חקירות בפירוקים וכינוסים

חקירות בפירוקים וכינוסים הינו פרק מספרו של רו"ח עופר אלקלעי "הונאות ומעילות פיננסיות- חקירה, איתור ומניעה".

מדי שנה נקלעים מאות ארגונים במשק הישראלי לקשיים כספיים. כמה מהמקרים נובעים ממיתון, פיחותים חדים בשערי המטבע, או ניהול כושל. ואולם לעתים מתברר כי התמוטטות הארגון נבעה מהונאה מתוכננת שביצעו המנהלים או בעלי המניות. גם בארגונים שהתמוטטו שלא מתוך תרמית, ניתן למצוא פעולות חריגות ערב סיום פעילותם, כגון העדפת נושים והברחת נכסים.

כיום ערים בתי המשפט לצורך לחקור את נסיבות ההתמוטטות של הארגון, במיוחד כאשר הכונס או המפרק מגלים בעת עבודתם כי ייתכן שהארגון קרס עקב אי סדרים או ביצוע פעולות תרמית.

בפרק זה יוצגו המטרות של החקירות בפירוק, סעיפי חוק רלוונטיים, בעיות נפוצות, וכן סוגים עיקריים של הונאות המבוצעות בפירוק ובכינוס נכסים. ההתייחסות בפרק זה תהיה לפירוק, אף שהכוונה היא גם לכינוס נכסים.  

א. מטרות החקירה בפירוק

חוקר ההונאות נדרש לכמה מטרות בעת ביצוע חקירות בפירוק:

• סיוע למפרק בתפיסת מסמכים חשבונאיים, מיונם וסימונם
• איסוף מידע על פעילות הארגון ובעלי התפקידים העיקריים בו
• הצגת מבנה האחזקות האמיתי של הארגון
• איתור חברות קשורות או חברות קש של בעלי תפקידים
• התוויית כיווני חקירה בהתאם לממצאים הראשוניים שנאספו
• איתור נכסים מוסתרים של הארגון
• איתור נכסים של המנהלים ובעלי המניות
• מעקב אחר תנועות כספיות חשודות
• ניתוח הסיבות להתמוטטות הארגון
• סיוע בתשאול בעלי תפקידים לפי סעיף 288 לפקודת החברות (ראו התייחסות בהמשך)
• איתור עבירות שבוצעו ערב הפירוק
• השגת ראיות לניהול עסק בתרמית, או לביצוע פעולות מרמה
• קביעה מי ביצע את העבירה והוכחת מרכיב הידיעה בעבירה
• כימות הנזק שנגרם לארגון כתוצאה מביצוע העבירות
• סיוע בהגשת תביעות אזרחיות ופליליות
• הכנת חוות דעת מומחה, כדי לבסס כתב תביעה נגד המנהלים לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות (ראו התייחסות בהמשך)

ב. קשיים בפעילות חוקר ההונאות

חקירות בפירוק מציבות בפני חוקר ההונאות קשיים אובייקטיביים, כמה מהם נגרמים במתכוון בידי גורמים המעוניינים למנוע את איתור פעולות התרמית בארגון. להלן יפורטו כמה מהקשיים עמם מתמודד החוקר:

• חבלה במחשבי הארגון, העלמת קלטות הגיבוי, השמדת מסמכים מפלילים, יצירת בלבול במסמכי הארגון וביצוע פעולות נוספות שנועדו לעכב את החקירה ולהעלים חומר המשמש בסיס לחקירה
• פרק זמן ארוך בין מועד ביצוע המעשים הנחקרים לבין תחילת החקירה
• היעדר שיתוף פעולה מצד מנהלים ואנשי מפתח אחרים בארגון
• תקציב מוגבל המתקבל מהנושים לביצוע חקירות (אחת הקלישאות הנפוצות בפירוק היא: "לא קוברים כסף חי אחרי כסף מת")

ג. סעיפי החוק הרלוונטיים לפירוק

סעיפי החוק הרלוונטיים לפירוק שאובים משני מקורות עיקרים: פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 וחוק החברות, התשנ"ט-1999. חוק החברות החדש הביא עמו לא מעט שינויים שעד כה נקבעו בפסיקה בלבד, אך סעיפי החוק הרלוונטיים להליך החקירות נותרו ללא שינוי. בפרק זה יוצגו ארבעה סעיפי חוק עיקריים הקשורים לחקירות בפירוק. סעיפי החוק המלאים מצוטטים בפרק 10.

סמכות לחקור חשודים בהחזקת נכסי החברה - סעיף 288 לפקודת החברות.

סעיף זה מאפשר למפרק לזמן אנשים שונים הקשורים לפעילות הארגון לשם מסירת מידע על נכסי הארגון. חשוב לציין כי אין להשתמש בהליך זה לחקירת מנהלים ובעלי מניות, כאשר המפרק כבר יודע כי בכוונתו להגיש נגדם תביעה.  

סמכות לערוך חקירה פומבית של מייסדי הארגון ונושאי המשרה בו - סעיף 298 לפקודת החברות.

סעיף זה מאפשר לבית המשפט לזמן לחקירה נושאי משרה בארגון, לאחר הגשת דוח ראשוני המעלה חשדות, לכאורה, לפעולות תרמית.

ניהול עסק בתרמית - סעיף 373 לפקודת החברות.

סעיף זה הוא הכלי החזק ביותר של החוק במלחמתו בעבירות מרמה של מנהלים ובעלי מניות. הפקודה מאפשרת ל"הרים מסך" וכחלק מכך לחייב באחריות אישית כל דירקטור שהיה שותף בניהול העסק בתרמית ובחובות הארגון, כולן או מקצתן. התייחסות המחוקק לדירקטור רחבה, וכוללת כל אדם בעל שליטה וכוח השפעה על הניהול. לעניין "ניהול עסק בתרמית" קיימות שתי גישות. האחת הגורסת כי די בהוכחת מעשה מרמה אחד לשם הפעלת התרופה האזרחית של חיוב המנהל בחובות הארגון (ראו המ' (ת"א) 6499/82 כונס הנכסים הרשמי נ' יורם הדס). על פי הגישה השנייה אין די בעסקה נגועה בודדת (ראו ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ נ' ביטי ואח' ).

בנוסף, קיים קושי בהגדרת הביטוי מרמה לצורך סעיף 373 לפקודה. שופטים שנדרשו לעניין פסקו פסיקות שונות. בפסק הדין מנור נ' גולדשטיין, כתבו השופטים כי המושגים "להונות" ו"מטרה שיש מאחוריה תרמית" טומנים בחובם את היסוד של אי יושר ממשי, לפי המושגים של מסחר הוגן המקובלים על אנשי המסחר. בפסק דין ת.א 728,876/86 פ.י.ט חברה פיננסית לתעשייה ציינו השופטים כי גם שלילת כספים מהארגון והעברתם לחשבונם האישי של המנהלים מהווה, לכאורה, עילת תרמית. בהמ' 135/90 תנובה נ' אלפסי קבע בית המשפט כי יש לתת משקל לשאלה "האם הדירקטור הפיק תועלת אישית מפעולותיו". 

עבירות אשר התגלו בפירוק - סעיף 374 לפקודת החברות.

סעיף 374 לפקודה קובע: כאשר התברר בעת הפירוק כי אדם שהשתתף בייזומו או ייסודו של ארגון, או היה נושא משרה בו, השתמש באופן לא הוגן בכסף או בנכסי הארגון, יכול בית המשפט לכפות עליו להחזיר את הכסף או הנכסים שלקח. סעיף זה הוא הוראה דיונית בלבד, שלא נועדה ליצור זכויות חומריות חדשות. מטרת הסעיף ברורה: מציאת תרופה מהירה ויעילה בעת הפירוק.

