פס"ד בתביעת אב לביטול חיובו במזונות בתו

לפניי תביעת אב לביטול חיובו במזונות בתם הקטינה של הצדדים, שנקבעו בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין.

התובע (להלן: "האב") והנתבעת (להלן: "האם") הם בני זוג לשעבר ולהם ארבע בנות, כיום שלוש בגירות ואחת קטינה כבת 10 – ילידת 2014 (להלן: "הקטינה").

בין הצדדים התנהלו סה"כ תשעה הליכים משפטיים, שמונה מהם הוגשו על ידי האב ואילו הליך אחד של צו הגנה הוגש על ידי האם, במסגרתו ניתן צו הגנה במעמד צד אחד, ובדיון במעמד שני הצדדים מיום 13.01.21 בוטל הצו בהסכמה, בהתאם להתחייבות האב לא לשוב לבית וכן הצדדים הסכימו להגיש הסכם לאישור בית המשפט.

ביום 10.02.21 חתמו הצדדים על הסכם גירושין בן 13 עמודים, אשר אושר ביום 25.02.21 וקיבל תוקף של פסק דין (להלן: "ההסכם"). בהסכם הוסדרו בין היתר האחריות ההורית על הקטינה, זמני השהות עמה, מזונותיה, וכן הסדרי רכוש.

בין היתר נקבע כי האחריות ההורית על הקטינה בידי האם, וזמני השהות של האב והקטינה יתקיימו במתווה לפיו עד גיל 8 של הקטינה, האב ישהה עמה יום אחד בשבוע כולל לינה ובכל סופ"ש שני מיום שישי עד מוצ"ש, וכן יום נוסף במהלך השבוע בו יהיה רשאי האב לפגוש את הקטינה, בתיאום מראש מול האם. מגיל 8, סופי השבוע יורחבו ללינה עד יום ראשון בבוקר עת ישיבה למסגרת החינוכית. כמו כן נקבעה חלוקה שווה בין ההורים בחופשות וחגים.

לעניין דמי המזונות והמדור נקבע כדלקמן:

1. החל מחודש 03/2021 ועד לחודש 02/2022 (כולל), יעמדו דמי המזונות והמדור על סך כולל של 1,500 ₪ לחודש.

   1. החל מחודש 03/2022 עד לחודש 01/2027 (כולל) יעמדו דמי המזונות והמדור על סך כולל של 1,000 ₪ לחודש.

   2. החל מחודש 02/2027 ועד הגיעה הקטינה לגיל 18 ו/או לסיומה את ביה"ס התיכון (יב' כיתות) לפי המאוחר, יעמדו דמי המזונות והמדור על סך כולל של 1,500 ₪ לחודש.

      בתקופת השירות הצבאי סדיר חובה של הקטינה בצה"ל, ובכפוף לכך שבית האם עודנו משמש בית מגוריה המרכזי, יופחתו דמי המזונות עבור הקטינה ל-1/3 (500 ₪) וישולמו עד תום השירות הצבאי או גיל 20, לפי המוקדם מביניהם.

       

יובהר כי דמי המזונות והמדור נקבעו במקור לסך של 1,500 ₪ אשר פחתו לסך של 1,000 ₪ החל מחודש 03/2022 עד 01/2027, כחלק מהתחשבנות בין הצדדים במסגרת איזון המשאבים, בגין החזר הלוואה חודשי שהאם התחייבה לשלם לאב בסך 500 ₪ עד לאותו מועד, ואז דמי המזונות חוזרים לגובה המקורי- 1,500 ₪.

מאז אישור ההסכם, ניהלו הצדדים הליכים משפטיים בעקבות תביעות שהגיש האב כנגד האם: תביעה להרחבת זמני השהות שלו עם הקטינה, תביעה כספית בענייני רכוש הצדדים; ובהמשך את התביעה דנן.

