בזמן שהיורשים השתהו עם רישום הנכס על שמם, הוגשה לטאבו צוואה מזויפת המעניקה את הקרקע לצד שלישי. השופט: "הזדהות המנוח עם דרכון איראני הייתה צריכה לעורר חשד"
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה שהמדינה תשלם לאחים שירשו קרקע בתל אביב פיצויים והוצאות בסך כ-5.5 מיליון שקל. הסיבה: התרשלות בבחינת צו קיום צוואה מזויף, אשר גרמה לכך שהקרקע תירשם על שם גורם שלישי. השופט נפתלי שילה דחה את ניסיון המדינה להטיל את מלוא האחריות למחדל על היורשים, שהשתהו 18 שנה עם רישומם כבעלי הקרקע.
אביהם המנוח של שלושת התובעים היה רשום מאז שנות השישים כבעלים של המקרקעין נשוא התביעה. בפברואר 1999 הוא ערך צוואה שלפיה כל רכושו, לרבות הקרקע היוקרתית, תוענק אחרי מותו לאשתו וילדיו. חצי שנה לאחר מכן הוא הלך לעולמו. במרץ 2017 נפטרה אם התובעים, אחרי שגם היא הורישה להם בצוואה את כל רכושה.
סמוך לאחר פטירת האם, בשלהי 2017, פעלה אחת היורשות לרשום את הקרקע על שמה ועל שם אחיה כציווי הוריה, אלא שאז חשכו עיניה: היא גילתה לתדהמתה שהקרקע רשומה מאז 2014 על שם צד שלישי מכוח צוואה. בהמשך הקרקע נמכרה לרוכשים מסוימים, אשר מצדם מכרו אותה לקונים אחרים תמורת 13.5 מיליון שקל.
בכך, למעשה, הפסידו התובעים את הקרקע נוכח "תקנת השוק" הקובעת כי רוכש שקנה קרקע בתום לב ובתמורה, רשאי לקבל אותה אפילו שהיא לא נקנתה מבעליה האמיתיים.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט טענו היורשים שהמדינה התרשלה כשרשמה את הקרקע על שם הצד השלישי. כך למשל, ההתייחסות אל אביהם בצו קיום הצוואה שהוגש בלשון נקבה, והזדהותו כביכול באמצעות דרכון איראני הגם שהיה יהודי תושב רמת השרון, היו צריכים, לטענתם, לגרום למדינה לחשוד שהצוואה מזויפת.
המדינה, מצדה, טענה להגנתה שלטאבו מוגשים מדי יום עשרות צווי ירושה וקיום צוואה, כך שאין זה הגיוני לדרוש ממנה להעמיק ולדקדק בבחינתם. בתוך כך טענה הנתבעת שמלוא האחריות למחדל צריכה להיות מוטלת על כתפי התובעים, שהשתהו שנים רבות עם רישומם כבעלי הקרקע.
"נדרש שכל ישר"
הטענה שהעומס על רשם המקרקעין פוטר את המדינה מאחריות לא שכנעה את השופט שילה. הוא כתב שבדיקה שטחית של הצו אשר הוגש הייתה צריכה להדליק לפחות שתי "נורות אדומות בוהקות" המעלות חשד שלא מדובר במסמך אותנטי: האחת, הזדהות המנוח - שמתגורר בישראל - באמצעות דרכון אירני. "אין זה סוד שאיראן היא מדינת אויב ולא סביר שתושב ישראלי המתגורר ברמת השרון יזדהה בצוואתו באמצעות דרכון איראני", כתב השופט.
הנורה האדומה השנייה, לדבריו, הייתה חוסר ההתאמה בין תאריך החותמת "מתאים למקור" שהוטבעה על הצו, לבין מועד הינתנו. "איתור שני פרטים מחשידים אלו אינו מסובך ולא דורש מאמץ מיוחד. מצופה מבוחן עסקאות סביר לשים לב לנתונים 'מוזרים' כאלו ולערוך בעקבותיהם בדיקה מעמיקה יותר", הדגיש השופט.
בהתייחסו לטענה שלפיה ריבוי הצווים המוגשים מדי יום אינו מאפשר להעמיק בבחינתם, חידד השופט שמצופה מהנתבעת כי הבודקים מטעמה, שעברו קורסים והכשרה מקיפה, יפעילו "שכל ישר" ויבצעו בדיקה יותר מעמיקה כשמוגש להם צו המעלה סימנים מחשידים.
לצד זאת קבע השופט שנוכח המתנתם הארוכה של התובעים להירשם כבעלי הקרקע, במשך 18 שנה, יוטל עליהם אשם תורם בשיעור 40%. בנסיבות אלה נקבע שהמדינה תפצה אותם ב-5,313,593 שקל (60% מערך הקרקע שהפסידו), וכן תשלם להם הוצאות משפט ו-150,000 שקל שכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעים: עו"ד בנימין חורף
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שרון ואלה
עו"ד יעקב לנגה
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.