבעת לביסוס טענותיה אלו.

הטענה בנוגע לקיומה של השפעה בלתי הוגנת של התובעת ו/או האח מי' על המנוחה:

59. בע"א 4902/91 גודמן נ' מוסאיוף, פ"ד מט (2) 441 מבחין בית המשפט העליון בין השפעה כשאלה עובדתית לבין אי ההגינות שבהשפעה כשאלה ערכית נורמטיבית. השפעה בלתי הוגנת היא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות שעל פי מושגים של מוסר אישי וחברתי יש בו כדי להצדיק את ביטולה של הצוואה (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט (1) 318). הלכה זו מכוונת לכך שמעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית, על בית המשפט להשתכנע מנסיבותיה של אותה השפעה בקיומו של מרכיב בלתי הוגן שיש בה וכי הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב. משכך, לא קיומה של ההשפעה פוסל את הצוואה אלא קיומו של אותו יסוד בלתי הוגן שנמצא בה. ודוק, חשש לקיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת והעלאת סברות וחשדות בעלמא תוך הסתמכות כאמור על העובדה שנושלו יורשים לטובת זוכים אחרים, אין בהם כדי להביא לבטלותה של הצוואה מטעם זה (ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו (1) 48, 51).

60. נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה (ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג (1) 772, 778) וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום. כמות הראיות שתידרש לעניין זה הינה משמעותית (ע"א 3829/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 342).

61. בע"א 2500/93 שטיינר נ' אירגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 341, קובעת השופטת בייניש כי על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים: מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם אחרים. כל אלה יש בהם, לדבריה, כדי להשפיע על מידת השתעבדות רצונו ואובדן השליטה של המצווה או על חשש מפני קיומו של מצב שכזה. השופט מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813 (להלן: "פרשת מרום") מסכם את אבני בוחן שיש בהן לדעתו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואלו הם:

• תלות ועצמאות – זהו מבחן של מידה המבוסס על שני מושגים הפוכים כאשר השאלה שבית המשפט צריך לתת עליה תשובה במסגרתו היא, האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה מכל אחת משתי הבחינות האמורות תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהיפך. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית. ייתכן שעצמאותו מבחינה שכלית-הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי חוסר העצמאות/התלות הפיזית לא גרע כלל מעצמאותו;

• תלות וסיוע – מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו: אם היה זה הנהנה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. בהקשר זה יש לבחון, אם מבחינה עובדתית הסתייע המצווה גם באחרים. הדעת נותנת, שכאשר אנשים אחרים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת התלות של המצווה בכל אחד מהם היא מטבע הדברים קטנה יותר ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להיות פתח להשפעה בלתי הוגנת;

• קשרי המצווה עם אחרים – מבחן משנה זה מסייע לבית המשפט לאמוד את מידת התלות של המצווה בנהנה. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו. עצם הבידוד של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה;

• נסיבות עריכת הצוואה – היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה יהיה במעורבות זו כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.

אשר לשימוש במבחנים הללו, כמו גם במבחנים נוספים שנגזרים או מתחייבים מנסיבותיו של המקרה הנדון, קובע השופט מצא כי הוא ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. הוא הדין בכל המבחנים האחרים. תלותו של המצווה בסיועו של האחר, אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך הוא גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה.

62. בהתקיים המאפיינים של המבחנים הנ"ל במקרה נתון, מוקמת חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת. חזקה זו מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש הקיום לסתור את אותה חזקה תוך שלילת קיומם של אותם מאפיינים שהקימו את החזקה או תוך שלילת קיומה של "אי ההגינות" בהשפעה חרף קיומם של אותם מאפיינים. כך, למשל, יכול מבקש הקיום להצביע על קרבה רגשית בין זו הנובעת מקרבה משפחתית ובין זו הנובעת מטיב הקשרים בינו לבין המצווה, המצדיקה את זכייתו בעזבון לעומת קיומן של סיבות המצדיקות, מבחינתו של המצווה, את נישולו של המתנגד מהצוואה. בדרך זו מכוון מבקש קיום הצוואה לשאלת הגיונה של הצוואה כמשקפת את רצונו האמיתי של המצווה בנסיבות אותו מקרה נתון - הגיון הנלמד מתמונת חייו של המנוח, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו.

63. ודוק, נטל השכנוע, בסופו של דבר, מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד. הוא זה שצריך לשכנע את בית המשפט שהמצווה עשה את צוואתו לא מתוך רצון חופשי אלא על ידי השפעה בלתי הוגנת והוא זה שחייב לעמוד בנטל זה גם אם כשל מבקש הקיום ב'הבאת ראיותיו לסתור', נטל שעבר אליו עם הקמתה של החזקה (פרשת מרום, שם).

64. בענייננו, לאחר בחינת מכלול הטענות ובשים לב למבחנים שהותוו בפרשת מרום אשר מסייעים לבית המשפט לעמוד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת – לא מצאתי כי הנתבעת הצליחה להרים את הנטל להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת של התובעת ו/או מי' על המנוחה, והכל כפי שיפורט להלן.

מבחן התלות והעצמאות:

65. כאמור לעיל, הדגש במבחן זה הוא על עצמאות המצווה מבחינה שכלית הכרתית. בענייננו, לא נטענה כל טענה בנוגע לאי כשרות קוגניטיבית של המנוחה לעת עריכת מסמך ביטול הצוואה ואף לא יכולה להיטען טענה שכזו שכן מסמך ביטול הצוואה נערך חודשיים וחצי בלבד לאחר עריכת הצוואה, אותה מבקשת הנתבעת לקיים. יתרה מכך, הנתבעת עצמה הודתה כי בחודש אוגוסט 1981, קרי שלושה חודשים לפני עריכת מסמך ביטול הצוואה, למנוחה היה "שכל חזק" (כך לדבריה) (ראו עדותה בעמ' 35 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 12).