ביום 19.02.23 ניתן פסק דין בתביעה שהגיש האב להרחבת זמני השהות שלו עם הקטינה, בו נקבע כי זמני השהות ביניהם יורחבו גם לימי חמישי לסירוגין, בשבוע בו הקטינה אינה שוהה עם האב בסופ"ש. עוד נקבע: "מובהר כי בהינתן שמדובר בהרחבה של שני לילות בלבד מהזמנים אשר נקבעו בהסכם בין הצדדים, סכום המזונות שהוסכם עליו, וקבל תוקף של פסק דין, יוותר על כנו". פסק דין זה הפך חלוט, לאחר שאף אחד מהצדדים לא הגיש ערעור.

ביום 07.05.23 אושר וניתן תוקף של פסק דין להסכם נוסף שנחתם בין הצדדים ביום 04.05.23 להסדרת ענייני הרכוש שנותרו במחלוקת. זמן קצר לאחר מכן, באותו חודש 05/2023, כשנתיים לאחר אישור הסכם הגירושין, הגיש האב את התביעה דנן, לביטול חיובו במזונות הקטינה.

האב עותר לביטול חיובו במזונות הקטינה, בטענה כי מאז אישור ההסכם חלו שינויי נסיבות מהותיים ובלתי צפויים, אשר יש בכל אחד מהם, וביתר שאת בהצטברם, כדי להצדיק ביטול מוחלט של חיובו בדמי מזונות, בין היתר בשל הרחבת זמני השהות שלו עם הקטינה לכדי משמורת (לפי המקור) משותפת מלאה, החמרה במצבו הכלכלי והבריאותי, ומנגד הגדלה משמעותית בהכנסותיה של האם.

האם מתנגדת לכך וטוענת כי האב לא עמד בנטל הכבד להוכחת שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי המצדיק ביטול מזונות שנקבעו במסגרת הסכם הגירושין, כי הוא פועל בחוסר תום לב תוך הסתרת מידע מהותי על מצבו הכלכלי האמתי, וכי פסק הדין הקודם שהתייחס להרחבת זמני השהות קבע במפורש כי אין מקום לשינוי המזונות.

בתביעה דנן התקיימו שלושה דיונים; קדם משפט, קדם משפט מסכם ודיון הוכחות. בכל אחד מהדיונים בית המשפט ניסה להביא את הצדדים להסכמות ואף הציע הצעות פשרה לסיום ההליך, אך כל צד, ובעיקר האב- התבצר בעמדתו. לפיכך הוגשו סיכומים בכתב, ומכאן פסק הדין.

טענות הצדדים

טענות האב

האב טוען כי חלו שינויים מהותיים ובלתי צפויים מאז אישור הסכם הגירושין, אשר מצדיקים ביטול חיובו בתשלום המזונות לקטינה. ראשית, הוא מצביע על שינוי משמעותי בזמני השהות בהתאם לרצון הקטינה, ובעקבות פסק הדין מיום 19.02.23, בו הורחבו זמני השהות שלו עם הקטינה לכדי משמורת משותפת מלאה (חלוקה שווה של 7/7 ימים).

שינוי זה מטיל עליו לטענתו נטל כלכלי מוגבר, שכן הוא נושא בהוצאות מחיה של הקטינה שוות לאלו של האם, ולכן אין עוד הצדקה לחייבו במזונות. למרות שהאב היה ער לכך שבמסגרת אותו פסק דין נקבע כי המזונות יוותרו על כנם, הוא טוען כי אז בית המשפט לא דן בסוגיית המזונות לגופה ולכן יש מקום לבחון אותה מחדש.

האב טוען כי חל שינוי דרסטי במצבו הכלכלי מאז חתימת ההסכם, בין היתר בשל החמרה במצבו הבריאותי, אשר פגעה קשות ביכולתו להשתכר. הוא נכה צה"ל בעקבות פציעה בכתף משנת 1992, אולם בשנת 2019 החל לסבול מכאבים עזים, שהובילו להגבלות תנועה, טיפולים רפואיים ושימוש בקנאביס רפואי, אשר הוגבר לאחרונה. בשל המגבלות הפיזיות הוא נאלץ לצמצם משמעותית את שעות העבודה והוא עובד כיום רק חצי משרה, עד שעות הצהריים.