ד. עבירות נפוצות המבוצעות בפירוק

עבירות המבוצעות בפירוק יכולות להתבצע במגוון רחב של צורות ושיטות. עם זאת ניתן למנות כמה קבוצות עיקריות של פעולות תרמית בפירוק:

א. ריקון החברה מנכסיה

קבוצה זו כוללת פעולות הגורמות לריקון הארגון מנכסיו. יצוין כי פעולות אלה יכולות להיעשות בצורה עקבית לאורך כל חיי הארגון. להלן כמה פעולות נפוצות:

• קניית מלאי ציוד, או שירותים במחירים הגבוהים ממחיר השוק. 

לדוגמה:

‏ חברה שפורקה נהגה להתקשר עם גוף קשור לשם רכישת ציוד. תהליך ההתקשרות וקביעת המפרט הטכני בוצעו מול ספק אמיתי. ואולם בסמוך למועד ההספקה ביקשה החברה כי ההתקשרות תבוצע באמצעות הגוף הקשור. רכישת הציוד בוצעה בסופו של דבר במחירים מנופחים, כאשר הגוף הקשור שימש ציור בלבד להשארת רווחים מחוץ לחברה שהתפרקה.

• רכישת מלאי, ציוד, או שירותים ללא קבלת התמורה
• מכירת מלאי, ציוד או שירותים במחירים לא ריאליים

דוגמאות:

‏ חברת שטיחים ישראלית התקשרה עם מפיץ שטיחים באנגליה לצורך שיווק סחורתה בחו"ל. לאחר קריסת החברה התברר כי מחירי השטיחים שנמכרו למפיץ היו נמוכים ממחירי העלות, וכי למפיץ שולמו גם עמלות מכירה. חקירה העלתה כי בדרך זו העבירה חברת השטיחים רווחים למפיץ באנגליה, שהה בנו של בעל החברה.

‏ ערב פירוקה מכרה חברה את כל המלאי שנותר ברשותה לגוף אחר במחיר הנמוך ב-50% ממחירי השוק. המנהלים בחברה הצדיקו את המחיר הנמוך בטענה שהמלאי היה במצב ירוד וכן בצורך דחוף במזומנים. ממסמכים שהתגלו לאחר מכן עלה כי החברה ניהלה משא ומתן עם גורם אחר למכירת המלאי במיר הנמוך ב-10% בלבד ממחירי השוק. חקירה העלתה כי המלאי נמכר לגורם מקורב.

• העמסת עלויות השייכות לארגונים אחרים

דוגמה:

‏ חברה קבלנית שהתפרקה רשמה בספריה עלויות השייכות לפרויקט קבלני של חברה אחרת. לאחר פירוק החברה ופתיחת חקירה התגלה כי החברה העמיסה בדרך זו עלויות בנייה השייכות לחברות קשורות אחרות בהיקף של מיליוני שקלים. ההונאה בוצעה באמצעות פנייה לספק שעבד עם שתי החברות ובשה כי החשבונית תישלח רק לחברה שפורקה. ההונאה התגלתה לאחר קבלת מסמכים מהנהלת החשבונות של הספק.

• רישום תקבולים המגיעים לארגון בארגונים אחרים

דוגמה:

‏ חברה לייצור ולמכירת מוצרי הלבשה הקימה חברה נפרדת לייצור וחברה נפרדת לשיווק. כל הוצאות החברה נרשמו בחברת הייצור ואילו התקבולים נרשמו בחברת השיווק. פירוק חברת הייצור הותיר את הנושים מול חברה ללא מקורות לתשלום חובם.

• רישום הוצאות פרטיות, משכורות, בונוסים, דיווידנדים וכדומה לגורמים קשורים
• מכירה ב"שחור"
• מתן הלוואות לגופים מועדפים, ללא בטחונות

ב. הברחת נכסים ערב הפירוק

מנהלי הארגון יודעים טוב יותר מכל אדם אחר מה מצבו הכלכלי של הארגון. יש מצבים שבהם יפעלו המנהלים כדי להעביר נכסים לרשותם, או לרשות גורמים קשורים, בניסיון למנוע את חלוקתם לנושים. בין פעולות אלה ניתן למנות:

• מכירת נכסים מוחשיים או לא מוחשיים ערב הפירוק, במחירים לא ריאליים, או ללא תמורה
• גביית חובות מחייבים ערב הפירוק ורישומם בארגונים אחרים
• רישום הנחות ללקוחות מועדפים
• מכירת נכסי הארגון ב"שחור"

ג. העדפת נושים ערב הפירוק

בקבוצה זאת ניתן למנות פעולות שנועדו לשפר את מצבם של גורמים המקורבים לבעלי המניות או ההנהלה. בין פעולות אלו ניתן למנות :

• תשלום חובות לפי מידת הקירבה למקבל התשלום ולא לפי קריטריונים עסקיים
• מחיקת חובות של לקוחות וחייבים מקורבים
• רישום שעבודים לטובת גופים מקורבים
• המחאת זכויות לגופים מקורבים

העברת מלאי, ציוד, או מתן שירותים ללא תמורה לגופים מקורבים

ד. הונאת מרכז ההשקעות וגופים מממנים אחרים

גופים כגון מרכז ההשקעות והבנקים, מעניקים לארגונים הלוואות ומענקים. במקרים רבים, שכמה מהם פורסמו בהרחבה בעיתונות, התברר כי משקיעים ניצלו את ההטבות הנדיבות שמעניקה המדינה ושלשלו לכיסם מיליוני שקלים בדרכי תרמית. להלן כמה מדרכי הפעולה השכיחות:

• הצגת חשבוניות מנופחות

דוגמה:

‏ חברה אשר קיבלה מענקים והטבות ממרכז ההשקעות ניפחה את שווי הציוד שרכשה מיצרנים מחו"ל. בציוד בוצעו שינויים טכניים במטרה להצדיק את המחיר המנופח ולהקשות על השמאים להעריך את שוויו האמיתי. העלאת שווי הציוד גרמה לכך שהמדינה מימנה חלק גדול יותר מזה שהיתה אמורה למן.

• הצגת חשבוניות על מלאי או ציוד שכלל לא התקבל בארגון
• מצג שווא של הון הארגון, המבוסס על תנועות מעגליות של כניסה ויציאה של כספים מהארגון

דוגמה:

‏ חברה שקיבלה הטבות ממרכז ההשקעות נדרשה להעמיד הון עצמי בסיסי. החברה רשמה בספריה הון עצמי שהתקבל מגורם חיצוני. חקירה שנערכה העלתה כי אין מדובר בהון עצמי אמיתי אלא בהעברת כסף מזומן לחברה מגוף חיצוני, והחזרתו לגוף זה לאחר מכן באמצעות חברה נוספת. כתוצאה מפעוות אלה הצליחה החברה להציג מצג שווא של הונה העצמי. 

• ניפוח סעיפי המאזן ללא הצדקה חשבונאית

דוגמה:

‏ חברה קיבלה מגוף קשור שקים במיליוני שקלים אותם רשמה כחובות מלקוחות, ואף הציגה אותם כבטחונות לבנקים. כנגד השקים שקיבלה, נתנה החברה לגוף הקשור שקים בסכומים זהים. פעולה זו ידועה גם בכינוי "שקים טובה".