66. יתר על כן, הנתבעת מאשרת כי בעת החתימה על הסכם הרכישה של דירת המנוחה, ביום 23.8.81, המנוחה היתה מעורה בפרטים, ניהלה שיחות (עמ' 43 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 20) ואף הלכה עם בעלה לשעבר של הנתבעת מר א' לראות את הדירה (עמ' 34 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 24) וכי לא ניתן היה לעשות "שום דבר" בלי רצונה של המנוחה (שם, בש' 29).

67. כמו כן, הנתבעת מודה כי בכל הנוגע לצוואה פעלה המנוחה ללא סיוע, והדבר עומד בסתירה לטענותיה לפיהן בנוגע למסמך ביטול הצוואה שנערך כחודשיים וחצי לאחר עריכת הצוואה נזקקה המנוחה לסיוע של אדם נוסף. כך מתוך עדותה:

"ש.       אני ממשיך בקו שלך. אימא שלך הלכה לעו"ד וסרמן וארגנה את עניין הצוואה לבדה?

ת.         בוודאי, אבל אני לא יודעת אם לבדה.

ש.        אז מי היה איתה.

ת.         אין לי מושג" (עמ' 43 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 3-6).

68. בנוסף, בענייננו, לא נטענה כל טענה בנוגע למוגבלות פיזית של המנוחה לעת עריכת מסמך ביטול הצוואה. מר ע' שהובא לעדות מטעם הנתבעת העיד כי בתקופה זו המנוחה נהגה לנסוע לבדה באוטובוס, עשתה קניות וכו' (ראו עדותו בעמ' 14 לפרוט' הדיון מיום 18.9.14 בש' 13-16). גם האחות מ' אישרה כי המנוחה נהגה ללכת למכולת או לשוק לבד (ראו עדותה בעמ' 23 לפרוט' הדיון מיום 18.9.14, ש' 28). אציין כי לא מצאתי בעדותה של האחות ז' עדות מהימנה בסוגיה זו שכן ז' הודתה כי לא היתה בקשר עם המנוחה באותה תקופה ואף לא הלכה לבקר אותה (ראו עדותה בעמ' 26 לפרוט' הדיון מיום 18.9.14, ש' 13-16). עוד אציין כי גם הנתבעת הודתה כי בתקופה של עריכת מסמך ביטול הצוואה המנוחה נסעה באוטובוס לבד על מנת להגיע ממקום למקום (עמ' 43 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 10).

69. בנסיבות אלו, משהוכח כי המנוחה היתה עצמאית הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה פיזית לא מצאתי במבחן זה כדי להעיד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת של התובעת או של מי' על המנוחה.

מבחן התלות והסיוע:

70. לטענת הנתבעת, המנוחה היתה תלויה בתובעת אשר טיפלה בחשבונות הבנק שלה, קבלת קצבת הזקנה ובכל ענייני הטאבו ולמעשה היתה מעורבת בחיי היום-יום של המנוחה ובניהול נכסיה.

71. כבר בתחילת הדברים אציין כי ב"כ הנתבעת הודה כי רק בשנת 2006 הפכה המנוחה לסיעודית (ראו בעמ' 29 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 14-15), כך שאין חולק שבמועד עריכת מסמך ביטול הצוואה המנוחה לא היתה סיעודית, אלא התגוררה לבדה בדירתה ללא סיוע כלשהו.

72. בענייננו, הגם שהנתבעת ניסתה לטעון כי המנוחה היתה תלויה בתובעת בכל ענייני הכספים, בפועל נסתרה טענה זו מפיה של הנתבעת עצמה עת הוכח כי הנתבעת ובעלה דאז מר א' סייעו למנוחה בכל הנוגע לרכישת הדירה ואף הפנו את המנוחה לעו"ד וסרמן על מנת שיערוך עבורה את הסכם הרכישה. כמו כן, הנתבעת עצמה הודתה כי התובעת לא כפתה את עצמה על המנוחה אלא מאחר שסייעה להורים עוד בתקופה שהאב היה בחיים, אזי באופן טבעי המשיכה התובעת לסייע למנוחה בענייני הכספים (עמ' 36 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 16). כן הודתה הנתבעת כי התובעת היתה מועמדת מתאימה להתמנות כאפוטרופוס על המנוחה מאחר שהיה לה את האפשרות ואת הידע לכך (עמ' 32 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 25).

73. בנוסף, הגם שהנתבעת העלתה טענות רבות בנוגע לתפקודם של התובעת ומי' כאפוטרופוסים של המנוחה לרבות אי ידיעתה כביכול כי השניים התמנו כאפוטרופוסים על רכושה של המנוחה (במאובחן ממינוי על גופה של החסויה) – אין חולק כי הנתבעת הביעה הסכמה בכתב למינוים (ראו עדותה בעמ' 32 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 21) וכן לא העלתה כל טענה בנוגע לתפקודם במהלך כל תקופת האפוטרופסות (ראו עדותה של הנתבעת בעמ' 32 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 19). כמו כן, במסגרת תביעה שהגישה הנתבעת (כאן) כנגד התובעת ומי' למתן חשבונות (תמ"ש 11192-04-13) התקיים הליך של גילוי מסמכים מלא ונרחב בנוגע לניהול רכושה של המנוחה מתחילת המינוי בשנת 2004 ועד מועד פטירת המנוחה וגם לאחר קבלת מלוא המסמכים הרלבנטיים לא העלתה הנתבעת כל טענה בנוגע להתנהלות שלא כדין של התובעת ומי' בכספי המנוחה.

