למעלה מעשור לאחר שהילד נפגע מנשיכת כלבי אמסטף בשטח מתנ"ס שכונתי בתל אביב, התקבלה תביעת הענק בגין נזקיו. טענת הבעלים כי הילד התגרה בכלבים נדחתה ועיקר האחריות הוטלה עליו.
במאי 2004 חגג הילד את יום הולדתו השמיני ויצא לבלות במתנ"ס השכונתי שברמת ישראל בתל אביב. באותה עת הגיע למקום תושב השכונה עם שני כלבי אמסטף ושחררם לחופשי כשלפתע הכלבים התנפלו על הילד, נשכו אותו בפנים ובכל חלקי גופו.
כתוצאה מהתקיפה נקרע עצב הפנים של הילד ובשל כך נאלץ לעבור מספר ניתוחים וטיפולים ממושכים, ומאז האירוע הוא תחת מעקב רפואי וטיפול פסיכיאטרי.
בהמשך הועמד בעל הכלבים לדין פלילי כאשר נקבע כי פעל בניגוד לחוק כששחרר את הכלבים ללא רצועה וללא זמם, והוא הורשע ונקנס ב-12,000 שקל בנוסף לעונשים נוספים.
במרץ 2013 הגיש הילד, שבגר מאז התאונה, תביעה כנגד בעל הכלב, המתנ"ס וכנגד עיריית תל אביב לבית משפט השלום בתל אביב. במסגרת תביעה זו עתר התובע לפיצויים בגין נזקי הגוף והנפש שנגרמו לו בעקבות האירוע.
הבעלים, למרות הרשעתו הפלילית, ניסה בכל זאת להתנער מאחריות. לטענתו, הילד וחבריו התגרו בכלבים ומשכך קמה לו הגנה (בהתאם לפקודת הנזיקין) והוא פטור מאחריות. בהקשר זה טען כי מדובר בכלבים מאולפים שמעולם לא תקפו.
התביעה נגד העירייה והמתנ"ס הסתיימה בפשרה והם שילמו לילד פיצויים של 735 אלף שקל, כך שלשופטת אורלי מור-אל נותר להכריע רק במידת האחריות של הבעלים ושווי הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות האירוע.
החיוך נמחק מפניו
לאחר שהשופטת מור-אל בחנה את טענות הצדדים ועיינה בממצאי ההליך הפלילי, היא קבעה כי בעל הכלבים נהג ברשלנות ניכרת באופן שהיה בה כדי לסכן חיי אדם.
לאור תיאוריהם של עדי ראייה השופטת התרשמה כי התובע כלל לא התגרה בכלבים ונתנה אמון מלא בעדותו של התובע, שלדבריה, ניכר היה שמנסה לשחזר את שאירע, אינו מגזים ואינו מעצים את האירוע.
משכך, השופטת קבעה כי הבעלים אחראי לנזקי התובע ואין לו כל הגנה הפוטרת אותו מאחריות זו.
מכאן פנתה השופטת לבחון את שאלת היקף הנזק. בהקשר זה מצאה כי בהתאם לחוות דעת רפואיות שהוגשו נגרמה לתובע בין היתר נכות נוירולוגית, אסתטית , פסיכיאטרית, ובסך הכל העמידה את נכותו הרפואית על 34.66% .
לגבי יכולתו התפקודית של התובע, שנותר עם צלקת בולטת בפניו, השופטת קבעה כי ללא ספק דרכו בעולם התעסוקתי תהא ארוכה, מורכבת וממושכת יותר מאדם שלא חווה טראומה דומה, וכי התאונה משפיעה ועוד תשפיע על בחירותיו ועל יכולותיו. לאור זאת העמידה את נכותו התפקודית בשיעור יחסית גבוה של 22%.
השופטת כתבה בהקשר זה כי "יש ליתן משקל ממשי למראהו של התובע, לכך שהתקיפה נשקפת יום יום בפניו של התובע, לכך שניטל ממנו החיוך, אחד האפיונים המבדילים את בני האנוש מכל יצור חי אחר". היא הוסיפה כי "העצבות הנשקפת מפניו של התובע מדברת בעד עצמה ומצדיקה פיצוי ממשי ההולם את נסיבות הארוע".
לאור זאת, חישוב היקף הנזק שנגרם הכולל בין היתר גריעה מכושר השתכרות של התובע, הוצאות רפואיות ופיצוי עבור כאב וסבל, הוביל לכך שהפיצוי הכללי שמגיע לתובע עומד על 1,173,064 שקלים.
בהפחתת הכספים ששולמו לתובע על ידי העירייה והמתנ"ס חויב הנתבע לשלם לו כ-400 אלף שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 23.4% מסכום הפיצוי.
לקריאת פסק הדין לחצו כאן
- ב"כ התובע:עו"ד ראובן כהן ועו"ד נטליה בלומברג
- ב"כ הנתבע: עו"ד אברהם מרקוס
עו"ד טל לביא
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.