• העמדת בטחונות זהים לכמה גופים
• העמדת בטחונות ושעבודים שלא קיימים בפועל או בערכים הגדולים מערכם האמיתי

דוגמה:

‏ חברה העוסקת ביבוא חומרי מזון לבהמות, שיעבדה מלאי שנמצא במחסניה לשלושה בנקים שונים, תוך זיוף מסמכים הקשורים לשיעבוד. לאחר כניסת החברה לפירוק גילו הבנקים את התרמית.

ה.דגלים אדומים בפירוק

להלן כמה דוגמאות לדגלים אדומים היכולים להעיד על פעילות חריגה בארגון בפירוק (ראו סימנים נוספים בפרק 7.2 לספר).

• מארג של ארגונים הפועלים ללא היגיון כלכלי ברור ותוך עירוב נכסים
• חוסר בהירות לגבי בעלי המניות האמיתיים של הארגון
• עסקות מהותיות עם גופים קשורים
• תשלומים מהותיים בגין שירותים שאינם ניתנים למדידה, כגון ייעוץ, ניהול או תיווך
• עסקות מהותיות עם ארגונים הרשומים במקלטי מס (ראו רשימה מלאה בפרק 9.5).

פרשת יוסף חכמי

שש שנות מאסר בפועל וקנס של 3 מיליון שקל, גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב על יבואן התרופות יוסף חכמי, עקב הונאת מרכז ההשקעות. ערערו של חכמי התקבל בחלקו והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי שגזר עליו 5.5 שנות מאסר. עבירות המרמה בהן הורשע חכמי נוגעות לפרשת מפעל תרופות, אשר ביקש להקים באמצע שנות השמונים בבית שאן ולזכות בהטבות על השקעתו מהמדינה בגין מפעל מאושר. מפסק הדין עולה כי בשנים 1986-1990 הגיש חכמי למרכז ההשקעות 42 "דוחות ביצוע" כוזבים. בדיקת מרכז ההשקעות העלתה כי שווי העבודות שבוצעו עד לחודש מאי 1990 היה פחות מ-42 אחוזים מן השווי הכספי עליו הצהירה חכמי-נדל"ן בדוחות הביצוע. לדוחות צורפו חשבוניות שלא שיקפו את העלות האמיתית של הביצוע בשטח בסכום של מיליוני ש"ח, מחברות קש ששימשו כצינור לניפוח עלויות הביצוע. על סמך דוחות אלה קיבל חכמי במרמה מיליוני ש"ח מהמדינה.

ע"פ 7068/98 יוסף חכמי נ' מד"י, תק-על 99(2) 42

ו.הונאות באינטרנט

עם התפתחותה של רשת האינטרנט חלה מהפכה של ממש בתחום תקשורת הנתונים. הגישה לרשת זמינה כיום כמעט לכל אדם, ומגוון השירותים שניתן לקבל באמצעותה הולך ומתרחב. באופן טבעי, התפתחות רשת האינטרנט פתחה כר פעולה חדש לנוכלים ורמאים. בפרק זה ייסקרו כמה מההונאות שבוצעו בשנים האחרונות באמצעות רשת האינטרנט ויפורטו דרכים שבהן יכולים ארגונים המשתמשים ברשת, להתגונן מפני מעשי הונאה.

סוגי הונאות באינטרנט

א. מסחר אלקטרוני

אחד השירותים המוצעים ברשת האינטרנט הוא מסחר אלקטרוני (e-commerce) בין בתי מסחר שונים, חלקם "וירטואליים", לבין ארגונים או אנשים פרטיים. המוצרים או השירותים שמציעים בתי המסחר מועברים ללקוחות הן באמצעות הרשת (מידע, תוכנות וכדומה), והן באמצעות הדואר. התשלום תמורת השירותים או הסחורות מבוצע באמצעות כרטיסי אשראי או בשקים. מאחר שאין מגע ישיר בין הקונה לבין מוכר, ביצוע עסקות באמצעות האינטרנט טומן בחובו כמה סיכונים:

הונאות בכרטיסי האשראי

רוב הרכישות המבוצעות דרך האינטרנט הן בכרטיסי אשראי. פרטי הקונה ונתוני כרטיס האשראי שלו (מספר ומועד תפוגה) נמסרים למוכר שמעביר אותם לחברת האשראי לתשלום. מאחר שברכישות המבוצעות באמצעות האינטרנט לא מופיעה חתימתו של בעל הכרטיס על שובר הרכישה (עסקה במסמך חסר), קל יותר לבצע זיופים ולעשות שימוש לא מורשה בכרטיס האשראי.

דוגמה

‏תושב לוס אנג'לס הפעיל אתרים שסיפקו חומר פורנוגרפי תמורת תשלום בכרטיסי אשראי. לאחר קבלת פרטי כרטיסי האשראי של לקוחות שביקרו באתרים, נהג המועל למשוך כספים מחשבונותיהם, וכתוצאה מכך גרף לכיסו כ-73 מיליון דולר. כ-50 מיליון דולר מתוך סכום זה אותרו בחשבונות במלט מס באיי קיימן. יתרת הכסף פוזרה בחשבונות ברחבי העולם וחוקרי ה-FTC (Federal Trade Commission) עמלים למוצאם.

התחזות

אנשי מחשבים המתמחים בפריצה למערכות ממוחשבות, בעיקר דרך רשת האינטרנט, זכו לכינוי "האקרים". מפעם לפעם מדווח בעיתונות על חדירת "האקרים" למערכות המחשוב של ארגונים ממשלתיים, בנקים, או ארגוני ביטחון, על אף אמצעי ההגנה המתקדמים שהותקנו בהן. חדירה למערכות המחשוב של גופים מסחריים פשוטה יותר, שכן לא תמיד הן מצוידות באמצעי הגנה נאותים. בנוסף, מספר המשתמשים במערכות המחשוב בארגונים אלה קטן, ומאחר שבמקרים רבים סיסמת הכניסה למערכת היא מספר תעודת הזהות של המשתמש, שמות בני משפחתו וכדומה, קל יותר לפענח אותה ולחדור למערכת הארגונית.

דרך נוספת לחדור למערכת הארגונית היא באמצעות שימוש בסיסמה גנובה. כדי לבצע עסקות באינטרנט על המשתמש לציין שם, סיסמה ואת פרטי כרטיס האשראי לחיוב. מאחר שהעסקות נעשות ללא מגע בין הצדדים, קיים סיכון כי מבצע העסקה יתחזה לאדם אחר וישתמש בסיסמה גנובה.

גניבת מידע

מידע ארגוני העובר ברשת האינטרנט עלול ליפול לעתים לידיהם של גורמים לא מורשים. מידע זה חשוף וניתן ל"האזנה" בידי גורמים המעוניינים להסב נזקים לארגון, באמצעות שימוש עצמי במידע או מכירתו לכל המרבה במחיר.

חדירה למערכות המחשוב הארגוניות עלולה להעמיד בסכנה את המידע המשודר לאתר האינטרנט הארגוני וממנו, הן בהיבט של פגיעה בסודיות המידע, והן בהיבט של שיבוש המידע (Data Tampering).

