נהג בבית החולים "פוריה" נפגע בגב במהלך העבודה. בית המשפט מצא שבית החולים לא דאג לסיוע הולם בעת הורדת חולים, וחייב אותו ואת המדינה (כבעליו) באחריות לנזקים.
בית משפט השלום בטבריה פסק באחרונה כ-133 אלף שקל לטובת נהג בית החולים "פוריה" שבצפון, שנפגע בגבו במהלך העבודה בשני מקרים שונים. השופט סאמר ח'טיב לא שוכנע שבית החולים נקט באמצעי זהירות כדי למנוע את התאונות וקבע כי הוא והמדינה (כבעליו) התרשלו בתפקידם כמעסיקים.
הנהג (72) הועסק בבית החולים במשך כ-30 שנה בהסעת חולים לבתי חולים אחרים ברחבי הארץ. שתי התאונות אירעו בהפרש של חמישה חודשים.
התאונה הראשונה התרחשה באוגוסט 2008 כשהנהג הוריד מהרכב חולה כבדת משקל שהייתה על אלונקה.
לטענתו, רגלי האלונקה לא ננעלו והיא נסגרה בפתאומיות כך שהוא קיבל מכה בגבו עם מלוא משקלה של החולה. כתוצאה, נפרצו שתי חוליות בגבו והוא נעדר מהעבודה למשך 3 חודשים שבסופם הומלץ לו לשוב לעבוד באופן מוגבל ונאסר עליו להרים משאות כבדים.
התאונה השנייה אירעה בנסיבות דומות והובילה להחמרה במצבו ובתפקודו, וכתוצאה הנהג התקשה לשוב לעבוד.
הנהג הוכר כנפגע תאונת עבודה בביטוח לאומי עם 19% נכות קבועה בגין שתי התאונות. זמן מה לאחר מכן, הוא פוטר מהעבודה לפי המלצת הוועדה הרפואית המחוזית של בית החולים, ונאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת.
בתביעה שהגיש באפריל 2012 הנהג ביקש לחייב את בית החולים והמדינה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונות. לטענתו, התאונות אירעו כתוצאה מכך שהאלונקות לא היו תקינות, ומעסיקיו לא דאגו שיהיה מי שילווה אותו ויעזור לו להוריד את החולים מהרכב.
מומחה מטעמו העריך שנגרמה לו נכות רפואית בשיעור של 20%, והנהג טען שיש לקבוע לו נכות תפקודית גבוהה יותר בין היתר לנוכח גילו ובהתחשב בכך שהוא לא שב לעבוד מאז שפוטר.
מנגד, בית החולים והמדינה כפרו באחריותם לפצות את הנהג בטענה שהוא אשם בגרימת התאונות. לשיטתם, בשני המקרים הוא הונחה להתקשר למנהל שלו לפני שיגיע לבתי החולים כדי שיוודא שתהיה לו עזרה – אך הוא לא עשה כן. בנוסף, מומחה מטעמם העריך שנכותו זניחה (10%) ותפקודו לא נפגע.
לא נקטו באמצעי זהירות
אך עדות שמסר מנהלו של התובע בבית המשפט הותירה בפני השופט ח'טיב את הרושם שהנתבעים לא נקטו באמצעי זהירות כדי למנוע את התאונות. השופט דחה את הסברי ההגנה לגבי הליווי, וקבע כי בשני המקרים לא סופק לתובע ליווי – בניגוד לנהלי העבודה ואף שלפחות במקרה הראשון הדבר היה הכרחי לנוכח משקלה של החולה.
על כן, השופט קבע כי הנתבעים יצרו את הסיכון שהוביל להתרחשות התאונות, ומשכך עליהם לפצות את התובע. ואולם, השופט מצא לנכון להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 10% משום שהיה נהג ותיק שהכיר את נהלי העבודה והיה עליו לדעת שהורדת חולים לבדו עלולה לסכן את בריאותו.
מכאן, השופט בחן את היקף נזקי התובע וקבע כי הנכות התפקודית של התובע תעמוד על 15%, בהתחשב באופי נזקיו, בגילו ובכך שהוא לא שב לעבוד לאחר התאונה השנייה.
בסופו של דבר, הנתבעים חויבו לשלם לתובע 111,126 שקלים (לאחר ניכוי 97,721 שקלים שקיבל מביטוח לאומי), בתוספת 686 שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד נזיקין ג'והיינה סוויד-ג'ובראן ועו"ד אבנר קלוזנר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד באדר אבראהים ועו"ד עמראן חטיב
עו"ד מיכל כץ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.