לטענתו, הכנסותיו פחתו בשל ירידת רווחי העסק, שהוא מנהל כעצמאי, והעובדה כי אינו מעסיק עובדים יותר. הוא מצביע על כך שהעסק שלו סובל מהפסדים, בשנת 2021 עסקו היה מצוי בהפסד של 14,123 ₪, וכך המשיך גם בשנים 2023-2022.

כמו כן, הוא נאלץ להתמודד עם התחייבויות כלכליות כבדות, כאשר מחודש לחודש הוא "מגלגל" הלוואות ומשכנתאות בהחזרים חודשיים, לרבות החזר הלוואה למימון רכב עבודה בסך 4,100 ₪, החזר הלוואה עבור רכישת דירה בקבוצת רכישה שהתעכבה ונקלעה לקשיים חמורים, והתחייבויות נוספות. האב אף נאלץ לפדות את קרן ההשתלמות שלו, וליטול הלוואות בבני משפחתו. כל זאת עוד מבלי להתחשב בהוצאותיו השוטפות.

לטענתו, במועד חתימת ההסכם היה ידוע לצדדים כי על האב להשלים לקבלן סכום של 930,000 ₪ להשלמת הבנייה, אך בפועל סכום זה הוכפל לסך של 1,780,000 ₪, והוא נאלץ ליטול משכנתא על סך של 850,000 ₪ בהחזר חודשי שהיום עומד על סך של 5,400 ₪ למשך 30 שנים, בסיוע הלוואות מבני משפחתו בסך מאות אלפי שקלים.

האב מוסיף כי בעוד מצבו הכלכלי הידרדר משמעותית, הכנסותיה של האם עלו באופן ניכר מאז אישור ההסכם. בעוד שבמועד חתימת ההסכם היא הצהירה על הכנסה חודשית של 10,000 ₪, כיום היא מרוויחה 13,000 ₪ ואף מקבלת בונוסים ועמלות ממקום עבודתה- חברה שהמנכ"ל בה הוא בן זוגה. בכך יש להפחית מהוצאותיה הכלכליות, בעוד שהאב אינו מצוי בזוגיות ואין לו כל תמיכה כלכלית חיצונית. כמו כן, בבעלותה שתי דירות עמן יצאה מהנישואין, באחת היא מתגוררת ועבור השנייה היא מקבלת דמי שכירות, מה שמגדיל את הכנסותיה החודשיות.

לסיכום, האב מבקש להורות על ביטול דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין, החל מחודש 02/23, אז נכנס לתוקפו ההסדר החדש של משמורת משותפת.

טענות האם

האם טוענת כי אין עילה לביטול המזונות, שכן הם נקבעו במסגרת הסכם גירושין כולל, אשר קיבל תוקף של פסק דין מחייב. שינוי חיוב מזונות שנקבע בהסכם מחייב הוכחת שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי, נטל שהאב לא עמד בו. כמו כן, סכום המזונות נמוך במיוחד – 1,000 ₪ בלבד, ולכן אין הצדקה להתערבות שיפוטית או לשינוי בפסיקת המזונות.

האם מדגישה כי האב פועל בחוסר תום לב ומסתיר מידע מהותי לגבי מצבו הכלכלי. לטענתה, הוא הציג מצג שווא של קריסה כלכלית, אך בפועל בבעלותו שלושה נכסי נדל"ן – דירת חמישה חדרים בפרוייקט יוקרתי xxxx הצופה לים, דירה בxxxx שפוצלה לשתי יחידות דיור. בנוסף, האב מחזיק בעסק פעיל שמניב רווחים גבוהים, וכן נהנה מהכנסות קבועות מדמי שכירות ומהעברת קצבת נכות חודשית. הוא רכש לאחרונה רכב יוקרתי חדש, דבר הסותר את טענותיו בדבר מצוקה כלכלית.

עוד נטען כי הרחבת זמני השהות של האב עם הקטינה אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי, שכן פסק דין חלוט מיום 19.02.23 קבע כי אף על פי שזמני השהות הורחבו, סכום המזונות יישאר ללא שינוי. האב לא ערער על פסק דין זה בזמנו, ולכן אין מקום להעלות את הטענה בשנית במסגרת הליך זה. ניסיון להעלות מחדש סוגיה שהוכרעה בפסק דין סופי מהווה חוסר תום לב וניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט.