ב. פירמידה ברשת

הונאת הפירמידה פשוטה וקלה לביצוע, ובעבר אף הטילה את אלבניה לקלחת של מלחמת אזרחים. לקורבן הפוטנציאלי מוצעת הצעה שקשה לסרב לה: לגייס למשחק הפירמידה כמה חברים ולקבל תמורת כל משתתף שצירף למשחק סכום כסף מסוים. לנוכלי האינטרנט גרסה משלהם למשחק. קורבנות הונאה מסוג זה קיבלו לתיבות הדואר האלקטרוני שלהם מכתב שבו הוצע להם להשתתף במשחק. כל שהיה עליהם לעשות הוא לגייס באמצעות הדואר האלקטרוני מספר מסוים של אנשים שישתתפו במשחק. כל משתתף שיצליחו לגייס יזכה אותם בסכום כסף מסוים, לאחר שישלמו דמי השתתפות.

ג. ניתוב משתמשים

שיטת הונאה זו מבוססת על "גניבת" הקישור של אתר האינטרנט, ופוגעת בעיקר בעסקים המפעילים אתרים. כאשר גולש מחפש אתר מסוים במנוע חיפוש, הוא מזין את שם הנושא המבוקש. מנוע החיפוש מחפש במאגר המידע דפי web המכילים מלים או ביטויים המוגדרים כמילות מפתח. בתום פעולת החיפוש מציג מנוע החיפוש את תוצאות החיפוש ואת הקישור לאתר. ואולם כאשר הגולש מבקש להגיע לאתר המבוקש, הוא מוצא עצמו באתר שונה מזה שביקש. הסיבה לכך היא שהאקר העתיק דפים מהאתר המקורי, כולל מילות מפתח המשמשות את מנוע החיפוש, וניתב את הגולש לאתר אחר שהוא מנהל. הונאה זו קשה ומסובכת לאיתור, ובמרבית המקרים היא מתגלה רק לאחר שגולשים מודיעים לבעלי האתר כי מנוע החיפוש מפנה אותם לאתר שונה מזה שביקשו. הונאה זו טומנת בחובה סיכון נוסף: ההאקר עלול ל"גנוב" אתר אמיתי למסחר אלקטרוני ולהשיג את מידע המשודר אליו, כגון מספרי כרטיסי אשראי, או סיסמאות.

ד. חיובים בגין שיחות בינלאומיות

לאחרונה התגלו מקרים שבהם גולשים תמימים קיבלו דואר אלקטרוני ובו תלונה על אתרים פורנוגרפיים הגובים מחירים מופקעים. למכתב צורף מספר טלפון, שנחזה להיות מספר חינם (toll - free), אליו התבקשו הגולשים להתקשר ולהתלונן. שיחות הטלפון נותבו למספר ברפובליקה הדומיניקנית, ואיפשרו לנוכלים לשלשל לכיסם חלק מעלות השיחות הבינלאומיות.

לשיטת הונאה זו יש גרסה מתוחכמת יותר המופעלת באמצעות האינטרנט. לגולשים שהגיעו לאתר מסוים הוצע להוריד תוכנה (Add - on) שתאפשר להם לגלוש בצורה טובה יותר. בפועל, התוכנה פעלה כסוס טרויאני בתוך המחשב: היא ניתקה את הגולש משרת האינטרנט שלו (ISP) וחיברה אותו לשרת אינטרנט במולדובה. כתוצאה מכך הגולשים שילמו בגין שיחות טלפון בינלאומיות גם לאחר שעזבו את האתר.

ה. וירוסים

גלישה באינטרנט והורדת קבצים מהרשת מהוות פתח להדבקת מערכות המידע בווירוסים העלולים לשבש ולשתק את פעילות הארגון. סוסים טרויאניים, תולעים ושאר מרעין בישין הם חלק מהסיכונים להם חשוף הארגון בפעילותו באינטרנט. ספרים שלמים נכתבו על סכנות ואמצעי ההגנה מפני סיכונים אלה. כדי להימנע ממרבית בעיות אלה מומלץ ליישם כלל אחד פשוט: אל תפתחו דואר אלקטרוני מגורמים לא מוכרים, בעיקר אם מצורפים אליהם קבצים עם סיומות כגון: VBS, EXE.

מניעת הונאות באינטרנט

בשוק קיימים כמה אמצעי הגנה למערכות המחשוב מפני חדירת גורמים בלתי מורשים. הבולט שבהם הוא תוכנת firewall, שפיתחה חברת צ'ק פוינט הישראלית, וחוצצת בין האינטרנט לבין הרשת הפנים ארגונית. ל-firewall יש כמה ארכיטקטורות שניתן לשלב ביניהן:

• Packet Filter - יישום הסורק את התשדורות היוצאות והנכנסות לארגון על פי קריטריונים שנקבעו מראש, ומתיר או אוסר מעבר דרך ה-firewall.
• Circuit - Level gateway - יישום המנטר את ההתקשרויות בין האינטרנט לבין הארגון ומאשר רק לקישורים שהוגדרו מראש לעבור את ה-firewall.

כלים נוספים בהם מומלץ להשתמש:

• Proxy Server - שרת החוצץ בין האינטרנט לבין הרשת הפנים ארגונית. התקשורת עם האינטרנט מבוצעת דרך שרת זה ומאפשרת לסנן את המידע המשודר והמתקבל מהרשת.
• Network Address Translation (NAT) - יישום המסתיר לחלוטין את הרשת הארגונית מעיני עבריינים פוטנציאלים באמצעות "תרגום" כתובת הארגון לכתובת אחרת.

נוסף על אמצעי הגנה טכניים, ארגונים יכולים לאמץ מדיניות כוללת לאבטחת מידע ובכך להקטין את מידת החשיפה שלהם להונאות המבוצעות באמצעות האינטרנט. מדיניות זו כוללת הדרכה להגברת מודעות העובדים לנושא, יישום אמצעים לאבטחת מידע בסביבת אינטרנט ויישום נוהלים לאבטחת מידע.

כחלק מההדרכה זו יש להזכיר לעובדים להימנע מפתיחת דואר אלקטרוני המגיע מגורמים לא מוכרים, ולוודא כי העובדים אינם מורידים קבצים מאתרים לא מוכרים.

כדי למנוע שימוש לא מורשה במספר כרטיס האשראי יש לנקוט כמה צעדי זהירות:

• אל תשדרו את מספר כרטיס האשראי לאתר לא מוכר.
• ודאו כי האתר מאובטח באמצעות SSL (Secure Sockets layer) או שיטה דומה לה. מדובר בטכנולוגיה המאפשרת העברת מידע בצורה מאובטחת, פרי פיתוחה של חברת נטסקייפ. ה-SSL משתמש בעת ההצפנה במפתח פרטי, במפתח ציבורי וב-digital certificate (מחרוזת מידע לזיהוי משתמשים המאפשרת ליצור תקשורת מאובטחת).

בנוסף, יש להשתמש בבקרות מונעות שאינן ייחודיות לעבודה בסביבת אינטרנט, אלא לתקשורת נתונים בכלל, כגון סיסמאות, הצפנת נתונים, או הרשאות גישה למערכות.

ז. הלבנת הון

המאבק הבינלאומי בעבריינות מתמקד בעשור האחרון בתופעה של הלבנת הון. סוחרי סמים ועברייני הפשע המאורגן פועלים בתחכום כדי להלבין את הרווחים שצברו מפעילותם העבריינית. הלבנת ההון נועדה להטמיע רכוש שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים.

המכנה המשותף של רוב הלבנות ההון הוא ניצול היעילות, המחשוב והגלובליזציה של המערכות הפיננסיות העולמיות, לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום, תוך הסוואת מקור הכספים וזהותם של בעלי הזכויות בהם.