74. סיכומו של דבר, משהוכח כי במועד עריכת מסמך ביטול הצוואה המנוחה לא נזקקה לכל סיוע, אלא נעזרה בנתבעת ובבעלה דאז מר א' וכן בסיוע שוטף של התובעת ומי', אין במבחן זה כדי לבסס ממצא בנוגע להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה.

מבחן קשרי המצווה עם האחרים:

75. הנתבעת הודתה כי מעולם לא היתה בנתק עם המנוחה (ראו עדותה בעמ' 32 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 23). נהפוך הוא. הנתבעת הצהירה כי בתקופה בה נערכה הצוואה (ובהתאם לכך גם מסמך ביטול הצוואה) היתה הבת המקורבת למנוחה והלכה עמה לכל מקום (ראו סעיפים 1-19 לתצהיר הנתבעת; עדותה בעמ' 41 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 3-4). גם התובעת מודה שבאותה תקופה היתה הנתבעת מקורבת למנוחה (עמ' 34 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 23-26).

76. כמו כן, אין חולק כי בתקופה שבה נערך מסמך ביטול הצוואה המנוחה היתה בקשר גם עם התובעת ועם בנה מי' אשר העיד כי הוא היה הבן המועדף על המנוחה (ראו עדותו בעמ' 28 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 29) וכן עם חלק מנכדיה (ראו למשל, דברי העד מר ע' בעמ' 3 לתמליל, ש' 6 שצורף כנספח ד').

77. מהמקובץ עולה כי הגם שהמנוחה לא היתה בקשר עם חלק מילדיה הרי שהמנוחה לא היתה בודדה, הגישה אליה היתה חופשית וכל מי מבני המשפחה יכול היה לבקר אותה ללא מפריע בכל עת שיחפוץ.

נסיבות עריכת מסמך ביטול הצוואה:

78. כאמור לעיל, אין כל עדות ישירה בנוגע לנסיבות עריכת מסמך ביטול הצוואה למעט עדותו של עו"ד וסרמן. בנסיבות אלו, הגם שעו"ד וסרמן העיד כי אינו זוכר פרטים רבים מאירוע עריכת מסמך ביטול הצוואה, יש משמעות לעדותו של עו"ד וסרמן על מנת לברר את נסיבות עריכת מסמך זה.

79. יצוין, כי הנתבעת השקיעה מאמצים רבים לפגום במהימנותו של עו"ד וסרמן על ידי הדגשת קירבתו לתובעת ולנוכח סתירות כביכול בעדותו. אציין כבר עתה, כי לא מצאתי ממש בטענותיה של הנתבעת ובניגוד אליהן מצאתי כי עדותו של עו"ד וסרמן היתה עדות אובייקטיבית ואמינה בעיני, ואפרט:

80. ראשית, הנתבעת עצמה הודתה כי הקשר של המנוחה לעו"ד וסרמן לא היה באמצעות התובעת אלא באמצעות בעלה לשעבר מר א' אשר פנה לעו"ד וסרמן בעניין רכישת דירת המנוחה שכן עו"ד וסרמן טיפל במכירת דירה זו. כך מתוך עדותה:

"ש.       בעלך הוא זה שהכיר את עו"ד וסרמן?

ת.         מפרסום בעיתון. הדירה הזו הייתה באחריות של עו"ד וסרמן" (עמ' 44       לפרוט', ש' 2-3).

81. שנית, עו"ד וסרמן העיד כי היכרותו את התובעת החלה שנים רבות לאחר עריכת מסמך ביטול הצוואה לאחר שהמנוחה הפכה חסויה ונזקקה לאשפוז סיעודי (עמ' 27 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 12-13). יצוין, כי עדות זו תואמת את עדותה של התובעת אשר העידה כי הכירה את עו"ד וסרמן לאחר שמונתה כאפוטרופוס על המנוחה בסביבות בשנת 2005 (עמ' 34 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 16). יוער, כי במהלך עדותו של עו"ד וסרמן לא היתה התובעת נוכחת באולם בית המשפט ולהיפך, והדבר מלמד על מהימנות גרסתם בעניין זה.

82. שלישית, עו"ד וסרמן העיד כי לא היה מעורב בהליך מינוי התובעת ומי' כאפוטרופוסים על המנוחה ומי שטיפל בנושא זה היה עו"ד אחר. עוד הובהר כי הסיבה שהתובעת ומי' פנו אל עו"ד וסרמן היתה לצורך מכירת דירת המנוחה במסגרת הליכי ניהול האפוטרופסות והדבר נעשה באישור בית המשפט (ראו עדותו של מי' בעמ' 31 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 13). יוזכר, כי עו"ד וסרמן היה עו"ד שטיפל ברכישת הדירה על ידי המנוחה, כמפורט לעיל, ולכן אין כל תמיהה בעובדה כי התובעת ומי' פנו אליו בעניין זה.

