לפסק הדין בעניין עזבון המנוחה סומיה זידאן נ' מדינת ישראל
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי המדינה תשלם מאות אלפי שקלים לעזבונה של אזרחית ישראלית שנהרגה עקב ירי שבוצע לעבר המכונית בה נסעה ע"י חיילי צה"ל, וזאת ללא קביעת אשם מצד המדינה.
המנוחה הייתה אזרחית מדינת ישראל, והתגוררה בבית הוריה שבכפר ימה ליד הישוב זמר. בשנת 2002 נסעו המנוחה, אמה ואחותה לכפר דיר אל-ג'וסון, השוכן מעבר לקו הירוק באזור המוגדר כשטח B על מנת לבקר את אחותה, כאשר במהלך הנסיעה מטול כארם לכפר דיר אל-ג'וסון, ישבה המנוחה במושב האחורי ואימה ישבה לצד אחותה שנהגה ברכב. בסמוך לכפר שוויקה, נסעה על הכביש שיירה שמנתה שלושה כלי רכב צבאיים, והמכונית הפרטית בה נסעו הנשים, נסעה כברת דרך לאחר השיירה הצבאית.
לטענת אחות המנוחה, בשלב מסוים סימן לה אחד החיילים לעקוף את הנגמ"ש מימין, אולם משעשתה כן, תוך כדי העקיפה נורו מספר יריות לעבר המכונית, ואז שמעה כי אחותה צועקת שנפגעה מהירי, וזמן קצר לאחר מכן, נפטרה. בגין אירוע זה, הוגשה תביעת פיצויים נגד המדינה בטענה לירי רשלני.
המדינה טענה, כי לחיילים שנסעו בשיירה נאמר שקיים חשש לביצוע פיגוע באמצעות מכונית תופת, ולמכונית בה נסעו שלוש הנשים ניתנו שתי אזהרות לפני שבוצע הירי. על פי הנטען, המכונית בה נסעו הנשים החלה לעקוף את השיירה והחייל בנגמ"ש האחרון סימן לה לעצור, ואף התרשם כי הנהגת הבינה זאת, אך בכל זאת המשיכה לעקוף את השיירה, ומשכך, בוצע ירי לעבר הכביש, ויתכן שאחד הקליעים ניתז מהכביש ופגע בראשה של המנוחה. החיילים, כך נטען, רשאים היו החיילים להבין כי מדובר בכלי רכב של מחבל, העומד להתפוצץ במרכז השיירה, והיו רשאים להניח כי הם נתונים בסכנת חיים ולפתוח לעבר המכונית באש.
השופט יצחק כהן קיבל כאמור את התביעה, וזאת ללא קביעת אשם מצד המדינה.
"... לאחר ששקלתי את הראיות שלפני ואת טענות באי כוח הצדדים, ובשקלול כל הנסיבות הצריכות לעניין, הנני סבור שכל האירוע כולו נולד כתוצאה משרשרת של טעויות. מנקודת המבט של החיילים, המכונית האזרחית נסעה בצורה חריגה, אך מנקודת המבט של התובעת מס' 3, שנהגה במכונית, היא נהגה על פי סימן שניתן לה על ידי אחד החיילים, סימן שככל הנראה לא היה ברור דיו". כתב השופט, והוסיף כי יש לציין 'לזכות' אחות המנוחה שנהגה ברכב, כי היא תושבת מדינת ישראל, ולא מובטח שידעה את כללי הנהיגה בכל הנוגע לעקיפת כלי רכב צבאיים.
השופט קבע, כי נוכח הקושי לנתח את האירוע בדיעבד, הוא מוכן לצאת מתוך ההנחה כי בנסיבות הזמן והמקום, לא הייתה התרשלות מצד החיילים, אולם בכל זאת לפסוק פיצויים לעזבון המנוחה וזאת על בסיס הדוקטרינה של אחריות ללא אשם. השופט ציין, כי פיצויים ללא אשם בגין נזק שנגרם כתוצאה מפעולה שביצעה המדינה לטובת הכלל, הם דבר חריג, אולם המקרה הנדון מצדיק את החלת הדוקטרינה, וזאת על רקע העובדה שקופחו חייה של אזרחית המדינה בעקבות הפעלת כלי נשק, והעובדה כי בדיעבד אכן התברר שהמכונית לא סיכנה את החיילים, וכל כוונתה של המנוחה היתה לבקר את אחותה.
"כמובא לעיל, שיקולי צדק וחלוקת הנטל החברתי בצורה שוויונית, מצדיקים שהמדינה, שחייל הפעיל כלי נשק, תישא בתשלום הפיצויים בגין הנזק שנגרם" כתב השופט.
נקבע, כי המדינה תשלם לעזבון המנוחה פיצוי של 620,000 ש"ח וכן תשלם לאם המנוחה 120,000 ש"ח. עוד חויבה המדינה לשלם הוצאות ושכ"ט של 175,000 ש"ח.
לפסק הדין בעניין עזבון המנוחה סומיה זידאן נ' מדינת ישראל
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.