תהליך הלבנת ההון בנוי משלושה שלבים עיקרים:

PLACEMENT - השלב הראשון בתהליך הלבנת ההון כרוך בפעולות של "מיקום" הכספים, לרוב מזומנים בסכומים גדולים, במערכת פיננסית לגיטימית. במרבית המקרים איתור פעולות הלבנת ההון נעשה בשלב הזה.

LAYERING - השלב השני בתהליך כולל ביצוע פעולות פיננסיות מורכבות שנועדו לטשטש את מקור הכספים ולהסתיר את "נתיב הביקורת". פעולות אלה נעשות לרוב בין גורמים הממוקמים במדינות שונות.

INTEGRATION - השלב האחרון בתהליך כולל פעולות של "הטמעת" הרכוש במערכת כלכלית לגיטימית, והצגתו כחלק מההון שהושג בצורה לגיטימית. פעולות אלה מבוצעות תוך ניצול כללי הסודיות הבנקאית ורצונן של המדינות להגביר את היקף ההשקעות הפיננסיות והכלכליות בתחומן, עד כדי נכונות להתעלם ממקור הכספים המושקעים.  

עיקרי חוק איסור הלבנת הון התש"ס2000-

זה זמן רב משמשת ישראל כר נרחב לפעילות של הלבנת הון. עובדה זו עלולה לפגוע קשות במוניטין של המערכות הכלכליות והבנקאיות בישראל, וכן באמון שנותן הציבור במערכות אלה. חשש זה מתחזק עקב כמה גורמים:

• שינוי המפה הכלכלית במזרח התיכון עקב תהליכי השלום ופתיחת דרכים חדשות להזרמת כספים ולהעברת סמים לאזור
• התחזקות הפשע המאורגן במדינות רבות בעולם, והידוק הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים עם אותן מדינות
• הליברליזציה בתחום הפיקוח על המטבע ועידוד השקעות פיננסיות בישראל
• כללים נוקשים לשמירת סודיות בנקאית
• הענקת אזרחות ישראלית לתושבים זרים בקלות יחסית מחד גיסא, והעדר הסכמי הסגרה מתאימים למדינות רבות בעולם מאידך גיסא

הרצון להוציא את ישראל מהרשימה השחורה של מדינות מלבינות הון, שהכין כוח משימה הבינלאומי של שבע המדינות המתועשות, הביא לאחרונה לאישור בקריאה שנייה ושלישית של החוק לאיסור הלבנת הון התש"ס-2000.

להלן עיקרי החוק (לנוסח המדויק יש לעיין בחוק):

איסור הלבנת הון (סעיף 3)

העושה פעולה ברכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה, או ששימש לביצוע עבירה, או שאיפשר ביצוע עבירה, או שהיה מעורב ברכוש כאמור לעיל במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או את עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי-עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

החוק מציין כמה עבירות המהוות בסיס להלבנת הון:

• סחר בסמים מסוכנים
• סחר בלתי חוקי בנשק
• סרסרות לזנות
• הימורים
• הפצה של חומר תועבה
• שוחד
• גניבות
• הונאה ומרמה
• זיוף כספים, מטבעות ובולים
• הפרת זכויות יוצרים, פטנטים וסימן מסחרי

הפירוט מתייחס לעבירות שבוצעו בישראל או במדינות אחרות, ובלבד שהמעשה מהווה עבירה גם על פי דיני אותה מדינה.

איסור עשיית פעולה ברכוש שקשור לעבירה (סעיף 4)

העושה פעולה ברכוש כאמור בסעיף 3, והוא מסוג הרכוש ובשווי שיפורט להלן, דינו - מאסר שבע שנים או קנס פי-עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

הרכוש ושוויו כוללים: אבנים ומתכות יקרות, חפצי אומנות, כלי קודש ויודאיקה, כלי תחבורה לרבות כלי שיט, ניירות ערך, נכסי דלא ניידי, עתיקות ושטיחים בשווי הגבוה מ-120 אלף שקל, או כספים בהיקף הגבוה מ-400 אלף שקל בפעולות מצטברות בתוך תקופה של שלושה חודשים. 

הטלת חובות על נותני שירותים פיננסים (סעיף 7)

לשם אכיפת חוק זה יורה נגיד בנק ישראל בצו, כי תאגיד בנקאי או חלפן לא יעשו פעולה בקשר לשירות שהם מספקים אלא אם כן יהיו בידיהם פרטי הזיהוי של מקבל השירות.

חובה זו חלה גם על גופים נוספים, בהם חבר בורסה, מנהל תיקים, מבטח, סוכן ביטוח, מנהל קרן וקופת גמל. אחד מעקרונות הצעת החוק, בדומה לחוקים העוסקים בכך במדינות אירופה וארה"ב, קובע כי המוסד הפיננסי משמש זרוע של רשויות אכיפת החוק במלחמה בהלבנת ההון. בנקים ומוסדות פיננסיים הם כלי חיוני בידי מי שמעוניין להלבין הון. בהתאם לכך, המוסדות הפיננסיים הם כלי חיוני בניסיון להילחם בכך.

חובת דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה (סעיף 9)

אדם הנכנס למדינת ישראל או יוצא ממנה חייב לדווח, בדרך שתיקבע בתקנות, על הכספים שעמו, אם שוויים גבוה מ-40 אלף שקל. חובת הדיווח תחול גם על מי שהעביר כספים כאמור בדואר או בדרך אחרת.

כוונת סעיף זה היא להילחם בתופעת בלדרי הכספים המהווים "בורג" חשוב במנגנון הלבנת הכספים. העברת כספים במזומן אינה מאפשרת להתחקות אחר מקור הכספים (בניגוד, למשל, להעברות בנקאיות מחו"ל, או שקים).

הפרת חובת דיווח (סעיף 10)

המפר חובת דיווח לפי סעיף 9, דינו מאסר של שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין, או פי-עשרה מהסכום שלא דווח עליו, הכל לפי הסכום הגבוה ביותר. נתפסו כספים שלא דווח עליהם, רשאית המשטרה להורות על חילוט הכספים.

החוק מאמץ עיקרון המקובל גם במדינות אחרות, לפיו תאגיד בנקאי המסייע להלבין הון, עלול להיות מחויב בקנס מנהלי (שעליו ניתן לערער לבית המשפט). עיקרון נוסף המקובל אף הוא בחו"ל, מאפשר לרשויות לחלט את הרכוש שהושג בהלבנת הון. חילוט כזה אפשרי בהליך אזרחי גם אם אין הרשעה פלילית. מאחר שהסכומים המעורבים בהלבנת הון גבוהים, היכולת לחלט כספים חיונית לצורך צמצום המשאבים העומדים לרשות מלביני ההון במאבקם ברשויות.

מאגר מידע (סעיף 23)

שר המשפטים יקים במשרד המשפטים מאגר מידע של הדיווחים שיתקבלו לפי חוק זה. השר יקבע כללים לניהול המאגר ולהבטחת המידע בו. 

סעיף 23 הוא אחד מהכלים למלחמה בהלבנת ההון. המחוקק מציע להקים מאגר מידע שאליו יוזרמו הדיווחים השונים שהחוק מחייבם. מאגר מידע זה יכול לסייע ביצירת "זיכרון ארגוני" אצל רשויות אכיפת החוק. אחד הדברים המאפיינים את מנגנון הלבנת ההון הוא שימוש במבנים מסועפים ומורכבים של תאגידים זרים והיעזרות באנשי קש רבים, כדי להקשות על הרשויות להתחקות אחר מקור הכספים וזהות העומדים מאחוריהם. יצירת מאגר מידע טוב יכולה לסייע באיתור דמויות מפתח השותפות למנגנון ההלבנה, וכן באיסוף מידע אודות פעולות הנעשות בצורה שיטתית בידי אותו אדם, גוף משפטי, או באותו סניף בנק.

