בשנת 2000 שני ידידים רכשו דירה, ומאז היא גרמה להם בעיקר לצרות וסכסוכים. הסכסוך הגיע לביהמ"ש, שנאלץ לעשות סדר בתביעות ההדדיות.
זוג ידידים רכש ביחד דירה בתל אביב, בתקווה ליהנות מפירותיה, אלא שתכניות לחוד ומציאות לחוד: כבר בתחילת הדרך, העניינים התחילו לחרוק. תחילת הקשיים היו מול חברת "פינס", ממנה נרכשה הדירה, ובעקבות סכסוך ותביעה שהגישו, נמסרה לרוכשים רק חמש שנים לאחר הרכישה.
לשאלות בדיני מקרקעין:
כנסו לפורום מקרקעין
גם אחר כך שיתוף הפעולה בין הצדדים לא עלה יפה, ומאז ועד היום הם נמצאים בהליכים משפטיים. לפני כמה שנים הגישו השניים תביעות הדדיות לבימ"ש השלום בתל אביב.
התובע טען כי מסירת הדירה התעכבה במשך חמש שנים בשל חוב של 7,000 דולר שהנתבעת לא שילמה לחברת פינס.
לדבריו, גם לאחר מכן הוא לא נהנה מפירות הנכס, כיוון שמ-2006 ועד היום, הנתבעת משכירה את הדירה אך לא מעבירה לו את חלקו.
התובע טען, בין היתר, כי מגיע לו פיצוי של כ-110,000 שקל, על הפסדי שכירות מיום הקנייה ועד קבלת החזקה, הפסדי שכירות בתקופת ניהול הדירה על ידי הנתבעת משנת 2006 ועד הגשת התביעה, ועוגמת נפש.
הנתבעת, שהגישה תביעה נגדית, הציגה סיפור אחר לגמרי. לדבריה, התובע היה זה שהמליץ לה שלא לשלם את יתרת הסכום לאחר שנמצאו פגמים בדירה והתגלה שהיא מועמדת להריסה.
לטענתה, התובע השתלט בשנת 2008 על הדירה, גירש את הדיירת המתגוררת בה והחליף מנעולים.
כמו כן, היא טענה כי הנתבע לא שילם לה חוב של כ-10,000 שקל שנפסק לטובתה בבימ"ש לתביעות קטנות.
לשיטתה, יש לחייב את התובע לשלם לה כ-32,000 שקל, בין היתר בגין הפסדי שכירות ממועד השתלטות התובע על הנכס ועד היום, ועוגמת הנפש שנגרמה לה.
עוגמת נפש הדדית
השופטת חנה קלוגמן קיבלה חלקים מהתביעות. לעניין רכישת הדירה, השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת, שלפיה היא והנתבע הסכימו שהיא לא תשלם את יתרת הסכום (7,000 דולר) על הדירה עד שתיפתר המחלוקת עם חברת פינס. יחד עם זאת, כיוון שבפועל הנתבעת שילמה 7,000 דולר פחות מהתובע, השופטת קבעה שהנתבעת תעביר לו 3,500 דולר.
בנוסף לכך, השופטת השתכנעה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם חצי משכר הדירה שקיבלה בתקופה שהדירה הושכרה על ידה עד 2008 (בניכוי הוצאותיה), והעמידה את החוב על סך כ-17,000 שקל.
לגבי התקופה שלאחר מכן, השופטת דחתה את התביעות ההדדיות, מאחר שאף אחד מהצדדים לא הביא ראיות להוכחת טענותיו.
יחד עם זאת, השופטת חייבה את התובע לשלם לנתבעת כ-8,800 שקל בשל החוב שנפסק לזכותה בבימ"ש לתביעות קטנות, שאותו לא שילם לה.
בנוגע לעוגמת הנפש, השופטת החליטה שלא לפסוק פיצויים לצדדים, שכן שניהם גרמו עוגמת נפש אחד לשנייה, אף על פי שיכלו מזמן לסיים את הקשר העסקי בעצמם או על ידי בית המשפט (שהמליץ להם על כך עוד בתחילת הדיונים).
בסיכומו של דבר, לאחר קיזוז הסכומים, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע 26,820 שקל. לא נפסקו הוצאות.
* עו"ד גיא נצר עוסק בדיני מקרקעין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.