83. רביעית, העובדה כי משרדו של עו"ד וסרמן נמצא בסמיכות לביתה של המנוחה (כ- 300 מטר) לא נסתרה, כך שהמנוחה יכלה ללכת לעו"ד וסרמן ברגל ללא סיוע כלשהו (ראו עדותו של עו"ד וסרמן בעמ' 25 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 12) ועובדה זו נתמכה גם בעדותו של מי' (עמ' 30 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 3-5). גם כאן יצוין, כי במהלך עדותו של עו"ד וסרמן, לא היה מי' נוכח באולם בית המשפט ולהיפך, והדבר מלמד על מהימנות גרסתם בעניין זה.

84. אשר על כן, לא מצאתי כי יש ממש בטענות הנתבעת בנוגע לאי אובייקטיביות כביכול של עו"ד וסרמן ו/או היכרות מוקדמת של עו"ד וסרמן עם התובעת או מי' שיש בה כדי להעלות חשש בנוגע לאי תקינות נסיבות עריכת מסמך ביטול הצוואה.

85. גם לגופו של עניין ייאמר כי לא מצאתי כי התנהלות עו"ד וסרמן בכל הנוגע לעריכת מסמך ביטול הצוואה היתה שונה או חריגה מהתנהלותו בנוגע לשני המסמכים המשפטים הקודמים שערך למנוחה - הסכם רכישת הדירה והצוואה – אשר נערכו כאמור בפרק זמן של כחודשיים וחצי לפני מועד עריכת מסמך ביטול הצוואה. יובהר ויודגש, הנתבעת לא העלתה כל דופי בהתנהלות עו"ד וסרמן בנוגע לעריכת שני מסמכים אלו לא אז ולא היום ועובדה זו כשלעצמה מעלה תמיהות בנוגע לטענותיה כיום על אי אובייקטיביות כביכול של עו"ד וסרמן ו/או על אי תקינות התנהלותו בנוגע למסמך ביטול הצוואה.

86. במאמר מוסגר, אציין כי דווקא נסיבות עריכת הצוואה לטובת הנתבעת אינן נקיות מספקות. כך, למשל, במהלך עדותה של הנתבעת התברר כי חמה של הנתבעת מר מכ' שימש כעד לצוואה (עמ' 34 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 14); כי הצוואה נערכה מספר ימים לאחר רכישת הדירה על ידי המנוחה (בניגוד לאמור בסעיף 16 לתצהיר עדותה של הנתבעת), עובדה שעשויה להשליך על האינטרס של הנתבעת לערוך צוואה לטובתה; על מעורבות של בעלה דאז של הנתבעת מר א' במעמד עריכת הצוואה (ראו עדותו של עו"ד וסרמן בעמ' 20 לפרוט' הדיון מיום 25.5.15, ש' 27). כמו כן, מעיון בתמלולי השיחות שערכה הנתבעת עם מ' וז' נלמדות אמירות בנוגע למעורבות הנתבעת בעריכת הצוואה לטובתה (ראו: מתוך השיחה עם מ' בעמ' 9, ש' 18 ועמ' 10, ש' 11-14 לתמליל שצורף כנספח ב' ומתוך השיחה עם ז' בעמ' 8, ש' 23-27 לתמליל שצורף כנספח ג'). בהקשר זה אציין כי הנתבעת נמנעה מלהעיד את בעלה לשעבר מר א', אשר היה לו חלק משמעותי בעריכת הסכם הרכישה וייתכן אף בעריכת הצוואה. הלכה פסוקה היא כי חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שתהא לטובתו ואם נמנעה הנתבעת מהבאת ראיה, אשר לפי תכתיב השכל הישר היתה תורמת לגילוי האמת, יש להניח כי ראיה זו היתה פועלת לרעתו (יעויין, למשל, בע"א 465/88 הבנק למימון נ' סלימה, פ"ד מה (4) 655). בנסיבות אלו, משהנתבעת נמנעה מלהביא ראיות אשר היו תורמות בהכרח לגילוי האמת, יש בכך כדי לפגוע במהימנות גרסתה.

87. לסיכום – מסמך ביטול הצוואה נערך שנים רבות לפני היכרות עו"ד וסרמן את התובעת ומי' ונערך באופן דומה לשני מסמכים משפטיים שנערכו עבור המנוחה אשר בנוגע אליהם לא טענה הנתבעת דבר אודות פגמים כביכול בהתנהלותו של עו"ד וסרמן ו/או בנוגע לאובייקטיביות שלו, כך שלא מצאתי כל ממש בטענותיה של הנתבעת כיום בנוגע לאי תקינות הליך עריכת מסמך ביטול הצוואה ו/או אי מהימנותו של עו"ד וסרמן.

שאלת הגיונו/אי הגיונו של מסמך ביטול הצוואה:

88. לטענת הנתבעת, אין כל היגיון בביטול הצוואה שנערכה לטובתה שכן המנוחה היתה בנתק עם ילדיה ולבטח לא היתה מעוניינת שילדיה עמם לא היה לה כל קשר יקבלו את רכושה. כן לטענת הנתבעת אין ספק שהמנוחה רצתה להוריש רק לה את כל רכושה לרבות את הדירה שכן בניגוד לשאר האחים היתה מקורבת למנוחה, לא היתה לה דירה בבעלותה וכן מאחר שהיא ובעלה דאז מר א' סייעו למנוחה באותה תקופה לרבות במכירת הדירה הקודמת של המנוחה ורכישת הדירה הנוכחית.