דרכים להלבנת הון

שימוש בעסקים עתירי מזומנים

אחת הדרכים הפשוטות ביותר להלבנת הון היא באמצעות הקמת עסקים עתירי מזומנים. בסרטי מאפיה ניתן לראות את אנשי העולם התחתון אוכלים במסעדות שהקימו לצורך הלבנת כספים. העובדה שעסקים רבים בתחומי המזון, ההימורים והבילוי מגלגלים כספים רבים במזומן, מאפשרת להכניס כספים שמקורם אינו חוקי לתוך המערכת הלגיטימית של העסק. ככל ששיעור הרווחיות והיקף המחזורים של העסק גדולים יותר, כך הוא מתאים יותר לשמש בסיס להלבנת הון. עם זאת הגדלת המחזורים בצורה שפורטה מחייבת להגדיל גם את היקף הקניות של העסק, לעתים באמצעות שימוש בחשבוניות פיקטיביות או ספקולציות שונות ברישום המלאי בעסק.

השקעות בחברות סטארט-אפ

אחת הדרכים החדשניות והיעילות להלבנת הון היא באמצעות שימוש בחברות סטארט-אפ. בשיטה זו משקיעים גורמים עברייניים כספים בחברות סטארט-אפ. לאחר ההשקעה רוכשת חברת קש, הממוקמת לרוב באחד ממקלטי המס, את מניותיה של חברת הסטארט-אפ במחיר הגבוה מההשקעה הראשונית, ויוצרת לעבריינים רווחי הון גדולים. רווחי ענק אלה יוצרים לעבריינים מקור כספי לגיטימי, אף שמקור הכספים עבריני. העובדה שדרך זו מצריכה השקעה קטנה יחסית כדי להציג מקור כספי לגיטימי בהיקפים גדולים, ומאפשרת להימנע מתשלום מס באמצעות תכנוני מס לגיטימיים, הופכת אפיק הלבנה זה לאטרקטיבי מאוד.

הפקדות כספים מתחת לתקרת הדיווח

"דרדסבא " היה הכינוי אותו העניקו החוקרים הפדרליים לעבריין, שניהל רשת הלבנת הון במיאמי בשנות ה-80. העבריין וחברי כנופייתו טסו לערים שונות בארצות הברית ורכשו בזהויות בדויות המחאות נוסעים והוראות תשלום מבנקים, בסכומים הנמוכים מתקרת הדיווח העומדת על 10,000 דולר. לאחר ביצוע הרכישות הופקדו הכספים בחשבונות בנק, שהיו בשליטת העבריין, ומשם הועברו לחשבונות בנקים במקלטי מס. החוקרים הפדרליים העריכו כי בטכניקה זו הלבינו יותר מ-12 מיליון דולר בשנים 1983-1984.

עסקות הלוואה בדויות

דרך נוספת להלבנת הון היא באמצעות קבלת הלוואות והעמדת ערבויות. בשיטה זו מקבל ארגון המעוניין להלבין הון הלוואה גדולה מהבנק, וכביטחון להלוואה משעבד הבנק כספים שמקורם בפעילות עבריינית ונמצאים במקלטי מס. לאחר קבלת ההלוואה מפסיק הארגון הלווה את החזר ההלוואה, והבנק מחלט את הכספים המשמשים כבטחון. בדרך זו מקבל הבנק כסף "שחור", ואילו כסף "לבן" נשאר בארגון המלבין. דרך אחרת לביצוע עסקות הלוואה בדויות היא רישום של קבלת הלוואה מחברת קש. באופן זה יכול הארגון להציג את המקורות להון שצבר.

ניפוח עלויות

בדרך זו מתקשר ארגון המעוניין להלבין הון עם חברת קש הרשומה במקלט מס, ואשר ברשותה כספים המיועדים להלבנה. חברת הקש משלמת לארגון המבצע מחיר המנופח עשרות מונים מהעלות האמיתית של ביצוע העבודה או הטובין. במקרים רבים נעשית העבודה בפועל באמצעות קבלני משנה.

הפקדת כספים בעסק לגיטימי ללא רישום בספרים

בטכניקה זו מופקדים כספים בחשבונות הבנקים של עסק לגיטימי ללא רישומם בספרי הנהלת החשבונות. בצורה זו נוצר בלבול בין כספים שמקורם חוקי, לבין כספים שמקורם מחוץ לעסק. ההפרשים שנוצרים מוסווים באמצעות העברות מורכבות של כספים בין חשבונות בנק שונים, וכן באמצעות ביצוע התאמות כוזבות בין הבנקים.

קניית נכסי ערך

רכישת נכסי ערך, כגון יהלומים, זהב, חפצי אמנות ונדל"ן, ומכירתם ברווח גדול לחברות קש בעלות הון "שחור", מהווה גם היא דרך נפוצה להלבנת הון.

רישום הוצאות פיקטיביות

החסרון בניפוח הכנסות הוא הצורך לשלם מס על הרווחים שנצברו. במקרים רבים משולב ניפוח ההכנסות ברישום הוצאות פיקטיביות לצורך יצירת "קופות" המיועדות לתשלום שוחד, השקעות בעסקים לא כשרים וכדומה. הוצאות אלה יכולות להיות תשלומים לספקים שלא ביצעו כל עבודה. 

ח. איתור נכסים מוסתרים

המשותף למרבית עבריני הצווארון הלבן הוא הרצון להסתיר משלטונות החוק את הרווחים שגרפו ממעשיהם הפליליים. בפרשות שונות, בהן פרשת המעילה באמות ופרשת מיכאל צור, כספי המעילה לא הושבו. ואולם לא רק עברייני צווארון לבן מאמצים דרכים מתוחכמות כדי להסתיר את פירות ההונאה. גם האזרח הפשוט נוהג להסתיר נכסים המצויים ברשותו ממניעים שונים, כגון סכסוכי ירושה או העלמות מס. בפרק זה יפורטו המניעים להסתרת נכסים, וכמה טכניקות שימושיות באמצעותן ניתן לאתר נכסים אלה.

מניעים להסתרת נכסים

לצורך איתור הנכס יש להבין ראשית את המניעים להסתרתו, המשתנים בהתאם לאופיו של המסתיר. ניתן למנות כמה מניעים עיקריים:

הסתרת נכסים מבני המשפחה

במקרים מסוימים נוהגים אנשים להסתיר את נכסיהם כהכנה לתהליך גירושים עתידי, או מתוך כוונה להעדיף יורשים מסוימים על פני אחרים לנוכח מאבקי ירושה צפויים.

נכסים שהושגו שלא כחוק

המניע במקרה זה ברור: חוסר רצון להיתפס. מדובר בהעלמת נכסים שמקורם בעבירות רכוש, עסקות סמים, כספי שוחד, העלמות מס וכדומה.           

מניעת חלוקה מוסכמת של נכסים

בקבוצה זו ניתן למנות שורה ארוכה של מקרים שבהם הוברחו נכסים, מתוך כוונה להימנע מחלוקה מוסכמת של רווחים ורכוש, מתוקף חוק, פסק דין או הסכם. בין השאר הכוונה לעסקות משותפות, פשיטת רגל, הליכי פירוק וכינוס נכסים, תשלומי מזונות או החזר חובות.