האם טוענת כי מצבו הכלכלי של האב לא הורע, אלא דווקא השתפר. הנתונים שהוא עצמו הציג מוכיחים כי הכנסותיו מרווחי העסק גדלו משמעותית, וכי הוא מכניס כ-18,000 ₪ לחודש מהעסק בלבד, נוסף להכנסותיו משכירות וקצבת נכות. לטענתה, האב ניסה להציג "חובות" כהוצאות קיומיות, כאשר בפועל מדובר בהלוואות שהוא לקח על עצמו למימון השקעות בנדל"ן, ואין בכך כדי להצדיק ביטול חיוב מזונות. כמו כן, העובדה שהאב בחר שלא להעלות את דמי השכירות על נכסיו, תוך טענה כי מדובר בשיקולי מס, אינה מהווה הצדקה להקל עליו בתשלום המזונות.

באשר לטענותיו של האב על עלייה בהכנסות האם, היא משיבה כי מדובר בעלייה טבעית וצפויה בשכר, העומדת על כ-3,000 ₪ בארבע השנים האחרונות, ואין בכך שינוי נסיבות מהותי או בלתי צפוי. בנוסף, האב לא הוכיח כי בן זוגה הנוכחי תומך בה כלכלית, ולא הביא כל ראיה לכך שמצבה הכלכלי השתפר בצורה המצדיקה בחינה מחודשת של החיוב במזונות.

לסיכום, האם מבקשת לדחות את התביעה על הסף, שכן היא הוגשה תוך ניסיון מניפולטיבי להימנע מתשלום מזונות הקטינה, תוך הסתרת נכסיו והכנסותיו של האב. כמו כן, היא מבקשת מבית המשפט לחייב את האב בהוצאות משפט בסך 38,000 ₪, בשל ניהול הליך סרק בחוסר תום לב, אשר מטרתו היחידה היא להתעמר בה ולהתחמק מחובותיו כלפי בתו.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענות הצדדים, הראיות שהובאו לפניי, מצאתי כי האב לא עמד בנטל המוגבר המוטל עליו להוכחת תביעתו, ולפיכך יש לדחותה, מהנימוקים הבאים:

ראשית, וכפי שנפסק לא אחת, מקום בו נקבעים מזונות ילדים במסגרת הסכם גירושין כולל, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין, הנטל להוכחת שינוי נסיבות מהותי מוטל על התובע והוא נדרש לעמוד ברף הוכחה גבוה במיוחד. על האב להראות כי חל שינוי מהותי ובלתי צפוי, אשר לא ניתן היה לצפות אותו בעת חתימת ההסכם, וכי מדובר בשינוי כה משמעותי עד כי הוא מצדיק התערבות בבית המשפט בהסכם המחייב.

עוד נקבע בפסיקה כי בית המשפט יימנע מהתערבות בהסכמות חוזיות שנעשו בין צדדים בגירושין, אלא במקרים חריגים ביותר שבהם נוצר חוסר איזון קיצוני ובלתי הוגן (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, לו(3) 187 (1982); בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, סו(1) 369 (2013).

בענייננו, האב טוען כי הרחבת זמני השהות שלו עם הקטינה מצדיקה את ביטול המזונות. ואולם, בפסק דין חלוט מיום 19.02.23, בו נידון והוכרע נושא הרחבת זמני השהות, נקבע מפורשות כי למרות השינוי של הוספת שני לילות (של ימי חמישי) בחודש אצל האב, סכום המזונות שנקבע בהסכם יוותר על כנו. האב לא ערער על פסק דין זה, ולא מצאתי לאפשר עקיפת הליך ערעור בדרך של הגשת תביעה חדשה, בחלוף שלושה חודשים מהמועד שניתן פסק הדין.