89. לאחר עיון, לא מצאתי ממש בטענות אלו של הנתבעת, ואנמק: ראשית, נקבע כי לא תוכנה של הצוואה הוא שקובע את אי ההגינות שבהשפעה אלא הליכי עריכתה. באין השתתפות בעריכת הצוואה, הרי שאין להסיק השפעה אפשרית ממה שכתוב בצוואה עצמה (ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' גוטר, פ"ד מה (1) 498, 502). בענייננו, משלא מצאתי פגם בנסיבות עריכת מסמך ביטול הצוואה ומשקבעתי כי המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה, אין בעובדה כי יש במסמך ביטול הצוואה כדי להביא לתוצאה של ירושה על פי דין כדי להעיד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת. שנית, לא הוכח כי כל ילדי המנוחה היו בנתק עם המנוחה, אלא רק שני הבנים ואף זאת בשל בעיות בריאותיות ומגורים מרוחקים. בנסיבות אלו, טענת הנתבעת לפיה אין כל היגיון שהמנוחה תעדיף להעביר את רכושה ליורשיה על פי דין מאחר שכולם היו בנתק עמה, אינה נכונה. שלישית, הנתבעת לא הצליחה ליתן כל הסבר איזה אינטרס היה לתובעת או למי' בביטול הצוואה שכן חלקם מתמצה ב1/8 מעזבון בלבד. רביעית, דווקא אירוע עריכת הצוואה שינה את המצב הירושתי בהעדפת הנתבעת על פני שאר הילדים ואילו בעצם מסמך ביטול הצוואה החזירה המנוחה את המצב שקדם לעריכת הצוואה באופן שעזבונה יחולק ליורשיה על פי דין ובחלקים שווים. חמישית, לנוכח עדותה של הנתבעת עצמה בנוגע לנסיבות עריכת הצוואה אשר מעלות תמיהות בנוגע לאינטרס שהיה לה בעריכת צוואה לטובתה, אין לתמוה כי המנוחה התחרטה על עריכת הצוואה לטובת הנתבעת ומדובר בפעולה סבירה והגיונית בנסיבות העניין.

90. לסיכום – לא מצאתי כי נסיבות עריכת מסמך ביטול הצוואה מנוגדות לכל היגיון כטענת הנתבעת באופן שיש בהן כדי להעיד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת. נהפוך הוא. לנוכח נסיבות עריכת הצוואה אשר כאמור מעלות תמיהות בנוגע לאינטרס שהיה לנתבעת בעריכת צוואה לטובתה, העובדה שמנוחה ביקשה לבטל את צוואתה מהווה פעולה סבירה המתיישבת עם ההיגיון.

הטענה בנוגע למעורבות פסולה של התובעת ו/או מי' בעריכת מסמך הביטול:

91. ביסוד הוראת סעיף 35 לחוק הירושה מונחת חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ע"א 2500/93 שטיינר נ' ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338; ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה (3) 837). הסעיף קובע שלושה מצבים חלופיים בהם תיפסל הצוואה בגין מעורבות הזוכה בעריכתה, ואלו הם: הוראת הצוואה מזכה מי שערך אותה; הוראת צוואה מזכה מי שהיה עד לעשייתה; הוראת הצוואה מזכה את מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.

92. בפסיקה נמצאה אבחנה בפרשנות אשר ניתנה לחלופות השונות בסעיף 35 לחוק הירושה. בעוד שהביטוי "מי שערך את הצוואה" פורש באופן דווקני ומצמצם כמתייחס לתהליך העריכה הלשונית של המסמך ויצירתה תוך שנקבע כי פעולות הזוכה, ככל שהיו קודם לעריכת הצוואה או לאחר עריכת הצוואה, לא יפלו בגדרו (ראו ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, פ"ד נד (1) 19, 30 (להלן: "פרשת בוטו"), הרי שהביטוי "לקח חלק באופן אחר בעריכתה" פורש באופן רחב ובפרשת בוטו הגדיר אותו בית המשפט כ"עילת עוללות". במסגרת זו הרחיב בית המשפט את הביטוי והחילו גם על השלבים שקדמו לתחילת הליך ניסוח המסמך. כך, נקבע, כי גם מי שנטל חלק בהכנה ובתכנון של הצוואה יכול וייחשב כמי שנטל חלק באופן אחר בעריכתה (ש' שוחט, פגמים בצוואות, בעמ' 354-355).

93. יצוין, כי הביטוי "לקח חלק באופן אחר בעריכתה" של הצוואה הינו ביטוי גמיש ומתמלא תוכן על פי נסיבות המקרה והמבחן – אם פלוני לקח חלק בעריכת הצוואה אם לאו – הוא, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר (ע"א 160/80 עניין בנדל לעיל). השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה, תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר – תיפסל הצוואה. הצטברותם של אירועים וזיקות שכל אחד מהם כשלעצמו אין בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, עשויה ליצור את אותה מעורבות בעריכת הצוואה שיש בה כדי לפסלה (ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב תק-על 2004 (4) 154).

94. לא תוכנה של הצוואה הוא שקובע את קיומה של אי ההגינות שהשפעה, אלא הליכי עריכתה. השפעה אפשרית נלמדת מהשתתפות בהליכי עריכת הצוואה. באין השתתפות, אין להסיק השפעה אפשרית ממה שכתוב בצוואה עצמה, אפילו הוגדל בה חלקו של הנהנה (ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' גוטר, פ"ד מה (1) 498, 502).

