הבחור הצעיר נקלע לחובות לאחר שנפגע בתאונות דרכים ואיבד את היכולת לעבוד. כעשור אחרי התאונה הוא זכה בפיצויים על נזקיו אך המנהל המיוחד דרש להעביר את רובם לקופת הנושים, ובית המשפט נענה לו.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע באחרונה כי פסיקת העליון שאסרה על העברת פיצויים נזיקיים לקופת פשיטת רגל צומצמה מאוד. לפיכך, בחור צעיר שקיבל פיצויים על פגיעה בתאונת דרכים קשה ונקלע לחובות עקב אובדן כושר עבודה, ייאלץ להיפרד מרוב כספו לטובת נושיו.
החייב הצעיר (26) היה כאמור מעורב בתאונת דרכים קשה ב-2009, שלאחריה איבד את היכולת לעבודה ונקלע לחובות כבדים עקב הוצאות רפואיות רבות.
בשנת 2016 הוא פנה עצמאית להליך פשיטת רגל וב-2016 הוצא לו צו כינוס נכסים, ונקבע כי עליו לשלם 150 שקל בחודש לטובת כיסוי חובותיו.
ביולי 2017 נראה שהמזל האיר לו פנים והוא זכה בפיצוי של 50 אלף שקל מחברת הביטוח בין היתר על הוצאות רפואיות, אבדן כושר השתכרות וכן כאב וסבל. ואולם השמחה לא נמשכה זמן רב, שכן זמן קצר לאחר מכן המנהל המיוחד ביקש לשים יד על כספי הפיצויים ולהעבירם לנושים.
המנהל, שנתמך גם על ידי הכונס הרשמי, טען כי רוב הפיצויים ניתנו לחייב בגין אבדן כושר עבודה והפסד השתכרות, וזו גם הסיבה להסתבכותו הכלכלית. המשמעות היא כי הנושים מימנו אותו בתקופה שלאחר התאונה וכעת הם זכאים לקבל לפחות החזק חלקי על כך.
המנהל אף ביקש מבית המשפט להורות לעורכת הדין המייצגת את החייב בהליך הנזיקי להעביר אליו את כל המידע על אודות התביעה והחלטות בית המשפט בעניינה, על מנת להוכיח את טענתו.
ואולם, מנגד, החייב הפנה להלכת "ידידיה" שניתנה בבית המשפט בשנת 68' וקובעת ש"דמי נזק מכל סוג שהוא המגיעים לחייב בשל עוולה שגרמה לנזקי גוף, אינם מוקנים לקופת הכינוס או לנאמן אלא נשארים בידי פושט הרגל". החייב טען כי ההלכה הזו עדיין שרירה וקיימת ולכן הוא זכאי לקבל את הפיצויים לכיסו.
פרשנות מצומצמת
השופט נפתלי שילה קבע שאין צורך לחטט בתיקו של החייב ולפגוע בצנעת הפרט שלו שכן הנעשה בתיק, על כל חוות הדעת הרפואיות שנמצאות בו, אינו רלוונטי לפשיטת הרגל. הדבר היחיד שהמנהל זכאי לעיין בו הוא סך הכספים שנפסקו לחייב שלגבי זה החייב אף חתם על "טופס ויתור סודיות" המקנה למנהל גישה למידע.
בנושא הפיצויים השופט בחן והציג פסיקה בת ימינו הקוראת לשינוי "הלכת ידידיה" ומפרשת אותה בצמצום רב.
הפרשנות המצמצמת, ציין השופט, נובעת מאימוץ הגישה לפיה ניתן להפריד בין ראשי הנזק שלגביהם החייב קיבל פיצויים, ולקחת לקופת פשיטת הרגל רק את רכיבי הפיצויים הרלוונטיים כמו על אובדן הכנסות וכדומה. לעומת זאת, פיצויים שנפסקים על "כאב וסבל" לא יועברו לקופה "משום שהנושים אינם צריכים להיבנות מסבלו כקרבן תאונה".
השופט שילה, כמו שופטים רבים לפיו, אימץ גישה זו וקבע כי יש לחלק את הפיצויים באופן שהפיצוי שקיבל החייב על "כאב וסבל" – 15 אלף שקל – יוותר בידו, ואילו 35 אלף שקל שנפסקו בגין הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות יועברו לקופת פשיטת הרגל.
- ב"כ המנהל בעצמו: עו"ד אורן צורן
- ב"כ החייב: עו"ד לירום סנדה
* עו"ד ניר ברקון עוסק בתיקי פשיטת רגל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.