בעלי הדירה טענו שהפסקת התשלום עבור משכנם החלופי נועדה ללחוץ עליהם להסכים לדירת תמורה פחות אטרקטיבית. השופט קבע כי על פניו, הם אלה שמפרים חוזה
בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה בקשת בעלי דירה לחייב את היזמית האחראית על הפינוי-בינוי בבניינם, לשלם להם שכירות עבור ביתם החלופי לתקופת הפרויקט. לטענתם מזה כשנה וחודשיים שהנתבעת נמנעת מלהעביר להם 4,200 שקל בחודש, באופן העלול להביא לפינויים מהדירה הזמנית ולהותירם חסרי קורת גג. ואולם השופט רון גולדשטיין מצא שדווקא המבקשים הם שפעלו לכאורה בניגוד להסכם הפינוי-בינוי.
המבקשים הם בעלי דירה בבניין בנתניה. באוקטובר 2016 הם ושאר דיירי הבניין חתמו על הסכם פינוי-בינוי מול המשיבה, חברת "אזורים". אחד הסעיפים קבע שאם לדייר כלשהו רשום עיקול על הנכס, הוא מתחייב להסיר את ההערה בגינו "עד לא יאוחר משישה חודשים" ממועד חתימת ההסכם. אין מחלוקת שעל דירת המבקשים רשומות עד היום הערות בדבר עיקולים לטובת צדדים שלישיים, שטרם הוסרו.
באוגוסט 2022 פינו המבקשים את דירתם ועברו למשכן חלופי לתקופת העבודות. למרות הפרתם לכאורה את ההסכם, "אזורים" שילמה להם 4,200 שקל בחודש עבור דמי שכירות; זאת, עד שהפסיקה מתישהו במהלך 2024. מכאן בקשת בעלי הדירה לצו שיחייב את היזמית להמשיך לממן להם שכירות.
הם שיתפו שבעקבות אי תשלום השכירות מרחפת מעליהם תביעה לפינוי מושכר, והם עשויים להיוותר ללא קורת גג. לטענתם הם נכים, הורים לקטינים ומצויים בחדלות פירעון - כך שאינם יכולים לממן דירה חלופית בכוחות עצמם. בתוך כך טענו המבקשים ש"אזורים" מנצלת את מצבם באופן ציני ובוטה, במטרה ללחוץ עליהם להסכים לדירת תמורה קטנה יותר ובקומה נמוכה יותר.
מנגד טענה היזמית כי הפסיקה את תשלום השכירות כדת וכדין, לנוכח העובדה שהמבקשים מפרים במשך שנים את התחייבותם על-פי החוזה להסיר את ההערות הרובצות על דירתם - מחדל המסב לה, לטענתה, נזק כספי ממשי.
שוכרים ב-7,500 שקל
השופט גולדשטיין קבע שהן סיכויי ההליך והן "מאזן הנוחות" - הפרמטרים שנשקלים לצורך מתן סעד זמני - אינם מתקיימים בעניינם של המבקשים.
לגבי סיכויי ההליך נימק השופט כי בפשטות, מחדל המבקשים להביא למחיקת הערות העיקול הרובצות על דירתם - המתמשך מזה כ-8.5 שנים - עומד על פניו בניגוד להסכם הפינוי-בינוי, באופן המנמיך את סיכויי ההצלחה בתביעתם העיקרית (הזהה בפועל לבקשה הזמנית: לחייב בתשלום שכירות).
בכל הנוגע ל"מאזן הנוחות" ציין השופט כי נדמה שבפועל, ובניגוד לגרסתם, למבקשים אמצעים כספיים לממן מגורים חלופיים, ואין באמת סכנה שהם ייוותרו ללא קורת גג לו תידחה בקשתם. כך לדבריו, המבקש צפוי לרשת "בקרוב מאוד" דירה. מעבר לזה, המבקשים הגיעו לפשרה לפיה לא יפונו ממשכנם החלופי תמורת תשלום חובות העבר, כשלדברי השופט "עצם גיבוש הסכם הפשרה בתביעה לפינוי מושכר מלמדת כי לכאורה בידי המבקשים מקורות כספיים נוספים".
עוד הוסיף השופט כי התברר שהמבקשים בחרו לשכור דירה חלופית ב-7,500 שקל, כלומר יקרה בכ-80% מהשכירות שהעבירה להם היזמית בעבר. "כיצד מימנו המבקשים את ההפרש?", תהה השופט וכתב: "לכך לא ניתנה תשובה מבוררת, ומכל מקום עצם העובדה כי המבקשים מצליחים להשלים את אותו הפרש מלמדת כי למבקשים מקורות כספיים נוספים, מלבד דמי השכירות שהעבירה המשיבה, כדי לשכור דירה".
בנסיבות אלה קבע השופט שהבקשה תידחה תוך חיוב בעלי הדירה באלף שקל שכ"ט עו"ד לטובת "אזורים".
- ב"כ המבקשים: עו"ד אפרת לנט-ינאי ועו"ד רויטל בן אור
- ב"כ המשיבה: עו"ד שירי שירן
עו"ד יהודית דוידוביץ עוסק/ת ב- התחדשות עירונית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.