מן הכלל אל הפרט, לענייננו:

95. כאמור, הנתבעת הודתה בחקירתה כי אין לה כל ידיעה בנוגע למעורבות התובעת בעריכת מסמך ביטול הצוואה וכי חשדותיה בעניין זה מבוססים על דברים שאמרה לה אחותה מ' בעקבות שיחה שערכה מ' עם האח מס'. כך מתוך עדותה:

"ש.        בסעיף 36 לא כתבת שכל התיאור המפורש שאמרת נודע לך מאחיות

ת.         אז לא כתוב אבל האחיות שלי אמרו, זה מתומלל אז זה כמו כתוב. שמ' דיברה אתי וזה מופיע בתמלול היא אמרה לי שלפני הרבה שנים צ' הגיעה למס' אחי, מ' אחותי גרה בי' ומס' והיא שכנים. היא באה כל בוקר מ' אחותי לבקר את מס' בבית שלו, כי הוא היה חולה והיה בבית. מ' לא עבדה ולא היו לה ילדים קטנים. הוא אמר לה : "את יודעת מי היה פה אתמול? צ' הייתה פה ואמרה: אימא רשמה לר' (זו אני) את כל הרכוש ואת הירושה. והוא שאל אותה מה היא אומרת על זה. מ' אמרה לו אם אימא עשתה את זה  אז היא יודעת מה היא עושה. מס' סיפר שצ' מאוד כעסה. זה בתמלול של מ'. ע' שהוא לא בקשר עם מ' אומר את אותם דברים שצ' נכנסה הביתה כועסת ועצבנית, הוא שאל אותה מקרה, אז הם היו נשואים, היא אמרה לו: ראית מה אימא שלי עשתה?" (עמ' 36 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 19-29).  

96. דא-עקא, עיון בתמלולי השיחות של הנתבעת עם האחיות מ' וז' (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר עדות ראשית) אינו מבסס את הגרסה שהציגה הנתבעת ולמעשה כלל לא ברור מאין שאבה הנתבעת גרסה זו, והכל כפי שיפורט להלן:

א.          בניגוד לגרסת הנתבעת, כבר בתחילת השיחה הודתה מ' כי אין לה כל ידיעה בנוגע לנסיבות עריכת מסמך ביטול הצוואה ואף אישרה כי אין לה כל ידיעה האם התובעת היתה מעורבת בכך, אם לאו. כך מתוך התמליל:

"ר': לא, אבל מי את חוש מי את חושבת לדעתך לקח את אמא לעשות ביטול

מ': מי יקח אותה? לא, זה אני לא יודעת

ר': לא, מי, מי יש לו אינטרס לקחת את אמא לעשות לי ביטול

מ': אני לא יודעת

...

ר': לא, אבל הכוונה שלי מי את חושבת שיש לו אינטרס שיעשה לי ביטול, מי לק.. מי את חושבת השפיע על אמא שתעשה לי ביטול

מ': אני לא יודעת את זה אני לא יודעת" (עמ' 4-5 לתמליל שצורף כנספח ב').

אמנם, בהמשך דבריה העלתה מ' את שמה של התובעת כמי שהיתה עשויה אולי להשפיע על המנוחה לערוך את מסמך ביטול הצוואה, אולם, דברים אלו נאמרו כהשערה בלבד. כך מתוך השיחה:

"מ': היא תגיד לך בואי תצבעי לי, בואי תסדרי לי, תרימי ותעשי

ר': לא, אה..

מ': נכון, אבל...

ר': כי אני הייתי הכי

מ': ... יותר, אז בטח היא

ר': מי?

מ': כאילו, צ', בטח היא עשתה את זה" (תחילת עמ' 6 לתמלול כצורף כנספח ב').

ובהמשך:

"ר': לא אני צריכה לתת תשובה, אני צריכה לדעת שאם ישאלו אותי שהאם יש לאמא אינטרס אחרי שלושה חודשים שהיא רשמה לי ללכת לבטל, או שמישהו השפיע עליה או, כי היא לא ידעה, היא ידעה ללכת

מ': נגיד צ' היא אמרה לה "את לא מתביישת?"

ר': כן.

מ': למה עשית את זה על שמך לבד... למה, אנחנו ואנחנו ואנחנו, מס' חולה, דוד (גוסס במרוקאית) מ' אין לה כלום, יכול להגיד ככה.

ר': כן.

מ': אז יש אפשרות להזיז את הקיר לצד?

ר': כן" (עמ' 11, ש' 14-23 לתמלול נספח ב').

יוצא, איפוא, כי בניגוד לגרסת הנתבעת לפיה אחותה מ' היא שסיפרה לה על מעורבות התובעת בעריכת מסמך ביטול הצוואה, הרי שבתמלול השיחה מודה מ' כי אינה יודעת דבר וחצי דבר אודות נסיבות עריכת ביטול הצוואה ואף שוללת את האפשרות שהאח מס' ידע או יכול היה לדעת פרטים אלו (ראו עמ' 4, ש' 5-12 לתמלול (נספח ב')).  

ב.          עם זאת, באופן תמוה, בניגוד לדברי מ' לפיהם לא היתה לה ידיעה אודות נסיבות עריכת מסמך ביטול הצוואה, טוענת ז' בתמלול השיחה כי מ' היא שסיפרה לה על מעורבות התובעת בעריכת מסמך ביטול הצוואה. כך מתוך תמליל השיחה:

             "ר': תגידי, ז', רציתי לשאול אותך: אמא, הייתה יודעת לדבר, להגיד ביטול

             ז': לא, היא לקחה אותה

             ר': כן

             ז': היא לקחה אותה

             ר': איך את יודעת?