קבלת הטבות סוציאליות

מדינות המעניקות הטבות סוציאליות לאזרחיהן, כגון קצבאות, משכנתאות, או השלמת הכנסה, מתנות את מתן ההטבה בהוכחה כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו שפיר. כדי ליהנות מהטבות אלה נוטים לעתים אזרחים להעלים מידע לגבי נכסים השייכים להם, כגון כלי רכב או דירה.

השקעות בניירות ערך

המניע בהסתרת השקעות בניירות ערך יכול להיות ביצוע פעולות לא חוקיות על פי תקנות ניירות ערך, או רצון להימנע מתשלום מס על רווחים. הפעולות נפוצות בעיקר במקרים של הרצת מניות או שימוש במידע פנים.

חוסר יציבות פוליטי

במדינות שבהן המשטר אינו יציב, וקיים חשש תמידי כי רכושם של אזרחי המדינה יוחרם, נוטים גופים ואנשים פרטיים להסתיר את נכסיהם מפני השלטונות.

טכניקות לאיתור נכסים מוסתרים

טכניקות האיתור שיפורטו בהמשך מתייחסות למצבים שבהם ניתן לקבל את כל המסמכים בצורה חוקית מהמערכת הפיננסית המורחבת, למשל הנהלת החשבונות או הבנקים, תוך שיתוף פעולה מלא, או בצו מבית משפט.

הקושי לאתר נכסים מוסתרים נובע מכך שבמרבית המקרים הנכסים אינם רשומים על שם בעליהם האמיתיים, אלא על שם ארגון שמניותיו נמצאות בנאמנות, או על שם איש קש. ההגבלות שמטילות מדינות שונות, כדי למנוע את חשיפת פרטי המשקיע, מקשות אף הן לאתר הנכסים (למשל חשבונות בנק בשוויץ, או ארגונים המוקמים במקלטי מס).

במרבית המקרים נמצא קשר בין המניע לבין סוג הנכס המוסתר. במשטרים לא יציבים, לדוגמה, יש נטייה להסתיר נכסים קלים, שניתן להמירם למטבע קשה, כגון יהלומים, תכשיטים או מטבעות זהב.

ניתוח תשלומים ותקבולים

ניתוח יסודי של התנועות שבוצעו בחשבון הבנק והאסמכתאות המצורפות, יכול לחשוף במקרים רבים את הנכס. נדיר למצוא מסמכים המעידים על תשלום עבור רכישת הנכס, אך לרוב ניתן לאתר תקבולים ותשלומים הקשורים לנכס. חיפוש "טביעת האצבע" שמשאיר הנכס, יכול להצביע על סוג הנכס ומיקומו. לדוגמה: תשלומים ליועצים ומומחים שונים, כגון שמאים וארכיטקטים, יכול להצביע על קיום נכס דלא ניידי. תשלום למומחה במיסוי בינלאומי, יכול להצביע על השקעה בחו"ל. במקרים אחרים ניתן למצוא בחשבון הבנק תקבולים עבור שימוש בנכסים, שכר דירה, וכן תשלומים עבור שיפוצים, אחזקה, חשבונות מים, חשמל או טלפון, היכולים להוות קצה חוט לאיתור הנכס. תשלומי מסים, כגון מס שבח, ארנונה ואגרה שנתית לרשם החברות, מהווים אף הם אינדיקציה לקיום נכסים. גם מידע על העברות כספים לחשבונות בנקים אחרים ולגורמים שאין עמם קשרים ידועים, יכול לסייע באיתור נכסים.

ניתוח מסמכים ונלווים

ניתוח מכלול המסמכים הנלווים למערך הנהלת החשבונות, כגון חוזים, התכתבויות ופוליסות ביטוח, מספקים מידע חשוב על קיום נכסים. לדוגמה, עיון בפוליסות הביטוח מאפשר לגלות נכסים שבוטחו אך לא נרשמו. גם תכתובות נכנסות ויוצאות מהוות מקור חשוב לגילוי נכסים. בין השאר הכוונה למכתבים מסניפי בנק לא מוכרים, מכתבים לארגונים שאין עמם קשר עסקי, וכן מכתבים לעורכי דין ויועצים שונים. ניתוח מספרי הטלפון אליהם בוצעו שיחות, יכול להוביל לאיתור חשבונות בנק בישראל ובחו"ל, השקעות שונות ונכסים אחרים.

מקורות נוספים לאיתור מיקום הנכסים הם בדיקת יעדי נסיעה, כרטיסי טיסה, כרטיסי רכבת או אמצעי תחבורה אחרים, וכן בדיקת טפסים לקבלת הלוואות שבהן נרשמו נכסים שונים כבטחונות.

מאגרי מידע

מאגרי המידע המפורטים בהרחבה בפרק 7.1 מהווים מקור חשוב לאיתור נכסים. בעיתונות, למשל, ניתן למצוא כתבות וראיונות על השקעות, ידיעות על משא ומתן לרכישת ארגונים או נכסים וכדומה. גם דוחות כספיים של חברות בורסאיות, וכן דיווחים לרשם החברות, לרשות ניירות ערך ולרשויות אחרות, הם מקור מצוין לאיתור נכסים. 

תשאול

טכניקה נוספת לקבלת מידע חיוני על נכסים מוסתרים היא תשאול קרובים, עובדים, לקוחות ונותני שירותים. בשיחות עם גורמים אלה ניתן ללמוד על נסיעות לחו"ל, תחביבים, כספים שניתנו והתקבלו או השקעות שונות, וכן לקבל מידע נוסף היכול לסייע בתהליך האיתור.

ט.הסתרת בעלי מניות

הסתרת החזקתם של אנשים מסוימים במניותיו של ארגון יכולה להיעשות ממניעים שונים. למשל, העלמת מסים, הסתרת רכוש מקרובי משפחה כחלק מהליך גירושים עתידי או מאבקי ירושה, התחמקות מתשלומי חובות או הלבנת כספים. בפרק זה יפורטו כמה שיטות להסתרת זהותם של בעלי המניות.

א. מעגל חברות

אחת הדרכים הנפוצות להסתרת בעלי המניות בארגון היא יצירת מבנה אחזקות מעגלי בין כמה ארגונים. מעקב אחר בעלי המניות של ארגון מסוים מקשר לארגונים אחרים. ניתן לדמות מבנה אחזקות זה למעגל קסמים שבו מעבר משלב לשלב מוביל בסופו של דבר לנקודת ההתחלה.

להלן תרשים המסביר את השיטה:

ב. חברות זרות במקלטי מס

הקמת חברות במדינות המהוות מקלטי מס (TAX HAVENS, או OFFSHORE), אינה מאפשרת לרוב לחשוף את בעלי המניות. HAVENS פירושו מקלטים, ולא גן עדן HEAVEN, כפי שרבים נוטים לחשוב, אף שאכן מדובר בגן עדן למתכנני מס).

ניסיון להתחקות אחר בעלי המניות של חברות זרות הרשומות במקלטי מס ומחזיקים בחברה ישראלית, מוביל במקרים רבים לעורך דין מקומי, המחזיק מניות אלה בנאמנות. בדרך כלל מדובר במניות למוכ"ז (מוסר כתב זה), שאינן כוללות פרטים אישיים. החוקים הנהוגים במדינות המוגדרות כמקלטי מס, שנועדו להגן על זהות המשקיעים, מקשים על חשיפת בעלי המניות.  

ביוני 2000 פירסם הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), דוח המונה 35 מדינות המהוות מקלטי מס פוטנציאליים.

