האיש, שגר במשך שנים מתחת לעץ, אחסן לתקופה מסוימת חפצים שלו בחלל תעשייתי ריק. זה הספיק לעיריית חולון כדי להעביר את תשלומי הארנונה על שמו. עתירה שהגיש בנושא התקבלה
השופטת גיליה רביד קיבלה לאחרונה עתירה שהגיש אדם על החלטת עיריית חולון לרשום אותו כמחזיק במבנה תעשייתי באזור התעשייה בעיר לצורכי ארנונה. האיש הוא דר רחוב מזה 20 שנה ומוכר לרשויות הרווחה. הנכס נמצא בבעלות שני אחים ואין בו פעילות מזה כעשור. העירייה העבירה את הארנונה על שם העותר, שהכניס למקום מספר גרוטאות, לבקשת אחד האחים. השופטת הורתה לעירייה לדון מחדש בחיובי הארנונה ולהפסיק את הליכי הגבייה.
העותר, בן 69, סיפר שכבר שנים ארוכות ועד היום הוא לן מתחת לעץ שנמצא מול הנכס נשוא העתירה.
הנכס, ששימש בעבר מפעל לציפוי מתכת של אבזמים לחגורות, נמצא בבעלות שני אחים שירשו אותו מאביהם.
ב-2011 פרץ סכסוך בין האחים וב-2012 המפעל הפסיק את פעילותו אך נותרו בו חפצים וציוד רב.
זמן מה לאחר הפסקת הפעילות הכניס העותר כלי עבודה שונים למבנה. לדבריו, הוא עשה זאת לאחר שאחד האחים פנה אליו בבקשה לבצע שיפוצים בנכס ואף נתן לו מפתח. בהמשך התגלו בעיות טכניות והעבודות נעצרו. כלי העבודה והחומרים שהביא נותרו במקום, והוא לא קיבל כל תשלום על העבודות שכבר החל לבצע.
בהמשך הוא הכניס למבנה גם כמה גרוטאות. לגרסתו, מאחר שהנכס עמד ריק וללא שימוש תקופה ארוכה, ומאחר שממילא היו בו חפצים שהוא רכש לטובת השיפוץ, הוא לא ראה בכך פסול. בכל אותו זמן הוא המשיך לגור ברחוב, מתחת לעץ.
ב-2016 פנה אחד האחים לעירייה בהשגה על חיובו בארנונה על הנכס. הוא ביקש שהחיוב יוסב על שם אחיו ולחילופין על שם העותר שלדבריו פלש לנכס ומשתמש בו ללא רשות.
מנהל הארנונה קיבל הבקשה וקבע שהעותר יירשם כמחזיק בנכס החל מחודש מאי 2016.
במקביל, תביעה לפינוי ולתשלום דמי שימוש שהגיש האח נגד העותר נדחתה במלואה ב-2021, אך חיוב הארנונה נותר על כנו.
לגישתו של העותר, הוא הפך שעיר לעזאזל בידיו של האח אשר כל חפצו היה לפטור עצמו מתשלומי הארנונה על הנכס, ולאחר שנכזבה תקוותו לגלגל את התשלום על אחיו.
העותר הסביר כי אילו היה יודע שיחויב בארנונה לא היה מסכים לעשות בנכס כל שימוש.
בהבל פה
השופטת הבכירה גיליה רביד מבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב קיבלה את העתירה.
״האפשרות שאדם כמו העותר, שאפילו איננו שוכר דירה למגוריו, יסכים במודע לשלם סכום של 2,750 שקל לחודש דמי ארנונה עבור שטח מסחרי עצום ממדים מוזנח ופרוץ, רק כדי להניח שם מספר גרוטאות – היא מראש אבסורדית״, כתבה.
באשר להחלטת מנהל הארנונה משנת 2016 לרשום את העותר כמחזיק על סמך דברי האח שמדובר בפולש, קבעה השופטת כי אין די בהבל פיו של אדם כדי להוות אסמכתא עבור העירייה. במצב בו בעלים טוען כי אדם פלש לנכס, הרשות המקומית אינה אמורה לקבל את הטענה ועליה להמתין לקביעה שיפוטית או לראיה ברורה וחד משמעית, כתבה.
בסופו של דבר קבעה השופטת שעל העירייה לתת לעותר אפשרות להגיש השגה על חיובי הארנונה ובינתיים לעצור את כל הליכי הגבייה.
העירייה חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל שישולמו לסיוע המשפטי.
- ב״כ העותר: עו"ד ענת אסייג מטעם הסיוע המשפטי
- ב״כ העירייה: עו"ד אלי אליאס ואח'
עו״ד לירון תורג'מן עוסק במיסוי עירוני וארנונה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.