יתרה מזאת, בדרך כלל, אין לאפשר חזרה מהסכמת צדדים שאושרה על ידי בית המשפט, שכן, הסכמת האם להרחבת זמני השהות הסתמכה על התחייבות האב שלא להפחית מסכום המזונות. לא ייתכן כי שלושה חודשים אחרי, האב יפר את הסכמתו שקיבלה תוקף של פסק דין, ויבקש לבטל את סכום המזונות אליו התחייב. אילו מראש ידעה האם כי בכוונתו של האב להפחית את מזונות הקטינה, ייתכן ולא היתה מסכימה להרחיב את זמני השהות עמה.

בנסיבות אלה, קבלת תביעת האב תפגע בעקרון ההסתמכות וההתחייבות עליו מושתתת שיטת המשפט בישראל.

באשר לטענת האב להידרדרות כלכלית, האב לא עמד בנטל ההוכחה להצדיק את ביטול החיוב במזונות. מעדותו בקדם המשפט מיום 05.12.23 ניתן ללמוד כי שינוי הנסיבות לו הוא טוען בפן הכלכלי, לרבות החובות בגין השקעותיו בנכסי נדל"ן, אינו רלוונטי לחבותו בתשלום מזונות בתו הקטינה, כפי שהסכים במסגרת ההסכם עליו חתם בשנת 2021, מתוך הבנה מלאה של מצבו הכלכלי באותה עת, כאשר היה מודע להתחייבויותיו ולנכסים אשר ברשותו.

האב עותר לביטול המזונות בטענה כי אינו יכול לשאת בנטל הכלכלי, אולם מראיות שהובאו עולה כי חלק ניכר מהוצאותיו נטען ללא בסיס ראייתי מספק. כך, על פי עדותו של האב עצמו, הלוואת מימון הרכב הוקפאה (05.11.24, עמ' 18 ש' 15-14), כך שלמעשה הוא אינו משלם את הסכום החודשי של 4,100 ש"ח בגין הרכב כטענתו. בנוסף, האב העיד כי כספים ששילם לאחותו עבור דמי השכירות בגין הדירה אותה שכר מאחותו לא שולמו על ידו בפועל, אלא שולמו על ידי אמו (עמ' 21 ש' 10-1). משמעות הדבר היא כי בפועל, חלק משמעותי מהנטל הכלכלי שהאב טוען לו- אינו קיים כלל.

באשר להתחייבויותיו של האב בגין הדירה בxxxx שבבנייה, הרי שהיא נזכרה בהסכם הגירושין והאב ידע על ההתחייבויות הכספיות בעניינה עוד בעת אישור הסכם הגירושין, ולפיכך אין בסכום ההתחייבות (עלה ככל שעלה) כדי להוות שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי אשר יכול להצדיק את ביטול המזונות.

האב הציג מצג שלפיו הכנסותיו נפגעו משמעותית, אולם דוחות הרווח וההפסד שצירף לתצהירו מראים דווקא גידול בהכנסותיו בשנים האחרונות. כך למשל, בעוד שבשנת 2021 הצהיר האב על הכנסה חודשית של כ-8,000 ₪ (ראו פרוטוקול דיון אישור ההסכם מיום 25.02.21, עמ' 1 ש' 36), הרי שמדוחות 2023 עולה כי הכנסתו עומדת על כ-17,700 ₪ לחודש, מעסקו בלבד (נספח 5 לתע"ר האב). זאת, מבלי להביא בחשבון את הכנסותיו החודשיות מדמי שכירות מהנכסים שבבעלותו בכל חודש. בנוסף, האב מקבל קצבת נכות חודשית, מה שמגדיל את הכנסתו הפנויה.

כאן המקום להזכיר את הצהרתו של האב לפרוטוקול הדיון לאישור ההסכם מיום 25.02.21: "עשיתי חשבון ובדקתי והגעתי למסקנה שעם ההכנסה שלי מכל מקור שהוא, אוכל לשלם מזונות ואת המחציות ולדאוג לקטינה כשהיא נמצאת איתי" (עמ' 2 ש' 2-1).

