עוד נטען על ידי ב"כ הנאשם כי אמינות התוצאה לא הוכחה. לטענתו לא הוכח בפני בית המשפט כי המכשיר הספציפי עמד בתנאים של סעיף 169ז בתקנות התעבורה, לאמור "בדיקת כיול יומית" תחילת וסיום משמרת. לשיטת ב"כ הנאשם המסמך ת/12 הוא מסמך חלקי ולפיכך נעדר כל משקל ראייתי. לשיטתו אין במסמך זה כל פרט הקושר אותו למכשיר הספציפי אתו בוצעה המדידה ולכן לא ניתן להניח ממנו (ברמת וודאות נדרשת) כי כיולו היומי של המכשיר הספציפי בוצע.
מנגד טענה ב"כ המאשימה, כי אומנם דו"ח הכיול לא היה חתום, אבל קיימות ראיות נוספות אשר מצביעות על כך שהמכשיר תקין והוא הופעל בהתאם לנהלים ועל ידי מפעיל מיומן. ע.ת/3 אשר מוסמך להפעיל את מכשיר הינשוף, העיד כי בשעה שהוא מגיע למשמרת, הוא מוודא באמצעות בדיקות למכשיר הדרגר ש"הכל תקין". עוד נטען ע"י המאשימה, כי בהתאם לקביעה המנחה בפרשת עוזרי, עפ"ת (י"ם) 25457-04-10 מדינת ישראל נגד עינת מלכה עוזרי, נקבע כי התוצאות המופקות ע"י מכשיר הינשוף, הינן אמינות ומכשיר הינשוף עומד בדרישות החוק.
דיון –
ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נגד אורנה דריזין (להלן – פרשת דריזין) עסקו שלושה שופטים של בית המשפט העליון בשאלת הנטלים בהם צריכה לעמוד התביעה כאשר כופר נאשם ביכולתו של מכשיר מדידה אלקטרוני לספק תוצאת מדידה מדויקת המספיקה כהוכחה מעבר לספק סביר בהליך תעבורה שהוא הליך פלילי.
הלכה זו של בית המשפט העליון הינה בבחינת המשך לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בפרשת בראונשטיין (ע"פ 5345/90) אשר קיבעה בהלכה את הדרישות הבסיסיות מהמדינה לצורך הוכחת אמינות תוצאה המתקבלת באמצעות ממא"ל (מד מדידה אלקטרוני).
וכך קבע כבוד השופט סלים ג'ובראן בפרשת דריזין בפסקה 27 של החלטתו:
"יש לטעמי מקום להוסיף ולקבוע, בהמשך לפסק הדין בעניין בראונשטיין, ועל אף שבית המשפט באותה פרשה לא מצא לנכון לראות בכך תנאי הכרחי, כי על התביעה להוכיח שהבדיקה התקופתית כפי שתוארה לעיל וכפי שמפורטת בנוהל המשטרתי, בוצעה למכשיר אחת לחצי שנה. ההוכחה תיעשה באמצעות תעודת עובד ציבור, כפי שהוכחה במקרים הנדונים וכפי שנהוג על פי דברי המדינה, להוכיחה. ככל שלא הובאה תעודה כזו במסגרת הליך התלוי ועומד כעת, הרי שיש לאפשר למדינה להביאה. מסקנתי זו מתחזקת, גם לאור דברי בית המשפט בעניין קז, שעליו מבוסס הנוהל המשטרתי בנוגע לממא"ל, שם ציין בית המשפט כי יש לבצע בדיקה תקופתית אחת לשנה (ראו עניין קז בעמוד 208, עניין בראונשטיין בעמוד 50). "
וכך ביסס בית המשפט העליון עמדה זו של כבוד השופט ג'ובראן כהלכה, על ידי עמדתו של כבוד השופט רובינשטיין עת הצטרף להחלטה זו:
"זה המקום להטעים את עמדת חברי (פסקה 27), כי הבדיקה התקופתית החצי-שנתית תוכח באמצעות תעודת עובד ציבור, כחלק מפסק דיננו."
הלכה ותיקה זו שינתה למעשה את דרך פעולת המשטרה מיום שנקבעה "הילכת דריזין" .
כל מכשיר אלקטרוני אותו מפעילה משטרת ישראל לצורך אכיפת עבירת תעבורה (בין אם מדידת מהירות, בין אם תיעוד מעבר צומת באור אדום ובין אם מדידת אלכוהול) עובר בדיקת תקינות תקופתית אחת לחצי שנה במעבדה, ובדיקה זו מתועדת ברישומי המשטרה.