             ז': מ' סיפרה לי זה, זה צ', אחרי שאת סידרת וניקית והעברת לה את הדירה ועשית בעצמך הכל, הכלה איזה יום אצלה (אצל אמא) לבקר ואמרה: מה עניינים, מה קורה, אמרה (אמא): "הנה כלום, ר' סידרה לי, הכל עתה לי, העבירה לי דירה, צבעה לי את הבית, ומה, מה, העברתי הכל על השם שלה, היא מסכנה, אין לה בית, אין לה כלום, והיא הכי קטנה, העברתי לה את הכל". אמרה לה (צ'):" השתגעת, למה עשית דבר כזה, יש לך 8 ילדים הילדים, אמרה (אמא): "אבל היא מגיע לה, עשתה הכל בשבילי. אמרה (צ'):" את יודעת מה, אם לא תלכי לבטל, ירביצו לך ויעצרו אותך ועם א', חכי תיראי מה יעשה לך

ר': אויי אויי אויי, כן

ז': "א' יבוא, תראי מה יעשה לך". היא מפחדת מא' (הכוונה למס')

ר': כן" (ראו בעמ' 10, ש' 1-10 לתמלול (נספח ג')).

יצוין, כי בעדותה בבית המשפט הכחישה ז' מכל וכל ידיעה שלה או של מ' אודות עריכת הצוואה ו/או מסמך ביטול הצוואה והודתה כי "אין לה מושג" על כך. כך מתוך עדותה:

"ש.       בשיחה שואלים אותך אם את זוכרת, שאמא אמרה שהיא נתנה את הירושה לר'?

ת.         שקר וכזב, מעולם לא אמרה לי דבר כזה. רק מאז שאמא מתה ר' באה אלי והתחילה לדבר אין לי מושג.

             ש.        מי לקח את אמא לבטל את הצוואה?

             ת.         לא יודעת. אין לי מושג. אני בנ'.

             ש.        אבל בשיחה אמרת?

ת.         אני לא אמרתי. ר' אמרה לי שצ' לקחה אותי. אני כמו תוכי, אומרים לי משהו ואני חוזרת.

ש.        איך ידעת שצ' לקחה אותה?

             ת.         הם אמרו לי.

משיבה לשאלות בית המשפט:

             ש.        מי זה 'אמרו' לך?

             ת.         ר' אמרה שצ' לקחה אותה, אבל אני אין לי מושג.

המשך ח.ר.

ש.        מפנה לעמ' 10 לשיחה, בניגוד לדברייך כאן, אמרת שמ' סיפרה לצ'?

ת.         גם מ' לא יודעת.

ש.        עכשיו אמרת שר' אמרה ואני מראה לך שאמרת שמ' סיפרה לך, אז מה נכון?

ת.         אחיות מדברים ומתווכחות ואומרות מי זכה מי לא, מה זה מעניין אותי זו אמי כמו שלהם, אני רוצה את החלק שלי. אני לא יודעת יכול להיות שאמרו לי מ' ואני אמרתי מ'.

ש.        אני אומר לך מדוע כרגע את עושה את עצמך, כי בשיחה את זוכרת שצ' אפילו צעקה על אמא "למה עשית את זה יש לך 8 ילדים". את זוכרת פרטים קטנים ואת לא זוכרת שצ' צעקה על אמא?

ת.         אני לא בת"א, לא רואה כלום. אמרו לי כך עשתה אז אמרתי כך עשתה" (עמ' 27 לפרוט' הדיון מיום 18.9.14, ש' 13- עמ' 28, ש' 7).

97. לסיכום - גרסת הנתבעת בנוגע למעורבות התובעת בעריכת מסמך ביטול הצוואה אינה נלמדת מדברי מ' וז' (שאף לגביהן מדובר בעדות מפי השמועה) כמפורט בתמלול השיחות עמן ולמעשה אין לה על מה לסמוך. יתרה מכך, ז' שללה באופן מפורש כל מעורבות ו/או ידיעה של האח מס' בנוגע לצוואה או למסמך ביטול הצוואה בניגוד לגרסת הנתבעת (ראו דברי ז' בתמלול, עמ' 24, ש' 9 שצורף כנספח ג'). בנסיבות אלו, מצאתי כי גרסת הנתבעת בנוגע למעורבות התובעת או מי' בעריכת מסמך ביטול הצוואה הינה גרסה סתמית ותיאורטית שאין בה דבר כדי לבסס ממצא בנוגע למעורבות זו ודינה להידחות.

98. יתר על כן, גם אם הנתבעת היתה מצליחה להוכיח שהתובעת ידעה על עריכת הצוואה ואף הביעה אי שביעות רצון מעריכתה, לא די בכך כדי לבסס מעורבות פסולה או השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוחה בהתאם למבחני הפסיקה. בהקשר זה יצוין כי גם מר ע' אשר לטענת הנתבעת אישר כי התובעת ידעה על הצוואה ואף "כעסה" על תוכנה, הודה כי אין לו כל ידיעה אודות מסמך ביטול הצוואה (עמ' 1, ש' 18 לתמליל שצורף כנספח ד'), כך שאין בעדותו כדי לסייע לנתבעת להוכחת טענותיה בנוגע לתקיפת מסמך ביטול הצואה.

99. לכל האמור לעיל יש לצרף את אי מהימנות גרסת הנתבעת בעניינים נוספים: כך, למשל, טענת הנתבעת לפיה רק התובעת מתנגדת לקיום הצוואה, התבררה כלא נכונה. לתיק בית המשפט צורפו עמדות כל היורשים על פי דין אשר תמכו בבקשה לביטול צו קיום הצוואה ואף האחיות מ' וז' הביעו דעתן במהלך הדיון בבית המשפט כי יש מקום לבטל את צו קיום הצוואה שניתן. כשנשאלה הנתבעת על כך, התחמקה מלתת תשובה עניינית:

"לשאלת בית המשפט 

ש.        אם אכן בית המשפט יבטל את הצוואה ואת אומרת שכל האחים שלך רוצים שאת תקבלי את החלק של הירושה של אימא, הם יכולים להסתלק לטובתך, אז למה לא עושים את זה?

