בני זוג מירושלים בנו מרפסת בדירתם בהתאם להיתר בנייה שאישר הוספת מרפסות וממ"דים לבניין. אלא שבעקבות התנגדות שכנים ההיתר בוטל. בית המשפט סרב באחרונה להכשיר את הבנייה: "ההיתר לא חוקי".
בשנים 2011-2012 הגישו בני הזוג ושכנים נוספים בקשת היתר לבניית תוספת מרפסות וממ"דים לדירות הבניין. בקשתם אושרה אולם בעקבות התנגדות שכנים החליטה ועדת הערר המחוזית בירושלים לדחות את הבקשה וקבעה שיינתן היתר אך ורק לתוכנית שתשמור על חזיתו הסימטרית של הבניין ובתנאי שהמרפסות ייבנו בבת אחת וברצף.
בעקבות כך הגישו הזוג והשכנים בקשת היתר חדשה אשר אושרה על ידי הוועדה המקומית במאי 2015. בהתאם להיתר בני הזוג החלו בבניית מרפסת על גג הממ"ד של בעלי הדירה בקומה שמתחתם.
אלא שאז פנו חלק מהשכנים לוועדה בבקשה לבטל את ההיתר לבניית המרפסת בטענה שהוא מנוגד להנחיות ועדת הערר מאחר שהוא פוגע בחזית של הבניין – ולפיכך אינו חוקי.
לאחר ביקור מפקח בנכס החליטה ועדת הערר לבטל את ההיתר לבניית המרפסת וקבעה כי הוא אכן סותר את ההחלטה בערר הקודם, ועל כן הורתה בהתאם "לדוקטרינת הבטלות היחסית" – על ביטול חלקי של ההיתר על ידי חסימת הגישה למרפסת.
אך כאן לא תם הסיפור. באוקטובר 2016 עתרו בני הזוג למחוזי בירושלים בבקשה לבטל את החלטת ועדת הערר ולהשאיר את ההיתר על כנו.
לטענתם, החלטת ועדת הערר היא בגדר המלצה תכנונית שיש להתחשב בה אך אינה מחליפה את שיקול דעת הועדה המקומית בבוחנה בקשות היתר, וכי התוכנית שאושרה להם בסופו של דבר שומרת על חזות אדריכלית סבירה לבניין.
אולם בפסק דין שניתן לפני שבוע החליט השופט ארנון דראל לדחות את תביעתם.
החלטה מוצדקת
השופט דראל הסכים עם הניתוח והמסקנות של ועדת הערר וקבע שהתוכנית שאושרה אכן מנוגדת להנחיות הוועדה בערר הראשון, שכן אין המרפסת פוגמת בחזית האחידה של הבניין, ואף בפרטיות השכנים, שכן מיקומה מאפשר צפייה לתוך דירתם.
יתרה מכך, השופט קבע כי בבניית המרפסת העותרים חרגו מקווי הבניין ולכן בהתאם לחוק התכנון והבנייה היה עליהם לבקש מתן הקלה ולפרסם את בקשתם כדי לאפשר הגשת התנגדויות – משלא עשו זאת, ההיתר אינו חוקי גם מסיבה זו.
באשר לתוצאה אליה הגיעה הוועדה והחלטתה להורות על חסימת הגישה למרפסת – השופט לא מצא לנכון להתערב בשיקול דעתה בעניין זה, והוסיף כי "הפגיעה שנגרמה לעותרים אינה מצדיקה מתן היתר בנייה המנוגד להחלטת הועדה ופוגע בשכנים ובחזית הבניין".
השופט הוסיף, כי הסתמכותם של העותרים על מתן ההיתר לא הייתה תמת לב לאור מודעותם להנחיות ועדת הערר והעובדה שיכלו לצפות את התנגדות השכנים לתוכנית.
בנסיבות אלו, נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל לטובת ועדת הערר המחוזית ו-20,000 שקל לטובת המשיבים – השכנים.
- ב"כ העותרים: עו"ד נעמי וייל
- ב"כ המשיבים: עו"ד תומר פרידמן, עו"ד הדס יצחקי, עו"ד סטפני שילה, עו"ד אורי לומברוזו, עו"ד בני גאנוניאן
עו"ד ענת לוי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.