המעסיקה טענה שהנהג עבד רק 8 שעות ביום ואם עשה שעות נוספות קיבל ״פרמיה״. גרסתה קרסה לאחר שסדרנית מטעם החברה העידה כי הנהגים מועסקים משעה שש בבוקר ועד שש בערב
השופטת יעל אנגלברג שהם קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש נהג שהועסק בחברת הובלות במשך 31 חודשים. הנהג טען כי לא קיבל שכר על שעות נוספות אף כי הועסק בכל יום לפחות 12 שעות וכן ביום שישי. המעסיקה הכחישה וטענה כי לנהג שולם שכר גלובלי וכי היא לא יכולה לנהל מעקב צמוד אחרי הנהגים. השופטת קבעה שגרסת הנהג לא נסתרה ופסקה לטובתו 185,000 שקלים ברכיב זה, לצד רכיבי תביעה נוספים שהתקבלו.
התובע הועסק בחברת ר.מ.פ.ה שרותים לוגיסטיים כנהג סמיטריילר להובלת מטענים ללקוחות מדצמבר 2014 ועד יולי 2017 (31 חודשים).
הוא עבד במשרה מלאה אשר כללה חמישה ימים בשבוע, 9 שעות ביום. בין הצדדים התעוררה מחלוקת לענין עבודת התובע בשעות נוספות.
לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום שעות נוספת מאחר שעבד בכל יום לפחות 12 שעות וכן עבד ביום שישי ולא קיבל תמורה בגין עבודתו זו. הוא ביסס תביעתו על הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר על פיו בהעדר רישום נוכחות קיימת חזקה לתשלום גמול בעבור 60 שעות נוספות חודשיות.
לטענת הנתבעת, סוכם בין הצדדים ששכר התובע יעמוד על סך כולל וגלובאלי של 5,000 שקלים בחודש ואליו התווספו תשלומים בגין פרמיות, שווי אחזקת טלפון, הוצאות אש"ל ותוספת מקצועית. עוד טענה הנתבעת, כי הפרמיה מהווה חלף לתשלום שעות נוספות.
לטענת הנתבעת, הגם שקיימת מערכת מעקב במשאיות, היא אינה מקיימת מעקב צמוד אחר הנהגים ואין לה אפשרות לדעת מדוע המשאיות עומדות/חונות/נוסעות באותו מקום. לדבריה, כל עוד אין תלונה בגין אי קבלת הסחורה היא לא נכנסת למערכת המעקב לברר היכן נמצאת המשאית.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע עבד 8 שעות וככל שעבד שעות נוספות שולמו אלה במסגרת פרמיה כפי שסוכם עמו בתחילת עבודתו ואין יסוד לטענת התובע כי עבד 60 שעות נוספות מידי חודש.
אין דוחות נוכחות
השופטת יעל אנגלברג שהם מבית הדין לעבודה בבאר שבע קבעה שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הוסכם שהשכר כולל תשלומי פרמיה המהווים חלף גמול שעות נוספות. יתר על כן, הממונים מטעם החברה נשאלו לגבי אופן חישוב אותה ״פרמיה״ ולא ידע להצביע על הסבר או תחשיב ברור.
כמו כן, הנתבעת אישרה כי אין בידיה דוחות נוכחות. היא גם לא הכחישה שהתובע הועסק בשעות נוספות אלא טענה כי הפרמיה היוותה תמורה בגין עבודה זו.
עוד ציינה השופטת כי מעדות סדרנית שהועסקה בחברה עלה כי לנתבעת יש שליטה על נסיעותיו של התובע באמצעות גי.פי.אס. הסדרנית העידה שהנהגים מועסקים בדרך כלל 12 שעות מ-6:00-18:00. מכאן כי טענת התובע כי נדרש לעבוד לפחות 60 שעות נוספות חודשיות, לא נסתרה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות בסך 184,778 שקלים.
בנוסף היא פסקה לטובתו פיצויים בגין אי מתן הודעה לעובד, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות, הפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי מכוח חוק הגנת השכר.
הנתבעת חויבה גם בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים, ובסך הכל היא נקבע כי היא תשלם לתובע 266,250 שקלים.
- ב״כ התובע: עו"ד דרור אורן
- ב״כ הנתבעת: עו"ד מאיר נוי
עו״ד מילה קרסקוב
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.