מאת: עו"ד יונה וינדר
לפסק הדין בעניין מדינת ישראל נ' חיים רובינסון ואח'
בשנת 2012 קיבל המחוזי את תביעת ילדי טהרן וחייב את המדינה לשלם לכל אחד מהם 50 אלף שקל, בשל אי-קיום הסכם השילומים שנחתם עם גרמניה בשנת 1952. כעת, נדרש העליון לשאלת הפיצוי במסגרת ערעורים הדדיים. על משמעותו של הסכם השילומים וייעודו ההיסטורי.
בתום מלחמת העולם השנייה, בחרו רבים מיהודי אירופה, ניצולי שואה, לבנות את חייהם מחדש בארץ ישראל. בין אלו שבחרו לקבוע את מקום מושבם בארץ, נמנו 'ילדי טהרן' - יהודים ילידי פולין שהצליחו להימלט מהתופת והגיעו בדרך לא דרך למחנה שהקימה הסוכנות היהודית ליד טהרן.
המדינה הצעירה, שלא עמדה בנטל הקליטה והשיקום של זרם העולים המתגבר, חתמה בשנת 1952 על הסכם ה'שילומים' הנודע. ההסכם קבע כי גרמניה תעביר למדינת ישראל 3 מיליארד מרק גרמני וסכום נוסף של 450 מליון מרק יועבר לאיגוד הארגונים היהודיים.
בשנת 2004 הגישו חלק מ'ילדי טהרן', תביעה התוקפת את הסכם השילומים. בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נטען כי ההסכם חסם את דרכם לתבוע פיצויים ישירות ממשלת גרמניה עבור נזקי הרדיפה הנאצית. עוד נטען, כי הכספים היו צריכים לעבור ישירות אליהם. לסיום נטען, כי עמדת המדינה, לפיה הכספים נועדו להצלת הכלכלה הישראלית, מהווה תירוץ גס לגזלתם.
המדינה עמדה על רגליה האחוריות וטענה כי יש לדחות את התביעה מאחר שמדובר על הסכם שנחתם בשנות ה-50, ולכן היא התיישנה. נטען גם, כי לשונו של ההסכם חד משמעית- הכספים יועדו לבניית הארץ ולקליטת הפליטים.
טענת ההתיישנות נדחתה. המחוזי קבע, כי 'ילדי טהרן' הוכרו כניצולי שואה, רק בשנת 1997. עוד נקבע כי ההסכם לא קוים במלואו ולפיכך כל מי שיוכיח כי הוא נמנה על קבוצת 'ילדי טהרן' יזכה לפיצוי כספי בסך 50 אלף שקל.
הסכם קולקטיבי?
שני הצדדים מיהרו לערער על הקביעה השנויה במחלוקת: המדינה חזרה על טענותיה לפיהן הסכם השילומים מהווה פיצוי קולקטיבי מגרמניה לעם היהודי, שמטרתו, סיוע בבניין המשק והכלכלה שלישראל. עוד נטען כי תביעת השילומים שהוגשה כנגד גרמניה, הינה תביעת העם היהודי כולו ולא תביעה אישית של הפליטים.
לעומת זאת, 'ילדי טהרן' טענו כי בפועל הכספים לא שימשו לשיקומם וקליטתם וביקשו להגדיל את סכום הפיצוי שפסק להם המחוזי.
"במשא ומתן על הסכם השילומים עמדה לנגד עיניה של הממשלה כלכלתה של המדינה הצעירה... לניצולים אשר ביקשו לתבוע פיצויים אישיים נפתחו במסלולים אחרים" כתב השופט אליקים רובינשטיין בפסק הדין, שקיבל את ערעור המדינה ודחה את ערעורם של ילדי טהרן.
השופט רובינשטיין פסק, כי כספי השילומים ניתנו לממשלה באופן קולקטיבי לשם הגשמתם של יעדים חברתיים ולא נועדו לפיצוי אישי של ניצולי השואה. השופטת עדנה ארבל והמשנה לנשיא, מרים נאור, הצטרפו לקביעתו. לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין בעניין מדינת ישראל נ' חיים רובינסון ואח'
*הכותב הוא עו"ד העוסק בין היתר בתחום דיני החוזים.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: דיני חוזים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.