האב אישר בעדותו כי הוא ממשיך להחזיק בנכס המניב לו הכנסה חודשית של 5,200 ₪, וכי הוא מחזיק ברכב מיצובישי משנת 2020. טענותיו בדבר קריסת חברת הבנייה בה השקיע אינן יכולות לשמש עילה להפחתת מזונות. כפי שהעיד הוא שייך לקבוצת הרכישה כבר בעת הגירושין (05.12.23, עמ' 2 ש' 1). ומכל מקום מדובר בסיכון כלכלי אותו נטל על עצמו, ולא יכולה להיות לכך השלכה על חובתו האבסולוטית לדאוג לרווחתה של בתו.

בית המשפט שמע את הצדדים והתרשם כי עדותה של האם הייתה אמינה ומהימנה, בניגוד לעדותו של האב, אשר הציג נתונים לא מבוססים ולא תמך את טענותיו באסמכתאות מספקות. כך למשל ניסיונו של האב להסתמך על הלוואות לכאורה מבני משפחתו, לרבות מבנותיו, ללא הסכמים, ללא החזרים וללא תיעוד – פוגע במהימנות טענותיו (ראו עדות האב מיום 05.11.24, עמ' 15 ש' 35-14).

כך גם טענת האב בדבר שינוי בהיקף עבודתו בעקבות החמרה במצבו הרפואי, אינה מבוססת על תיעוד ראוי או ראיות מספקות, ויתרה מכך, הטענה הייתה קיימת כבר בשנת 2020, עוד לפני החתימה על ההסכם, והועלתה בחוות דעת האקטואר מיום 20.12.20 שצורפה לתביעת האב בתלה"מ 45446-12-22 (נספח ב') ולפיה: "לטענת הבעל במהלך השנים עקב החמרה במצבו הרפואי, ... וכך הפעילות בתחום הגינון צומצמה. בנוסף, לטענתו, הוא מטופל בקנביס רפואי. לאור זאת, יכולתו לעבוד באופן סדיר נפגמה ... לטענת הבעל, בתקופה האחרונה הוא עובד מספר שעות בודדות וזאת לצורך קיום" (עמ' 7 לחוות הדעת). יצוין כי חוות דעת זו צורפה גם לתביעה שהגיש בתלה"מ 47347-01-21, קרי- לפני מועד החתימה על ההסכם.

אשר לטענת האב בנוגע להחמרה במצבו הבריאותי, באופן שפגע ביכולתו להשתכר, הוכח כי מצבו הרפואי של האב היה ידוע וצפוי כבר בעת אישור ההסכם. האב נכה צה"ל מאז שנת 1992, והוא עצמו הצהיר בפני האקטואר עוד לפני מועד עריכת ההסכם (בשלהי שנת 2020) כי מצבו הבריאותי מגביל את עבודתו כאמור.

לא זו אף זו, טענתו בנוגע לשימוש בקנאביס רפואי לפיה "לאחרונה הוגבר המינון באופן משמעותי מ-20 ג' ל-60 ג'" נסתרה באמצעות מסמכים רפואיים שהוא עצמו צירף. כך בתעודה רפואית מיום 12.07.23 (נספח 4 לתע"ר האב) עולה כי במסגרת ביקור רופא מיום 01.02.21 הומלץ על עליה במינון ל-60 גרם. בחקירתו הנגדית טען האב כי המינון עלה בהדרגה מאז שהתחילו לו הכאבים, "ב-3 שנים האחרונות" (05.11.24, עמ' 21 ש' 21-16). ברי כי השינוי הנטען לא חל ממועד אישור ההסכם, אלא לפניו.

האב לא הציג כל ראיה התומכת בכך שמצבו הבריאותי הוחמר באופן שמחייב שינוי בחיוב המזונות בהתאם להסכם עליו חתם, ומהראיות עולה כי עוד לפני מועד עריכת ההסכם, הוא עבד באותו היקף מצומצם לכאורה, נוכח החמרה במצבו הבריאותי הנטען. מכאן שלא מדובר בשינוי נסיבות בלתי צפוי שמצדיק סעד של ביטול מזונות.

