אשת העסקים והזמרת הפיצה למאות אלפי עוקביה סרטון בו נראה האיש עובד ללא כפפות ומסיכה. בפרסום נוסף היא סיפרה שהוא התעטש על פיצה והגיש אותה לאם ובנה
השופט יאיר דלוגין קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהוגשה נגד ניקול ראידמן. בפסק הדין נקבע כי ביולי 2020 לאחר התפרצות מגפת הקורונה פרסמה ראידמן בעמוד האינסטגרם הפופולארי שלה כי התובע עבד בדוכן פיצה ללא מסכות וכפפות. הסטורי גרר סערה ציבורית וזהותו של התובע נחשפה בפני כמות עצומה של אנשים. הידוענית תשלם על פרסום זה ופרסום נוסף כ-50,000 שקל.
ראידמן הגיעה ביולי 2020 (כארבעה חודשים לאחר פרוץ המגפה) לקניון TLV יחד עם ידיד שלה. לגרסתה, בעוד היא עומדת בסמוך לדוכן פיצות, שמעה גבר מתעטש. היא הסתובבה וראתה את התובע עובד ללא מסיכה וכפפות ומגיש פיצה ללקוחה שעמדה בדלפק עם בנה. היא ציינה כי היה ברור לה לפי שפת הגוף של התובע כי הוא זה שהתעטש.
לאחר מכן היא נכנסה לחנות וכשיצאה ראתה את התובע עומד שוב מאחורי הדלפק ללא מסיכה וכפפות, מסדר את הפיצות. בשלב זה היא ניגשה אליו והחלה לצלם אותו בווידאו תוך שהיא מבררת למה עבד ללא אמצעי הגנה.
תוך כשעה היא העלתה את הסרטון כסטורי לעמוד האינסטגרם שלה, המונה למעלה מ-800,000 עוקבים. היא עיטרה את הסרטון בסטיקר של חייזר ירוק עם מסיכה וכיתובים כמו: "חוצפה!!!", "חברים!!!!! להזהר!". הסטורי היכה גלים ברשת וזכה לפרסום באמצעי תקשורת.
כשלושה שבועות לאחר מכן, הסטורי זכה לאייטם בתכנית בוקר בערוץ 13. במסגרת זו הובאה תגובתה המוקלטת של ראידמן בה אמרה "אני צפיתי במחזה של אימא ניגשת עם הילד והוא דפק אפצ'י לתוך הפיצה ונותן לה את הביס".
הפרסום השני הרתיח את דמו של העובד והוא הגיש נגד ראידמן תביעת דיבה על סך 280,000 שקל.
ראידמן טענה להגנתה כי העלאת הסרטון נעשתה מתוך תחושת אחריות ציבורית כדי להתריע על המפגע הבריאותי. היא ציינה כי הדברים שנשמעו בתכנית הבוקר נאמרו לתחקירנית שהקליטה אותה ללא ידיעתה.
לא התעטש
השופט יאיר דלוגין מבית משפט השלום בתל אביב קבע ביחס לפרסום הראשון (הסטורי) כי מדובר בפרסום אמת. הוא ציין כי התובע עבד בניגוד לנהלי משרד הבריאות כשלא עטה מסיכה וכפפות. עם זאת, הוא קבע כי הדרך בו בחרה הנתבעת לפרסם את הדברים, בתפוצה רחבה לכל עוקביה, אינה חוסה במסגרת ההגנות שבחוק. הוא ציין כי ניתן היה להשיג את תכלית הפרסום בדרך פחות פוגענית בצורה משמעותית, כמו פנייה למעסיקו של התובע, למשרד הבריאות לכו'.
ביחס לפרסום השני קבע השופט כי לא עומדת לנתבעת הגנת אמת בפרסום. "לא שוכנעתי כי התובע הוא זה אשר התעטש, ככל שמישהו בכלל התעטש באותו רגע, וכך גם מן הסתם לא הוכח כי התובע התעטש על הפיצה והגיש אותו ללקוחה", כתב.
השופט קבע שהנזק שנגרם לתובע בא לידי ביטוי בעגמת הנפש שנגרמה לו כשמצא עצמו בעין הסערה הציבורית ובכך שזהותו נחשפה בפני כמות עצומה של אנשים.
הוא חייב את הנתבעת לפצות את התובע ב-40,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל והחזר חלק מהאגרות ששילם.
- ב"כ התובע: עדן נבו ועו"ד יפתח תייר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יואב סגל
עו"ד תומר מורדכי בן לולו
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.