ג. שימוש באנשי קש

שימוש באנשי קש נועד לכסות גורמים שאינם מעוניינים כי שמם יקושר לגוף שבו מדובר ומעדיפים להישאר ב"צל". בשיטה זו נוהגים לרשום כבעלי המניות או השליטה בחברה, אנשים שאין להם קשר גלוי לבעלי המניות או שליטה האמיתיים.

לא פעם אנשי קש הם בני משפחה, קרובים, או שותפים עסקיים. במשך השנים אף התגלו מקרים שבהם אנשים אשר צוינו כבעלי השליטה או המניות של גוף מסוים, כלל לא ידעו על כך.

ד. חברות נאמנות

חברות ישראליות רבים נושאים שמות של משרדי עורכי דין או רואי חשבון בצירוף המלים "בנאמנות בע"מ". ראוי לציין כי המונח "חברת נאמנות" אינו מונח משפטי, אלא שם מקובל בפרקטיקה לחברות שהוקמו לצורך החזקת מניות עבור אחרים בנאמנות. 

החזקת מניות בנאמנות נהוגה במצבים שבהם אנשים אינם יכולים להחזיק מניות בצורה ישירה מסיבות שונות, כגון ניגוד אינטרסים או החלטת בית משפט. ואולם לעתים נעשה שימוש בדרך זו מתוך כוונה להסתיר את בעלי המניות האמיתיים של החברה.

מאחר שבמקרים מסוימים יכולים בתי המשפט בישראל להורות על הרמת מסך וחשיפת בעלי המניות של החברה, החזקת מניות בנאמנות לצורך הסתרת בעלי המניות האמיתיים, פחות מקובלת מדרכים אחרות שפורטו.

להלן כמה פעולות אותן ניתן לבצע כדי לאתר חברות קשורות, תוך היעזרות בנתונים הנמצאים במאגרי מידע שונים, בהם רשם החברות.

• שרטוט עץ החזקות של החברה, בעלי המניות והמנהלים
• בדיקת קיום חברות הנמצאות בבעלות בעלי המניות והמנהלים בעבר ובהווה
• בדיקת חברות הנושאות שם דומה. במקרים מסוימים מוקמת קבוצת חברות הנושאת שם מרכזי בצירוף סיומות שונות. לדוגמה: איי קימן השקעות, איי קימן ניהול וכדומה
• בדיקת חברות בעלות מספר חברה סמוך. לעתים מוקמים כמה חברות באותו מועד. כאשר הטיפול ברישומם של חברות אלה נעשה בידי גורם אחד (למשל עורך דין), מספרי החברות יהיו סמוכים
• בדיקת חברות אשר מניותיהם רשומות על שם עורך דין המייצג את החברה, לצורך איתור חברות קשורות אותם הוא מחזיק בנאמנות

י. העוקץ הניגרי

זה שנים שולחים נוכלים מיליוני "מכתבי עוקץ" לארגונים ולאנשים פרטיים ברחבי העולם. מכתבים אלה זכו לכינוי "מכתבי עוקץ ניגריים" עקב ריבוי הפניות מניגריה. ברשימה המכובדת של הנמענים ניתן למצוא גם לא מעט ישראלים, שכמה מהם אף נפלו קורבן לשיטת מרמה זו.

"מכתבי עוקץ" הם מכתבים הנשלחים בתפוצה נרחבת לכל העולם ובהם הצעה מפתה לעסקה המגלמת בתוכה רווחי עתק ללא כל מאמץ או סיכון מצד הנענים. הנוכלים מציגים עצמם כבעלי תפקיד בכיר בממשלת ניגריה, למשל שרים, עוזרי שרים ויועצים, או כבעלי תפקיד באחת החברות הממשלתיות לנפט, אנרגיה וכדומה. במרבית המקרים כולל המכתב כותרות מזויפות של המוסדות שפורטו.

שיטת "העוקץ" הנפוצה ביותר מבוצעת בצורה הבאה: הנוכלים פונים לקורבן ומבקשים להעביר לחשבון הבנק שלו סכומי כסף גדולים, שמקורם בכספי שוחד שהתקבלו מארגונים בינלאומיים, או מקרנות ממשלתיות. לנמענים המסכימים להצעה, מובטחים דמי עמלה גבוהים, ללא כל סיכון מצדם. לצורך העברת הכספים לחשבון הבנק של הקורבן מבקשים הנוכלים את הפרטים הבאים: שם הבנק, מספר הסניף, מספר החשבון, חשבונית או דף חתומים בחותמת הארגון, וכן את חתימת בעל החשבון. לאחר שבעל החשבון מעביר את הפרטים המבוקשים לשם קבלת הכסף מניגריה, מזייפים הנוכלים מסמך ובו דרישה להעברה כספית לחשבון המצוי בשליטתם.

בשיטה אחרת, לא פחות פופולרית, מבקשים הנוכלים מהקורבן לשלוח לניגריה מכתב כוונות שיעיד על קשר עסקי, כביכול, בין הצדדים. בתמורה מובטחות לקורבן עמלות שמנות מכספים שיעברו דרך חשבון הבנק שלו, עבור שירותים או סחורות שכביכול סופקו לו. לאחר יצירת הקשר בין הצדדים, מתבקש הקורבן להעביר לחשבון בחו"ל סכומי כסף גדולים, תוך יצירת מצג שמדובר בגוף בעל גב כלכלי איתן. זמן קצר לאחר מכן מושכים הנוכלים את הכספים.

בשיטה נוספת פונים נוכלים לבעלי ממון בהצעה לבצע השקעה כספית ללא סיכון, הנושאת תשואה ריאלית גבוהה. המשקיע מתבקש להעביר לבנק שווייצי סכום כסף מסוים, ובתמורה להעברת הכסף מקבל המשקיע שק דחוי, או שטר חוב, הכולל את הקרן והריבית למועד פירעון עתידי. הביטחונות שמקבל המשקיע מגוּבּים, לכאורה, בידי בנקים מוכרים בחו"ל וחברות ביטוח, בסכומי כסף גדולים. הנוכלים מציינים כי ביצוע העסקה נעשה מול עו"ד לונדוני, שאף הוא מבוטח במיליוני לירות שטרלינג. למשקיע הנפעם משלל המסמכים המזויפים המורעפים עליו, נשאר רק לקוות כי לשטר החוב שקיבל יהיה ערך עתידי כלשהו. מיותר לציין, כי לתקווה זו אין ערך רב בשוק.

לאחרונה התגלה כי נוכלים החלו לשגר מכתבי עוקץ גם באמצעות האינטרנט. השיטה נותרה אותה שיטה, אך המדיה הפכה אלקטרונית. השימוש בדואר אלקטרוני מאפשר לנוכלים להגיע לקהל יעד גדול יותר ובעלויות נמוכות מאוד. במרבית המקרים פונים הנוכלים למנויים של ספקי דואר אלקטרוני, כגון יאהו או הוטמיל.

הלקח שניתן ללמוד ממקרים אלה פשוט: "גבינה חינם יש רק במלכודת עכברים".

לספרו של רו"ח עופר אלקלעי

פסקי דין שאוזכרו במאמר:

ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ נ' ביטי ואח'

ע"פ 7068/98 יוסף חכמי נ' מד"י, תק-על 99(2) 42

* רו"ח עופר אלקלעי הינו שותף ומנהל מחלקת החשבונאות החקירתית במשרד רו"ח פאהן, קנה ושות'

** המאמר הינו פרק מתך ספרו של המחבר "הונאות ומעילות פיננסיות- חקירה, איתור ומניעה"

*** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.