כעניין שבשגרה, כאשר נאשם כופר בתקינותו של המכשיר המודד, מבקשת המדינה לצרף לראיותיה תע"צ תקינות כפי שנקבע בהלכת דריזין, שכן בהתאם לקביעת בית המשפט העליון (הלכת דריזין) חובה על המדינה לצורך הוכחת תקינות המכשיר, הצגת תע"צ תקינות המוכיח כי מכשיר נתון נבדק בחצי השנה שקדמה להפעלתו והוא נמצא תקין.
ללא מסמך תע"צ שהוגש להוכחת תקינות המכשיר, לא תוכל המדינה להישען על תוצאה שהפיק מכשיר זה בהליך פלילי, כתוצאה המשקפת ראייה במשקל המספיק לבסס הרשעה.
הלכה זו של בית המשפט העליון תקפה גם היום, ולא מצאתי כל פסיקה אחרת של בית המשפט העליון המבטלת אותה או המשנה אותה.
עובדתית בפרשה זו כפר ב"כ הנאשם ספציפית בתקינות המכשיר המודד ובכיולו.
ב"כ הנאשם לא טען כנגד אמינותו הכללית של מכשיר ה"ינשוף" כפי שנקבעה בפרשת עוזרי, אך טען כי ספציפית הנאשם כופר בתקינותו וכיולו של המכשיר הספציפי אשר מדד אותו.
"אופי הכפירה" בפרשה זו חייב את המדינה להציג במסגרת ראיותיה הן תעודת כיול יומי והן תע"צ תקינות חצי שנתי למכשיר ה"ינשוף" הספציפי שמדד את הנאשם, וזאת בהתאם להלכות בעניין בראונשטין ודריזין לעיל.
בסופו של יום, לא הגישה המדינה ולא ביקשה להגיש תע"צ תקינות חצי שנתי למכשיר המודד.
תעודת כיול יומי לא הוגשה שכן לא היה בידי המדינה להראות מי ערך תעודה זו.
בהתאם להלכה הנוהגת לא עמדה המדינה בנטל הראייתי להוכחת תקינותו התקופתית של המכשיר הספציפי שמדד את הנאשם, וביחס לשאלת כיולו היומי, למעט ת/12 אין בידי המדינה כל אינדיקציה ראייתית לכיולו היומי של המכשיר.
ת/12 אמנם מתייחס לבדיקה כזו או אחרת שביצע ע.ת 3 למכשיר, אך אין במסמך זה כל אינדיקציה באשר לסוג או אופי הבדיקה שבוצעה, או לאיזה מכשיר בוצעה בדיקה כזו.
אין לבית המשפט כל ידיעה שיפוטית באשר לנתונים שאינם מצויים בת/12 ואין זה נכון בעיני ליחס לתוכנו של מסמך זה נתונים נוספים מתוך הנחה נסיבתית כי הרשום שייך בהכרח למכשיר אתו נבדק הנאשם.
אני קובע כי ב"סל הראיות" שהציגה המדינה בפרשה זו אין ראיות ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך פלילי לתקינותו התקופתית של הינשוף הרלוונטי או לכיולו היומי טרם בדיקת הנאשם.
אדגיש כי די בחסרונו של אחד הנתונים לעיל כדי לפסול את הנתון המדיד שהציגה המדינה בהישען על בדיקת הינשוף בפרשה זו.
לנאשם בוצע בפרשה זו דוח מאפיינים מיד שעוכב על ידי המשטרה.
כל בדיקות המאפיינים שבוצעו לנאשם נמצאו תקינות באופן מלא ולא נמצאה כל אינדיקציה שהוא תחת השפעת אלכוהול עת נהג ברכב (זולת בדיקת הינשוף שנפסלה על ידי מלשמש כראייה בעלת משקל בתיק זה).
הנאשם אכן הודה בחקירתו כי מספר שעות לפני שנהג שתה כוס וודקה, אך עובדתית אין כל אינדיקציה ראייתית כי עת נהג ברכב היה הוא תחת השפעת אלכוהול אסורה כתוצאה מאותה שתייה שעות לפני נהיגתו.
מכל האמור לעיל אני קובע כי איכות הראיות שהציגה המדינה בתיק זה ומשקלן אינו מבסס את הנטען כלפי הנאשם בכתב האישום מעבר לכל ספק סביר ולכן אני מחליט לזכות את הנאשם בתיק זה.
זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיום.
ניתנה היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים, עותק יועבר לצדדים
