ההורים ערכו צוואה הדדית בה הורישו את רכושם זה לזו, ולאחר מותם לששת ילדיהם בחלקים שווים. לאחר שהאב נפטר, האם עשתה צוואה חדשה בה הורישה הכל רק ל-2 מילדיה, אולם בית המשפט קבע כי הצוואה ההדדית גוברת.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הכריע בסכסוך בין ששה אחים ואחיות שנאבקו על ירושת הוריהם לאחר שאמם נפטרה. השופט פליקס גורודצקי נדרש להכריע בין שתי צוואות שערכה האם המנוחה, ובסופו של דבר הכריעה לטובת הצוואה המוקדמת יותר, אותה ערכה יחד עם בעלה המנוח (אבי הילדים).
הצוואה הראשונה היתה מה שנקרא בשפה המשפטית "צוואה הדדית", במסגרתה השניים הורישו זה לזו את כל רכושם וקבעו כי לאחר מותם, הרכוש יועבר לששת ילדיהם בחלקים שווים.
בצוואה המאוחרת יותר, אותה ערכה אחרי שבעלה נפטר, המנוחה הורישה את כל רכושה לשניים מתוך ששת ילדיה, כיוון שטיפלו בה, בעוד עם ארבעת הילדים הנוספים בקשר נותק.
שני הילדים ביקשו לקיים את הצוואה המאוחרת, בעוד ששלושה מתוך ארבעת הילדים הנוספים התנגדו לכך וביקשו לקיים את הצוואה ההדדית.
השלושה – "הנתבעים" בהליך – העלו טענות רבות, ובהן הטענה כי התובעים השפיעו באופן בלתי הוגן על אמם, ניתקו אותה מהם, ואף דרשו ממנה באופן יומיומי לערוך צוואה חדשה.
כמו כן, נטען כי הצוואה המאוחרת איננה מתיישבת עם חוק הירושה, הקובע כי בן הזוג שמבטל צוואה הדדית, יסתלק מהעיזבון ומכל טובת הנאה שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת.
במקרה הנדון, המנוחה ביטלה את הצוואה ההדדית, מבלי שהיא הסתלקה מחלקה בעיזבון המנוח על פי הצוואה ההדדית – היא המשיכה להתגורר בדירת המנוח, פעלה בזכויותיו ולא פרעה חוב לבנק הפועלים. מכאן נטען כי ביטול של הצוואה ההדדית נעשה שלא כדין.
ההסתמכות גוברת על החופש
ואכן, טענה זו הכריעה את הכף. "מצאתי כי המנוחה לא קיימה תנאי הקבוע בסעיף לביטול הצוואה ההדדית ולביטולה אין תוקף. התוצאה המעשית זו הינה כי הצוואה ההדדית לא בוטלה ומשכך היא הצוואה ברת קיום", קבע השופט גורודצקי.
לטעמו, המנוחה לא קיימה את התנאי שנקבע בצוואה ההדדית, שלפיו על מנת לבטל אותה עליה להסתלק מעיזבון המנוח. בתוך כך דחה השופט את טענת הנתבעים שלפיה המנוחה לא קיבלה דבר על פי הצוואה ההדדית, ולכן לא היה ממה להסתלק.
ראשית, השופט הבהיר כי הסעיף אינו דורש שבן הזוג הנותר בחיים והמבקש לבטל צוואה הדדית, יקבל את חלקו בעיזבון "בפועל", ודי בכך שהוא היה "אמור לקבל" את חלקו בעיזבון.
שנית, סעיף החוק נוקב במילה "יסתלק", כאשר ללא הסתלקות בפועל, בן הזוג הנותר בחיים אינו רשאי לבטל את צוואתו ההדדית, והוא נותר "כבול" בהוראותיה.
בהמשך פסק הדין דחה השופט טענות נוספות של התובעים, ובהן הטענה כי יש לכבד את דברי המת ולכן לקיים את הצוואה המאוחרת. השופט הבהיר כי עיקרון "כיבוד דברי המת" חל במידה שווה גם על דבריו של האב המנוח בצוואה ההדדית.
אמירה מעניינת סיפק השופט בהקשר זה כשהעיר כי בעיניו על "החופש לצוות" גובר "עיקרון ההסתמכות" העומד בבסיס הצוואה ההדדית, ולפיו כל צד לצוואה מצפה שהשני לא ישנה את הוראותיו, גם לאחר פטירתו.
בסיכומו של דבר נקבע כי הצוואה שתקוים היא הצוואה ההדדית, המוקדמת יותר. לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד יחיאל הרוש
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שלמה אסרף
עו"ד יעקב דיכובסקי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.