באשר להכנסותיה של האם, הרי שהאב טוען כי יש בכך להצדיק שינוי בחיובו במזונות. אכן, מהראיות שהוצגו עולה כי שכרה של האם עלה מכ-10,000 ₪ לכ-13,000 ₪ לחודש. ואולם, מדובר בעלייה טבעית וצפויה בשכר לאורך השנים, שאינה מהווה שינוי נסיבות קיצוני המצדיק את ביטול המזונות. גם לא הוכח כי האם חיה ברמת חיים גבוהה מהותית מזו שהייתה בעת אישור ההסכם, ולא הובאה כל ראיה לכך שהיא מקבלת תמיכה כלכלית משמעותית מבן זוגה.

בפסיקה נקבע לא אחת כי סעד של ביטול מוחלט של מזונות קטין יינתן רק במקרים חריגים, בין היתר כאשר מדובר בחיובים גבוהים מאוד אשר ההורה אינו יכול לעמוד בהם. בענייננו, סכום המזונות בסך 1,000 ₪, אשר בחודש 02/2027 יעלה חזרה לסכום המקורי 1,500 ₪, הוא סכום סביר בהתחשב בנסיבות העניין וביכולות הכלכליות של ההורים ולא הוכח כי האב אינו יכול לשאת בו.

מכלול נסיבות העניין מצביעות על כך שהאב לא עמד בנטל להוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק את ביטול חיובו במזונות הקטינה. לא רק שהאב לא הוכיח ירידה בהכנסותיו, אלא שהראיות מצביעות דווקא על שיפור ניכר במצבו הכלכלי. ניכר כי מדובר בניסיון פסול להתחמק מחיובו המשפטי, תוך הצגת תמונה מטעה באשר למצבו הכלכלי. בית המשפט אינו יכול לאפשר מצב בו הורה עצמאי בעל נכסים והכנסות משמעותיות יתחמק מחובתו לכלכל את בתו הקטינה, באמצעות תשלום סכום שהוא עצמו הסכים עליו, לפני זמן לא רב.

לאור כל האמור, אין בפניי שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק את ביטול המזונות. האב מנסה למעשה לשפר את תנאיו הכלכליים על חשבון ביטול חובתו כלפי בתו הקטינה, תוך הסתמכות על טענות בלתי מבוססות. מדובר בניסיון לעקוף את ההסכם שאושר על ידי בית המשפט, וזאת מטעמי כדאיות כלכלית בלבד.

יש לתת את הדעת על התנהלות האב אשר עושה שימוש לרעה במערכת המשפטית באופן שיטתי ונמשך, במטרה להפעיל לחצים פסולים על האם. האב הגיש את כל שמונת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים (למעט הליך צו הגנה שהגישה כנגדו האם), חלקם חסרי בסיס עובדתיים או משפטיים, וחלקם חופפים או חוזרים על נושאים שכבר הוכרעו, מבלי שתהיה בהם שינוי נסיבות משמעותי.

על בית המשפט לתת את הדעת על התנהלות זו. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בת"א (שלום ת"א) 1019-11-17 פלונית נ' אלמונית (נבו 11.4.2019): "בית המשפט לא ישמש בבחינת "שדה קרב" לפורקן יצר הנקמה של מי מהצדדים, תוך פגיעה בלתי הוגנת בצד כלשהו ובזבוז זמן שיפוטי יקר של ציבור המתדיינים האחרים - אשר בית המשפט נאמן אליו".

מעבר לפגיעתה הישירה של האם, פעולתו של האב פוגעת גם בטובת בנותיהם המשותפות, ובפרט בקטינה. הסכסוך המשפטי יוצר סביבה לחוצה ומכבידה אשר אינה תורמת לרווחת הבנות, ואף עשויה להזיק להן מבחינה נפשית.

נוכח תוצאת פסק הדין זה, האב מחויב לשלם הוצאות משפט לטובת האם בסך של 23,600 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן- הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע ועד לתשלום בפועל.

משתם ההליך, התיק ייסגר.

ניתן לפרסם ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, א' ניסן תשפ"ה, 30 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.