השופט ארז שני הוציא לאחרונה החלטה נוקבת בעניינה של אם לשלושה שהחליטה להוציא מחייה שניים מהילדים. השופט חייב אותה לשלם דמי טיפול לזוגתה לשעבר ולאפשר את הסדרי השהות ביחס לבתה הביולוגית
השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל אביב פסק לאחרונה במקרה של ניכור הורי "מדיר מנוחה עד מאוד" כדבריו, בין בנות זוג. השתיים הביאו לעולם שלושה ילדים. לאחר הפרידה החליטה אחת מבנות הזוג, האם הביולוגית של הבת הבכורה, להתנתק מתאומים בני פחות משנתיים, ילדיה הביולוגיים של זוגתה לשעבר, ולהערים קשיים על הקשר בינה בת הזוג לבין הבת. השופט מינה לקטינים אפוטרופוס לדין ושלח את הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית תוך שציין כי התנהגות האם המנכרת משחקת לידי המתנגדים למתן אפשרות ההורות שהתפתחה כלפי הקהילה.
התיק הגיע לשופט המוקד בתחילת יולי השנה בעקבות בקשה של אחת מבנות הזוג, ממנה עלה כי זוגתה לשעבר מסרבת לאפשר לה לפגוש בבתה.
השופט ארז שני ציין בפתח דבריו כי הבעייתיות בתיק חורגת מעבר לבעיות של ניכור הורי "רגיל", וכי את המציאות שנחשפה לפניו מצא כ"מדירת מנוחה עד מאוד".
הוא כתב כי הנתבעת אמרה במפורש שאינה רוצה שום קשר עם התאומים הקטנים (ילדיה הביולוגים של התובעת), כי אין לה כלפיהם רגשות אימהיים וכי משעה שבנות הזוג נפרדו, אין היא חפצה בקשר עם התאומים לאור התנהגותה כביכול של התובעת.
"למביט מן הצד התשובה היא מזעזעת, שהרי איש לא טוען ששני קטנטנים אלה, עוד לא מלאו להם שנתיים, עוולו בדבר מה כלפי זו שכינתה עצמה בעבר אמא", כתב השופט.
עוד ציין השופט כי התובעת העידה בדיון על הקושי לגדל כאם יחידנית תאומים, בעוד הנתבעת אינה מנידה עפעף והיה ברור שאין היא מתכוונת לשאת בנטל.
נורמה חברתית ומשפטית
השופט שני הוסיף כי הנורמה החברתית והמשפטית אינה מכבדת התנהגות של הורה הנמלט מחובותיו כהורה, בשימו את האני שלו במרכז.
לדבריו, חוסר יכולתה של הנתבעת להפריד בין יחסיה עם התובעת לבין יחסיה עם התאומים, יוצר ספק חמור באשר להבנתה את המציאות. הוא הוסיף כי הדבר צריך להטיל ספק לא רק ביכולתה ההורית כלפי התאומים, אלא גם על מסוגלותה ביחס לבתה הביולוגית.
"אדם שיש לו את היכולת הנפשית לוותר כלאחר יד על ילדיו, גם אם הם תוצר של צו הורות פסיקתי, מעורר בנו כחברה אי נוחות וספקות לגבי רגשותיו או היעדרם", כתב השופט.
לדברי השופט, התובעת חרדה בצדק לקשר שבינה לבין בתה הבכורה. הוא ציין כי בעקבות תלונה שהגישה הנתבעת, לפיה התובעת הכתה את הקטינה, התקיימו המפגשים ביניהן בפיקוח של אם התובעת.
ואולם, תסקירי הרווחה מעלים כי על הקטינה הופעלו מניפולציות שונות וכי להתרשמותו אין חשש למסוכנות של התובעת כלפי הילדה.
השופט כתב עוד שלנתבעת יש לא מעט מהקריטריונים המאפיינים הורה מנכר: "יש לה מסוגלות רגשית להתנתק הורית, היא אומרת במפורש שהקטינה אינה של האם הנוספת, הולכות וגוברות ההפרעות לזמני השהות, אנו שומעים את התירוץ "הקטין אינו רוצה", ומופעל הנשק הידוע – תלונות במשטרה וטענות לאלימות".
בסיכומו של דבר הורה השופט על מינוי אפוטרופוס לדין לשלושת הקטינים, הפנה את הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית והורה לנתבעת לשלם לתובעת דמי טיפול בסך 1,500 שקל בחודש (בנוסף לדמי מזונות ככל שייפסקו בתביעה נפרדת שהגישה התובעת).
במקביל הוא הסיר את הפיקוח והורה לקיים את זמני השהות בין התובעת לבין בתה כסדרם.
התובעת חויבה בהוצאות בסך 7,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד לימור רז-שרביט ועו"ד אלי שרביט
- ב"כ הנתבעת: עו"ד הילה וינטרוב
עו"ד תומר מורדכי בן לולו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.