ת.         יש צוואה והמציאו ביטול.

ש.        זה לא כ"כ נכון מה שאת אומרת. יש עוד יורשים מלבד שתי אחיות ?

ת.         אימא עשתה צוואה ואני רציתי לממש אותה אחרי שהיא נפטרה.

ש.        אבל את אמרת שהיא רק מתנגדת

ת.         נכון רק היא מתנגדת. מדובר במסמך מזויף, גם כשפניתי לורסמן אחרי השבעה אמרתי לו שיש לי מסמך של צוואה ביד ומה עושים עם זה. הוא בהתחלה רצה להבין מי מדבר. אמרתי לו שאני אחות של צ' ע'. אמרתי לו שאני רוצה לדעת איך ממשיכים, הוא אמר לי שיש ביטול. על המקום הוא אמר לי שיש ביטול" (עמ' 38 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 8-19).

100. כמו כן, עדות הנתבעת בכל הנוגע לאירועים שאירעו עובר לעריכת הצוואה היתה תמוהה. הנתבעת אשר הרחיבה בתיאור קרבתה הרבה למנוחה, הסיוע הרב שהעניקה לה במשך השנים (ראו סעיפים 1-19 לתצהיר עדותה הראשית), ניסתה להמעיט בחשיבותה בכל הנוגע לאירוע רכישת הדירה ואירוע עריכת הצוואה אשר התרחשו בתקופה זו והפכה עצמה לדמות שולית ופסיבית סביב אירועים אלו. כך מתוך עדותה:

"ש.       את היית מעורבת בעריכת הצוואה ?

ת.         לא

ש.        היית מעורבת בנושא מכירת ורכישת הדירה ?

ת.         א' א' הוא היה הפעיל והוא שיתף אותי וסיפר לי. אני לא מתמצאת בניירת 

ש.        את הלכת איתה לראות דירות ?

ת.         לא. היא לא הלכה אתנו לשום מקום  

ש.        את הלכת איתה לבנק ?

ת.         בחיים לא

ש.        אני לא מאמין שאת לא היית מעורבת בשני הדברים האלה. אם את היית כ"כ קרובה אליה ואם את מספרת שבעלך התעסק עם זה אז אני לא יכול להאמין שלא ידעת על שני הדברים האלה ?

ת.         אל תכניס לי מילים לפה אני לא אמרתי שלא הייתי מעורבת. הוא שיתף אותי פיזית, מכירה קניה, הוא היה החתן הפעיל, הוא הלך לראות דירות

ש.        הוא אמר לך שהוא היה אצל עו"ד לחתום ?

ת.         לא – זה לקח זמן. הדירה הייתה מסוכנת למגורים של אימא בי', טפטף עליה גשם.

ש.        בעלך אמר לך באיזה שהוא שלב שהוא היה אצל עו"ד וסרמן ושהוא חתם על מסמך מכירת דירה ?

ת.         לא

ש.        הוא אמר לך שהוא היה אצל עו"ד וסרמן והוא חתם על מסמך רכישת דירה?

ת.         הוא לקח את העניינים לידיים, עשה חתם" (עמ' 41 לפרוט' הדיון מיום      2.6.15, ש' 11-30).  

101. כמו כן, בעוד שהנתבעת לא הצליחה להסביר איזה אינטרס היה לתובעת או למי' בעריכת מסמך ביטול הצוואה (ראו עדותה בעמ' 37 לפרוט' הדיון מיום 2.6.15, ש' 27-עמ' 38 לפרוט', ש' 6) שכן חלקם על פי דין מתמצה ב1/8 מהעזבון בלבד, התברר במהלך עדותה של הנתבעת כי עריכת הצוואה לטובתה נעשתה ימים ספורים לאחר רכישת הדירה למנוחה ויש בכך כדי להעיד על אינטרס של הנתבעת בעריכת הצוואה לטובתה ובפרט משלטענתה היא ובעלה דאז היו היחידים שסייעו למנוחה בכל הליך מכירת דירתה הקודמת ורכישת הדירה הנוכחית.

102. לסיכום - הלכה פסוקה, היא כי אין די בחשש להשפעה בלתי הוגנת ו/או בחשד למעורבות בצוואה. יש צורך בהוכחות של ממש לקיומה של השפעה שכזו. משהוכח כי המנוחה היתה עצמאית מבחינה קוגניטיבית ופיזית ומשאין לנתבעת כל ידיעה אודות מעורבות ו/או השפעה בלתי הוגנת של התובעת או מי מטעמה על המנוחה למעט ספקולציות והשערות גרידא, לא מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את אי כשרותו של מסמך ביטול הצוואה ודין טענותיה בעניין זה להידחות.

סוף דבר:

103. בנסיבות אלו, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן:

• שוכנעתי כי מסמך ביטול הצוואה שנערך ביום 12.11.81 הינו מסמך משפטי תקף. כפועל יוצא, אני מורה על ביטול צו קיום הצוואה שניתן ביום 17.2.13.

• ניתן בזאת צו ירושה אחר המנוחה כמפורט בבקשה. תוגש פסיקתא לחתימתי.

• הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות ההליך בסך 30,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום ואם לא כן – יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.

• ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

104. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

105. ת"ע 55747-06-13 ות"ע 58468-06-13– ייסגרו.

ניתן היום,  כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.