הוסטל שהתעכב בפינוי חולה למיון יפצה אותה במאות אלפי שקלים

באפריל 2015 עברה התובעת לגור בהוסטל "עתיד" ירושלים, הוא הנתבע. היא סבלה אז, וגם כיום, ממצב רפואי מורכב שכולל מחלות רקע כרוניות, כמו סוכרת ומחלת ריאות. האירוע שבמוקד התביעה התרחש כחמישה חודשים בלבד לאחר המעבר להוסטל.

במהלך יומיים בספטמבר 2015 חשה האישה ברע, והייתה לה סטורציה נמוכה. ביום הראשון היא טופלה באקמול ואינהלציה. ביום השני מצבה החמיר והיא נמצאה בשעה 13:00 שכובה במיטתה בתוך שלולית שתן. בתיעוד משעה 14:30 נרשם, בין היתר, כי "מצבה הידרדר, מתקשה בנשימה, סטורציה נמוכה, חום 38.2, דופק 111".

למרות זאת, מי שפינה את התובעת בסופו של יום לבית החולים הייתה אחותה, ולא צוות ההוסטל, וזאת באיחור ניכר, רק לקראת השעה 20:00. מחדר המיון הועברה האישה לטיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת, שם אושפזה למשך כחודש. עם שחרורה מבית החולים היא הועברה למחלקה סיעודית בבית חולים גריאטרי, ומאז ועד היום נושמת באופן מלאכותי (פיום קנה).

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בינואר 2020 טענה האישה שהתמהמהות ההוסטל מלפנותה למיון מהווה רשלנות שהפכה אותה לסיעודית וקיצרה את תוחלת חייה. מנגד טען ההוסטל שלא הייתה התרשלות כלשהי מצדו, וכי ההחמרה במצב התובעת נבעה ממחלות הרקע שלה.

רוב הזמן שוכבת במיטה

השופט חאג' יחיא קיבל את טענת התובעת לפיה היה על צוות ההוסטל להיות אקטיבי יותר עם פינויה למיון, על רקע הקושי בנשימתה. "ההוסטל, ובהנחה שאין זה מתפקידו לפנות דיירים לבית החולים, לא פעל להזעיק אמבולנס או את המשפחה כדי לסור מיד להוסטל או לפעול ללא דיחוי על מנת להביא את התובעת לחדר המיון", כתב.

בהקשר לכך הדגיש השופט כי גם בהנחה שאין רופא נוכח בהוסטל "סביב השעון", הציפייה היא שתהיה זמינות של איש צוות רפואי, כמו אחות, על מנת לתת מענה למצבים מעין אלו. מכל מקום הוא הבהיר שההתרשלות כאן אינה בעצם אי-נוכחות גורם רפואי, אלא בהיעדר השגחה בסיסית ומתבקשת על התובעת.

כך, כתב השופט, למרות מצבה הריאתי הקשה שהידרדר תוך יומיים והגיע לכדי קושי בנשימה וצניחת מדד הסטורציה, עשיית צרכיה על עצמה והיעדר יכולתה לקום מהמיטה - אין אינדיקציה כלשהי לכך שנעשתה התייעצות עם רופא או נשקל פינוי לבית חולים, לביצוע בדיקה רפואית דחופה. מסקנת השופט הייתה שמדובר ברשלנות.

בפסק הדין נכתב שבעקבות מחדל ההוסטל, הפכה התובעת לסיעודית אשר רוב זמנה שכובה במיטתה. עוד צוין שהיא זקוקה לעזרה רבה ברחצה, הלבשה והורדה מהמיטה, ושכאמור היא מחוברת לחמצן דרך פיום קנה קבוע. בנוסף, על מנת שתוכל לאכול, היא זקוקה שיגישו לה את המזון.

בהיבט הכספי קבע השופט שההוסטל יפצה את התובעת ב-347,500 שקל עבור נזקיה השונים, כגון כאב וסבל ועזרת הזולת, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 82,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד תמיר בלנק (סיוע משפטי)
• ב"כ הנתבע והצד הרביעי: עו"ד אירית מושיוב
• ב"כ הצד השלישי: עו"ד חלי תורן