ביה"ד לעבודה קבע כי יש קשר סיבתי בין עבודתו הייחודית והמאומצת של סופר סת"ם לבין פריצות הדיסק העורפיות מהן הוא סובל, בין היתר מאחר שהוא נאלץ לרכון קדימה במאמץ, במשך זמן רב.
השופט יוסף יוספי מביה"ד לעבודה בבאר שבע קיבל באחרונה תביעתו של סופר סת"ם כנגד הביטוח לאומי, וקבע כי יש להכיר בו כנפגע עבודה עקב בעיות גב. השופט העדיף את חוות דעתם של שניים מתוך שלושה מומחים שמונו, שמצאו קשר סיבתי בין צורת הישיבה הבעייתית לבין פריצות הדיסק הצוואריות מהן סובל המבוטח.
המבוטח, העובד כסופר סת"ם ב-15 השנים האחרונות ביקש מביטוח לאומי להכיר בפריצות הדיסק הצוואריות מהן הוא סובל כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה אך סורב. תורה זו, כשמה כן היא, מאפשרת להכיר בפגיעות זעירות שנגרמות במהלך עבודה כאשר כל אחת מהן מסבה נזק זעיר, אך הצטברותן יחד גורמת לליקוי משמעותי.
לפני כ-4 שנים הוא הגיש לבית הדין תביעה נגד ביטוח לאומי. הצדדים הסכימו במהלך הדיון על תשתית עובדתית לפיה התובע עבד במשך 3 שעות מדי יום, בעבודה הכרוכה בהטיית ראשו קדימה, אחורה, לצדדים ולכיוון השולחן, באופן חוזר ונשנה לצורך כל מילה שכתב (150-200 מילים ליום).
אולם המחלוקת שניטשה בין הצדדים הייתה לגבי קיומו של קשר סיבתי בין צורת העבודה לבין הפגיעה הנטענת בגב. לצורך הכרעה, מונו שלושה מומחים רפואיים בזה אחר זה מטעם בית הדין.
המומחה הראשון קבע כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו המאומצת של התובע לבין הפגיעות, ברמת השפעה של מעל 20%. לעומתו, המומחה השני – שמונה לבקשת הביטוח לאומי – שלל את הקשר הסיבתי.
לבסוף, בהסכמת הצדדים מונה מומחה שלישי שתחילה שלל קיומו של קשר סיבתי, אך לאחר שהוצגו בפניו תמונות המוכיחות את צורת הישיבה הבעיתיית של סופרי סת"ם מקצועיים, הוא חזר בו והסכים עם המומחה הראשון.
התובע ביקש לפיכך לקבל את מסקנתם של המומחה הראשון ושלישי שהייתה מנומקת ומפורטת, לעומת חוות דעתו הכללית של המומחה השני, שלא נשענה על אסמכתאות מהספרות הרפואית. מהצד השני ביטוח לאומי ביקש לדחות את התביעה על סמך מסקנתו של המומחה השני, כאשר לשיטתו, חוות הדעת הראשונה והשלישית הסתמכו על נתונים שגויים.
לא עבודה משרדית
בפתח דבריו כתב השופט יוספי כי גם ללא התרשמותו החיובית מעדות התובע, שתיאר את אופי עבודתו וצורת ישיבתו, התביעה הייתה מתקבלת. הוא הסביר שהתשתית העובדתית שהייתה מוסכמת על הצדדים וכללה את היקף העבודה האינטנסיבית של התובע, הספיקה כדי לתמוך בעמדתו.
לעומת זאת, הפרשנות אותה הציג הביטוח הלאומי ביחס לצורת ישיבתו של התובע רוקנה מתוכן את התשתית העובדתית המוסכמת, שכן המוסד ניסה להציג את עבודת התובע כאילו היא עבודה משרדית רגילה.
"לא ניתן לקבל את טענות הנתבע, היות והן מאיינות את הייחודיות שבעבודת התובע" כתב השופט לאחר שהתרשם כי מדובר בעבודה מאומצת הדורשת ריכוז רב, דיוק מירבי ותנועה חוזרת ונשנת של בכיפוף חלקו העליון של הגב.
חיזוק לכך מצא השופט בחוות דעתם המנומקת של שני המומחים שמצאו קשר סיבתי בין טיב העבודה לבין הפגיעות, אל מול חוות הדעת של מומחה השני שהייתה מנומקת פחות. לאור זאת, השופט הורה לביטוח לאומי להכיר בתובע כנפגע עבודה על דרך המיקרוטראומה, וחייב אותו בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 שקלים.
- ב"כ התובע: עו"ד רועי אסור
- ב"כ הנתבע: עו"ד הילה גולן-יוניסיאן
* עו"ד בוריס סברדליק ממשרד שניידרמן, סברדליק ושות' מייצג נפגעי תאונות עבודה ואובדן כושר עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.